איך להכין משחק ויכוחים טוב?

אחרי שכתבתי את הפוסט על "משחק ויכוחים" מסוים, אציין שיצא לי לשחק במשחק אחר, מאוד מזכיר אותו מבחינת העיצוב שלו (והדברים שהוא מנסה ללמד): Socrates Jones: Pro Philosopher – לחצו כאן כדי לשחק בו (ומומלץ בחום לעשות זאת בטרם קריאת הפוסט הזה). לרפלקציות מהמפתחים של המשחק הזה לחצו כאן ו/או – כאן.

גם המשחק הזה בא ללמד חשיבה ביקורתית ואיך להתווכח בצורה "נכונה". אבל יש הרבה הבדלים בין איך שני המשחקים עושים את זה.

מכיוון שמעניין אותי לדון באיך להכין את ה "לומדה" הכי אפקטיבית בהקשר הזה, אסקור את ההבדלים בין 2 הלומדות האלו,

אבל אתחיל מההבדלים המעניינים ולא מלהסביר לעומק על המשחק  Socrates Jones: Pro Philosopher, כי אין לזה חשיבות.. זה באופן כללי פחות או יותר אותו הדבר כמו המשחק השני, רק עם גרפיקה, מוזיקה, סיפורי כיסוי אחר וכו'. ועל ההיבטים האלה אין לי עניין לדון, משום שהם לא קשורים בשום צורה (לפחות להבנתי) להיבט החינוכי של המשחק.

אגב, למרות שלמשחק שסקרתי בפוסט הקודם אין באמת שם, לצורך העניין, אקרא לו "להביס את אלים", בעקבות סיפור הכיסוי של המשחק ההוא, זה נשמע לי מספיק מתאים..

אציין ואסביר גם בכל סעיף, איזה משחק לדעתי השתמש בדרך עדיפה על פני השני ולמה:

מבחינת כמות הדרכים לנצח בכל שלב:

ב Socrates Jones: Pro Philosopher, אפשר לנצח רק בדרך אחת (ציטוט מכאן: "a logic puzzle with a single solution"). יאמנם השחקן יכול לבחור להשתמש באחד מתוך כמה טיעוני נגד, אבל רק אחד מהם יעבוד (אם בכלל – לפעמים דווקא לבקש מהצד השני להסביר את עצמו זה כל מה שצריך כדי "לנצח").

מנגד, במשחק "להביס את אלים", יש שלבים בהם יש יותר מדרך אחת לנצח, כאשר זכור לי שבאחד המקרים הדרכים האפשריות לנצח שונות בתכלית זו מזו (רמז: אני מדבר על שלב האינטליגנציה).

לדעתי, המשחק "להביס את אלים" שיחק אותה בסעיף זה. לפעמים (ולדעתי, רק לפעמים) יש כמה דרכים שונות להפריך בדיוק את אותו טיעון, כי טיעון מורכב מכמה הצהרות, והפרכת אחת מההצהרות האלה יכולה להספיק כדי לערער את המסקנה/ות של הטיעון, מה שתלוי גם כמובן, בהאם מסקנת הטיעון ניתנת לבדיקה אמפירית או לא

מבחינת התגובות האפשריות המוצעות לשחקן בכל שלב:

ב Socrates Jones: Pro Philosopher, יש "טבלה" מסודרת של מהלכים בכל ויכוח, המחולקת ל 2 חלקים: "Question" (שאל) ו "Chellenge" (התנגד). אצטט את רשימת המהלכים בחלק "Question":

  •  "Ask for clarification" (בקש הבהרה לטיעון)
  • "Press for backing" (בקש ביסוס לטיעון)
  • Question Relevance (שאל מה הקשר בין הסבר מסוים על ההנחות של הטיעון, לבין המסקנה שלו)

בחלק "chellenge", יש מעיין "מגילה" עם רשימה של טענות נגד שהשחקן יכול לנסות להעלות כל אחת מהם.

מנגד, במשחק "להביס את אלים", אין שום רשימת מהלכים. או יותר נכון, יש כזו, אבל היא רק משמשת להבהרת מהלכים אפשריים במשחק כדי להסביר למה הם היו גורמים לשחקן להפסיד או לנצח.

במקום זה, המהלכים עצמם שהשחקן יכול לעשות "מעורבבים" בין מהלכים מסוג "question" ו "chellenge", והשחקן צריך להבין את המהות של כל מהלך שמוצע לו לבד, ולדעת מתי כל מהלך הכי מתאים.

