למה החינוך בארץ לעולם לא ישתנה מהותית

נראה לי שזה די נחשב לנורמלי בישראל לשנוא את כל המסגרות של מערכת החינוך(מהגן ועד התיכון) ואיך שהן פעולות. החומר מועבר בהתאם למה שכותבי מבחני הבגרות ושר החינוך רוצים – שינון מהיר במיוחד של החומר(ולמי אכפת שהתלמיד הממוצע שמשנן את כולו לא מבין לעולם את רובו), הקאתו במבחן ושכיחה של רוב החומר לאחר יום. איך אפשר שלא לשנוא את זה?

כפי התרשמותי, רוב האנשים ה "נורמליים" בכל זאת בוחרים להשקיע בלימודים לרמה שהם מבלים חלק גדול מזמנם הפנוי(מחוץ לבית הספר) על מטלות הקשורות לבית הספר. המוטיבציה שלהם לכך נובעת בעיקר מדבר אחד ויחיד: לחץ חברתי אסטרונומי מההורים, צוות בית הספר ואפילו תלמידים אחרים.

ההורים והמורים מנצלים את הפחד של הילד מהם(שנובע מתלותו הכמעט מוחלטת בהם) ומטילים עליו כל מיני איומים מנותקים מהמציאות(שהם לפעמים קלישאות של הנורמות החברתיות): (מצד ההורה) אני אעניש אותך, אני אזרוק אותך מהבית, לא תוכל לפרנס את עצמך כשתהיה מבוגר, לא יהיו לך חברים. מצד הצוות: נקרא לכל העולם ואשתו שיגערו בך, נזרוק אותך מבית הספר, נעניש אותך.

פרמטר נוסף וחשוב הוא שהילד, כמו כולנו, "מתאים" את עצמו לסביבתו ולומד גם כי הוא רואה את שאר הילדים לומדים למרות כל הסבל והעבדות הכרוכה בכך – בדיוק כמו שרובנו בוחרים להביא ילדים לעולם למרות שהמשמעות המעשית הזו היא עבדות(במידה מסוימת) ל 18 שנה לכל הפחות.

כמובן שכל הנ"ל הם הפחדות שלא מחזיקות הרבה מים.

החוק קובע כי כל הורה אחראי לחלוטין על ילדיו עד הגיעם לגיל 18(כך שאפילו אופציות הענישה שלו עליהם די מוגבלות).

חוק חינוך חובה קובע שהילד חייב לקבל חינוך כלשיהו עד גיל 18(שאיננו חייב להיות במוסד שיחייב אותו לעשות בגרות מלאה).

וכמובן שהקשר בין תעודת הבגרות לבין הצלחה כלכלית יכול בהרבה במקרים להיות קלוש עד לא קיים, מאחר וזה תלוי בעיקר באיך אותו תלמיד מעוניין לבסס את עצמו מבחינה כלכלית. לא תמיד צריך תואר כלשיהו בשביל זה ובהרבה מקרים משתלם יותר מבחינה כלכלית לוותר על התואר.

וזה שכולם עושים משהו כמובן לא הופך אותו למשהו שטוב גם בשבילך. זה יותר אינדיקציה לכך שהילדים פשוט מפחדים מדי להתמודד עם אי הנוחות הכרוכה בלהתמרד במבוגרים השולטים בהם.

עכשיו, כאנקדוטה, אני התרשמתי שעיקר התלונות של התלמידים על המערכת החינוך(לפחות אלו שמפורסמות באופן ציבורי) עוסקות בעיקר בדברים שטחיים שלא קשורים בשום צורה לעבדות הנכפית על התלמידים למשך 12 שנה: ציון לא הוגן בבגרות, בגרות קשה מידי, מורים שמלמדים את החומר הלא נכון, אתאיסטים מחויבים ללמוד תנ"ך וכו'.

