איך לנסח טיעון נכון – מדריך לדיונים/ויכוחים/כל חילוף דעות באשר הוא – חלק ג'

אוקיי, אז עכשיו שהבנו ממה מורכב מטיעון, וקיבלנו עוד הסברים למושגים חשובים,

כעת אסביר מה עושים עם זה כדי לנסח טיעון נכון, ולזהות "בעיות" בכל טיעון באשר הוא.

ראשית, רק אז אזכיר: ניתן להסתכל על כל טיעון מ 5 היבטים לפחות: הקשר, הגדרות, הנחות, היסק ומסקנות.

עכשיו, שימו לב. בכל פעם שמועלה לכם טיעון, אפשר לנתח אותו בהתאם לכל אחד מ 5 ההיבטים האלו, ובאמצעות ניתוח זה לזהות בעיות פוטנציאליות. בפוסט זה אציין רשימה של בעיות פוטנציאליות שניתן למצוא בכל טיעון, עבור כל אחד מ 5 ההיבטים הנ"ל של כל טיעון, ואתן עצות לשאלות שאפשר לשאול כדי לחשוף את אותם בעיות, ואסביר איך לעשות זאת פרקטית בעת שיחה.

רק רגע לפני כן, אציין 2 דבר חשובים:

א. סתירה פנימית עשויה להיות לפחות ב 3 היבטים מבין החמישה: הגדרות, הנחות ומסקנות. זה בגלל שגם להגדרות, וגם להנחות, וגם למסקנות – יש הנחות עליהן הן מבוססות (ואפרט על כך בהמשך). וכל דבר שמבוסס על יותר מהנחה אחת – ההנחות שעליו הוא מבוסס עשויות לסתור זה את זה (לומר 2 דברים מנוגדים).

ב. כל אחד מ 5 החלקים הבאים חייב להיות קיים בכל טיעון כפי הצורך. אם יש ביטוי שהמשתמש בו לא יודע להגדירו, טיעון שמוצג ללא הנחות (לכאורה), או לא יודע אפילו לומר מה הוא בא לומר בשורה התחתונה בטיעון (מסקנות) – היננו פסול.

ג. עם זאת, לא לשכוח את ההבחנה בין דדוקטיביים, אינדוקטיביים ואבדוקטיביים. ככלל, חלק נכבד ממה שיהיה רשום כאן יהיה רלוונטי לכל סוגי הטיעונים. אך יהיו סעיפים מסוימים שכל התייחסות אליהן תהיה בעלת טעם אך ורק אם מדובר בטיעונים אינדוקטיביים. אחרים יהיו שימושיים רק כנגד טיעונים דדוקטיביים. נגד טיעונים אבדוקטיביים לא היה לי משהו מיוחד להוסיף.

כלל, טיעונים שידברו על תקפות והפרכת האפשרות של הטענה להיות אמת מוחלטת, יהיו רלוונטיות לטיעונים דדוקטיביים. אלו שידברו על דיוק הגדרות ו "החלשת" הטיעונים, יהיו רלוונטיות לטיעונים אינדוקטיביים. אם אתם זקוקים לרענון בהגדרות של סוגי טענות אלו, קראו על כך בחלק ב'.

כעת אסביר כיצד להשתמש בבעיות ובשאלות שיוצגו בהמשך הפוסט בזמן אמת. זה הולך להיות רלוונטי אך ורק למסגרת השיחה שכיניתי בחלק א' "אופטימלית", והיא מדברת גם על הטיעונים שאתם חושבים להעלות בעת שיחה, וגם על הטיעונים ששאר הצדדים בשיחה מעלים.

(על הדברים שכדאי להסתכל עליהם בכל שאר צורות השיחה, אם רוצים נטו לשכנע את הצד השני – ראו בחלק בו אדבר על רטוריקה).

הבהרה חשובה: בכל מקום שיהיה רשום בו "לבדוק" משהו, הכוונה היא לשאול את השאלות שהוצגו (או יוצגו?) בפוסט הזה, לפי ההיבט המתאים (הקשר/הגדרות/הנחות/היסק/מסקנות).

