מבוא לפוסטים בקטגוריה: "עזרה עצמית מבוססת-ספקנות"

(דיסקליימר: בפוסט הזה אין חלוקה של אף טיעון להנחות ומסקנות, כי זה נראה לי חסר חשיבות כאן, אבל מבטיח לחזור לזה בפוסטים שלאחריו)

אכן, מי שקורא את הבלוג כבר בוודאי שם לב כמה אני אוהב לפתוח ב "סדרת פוסטים". זה הפעם הרביעית שאני עושה את זה בבלוג הזה.

כל הפוסטים בסדרה הקרובה הולכים להיות פוסטים "ספקניים" בנושאים דומים לאלה הנידונים בתכנים של גורואי "עזרה עצמית" למיניהם. אז כדי להסביר מה הולך להיות בסדרת הפוסטים הבאה, בוא נגדיר מה זה "עזרה עצמית מבוססת ספקנות".

קודם כל, מה זה "עזרה עצמית?"

ובכן, זה תחום שמטרתו הוא "שיפור עצמי", כלומר, הקניית כלים לאנשים פרטיים שמסייעים להם לשפר את חייהם בכל מיני תחומים. גם הערך בויקיפדיה לא אומר יותר מזה.

אכן ההגדרה מאוד רב-משמעית וגם לי אישית קשה לקחת אותה ברצינות, אבל מסתבר שזה נלקח מספיק ברצינות מכדי ש ה – האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה תציין (בערך הנ"ל) יתרונות של "עזרה עצמית" על פני טיפול פסיכולוגי קונבציונלי, מה שכולל בעיקר תמיכה רגשית.

למרות ההגדרה הבעייתית של התחום, בהתחשב בזה שעזרה עצמית בד"כ מבוססת על פסיכולוגיה (להבנתי), ולפעמים מקושרת נראה לי שזה מקיף את כל ה "מקצועות" חסרי הרגולציה האלה:

  • יועצים מסוימים
  • מאמנים אישיים
  • מורים רוחניים מסוימים
  • פסיכולוגים חיוביים

ולמי שהופתע למראה הסעיף "פסיכולוגיים חיוביים" – מהות התחום שלהם, לפחות לפי ויקיפדיה,, היא "להבין מה תורם הכי הרבה לחיים מספקים". מכיוון שאימון אישי נועד ל – "השגת מטרות עסקיות/אישיות", נראה לי שהתחומים האלה די חופפים במהותם, נראה כאילו פסיכולוגיה חיובית היא עיקר הבסיס לאימון אישי, ואני מצטט את אחד מאותם "פסיכולוגיים חיוביים"[1]:

the role of positive psychology is to become a bridge between the ivory tower and the main street—between the rigor of academe and the fun of the self-help movement.

ולמה שהיא תהיה "מבוססת ספקנות"?

האנשים האלה עשויים להסתמך על אמונות ניו אייג', על הנחות מעורפלות וחסרות כל משמעות מעשית, על הבטחות מרחיקות-לכת (וכמו כן, גם מעורפלות/מטושטשות)[2], ו "פאסודו פילוסופיה" – מונח מעורפל מאוד שלעצמו, אני מודה, אבל אני מתייחס בו לתורות רוחניות שמתיימרות לעזור בעניינים יום-יומיים שכל קשר ביניהם לבין רוחניות מקריים בהחלט (כמו זאת, לדוגמה).

במקרה של אותם פסיכולוגיים "חיוביים", שמחפשים להנגיש את הידע האקדמי בנושאי ה "עזרה עצמית" לציבור, אפילו הם עדיין עשויים להסתמך על מחקרי פח פסאודו-מדעיים שלא עומדים בסטנדרטים של השיטה המדעית (לדוגמה, כאלו שלא עברו ביקורת עמיתים בטרם פורסמו), ועל פילוסופיות של פילוסופים מפורסמים (שלא באמת תורמים שום דבר להנגשת ידע בנושא העזרה העצמית).

בקיצור, אני לא מרוצה מהאמינות של כל החבר'ה האלה, ורוצה לעודד דיונים ושיח (ולא בהכרח ללמד, כי אני בספק רב אם אפשר לעשות לנסות ללמד את זה בלי לקפוץ למסקנות) –  על נושאים הרלוונטים ל "עזרה עצמית", בהם:

  • אין כסף ואינטרס שיווקי – שמספקי העצות/נושאי העזרה עצמית לדיון לא יתפרנסו מללמד את הרעיונות שלהם, מה שאוטומטי מחשיד כל רעיון שהם מעלים ככזה שיותר נועד כדי למכור לשם הכסף מאשר כדי למכור ידע "אמיתי".

