אליעד כהן VS הסולידית

תזכורת: אני לא מתיימר לייצג את שני הכוכבים של הפוסט הזה בשמם, כתבתי את זה על סמך צורות החשיבה שלהם כפי שאני מבין אותם.

אוקי, אז הנה הפוסט הראשון בסדרה המדוברת כאן. חלק גדול ממי שנכנס לאתר הזה הגיע לכאן דרך האתר של הסולידית, ואמנם על אליעד לא הרבה קראו כאן, אבל לא נורא. זה היה כל כך כיף לכתוב את זה שאני לא רואה סיבה לא לפרסם את זה, למרות שזה יצא ארוך ויש לי המון מה לשפר בהתנסחויות של הדיון. הבה נציג את הצדדים(אין צורך לקרוא את הפוסטים שכתבתי עליהם ספציפית):

 

אליעד כהן: hqdefault

מאפיינים רלוונטיים: מאמן אישי(לא מוסמך)/גורו, "מייסד" של תורה רוחנית המתיימרת ל "100% הצלחה בכל תחום"  דרך "הבנת המציאות בשלמות", ובדומה לפילוסוף טיפוסי מעודד הטלת ספק ב.. הכל.

"אתר בית": eip.co.il. (אציין גם שיש לו ערוץ ביוטיוב – לחצו כאן אליו

(לחצו כאן לפוסט שכתבתי רק עליו ספציפית).

"הסולידית": 2040467ecaa7c3bf9dab2329de14733b(כי זאת נראית לי התמונה האהובה עליה)

מאפיינים רלוונטיים: עבדה במקום עבודה אחד במשך כמה שנים אותו ככל הנראה שנאה יותר משהיהודים תיעבו את מחנות ההשמדה. הקדישה מאמצים אסטרונומיים כדי לפרוש מהר ככל האפשר במקסימום ביטחון ומינימום תלות באחרים מכל בחינה אפשרית.

"אתר בית": hasolidit.com

(לחצו לכאן לפוסט שכתבתי עליה ספציפית)*

רק אציין בהזדמנות, שיתכן ויש בפוסט הנ"ל טעויות בניסוח שגורמות למצע שגוי, כמו לדוגמה, זה שהיא מתארת את עצמה כלא* מתיימרת להצביע על הדרך אל האושר, אלא רק למזעור סבל. אבל בכל אופן זה לא ישנה בהרבה את תוכן הפוסט עצמו.

נושא הדיון: האם הסולידית אכן חופשיה יותר מלפני הפרישה, האם היא מאושרת יותר מלפני הפרישה, סובלת פחות ונהנית יותר? (כן, לא בדיוק מוגדר היטב אבל אשתדל יותר להבא).

ובכן, here we go. אין פה סיפור רקע, פשוט הסולידית טוענת טענה ומתחיל דיון.

סולידית: פרשתי מהעבודה שעבדתי בה מתוך כורח והפכתי לחופשיה. אני קמה מתי שאני רוצה, עושה רק מה שאני רוצה ונפגשת רק עם אנשים שאני בוחרת.

אליעד: זה חופש?! את עדיין משועבדת לרצון שלך שהמציאות תהיה כרצונך, ומפחדת לאבד את ה"חופש" שהשגת, שיכול לקרות בהרבה דרכים אגב, לא רק קריסה כלכלית..

סולידית: ביטחתי את עצמי מפני כל סיכון אפשרי, אז לא, אני לא מפחדת. ולמה אתה אומר שהרצון משעבד? הרצון הוא בסה"כ מרכיב בסיסי של "מערכת הפעולות" לפיה אנחנו פועלים, הוא איננו שקול לבוס האכזרי ממקום העבודה הקודם שלי.

אליעד: ביטחון זה אשליה.. מאיפה את יודעת שאין פיל ורוד מול העיניים שלך? והרצון הוא אכן בוס אכזרי, לא נותן לך הפסקה ממנו ולו לרגע אחד לאורך כל החיים, גורם לך לרדוף אחרי משהו, ליהנות לשנייה מההישג ואז לרדוף אחרי משהו אחר..

