האפיסטמולוגיה של הספקנות – ושלי

שלום לכם.

אז בהמשך לפוסט הקודם שכתבתי אודות אליעד כהן, ופורסם בדיוק כעת, אני רוצה להציג בצורה מסודרת את האפיסטמולוגיה של עולם הספקנות שאני מכיר ומשתמש בה בבלוג הזה.

אם קראתם כבר את כל הפוסטים הקודמים בבלוג הזה, וודאי שמתם לב שהגישה לחיים המכונה "ספקנות" מהווה חלק ניכר מהתשתית של הרעיונות בבלוג זה. למה אני שונא נורמות חברתיות? כי אני ספקן. כי אני בודק כל טענה שאני נתקל בה. היכולת שלי להטיל ספק (בכל רעיון אפשרי) טובה במיוחד.

עם זאת, לא יצא לי מספיק לדבר בבלוג הזה על האפיסטמולוגיה של העניין. כלומר, איך ספקנים חושבים שנכון להגיע לידע?

כדי להסביר זאת, אני סבור שמוטב שאכנס לניווט שלי בעולם הספקני.

אני אדם ספקן מאז שאני זוכר את עצמי. נכון, השנה האחרונה הייתה תקופה מאוד קשה ולא הספקתי בה ללמוד כלום אפילו, אבל את הספקנות שלי אי אפשר לקחת ממני.

לכן, כדאי להדגיש שבפוסט זה אציג את האפיסטמולוגיה האישית שלי כספקן. כיצד אני חושב שנכון להגיע לידע. וכיצד הדעות שלי בנושא השתנו לאורך השנים. מומלץ מאוד גם לקרוא את הפוסט הזה שכן הוא מאוד מתקשר לנושאים כאן.

פגשתי ושוחחתי עם אנשים רבים מעולם הספקנות לאורך חיי, אך ל – 2 הייתה עליי את עיקר ההשפעה: אליעד כהן ו וגלעד דיאמנט. בפוסט זה אתייחס לשניהם, ודרכם אסביר את האפיסטמולוגיה שלי לעולם הספקנות. בגדול כבר אני אומר, שהאפיסטמולוגיה שלי, בגדול, זה שילוב של 2 האיפסטמולוגיות שלפיהם הולכים 2 "הגורואים" האלה בעולם הספקנות.

בנוסף, פוסט זה חשוב כי שמתי לב שבעוד גם גלעד וגם אליעד הם שני "גורואי-ספקנות" מאוד פופולריים כאן במדינת ישראל, אני חושש שישנה קצת אי הבנה לגבי מהם האפיסטמולוגיות של כל אחד מהגורואים האלה, ובמיוחד אליעד. אז בפוסט הזה אסביר זאת. מומלץ בחום בטרם קריאת פוסט הזה, לקרוא את כל הפוסטים שכתבתי אודות אליעד כהן, כמבוא לפוסט הזה: זה ו.. (תוסיף את השני)

נתחיל מהבהרת כמה מונחים בסיסיים שאתם צריכים להכיר בטרם תוכלו להבין את אליעד ואת גלעד (ואז אותי):

1. ספקנות פילוסופית

מדובר במונח בסיסי שקל למצוא עליו חומר בנושא – יש עליו פסקה שלמה הן בויקיפדיה העברית והן באתר הספקנות (הכללי) rationalwiki.

כפי שתראו אם תקראו את הקישורים שהבאתי במשפט הקודם, אפשר לתמצת את הכתוב בהם לפסקה הבאה:

הספקנות הפילוסופית היא הספקנות העתיקה מכל, אותה המציא פירון מאליס לפני כמה אלפי שנים – בערך באזור אותה התקופה בה סוקרטס, הפילוסוף שנחשב ל "אבי הפילוסופיה", השתמש בספקנות זו (על כך בהמשך). ספקנות זו היא למעשה שם כללי למספר סוגים של ספקנות, ואפשר לומר שהיא האבא של כל סוגי הספקנות שהומצאה באלפי השנים האחרונות. סוג הספקנות הפילוסופית הראשונה, ועל כן "הבסיסית" ביותר, היא ספקנות אפיסטמולוגית – כלומר, הספקנות שמטילה ספק בעצם היכולת לדעת משהו.

