איך ללמוד כל דבר בצורה נכונה? רמז: לא מ "ניסיון חיים"

בפוסט הזה אני הולך לתאר טיעון קלאסי הקשור באיך ללמוד כל דבר, שהסכמה איתו היא "הנורמה" בהקשרים מסוימים, ואיך בעזרת חשיבה ביקורתית ופילוסופית אני מפריך אותו, ואז אציע אלטרנטיבה שמפרטת קצת איך ללמוד בצורה נכונה יותר כל נושא שאתם רוצים ללמוד.

האם יצא לכם פעם לשמוע את טענת ה "רד הרינג" הבאה, על הווריאציות השונות שלה:

"אין חכם כבעל הניסיון", "החכם לומד מהניסיון של אחרים, הטיפש לומד מהניסיון של עצמו", "אני בעל יותר ניסיון ממך ב x, ולכן אין לך לגיטימציה להתווכח איתי לגבי x".

(למי שלא הבין: "רד הרינג" פירושו טענה שמהווה הסחת דעת. זאת מאחר שאם אתם מתווכחים עם מישהו לגבי נכונותו של רעיון כזה או אחר, והוא מאשים אתכם בחוסר ניסיון וטוען שזה מוכיח שאין לכם לגיטימציה עם הדעות שלו, הוא בעצם תוקף אדם במקום להתייחס לרעיון שהוא נושא הויכוח, ככה שזה וריאציה של רד הרינג מסוג אד הומינם)

קבוצת הטענות הזאת, היא מיסקונספציה ידועה, שמניחה קשר סיבתי בין "כ,מות ניסיון" בתחום מסוים, לבין רמת הבנה בו, כלומר – שאם אתה יותר מנוסה בתחום מסוים, כך אתה מבין בו יותר, וכמו כן, על כל מי שיש לו כמות מוגבלת של ניסיון בעיסוק מסוים, ללמוד מאילו המנוסים יותר ממנו באותו עיסוק.

בתמצית, זוהי גישה המעודדת וריאציה של חיקוי (לחקות את היותר מנוסים ממך בכל עיסוק שלך), ומתנגדת להסקת מסקנות עצמאית דרך חשיבה ביקורתית.

ניתן לזהות את ההשפעות של תפיסה זו בחברה הקפיטליסטית המודרנית, על הדרך בה אנשים למשל, כאשר כל התנגדות של צעירים לטענות של אנשים "בעלי סמכות" (הורים, אנשי מקצוע בתחום רלוונטי, וכו') נתפסת בעיניי אותם דמויות סמכותיות כ "מרד נעורים" חסר היגיון, שאיננו שונה בטמטומו מהמרד של נערים שמעשנים נגד דעת הוריהם,

או לחלופין בשוק העבודה, מועמד לעבודה (שכיר) בעל יותר שנות ניסיון במקצועו מאדם אחר העוסק באותו מקצוע, מועדף ע"י המעסיק רק עקב כמות זמן ניסיונו, בלי קשר למה הוא בתכל'ס יודע לעשות וכמה טוב הוא יודע לעשות את זה.

וכמובן שוודאי יש עוד אינספור דוגמות בכל תחום. חשבו על כל דבר שלמדתם בעזרת ניסוי וטעייה בלבד – ניסיתם בו משהו שניחשתם שיכול לעבוד, נכשלתם, ואז ניסיתם משהו אחר, שוב ושוב, עד שהצלחתם להגיע לתוצאות. זה נקרא ללמוד רק על סמך "ניסיון חיים".

מה הבעיה בחשיבה הזאת, אם נחשוב עליה כאל טיעון שמבוסס על ההנחה ש "אין חכם כבעל  הניסיון"?

מאוד פשוט – הטיעון לא תקף בעליל. הקשר הסיבתי בין זמן עיסוק ב x לבין "רמת הבנה" ב x לא קיים, וכמו כן, אני שולל את ההיגיון שמוצא ולו טיפה של קורלציה בין שני גורמים אלו.

למה?

כדי להסביר את פשר העניין, נגדיר: מה זה "ניסיון", מה זה "הבנה", ומה זה "זמן עיסוק". הרי, לא יהיה נבון לשלול טיעון לפני שמבהירים אותו.

זמן עיסוק = כמות הזמן שהושקעה בעיסוק מסוים.

הבנה = היכולת לקלוט בצורה נכונה רעיון כלשהו. הבנות מורכבות מאוד יחסית מכונות "סכמות" (תמונות מצב ברורות, מהסוג הזה).

