נעים להכיר

שלום ותודה שבחרת להיכנס לכאן. להלן הדברים היחידים שאני מוכן לחשוף על עצמי בבלוג הזה, שלדעתי גם יעניינו במידה רבה את הקוראים ואף יסייעו להם להבין הרבה מהטענות שאני טוען בבלוג זה.

אני אוטיסט (אפילו בתפקוד די נמוך). דה...

ספקן (גם ברמה המדעית וגם ברמה הפילוסופית). יודע להטיל ספק ולמצוא את חוסר הוודאות שבכל טענה אפשרית בעולם הזה (שזה הצד "הספקני-פילוסופי" שבי), ולצד זאת יודע גם לחפש ולקרוא מאמרים אקדמאיים ומחקרים מדעיים (בעיקר דרך google schoolar) ובעל הבנה מעמיקה בשיטות מחקר מעולם המדע, ובאיך מגיעים לידע גם בעולם המדע – אם כי בעיקר רק ברמה של שיטות מחקר בתחומי מדעי החברה, מחקרים מתחומי המדעים המדויקים אני מודה שאני ממש לא מצליח לקרוא.. (אבל גם כאלה אני כן לפחות יודע לחפש).

נון קונפורמיסט סדרתי (כפי ששם הבלוג רומז). נזיר מתבודד שלא מתאים לשום מסגרת. בערך באותה המידה כמו הבחור הזה.

מאובחן גם עם OCD ו ADHD (לא שזה וודאי יעניין מישהו, אבל בכל זאת..).

כלומר ולסיכום העיקר – הבלוג הזה הוא למעשה בלוג ספקני, המייצג כיצד שימוש בחשיבה ביקורתית מסוגים שונים, יכול להוביל למסקנות שנון-קונפומיסטיות יותר בריאה (כנראה) מקונפורמיסטיות בכל מיני עניינים שונים משונים, הנידונים בבלוג – לפחות עבור אנשים מסוימים.

אני סולד מהנורמות החברתיות שמסביבי שמנסים כל הזמן למכור לי מאז שנולדתי(על אף כמובן, שזה קורה בהדרגה ו"מחמיר" עם הזמן). אני מודע לכך כי אולי אני ממש לא מכיר אותם טוב כמו "הנורמלים" עצמם (הרי אני אוטיסט) וזה בין השאר למה אני לא מחזיק מדעותי. אני לא מושפע כלל מ אפקט מכונית התזמורת, ואינני מגבש דעה קדומה על אף אחד. הנטייה לדחות מישהו על סמך דעה קדומה, אגב, היא אחת הסיבות העיקריות למה אני לובש מסכה. מתישהו אכתוב על זה פוסט. אני חושב גם שהעובדה שהייתי זאב בודד רוב חיי(ועוד היני) – הופכת את זה להרבה יותר קל לחשוב בצורה ביקורתית על הנורמות.

אני מאוד דואג לנון-קונפורמיסטים במדינת ישראל. מ-א-ו-ד. כי אני יודע שלפחות בתוך מדינת ישראל, אנחנו אוכלוסייה בסיכון, וכולם שונאים אותנו, וכולם להוטים לרצוח את כולנו (תרתי משמע). זה גם למה יום אחד אני עוד אעזוב את הארץ. אבל לא עכשיו.

אנחנו חיים בתוך מדינה מחניקה במיוחד. כולם רק רוצים שנלך בתלם, שנתחתן, נהיה משועבדים ונשריץ. הגיע הזמן שמישהו קצת יעודד את הצד הנגדי. להאט את הקצב.

הבסיס של הבלוג הזה, בגדול, הוא הטלת ספק. להטיל ספק בהכל, לא לקבל שום דבר כמובן מאליו, לבדוק כל דבר, ובעיקר, להשתדל לדעת (ולאהוב) את האמת.

מי זה האליעד כהן הזה שאתה כל הזמן מזכיר כמעט בכל פוסט בבלוג?

