ספקנות מדעית – מדריך לדיונים/ויכוחים/כל חילוף דעות באשר הוא – חלק ו'

הערה חשובה: הפוסט הזה לא בהכרח מייצג את הגישה/צורת המחשבה של כל "הספקנים המדעיים" למיניהם (מה שנראה לכם, שאני מכיר את כולם?), ולא נכתב בידי "מקצוען" בנושא או משהו בסגנון. ממליץ להתייחס לכתוב כאן בעירבון מוגבל, בתור נקודות למחשבה, ולא מעבר.

לפני שבכלל אסביר מהי ספקנות מדעית, אציג את ההקשר:

אנחנו כל הזמן מקבלים החלטות בתחומים שונים: בריאות, עבודה ועוד המון.

הספקנות המדעית רלוונטית לא רק לניתוח כל טיעון מדעי (למי שלא מבין את הכוונה, ראו חלק ב'), אלא גם לכל אותם החלטות שאנחנו מקבלים (במיוחד בתחום הבריאות, אגב [לדעתי]). זה לא רלוונטי לאף אחת מ 'מסגרות השיחה' שדיברתי עליהם בחלק א', אבל עדיין הליך קבלת החלטות שלנו כולל גם "חילופי דעות" (ביננו לבין עצמינו), ככה שזה קשור.

צורת החשיבה הרלוונטית לספקנות המדעית כוללת כלים לבדיקה עצמית של אותם "חילופי דעות" שחולפות בתוכנו בעת הליכי קבלת החלטות.

הבהרת מושגים

עכשיו שהבהרתי זאת, נגדיר את המושג 'ספקנות מדעית', בחלקים:

ספקנות – להבנתי, ספקנות היא גישה(שאולי ניתן להגדירה כ היוריסטיקה), הדוגלת בשימוש בחשיבה ביקורתית כדי לדעת כמה שיותר דברים נכונים.

אגב, תוספת שימושית: המושג 'חשיבה ביקורתית' מייצג צורת חשיבה שדוגלת בחיפוש 'הבעיות הפוטנציאליות' בכל טיעון, אותם הצגתי בחלק ג'. כך גם ב בשיקולים פרקטיים כאלו ואחרים בתור מעיין 'תמרורי אזהרה' (אפרט בהמשך על 'תמרורי האזהרה' המדוברים),

אם כי שימו לב שספקנות מדעית רלוונטית אך ורק לטיעונים אינדוקטיביים (אם אתם לא זוכרים מה זה, ראו בחלק ב' , כלומר, במסגרתה כל טענה שנבחנת – לא נבחנת "מתחילתה ועד סופה", אלא רק לפי סימנים שעשויים "לחזק" או "להחליש" את סבירות נכונות הטענה, בעיניי בוחן הטענה. "תמרורי האזהרה" הנ"ל הם סימנים שמחלישים את הטיעון בעיניי מי שרואה אותם ככאלה.

טוב, אז עכשיו כשהבנו את המושגים האלו, נתחיל להסביר ספציפית מהי ספקנות מדעית:

ספקנות מדעית היא היישום של הספקנות הפילוסופית (עליה ארחיב בפוסט אחר) – על נושאים מדעיים, או במונחים שלי – על כל "טיעון מדעי".

אני כבר יאמר שלספקנות מדעית יש "חוקים" משלה. ספקנים מדעיים לא בהכרח נמנעים כמו מאש מכל כשל לוגי אפשרי, ולא בודקים אף טיעון שהם בוחנים "עד הסוף" (על כך בהמשך).

וזאת בגלל שניתן להבנתי, להגדיר ספקנות מדעית גם כספקנות "פרקטית".

מאחר וספקנות מדעית מתמקדת בטענות "פרקטיות", יש מאחורי היישום שלה גם שיקולים "פרקטיים", כמו לדוגמה:

א. ניסיון עבר – אם ספקן מדעי מזהה טיעון בעל מבנה זהה לכזה שכבר ראה בעבר, שמבחינתו, כבר הופרך "במידה סבירה" (על "רמת הוודאות" שספקן מדעי צפוי לשאוף אליה, אפרט בהמשך), הוא לא "יבזבז את זמנו" בניתוחים ובדיקות על טיעון זה, כי החיים קצרים מדי מכדי לבדוק כל דבר שאנחנו רואים.