אז מה לעשות, בתכל'ס?

להלן ה "מתודה":

  1. הגיעו להסכמה עם שאר הצדדים לגבי נושא השיחה, זמן תחילת השיחה ומשך השיחה. לדעתי שיחה המהווה דיון, בו אין דעות קדומות ויש הקשבה לשתי הצדדים, יהיה פרודוקטיבי הרבה יותר מויכוח, בגלל שכל הצדדים יהיו פחות "אטומים מחשבתית" (בזכות חוסר דעות קדומות, כך שהסיכוי להגיע להסכמה/פשרה גבוה יותר), וגם ירחיבו אופקים יותר (בזכות ההקשבה).
  2. בדקו את טענתכם לפני שאתם מעלים אותה, בהתאם לבעיות שהוצגו כנ"ל, כדי "לנסח טיעון נכון".
  3. בדקו כל טענה ששאר הצדדים מעלים בהתאם לשאלות והבעיות האפשריות הנ"ל – במידה ואחת מהם קיימת לגבי עמדתו המרכזית בשיחה (אם יש כזו), אז היא פסולה (אם כי לא בהכרח שגויה או אפילו לא נכונה – פשוט לא מוכחת טוב). כנ"ל לגבי כל טענה אחרת.
  4. באופן כללי, זכרו שעל כל חלק (מלבד ההקשר) צריך קודם כל להבין מהו בטיעון (על אלו הנחות והיסקים הטוען ביסס את מסקנותיו, מהם בכלל מסקנותיו, וכולי), ורק אז לבדוק האם יש בו את אחת מהבעיות הנ"ל, ואם כן – להסביר זאת לטוען. זה הכל.

ומהם הבעיות הפוטנציאליות בכל טיעון אפשרי?

בהתאם להיבט:

1 – הקשר

טיעון ענייני (מתאים מבחינת ההקשר של), הוא טיעון ש:

א. לא מתעלם מהחלק המהותי בטיעון האחרון שהצד השני העלה

ב. לא מתעלם מהטיעון העיקרי של הצד השני בדיון/ויכוח

ג. לא מתעלם מאף טיעון שהצד השני כבר העלה בויכוח/דיון הנוכחי

ד. לא מתעלם מנושא הדיון (שצריך להיקבע מראש)

ה. לא מטיל ספק בדברים טריביאלים (כמו, "השם שלי הוא X"). זאת מכיוון שעם כל הרצון הטוב להטיל ספק בכל דבר, ברמה הפרקטית, יש גבול לכמות הזמן והאנרגיה שאפשר להקדיש לדיון/ויכוח אחד, ולכן יש להימנע מהעמקת-יתר בפרטים לא מהותיים.

ו. לא מבטא "כניעה סמויה" לטיעון העיקרי של הצד השני (כלומר, יוצא מהנחה שטענתו המרכזית של הצד השני נכונה)

הערה: גם 1.א. וגם 1.ב. יכולים להיות וראציות של הכשל הלוגי "איש קש" , שכולל סילוף של טענת הצד השני, בין אם מתוך אי הבנה, או כדי להפוך את הטענה ל "קלה יותר לתקיפה".

2 – הגדרות

כל משפט שנאמר במסגרת כל טיעון, כולל ביטויים שצריכים להיות ניתנים להגדרה (אחרת אין להם משמעות). כל הגדרה צריכה:

א. במידה ויש לה הגדרה מוסכמת (במילונים, באקדמיה ללשון העברית וכולי) – אסור להגדרה לסתור את ההגדרה הנ"ל.

ב. לא תהיה בלתי ניתנת להבהרה בפני עצמה (אם כי גם כאן עשוי להיות גבול לכמה אפשר להגדיר ולהגדיר את ההגדרה ולהגדיר את ההגדרה של ההגדרה..)