ישנם עוד מספר סוגים של ספקנות שניתן להגדיר תחת הספקנות הפילוסופית, הכוללים (בין היתר): ספקנות אתית, ובטח יש עוד סוגים שאני לא מכיר. כמו כן, ישנו המושג הפילוסופי ניהיליזם (שזה מושג ענק עם הרבה תתי-משמעויות בעולם הפילוסופיה, שלעיתים קרובות מבולבל עם המושג "ספקנות מוסרית", מאחר ומשמעות המושגים מאוד דומה. אני לא מאוד בקיא במשמעות המושגים אז לא אבלבל אתכם בניסיון להסביר את ההבדלים, אבל ראו את הערכים בנושא).

בתמצית לגבי ספקנות מוסרית וניהיליזם (שהם אינם עמדות בהם אני אוחז – לצערי אני כרגע בכלל לא מלומד מסופק כדי בשביל להבין היטב מה העמדות האלה בכלל אומרות, שלא לדבר על להסכים או לא להסכים איתם) – מדובר בקבוצות של דעות, שמגוון פילוסופים אחזו בהם לאורך ההיסטוריה, חלקם אף מפורסמים (פרדריך ניטשה, למשל, היה ידוע כניהיליסט). כאשר ספקנות מוסרית היא מעיין ספקנות אפיסטמולוגית כלפי תחום המוסר ("אי אפשר לדעת מה מוסרי. אין ידע בתחום המוסרי"), בעוד ניהיליזם מייצג מעיין גישה המזכירה גישה ספקנית, שיכולה להיות תקפה כלפי מגוון ענפים בעולם הפילוסופיה.

עכשיו נחזור לדבר העיקרי שחשוב להסביר כאן: הספקנות האפיסטמולוגית.

הספקנות האפיטסמולוגית, היא הספקנות הראשונה, הבסיסית, שממנה כל "עולם הספקנות" נוצר. ספקנות זו, בכללי, מייצגת גם צורת חשיבה וגם דעה. כדי שלא נתבלבל ביניהם, אציג אותם אחד אחד:

הדעה של הספקנות האפיסטמולוגית – "אי אפשר לדעת שום דבר בוודאות! no knowledge is absloute! הכל מוטל בספק! אין בכלל דבר כזה אמת! הכל סובייקטיבי! בהכל יש הנחות יסוד!"

זה לגבי הדעה. רק לפני שנמשיך לצורת החשיבה של הספקנות האפיסטמולוגית, הרשו לי להסביר לכם כיצד אני הולך להציג את צורת החשיבה:

אם קראתם את פוסטי הדיונים שלי, אתם וודאי זוכרים שהם מיוצגים במונחים של דיאלוג סוקרטי, כפי שהסברתי בפוסט המבוא לעמוד בנושא. דיאלוגים סוקרטיים הם דרך אחת מיני מגוון דרכים להציג הליך חשיבה מסוים של הוגה דעות, והיא האהובה העליי מכולם (בעולם הפילוסופיה), ולכן אשתמש בה גם כדי להציג את צורת החשיבה.

צורת החשיבה של הספקנות האפיטסמולוגית – ישנם לפחות 2 דיאלוגים סוקרטיים אפשריים דרכם ניתן להציג את הספקנות האפיטסמולוגית:

א. הספקן: "אי אפשר להוכיח שום דבר בוודאות. נסה להוכיח לי שאני טועה!"

הצד השני: "אוקיי, מה אם… המציאות קיימת!"

הספקן: "למה המציאות קיימת?"