לדוגמה: אם במקרה מסוים מיסטיקן כלשיהו אמר לספקן מדעי כלשיהו, שאם יענוד על צווארו קמע מסוים במשך שבוע, הוא יפסיק לריב עם אשתו. הספקן עושה כדבריו, ולמרות זאת במשך השבוע הוא רב הרבה עם אשתו. אם מישהו אחר יציע לו קמע דומה ויגיד לו "היית איזה בעיה קטנה עם הקודם, הפעם זה יעבוד", ואז הוא שוב יעשה כדבריו, ואז שוב זה ייכשל, וחוזר חלילה – סביר להניח שאחרי כמה פעמים בודדות (ואולי אפילו לפני הפעם הראשונה!) הספקן יסיק שכל בדיקה של האפקטיביות של אותו קמע לא מצדיקה את הטרחה עבורו.

ב. (אוסיף עוד בהמשך)

מה ספקנים מדעיים מחפשים?

כשבוחנים טיעונים לא מעשיים, אפשר לבדוק אותם מ א' עד ת', ורמת הוודאות (כלומר, המידה בה הספקן בטוח בדעתו לגבי הטיעון שאותו הוא בחן/בוחן) שספקנים פילוסופים שואפים אליה גבוהה הרבה יותר מזו שהספקנים המדעיים שואפים אליה (שכן ספקנים מדעיים נעזרים יותר ב "שיקולים פרקטיים", וכנ"ל, על כך בהמשך).

מעבר לכך, יתכן שיש טעם לציין את הערעורים על השיטה המדעית ועל הנחות היסוד של המדע ככלל. לדוגמה, יש את הפילוסופיה של דייוויד יום, שהראה שאף אחד (לפחות בזמנו) לא הצליח להוכיח בצורה תקפה (פילוסופית, כן?) שלכל דבר בהכרח יש סיבה. כפי שניתן לראות בספר "הזמנה לפילוסופיה" (ארחיב על זה בפוסט אחר).

מה שכן, ספקנים מדעיים שואפים "לפתח" מטא-קוגניציה על ההטיות הקוגניטיביות שלהם. הבה נסביר:

הטיה קוגניטיבית – ראשית, המילה "קוגניטיבית" מייצגת הליך מחשבתי: תפיסה, זיכרון, שיפוט או הנמקה. עכשיו, נראה לי שקשה להגדיר את המילה "הטיה", אבל בגדול, להבנתי הכוונה לרצון להאמין במשהו, בלי קשר ללהצדיק אותו לוגית.

כך שהטיה קוגניטיבית, להבנתי, היא תופעה שיכולה לקרות בהליך החשיבה שלנו, עקב רצון להאמין ברעיון מסוים. לדוגמה, אם אנחנו רוצים להאמין שטיפול X עובד, אנחנו עשויים לחפש הוכחות לכך, תוך התעלמות מוחלטת מכל ההוכחות לכך שטיפול X לא עובד. זה עקב הטיה שעשוי להיות לנו לטובת טיפול זה.

חשוב להדגיש את ההבדל בין הטיות קוגניטיביות (והטיות בכלל) לבין כשלים לוגיים, שכן שניהם בעצם קשורים להליך מחשבתי כלשיהו, ולפי כך ההבדל ביניהם עשוי להיראות מטושטש.

ההבדל המהותי בין הטיות קוגניטיביות לכשלים לוגיים הוא שכשלים לוגיים מתייחסים אך ורק לטיעון עצמו ללא שום קשר לאדם הטוען אותו, בעוד הטיות קוגניטיביות מתייחסות להליך המחשבתי שאדם עובר כאשר הוא מגבש עמדה לגבי כל דבר(כלומר, הטיה קוגניטיבית מתארת תופעה המשפיעה על הליך גיבוש העמדה של אדם לגבי משהו, בעוד שכשל לוגי מתייחס רק לתוכן שיש בטיעון ספציפי (שכל 5 חלקיו, שתיארתי ב חלק ב' – מייצגים הליך מחשבתי) – חלק ההיסק של הטיעון, ליתר דיוק).