ג. להיות ברת משמעות. לדוגמה, לומר שההגדרה של "תפוז" היא "הדבר שאתה רואה בחנויות מתחת לכיתוב "תפוז"", לא אומר כלום, כי זה לא מתייחס לאף תכונה המיוחסת למילה "תפוז", ולא מתייחסת להגדרה/ות המוסכמת/ות שלה. גם להגדיר משהו כ "אלוהים" לא אומר מאומה בפני עצמו, כי "אלוהים" זאת מילה ללא הגדרה מוסכמת עם אינספור הגדרות אפשריות.

כעת, הבה אציג מושגים הרלוונטיים מאוד לעניין ההגדרות, אותם הגדרתי בחלק ב', לפיהם ניתן לשפוט האם כל ההגדרות של כל טיעון טובות:

א. ערפול – האם יש ביטויים מעורפלים איפשהו בטיעון? אם יש, חשוב לברר עם הטוען למה הוא בדיוק התכוון בהם.

ב. דו-משמעות –

ראשית, נתייחס לסוג דו-משמעות המכונה "semantic ambiguity" – טענות שאם מפרשים את המושגים שבהם בדרך אחת לא מחויבת, הטענות תקפות – אבל אם מסתכלים על כל הפרשנויות האפשריות האחרות שלהן, רואים שהן לא בהכרח תקפות, ואולי אפילו סביר שהם לא. חשוב לא להיות אופטימיים מידי – גם ביטויים שאינם מעורפלים יכולים לבלבל.

שנית, ישנו עוד סוג דו משמעות המכונה "Syntactic ambiguity" – טיעון הכולל לכאורה ביטויים מובנים, אך למעשה חלקם בעלי יותר מפרשנות אפשרית אחת, אך ורק בגלל ההקשר של הטיעון. חשוב לשים לב להשפעתו של ההקשר, ולוודאות עם הטוען שהוא יודע להסביר מהי הפרשנות הנכונה לכל ביטוי שיכול לבלבל עקב הקשר הטיעון.

בנוסף, חשוב לשים לב האם ביטויים רבי-משמעויות מייצגים סוג של סתירה פנימית במשפט. יתכן שהטוען השתמש בכמה פרשנויות שונות של אותו ביטוי באותו הטיעון, אך באותו הקשר. במקרה כזה – הטיעון שלו פסול, משום שאין לו הגדרה ברורה לביטוי בו השתמש במספר הגדרות שונות עבורו.

ג. ביטויים חסרי משמעות –

ישנם ביטויים שלמעשה אין להם שום משמעות, כלומר, הם לא אומרים שום דבר מעשי. בעוד שיכול להיות קשה להבחין בהם בעניינים פילוסופיים, בעניינים פרקטיים/מדעיים בהם מתדיינים/מתווכחים באמצעות טענות אינדוקטיביות ותו לא, זה קל.

ביטויים אלו הינם בלתי ניתנים להפרכה או להצדקה, שוב, כי אין להם משמעות ולכן אין איך לדון עליהם בכלל.

דוגמה פשוטה לכך, שלקוחה היישר מפוסט ישן שלי: "להצליח בחיים".

מה זה אומר? להיות מפורסם? להרוויח מיליון ש"ח? לגור בדירה יקרה מהממוצע בארץ?? מה?

הייתי מגדיר ביטויים כאלו, כביטויים שהם כל כך מעורפלים, עד כדי כך שהאומר אותם כלל לא מייחס להם משמעות בעצמו, כלומר, התכוון למשהו ברור ופשוט לא הבהיר זאת.

דעתי האישית היא שלא ניתן להבחין בין ביטויים כאלו לבין ביטויים "משמעותיים" אך מעורפלים באופן עצמאי – יש לשאול את הטוען על משמעות הביטוי, ולראות אם הוא מצליח להצביע למשהו ברור או לא.