האמת שאני רואה בזה הרבה היגיון. הרי מה לעשות והילד בגיל 6 עדיין רחוק מאוד מלהגיע לשלב בו הוא יכול לחשוב בכוחות עצמו(וכך זה היה ויהיה גם אם הוא נשלח לבית ספר דמוקרטי). לכן אי אפשר לצפות מילדים להתלונן ברצינות נגד משרד החינוך בגיל כל כך צעיר. חוץ מזה, אלו שכן מעזים להשמיע את קולם בקול רם מבינים כנראה שמערכת החינוך הייתה מערכת דרקונית ולא שיוויונית מיום הקמתה, ולכן אין תועלת בלהתלונן על הפגם המהותי שלה מאחר ומבחינתה זה לא פגם.

כאשר ילדה בכיתה י"ב החליטה לעשות מניפיסט במקום מבחן, היא בחרה לרכז את תלונותיה על כך שהחומר משעמם ולא רלוונטי אליה בשום צורה, לא בהווה ולא בעתיד וששיטת הלימוד היא מיושנת. מה שלדעתי היא לא הבינה, זה שמערכת החינוך נועדה להפוך את הילדים לעבדים – אם החומר יהפוך למעניין עבור רוב התלמידים, הם כבר לא יהיו עבדים.

ולמה? כי האדם הנורמלי והסביר, מבחינת המדינה, חייב ללמוד באוניברסיטה, לעבוד 40 שנה כשכיר(רצוי בתחום המחקר והפיתוח) ולהקים משפחה ולפרוש מתי שהממשלה רוצה.

המטלות הנכפות על התלמידים בבית הספר דווקא מכינות אותם לא רע לזה: הם לומדים להעדיף מהירות על פני איכות(כך גם חלק מהמעסיקים בשוק העבודה, וזה הגיוני: כל חברה חייבת להגיע להספק עבודה מסוים על מנת "לשרוד" בתחרות עם שאר החברות, ולכן מהירות חשובה מאוד),  הם לומדים שהם חייבים ליצור קשרים חברתיים(בשוק העבודה חשוב לדעת לעבוד בצוות) ושהדרך הכי יעילה ללמוד מה שצריך זה לשנן כמה שיותר אינפורמציה רלוונטית בכמה למעט זמן בכמה שפחת זמן.

מערכת החינוך נוקטת במגוון אמצעים שנועדו להעמיד פנים שהם דואגים לתלמידים שירגישו טוב ושיהיה יחס שווים: בכל בית ספר יש עובדת סוציאלית, חלוקה למגמות קלות וקשות יותר שהתלמיד יכול לבחור, הקלות במבחני הבגרות וכו'.

לא משנה איך תסתכלו על זה – המצב הזה הוא בלתי נמנע. הרי כל ילד חייב איזשהו חינוך שיכוון אותו בחייו. גם אם מסגרת בית הספר הייתה מתבטלת לחלוטין בכל המדינה, עדיין הילד היה מגבש את צורת מחשבתו במידה רבה בהתאם לזו של הוריו(בהם הוא תלוי לחלוטין וחשוף להשתעבדות מתמשכת רק כתוצאה מפחד מהם) ושל כל מי שיפגוש ויחבב, וישטוף את מוחו. זה שהילדים מקבלים שטיפת מוח מסוימת לא משנה יותר מדי. כל ילד חייב לעבור שטיפת מוח על מנת להתפתח. להשאיר אותו לבד במדבר זה גם מסוכן מדי וגם בלתי חוקי.

מצד שני, אולי אתם תוהים, למה בית הספר מתנהלים בצורה כזו שהמורים לא מקשיבים לתלמידים בכלל, מכתיבים להם מה לרצות ולאן לשאוף(בנוסף ללימודים יש בהרבה בתי ספר מגוון פעילויות נוספות שמוצעות לתלמידים שיכסו את רוב זמנם הפנוי) ולא באמת מתחשבים בהם?

ובכן, קודם כל, כדאי לזכור שהמורים לא כל כך אשמים, שכן גורמים בכירים במשרד החינוך מכתיבים להם את תכניות הלימוד השנתיות והדרקוניות, וכל בית ספר מחויב לפעול על פי חוקיו של משרד החינוך. כלומר, הכוח המניע את המתרחש הוא הבכירים במשרד החינוך.

