החושב הלא נורמלי

"נורמה", במובנה הבסיסי ביותר, היא עניין של סטטיסטיקה ביחס לסביבה מסוימת. אם רוב האנשים במדינת ישראל מגיל 30 עד 100+ נשואים, כנראה שלהתחתן זו נורמה בישראל.

בלוג זה כולו, מוקדש אך ורק לעידוד ערעור על דפוסי חשיבה "פופולריים* להערכת כותב הבלוג – בחברה הישראלית החילונית. בלוג זה עוסק בעיקר בפסיכולוגיה ופילוסופיה, עם הרבה "קריצות" לתחומים אחרים כמו לדוגמה כלכלה.

למה שניקח את התכנים בבלוג שלך ברצינות?

התשובה הכללית: בבקשה אל תתייחסו אליי ברצינות.

אנא התייחסו אל כל מה שאני כותב בבלוג כאל שטויות במיץ, או, אם אתם ממש לא רוצים, אז לכל היותר תתייחסו לזה בתור דעות חסרות ערך.

הסיבה לכך תובהר בתשובה לשאלה הבאה:

אם ככה, לא הגיוני שיהיו לך תארים בתחומי המדע עליהם אתה מסתמך (כנ"ל – פילוסופיה/פסיכולוגיה/סוציולוגיה)? יש לך?

לא לא, אין לי אפילו תעודת בגרות.  אמרתי לכם לא להתייחס אליי ברצינות, זוכרים?

בהערת אגב, זה למה אני מאוד מאוד אשמח שחוקרים ואקדמאיים מתחומי הפילוסופיה/פסיכולוגיה/סוציולוגיה יגיבו על התכנים בבלוג, כדי להפריך את השטויות שאני כותב בו ולתקן אותם.

אז אם במקרה יש לכם מכרים מאיפשהו מהסוג הנ"ל, אשמח שתפנו אותם לבלוג 🙂

במה הבלוג עוסק?

הבלוג הזה מתמקד בעיקר במחשבות תאורטיות על כל מיני דפוסי מחשבה של רוב הישראלים והרגלי ההתנהגות שלהם. אם אתם שונאים לחשוב באוויר וסבורים שערעור על נורמות של כמעט מדינה שלמה ללא מחקרים "מקצועיים, רציניים ומבוקרים היטב" או לפחות התייחסות רחבה אל המון כאלה בכל ערעור אפשרי, כנראה שהאתר הזה לא בשבילכם.

חשבו על בלוג זה כמעיין מאגר חומר למחשבה שנועד לגרום לכם לחשוב פעמיים על דברים מסוימים שכרגע נראים לכם טריביאליים. מובן שאם הייתי רוצה לנפץ כל מיני "נורמות מחשבתיות", הייתי עושה הרבה יותר מלפתוח איזה בלוג באינטרנט. שאיפותיי נכון לכרגע הם צנועות למדי.

ה"ערעורים" לא תמיד יהיו ישירים. ז"א לא כל פוסט יגדיר נורמה מסוימת וינסה להפריך אותה. לעיתים הקשר בין תוכן הפוסט לכך יהיה עקיף בלבד. לדוגמה, "סדרת הפוסטים" על המירוץ לאושר, נועדה בסה"כ להציג מגוון תפיסות משונות על אושר והדרך הכי יעילה להשיגו.

שימו לב שאני לא "מקדש" את הדעות החריגות שאני מציג כאן. אני בכוונה "משאיר פתח" לערעור גם עליהם כי המטרה היא יותר לעורר מודעות על אותם צורות חשיבה ולא לשכנע אותכם "לאמץ" אותם.

כחלק ממבוא לבלוג אני ממליץ בחום לקרוא את ההתחלה של הפוסט הזה, בה אני מציג את הנורמות החברתיות שכובלות אותנו. זה מהווה חלק חשוב מהמוטיבציה שלי לכתוב את הבלוג הזה.