הבחור שנתן לי את ההשראה להיות נון-קונפורמיסט, בגדול. הקבוצה שלו היא כמו מיני-כת לספקנים. החשיבה שלו היא יוצאת דופן במובנים כה רבים, ויחד עם זאת היא surprisngly כוללת בתוכה הרבה היגיון יחסית.

הוא דוגל בספקנות פילוסופית. מאליעד למדתי על זה. על ספקנות מדעית למדתי (בראש ובראשונה, אבל לא רק) מגלעד דיאמנט (מנהל הבלוג "חשיבה חדה").

כמובן שזה לא באמת חשוב, כי יכולתי ללמוד להיות ספקן פילוסופי וספקן מדעי מאינספור הוגים אחרים. אבל בכל זאת, סתם כיף להעיד על עצמי.

הגיבו ותהיו קיצוניים ולא מכבדים מצידי – העיקר שתגיבו דעה עניינית.

אני הכי מעודד בעולם ביקורת בבלוג הזה (בדומה לאליעד כהן). אין יותר חשוב מזה. לא אמחק ואשתדל להתייחס לכל ביקורת גם היא כוללת התבטאויות גסות – בתנאי שהיא כוללת תוכן ענייני למשהו שקשור לבלוג הזה. העניין הוא שאני רוצה כמה שיותר דעות כאן, מכל הסוגים. אני יודע להיות מאוד מנומס וסובלני כלפי כל דעה – בלי קשר לכמה היא טיפשית או לא. מכיוון שדעתי היא שכדאי לכבד את דעתם של אחרים, אני יודע גם לכבד את דעתם של אלו שהיא שלא צריך לכבד את דעתם של אחרים, בכך אני נמנע מכשל ההתייחסות עצמית. הדיונים על הפוסטים בבלוג הזה עשויים לספק הרבה יותר חומר "מועיל" למחשבה מאשר הפוסטים עצמם, ואחת הסיבות לכך נעוצה בכך שכולנו אינטרסנטים שדואגים בראש ובראשונה לעצמם גם אם על פני השטח זה לא נראה כך(וארחיב על כך בפוסט אחר).

אני באופן כללי בעל מוכנות עצומה לשנות דעה ו "להתחיל לחשוב מחדש", כחלק מפילוסופיית ה "מקסימום פיזור" בה אני דבק בכל דרך אפשרית בחיי. איך? בעיקר דרך אהבת הצניעות וביטול הרצון להוכיח שאני יותר טוב מאחרים. הדבר היחידי בחיי שאני מוכן "להתרכז" בו לטווח ארוך בהתמדה זה הבלוג הזה. אני כותב אותו כי הוא נותן לי סיבה לקום בבוקר וכי הוא משרת את הדבר שהכי מעניין אותי. בהמירוץ לאושר – שיטה מס’ 2 נטען בין השאר ש "מירוץ העכברים" בו אנו שרויים – יעדו הסופי שלא ניתן להגיע אליו הוא – השארת חתם בעולם. יתכן שזה למה אני נהנה מכתיבת הבלוג הזה הרבה יותר מכל דבר אחר שעשיתי בכל חיי עד כה(נכון לכתיבת שורות אלה).

אני בן אדם שמעדיף שלא להשקיע את עיקר זמן מחשבתי בלחפש ראיות בשטח לטענותי. אני מעדיף להסתפק בצורת החשיבה הפילוסופית – בה אין נכון ולא נכון, יש רק לוגיקה והצורך לשפר אותה ככל האפשר ולבקר כל טענה/רעיון שאיננו מבוקר היטב. כך שבאף פוסט בבלוג הזה אני לא באמת בא להפריך שום דבר. אני רק בא להציג דפוסי חשיבה כאלו אחרים מזוויות שמעולם לא עלו בדעתכם. אני לא שואף להגיע לתוצאות מעשיות כלשיהן בעקבות בלוג זה ואין לי הרבה עניין בביסוס מחקרי לטענותי(אם כי אחת השיטות לאושר עליהם אני מדבר בבלוג הזה מבוססת בעיקר על מחקרים מתחום הפסיכולוגיה החיובית – הלוא היא שיטה מס’ 3 למירוץ לאושר. אין לי שום דבר נגד זה, פשוט העניין שלי בללמוד ולבקר מחקרים לגופם קלוש.