ניסיון = עצם העיסוק. יש לי ניסיון ב x = עסקתי ב x. עם זאת, בהקשר הזה, אני מבחין כי למילה זאת יש הקשר קצת עמוק יותר – ניסויים. הרי, אנשים מניחים שאם מישהו ניסה לעשות x וראה (בעזרת החושים!) את תוצאות העשייה – זה מושתת על אמפירציזם – ההנחה לפיה אנחנו מבינים את המציאות בעזרת החושים, ולא בעזרת חשיבה רציונלית.

אז שוב – למה זה לא נכון?

מכמה סיבות:

  1. גם אם לצורך העניין נסכים עם הגישה האמפירציסטית הנובעת מטיעון זה, עדיין הוא לא תקף, משום שהוא מניח שניתן להסיק מסקנות מן התוצאות, כלומר:

א. עסקתי ב x למשך זמן מסוים, והתוצאות של זה היו y.

ב. עקב א', אני יכול לייעץ לאחרים איך לעשות את x/להגיע לתוצאות y, אם הם עסקו בו לפחות זמן או לא עסקו בכלל, הרי יש לי יותר ניסיון מהם.

הסקה זו לא מתעלמת לחלוטין מהאפשרויות הבאות:

א. יכול להיות שהוא עדיין ממש לא עושה את x בצורה נכונה – כלומר, עצם זה שהוא עשה x לא אומר שהוא הבין איך עושים אותו "נכון",

ב. יכול להיות שאולי הוא הצליח בעזרת העיסוק להגיע לתוצאה y, מבלי לדעת למה (יש היכנו זאת בלעז "פוקס" או "מזל"). אם הוא לא מבין איך הוא עשה את זה, אז גם אם הוא הצליח להגיע לתוצאות – למה שידע ללמד אחרים איך להגיע לתוצאות שהוא הגיע אליהם?

כמובן, שזה רק באופן יחסי. מאחר ואם הוא לא ממש מבין איך הוא הצליח, אבל הוא כן מכיר רצף פעולות שהוא תמיד מצליח בעזרתו להגיע לתוצאה, אז אולי הוא כן יכול ללמד לפחות את אותו רצף פעולות לאחרים העוסקים באותו עיסוק, שזה לא הרבה, אבל אולי זה משהו.

בנוסף, אם נשווה זאת לכלל השיטות המדעיות הנמצאות בשימוש כיום (וכן, יש יותר משיטה אחת, אם כי הערך הזה בויקיפדיה מפרט למעשה את הבסיס לכל השיטות הקיימות במדע), שאף הם מסתמכות על השקפת עולם אמפירציסטית, הרי שזה לא אומר שהם מסכימות עם הטיעון הנשלל בפוסט זה, משום שבמחקרים מדעיים, אמנם יש "אלמנט" של ניסוי וטעייה (= לראות בעזרת הניסיון, אילו מעשים ובאילו הקשרים מובילים לתוצאות כאלו ואחרות), אבל בנוסף יש גם בקרה מוגברת על מה שמכונה "הטיות", מושג אליו התייחסתי רבות בבלוג זה. מה זה אומר?

בגדול, הטיות הם השפעות חיצוניות שיכולות "להחליש" את תוצאות המחקר – כלומר, את הקשר בין הנעשה במחקרים לבין התוצאות הנצפות שלהם. למען הסר ספק, אני מדבר כאן הן על הטיות סטטיסטיות, שמשפיעות על ניתוחי הסטטיסטיקות הנובעות מתוצאות המחקר, והן על הטיות קוגניטיביות, שמשפיעות על דיווח המשתתפים במחקר ועל מחשבות החוקרים על המחקר.

למשל, יש את אפקט הפלציבו, שהוא תופעה שבעת ניסויים קליניים, שהם סוג של ניסויים בהם בודקים האם טיפול פסיכולוגי או רפואי עובד ועד כמה ( אני מתבסס על המאמר הנפלא של עמותת מדעת על סוגי מחקרים מדעיים) יכולה להפריע לבדיקת היעילות של הטיפול, מאחר והיא גורמת ל "חולים" להחלים באופן "ספונטני", ללא קבלת הרכיבים בטיפול שאמורים לעזור להם להחלים ("המרכיבים הפעילים").

האם מי שמתבסס על "ניסיון חיים" וחושב ש "אין חכם כבעל הניסיון", מבין כי הניסיון יכול להטעות אותו, למשל באיך שהוא עלול להוביל לתוצאות שלא מהסיבות המצופות, כפי שמוכיח אפקט הפלציבו (שקיומו הוכח מדעית)?