הצד השני: " דרך החושים שלי, שהם מקור הידע היחידי שלי. אני רואה דברים במציאות, אני חווה תחושת מקום וזמן שבתוך המציאות, אני מריח דברים במציאות, אני שומע דברים במציאות, וכו'!"

הספקן: "אה, אז אתה אמפירציסט. למה? אולי החושים שלך מטעים אותך? אולי המוח שלנו בעצם מחובר למחשב וכל המידע שאנחנו קולטים דרך החושים הוא עובר עיבוד על ידי מחשב שהמוח שלנו מחובר אליו? מה אם רציונליזם?

(הערת מחבר: בהקשר הזה אני ממליץ למתעניינים בנקודה שהועלת בפסקה הקודמת לראות את הסרט "המטריקס", ולקרוא את הספר "מטריקס ופילוסופיה". הסרט מציג בדיוק את מה שהצד של הספקן דיבר עליו בפסקה הקודמת, ויש על כך הסבר מפורט בכמה עשרות העמודים הראשונים של הספר שהמלצתי עליו)

הצד השני: "נו באמת! מה הסיכוי שזה נכון?"

הספקן: "אבל אתה יכול להיות בטוח שזה לא נכון? אתה יכול לתת הוכחה לנושא, שאין סיכוי שהיא שגויה?"

הצד השני: "לא.."

הספקן: "אז אתה לא יודע את זה בוודאות. אה-הה! ניצחתי!"

את אותו דיאלוג אפשר לקיים בהקשר לכל הנחת יסוד אפשרית שהמוח שלנו רגיל לקבל כנכונה בערך מלידתנו באופן מובן מאליו – החל מ "יש הבדל בין יש לאין" ועד ל "אין יכולת לדעת וודאות זאת". בכל דיאלוג, הספקן פשוט ישאל "למה זה נכון", יקבל סיבה כתשובה, ישאל עליה "ולמה היא נכונה?", יקבל עוד סיבה, ישאל שוב "למה היא נכונה", שוב ושוב ושוב עד שלצד השני לא תהיה תשובה. והרי זה פשוט – הרי גם ילד בן 3 יכול לשאול "למה" בלי סוף ובכך לנצח בכל ויכוח אפשרי בו הצד השני טוען בתחילה שהוא יודע משהו.

ב. הספקן: "נסה לטעון טענה נטולת הנחות יסוד לא מבוססות!"

הצד השני: "המציאות קיימת."

הספקן: "על סמך מה אתה מניח שהמציאות קיימת?"

הצד השני: "כי אני קולט אותה דרך החושים."

הספקן: "על סמך מה אתה מניח שהמידע שאתה קולט מהחושים הוא נכון?"

הצד השני: "כי.. לא יודע".

הספקן: "אז הנה, לא כל הנחות היסוד שלך מבוססות! אז לא סתרת את דעתי"

לסיכום..

חשוב גם להדגיש שספקנות זאת היא אך ורק no knowledge is absloute, ולא "there is no knowledge". כלומר, ספקנות זאת לא מוכיחה שאין ידע, היא רק מוכיחה שאין דבר כזה ידע וודאי. חשוב להדגיש כי יש אנשים (כגון למשל, אליעד כהן ותלמידיו) שחושבים בתמימותם שהספקנות הזאת מאפשרת להפריך כל טענה. לא. היא רק מאפשרת להראות שאין טענה שהיא בוודאות נכונה. זה הכל.

כמו שאתם רואים, ב 2 הדיאלוגים קורה פחות או יותר אותו הדבר. פשוט בדיאלוג הראשון הספקן שם את הדגש רק על לשאול "למה" בלי סוף, בעוד בדיאלוג שני הוא בודק כל הנחת יסוד אפשרית בטיעון המועלה בדיאלוג. אלו שתי ההגדרות השונות לספקנות האפיסטמולוגית, כאשר אליעד כהן והתלמידים שלו נשענים בעיקר על ספקנות מהסוג המוצג הדיאלוג השני (ניתוח כל הנחות היסוד). אני מרחיב על זה בפוסט על אליעד עליו אני עובד במקביל.