סולידית: זה שאין ביטחון של 100% זה נכון, אבל רמת הביטחון שהגעתי אליה מספיקה כדי שלא אחווה שום פחד לגבי ביטחוני מאז שפרשתי מהעבודה הקודמת שלי ולכן אני לא מרגישה צורך להרחיק לכת להטלת ספק בחושים. וכן, אני רודפת אחרי הישגים שוב ושוב, רק שאני נהנית כל הזמן, לא רק כאשר אני מצליחה, כי אני בוחרת לעשות את מה שאני עושה תמיד.

אליעד: אם את מעדיפה להדחיק את ההבנה שאת לא באמת במצב בטוח כדי להרגיש כאילו את בטוחה, דעי לך שזה לא יעבוד לך לנצח ואת תסבלי המון בעקבות חוסר הביטחון שאת מודעת שנמצא אצלך.. ואי אפשר ליהנות כל הזמן, הנאה יש רק כאשר אין שום קונפליקט בין רצונך לבין המציאות, והרי כדי לגרום לעצמך לעשות פעילויות שאת מכנה פרודוקטיביות במקום לרבוץ כל היום מול הטלוויזיה, את צריכה ליצור קונפליקט(חיכוך) שיגביר את המוטיבציה שלך לעשות פעילויות פחות מושכות..

סולידית: אני לא מדחיקה, אני פשוט לא חווה צורך ב"רמת ביטחון" גבוהה יותר. וכן, אני לא נהנית 100% מהזמן כי זה בלתי אפשרי, וגם אם זה היה אפשרי זה לא היה משתלם. אני נהנית פה ושם ובמיוחד נהנית מעצם המחשבה שאני עושה פעילויות פרודוקטיביות שאני בוחרת.

אליעד: קודם כל אם אין ביטחון, ותמיד אין, אז בהכרח יש סבל מכך שהמציאות תשתנה ולא תהיה כרצונך בניגוד להווה, וכמו שאת לא יכולה לסמוך על החושים את לא יכולה לדעת אם משום מה יהיה זעזוע קיצוני בכלכלה העולמית, ותסביכים בריאותיים שיקשו עלייך לעבוד, ושאר צרות שימחקו את ה"ביטחון" המדומה הזה שלך יותר מהר משאני מפריך אותך..

סולידית: כל מה שאתה אומר זה שיכולים להיות דברים ממש בלתי צפויים, שיפריכו את כל חזיונות העבר, שיגרמו לי לצרות. זה אכן אפשרי, אבל ההסתברות שלו כל כך נמוכה עד כדי זניחה. למה נראה לך שאני סובלת כל כך הרבה רק בגלל אפשרויות מהסוג הזה?

אליעד: מצחיקה, את בעצמך מדגישה איך אי אפשר בעליל לחזות את העתיד, ובכל זאת את מבססת את הטיעון שלך על אותו טיעון של מנתח טכני בשוק ההון, שאומר שאם המנייה ההיא עלתה 30 שנה ברצף, היא כנראה תעלה גם השנה. את בוחרת להאמין באופן עיוור במידה מסוימת בהסתברויות כדי לרסן את הסבל הנובע מחוסר הוודאות שלך. למה את לא אמתית עם זה שאת פשוט בוחרת להאמין מה יותר סביר שיקרה ומה לא באופן שיצדיק את האמונה שלך שאת כנראה מבוטחת לכל החיים מכל סיכון אפשרי ומכל מה שנוגד את ה"חופש" שלך?*

*לקוראים: זה נכון שאולי אליעד לא ידע באמת לתת את הדוגמה הזו, אבל זה לא משנה, כי את הרעיון המהותי הוא הציג אינספור פעמים.