ועוד על ההיבטים הפילוסופיים של העניין..

ובכן, כמו שהסברתי קודם, הטיעון הנשלל בפוסט זה, מתבסס על השקפת עולם אמפריציסטית. הנושא שממנו מגיעה ההשקפה האמפירציסטית, הוא ענף בפילוסופיה העונה לשמות "תורת ההכרה/אפיסטמולוגיה", שעוסק בידע האנושי ובידע בכלל – האם ואיך אפשר בכלל לדעת משהו, מהי הדרך הוודאית ביותר לדעת דברים, מהו ידע ביחס לשאר סוגי המחשבות והרעיונות, וכו'.

האמפירציסטים גורסים שהדרך האולטימטיבית לידע היא הניסיון, כלומר, תצפיות וניסויים על העולם בעזרת החושים.

כך שעוד התנגדות אפשרית לטענה זו שאני יכול להעלות כאן, היא שיש בתחום תורת ההכרה, גם דעות מנוגדות לאמפיריציזם. מי אמר שאנחנו יכולים ללמוד להכיר את המציאות רק בעזרת הניסיון?

למעשה, הנקודות שהעליתי לפני כן בפוסט זה, הם כבר מכוונות אותנו להשקפה ידועה בפילוסופיה, המהווה אחת מ 2 ההתנגדויות האלו. אסביר:

1. רציונליזם

באופן כללי, רציונליזם זו השקפה בתורת ההכרה שגורסת שניתן להכיר את המציאות בעזרת לוגיקה ו "השכל הישר". כמו שניתן להבין מרפרוף קל על ערך ההשקפה בויקיפדיה, ישנם לפחות 2 וריאציות של השקפה זו – אחת גורסת שאפשר להכיר את המציאות ואך ורק בעזרת לוגיקה, והניסיון לא שווה כלום ושום דבר, והשנייה, שהיא ככל הנראה ההשקפה שאני מסכים איתה, גורסת שאנחנו מכירים את המציאות גם בעזרת היגיון, וגם בעזרת הניסיון.

יש היגיון לחשוב כך. הרי כמו שהמחשתי קודם, החושים שלנו יכולים לטעות עקב אשליות אופטיות שגורמות להם לראות דברים בצורה שניתן להסביר בצורה לוגית שהיא בלתי אפשרית, ואם אתם רוצים דוגמה לאשליה שכזו, קראו למשל על "דיסק בנהם".

בנוסף, החושים שלנו תלויים ביכולת המוח לעבד את המידע שהוא קולט תוך כדי יכולת לייחס את המשמעויות ה "נכונות" לאותו מידע. כך שלמשל, כאשר אתם מסתכלים על נוף בעת טיול, למשל, המוח שלכם מכניס את כל מה שהוא רואה לתבניות שונות (סכמות, דהיינו), על סמך מה שהוא מכיר – שם יש סירה, בצד ימין יש נהר, וכו'.

בקיצור, המוח שלכם אולי קולט את המראה החיצוני של הנוף בצורה נכונה (לא בטוח, אבל נניח לצורך הנקודה שכן), אבל הוא גם מפרש את המידע בצורה שכוללת מרכיב של ניחוש. חוקר המוח אניל ק'סת הסביר מצוין עניין זה במאמר זה.

בנוסף, החושים שלנו לא יכולים להבין דברים שלא ניתן לזהות בעזרת החושים. ומה אותם דברים יכולים להיות?

תשובה: דברים מופשטים. ההגדרה הבסיסית של תחום הפילוסופיה הנכונה ביותר, לדעתי, היא חקר סוגיות מופשטות. זוהי חלק מההגדרה לתחום שנותן המקור הזה, למשל. בפילוסופיה, הכל מופשט, זאת בהיפוך למדע שם כל הדברים הנחקרים חייבים  להיות מוחשיים.

דברים מופשטים הם רעיונות. לכולנו יש כאלה, וכולנו נעזרים בהם כדי לקבל החלטות כל הזמן. גם מי שלא מתעניין בפילוסופיה, וודאי יסכים, למשל, שלרצוח בני אדם או חיות זה לא מוסרי, שזוהי דעה פילוסופית לכל דבר ועניין (מענף האתיקה, העוסק בשאלות מוסריות). ככה שממילא, אף אחד לא באמת מסתמך אך ורק על "ניסיון חיים" בקבלת ההחלטות שלו.

