מה מפריע לי בחברה הקפיטליסטית

ראשית, הערות:

  • בהמשך לסדרת הפוסטים שכתבתי על "איך להתווכח", אני מתאמן בניסוח טיעונים לפי המבנה התקין של כל טיעון (בינתיים מסתפק בלציין בנפרד את ההנחות המסקנות), זה למה הפוסט הזה נוסח איך שהוא נוסח. הטיעונים שאני מעלה הם בד"כ אינדוקטיביים, ואני מתאמן גם על לבסס אותם על המקורות הכי אמינים שאני יכול למצוא..
  • מבחינת הקשר לתזה של הבלוג (לצערי אני מוצא את עצמי קופץ מנושא לנושא בבלוג עם כל פוסט, אז צריך להבהיר את זה), תהיה כאן ביקורת מסוימת על תעשיות ומצבים שקיימים היום בגלל שאנחנו כקולקטיב בחרנו שהם יהיו כך. והמבין יבין 🙂

הביקורת שכן יש לי על קפיטליזם מתחלקת ל 2 נקודות:

– קפיטליזם "יוצר" עבודות מיותרות ובזבזניות

או במילים פשוטות: תגידו, מה יש לכל מי שנראה לו שיש צורך בתעשיות שלא מספקות כלום למעט ריגושים רגעיים (כל תעשיית הבידור בערך), ניקיונות מיותרים (שמפו), מזון ומשקאות רעילים, תורות רוחניות (מניח שיש אנשים שזה חשוב להם, אבל אפשר לחיות גם בלי זה ), והרשימה עוד ארוכה.. האנתרופולוג דוד גרייבר התייחס לזה באחד הספרים שלו, ואמר בראיון על זה ש:

Given the choice between less hours and more toys and pleasures, we’ve collectively chosen the latter

כדי להסביר את העניין מנקודת המבט שלי, נגדיר מה זה בכלל "צורך".

מויקיפדיה: "צורך הוא כל דבר שאדם או בעל חיים זקוק (או חש שהוא זקוק) לו עבור המשך קיומו הפיזי ורווחתו הנפשית."

אכן, "חש שהוא זקוק". מסתבר שמספיק לחוש שאתה זקוק למשהו כדי להיות זקוק לו.. וכאן בדיוק טמון הכלב.

לפי הגדרה זו, אם מישהו מרגיש שהוא חייב לטוס לפריז ולחזור עוד חודשיים רק כי הוא מתגעגע לנוף שם, אז כן, הוא באמת צריך את זה..

אז אני אומר: ומה אם אנחנו יכולים פשוט להתעלם מחלק מה "צרכים" שלנו, שאנחנו מבינים שאנחנו לא באמת צריכים אותם ושאם לרגע נתאפק, כנראה שה "צרכים" האלו יעלמו לפני שנמלא אותם בכלל? (ולעניין למה שה "צרכים" האלה יעלמו ברגע, ראו ערך: הסתגלות הדונית. בעיניי, זה בדיוק הגורם לזה)

למה לעשות כל מה שהרגשות שלנו "אומרים" לנו לעשות? ידוע שבלי אוכל ומים ומחסה, אנחנו לא נשרוד. אבל כל דבר שאנחנו רוצים מעבר לזה, לפחות לדעתי, לא יכול במהותו להיות דחף "רציונלי", שאינו הכרחי למילוי על מנת לשרוד.

ויותר מזה – גם אם לא נתעלם מכל ה "דחפים" האלה וננסה למלאות כמה שיותר מהם, למה שנצטרך תעשיות ענקיות רק כדי שיספקו לנו ריגושים רגעיים (סתם לדוגמה: תעשיית משחקי הוידאו שווה עשרות מילארדי דולרים), ועוד תעשיות ענקיות שיספקו לנו מזון רעיל שלפחות עושה "טעם טוב בפה", וכו'.. אם זאת המציאות כרגע, כנראה עוד 100 שנה יהיו עסקים שכל מה שהם עושים זה להגיד לך כל יום אם נשמת מהנחיר הבריא יותר?

רוצים ריגוש? לכו שחקו כדורסל עם חבר באיזה מגרש פנוי. רוצים טעם טוב בפה? תבלעו קצת סוכר. למה שיהיה לנו תעשיות ענקיות שמבזבזות כל כך הרבה מהכסף שלנו וממשאבי כדוה"א, רק כדי לספק לנו את כל אלו?

בקיצור, אני טוען את הטיעון הבא:

הנחה: כל דבר שאנחנו חשים שאנחנו זקוקים לו, אנחנו זקוקים לו
הנחה: יש דברים שאנחנו זקוקים להם שאנחנו נפסיק להיות זקוקים להם מבלי להשיג אותם.
מסקנה מההנחות הנ"ל: אנחנו לא צריכים למלא את כל הצרכים שלנו.