אתה חופר באתר שלך ולא ברור כל כך מהי השקפת העולם שאתה מביע. תוכל בכמה מילים בודדות לסכם את כל השקפת עולמך בשבילי?

בכיף. זה היה לי מאוד קשה אבל אני אקח פוסט פוסט מהבלוג ואסכם במילה אחת (או אם אי אפשר במילה, אז במשפט) את ההשקפה שהוא מטיף אליה:

פוסט 1 – נון-קונפורמיסטיות כללית.

פוסט 2 – סתם פריקה, לא רלוונטי

פוסט 3ניהיליזם.

פוסטים 4-8 – לא רלוונטי כי זה לא דעות שלי.

פוסט 9 – בשורה התחתונה, אין חברים > יש חברים, כי אין חברים = עצמאות רגשית = עצמאות = בגרות, ויש חברים = תלות רגשית = חוסר עצמאות רגשית = חוסר עצמאות = חוסר בגרות. חשוב להוסיף שהמחבר גם יוצא מנקודת הנחה שהוא בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה מאוד (כשבפועל סביר להניח שההפך הוא הנכון). בנוסף המחבר אינו משתף את ניסיון החיים שלו כאוטיסט, שבמסגרתו חווה דחייה חברתית כרונית מצד נ"ט (נוירוטיפיקלים), וכך, לאחר שניסה באופן חזרתי לאורך ילדותו להתחבר עם נ"ט ולא הצליח מעולם, בגיל 15 הוא התייאש והחליף את קבוצת השווים שלו בחברויות עם אנשים מבוגרים (מה "חוג" של אליעד כהן), ואז בגיל 18 שוב "שינה כיוון" וברח לחברויות עם אנשים מבוגרים אחרים מעולם הספקנות המדעית, ובנוסף סוף סוף "הצליח" מבלי להתאמץ אפילו, למצוא חברים "אמיתיים" מקבוצת השווים שלו, על ידי כך שעבר לגור בהוסטל של אוטיסטים בגיל 23 (נכון לכתיבת שורות אלה, אני בן 24). לידיעתכם, החלפת יחסי עמיתים עם יחסים עם מבוגרים היא תופעה מאוד נפוצה בעולם האוטיזם. נדירים מאוד האוטיסטים שמצליחים לעשות חברים מ "קבוצת השווים" שלהם כאמור – וגם אם הם כן מצליחים זה בדרך כלל רק אם הם מתחברים עם מישהו עם מגבלה/נכות זהה או אחרת. אם כי זה כבר קצת לא קשור כי זה לא מה שאני מטיף אליו בפוסט כי אם מה שכתוב בשורה הראשונה, LOL.

פוסט 10 – המסר העיקרי בפוסט הוא שבעת דיון/ויכוח, חשוב לא לטעון טענות הכוללות כשלים לוגיים, ובפרט מי שטוען ש "אני מוכיח את טענתי ואתה לא מסכים כי אתה אטום" כי הטענה הזאת מהווה התייחסות עצמית שמעידה בעיקר על האטימות של מי שטוען אותה.

פוסט 11 – פוסט גם נון-קונפורמיסטי שמטיף לאנשים לא לפחד להילחם בלחץ חברתי על מנת להישאר נון-קונפורמיסטים גם כשלוחצים עליכם להיות ההפך מזה, ואף לא לפחד להיות אותנטיים לגבי זה. אם כי לא תמיד.

פוסט 12 – קצת קשקושים על "למידה משמעותית", בלי יותר מדי הסברים. אפשר לומר ש "למידה משמעותית" היא הבסיס לכל הגישה שלי כלפי מערכת החינוך, אם כי אני ממש לא מסכים עם האדון שי פירון על איך שהוא מסתכל על זה.

פוסט 13 – ניתוח החיים של הישראלי הלא-חרדי הממוצע על סמך נתונים מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כדי שלא יהיה לקורא שום ספק כיצד מצופה ממנו לחיות כאן בארץ.