והם פוליטיקאים. אולי הם מושחתים, מאמינים שאפשר לפתור בעיות רק בכוח, שאסור שיהיו ילדים עצמאיים(ולא שכירים) ושאסור שיהיו ילדים בשוליים הפרועים של ההיררכיה החברתית(הרי בתי הספר ממש "מאחדים" את הילדים בקבוצה ענקית של "עבדים").

זו התנהגות מאוד נורמטיבית. כפי שהוכח בניסוי הכלא של סטנפורד, בכל הזדמנות בה תפול על אדם אפשרות לשלוט ככל העולה על רוחו, הוא צפוי לנצל אותה באכזריות ולהתעלל במי/מה שהוא צבר עליו כוח שליטה, גם אם לפני אותה הזדמנות היה אדם תמים לחלוטין(ולא רק מבחוץ).

בניסוי גויסו כמה "שחקנים" בתפקיד סוהרים וכמה אחרים בתפקיד אסירים, הסוהרים היו ללא עבר פלילי ואנשים תמימים לחלוטין על פי עבריהם(וגם האסירים), והיחס של הסוהרים אל האסירים רק התדרדר עם הזמן עד כדי כך שהניסוי הופסק אחרי 6 ימים(כשבמקור הוא תוכנן להימשך כשבועיים). אני חושב שהסיבה היחידה למה הסוהרים לא היו עד כדי כך אכזריים מהיום הראשון היא כי לקח להם קצת זמן להפנים כמה הם נהנים מהתייחסות כמה שיותר אכזרית אל האסירים.

אני לא רוצה לדבר עכשיו על איך לעצור זאת כי אני לא מבין בזה שום דבר, אבל נתחיל בזה שהרבה דיבורים על ההיבט של העבדות כבר נשמע לי כמו צעד טוב 🙂

ולמי שמתעניין בהאם(ואיך) ניתן להפוך את החומר הלימוד למעניין, ובכן, הרעיון(המעורפל והלא גמור) שיש לי בנושא הולך כך:

  1. התעניין בעולמו הפנימי של התלמיד על ידי כלי ההקשבה. תוכל לקרוא עליו פהפה ופה.
  2. נסה לחשוב על איך החומר *מזכיר* איכשהו את עולמו הפנימי של הילד בצורה מסוימת. לדוגמה: כאשר עושים פעולה עם מספר מסוים במשוואה, יש לעשות את אותה פעולה בצדה השני של המשוואה. הרעיון המהותי שניתן "לשלוף" מזה לדעתי זה זה שכאשר מתכננים לשנות משהו במציאות, צריך לשים לב מה ישתנה בעקבות זה שגם מעניין אותנו. כך שפשוט צריך לקחת משהו שהילד רוצה לשנות.
  3. נסה לקשר את אותו רעיון מהותי לעצמך. אם אתה מתקשה, נסה לרדת מקיף אחד עמוק יותר("לשלוף" את הרעיון המהותי שמאחורי הרעיון המהותי). הסברתי משהו דומה לזה(איך למצוא מכנים משותפים ברצונות הפוכים לכאורה בין שני אנשים) בפוסט הזה. זה חשוב מכיוון שזה יכול לגרום לכך שאתה תהנה רק מללמד את הילד את זה. אם אתה תהנה, זה מגדיל משמעותית את הסיכוי שהלימוד יעניין אותו. הוא גם לומד מההתנהגות שלך.

המפתח הכי חשוב במתודה הזו, זה לאו דווקא ההעמקה ברעיונות אלא קודם כל ההקשבה. יחס של הבנה בין המורה לתלמיד כבר מספיק כדי שהתלמיד לא ירגיש עבד של ממש גם אם הוא ילמד את החומר בכפייה(לכאורה). לא סתם אני מדגיש את חשיבות ההקשבה בחלק נכבד מהפוסטים בבלוג הזה.

מוזמן לכתוב כאן ככל העולה על רוחך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s