חלק גדול מהפוסטים לא מוסיפים מידע שלהערכת הכותב מהווה "חדשות מרעישות" לרוב הציבור, אלא מציגים את דפוסי החשיבה עליהם הם נידונים מנקודת מבט שלפי הערכת הכותב רוב האנשים לא שמו לב אליה(לא אכנס לסיבות למה, כי יש לתופעה הזו המון סיבות אפשריות).

בנוסף חלק מדפוסי החשיבה הללו ידועים כלא רציונליים, ולכן זה יהיה מטופש להפריכן באמצעות ההיגיון. לכן חלק מהפוסטים עשויים לנסות להעלות מודעות להיבטים רגשיים בכל מיני החלטות שמתקבלות בעיקר משיקולים רגשיים.

למיטב התרשמותי, האדם מטבעו נוטה להעדיף להיות כמה שיותר פסיבי בכל הקשור לקבלת ההחלטות הגורליות בחייו, כלומר הוא תמיד יפעיל שיקול דעת אבל הוא תמיד יראה ביכולת לקבל החלטה מסוימת ב "פסיביות" כהצדקה נוספת לקבלת אותה החלטה(כפי שמוסבר כאן). זה הסיבה למה בפוסט הזה, הסברתי כיצד שמתי לב לכך שרבים מאיתנו מעדיפים שאחרים יכתיבו לנו את הערכים והחזון של חיינו. זה הסיכון הנסתר במה שנקרא נוחות – להעדיף החלטות שפוגעות בנו אך לא תובעות מאיתנו מאמת(בהתחלה) לעומת החלטות שיותר מתאימות לנו שדורשות יותר אומץ כדי לקבלם.

לא מן הנמנע שקריאה בבלוג הזה תוביל אותך(כמעט בהכרח) לתחושות של מתח גבוה וחוסר נוחות שירדפו אותך גם אחרי שתקרא בבלוג זה את מה שגרם לך לאי נוחות הזה. הדבר הטוב(הוודאי) שיצא לך מזה זה שהמוח שלך נפתח ומוכן להכיר בקיומם של אפשרויות שהוא מתעב(דברים שהוא מעדיף שהם יתגלו כשטויות, עקב הטיית האישור שיש לכולנו). זה תמיד כרוך בחוסר נוחות. העיקר שכעת אתה תחשוב פעמיים לפני שאתה פועל בהתאם לאותו דפוס מחשבתי שהוצג כמפוקפק באחד הפוסטים שקראת כאן. מובן שזה מאוד קשה כאשר אתה התרגלת לחשוב בהתאם אליו לעשרות שנים, אבל אין מה לעשות.

רוב הנושאים הנידונים בבלוג הזה מחולקים ל 3 קטגוריות: יחסים בין בני אדם, אמונה ולוגיקה. אל תצפו למצוא כאן משהו בקשר לפוליטיקה. "הסדר החברתי" עליו אדון בבלוג קשור יותר לאמונות והלוגיקה "הנורמליים" המשמשות את רב החילוניים בארץ בניהול חייהם, יחסם לזולת ו "בתי הכלא המחשבתיים" אליהם הם מכניסים את עצמם מבחירתם המלאה.

כאשר תקראו פוסטים בבלוג, אני ממליץ בחום לאמץ גישה ששוללת/מתעלמת לחלוטין מהאפשרות של קשר מכל סוג שהוא בין פוסט אחד לאחר בבלוג. בכל פעם שאתם נכנסים לפוסט, חשבו עליו כמאמר העומד בפני עצמו על נושא מסוים, שכנראה ינסה לערער לכם איזשהו דפוס מחשבתי.