סוקרטס אגב למיטב ידיעתי היה לפילוסוף הראשון שנחשב לספקן – אמנם במהלך חייו איש לא כינה אותו כך, כי הרי הספקנות כמושג נוצרה רק בתקופה של פירון מאליס, כמה מאות שנים אחרי מות סוקרטס, אך סוקרטס

פילוסופים רבים, אגב, ניסו להפריך את הספקנות הפילוסופית. אחד מהם למשל הוא רנה דקארט, שאחז בדעה כי "אני חושב משמע אני קיים". דקארט ניסה להפריך את הספקנות האפיסטמולוגית, כלומר, להוכיח שכן יש משהו שאפשר לדעת בוודאות מוחלטת. בדיאלוגים הסוקרטיים המציגים את אופן המחשבה שהוביל את דקארט לגרוס זאת, אסכם ואומר כי דקארט ניסה להטיל ספק בהרבה מאוד הנחות יסוד שאנחנו רגילים לקבל כמובן מאליו על העולם, עד שבאיזשהו שלב הוא הגיע למסקנה שקיום המחשבה היא הטענה שלא ניתן להטיל בה ספק. כפי שכתוב בויקיפדיה, דאקרט ספג ביקורת רבה על דעתו. למשל, אליעד כהן טוען במגוון מאמרים באתרו שדקארט לא באמת הטיל ספק עד הסוף, ולכן הוא אינו מחשיב את טענתו כמוכחת (ראו למשל את המאמרים שלו בנושא כאן, ואת שתי הסרטונים שהוא עשה בנושא. אגב, אני לא כל כך מגובש בדעתי, אבל אני נוטה להסכים עם אליעד לגבי זה. כך שהספקנות האפיסטמולוגית בהחלט נתונה לוויכוח, עד עצם היום הזה. גם לגלעד דיאמנט יצא להתייחס לנושא.

כל זה כבר מסכם לדעתי את העיקר, אבל דוגמה (אולי פחות ידועה) שאני מכיר לספקנות פילוסופית, הוא הספקנות הרלוונטית ל התבוננות פנימית (introspection). אני כבר אומר, מהמון קריאה בנושא – אין הגדרה מוסכמת לביטוי הזה, גם בפילוסופיה וגם במדע. אינספור פילוסופים כבר נתנו אינספור הגדרות שונות מהותית למושג זה. אני היית מגדיר אותו כהסתכלות של "האני" על הליך מחשבתי שלו, אולי סוג של מטא-קוגניציה.

בכל אופן, יש ספקנים פילוסופיים שדיברו על האם אפשר להגיע לידע על ידי התבוננות פנימית. חלק מהם טענו שהכרה "חיצונית" שונה מהותית מהכרה "פנימית", כלומר – שיש לנו נגישות ל "מידע פרטי" דרך התבוננות פנימית, ופילוסוף בשם אוגוסטי טען שהתבוננות פנימית היא מקור לידע שאינו מוטל בספק.

אז זוהי הספקנות הפילוסופית – דעה המשתמשת בצורת חשיבה של העמקה אינסופית (בין אם דרך לשאול "למה" בלי סוף, ובין אם דרך ניתוח של כל הנחות היסוד בטיעון המובא), כדי לגרוס שאי אפשר לדעת שום דבר בוודאות, כי לא ניתן להוכיח שום דבר בוודאות.

עכשיו..

2. ספקנות מדעית

כמו שאתם רואים בקישור הנ"ל, כבר כתבתי פוסט שלם בנושא הזה לפני כמה שנים, כך שמומלץ שתקראו כעת את הפוסט שכתבתי על ספקנות מדעית (אם עוד לא קראתם..), לכן לא אסביר כאן בהרחבה על הנושא, אבל כן אסביר את מה שלא הסברתי בפוסט ההוא, שזה מהי ספקנות מדעית ביחס לספקנות פילוסופית.