 

  • כשמישהו מעלה טענה הרלוונטית ל "עזרה עצמית", שמהווה טענה הניתנת לבדיקה אמפירית ומגובה במחקרים, מבלי להעמיק יותר מדי כמובן, אבל בהינתן ידיעת "השיטה המדעית": באיזה סוג מחקר מדובר (כמותני או איכותני), האם הוא עבר ביקורת עמיתים, אלו מתאמים הוא באמת מצא, האם ההשערות והמסקנות של המחקר מוגדרות במדויק ככל שניתן.. בקיצור, כל הפרמטרים של החשיבה הביקורתית המבוססת על הספקנות המדעית.[3]

 

  • כשמישהו מעלה טענה מעלה טענה הרלוונטית ל "עזרה עצמית" ומהווה טענה אבסרקטית שאיננה ניתנת לבדיקה אמפירית, במידה והוא טורח להסביר איך זה יכול בכלל להיות קשור ל "עזרה עצמית", אז הוא ו/או המגיבים אליו ינתחו את הטיעון שלו מהיבטים כמו: מהו מבנה הטיעון (= חלוקת הטיעון להנחות, היסק לוגי ומסקנות), האם הטיעון תקף, האם המשמעות של כל אחת מהטענות שלו לא כוללת עמימות תחבירית, וכו'..

 

  • ולגבי טענות נפוצות של מאמנים אישיים[2], טענות מסוג זה, לראות עיניי, הינם סיסמאות, ולכן אין ממש איך לדון עליהם בכלל, לפחות לא עד שמישהו יטרח לקחת אותם ולהגדיר אותם באופן מספיק מדויק כדי שאפשר יהיה להתייחס אליהם (אם כי אני בספק אם זה אפשרי).

 

אז בתמצית, התשובה היא שאני רוצה שכל המתעניינים ב "עזרה עצמית" למיניהם, יכירו בכך שאפשר לנתח את מה שמעניין אותם על פי תפישת העולם הספקנית, ולא צריך להאמין באופן עיוור למחקרים, ובטח ובטח שלא לסיסמאות חסרות משמעות, גם לא בנושא היחסית מטושטש הזה.

זה המוטיבציה שלי. ואגב, אם זה נשמע כאילו אני נוקט בעמדת ספקנות קיצונית לגבי כל תחום "העזרה העצמית", זה בגלל שזה נכון, לצערי.  ההתרשמות הכללית שלי מהספרות המחקרית בנושא "העזרה העצמית" (ומכל הפילוסופיות שאני מכיר) היא שאין כמעט שום דבר שאפשר לשלוף משם ברמת וודאות סבירה, ולעיתים קרובות גם קשה מדי להגדיר מספיק טוב שאלה בנושא מכדי שאפשר בכלל יהיה לבדוק אותה דרך מחקר (או "להמיר" אותה מטיעון פילוסופי לטיפ פרקטי).

אבל בתכל'ס, התרשמויות הם רק התרשמויות ולא אומרות כלום. את הדוגמות הספציפיות וההסברים המעמיקים והחופרים אביא כבר בסדרה עצמה.

הערות שוליים:

[1]  Tal Ben-Shachar, "Giving Positive Psychology Away" in C. R. Snyder et al, Positive Psychology (Sage 2010) p. 503

[2] להרחבה ודוגמות על כל ההנחות וההבטחות האלה, ראו את הפוסט הזה בו אני מפרט על אנשים שמשתמשים ב "אמצעים הרטוריים" האלה.

[3] דוגמה יפה למישהו שכבר עשה את זה בעברית, יכולה להיות גלעד דיאמנט על NLP, תחום שלהבנתי מתיימר לספק כלים לא ברורים המיועדים לתקשורת עם הזולת. הוא סוקר בו את הטענות המרכזיות של התחום (כפי שהוא הבין אותם), ואת הספרות המחקרית הקיימת לגבי התחום. עם זאת, כנראה שאני אעדיף לנתח נושאים הרבה יותר ספציפיים מתחום כ"כ גדול ומטושטש כמו NLP..

מוזמן לכתוב כאן ככל העולה על רוחך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s