איך להיות מאושר – "הפוך לקאוצר של עצמך"

שיטה 2

הפעם אגע בשיטה המבוססת על תורת הקאוצ'ינג כפי שלמדתי את בסיס התחום. תחום הקאוצ'ינג הוא תחום פרוץ למדי, עד כדי כך שקשה לדעת מהו הידע ה"רשמי" שלו. למעשה, נראה לי שתחום הקאוצ'ינג הוא בסה"כ רעיון לשיטת טיפול כללית, וכל אדם מורשה לפתח "תורת קאוצ'ינג" משלו, ולפתוח מזה עסק ללא שום לימודים פורמליים מקדימים(על פי החוק בישראל). השיטה שאכתוב כאן היא, כפי הבנתי, השיטה של המייסדים הראשונים של התחום כאשר הוא "צץ" לראשונה. עם זאת, יתכן כי גם בסיסו של התחום סולף הרבה על ידי כל מקום אפשרי המלמד אותו, כך שאל תצאו מנקודת הנחה שהשיטה אותה אתאר כעת שייכת באופן בלעדי לאדם או לקבוצה ספציפית. אגב, שיטה זו היא הכי רלוונטית לבלוג הזה, מאחר והיא מבוססת יותר על פילוסופיה ורוחניות מאשר מדע ומתייחסת ישירות להרגלים פרקטיים שאנו בני האדם מיישמים על בסיס יומי, במקום לחשוב ערטילאית כמו שיטה 1. שיטה זו אינה חותרת להגיע לאותו אושר "מוחלט" ששיטה 1 חותרת אליה, אלא לכלים להשיג את המטרות שלנו בחיים טוב יותר ובצורה מספקת יותר.

אקסיומות בסיסיות:  אנחנו תופסים את המציאות באמצעות יצירת תבניות במוח, ובכל פעם שאנו לומדים משהו – אנו מכניסים אותו לתבנית במוח. רק לעיתים נדירות במיוחד ניצור תבניות חדשות המקושרות לתבניות שכבר נמצאות אצלנו במוח. אנחנו רגילים לרצות ולעשות מה שהסביבה שלנו "מכתיבה" לנו. אנו צריכים לחיות בהתאם לתכנית מסודרת משלנו כדי לדעת מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים. יש לנו מספיק בחירה חופשית בחיים. אנחנו יכולים לרסן את הסבל שלנו באמצעות צניעות.

צורת החשיבה שהובילה לשיטה:   הסבל של האדם מורכב מקשיים רבים, ביניהם אילוצים שונים, כגון אילוצים חברתיים(הפחד מ "ספיגת" נזק חברתי), אילוצים כלכליים, אילוצי זמן ואילוצי אגו. בקאוצ'ינג הרעיון הוא לתת כלים שיסייעו לאדם להתמודד עם כל אותם אילוצים ולפתח כל מיני הרגלים מנוגדים לחלק מהרגליו שנבנים עקב האילוצים הנ"ל, בין השאר על ידי למידה על כך שהמשאבים לא כאלה מוגבלים כמו שהוא חושב. האדם במסלול החיים המקובל, מרבה לפתח IQ(מנת משכל), מפתח פחות EI(אינטליגנציה רגשית), וכמעט ולא מפתח אינטליגנציה רוחנית(SI)*. מאחר והאדם זקוק להרבה מכל אחת מהאינטליגנציות הנ"ל כדי להצליח בחייו, הכלים שבאימון באים בעיקר לפתח את האינטליגנציה הרגשית והרוחנית.

