איך להיות מאושר: "תהיה עצמאי ובן חורין"

הפעם מדובר בשיטה שלא נוסדה על ידי מקצוען בנושא הקשור לאושר או לפסיכולוגיה בכלל. זה יותר מעיין טרנד שהתחיל לפני כמה עשרות שנים ומתחיל להיות מוכר. מדובר בשיטה שחד משמעית לא יכולה להתאים לכל אחד. לי באופן אישי זה נראה כמו שיטה ש"נבנתה" במיוחד עבור טיפוסים מופנמים(שאוהבים להיות לבד רוב הזמן).

אקסיומות בסיסיות:   האדם הוא האחראי המרכזי לגורלו – מזל וכל גורם חיצוני אפשרי לא יכולים לעצב את עיקר חייו אלא אם הוא יבחר מבחירה חופשית מלאה לאפשר להם לעשות זאת. הדבר הכי חשוב עבור האדם להשגת כל מטרותיו הוא היכולת לנהל את חייו עם מינימום אילוצים. ההתמכרות לנוחות היא ההתמכרות הכי מסוכנת וקטלנית שיכולה להיות. האילוץ של האדם לעבוד מאילוצים כלכליים היא האילוץ המשמעותי וההרסני ביותר בחייו. כדי לנהל את חייו כמה שיותר, עליו להקטין את תלותו באחרים ככל האפשר(טריביאלי אבל שיהיה). יותר קל לשפר את החיים דרך מניעת סבל מאשר יצירת הנאה, מאחר ובני אדם גרועים במיוחד בלהעריך מה יצור אצלם תחושה טובה, ביחס ללהעריך מה ימנע מהם תחושה רעה.

צורת החשיבה שהובילה לשיטה:  כאמור, השחרור מהאילוץ לעבוד נתפס כהשחרור המשמעותי ביותר שאדם יכול לקבל בחייו ע"פ שיטה זו. זה מבוסס על כמות הזמן האסטרונומית שהאזרח הממוצע מעביר במקום עבודתו(שלא לדבר על הזמן אם מוסיפים את הזמן שלוקח לו להגיע למקום העבודה וחזרה), כאשר הוא בנוסף עלול להתפטר בכל עת(או שלקוחותיו יברחו, אם הוא עצמאי), ונאלץ לעבוד גם אם הוא לא אוהב לא את המשימות בעבודה, התנאים והאנשים שהוא עובד איתם. בגלל זה העבודה "הממוצעת" מתוארת בעיני מפיצי השיטה כדבר ששוחק את "אנרגיית החיים" של האדם באופן כה אסטרונומי שהם לא מהססים לכנות אדם כזה "עבד".

לצורך פרספקטיבה: אדם שמתחיל ללמוד באונ' בגיל 24 ללא חסכונות, ו(במקרה הטוב) מסיים את התואר ומוצא עבודה עם שכר ממוצע+ בגיל 27, וזמן קצר לאחר מכן רוכש דירה + מתחתן + מביא ילדים לעולם, וקונה גם דברים שהוא לא צריך כך שהוצאותיו החודשיות יהיו בסביבות 100% ממשכורתו – אדם כזה תלוי(מאוד) באישתו[שמה לא תתגרש ממנו], תלוי בבנקים[שיתנו לו משכנתא, שריבית המשכנתא לא תזנק ושהבנק יוכל לחוס עליו במצב חירום], תלוי בילדיו[אם קורה להם משהו והם עוד לא בני 18 – כל האחריות מוטלת עליו ואשתו], תלוי במעסיקו שמה לא יפטר אותו ותלוי באופן כללי במשרות של תחומו שיחפש אם יתפטר. אדם עצמאי כלכלית שרוצה חירות כמעט בכל מחיר לא יהיה תלוי בכל הדברים האלה.