ואם בא לכם על דוגמה קלאסית לפילוסוף שחשב כמוני, ראו למשל את עמנואל קאנט. הבחור הזה חשב שאנחנו יכולים ללמוד מה נכון ומה לא נכון מבחינה מוסרית, אך ורק על סמך היגיון, ולא ניסיון.

אמנם יש לקאנט מתנגדים, כמו למשל הפילוסוף סם האריס, שחושב ש "מדע יכול לענות על שאלות מוסריות". רק שסם לא מתייחס לזה שמוסר הוא בכלל לא נושא מדעי, ככה שהדעה של סם האריס, אמנם לא בהכרח שגויה, אבל כן מלכתחילה מתבססת על היגיון, כלומר, סם לא בהכרח מתבסס על אמפירציזם ולא בהכרח שולל את היכולת לרכוש ידע גם בעזרת חשיבה רציונלית. לכן, סם אולי סותר את אחד מהדעות של קאנט, אבל לא את אלו הרלוונטיות לפוסט זה.

2. ספקנות פילוסופית

זהו מונח המתייחס לספקטיות בתחום תורת ההכרה – ספקטיות לכך שבכלל אפשר לדעת משהו, בין אם בעזרת היגיון ובין אם בעזרת הניסיון.

כלומר, זוהי דעה שמתנגדת גם לאמפירציזם וגם לרציונליזם. האוחזים בספקנות זאת, או מתיימרים לטעון שאי אפשר לדעת כלום, או מתיימרים לכך שאולי אפשר לדעת משהו, אבל גם אם אפשר, לא ניתן להוכיח שאכן אפשר לדעת משהו (שימו לב שהבנתם שהצגתי כאן 2 ספקנויות פילוסופיות שונות בתכלית).

יש לספקנות זו מגוון ביסוסים. אחת מהם היא ה "תופעה" הידועה בשם רגרסיה אינסופית – המתייחס לכך שאם נניח שלכל דבר יש סיבה (הנחה ידועה שעומדת בבסיס הפילוסופיה של המדע), הרי שלעולם לא נוכל לשאול על כל "ידיעה" מהי סיבתה, ואז לעולם לא ניתן למצוא ידיעה אבסולוטית שלא ניתן להטיל בה ספק. יש הטוענים שזה גם משום שאם נשאל מספיק פעמים "למה" על כל ידיעה, בסופו של דבר ניתקל בטיעון מעגלי, כלומר, הנימוק של הסיבה יתלכד גם עם הסיבה של הסיבה – מסקנת הטיעון תהיה כלולה בהנחותיו. להרחבה בנושא, צפו בהרצאה הזאת, וקראו את הערכים של המושגים בויקיפדיה.

בהערת אגב..

דעת האמפיריציזם גם מתקשרת לדעה חדשה בענף תורת ההכרה שהתפתחה לפני מאה שנים בערך, ונקראת "פוזיטיביזם לוגי". מאחר ומדובר בדעה שדוגלת ברכישת ידע באמצעות הניסיון, אני מתאר לעצמי שהמסכימים עם הטענה המרכזית הנשללת בפוסט זה, וודאי יסכימו גם עם דעה זו, על אף שאני לא חושב שהדעה הזו סותרת אף טענה שאני מעלה בפוסט הזה, שוב, בגלל שאני לא שולל הסתמכות על ניסיון – אני שולל הסתמכות אך ורק על הניסיון, כי ברור לי שמניסיון לבד אי אפשר ללמוד כלום.

יחד עם זאת, ובנוסף, גם לפוזיטיביזם הלוגי יש את הבעיות הלוגיות שלו. להרחבה עליהם, צפו בהרצאה של ירון אסא על הפוזיטביזם הלוגי.

לסיכום טענתי המרכזית..

לכן, בשורה התחתונה – ניסיון חיים אומר מעט מאוד שלעצמו. אם הניסיון נמדד בזמן, הוא לא אומר כלום ושום דבר. במקרה הטוב, אם מדובר בהישגים, כלומר תוצאות שבעל הניסיון הצליח להגיע אליהם, זה לכל היותר אומר שהוא מכיר בקורלציה גבוהה בין רצף פעולות מורכב מסוים, לבין תוצאה מסוימת שנראה שהיא תמיד מתרחשת בעקבות אותו רצף פעולות. שזה גם משהו, אבל זה לא הרבה.

ולמעשה..