סולידית: ידידי, ה"סטטיסטיקות" עליהם אני מבססת את הערכותיי הם חזיונות עבר על פני טווחים ארוכים מאוד ומתועדים על ידי אנשי מקצוע רבים, לא רק על ידי, ומניסיון של כמה שנים כפנסיונרית אני יכולה להגיד לך שאכן אני יותר לא נאלצת לסבול אף אדם שאני לא רוצה להיות בקרבתו.

אליעד: אה, אז את מעדיפה להאמין למה שהם אומרים ולניסיון החיים שלך, שגם יכול להשתמע לשתי פנים?! אמונה היא השטן.. וחוץ מזה, אם את שונאת צורה כלשהו במציאות(האנשים האלו במקרה הזה), לברוח ממנה פיזית לא נותן כלום, את רק מחליפה צורת סבל אחת באחרת, בכל מקרה כל סבל נובע מזה שאת משקרת במשהו ולכן לא שיפרת כלום..

סולידית: כן, אני מעדיפה להאמין למקורות אמינים שמבוססים על מחקרים ארוכים לטווחים ארוכים מאשר לספקולציות פרועות. והטיעון השני שלך כבר הופרך – אני ביטחתי את עצמי ברמת ביטחון מספיק גבוהה כך שאני לא סובלת מהפחד לאבד את החופש שהשגתי מאותם אנשים, ולכן זה לא בדיוק סתם החלפה חסרת משמעות של סבל.

אליעד: לא! אין דבר כזה.. רק אם תביני את כל האנשים שאת לא סובלת בשלמות תוכלי לא לסבול כלל! הרי אם תביני את כל האנשים בשלמות, לא תהיה לך סיבה לשנוא אף אחד.. אבל במקום זה ברחת לברוח מהם פיזית. במקום להבין את המציאות התמקדת בלשנות את צורתה החיצונית.. נוכלת..

סולידית: אבל לא כל דבר האנושות מבינה היום ואין לי מספיק זמן ואנרגיות לבזבז על לנסות להבין את כל העולם ואשתו. אם כי עד היום אני מנסה להבין את העולם, דרך לימוד מהרשת ומספרים בזמני הפנוי וגם עם תחביבים פרודוקטיביים, וזה גם מהנה.

אליעד: אז את מודה שנכשלת, ושהאמנת שזה יפתור לך את הבעיה למרות שאת עכשיו מוצאת את עצמך ממשיכה לנסות בדרכים אחרות, אבל לפחות עכשיו את באמת יותר אמתית עם עצמך. כי זה בדיוק המהות של בעיה: להגיד על פירוש שהוא עובדה..

סולידית: לא האמנתי שזה יפתור את הבעיה, אני כן האמנתי שזה ימזער את הסבל שלי בחיים ככלל וצדקתי.

אליעד: מי אמר שהחוויה שלך מייצגת את האמת? אולי את סובלת באותה המידה ומדחיקה את זה? טענתי זאת קודם ולא הפרכת את זה..

סולידית: אני לא יודעת בוודאות אם היא מייצגת את האמת, ואני לא מרגישה צורך לדייק בדיבור עד כדי כך. אבל היא האינדיקציה הכי טובה שיש לי ולכן אני מעדיפה לסמוך עליה ולא לחפש סיבה עמוקה יותר.

אליעד: אבל זה בדיוק העניין! את משקרת את עצמך בדברים הקטנים מתוך אמונה שהם לא ישפיעו עלייך בדברים הגדולים.. אבל את טועה! זה בדיוק מה שגורם לך לסבול.. את אומרת לעצמך שאם את חווה משהו זה אומר שזה נכון, למרות שאת יודעת שזה ממש לא בהכרח.. אחרי זה את תחווי צורות סבל שלא חווית לפני שפרשת ולא תביני למה..