אילוצים חברתיים גורמים לאדם להקריב את העדפותיו למען האחר וכך למעשה להזיק לעצמו ולסביבה בעוד שנדמה לו בטעות שהוא מזיק רק לעצמו ועוזר לאחרים. אילוצים כלכליים גורמים לאדם להקריב את העדפותיו למען כסף וכך למעשה להזיק לעצמו באופן כה משמעותי שהתועלת שלכאורה תצמח לו מעבודתו הקשה לא באמת תציל אותו מאומללותו. אילוצי זמן גורמים לאדם לא להקשיב לסביבתו וגם לא לעצמו מתוך רצון להספיק לעשות דברים אנוכיים אחרים, אילוצי אגו גורמים לאדם לכעוס על אחרים מבלי להטיל ספק בכעסו מתוך פחד שהאגו שלו יפגע אם יעשה זאת. התבניות של האדם במוחו כמובן הופכות את ההקשבה לקשה, אבל לא לבלתי אפשרית. האדם חייב להרחיב את התבניות במוחו ככל האפשר כדי למצוא דרכים לקדם את חייו איפה שהוא מפחד אפילו לנסות.

*בבלוג זה אני מתייחס המון לאינטליגנציה רוחנית הרבה יותר מלשאר האינטליגנציות.

אגב, לפי מה שלמדתי, השיטה הזו מבוססת על: פסיכולוגיה ביהביוריסטית, פסיכולוגיה נרטיבית, יעוץ ארגוני, פילוסופיה וגישות הוליסטיות ורוחניות. אולי יעזור לכם.

השיטה: 

השיטה דבקת בכמה עקרונות בסיסיים:

  1. שליטה בכעס וריסונו – השיטה טוענת שיש שני דברים עיקריים שאנשים שנוטים לכעוס הרבה לא מבינים, והם שבקונפליקט בין שני אנשים: א. יתכן ששני הצדדים צודקים בלי לסתור זה את זה ומתווכחים רק כי הם לא מבינים זה את זה**, ב. יתכן שאחד הצדדים כועס על האחר פשוט כי הוא מפרש את התנהגותו/צורת מחשבתו בצורה שמציגה אותו כבעל כוונה זדונית, למרות שניתן לראות זאת גם הפוך. הרגש שהאדם הכועס חווה נובע מהפרשנות שלו כלפי האדם האחר, ולכן ניתן לשלוט בו על ידי שינוי הפרשנות. לכן השיטה הזו מציעה לרסן את הכעס על ידי שליטה והקשבה עצמית המלווה ב – 4 שאלות מנחות אותם שואלים ומנסים לענות עליהם על סמך דעת השואל:

א. למה לדעתך הוא עשה את זה? ב. האם זו עובדה או פירוש? ג. מה הפרשנות האלטרנטיבית? ד. עד מתי אתה מתכוון להרוס לעצמך את החיים ולהמשיך לא לשנות את הפרשנות?

הרעיון הוא כאן הוא "להתגבר" על הערכים וקוי החשיבה שאנחנו לומדים מהרגלינו ומהסביבה שלנו ועל הרצון שלנו לא להשתנות כדי שהאגו שלנו לא יפגע. אגב, זכור לי ששמעתי עצה מעניינת בנושא – אם אתה לא מצליח לחשוב על פרשנות אלטרנטיבית, התקשר למישהו, ספר לו על הסיטואציה, אמור לו את פירושך ושאל אותו האם יש לדעתו פרשנות אלטרנטיבית לאירוע. אם הוא עונה שלא, המשך להתקשר לעוד אנשים אחרים עד שתמצא מישהו שייתן פרשנות אלטרנטיבית. ברגע שתראה פרשנת אלטרנטיבית המראה כי יתכן והצד השני כלל לא רוצה ברעתך ועשה טעות בסגנון שגם אתה עושה במקרים אחרים – כבר לא תכעס עליו.

ברמה הפרקטית: פשוט שאל וענה לעצמך בלב והצטייד בפלאפון שלך. אין צורך במסמך/דף נייר.