מטא קוגניציה = מטא-קוגניציה זהו מושג המתייחס למודעות על הליכים קוגניטיביים שעוברים על אדם, וליכולת "לחשוב על המחשבות" – דהיינו, להבנתי, לחשוב על אותם הליכים קוגניטיביים "מגבוה" ולהתבונן עליהם.

הספקנים חותרים למטא קוגניציה, במובן של מודעות להטיות הקוגניטיביות שלנו, כלומר, היכולת "לבצע" הליך מחשבתי שמתבונן מגבוה על הליכים מחשבתיים אחרים של הספקן, כדי לזהות הטיות שאולי משפיעות עליהם. זה חשוב עבור 2 מטרות לפחות:

א. לבנות טיעונים עם מינימום בעיות פוטנציאליות

ב. לא ליפול בטכניקות השכנוע שתוארו בחלק ה', כאשר חלק גדול מהם "מנגנות" (מנצלות) הטיות שונות.

בנוסף, חשוב להדגיש שספקנים מדעיים, בניגוד מוחלט לספקנים פילוסופיים, משתמשים ב "היוריסטיקות" – כללי אצבע לפיהם הם מקבלים "רושם ראשוני" על כל טיעון וכמה מפוקפק הוא נראה. הם אינם קשורים ללוגיקה כלל וכלל, אלא לשיקולים פרקטיים בלבד. על כך בהמשך.

בגלל הבדיקות האובססיביות של ספקנים כלפי ההטיות שלהם, הם לא מגבשים דעה בקלות, אלא אצלם זה תהליך איטי מאוד, עם אינספור בדיקות ובחינת אפשרויות על כל דבר קטן, ולכן, ספקנים מתקשים מאוד להגיע לרמת וודאות גבוהה (במיוחד ספקנים מדעיים), ולכן ספקנים מדעיים משתמשים ב "קיצורי דרך", שהם ההיוריסטיקות הנ"ל.

אז איך בתכל'ס בודקים כל טענה "מדעית", לפי גישת הספקנות המדעית?

ובכן, להבנתי, זה הולך ככה:

כאשר ספקן מדעי נתקל בכל טענה "מדעית", הוא קודם כל מנתח אותה בהתאם למגוון היוריסטיקות (כנ"ל). ההיוריסטיקות האלו קשורות גם ל 'הבעיות הפוטנציאליות', וגם לכל מיני שיקולים פרקטיים.

דוגמה להיוריסטיקה הרלוונטית לשיקולים פרקטיים: כאשר מישהו מעניק ומציע משהו שכולל את כל המאפיינים המהותיים של טיפול נפשי – אך טוען כי הוא איננו בעל מקצוע הרלוונטי לתחומי הנפש (למעט תחומים שעיסוק לא דורש שום השכלה, כמו ייעוץ ואימון אישי) – זה מדליק נורה אדומה, מה שעשוי להיקרא "הערות כסת"ח" (כסת"ח = כיסוי תחת) – לעסוק בתחום הנפש בצורה זהה לזו של בעלי המקצוע (בתחומים שדורשים רקע), תוך מניעת הסתבכות משפטית שיכולה לקרות ע"י התחזות אל אותם בעלי המקצוע.

בדיקה של דבר כזה, מחייבת למעשה בדיקה של מגוון טענות שאותו "מטפל" טוען לגבי עצמו ולגבי הטיפול שהוא מציע, ויש כאן מידה מסוימת של התמקדות בטוען הטענה, במקום בטענה לגופה – מה שנחשב בפילוסופיה לכשל לוגי (אד הומינם).