מסקנה מהמסקנה הקודמת: חלק מהתעשיות בחברה הקפיטלסטית מספקות צרכים שאין שום צורך למלא, לפחות לא באמצעות המוצרים שאותם תעשיות מספקות.

אין הפתעה בכך ש "התופעה" קיימת, בגלל שעצם הקיום ואי הקיום של תעשיות תלוי ב "משחק" של היצע וביקוש. אבל חבל.

ועכשיו לנקודה השנייה..

– קפילטיזם הופך את הצרכים הפיזיים הבסיסיים לממש קשים להשגה.

זה הטיעון הבא:

הנחה: הקפיטליזם "יוצר" אתיקת עבודה קשה ותחרותית ביותר, שמאלצת את כולם, לא משנה באיזה מקצוע, לעבוד ממש קשה חלק ניכר משעות הערות שלהם רק בשביל לשרוד (לפי זה, האדם הממוצע כיום עובד 40+ שעות בשבוע), וזה אם יש לך מזל, כי יש נכים שלא "טובים" מספיק אפילו כדי שיוכלו להתקבל לאיזושהי משרה, וגם אלה שלא נכים יכולים להפסיד לחלוטין במלחמה על מציאת משרה רק כי הם "קצת פחות טובים"..

הנחה: בחברה קפיטליסטית, לא משנה כמה אתה מיומן בבניית מחסה וציד/גידול אוכל, אתה לא יכול לשרוד מבלי לעבוד עבור משהו אחר בכלל בטווח הארוך (של 80 שנות חיים
), כי גם הקרקע של המחסה שאתה יכול לבנות עולה כסף, וכדי לבנות מחסה צריך לקבל אישורים מגורמים שונים שיאשרו שזה "ראוי למגורים", ואם זה זול מידי היא עלולה לא לאשר… שלא לציין שאם אתה כמעט רק עובד וישן כמו כולם, כמה הזדמנויות יש לך בכלל ללמוד לעשות את הדברים האלה?

הנחה: מותר לגור ברחוב, אבל הרחוב לא יכול, להבנתי, להיחשב למחסה.

מסקנה: צרכי הקיום הבסיסיים היו ניתנים להשגה בזמן קצר משמעותית בטווח הארוך, אם רק לא היינו צריכים לעבוד בשביל אחרים בשבילם לא משנה כמה אנחנו מיומנים ב "עשה זאת בעצמך". ראו את העדות האישית הזו לדוגמה – הפוקסיונר הזה למד חקלאות ובנייה מגיל צעיר, הצליח (איכשהו..) להשיג אדמה, והופ, מהרגע שסיים לבנות לעצמו בית, הוא נשען רק על עצמו למען עיקר צרכיו הפיזיים (אוכל, מים ובית) עד היום.

אולי הסיפור הנ"ל נשמע כמו אנקדוטה חסרת משמעות וכנראה פנטזיה, כי הבחור הנ"ל, בוא נודה, ממש לא יודע לנסח טיעונים ב "הרצאה" שלו, אבל בכל זאת:

מה לדעתכם היה קורה אם כל ה "עבודה" שהיינו עושים הייתה למען צרכי הקיום הבסיסיים שלנו, ובשאר הזמן היינו פשוט מתבטלים (/מאמצים תחביבים פשוטים) וזהו? כמה כסף אז היה עולה לקנות אדמה? ולגדל אוכל? והאם היה סיכוי שהעירייה לא הייתה מאשרת הקמת יורט שאפילו היום היה עולה 10,000 ש"ח בלבד?

אני לא בטוח בעצמי, אבל אם "עבודה" תהפוך למשהו שנעשה להישרדות ותו לא, זה מאוד יקל על אלו שכבר עובדים בהרגשה שזה המצב עבורם, כי הם יצטרכו לעבוד פחות שעות, יהיו להם פחות פיתויים (=גירויים חסרי פשר שכל כך הרבה תעשיות מציעות), וכו'. אולי אז באמת זמן העבודה הממוצע בכל מדינה שהייתה "מאמצת" את זה היה מצתמצם ל 15 שעות בשבוע, כפי שניבא ג'ון מיינרד קיינס ב 1930.

אגב, אפילו הטכנולוגיה לא מקלה בעניין זה. באופן כללי, כל מוצרי ההייטק("high technology") המרשימים למיניהם, אמנם הופכים אותנו לעובדים יעילים ופרודקטיביים יותר (לדוגמה, באיך שאני עכשיו יכול לכתוב בשעות ספורות את הפוסט הזה ולהפיץ אותו לכל דוברי העברית בעולם), אבל במקביל, הם "זוללים" את משאבי כדוה"א בהיקף שרק הולך ומתדרדר, לא עוזרים לנו לעבוד פחות שעות, והופכים את כל העבודות הזמינות לנו ליותר מלחיצות ובלתי צפויות, כי המורכבות של הטכנולוגיה שרק הולכת וגדלה הופכת כל משרה אפשרית שנעזרת בחידושים שלה ליותר ויותר מסובכת לביצוע.