צורת החשיבה של שיטה זו מתמקדת בעיקר בלמידת לעשות מגוון מטלות בעצמך מקום לתת אותם לאחרים תמורת כסף. בנוסף היא יוצאת מנקודת הנחה שאומרת שבמידה ומשקיעים הון תועפות בשוק ההון או בשוק הנדל"ן בצורה נבונה, ניתן להרוויח המון כסף מזה באופן עקבי תוך ניצול אפקט ה "ריבית דריבית", וכך, במידה ומתחילים להשקיע בצורה נבונה שכזו בגיל 20, ניתן להשתחרר מהאילוץ לעבוד עשרות שנים לפני גיל הפרישה החוקי, ולממן את כל הוצאות במחייה לאחר הפרישה מהכסף שהשקעת ומתשואותיו. בנוסף כדי שיצליח, מעבר למוטיבציה(מאוד מאוד מאוד) גבוהה, האדם יצטרך ללמד את עצמו לעשות מגוון דברים בעצמו ומה שיאפשר לו לעשות קיצוצים אסטרונומיים בהוצאות מחייה שלו מבלי להיות קמצן, אלא חסכן.

לאדם שיש את היכולות הנדירות הדרושות לצורך פרישה בגיל צעיר יהיה "קל" להרוויח כסף אחרי ה "פרישה" משוק העבודה באופן שיעשה זאת רק דרך עבודה שהוא באמת ובתמים אוהב. במסגרת הגישה הזו, אגב, מפיצי השיטה גם "צועקים" לא לסמוך על קצבאות ופיצויים מהמדינה, מאחר ואי אפשר לדעת מה יהיה עם הקצבאות האלו עוד 30 שנה. בכל אופן, אותו אדם צריך גם לצאת מאזור הנוחות שלו בעוד דרך: להשקיע את כספו במקומות מסוכנים במיוחד לכאורה(שוק ההון או שוק הנדלן) באופן עצמאי. מספיקה תשואה ממוצעת של כמה אחוזים בודדים בשנה מגיל 20 עד יומו האחרון כדי שההשקעה תכפיל את הונו פי כמה(בממוצע לטווח הארוך) עם מעט מאוד זמן ומאמץ מצידו.

השיטה:

לשיטה זו יש ווריאציות שונות. אני יכול לכתוב עליהם עשרות אלפי מילים. אז אני פשוט אשים כאן את כל ה"אבני" שאני יכול לחשוב עליהם שמרכזיות בשיטה בעיני כל המפיצים:

  1. השקעה עצמאית – כנ"ל, כדי להגיע לעצמאות כלכלית חייבים להשקיע איפשהו. ה "המלצות חמות" של שיטה זה הם השקעות בשוק הנדל"ן או ההון. הם גם ממליצים בחום שאם משקיעים בשוק ההון – מנהלים את התיק באופן עצמאי בקרן השתלמות ובבתי השקעות ללא מנהלי תיקי השקעות ויועצים מהבנקים. אם משקיעים בנדל"ן – משתמשים כמה שפחות במתווכים ובאנליסטים, מבררים את כל פרטי העסקאות באופן עצמאי וכך מקטינים את הסיכוי לעלויות גבוהות לא צפויות שיחריבו את התשואה. וככלל – לעולם לא לתת לאף אחד לייעץ לך איך לנהל את ההשקעות שלך אלא אם כן ביקשת זאת מראש והוא בעל רישיון מתאים לכך ובאופן כללי להשתדל לעולם לא לעשות את זה. התכנית המרכזית צריכה להיקבע מראש באופן עצמאי – בין אם ע"י חוזה ו/או מסמך אקסל וכו'.
  1. להכין את האוכל שלך בעצמך – כידוע, ארוחות מוכנות במסעדות עולות פי כמה יותר מאשר אם הייתם קונים את חומרי המזון הדרושים בסופר ומבשלים אותם בבית. לכן כל מפיצי השיטה דוגלים בהכנת כל האוכל שלך באופן עצמאי ולעולם לא לשלם לאחרים כדי שיכינו לכם אוכל. מפיצי השיטה אגב מדגישים(נראה לי) שזה עניין די פשוט ושלא קשה בכלל להפוך לטבח של עצמך מאחר ובישול זה נושא פשוט. נפוץ גם לגדל לבד ירקות בגינה לשם מטרה זו. אגב, גם קשור לזה – המפיצים ממליצים בחום על שתיית מי ברז בלבד, מאחר ואיכותם טובה לא פחות(ואף יותר) ממים הנמכרים בסופר וזולים מהם, ומאחר ורוב המשקאות שאינם מים הם גם יקרות פי כמה וגם רעל.