אם גלשתם לכאן על מנת ללמוד משהו, אני ממליץ לכם בחום לשאול את עצמכם אחרי כל פסקה(כן, כל פסקה): "מה הבנתי מהפסקה הזו?" ולנסות לענות בעצמכם על השאלה. כאשר אתם מסבירים את מה שנכנס לכם למוח במקום רק לקרוא בפסיביות, תשימו לב מה אתם מבינים ממה שאתם קוראים ותוכלו להבין את הרעיונות הרבים שאני מעלה כמעט בכל פוסט באופן מסודר. אם במערכת החינוך המטרה הייתה שהתלמידים יבינו את החומר, אני משוכנע שגם בבתי הספר היו עושים את זה.

בבלוג זה אשתמש במגוון ציטוטים, "העתקות" וסביר להניח שיהיו כאן פוסטים שלמים שבסך הכל יקשרו לכל מיני טקסטים שאני אמליץ בחום על קריאתם(בדומה לאיך שבלוגרים אחרים מפרסמים בדף הפייסבוק של הבלוג שלהם קישורים לפוסטים אחרים שהם ממליצים עליהם כשיטה להרחבת קהל הבלוג שלהם). עם זאת, ברוב המקרים כנראה אעדיף לערוך רשימות של מגוון "דפוסים מחשבתיים" שמהווים יסוד מהותי בכל הפוסטים בבלוג הזה. כאן אתן כעת "טעימה" מהיסודות לפי קטגוריה:

יחסים בין בני אדם – אינטראקציה חברתית לצרכים רגשיים איננה בהכרח בריאה מבחינה נפשית גם כאשר נראה לכאורה שהיא כן, אין טעם להשקיע אנרגיה בלפתור בעיות בכוח, אין טעם לצאת לצאת מאזור הנוחות כדי לשמור על יחסים "טובים" עם אחרים, להקשיב לעצמינו הרבה יותר חשוב להקשיב לכל אחד אחר.

לוגיקה – אין הצדקה לוגית לקום בבוקר, אין הצדקה לעשות משהו כי "זה מה שכולם עושים" בדברים ה"גדולים", אין הצדקה להסיק שמישהו "אטום" במידה ואתה לא מצליח לשכנע אותו במשהו, אין הצדקה לחשוב שמשהו הוא בלתי אפשרי ב 100%.

אמונה – ההתמכרות ל "נוחות" שבלהקשיב לרגש ולפעול על פיו גם כאשר הוא מנוגד להיגיון היא ההתמכרות המסוכנת ביותר שקיימת בעולם כפי שמודגם, בין היתר, במשחק המחשב על השקעות שכתבתי עליו, גם בשל ההתייחסות הרבה בו לכלכלה התנהגותית), אין הצדקה להשלות את עצמך כדי להיות יותר שמח, אין הצדקה לנסות לשכנע מישהו אחר להצטרף לאמונתך.

דיונים – אני מאוד, מאוד אוהב "דיונים דמיוניים" (זה סוג של "stage play"), שיכולים להמחיש דעות וצורות מחשבה בכל נושא שניתן להעלות על הדעת, בצורה מרתקת, ולא פוגענית.

כתבתי כמה וכמה "דיונים דמיוניים" בעצמי, אבל אהבתי במיוחד משחק מחשב המהווה מעיין לומדה לחשיבה ביקורתית, שבו יש כמה "דיונים אינטרקטיביים", שהם בעצם כמו סיפורים קצרים במיוחד, בהם השחקן יכול לבחור את התגובות שלו בכל פעם, והוא מקבל נקודות "חיוביות" ו "שליליות" על סמך התגובות שבחר (כנראה זה דרך לתת פידבק לשחקן), ואחרי שהוא "מנצח" שם הוא יכול לנסות להסביר את התגובות שהוצעו לו קודם. ראו את הפוסט על המשחק כדי להבין..

אני אישית ממליץ להתחיל את הקריאה בבלוג זה מהפוסט שמדבר עליי אישית. עקרונית אני אנונימי וסביר להניח שלא אפרסם יותר מפוסט אחד שמדבר עליי, ותוכלו לקבל מידע מעניין ואף חיוני ל "התנהלותכם" בבלוג זה.