**סתם הערה מעניינת – גם מייסד שיטה 1 ציין, לימד והסביר את העניין הזה(בצורה לא רעה בעיני).

  1. פרואקטיביות – רעיון זה אומר שצריך להתמיד בשימוש בשפה פרואקטיבית – שפה המתמקדת אך ורק במה שאני כן יכול לעשות כדי לשנות. במה שאני כן אחראי עליו. הרעיון כאן פשוט להפליא – ככל שתתמקד יותר במה שאתה אחראי עליו ולא במה ש"נגזר" עליך, כך אמונתך ביכולתך לחולל שינויים בחייך תגדל ואתה תחווה את המציאות כאילו כמעט ואין לך אילוצים(רק כאשר כבר תהיה מורגל מאוד להשתמש בשפה זו, כמובן). כמובן שרעיון זה מבוסס גם על הקלישאה הידועה, שאומרת שאם תאמין בעצמך – סיכוייך להצליח גדלים. אגב, שיטה 3 מתנגדת לקלישאה הזו. אני לא ארחיב על זה כי אתם לא צריכים עוד הסברים ממני בעניין – פשוט גגלו "פרואקטיביות"/"פרואקטיבי" וקראו את הספר של סטיבן קובי: "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד".

  2. בניית תוכנית חיים המבוססת על חזון, מטרות ויעדים – רעיון זה אומר שכדי להתקדם בחיים כפי שאנחנו רוצים ולא בהתאם לתכניות חיים שאנשים אחרים הכינו והכניסו אותנו אליהם, עלינו לבנות תוכנית מסודרת מאוד, שבנויה מ 3 חלקים עיקריים, כנ"ל: חזון, מטרות ויעדים. השיטה ממליצה לרשום כל אחד מהם על דף נייר/מסמך ולשמור אותו. הם מתוארים כך:

חזון – את החזון ניתן לתאר בדרכים הבאות: המגדלור לפי אני מנווט את חיי, ה "אני מאמין" שלי. הערכים העליונים שלי. ובשורה התחתונה: הבסיס לכל המטרות שאותן אני מציב לעצמי. החזון מאפשר להבטיח התקדמות עקבית בחיים אם זוכרים אותו באופן עקבי מאחר וכל התקדמות למטרות הערטילאיות בחזון היא בהגדרתה התקדמות בחיים, ובכלל לדעת מהי הפוזיציה שלי בהקשר להגשמת חזוני. השיטה לא ממליצה על שום כללים לכתיבת חזון – כתבו בו ככל העולה על רוחכם.

מטרות – מטרות הם יעדים פרקטיים ומדידים, המבוססים כאמור על החזון, ומהווים את הבסיס לפעולות הפרקטיות של האדם שיקרבו אותו למימוש חזונו הערטילאי. השיטה קבעה 6 חוקים לניסוח המטרות בכתב:

זמן הווה – אם נקבע את המטרה בזמן עתיד, זה יעודד אותנו לדחות את העבודה להשגת המטרה לזמן לא ברור. אם נכתוב אותה בזמן עבר, אז מבחינתנו אין טעם לנסות להשיג אותה כבר.

קונקרטיות – המטרה צריכה להיות מוגדרת היטב, כי אם היא לא תהיה, לא נבין בדיוק מהי המטרה ברמה המעשית ולא נוכל להציב יעדים שמבוססים על המטרה.

שפה חיובית – הרעיון כאן הוא להציב מטרה שבאה כן לעשות משהו ולא לנסות למנוע ממשהו לקרות/להימשך. מטרות "שליליות" כאלו יעודדו אותנו לחשוב בצורה ריאקטיבית.

רגשית ולא רציונלית – אם נציב מטרה רציונלית, מהר מאוד נראה אותה כמיותרת. הרגש שלנו, בניגוד להיגיון, יכול להמשיך "להכתיב" לנו מטרות עד אין סוף.

גוף ראשון – המטרה צריכה להיות שלנו, לא של אחרים.

מאתגרת – ככל שנשיג יותר מטרות שלתפיסתנו מותחות את קצה גבול היכולת, כך נשפר את האמון שלנו ביכולותינו.