מפאת זאת, וכנ"ל – ספקנים מדעיים לא יסתפקו בניתוח אותם "תמרורי אזהרה" כדי לגבש דעה על נכונות של טענה (או במקרה הנ"ל, אוסף של טענות מהותיות לגבי הטיפול המוצע הנ"ל), אלא רק ישתמשו בהם לקבלת רושם ראשוני על אוסף הטיעונים שהם בוחנים (לגבי הטיפול הנ"ל, במקרה הזה).

לאחר מכן, אחרי שאותו ספקן מדעי בדק את תקפותם (הפילוסופית) של מגוון טענות הרלוונטיות לאותו טיעון (בעיות פוטנציאליות בכל טיעון), וקבלת רושם ראשוני באמצעות ההיוריסטיקות (תמרורי האזהרה) הנ"ל, הוא עשוי לעבור לשלב הבא: ביצוע ו/או חיפוש של ניסויים מבוקרים הרלוונטיים לטיפול, כדי להסיק מסקנות כמה שיותר "סבירות" לגבי האפקטיביות של אותו טיפול (כמה הוא עוזר).

כדי להבהיר זאת, נתחיל מההגדרה של המילה "מבוקרים". ניסויים מבוקרים, להבנתי, הם ניסויים שהממצאים שלהם נבדקים בצורה ביקורתית, באמצעות ביקורת עמיתים ובחינה של הטיות אפשריות (על כך בהמשך).

עכשיו, אותם ניסויים תמיד נעשים במסגרת מחקרים, אחרת אין בהם טעם. ספקן מדעי יחפש (ולא יבצע) מחקרים שנעשו לגבי הטיפול ההוא (או לפחות קשורים אליו בצורה ישירה, אם כי קשה לי להדגים זאת), וישפוט את "איכות" כל אחד מהמחקרים שהוא יבחן, לפי סטנדרטים מסוימים (שיוצגו ויוסברו בהמשך). את דעתו הוא מגבש לפי שקלול משולב של מהם מסקנותיהם של המחקרים האיכותיים ביותר, ומהם המסקנות אליהם הכי הרבה מחקרים מצביעים (מבין אלו שבחן).

וכיצד שופטים את איכותו של כל מחקר?

ובכן, כדי להבין זאת, הבה אציג מבנה הבסיסי של כל מחקר מדעי (חוץ מהרקע שלו):

א. שאלת מחקר – החוקרים מגדירים היטב מה הם רוצים לחקור.

ב. היפותזות – ההשערות הראשוניות של החוקרים לגבי תוצאות המחקר, בטרם יישומו.

ג. שיטת המחקר – השיטה לפיה החוקרים יבצעו ניסויים ו "ייקחו" מהם נתונים כלשיהן, מהם הם "יגזרו" את התשובה.

ד. תוצאות הניסוי – החוקרים (או העוזרים שלהם?) מזינים לטבלאות את הנתונים של תוצאות הניסוי (ללא הסקת מסקנות מהם)

ה. דיון – בחלק זה החוקרים מעלים דעות לגבי מה לדעתם נובע מאותם נתונים – אלו מסקנות ניתן לדעתם להסיק מנתונים אלו.

ו. רפרנסים – התייחסויות לחומר נוסף, גם למען ציון מקורות, וגם למען אפשרות לקריאה נוספת.

זה לגבי המבנה. כעת נציג מושגים הרלוונטיים לעולם המחקר המייצגים את הסטנדרטים לפיהם ספקן מדעי שופט את איכותו של כל מחקר:

א. ביקורת עמיתים – כל מחקר שהסתיים, לפני שניתן לפרסום בכתב עת מדעי – הוא חייב לעבור ביקורת עמיתים, דהיינו, בדיקה המחקר מצד אחרים (אני חושב שאלו תמיד אמורים להיות מומחים בתחום המחקר). מחקר שלא עבר ביקורת עמיתים ולא התפרסם בכתב עת מדעי, נחשב לפחות איכותי.