3 – הנחות

א. לכל הנחה יש ביסוס (שזה, במילים אחרות, טענה נוספת בה ההנחה היא המסקנה)

ב. לכל הנחה המהווה טענה "מדעית" יש בסיס אמין יחסית (חפרתי על זה ועל ביסוס טיעונים אינדוקטיביים בכלל בפוסט הזה)

4 – היסק

ברמה הבסיסית יותר – כל "שגיאה" בחלק ההיסק של הטיעון, מכונת "כשל לוגי".

וזה, להזכירכם, מתי שהמסקנה/ות של טיעון מסוים לא נובעות מההנחה/ות שלו.

לגבי מקרים ספציפיים יותר:

א. כאשר אין קשר בין ביסוס הנחה/ות הטיעון, לבין מסקנת/ות הטיעון. הסבר:

בכל פעם שמועלת טענה, חשוב להבין ישר במה היא נוגעת, על פי מהותה.

לדוגמה, כל טענה שמסבירה "למה נכון לעשות x", היא טענה "מוסרית", משום שמוסר, בהגדרה, הוא ענף בפילוסופיה שעוסק בשאלה "מה נכון לעשות" (לגבי כל מצב אפשרי).

זה גם למה טיעון שמהותו היא להסביר "למה נכון לעשות x במצב y", כאשר הוא נשען על הוכחות מדעיות לכך שמדובר במעשה "בעל השפעות חיוביות על z" (כאשר z הוא משהו הניתן לבדיקה אמפירית, לצורך העניין) – הטיעון לא תקף.

כי טענה שהמסקנה שלה נוגעת ב "מה הכי מוסרי", כאשר מוסר הוא נושא פילוסופי (כנ"ל), מוכיחים באמצעות נימוקים והיגיון בלבד, ולא באמצעות ראיות ומחקרים.

אולי גם ראיות יכולות לעזור לבסס חלק מההנחות של טיעון שכזה, אבל ההנחות עצמם חייבות להיות לגבי מוסר, כי ראיות לכל היותר יכולות להוכיח דברים שניתנים לבדיקה אמפירית (ומוסר איננו אחד מהם).

דוגמה לכך יכולה להיות, הטיעון על אכילת בשר שנשמע בערך כך: "זה לא מוסרי לאכול חיות, משום שתמיד רוצחים אותם באכזריות בדרך לפס ייצור המזון".

החלק השני של הטיעון, שמהווה את הנחת הטיעון (שתמיד רוצחים את החיות..) יכול להתבסס רק על ראיות, דהיינו, מדע. מסקנת הטיעון, מנגד, היא מוסר בלבד (שזה לא מוסרי לאכול חיות). גם אם ההנחה נכונה, אולי לאכול חיה לאחר שנרצחה "באכזריות" (מה הופך את הרצח לאכזרי?) על ידי אנשים אחרים זה כן מוסרי מהיבט מסוים, או בנסיבות מסוימות? מה אם חלק מהחיות ש "נרצחות באכזריות" היא חיות מסוכנות שידוע שרצחו בני אדם בעבר בעצמם..?

 

(אולי אוסיף עוד בהמשך)

5 – מסקנות

א. הבעיה העיקרית שיכולה להיות (רק) בחלק זה, קשורה לעניין ההגדרות – אם הטוען לא יודע להסביר את כוונת מסקנתו הרי שהטיעון שלו פסול, כי הוא לא יודע להסביר מה הוא טוען בתכל'ס.

ב. בנוסף, אם המסקנה "נראית" לכם שגויה, על אף שהטיעון תקף ואתם מסכימים עם הנחותיו, אז מבחינתכם, זהו טיעון פרדוקסלי. יש שיטה שבאמצעותה אולי תצליחו להפריך טיעונים שנראים ככה:

להפריך את ההנחות (reductio ad absurdum) – 

זוהי שיטה שמתמקדת במסקנה של טיעון ומראה שהיא מובילה ל "אבסורד" (בהכרח). במילים אחרות, לוקחים "השלכה" כלשיהי של המסקנה – ומציגים אותה כ "חלשה" (בלתי סבירה). כך לדוגמה, ניתן לפתור פרדוקסים (טיעונים דדוקטיביים ותקפים שהמסקנה שלהם בכל זאת לא נראית נכונה כמו ההנחות שלהם), אם כי אני לא בטוח אם זה שימושי גם לטיעונים דדוקטיביים, גם לאינדוקטיביים וגם לאבדוקטיביים.