סולידית: מה זה קשור? יכול להיות שאסבול מהרבה דברים לא צפויים, אבל זה לא קשור בשום צורה לזה שאני בוחרת לסמוך על מה שאני חווה. אני חושבת שהבנה איננה הדבר היחידי שאני מתעניינת בו ויש לי מספיק תחביבים. בחרתי בפתרון "מערכתי" – החופש – והוא בהחלט תרם לרבות לחוויית האושר שלי.

אליעד: זה נחמד שניסית להסתכל על מהות סבלך וחיפשת פתרון "פנימי", אבל נכשלת כישלון חרוץ.. אם תביני את המציאות לגמרי, תוכלי להרגיש טוב בכל מצב ובכל זמן ובכל מקום, ותהיי לך יותר בחירה חופשית מאי פעם..

סולידית: אין מצב כזה.. אין דבר כזה אושר בשלמות, וגם אם יש אני לא מעוניינת בו. אתה כל הזמן מנסה למשוך אותי ל"מוחלט" – אושר מוחלט ללא שום סבל עם הבנה בשלמות וכו', אבל תבין שלא רק שאני לא קונה את הטענה שלך, אני גם כלל לא חושבת שזה מתאים לכל אחד. אני אשתעמם קצת אם אתעסק כל הזמן רק בהבנה.

אליעד: "אשתעמם קצת".. מעניין אם את בכלל מדברת איתי בשביל לבדוק מה האמת, או בשביל הכיף..

סולידית: מתאים לך לנסות להפיל אותי עם טיעון דמגוגי כזה, לא יכולתי לצפות ליותר מאדם שחושב שהוא אלוהים וככל הנראה נמצא אי שם על הספקטרום האוטיסטי..

אליעד: אני באמת שמח, שאת מספיק טיפשה, כדי להיות בטוחה, שאני חושב שאני אלוהים..

סולידית: בקיצור, תמשיך לקרוע את התחת במה שאתה לא עובד בו, בעוד שאני יושבת לי בבית בתחביבים שלי, כשאתה חושב שאני לא חופשיה..

  • הערה: הססמות הדמגוגיות בסוף הם העתקים כמעט מדויקים של דברים שהם(או לפחות אני מאמין שזה היה הם) כתבו לאנשים שמתנגדים להם באיזושהי צורה. ראו לדוגמה את "EliadEIP" בשיחה עם "lightflake" כאן ואת "דורינה" כאן וגם כאן מגיבה המון תגובות הכוללות מסרי שנאה ריקים מתוכן.

3 מחשבות על “אליעד כהן VS הסולידית

  1. אני מתרשם שאליעד הוא בן אדם חכם ביותר זריז ואמיץ מאד. יש לו דעות מוצקות וזה לא קל להיות כופר בעיקר. חבל שהשם דלו אליעד נשמע דתי מדי וזה מטעה. צריך לקרוא לו שחר כי זה תחילתו של יום שם נקי ורענן. תודה לך אליעד !

    גיורא

    אהבתי

  2. יש בעיניי פספוס רציני בטענות של אליעד (את הסולידית אני פחות מכירה אז קשה לי לדעת)- אני חושבת שטענה שהוא בטוח היה מציג (אולי בניסוח קצת פחות סוציולוגי אבל עדיין) היא שהחופש שאותו היא מתארת הוא חופש במובן תרבותי, כלומר היא גדלה בתרבות מסויימת שמקובל לחשוב בה שהכסף הוא זה שכובל ומשעבד את האנשים. לפי מה שהיא אומרת בכל מיני מדינות עולם שלישי בשבטים בהם הכסף לא משחק תפקיד או לחלופין לפני עידן הקפיטליזם כולם מאושרים וחופשיים, שזה עובדתית לא נכון.
    חוץ מזה, שועשעתי, סחתיין על ההשקעה 😉

    אהבתי

  3. פינגבק: מבוא ל "פוסטי הדיונים" – החושב הלא נורמלי

מוזמן לכתוב כאן ככל העולה על רוחך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s