בתמצית, אני חושב שמה שיש ב – Socrates Jones: Pro Philosopher הרבה יותר טוב מבחינה זו.

לא רק שהוא הופך את זה הרבה יותר פשוט לשחקן להבין מה הוא יכול לעשות (בניגוד למשחק השני, בו מוצעים לך תגובות ספציפיות ואתה צריך לפרש אותם לבד, כנ"ל), אלא גם הוא הופך את זה להרבה יותר פשוט להבין איך באופן כללי כל שלב "זורם" ומתקדם – יותר קל ככה להסביר בצורה מסודרת מה הולך בכל ויכוח, ואיך הוא מתנהל.

מבחינת הטיעונים שהאויב בכל שלב מעלה:

ב – Socrates Jones: Pro Philosopher, בכל פעם שהאויב מדבר, הוא מעלה טיעון שלם, ומציג את כל חלקיו, ורק לאחר מכן השחקן מקבל "זכות" להגיב, כאשר התגובות של השחקן עשויות להיות טיעונים ועשויות להיות שאלות.

מנגד, במשחק "להביס את אלים" המשחק נוטה להתחיל בצורה "עמומה" יותר: אמנם נושא הויכוח מוגדר מראש, אבל האויב נוטה להתחיל מלהעלות טענה יבשה, במקום להציג את כל הטיעון שלו. זה למה לעיתים קרובות, השחקן צריך להתחיל מבירור הטענה כדי לא להיפסל.

לדעתי, גם כאן Socrates Jones: Pro Philosopher עשה את זה טוב יותר, משום שכאשר מוצג לשחקן כל הטיעון, הוא אכן יכול לברר ולתקוף אותו מכל מיני כיוונים אפשריים.

מנגד, כשרק מוצגת לו טענה ספציפית, אין כל כך מה לעשות איתה. היתרון של להציג את כל הטיעון מראש זה שככה, צריך להבין את הטיעון והבעייתיות שבו כדי לדעת איך להגיב, בעוד שלהגיב לטענה זה הרבה, הרבה יותר קל, ואי אפשר להמציא הרבה תגובות אפשריות נגד טענה קטנה.

מבחינת ההתקדמות במשחק עצמו:

ב Socrates Jones: Pro Philosopher, ככל שהשחקן מתקדם במשחק, כך הוא "צובר" יותר טיעוני נגד שזמינים לו לשימוש בכל נקודה בכל שלב.

מנגד, ב "להביס את אלים", ככל שהשחקן מתקדם במשחק, הוא צובר רק נקודות ודירוגים. אין להתקדמות שלו כל השפעה על התגובות האפשריות שמוצעות לו – הם לא משתנות, וממילא משתנות לחלוטין בין כל שלב ושלב וכל חלק בתוך כל שלב.

האמת שפה אין לי מושג מה עדיף. יתכן שיותר טיעוני נגד אפשריים יכול לתת לשחקן איזשהו "reward" לצפות לו, ולהעלות את רמת הקושי של שלבים מאוחרים ויתר עם העלאת חופש הבחירה, אבל חוץ מזה לא נראה לי שזה עושה משהו.

במשחק "להביס את אלים", הנקודות והדירוגים שימושיים גם כדרך לתת פידבק לשחקן, שכן הוא קיבל נקודה שלילית בקטגוריית "כשלי רד הרינג", לדוגמה, אז הוא יודע שזה בגלל שהוא בחר בתגובה שמהווה סוג של הסחת דעת בויכוח בו היא הוצעה..

אבל קשה לי להשוות.

מבחינת ההתייחסות לכל תגובה אפשרית שהשחקן יכול לבחור:

קודם כל, אסביר את הכוונה.

בשתי המשחקים בכל שלב, השחקן יכול לבחור בין כל מיני תגובות אפשריות לטענה/טיעון כלשהו/י. חלק מהתגובות האלו, בכל אחד מהמשחקים, יחשבו ל "גרועות" ויגרמו לשחקן להפסיד משהו – במקרה של Socrates Jones: Pro Philosopher, יש איזשהו "מד חיים" שיורד במידה והשחקן בוחר בטיעון נגד "גרוע". במשחק "להביס את אלים", תגובות גרועות גורמות ל – "game over" ולהעלאת נקודות שליליות.