6 – כללי

תחת סעיף זה אציין דברים שנכונים לגבי כל אחד מ 5 החלקים הקודמים – לא משנה איפה הם מופיעים, תמיד כדאי לבדוק אותם בכל אחד מהחלקים. את המושגים שיוזכרו תחת סעיף זה הסברתי בחלק ב'.

א. דיכוטומיה שקרית – טיעון שמציג 2 אפשרויות בתור האפשרויות היחידות, כשלמעשה יש אפשרויות נוספות. זה בסה"כ סוג של הנחה שגויה, לא משהו מיוחד.

ב. דוגמה נגדית – זוהי טענה שמביאה דוגמה כדי להפריך את הטיעון אליו היא מתנגדת. מטרת הטענה היא להפריך הכללה שהטיעון השני משתמש בה, באמצעות דוגמה המציגה מקרה שמפריך את ההכללה. לדוגמה, אם הטענה היא שכל תלמידי ביה"ס X לבשו היום חולצה כתומה, אז אפשר להציג תלמיד מביה"ס X שלבש היום חולצה אדומה כדוגמה נגדית. סוג הפרכה זה רלוונטי אך ורק להפרכת טיעונים בהם יש הכללה.

לסיום, אני רוצה להמליץ על הפוסט הזה, הכולל דוגמות ספציפיות לניתוחים של טיעונים שונים ומשונים, בהתאם למבנה של הטיעון שהצגתי ומתייחס לחלק מהבעיות הפוטנציאליות שציינתי כאן.

אז מה אפשר לשאול כדי לגלות את אותם בעיות בכל טיעון אפשרי בעת דיון/ויכוח?

ובכן, הבה נציג שאלות שניתן לשאול בעת דיון/ויכוח, שכל אחת מהם יכולה לחשוף אחת או יותר מהבעיות הנ"ל, לפי החלקים:

1 – הקשר

  • איך טענתך קשורה לנושא השיחה? (פשוטו כמשמעו)
  • איך טענתך האחרונה קשורה לעמדתך בשיחתינו? ("עמדתך בשיחתינו" = העמדה בה נקט הצד השני לפני כן הקשורה ישירות לנושא השיחה)
  • כיצד טענתך מציגה נכון מה אני טענתי? (כדי שטענתך לא תיפול בכשל "איש קש"..)

2 – הגדרות

  • מה ההגדרה שלך ל X? (כדי להבין טוב יותר את הטיעון של הצד השני, וגם כדי לשפוט את ההגדרה לפי "התאמה להגדרה מוסכמת"/עירפול וכולי)
  • מהו X מההיבט Y? (כנ"ל, רק שהשאלה הזו ספציפית וברורה יותר, ולכן לדעתי עדיף לרוב להשתמש בה)
  • (במידה והטענה הנבחנת אינדוקטיבית) – האם אתה יכול להגדיר את X במונחים כמותיים או סטטיסטיים?
  • (אם זיהינו "דו-משמעות" בביטוי מסוים) – האם זה נכון שהפרשנות של X היא A ולא B?
  • מהי המשמעות הפרקטית של טענתך? אתה יכול לפחות לתאר אותה עם אסואיציה מסוימת, כך שתהיה לה משמעות? (אחרת אין לטענה משמעות)

3 – הנחות

  • על איזה הנחות הטיעון שלך מבוסס? (כדי למצוא הנחות שלא צוינו)

(הערה קריטית) – ואם כבר ב "הנחות שלא צוינו" עסקינן, בכל טיעון יכולות (ואף צפויות) להיות המון הנחות "סמויות", כלומר, כאלו שהצד השני לעולם לא יציין, אבל קיימות כחלק מההנחות לטיעון שלו. זה למה, בין היתר, כדאי לנתח את ההנחות של כל טיעון שמועלה, לפני שבכלל שואלים עליו. ראו דוגמה בפוסט על (איך למצוא שגיאות בכל טקסט אפשרי)