יעדים – היעדים הם אבני דרך קטנות בדרך להגשמת המטרה. הצבת יעדים מאפשרת לנו לצעוד אל עבר המטרה בצורה מסודרת וברורה מבלי לשבור את הראש יותר מדי על איך אנחנו חושבים שאנחנו נוכל להגיע אליה. "חשיבה-יתר" יכולה לגרום לנו "לקפוא" ולוותר על מטרותינו. ניתן גם לסמן לעצמו מה אנחנו מתחייבים לעשות למען כל יעד, מה שלא אמור להיות מסובך כל כך, מאחר ולא אמור להיות קשה לראות מה צריך לעשות כדי להגיע לכל יעד שהצבנו לעצמינו.

השיטה הציעה עבור כל מטרה, ברמה הפרקטית: לכתוב מעיין חוזה, בו כתובים: המטרה, הסיבות מאחורי המטרה, היעדים של המטרה, מהם הדברים אותם אני מתחייב לבצע למען המטרה, מה אסור לי לעשות למען המטרה, מה יכול להפריע לי בדרך למטרה, איך להתגבר על מה שיפריע לי, ומהו הפרס שאתן לעצמי כאשר אשיג את מטרתי.

  1. לדבוק בכל מה שאפשר לעשות כדי לקחת אחריות על חיינו – נראה לי שהעיקרון הזה הוא בעצם כלי עזר מרכזי עבור עיקרון מס' 2 – שמירה על שפה פרואקטיבית. לפי השיטה, יש לנו אחריות על כמה דברים מרכזיים בחיינו:

מטרות – אנחנו יכולים, במסגרת עיקרון מס' 3, להציב מטרות משלנו, עם חזון ויעדים משלנו.

סביבה – לסביבה שלנו יש השפעה חשובה עלינו, ולכן אנחנו יכולים לנסות להיות בסביבה שתעזור לנו להגשים את מטרותינו.

להילחם על עקרונותינו – לא להיכנע ללחץ חברתי ולעשות מה שטוב בשבילנו ולא מה שאחרים חושבים שטוב בשבילנו.

פרואקטיביות – עצם לקיחת האחריות והבחירה החופשית על חיינו היא גישה פרואקטיבית.

לפעול מעל האגו – הכוונה כאן היא לא לתת לרצון שלנו לשמור על האגו שלנו לחסום אותנו, ולאפשר לעצמנו להסתכן בפגיעה באגו, מאחר ותמיד אנחנו נטעה ו "נתפדח".

לטענת שיטה זו, המאפיינים הנ"ל הם כל הדברים העיקריים שיש לאדם בחירה חופשית עליהם. אגב, היא מציגה את האדם כ "חסר בחירה חופשית" בעיקר מההיבט הגנטי והתורשתי(טוענת שביולוג ופסיכולוג יטענו שאין לאדם בחירה חופשית), בדומה לשיטה מספר 3 הטוענת כי רמת ההשפעה של הבחירה החופשית שלנו על האושר שלנו היא 40%, כפי שהבנתי מ ההרצאה הזו.

5.הקשבה חיצונית – להקשיב לכל האנשים מסביבנו ומה שהם רוצים להגיד לנו, במקום לצפצף עליהם כי "אין לנו זמן/כוח" ומהמון סיבות אחרות שהם פשוט תירוצים לכך שאנחנו לא מעוניינים להקשיב לאחר כי זה לא נראה לנו חשוב. לפי השיטה, בכל סיטואציה בה אדם אחר מדבר איתך ורוצה שתקשיב לו:

א. תבדוק אם אתה פנוי להקשבה, ואם לא אל תהסס לדחות את השיחה.

ב. להקשיב כמו רשמקול – אין התערבות חיצונית והערות באמצע.

ג. אם יש צורך – כתיבה של כל שאלה/אסוציאציה וכו' שעולה לנו ממה שהשני אומר, כדי שנוכל לבטא אותם מבלי לקטוע אותו.

ד. הקשבה אקטיבית – שימוש בשפת גוף ותנועות גוף רבות בזמן ההקשבה כדי להראות לדובר שאנחנו באמת מקשיבים לו.