  2. היפטרות מדברים מיותרים – כל מוצר שאתה משלם עליו למרות שאין לך בו צורך – עשה הכל, אבל הכל או כדי להיגמל ממנו או כדי שתמצא דרך לקבל את אותו סיפוק רגשי מבלי לשלם כסף(לרוב המפיצים ממליצים על האפשרות הראשונה). אחרי זה – מכור/תרום את המוצרים המיותרים שאין לך כבר קושי להיפטר מהם. דוגמות: משחקי וידאו(יחד עם כל האביזרים הקשורים למשחקים אלו), סיגריות, בגדים, לק, ממתקים. מפיצי השיטה אף הוסיפו שזה גם מאפשר לאדם לגור בדירה קטנה יותר(מאחר וחפצים מיותרים תופסים מקום) – וזה כידוע, חוסך הון תועפות.

  3. מכירה/ויתור על רכב פרטי – מאחר והפורש הצעיר צריך לחיות על מעט כסף כדי להיות פורש צעיר רציני, מחסור ברכב פרטי מהווה יתרון משמעותי במיוחד, וזה לא מפתיע, בהתחשב בכך שאפילו אופנועים עולים מאות אלפי שקלים לקנייה יחד עם ההוצאות הקבועות הנלוות.

  4. התנהלו בתוך הבית באופן חסכוני – לדוגמה: רקחו את תכשירי ההיגיינה שלכם בעצמכם, השתמשו במכשירי חשמל, כבו כל מכשיר חשמל בעת היכולת, הימנעו משימוש במדיח כלים, מייבש כביסה ובשלו רק פעם בשבוע.

  5. לעולם אל תיקחו הלוואות ולעולם אל תרשו לעצמכם להיכנס לחובות – כך הכסף שלכם במקום לקבל תאוצה על השקעתו, הוא יורד בתאוצה כי השתמשתם בכסף של אחרים והם גובים על זה ריבית בנוסף להחזר ההלוואה. לעולם אל תרשו לזה לקרות.

מלבדיהם, אני ממליץ בחום לקרוא את הפוסט הזה – המציע מגוון תחביבים עצמאיים כחלק מגישת ה "עשה זאת בעצמך" של שיטה זו. הקישורים לתחביב מספר 14 שהכותבת השאירה בעיני הם היעילים ביותר לצורך העניין.

יש עוד מגוון דוגמות בבלוג של הסולידית לבד, כמו על רקיחה עצמאית של חומרי ניקוי.

למי שמעוניין להרחבה בנושא – המפיצים שאני מכיר הם "הסולידית" ו ג'ייקוב פינסקר. בנוסף אנשים שככל הנראה לא הגיעו ל "עצמאות כלכלית"(כפי שהסולידית וג'ייקוב פינסקר מגדירים אותה) אבל מקדמים באתרם ובאורח חייהם כלל את שיטת ה "אל תהיה תלוי באחרים בכלום" שאני מכיר, הם רגב איליה ו חיים כהן. חיים "שם דגש" ברוב תכניו על התחום המרכזי בו הוא מאמן – כושר(לא מפתיע אותי אם כן שהוא מדגיש את ה "אנטי" שלו כלפי נוחות באופן קיצוני במיוחד). לגבי רגב.. הוא ככל הנראה איש אשכולות המדבר על המון נושאים, אבל אלו שבעיקר זכורים לי שמייצגים לדעתי את ה "תמיכה" שלו בשיטה המדוברת הם זה ו(בעיקר) זה.

דעתי:

קודם כל רק אציין, למרות שאולי זה לא חשוב, שאני משוכנע שאם יש דרך אחת טובה להפיץ חינוך פיננסי – זה הסוג הזה. להראות להם "יומן אישי" של אדם אחר שמראה לאן הגיע בזכות יעילותו הכלכלית. חי חיים נוחים סה"כ עם הרבה פחות מאילוצים מכל אדם שחייב ללכת לעבוד מאילוץ כלכלי(כמובן רק אחרי שפרש משוק העבודה). כך בעצם אתה מראה לאדם אותו בא לחנך בדיוק מה החינוך יכול לתת לו. התירוצים העלובים שהילדים במערכת החינוך שומעים בניסיון לשכנע אותם ללמוד בגרויות זה בעיקר דברים בסגנון: "כי החוק מחייב אתכם ללמוד את זה" "כי אם לא תלמדו לא תוכלו להרוויח כסף" "כי אי אפשר להצליח בחיים בלי ללמוד" וכו'. אני באופן אישי קיבלתי חינוך פיננסי של ממש מהמפיצים הנ"ל, ואני מוכרח להודות שמאוד התרשמתי מיכולת שלהם להסביר את כל העניין הכלכלי בצורה כה פשוטה שגם ילד בן 10 שיקרא את הבלוגים שלהם יוכל להבין הכל די בקלות במידה ויטרח לקרוא את כל הפוסטים שלהם. זה חינוך פיננסי במיטבו.