פוסט 14 – פוסט זה מגדיר "הצלחה בחיים" כפי שמקובל להגדירה במדינתנו הקפיטליסטית – כפיתוח וניהול קריירה מוצלחת (לפחות primarily), ומסביר בשורה התחתונה (ובצורה ממש מטומטמת ולא מספיק ברורה, אני מודה) שיש דברים חשובים יותר בחיים מקריירה וכסף, כגון למשל שמירה על מצב רפואי טוב.

פוסט 15 – פוסט זה מוכיח כמה אין לבני אדם כמעט שום מודעות עצמית whatsoever, משתי היבטים מרכזיים – א. מההיבט שאנשים לא יודעים להסביר לעומק את סיבות מעשיהם ובחירותיהם בחיים, ו – ב. מההיבט שמצב הידע המדעי בתחומי מחקר רלוונטיים (פסיכולוגיה, נירולוגיה, אנטומיה וכו') הוא דל למדי היות ומדובר בתחומי מחקר חדשים וכו'.

פוסט 16 – פוסט זה מנסה לשכנע אתכם שהישראלי הממוצע (שחייו נותחו בפוסט 13, והסבל הכרוך בחייו נותח בפוסט 14) חי חיים כל כך אומללים עד כדי שעדיף לסבול את "המחיר החברתי" הכרוך בלהיות נון-קונפורמיסט (תיוגים שליליים, בדידות, התעללויות וכו'), מאשר לסבול מהסבל הכרוך בלחיות את חייכם בדיוק כמו הישראלי הממוצע.

פוסט 17 – פוסט זה מראה כיצד לנתח פוסטים אליעד כהן סטייל, רק שהוא לא משתמש במונחים של אליעד ומתמקד יותר באיך לקחת טקסטים מעורפלים ולמצוא דרכים לנסח אותם ביותר בהירות.

פוסטים 18-20: לא רלוונטי

פוסט 21 – הפוסט הזה מסתמך, איך לא, על ספקנות מדעית. וגם על העדפת טענות מתחומי המדעים המדויקים (שכל הטענות שלהן ניתנות לבדיקה אמפירית) מאשר המדעים הלא מדויקים.

פוסט 22 – לא רלוונטי

המשך יבוא.

ובאיזה השקפות פילוסופיות אתה מאמין?

שאלה טובה. יש לי הרבה דעות פילוסופיות. הנה רשימה מתומצתת:

  • ספקנות מדעית
  • שאפשר ללמוד על בני אדם רק מתוך אבחנות רפואיות (לא מכיר שם להשקפה הזאת, אבל זה מבוסס על ספקנות מדעית ורוב החומר מפוסט 15).
  • ניהיליזם "קיומי"
  • אנרכו-קפיטליזם
  • ליבלרליזם
  • גיוון עצבי (בהקשר לאוטיזם). הסבר לכך בפוסט מספר 42.
  • ספקנות פילוסופית, או אם לצטט – "האדם יודע שאינו יודע דבר מלבד העובדה שהוא אינו יודע דבר…"
  • falsefability – עיקרון ההפרכה של קארל פופר
  • רלטיביזם מוסרי, או "אין מוסר מוחלט"
  • פרימטיביזם (כמעט כל העבודות בימינו לדעתי הם עבודות בולשיט)
  • סגפנות (כלומר, ההפך מהדוניזם). או במילים אחרות, זה. ולהזכירכם – אני חסר דת ולא בחור "רוחני" בשום צורה.
  • אמפיריציסט (כחלק מהיותי ספקן מדעי).
  • מינימליסט (נגזר מהסגפנות)

ונראה לי שזה מסכים את זה לבינתיים.

7 מחשבות על “נעים להכיר

  1. תפיסת האחדות איננה גורמת לאדם להישתגע?
    איך האדם הזה פועל בעולם ?
    אם זורקים על האדם הזה אבן איך הוא יתנהג?

    אהבתי

מוזמן לכתוב כאן ככל העולה על רוחך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s