עכשיו, ב Socrates Jones: Pro Philosopher, הרבה מאותם תגובות "גרועות", במידה והשחקן בוחר בהן, מקבלות את אותו יחס בדיוק – כלומר, האויב מגיב להם עם אותה תגובה בדיוק (להלן ציטוט מהשלב האחרון לדוגמה, שלזכרוני ניתן לאיזה 5 תגובות אפשריות לפחות: "that seems to have nothing to do with anything I said.." – ראו כאן ב 21:49).

מנגד, ב "להביס את אלים", כל תגובה גרועה תמיד זוכה להתייחסות "ספציפית" מהאויב – הוא תמיד מתייחס לתוכן של כל טענה ומסביר בתמצית מה הבעיה/ות בה. זה גם מתבטא בנקודות, מאחר ולכל תגובה גרועה יש את כמות הנקודות השליליות שהיא מעלה, וכמה נקודות כאלו בכל קטגוריה.

נוסף על כך, ב "מצב ההרדקור", השחקן עצמו מציין כל כשל אפשרי שניתן למצוא ב תשובות "הגרועות" שיש בכל חלק בכל שלב.

ואגב, השחקן יכול לראות "פידבק" אפילו עוד יותר מפורט לעומק אם הוא קורא על אותם תגובות ב "מצב הפרשנויות" של אותו שלב בחלק המתאים, בנוסף למהם הכשלים "הנכונים" בכל אותם תשובות "גרועות".

כאן, אני בהחלט מעדיף בהרבה את מה שנעשה ב "להביס את אלים". קבלת מענה "ייחודי" לתגובה עוזר "להגיע" למחשבות של השחקן ולגרום לו להבין מה הוא עשה לא בסדר. בלי מענה שכזה, איך השחקן ישתפר? אגב, הנקודות האלה לא פעם "מצביעות" על כשלים לוגיים מסוימים באותם תגובות "גרועות", ככה שזה גם מהווה רמז לחלק מהתשובות "הנכונות" במצב ההרדקור באותו שלב. התוספת של ההרדקור והפרשנויות וכל ההבנה שהם יכולים להקנות הופכת את זה למעולה.

מבחינת ההפסדים/ניצחונות ומה שהם עושים:

ב Socrates Jones: Pro Philosopher, כנ"ל, יש "מד חיים" כלשהו לשחקן. מד החיים הזה יורד קצת על תגובה "גרועה" שהשחקן משתמש בה, ואחרי כמה פעמים הוא יורד לאפס, והשחקן נאלץ להתחיל את השלב מההתחלה כדי להמשיך. כשהשחקן מנצח, הוא פשוט עובר לשלב הבא.

מנגד, ב "להביס את אלים", אין השחקן מפסיד ברגע שהוא נתפס על איזשהו מהלך פסול או כשל לוגי כזה או אחר – על הפעם הראשונה, אם כי לתפוס את האויב על כשל/מהלך פסול לא בהכרח יוביל ישירות לניצחון – בדיוק ההפך מהמשחק השני.

בנוסף, ב "להביס את אלים", השחקן יכול לגשת לכל שלב מתי שהוא רוצה. הוא אפילו יכול לנצח באחד מהשלבים במצב ההרדקור, ובכל זאת לאפס רק את הנקודות שהשיג באותו שלב ולפתוח אותו מחדש, רק כדי להשיג יותר נקודות. במשחק השני, הוא חייב לנצח בשלב אחד כדי לעבור לבא אחריו.

לדעתי, כל זה לא ממש משנה. אבל זה רק אני.

מבחינת נושאי השלבים:

יש כאן 2 היבטים לניתוח: מאיזה תחום מגיע נושא השלב, ועל מה השלב עצמו מבוסס.

ב Socrates Jones: Pro Philosopher, כל נושאי השלבים בכל המשחק הם פילוסופיים (מופשטים, דהיינו),

והשלבים עצמם מבוססים על צורות מחשבה של פילוסופים מתבלטים מההיסטוריה, כמו עמנואל קאנט, תומאס הובס וכולי.

מנגד, ב "להביס את אלים", נושאי השלבים הם לפעמים פילוסופיים/מופשטים, ולפעמים להיפך – "מדויקים" יותר וניתנים לבדיקה אמפירית,

והשלבים עצמם מבוססים על דעות ידועות מסוימות (לאו דווקא של אנשים ספציפיים) בנוגע לנושא כלשהו – מטראליזם, לדוגמה.