עכשיו, לגבי הפילוסופיה העומדת מאחורי השיטה, המבוססת על הפילוסופיה הידועה בשם "ליברטריאניזם". כמה דברים מרכזיים שיש לי לומר:

  • בהקשר החברתי: יש מידה רבה של אירוניה לדעתי באיך הפילוסופיה הזו דבקת ביכולת לפרישה מוקדמת לצורך נוחות(הרי כאשר אתה "צריך" לעבוד זה לא נוח, וכאשר אתה רק צריך לדאוג להוצאות נמוכות זה נוח), אבל כדי להגיע זה צריך להקריב כמות אסטרונומית של נוחות ביחס לרמת הנוחות שהמפיצים מתארים אצל "האזרח הממוצע". מדובר בשינוי עצום, הכרוך בכל כך הרבה חוסר נוחות ושינויים מלחיצים להחריד. חוסר נוחות זו אמנם קטנה עם הזמן ולאחר הפרישה המוקדמת, הפורש ככל הנראה מרגיש מאוד נוח ויכול תיאורטית להמשיך כך עד יומו האחרון. אבל – באותה המידה אפשר גם להתרגל לעבודה באסטרטגיה דומה במהותה.

 

אתה חושב שיכולתך לשרוד בעבודה ולהיות מקודם בה נגזרת בעיקר מיכולתך כפוליטיקאי? למד להיות פוליטיקאי ושלהיות פוליטיקאי לא פירושו "לגרוס את נשמתך" ולהיות נבזי, אלא ללמוד כיצד אנשים בסביבתך חושבים ומתנהגים – לא כדי לדעת ללקק/להתחנף להם – אלא כדי לדעת לגרום להם "להתאגד" איתך ועם מטרותיך ולעבוד בשיתוף פעולה מחשבתי לכל הפחות. זה לא חייב להיעשות בצורה מלוכלכת. אתה לא סובל את האנשים שאתה עובד איתם? זוהי הזדמנות נהדרת ללמוד על הדברים שמפריעים לך בחיים – האנשים שמעצבנים אותנו מאפשרים לנו לשים לב מהם ערכי המוסר הקיצוניים שלנו – כלומר, הערכים בהם אנחנו דבקים ומביעים יחס עוין(מאוד) כלפי כל מי שמסרב לפעול על פי אותם ערכים. אם אני דבק בכך שלאכול בשר זה לא מוסרי בעליל ומזיק לנפש, לא פלא שיתמלא כעס מעצם ההסתכלות על העובד הארור שאוכל בשר מדי יום עבודה בצהריים. מי שבאמת רוצה ללמוד להסתדר עם אנשים שהוא שונא ו/או משתעמם מהם צריך לפתח יכולת להבין(ולא לקבל, "לקבל את השונה" זה לא יותר מקשקוש שמופץ דרך משרד החינוך – לקבל מישהו אינו שקול ללא לשנוא אותו וגם אינו שקול ללהבין אותו טוב) את השונה ממנו כך שיוכל להבין את השקפותיו ודרכיו וכך גם לפתח "סיבולת רגשית" כלפיו – מתוך הבנה שהאדם אותו הוא שונא לא מעוניין להזיק לו(מה שמחויב יקרה אם הוא באמת יצליח להבין אותו יותר טוב). אז כן, מי שיפרוש משוק העבודה כדי לברוח מאותם אנשים כנראה ימשיך לחיות עד יומו האחרון עם פחד(מודחק) מאותם אנשים ש"הצליח" לברוח מהם, שמה יפגש אנשים דומים שוב במקומות שהלך אליהם מסיבות אישיות, ויאלץ שוב לשהות איתם באינטראקציה ישירה לזמן ממושך.