4 – היסק

  • מה הקשר בין ההנחה X (מהטיעון שלו), לבין הטיעון שלך? (כדי לראות מהו ההיסק בטיעון של הצד השני, כדי שניתן יהיה לשפוט אותו לפי כשלים לוגיים וכולי)

5 – מסקנות

  • על סמך מה הסקת ש X? (כדי למצוא הנחות שהצד השני שכח להזכיר [שאינם "סמויות"!], או לאימות האפשרות שאחת או יותר ממסקנותיו לא מבוססות על כלום).
  • אתה מבין ש X אומר גם ש.. (משהו אבסורדי כלשהו), נכון? זה לא מונע ממך להסכים איתו? [זה למען שיטת "reductio ad absurdum"]

6 – כללי

(הערה: הבאים יכולים להיות רלוונטיים הן לגבי אחת או יותר מהנחותיו של טיעון מסוים, והן לגבי מסקנותיו):

  • (אם הטיעון איפשהו מציג 2 אפשרויות כהיחידות) – אתה בטוח ש A ו B הם האפשרויות היחידות, כפי שהטיעון שלך רומז? אולי יכול להיות גם ש C?
  • (במידה והטיעון כולל הכללה) – האם באמת ההכללה X מדויקת? האם אין מקרים יוצאי דופן שמפריכים את ההכללה שלך?

גרסה מתומצתת יותר

אם קראתם את כל זה ואתם מרגישים מוצפים, להלן מתודה פשוטה יותר, ש "מסכמת" חלק נכבד מהסעיפים הנ"ל לדרך פרקטית, קליטה, פשוטה וקצרה:

  • קחו את הטיעון שלכם, ונתחו אותו כך:
  1. נתחו את "הסימנים" – סימן ההנחה, סימן המסקנה, וכו'. כתבתי עליהם בחלק ב'. חשוב מאוד שיהיה לכם אותם, משום שזה מקל על הצד השני להבין את מבנה הטיעון שלכם.
  2. סילוק כל המלל המיותר, כך שהטיעון שיישאר יהיה פשוט להבנה ומסודר. אמרות רבות עשויות לכלול בתוכם 2 טיעונים או יותר, שאינם קשורים זה לזה. אל תאמרו משפטים שכאלו – אמרו משפטים שכוללים טענה אחת בלבד – זאתי שאתם רוצים שהדו-שיח ביניכם לבין הצד השני יתמקד בה.
  1. חלקו את הטיעון לפי חלקים – איזה חלק הוא ההנחה, איזה חלק הוא המסקנה, וכו'.

  2. עברו על כל הטיעון, וודאו שאתם יודעים להסביר כל מושג וביטוי בו השתמשתם בטיעון. כי אם אתם לא, אתם לא לגמרי מבינים את הטיעון של עצמכם.

  3. בנוסף, וודאו שאתם אכן מסכימים עם מסקנת הטיעון. לפעמים אנחנו מסוגלים לטעון טענות מבלי לשים לב שהמסקנה שלהם קצת שונה או לא רלוונטית למסקנה שאנחנו "מכוונים" אליה בטיעון. שימו לב, לדוגמה, שמסקנה כמו "מישהו יודע ש x הוא האמת", היא מסקנה שונה בתכלית מ – "x הוא האמת". הראשונה היא לגבי האם מישהו יודע ש x הוא האמת (בהנחה ש x הוא האמת), והשנייה היא לגבי, כמובן, האם x הוא האמת.

  4. בדקו האם הטיעון שלכם תקף. (וכן, הייתי מת לכתוב כאן "ואחרי זה תבדקו האם הוא 'קול'. אבל אני מציע בו מתודה לבדיקת הטיעון שלכם באופן פשוט וקצר, שאפשר לעשות בראש או על הכתב תוך דקות אחדות לכל היותר)

  5. אם מצאתם שהטיעון שלכם לא תקף, זה אומר שיש מאחורי מסקנה/ות הטיעון הנחות סמויות שלא ציינתם בטיעון. חשבו עליהם ושלבו אותם בטיעון.