ה. שיקוף – חזרה במילים שלנו על מה שהדובר אומר ובקשה לאישור, במטרה לוודאות שהבנו אותו נכון.

ו. שאלה שמעניינת את הדובר – שאלה שאנחנו יודעים שרלוונטית למה שמציק לו על סמך מה שסיפר – שיקבל נקודה למחשבה.

  1. הקשבה פנימית – בנושא הזה השיטה ציינה את "מירוץ העכברים" שהצגתי בתחילת הפוסט, אבל רואה אותו רק כדבר שמפריע לנו לפנות זמן ואנרגיה להקשבה פנימית, שהיא הקשבה לתחושותינו ומחשבותינו הפנימיות על חיינו. הקשבה זו נחוצה כדי שנוכל לעבוד על חזוננו ומטרותינו ויעדינו ולעקוב אחריהם באופן עקבי מבלי שתחלואות היום יום ישכיחו מאיתנו את הדברים החשובים באמת. ברמה הפרקטית, השיטה תיארה הקשבה זו כסוג של "האטה" – הורידו הילוך מהגלגל עליו אתם רצים, הקשיבו לעצמכם כמה שאפשר(במגבלת הזמן הפנוי) – ואז חזרו לגלגל עם כוחות מחודשים וזכירה אחרי מה אתם רוצים לרוץ.

ברמה הפרקטית, הקשבה היא דורשת תרגול בדיוק כמו הקשבה חיצונית – ונעשית בדיוק באותה צורה כמו הקשבה חיצונית – רק בינך לבין עצמך.

7. אינטליגנציה רוחנית – הרעיון כאן מבוסס על ה"תיאוריה" הבאה: "מירוץ העכברים" הידוע הוא המירוץ להשאיר חותם בעולם. כלומר – כל בני האדם הכי רוצים מטבעם להשאיר חותם בעולם. אדם בעל אינטליגנציה רוחנית גבוהה יכול לעזור לאדם אחר להשאיר חותם על העולם ולעזור לו בצורה המותאמת אל אישיותו היחודית – וזה, לטענת השיטה, התרומה הכי גדולה שאדם יכול לתת לעולם. השיטה "חושבת" שעלינו קודם כל לשפר את יכולתנו לתת ולהשאיר חותם בעצמינו – ורק אז נוכל לעשות זאת עם אחרים, מאחר וההצלחה שלנו תפתח אצלנו בהכרח את היכולת הרוחנית להסתכל על העולם בזום אאוט ולראות את המשמעות מאחורי כל דבר.

ברמה הפרקטית, זה לא אומר כלום. זה בעיקר חלק מהרקע תיאוריטי לשאר העקרונות.

  1. חשיבה יצירתית – כדי ללמוד לפתור את בעיותינו ולעזור לאחרים לעשות זאת עלינו ללמוד מגוון סוגים של חשיבה יצירתית שיהוו עבורנו כלים לחשיבה מחוץ לקופסה ולמצוא פתרונות מפתיעים לבעיות שלנו. קשה היה לי לחשוב על תרגילי חשיבה קונקרטיים שניתן לעשות כדי ליישם את הכלים האלו, אז לא הכנסתי כאלו. הכלים הם:

א. חשיבה בפשטות – כבני אדם התרגלנו לסבך כל דבר שלא צורך כבר מאז בית הספר היסודי. זה טבעי. לא כל דבר הוא מסובך, ולכן לפעמים יעזור לנו לנסות לחשוב על משהו כפי שהיינו חושבים עליו בגיל 10.