עצם הרעיון של להסיק מסקנות ולחשוב על עצמך כ "בעל הניסיון" על סמך זה ש – "ביצעתי את רצף הפעולות הזה וזה עבד לי!" היא למעשה אבדוקציה (כלומר, ניחוש של "הסקה להסבר הטוב ביותר": תמיד עשיתי X והצלחתי להגיע מזה לתוצאה Y, ומכך הסקתי שההסבר הסביר היותר מכך ש X תמיד עבד לי, הוא שיש קשר סיבתי בין שיטה X לתוצאה Y – כלומר, סביר להניח ששיטה X בהכרח מובילה תמיד לתוצאה Y).

זוהי שיטת הסקת מסקנות על המציאות שנחשבת לגיטימית פה ושם – מדענים משתמשים בה על מנת להסביר ממצאים של מחקרים ועל סמך זה לנסח תיאוריות מדעיות, למשל – אבל היא אומרת הרבה פחות יחסית לשיטות הסקה אחרות – כמו דדוקציה, אינדוקציה וכו'.

וזה ממילא פוסל, למשל, התחשבות בשנות הניסיון של מועמד לעבודה, או השוואת התנגדות לסמכות ל "מרד נעורים" חסר היגיון, רק עקב גילו הצעיר ו "ניסיון החיים" הדל של המתנגד.

אז מה האלטרנטיבה? איך ללמוד לא רק מ "ניסיון חיים"?

במשפט אחד- אפשר להיעזר בניסיון כדי ללמוד, אבל הבסיס לכל למידה צריך בסופו של דבר להיות חקירה המבוססת על חשיבה רציונלית, כאשר החקירה עצמה יכולה להסתמך על ניסיון לצורך "איסוף נתונים" שאפשר לחקור ולבדוק מה אפשר להסיק מהם (אם בכלל).

כלומר, אפשר ללמוד על כל נושא מאלו שכבר חקרו ומכירים את אותו נושא, בדומה לאיך שעושים המסתמכים על "ניסיון חיים". כך למשל אני עשיתי שחקרתי את הרעיון המורכב המכונה "מיינדפולנס" (ומדיטציה בכלל), קראתי חומרים של אנשים שבקיאים בתחום ועל סמך זה (+ חשיבה רציונלית וביקורתית על מה שקראתי) הסקתי את המסקנות שלי על הנושא. אבל, לא להאמין בשום פנים ואופן ל "בעלי ניסיון" בנושא שאתם לומדים! הבסיס ללמידה לא יכול להיות ניסיון, אלא אך ורק חשיבה רציונלית!

זה שלמישהו יש יותר ניסיון ממכם במשהו לא בהכרח אומר שהוא מבין יותר ממכם באותו עניין, לא מבטיח שהוא בכלל יודע משהו שאתם לא, לא אומר שלא יכול להיות שאתם לא יודעים טוב ממנו בעניין (גם אם יש לו את כל הניסיון שיש לכם מבחינת הדברים בהם אתם מנוסים!), וכו'.

ככה שלדוגמה, כשאתם רוצים ללמוד לרכב על סוס, אין בעיה שתעזרו במדריך שכבר שנים רגיל לרכוב על כל מיני סוסים. אבל במקרה כזה למשל, כדאי לבדוק:

  • האם הסוסים עליהם יש לו ניסיון ברכיבה עליהם, הם סוסים שאתם רוצים לרכב עליהם? אולי הסוסים עליהם אתם רוצים לרכב הם סוסים שהוא כלל לא רכב עליהם וכלל לא יודע איך לרכב דווקא עליהם? זה שהוא מנוסה ברכיבה על סוסים באופן כללי, לא מבטיח שהוא יכול לרכב על סוגי הסוסים שאתם רוצים לרכב עליהם! בקיצור, תלמדו ממישהו שיודע לעשות בדיוק, אבל בדיוק – אחד לאחד – את מה שאתם רוצים לעשות.
  • האם הוא יודע להסביר ולתת "נוסחאות" ושיטות מדויקות וברורות לכיצד לרכב על הסוסים שלכם, וגם להסביר למה הוא פועל דווקא לפי ה "שיטות" והדרכים האלה? כי אם הוא מדריך אתכם ומנמק את הדרכותיו ב – "לא יודע, ככה תמיד עשיתי וזה תמיד עבד לי", הרי שהוא למעשה לא מבין כמעט כלום ושום דבר ברכיבה על סוסים. הוא רק מכיר שיטות שנדמה לו שהם עובדות מניסיונו האישי בעניין. זה גם משהו, כן, אבל זה לא הרבה. תעשו לעצמכם טובה ואל תלמדו ממדריך שכזה – תלמדו מאחד שיודע להסביר גם את ה "למה", ולא רק את ה "איך". זכרו שאתם צריכים לחשוב על עצמכם כ "חוקרים" שחוקרים כיצד ניתן לרכב על סוסים במצב זה, בין אם אתם נעזרים במדריך לצורך הרכיבה, ובין אם לא.