ב. קבוצת ביקורת – בכל מחקר מדעי בתחום הרפואה (ואולי בעוד תחומים?), יש "קבוצת טיפול"(אם כי אני לא בטוח שזה השם המקובל) ו "קבוצת ביקורת" – בהם "משתמשים" על מנת לבדוק את יעילותו של טיפול מסוים. הרעיון פשוט: "קבוצת הטיפול" מקבלת את הטיפול הנבדק עם מרכיבו הפעיל, בעוד שקבוצת הביקורת לא מקבלת את הטיפול. משווים בין מצבם הבריאותי של כל המשתתפים בשתי הקבוצות, זמן מה לאחר שקבוצת הטיפול מקבלת את כל הטיפול, ולבסוף מבצעים את ההשוואה, כאשר הסקת המסקנות מהשוואה זו נעשית עם לקיחה בחשבון של אינספור הטיות אפשריות, אפקט פלצבו ועוד. מחקר שבודק טיפול מסוים ולא כולל קבוצת ביקורת, הוא פחות איכותי, כי לא ברור בכלל איזה ההבדל הטיפול עושה בין מי שמקבל אותו לבין מי שלא.

ג. שיטת המחקר – כנ"ל – שיטת המחקר קשורה היטב לתוקף החיצוני(או לאמינות?)* של המחקר, כלומר – לסיכוי שמסקנות המחקר צפויות להיות נכונות תמיד וניתנות ל "שחזור אינסופי". כי סקרים לדוגמה, הם שיטות מחקר בעייתיות יותר, כי סקר, מעצם הגדרתו, משתמש ב מדגם לצורך הכללה.

  • אם המושגים "תוקף חיצוני" ו "תוקף פנימי" זרים לכם, כתבתי עליהם בחלק ב'.

ד. הטיות – האם החוקרים לקחו בחשבון כל הטיה אפשרית לפני שגבשו את דעותיהם (ראו סעיף ה' במבנה המחקר).

ה. כשלים לוגיים – כמובן, הספקן המדעי מחפש כשלים לוגיים בטיעונים של החוקרים בסוף המחקר.

(אולי אוסיף עוד)

לכל הסטנדרטים שתוארו לעיל, יש קשר הדוק גם לתוקף הפנימי של הטענות שטוענים החוקרים בסיום המחקר – שתלוי בהליך הסקת המסקנות של החוקרים (האם לקחו בחשבון הטיות וכולי), וגם ב "איכות המחקר" באופן כללי. מחקר יותר איכותי = מחקר יותר תקף גם מבחינת "תקפות פנימית" וגם מבחינת "תקפות חיצונית".

לקריאה נוספת

רשימה גדולה (ומפוצצת במקורות) של הטיות קוגניטיביות, מאת ויקיפדיה האנגלית

על ביקורת עמיתים ועל איך בודקים מחקרים באופן כללי, אני ממליץ על הפוסט הזה: המדענים השמרנים האלה לא מפסיקים לשנות את דעתם!.

דוגמות ל "תמרורי האזהרה" שדיברתי עליהם: ערכה לזיהוי אשליות – 10 תמרורי אזהרה.

על אפקט פלצבו –עמ' 88 – 103 מהספר "חשיבה חדה".

(ספוילר: מדובר באפקט שגורם לאדם שעבר טיפול מבלי שקיבל שום מרכיב מהותי של הטיפול, להאמין שהוא כן קיבל מרכיבים מהותיים בטיפול ושמצבו השתפר בעקבות זאת, כשפועל מצבו השתפר מסיבות אחרות, כגון, עצם האמונה שמצבו היה אמור להשתפרלכן, ספקן מדעי לא יחשוב על טיפול מסוים כיעיל עד שלא יוכיח את עצמו כיעיל יותר מהיעילות שאפקט פלצבו מסוגל להביא (לכל הפחות)).

דוגמה לתכנון ויישום של ניסוי מבוקר, מאת גלעד דיאמנט

זהו!

בפוסט הבא .. אני עוד לא בטוח על מה אדבר. אבל אני די בטוח שהמדריך לא יסתיים עם הפוסט הזה.

מוזמן לכתוב כאן ככל העולה על רוחך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s