 

למרות זאת, אני לא חושב שהפורשים הצעירים "בורחים מהתמודדות" באופן כללי. אם כבר, הבחירה שלהם מובנת – הם טיפוסים מופנמים, שמטבעם אוהבים להיות לבד ומתקשים לפתור כל בעיה הקשורה ביחסים חברתיים עם בני אדם אחרים. לכן הם בוחרים לנסות להפוך לכמה שפחות תלויים בכל אדם/מוסד אפשרי כדי שיוכלו "לברוח" מכל בעיה הקשורה ביחסים חברתיים שהתעוררה או שעלולה להתעורר במידה וירצו בכך, ע"י עבודה קשה שהם עושים לגמרי לבד. אם היו בוחרים למקד את מאמציהם ביכולת להסתדר ולהפיק תועלת מעבודה/שהות עם כל אדם שהם פוגשים, סביר להניח שלא היו יכולים למקד את מאמציהם ברוב הדברים האחרים שעשו כדי לפרוש בגיל צעיר ואז ניתן יהיה לראות זאת כ "בריחה מפיתוח כישורי חיים ואי תלות באחרים". כך שהם לא בורחים מהתמודדות – הם פשוט מתמודדים בדרך המתאימה לטיפוס מופנם שאוהב את זה שהוא מופנם ואוהב את חירותו. עם זאת, אני חושב שהם מגזימים בדרך בה הם מרשים לעצמם לתת טיפים בהקשר החברתי אפילו שהם בעצמם בעצם נמנעו לחלוטין מלהתמודד עם עניין זה. לטיפוס מופנם ממילא יש מודעות חברתית נמוכה הרבה יותר מלטיפוס מוחצן. כלומר, הוא יתקשה מאוד להבין מהם הנורמות החברתיות בסביבתו, ולכן הערכותיו כלפי הנורמות החברתיות הכלכליות במדינה בה הוא חי צפויות להיות מפוקפקות במקרה הטוב(במקרה הטוב כתמיכה על טענותיו הוא יביא נתונים שמספקת התקשורת המאוד מפוקפקת, שמסתמכת במקרה הטוב על הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לסטטיסטיקות בנושאים כלכליים כאשר הכתבה מוצגת עם פרשנויות שהכותב המציא לממצאי הסטטיסטיקות האלו למען רייטינג גבוה). אתם לא יכולים לשמור על צניעות? (ראו בקרוב בדעתי על שיטה מספר 2 על כמה שצניעות היא ערך עליון בעיני)

בהקשר של הגישה אל האושר: הגישה ה "קלינית" של הפילוסופיה הזו כלפי החיים מאוד מעניינת. שמתי לב שהיא זהה לגישה של שיטה מספר 1(לפי שיטה 4 הטפיל שיש להשמיד הוא חוסר החירות, בעוד שלפי שיטה מספר 1 זה חוסר הכנות המחשבתית). אני מסכים לחלוטין עם הפורשים הצעירים בהקשר לגישתם כלפי היכולת ההעסקה העצמית – עבודה אמנם יכולה להיות תמריץ טוב לקום בבוקר ולהעסיק את עצמך לאורך רוב היום, אבל יש ה-מ-ו-ן דרכים ליצור לעצמך "מערכת-תעסוקה" משלך, מבלי שיהיה איזה מעסיק שיגיד לך מה לעשות. היכולת לחשוב בכוחות עצמך היא המפתח. מצד שני, הפורשים הצעירים מתייחסים אל חירותם כאל סמל סטאטוס. אני חושב שזה בולט בעיקר דרך היחס העוין והרדוד שהם מפגינים כלפי כל מי שמתבכיין על יוקר המחייה וש "אין אפשרות לשרוד כאן" וכל מי שמתנגד בחריפות לנתונים שעליהם ביססו את אסטרטגיות ההשקעה והניהול שלהם.