אני כמובן אודה על איך שאני "יוצא" נגד ההתפתחות של הטכנולוגיה למרות שגם אני מנצל אותה (האינטרנט המודרני "הגיע לציבור" לפני ~25 שנים) במה שאני עושה עכשיו, אז כן, אני לא יודע אם עדיף לי ולאחרים "להיגמל" מהטכנולוגיה הזאת או לא, אבל בואו נמנע מאד הומינם, תודה.

אגב, מה שכן..

למרות שמעולם לא אהבתי את התחרות שהקפיטליזם יוצר (בין בתי עסקים שמתחרים על מכירות, שכירים שמתחרים על קבלה במשרות, וכו') אין לי ביקורת, כי לדעתי אין דרך למנוע הזאת שנקראת "תחרות" בכל הקשור להתנהלות כלכלית מבלי לדרוס את החירות של בני האדם.

והמסקנה הזאת מבוססת על הטיעון הבא:

הנחה: כל אדם צריך לצרוך משאבים על מנת לשרוד.

הנחה 2: משאבי כדור הארץ (שעליו, כרגע, אנחנו חיים) מוגבלים.

מסקנה: מיליארדים של בני אדם שחיים על אותו כדוה"א זקוקים למשאביו כדי לשרוד.
במצב כזה, מובן כי יכולה להיות "תחרות" על להשיג כמה שיותר ממשאבי כדוה"א, שכן זה מפתח על מנת לשרוד. הדרך היחידה למנוע מכל האנשים שחיים כאן להתחרות זה בזה על משאבים, היא לכפות חלוקה שווה של המשאבים בין בני האדם.

למעשה, כבר קיימת שיטה כלכלית שכזו, והיא נקראת סוציאליזם.

שימו לב אם כן, לדגש על המילה "לכפות". אני לא חושב שכל בני האדם ישמחו שלא תוכל להיות שום תחרות ביניהם על אוכל ומים ומחסה.

וזה בדיוק למה אני לא נגד תחרות – כי כשיש תחרות אז לפחות יש גם חופש בחירה. חופש לבחור איך ועד כמה להשיג את הצרכים הבסיסיים (אם בכלל), במקום שיתנו לך אותם "באופן שווה".

2 מחשבות על “מה מפריע לי בחברה הקפיטליסטית

  1. ברצינות ? מי אמר שסוציאליזם כופה את המסגרת החברתית כלכלית שלו ? וקפיטליזם ? אולי בגלל שנולדת למציאות הזאתי אתה לא נגד זה (כל כך).

    אהבתי

    • היי, אם יש לך התנגדות לטענה מסוימת שטענתי בפוסט, כמו למשל ש "סוציאליזם כופה את המסגרת החברתית כלכלית שלו", אתה מוזמן לכתוב אותה בצורה קונקרטית ועניינית. אתה יכול, למשל, לצטט מה בדיוק כתבתי שאתה לא מסכים איתו, ואז להגיב לזה ספציפית, כי כרגע אתה מגיב על פרשנות שלך למשהו שכתבתי, שאני לא בטוח שהיא מדויקת.

      בכל אופן, דוגמה לכפייה שאני מדבר עליה בהקשר של סוציאליזם, כדי להוכיח שכן קיימת בו כפייה, היא תשלום מיסים. מי שמרוויח יותר – משלם יותר מס על שכרו. ראה נתונים הממחישים זאת בקישור הבא, של אתר "כל-זכות": https://www.kolzchut.org.il/he/%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%A1_%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%94
      (הנתונים בקישור מתבססים על נתונים המסופקים על ידי האתר של רשות המיסים. המסמך המקורי של רשות המיסים הוא כאן: https://taxes.gov.il/IncomeTax/documents/hovrotnikuim/2019/atableforcalculationofincometaxfromwagesandwagesfortheyear-2019-acc.pdf)

      ואני בהחלט לא בהכרח מעדיף את מה שנולדתי אליו. נולדתי למדינה שמרנית ומסורתית-דתית. ואני ממש לא בעד שמרנות או מסורתיות או כפייה דתית כזאת או אחרת.
      אז לגבי התהייה שלך – "אולי בגלל שנולדת למציאות הזאתי אתה לא נגד זה (כל כך)" – לא. ממש לא. אבל קשה לי להעדיף את הסוציאליזם על פניו (באופן כללי), משום שאני סבור שחופש הפרט שהקפיטליזם מאפשר הוא מאוד, מאוד חשוב, יותר מלעזור ל "חלשים" בחברה למען "צדק חברתי". למרות שגם זה יכול להתקיים בחברה *במקביל* במידה מסוימת, מה שלשמחתי קורה כבר היום.

      אהבתי

מוזמן לכתוב כאן ככל העולה על רוחך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s