ב. מזל טוב, אתם מוכנים להתדיין/להתווכח עם מישהו לגבי הטיעון. אם אתם בוחרים לעשות זאת, נתחו את הטיעון של הצד השני בדיוק לפי אותם שבעת השלבים בסעיף א' (רק עם הטיעון שלו במקום שלכם) – חוץ מזה שבשלב 4, אם יש מושג אחד או יותר שהצד השני משתמש בו שאתם לא מבינים, שאלו אותו למה הוא מתכוון במקום לבדוק במילון.

קחו בחשבון, כמובן, ש:

א. המתודה המתומצתת הזו מתאימה בעיקר לדו-שיח "חד-פעמיים", בו כל אחד מהצדדים שולח לשני "מאמר" בו הוא מציג את הטיעון שלו, ולא, לדוגמה, לדיון/ויכוח שנעשה פנים מול פנים.

ב. המתודה מתאימה לויכוחים/דיונים פילוסופיים, עם טענות דדוקטיביות. אני לא ארשום מתודה לויכוחים/דיונים "מדעיים" עם טענות אינדוקטיביות משום שזה הרבה הרבה יותר מסובך. כתבתי חפירה שתסייע לשם כך בחלק ו'.

הערה:

אפשר גם להטיל בטיעון כלשהו בדרך הבאה, כאשר נסתכל על כל טיעון במונחים של סיבה ותוצאה (כאשר ההנחות שמובילות למסקנה מסוימת הם "הסיבות", והמסקנה מהם היא "התוצאה"). המובן מאליו במקרה זה, זה להטיל ספק בכך שהסיבות מחייבות את המסקנה (שזה, כמובן, המהות של טיעון תקף). אבל בנוסף:

א. גם אם הסיבות מחייבות את המסקנה, האם המסקנה מתחייבת מהסיבות? כלומר, האם המסקנה יכולה לנבוע אך ורק מתוך הסיבות האלו, או אולי גם מסיבות אחרות? (או אך ורק מסיבות אחרות כלשיהן, וכו'. אפשר לצורך העניין לנסח זאת כך: האם אין מקרה בו המסקנה נכונה ללא קשר להנחות של הטיעון?)

ב. וגם אם המסקנה מתחייבת מהסיבות – אולי בעצם אין קשר סיבתי בין ההנחות למסקנות, ויש "גורם צד שלישי", שהטיעון לא מתייחס אליו, שהוא "הסיבה" לההנחות והמסקנה המדוברים של הטיעון, שהם רק "תוצאות" של גורם זה? (את זה אפשר לנסח כך: האם יש מקרה בו הסיבות משתנות והטיעון עצמו [המסקנה] תשאר זהה? ואולי להפך [כמו שנשאל בסעיף א']?)

זהו!

אני יודע שחסרות כאן דוגמות מעשיות, אבל קשה לשלב דוגמות מעשיות לנושאי מסובכים שכאלו בפוסט הזה. אולי אכתוב פוסטים בלי קשר למדריך שמציגים ניתוחים של דיונים שיכולים להיות שימושיים בתור דוגמות ספציפיות.

עכשיו יש לנו את העקרונות למען ניסוח טיעון נכון, ולמען זיהוי ניסוח טיעון לא נכון של אחרים (ושלנו, לפני שאנחנו מעלים את הטיעון בעל פה או על הכתב), ואפילו מתודה מתומצתת לבדיקת כל אלו אצלכם ואצל אחרים. בפוסט הבא אסביר משהו חשוב (וקצר) בקשר לדרך האופטימלית לנהל דיון (בלי קשר לתוכן הטענות שמועלה בו).

מוזמן לכתוב כאן ככל העולה על רוחך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s