לדעתי זה מראה שהם סובלים מבעיה דומה כלפי אותם אנשים "ממוצעים" אותם הם מתעבים – הם מוכנים להקריב חלקים אסטרונומיים מחייהם רק בשביל סמל סטאטוס שלא בהכרח ישמש אותם. ההכרח לעבוד הוא אכן סיוט(בד"כ, מבחינה סטטיסטית) עבור טיפוס מופנם, אבל לעשות כל היום סתם פעילויות שמתחשק לך לעשות ללא תרומה משמעותית זה לא בהכרח מה שהוא יעדיף בסופו של דבר. יתכן ששווה להקריב המון זמן למען מציאת עבודה שיהיה לו טוב בה ושתקדם אותו משמעותית מבחינת יכולת תרומתו לחברה.

הרעיון שאני מנסה להציג כאן הוא שאני באופן כללי מתנגד בתוקף לכל גישה לחיים שדגלת בהשגת סמל סטאטוס "עליונים", מהסיבה הפשוטה שהחיים לא עובדים ככה. כל תורת לוגיקה שקיימת לגבי אושר – היא מטבעה מפוקפקת במקרה הטוב בגלל הנושא הכה כבד בו היא עוסקת, ולכן לדעתי עדיף להשקיע את החיים בחיפוש מתמיד אחרי התכנית האישית הכי טובה שאפשר לאושר.

 

יתכן שעכשיו הפורשים הצעירים היו אומרים: "נו, איך זה סותר את דרכינו? התכנית לעצמאות כלכלית נגמרת בגיל צעיר, וכשהיא נגמרת אפשר לחזור לגבש את התכנית לאושר בצורה חדשה, זה הכל". אז זהו, שיש עם זה בעיה. התכנית שלכם כרוכה בכמה שנים של סבל אסטרונומי – גם בעבודה(לעבוד נגד רצונך), בבית(פיתוח כישורי חיים שדורש המון מאמץ ואי נוחות) וגם במהלך תקופת ההשקעות עד הפרישה(מלחיצה להחריד). אתם מקריבים את העתיד הקרוב לעתיד הרחוק. אני חושב שזה לא צריך להיות כך, כלומר – שזה לא שאתה יכול לבחור רק בין הקרבת העתיד הרחוק או הקרוב. אתה יכול לבחור לזגזג ביניהם בהתאם למה שנראה לך מתאים באותו הרגע. הכי חשוב זה שתמיד תהיה קשוב לכל מחשבה שקופצת לך לראש(איך? קראו על הקשבה בשיטה מספר 2 לאושר).

אל תתעלם בכוונה ממחשבות מסוימות בראש שלך – "תחקור" אותם ואל תדחיק אותם. כשאתם משקיעים בשוק ההון ומדחיקים את המחשבה שאומרת שכדאי לכם למכור ממיטב המניות שלכם עכשיו שהשוק "החליט להתאבד", נכון, ברמה הפרקטית בהחלט עדיף לא לעשות כדבריו, אבל ברמה המחשבתית, לא כדאי לחשוב על הסבל האסטרונומי שלקחתם על עצמכם שהמחשבה הזאת מייצגת? אם זה נשמע כמו משהו שיגרום לתסכול מיותר – אני טוען שכל עוד אתם מודעים למניפולציות המחשבתיות שאתם עושים על עצמכם על בסיס קבוע כמו כולם(בפסיכולוגיה קוראים להם "הטיות קוגניטיביות") – אין סיבה שלא תוכלו להפיק תועלת עצומה מזה – זה רק יעזור לכם להבין את עצמכם ואת רצונותיו של ה "אני" הפנימי שלכם(ולא של הבלוגר שפרש כבר משוק העבודה שרוצה שתרצו להשקיע בשוק ההון ולהתעלם מחלק ממחשבותיכם שעלולים להרוס לכם את תיק ההשקעות).

4 מחשבות על “איך להיות מאושר: "תהיה עצמאי ובן חורין"

  1. פינגבק: אליעד כהן VS הסולידית – החושב הלא נורמלי

  2. פינגבק: לחץ חברתי: השלכותיו ודרכים שונות להתמודד עמו – החושב הלא נורמלי

  3. פינגבק: הצד השני בדיון אטום? אולי, אבל אולי *רק* אתם אטומים – החושב הלא נורמלי

  4. פינגבק: המירוץ לאושר: אסטרטגיות משונות ומעניינות במיוחד לניצחון במשחק האושר – אנטי נורמות

מוזמן לכתוב כאן ככל העולה על רוחך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s