לדעתי.. מבחינת התחום של כל שלב, אין לי העדפה מיוחדת, כל סוג של תוכן יכול להתאים בהקשר הזה, כי חשיבה ביקורתית רלוונטית לכל נושא,

ומבחינת הבסיס שממנו מגיעים השלבים – אני מעדיף את מה שיש במשחק Socrates Jones: Pro Philosopher – התבססות על צורות מחשבה של אנשים ספציפיים וידועים במקום דעות,

משום שזה הופך כל שלב להרבה יותר פשוט – הרי איך אפשר לייצג דעה כמו מטראליזם, דרך איזשהו "אויב" היפותטי אחד, שאמור "להכיל" את כל צורת המחשבה שמאחורי הדעה הזו? הקונספט של המשחקים מותאם למצב בו 2 אנשים מתווכחים, לכן, מתאים ונכון יותר שהאתגר יהיה כנגד צורת מחשבה של אדם כלשהו, ולא של איזה צורת מחשבה ידועה שהובילה לדעה כלשהי.

בהערת אגב – מבחינת הכשלים הלוגיים..

ב Socrates Jones: Pro Philosopher, אמנם לזכרוני יש שלבים בהם קיימים כשלים לוגיים מסוימים. בשלב האחרון, זכור לי באיזשהו חלק שהשחקן מוכיח שהאויב שלו תקף איש קש (ראו כאן ב 10:26).

למרות זאת, ממה שאני זוכר, בכל פעם שהועלה שם כשל לוגי, לא צוין השם שלו, ולא הורחב עליו.

מנגד ב "להביס את אלים", במצב הפרשנויות, צוין כל כשל אפשרי שיכל היה להיות מצוין (עם מקור לויקיפדיה או אפילו מקור אמין יותר), עם הסבר מפורט לאיפה זה קרה, מה זה, ומה פסול בזה.

כאן, אני בהחלט חושב שהיה פספוס לא מבוטל ב Socrates Jones: Pro Philosopher. זה לא ממש מפתיע, כי המשחק הזה עוצב ככה שאין איזה "narrator" שיסביר לשחקן מה הולך כאן ועל מה מבוסס החומר, בניגוד למשחק "להביס את אלים", שם כל פרט בסופו של דבר מוסבר לעומק.

אני חושב שגם אם לא רוצים או רואים טעם בלפרט על כשלים לוגיים, אפשר לפחות לציין את שמם ומה הם אומרים, אפילו מבלי לציין באיזה "סוג" כשל מדובר, והאם פורמלי או לא פורמלי. "להסתיר" את השמות של הדברים האלה מהשחקן רק פוגע בערך החינוכי של המשחק, וחבל.

 

ולסיום..

נראה לי שיש יתרונות וחסרונות רבים לכל אחד סגנונות העיצוב של המשחקים האלה.

אולי באמת משחק עם:

מערכת תגובות אפשריות כמו של Socrates Jones: Pro Philosopher, אבל עם כמה דרכים אפשריות לעבור כל שלב, כאשר בכל שלב האויב מעלה כמה טיעונים שלמים, מתייחס לכשלים לוגיים כאל דרך לתת פידבק ו "פרסים" לשחקן, נותן מענה ייחודי לכל תגובה אפשרית של השחקן לכל טיעון בכל שלב, שהשלבים בו מבוססים על צורות מחשבה של אנשים "אמיתיים", ומסביר לעומק על כל כשל לוגי שקיים בכל תגובה אפשרית לכל טיעון בכל שלב,

יוכל לשלב את הטוב שמבין שתי המשחקים האלו, למרות שגם הוא יהיה מוגבל, כמובן, בגלל כל הבעיות האינהרטיות בלהכין לומדות על נושא שכזה (אי אפשר לתת לשחקן להעלות טענות/טיעונים משלו אלא עם AI שיוכל "לשפוט" את כל אותם טענות/טיעונים, שהשד יודע האם בכלל אפשר לפתח, ובלעדיו, גם אי אפשר להימנע מלקבוע לשחקן אילו תגובות הם "נכונות" ו "לא נכונות", מה שיוצר בעיה של אמינות).

נראה לי מובן, אם כן, אם לא מלמדים את הבסיס לחשיבה ביקורתית בבתי הספר. אחרי הכל, זה נושא די רגיש ובעייתי. אבל לפחות יש גם תוכנות שעושות משהו בנידון.

מוזמן לכתוב כאן ככל העולה על רוחך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s