וכמובן, שכך גם לגבי התופעות בחברה בהם אני "מורד" ושהבאתי בתחילת הפוסט – על ראיון העבודה, ועל "מרד הנעורים" –

  • מעסיק שמבין עניין כלל לא יתייחס לשנות הניסיון של המועמד בעיסוק הרלוונטי לעבודה, ויבין שלא ניתן להסיק מזה כלום, אלא, הוא יתייחס אך ורק ל: במה בדיוק מנוסה המועמד – מה בדיוק הוא כבר עשה בעבר, והאם הוא יודע להסביר מה הוא עשה (ככה שהוא מבין גם את ה "למה" ולא רק את ה "איך"), על מנת להבין בדיוק את יכולתיו המקצועיות של המועמד לתפקיד.
  • אדם זקן שמבין עניין יבין שמאחר ו "ניסיון חיים" הוא מוגבל מעצם טבעו, ולכל אחד יש ניסיון בדברים אחרים בלי קשר לגילו, כמו כן שלהיות "בעל ניסיון" במשהו לא בהכרח אפילו קשור ללהיות "חכם"/"מבין" באותו עניין, גיל מבוגר הוא לא תירוץ לשלול אף דעה של אף אדם צעיר, בכל נושא באשר הוא. אלא, זה כל נושא לגופו – אם בנושא מאוד מסוים לאדם המבוגר יש הרבה יותר ניסיון מלאדם הצעיר יותר, והוא גם יודע להפגין בקיאות באותו  נושא שהצעיר לא יודע, אז בסדר, ההתנגדות של הצעיר לכך אכן מגוחכת ומהווה "מרד נעורים". אבל אם לא, אין סיבה לחשוב שהמבוגר יודע טוב יותר מהצעיר הבעל "ניסיון חיים דל" ממנו.

לסיום –

מי שטוען שניסיון חיים הוא מקור הידע הבלעדי שקיים, לא מבין שלמעשה לא ניתן להסיק שום דבר ברמת וודאות סבירה רק על סמך ניסיון חיים. אף אחד, כולל מי שטוען שניסיון חיים הוא מקור הידע הבלעדי, לא באמת מסתמך אך ורק על ניסיון חיים.

לדעתי, כנ"ל, מי שמסתמך לכאורה רק על ניסיון חיים, מסתמך בעצם על הסקה אבדוקטיבית מתוך ניסיון חיים – כלומר, הוא משיג ניסיון בלעשות X, ומסיק שאם מעשה X הוביל אינספור פעמים לתוצאה Y, שזה "ניסיון החיים" שלו, אז X הוא סיבה של Y שמחייבת אותו. וכנ"ל, זוהי שיטת הסקת מסקנות חלשה מאוד, שיש לה הרבה התנגדויות בעולם הפילוסופיה, עליהם פירטתי לאורך הפוסט. וזה שהמשתמש בה כלל אפילו לא מודע לזה שהוא משתמש בה, ובמקום זה חושב שהוא מסתמך רק על הניסיון.. זה רק מחזק את טענתי.

ואסיים הכל בחלופה לפתגם המגוחך "חכם לומד מניסיונם של אחרים, הטיפש לומד מהניסיון של עצמו" –

"החכם לומד מחקירות, הטיפש לומד מהניסיון". – החושב הלא נורמלי.

(כמובן ש "מהניסיון" זה התייחסות מעורפלת למה שתיארתי קודם כ "הסקה אבדוקטיבית מתוך ניסיון חיים")

פתגמים נוספים שמפריכים את הפתגם העממי, שנאמרו על ידי חכמים אחרים, אתם יכולים לקרוא כאן.

הפוסט הבא מסביר בערך את אותה נקודה, רק בניסוחים אחרים, והתבטאויות מעולם הסטטסטיקה וההסתברות, ונכתב על ידי חוקר מוח. מומלץ בחום.

מוזמן לכתוב כאן ככל העולה על רוחך

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s