ב. כלי האייקידו – הכוונה כאן היא לשימוש בכוחה של הבעיה כדי לפתור אותה. לדוגמה, כאשר מישהו בוחר להיות מינימליסט ולהשקיע את הכסף שהוא חוסך במניות בשוק ההון, הוא בעצם מנצל את ה "אנטי-מינימליזם" של רוב שאר האוכלוסייה כדי להרחיב משמעותית את הונו האישי בפרקי זמן קצרים יחסית, ובכך לחפות על בעיית ה "יוקר המחיה האסטרונומי" שנגרמת בין היתר עקב ה "אנטי-מינימליזם" הזה. כמובן

ג. הקצנה –  הכוונה כאן היא להתייחס לבעיה כאילו היא הרבה יותר גרועה ממה שהיא באמת לכאורה, ולחשוב מה היית עושה אילו הבעיה הייתה עד כדי כך חמורה – וליישם את זה בפועל. בכך אתה מכריח את עצמך לפתור את הבעיה בדרך שהיא לא תוכל לחזור על עצמה שוב.

ד. הגדרת הבעיה במדויק ווידוא ש "אכן יש בעיה" – יתכן כי הבעיה יוצאת מהנחות יסוד שגויות, שאם היינו מודעים לכך הבעיה הייתה "נפתרת" מעצמה.

ה. לחשוב גם במימד אופקי וגם במימד אנכי – את זה קשה לי להסביר, אבל דוגמה: כאשר מישהו הולך למות בשדה קרב, זה יכול להיות משדה מוקשים/קרב/תעופה, וזה יכול להיות צנחן שמצנח לא נפתח לו.

ו. כלי החלוקה – לחלק את המרכיבים של הבעיה ולנסות לחבר אותם מחדש כדי שהמרכיב היוצר את הבעיה יעלם.

ז. כלי ההחסרה – קחו משהו שיוצר בעיה בעיניכם, חשבו על המרכיבים המהותיים שיוצרים את הבעיה ולהוריד אותם. דוגמה: עבודה רחוקה מהבית מצריכה רכב פרטי ואין כסף לזה. אפשר לעבור לדירה שוות-ערך ליד מיקום העבודה, אפשר לחפש עבודה דומה מהבית, אפשר לעבוד בעבודה קטנה נוספת מהבית וכו'.

ח. כלי האיחוד – הכוונה כאן היא לנסות לאחד בין שני דברים שלכאורה נראים מנוגדים, לדוגמה: 2 דעות שלכאורה סותרות זו את זו אך העמקה במהות כל אחת מהדעות עשויה לחשוף שאין שום סתירה אמתית בין 2 הדעות האלו – הן פשוט מדברות על 2 היבטים שונים שיוצאים מאותם הנחות.

ט. כלי ההכפלה – להכפיל משהו כדי לפתור בעיה או ליצור משהו משוכלל יותר. לדוגמה: אוטובוס דו מפרקי.

י. סיעור מוחות – העלאת רעיונות עבור פתרונות לבעיה כלשהי. חשוב שיהיו כמה שיותר משתתפים בסיעור המוחות ושכל רעיון לא יישפט בכלל לא משנה כמה הוא נשמע מגוחך. לאחר מכן "בעל הבעיה" יכול לחשוב לבד על כל אחד מהרעיונות, שוב, מבלי לשפוט אף אחד ומבלי לפגוע באחרים.

דעתי:

בקרוב.

6 מחשבות על “איך להיות מאושר – "הפוך לקאוצר של עצמך"

  1. פינגבק: סרטונים מצחיקים בתור פוסטי הדיונים – החושב הלא נורמלי

  2. פינגבק: לחץ חברתי: השלכותיו ודרכים שונות להתמודד עמו – החושב הלא נורמלי

  3. פינגבק: לקום בבוקר: הגיוני או אמוציונלי? האם ניתן לבנות חזון רציונלי לחיים? – החושב הלא נורמלי

  4. פינגבק: המירוץ לאושר: אסטרטגיות משונות ומעניינות במיוחד לניצחון במשחק האושר – החושב הלא נורמלי

  5. פינגבק: לא כדאי להציב את השונה כיריב – החושב הלא נורמלי

  6. פינגבק: הצד השני בויכוח אטום? אולי, אבל אתם בכל מקרה אטומים – אנטי נורמות

מוזמן לכתוב כאן ככל העולה על רוחך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s