בגדול, אפשר לומר שספקנות מדעית היא ספקנות הגורסת שהמדע, ושיטות המחקר שהמדע מציע, הם הכלי הטוב ביותר (באופן יחסי בלבד!) על מנת להוכיח טענות ולהגיע לידע על העולם. לכן, ספקנים הדוגלים בספקנות זאת, נוטים לגבש את הידע שלהם על העולם על סמך לימוד של ידע מדעי, ועל סמך בדיקה שיטתית של כל טענה על העולם בעזרת כל מיני סוגים של בדיקות "מדעיות" עליה (למשל: לבדוק סקירות ספרות העוסקות ביעילות של שיטה מסוימת כדי לבדוק האם השיטה עובדת, לקרוא מחקרים ולבקר את הטענות שהם מציגים, וכו').

חשוב לי אישית גם להדגיש שזוהי ספקנות מורכבת ביותר, אשר כוללת בתוכה מלאנטלפים וראציות ודיאלוגים סוקרטיים אפשריים שניתן לכתוב כדי להמחישה. לכן, אני לא מסביר ספקנות זאת במלואה בפוסט שכתבתי בנושא כי אני לא מאוד בקיא בנושא הכל כך רחב הזה. הספקנות הפילוסופית, לעומת זאת, היא פשוטה למדי – כמו שראיתם, גם ילד קטן יכול לאמץ אותה מרוב שהיא פשוטה.

בנוסף, הספקנות המדעית יכולה להסכים עם הספקנות הפילוסופית. הספקנות המדעית מתבססת על האמפרציזם, ושאר הנחות יסוד לא בהכרח מבוססות, אותן ניתן ללמוד בעזרת לימוד על תחום הפילוסופיה של המדע. אנשים שדוגלים בספקנות מדעית לא מטילים ספק בהכל – רק במידה מסוימת, אך הם בהחלט יכולים להסכים עם הספקנות הפילוסופית, שכן הספקנות הפילוסופית לא סותרת את הספקנות המדעית. מדובר למעשה בשתי סוגים של ספקנות נפרדים, שאינם קשורים לזה לזה, ולמעשה, גם אינם סותרים זה את זה.

ושוב, להרחבה בנושא – ראו את הפוסט שכתבתי אודות הספקנות המדעית.

עד כאן המבוא!

אוקיי, אז השתפשפנו במונחים הבסיסיים. כעת בוא ואציג לכם תמונה שהכנתי, שתגרום לכם להבין למה הצגתי לכם את הספקנות הפילוסופית ואת הספקנות המדעית.

התמונה הבאה מציגה את היחס בין ספקנות מדעית ופילוסופית, לבין 2 גורואים משמעותיים בעולם הספקנות בישראל – אליעד כהן וגלעד דיאמנט:

כמו שאתם רואים, התמונה הנ"ל מציגה את אליעד כהן ואת גלעד דיאמנט כאנשים מאוד, מאוד דומים. וכי מדוע לא? שניהם כל הזמן מדברים על מציאת האמת, חיפוש האמת, ובעיקר, איך לדעת את האמת (שזה בדיוק מה שענף האפיסטמולוגיה הפילוסופי עוסק בו – זוכרים?). אני הצגתי, כמי שמכיר את 2 החבר'ה האלה אולי אפילו יותר טוב משהם מכירים את עצמם, כיצד כל אחד מהם בנה לעצמו אתר שמבוסס על אחד מסוגי הספקנות שהצגתי לכם בחלק הקודם של הפוסט. בוא נפרשן את התוכן של התמונה, ונעבור עליו לאט לאט:

"אליעד כהן -> ספקנות פילוסופית"

כלומר, אליעד כהן אימץ לעצמו באיזשהו שלב מוקדם בחייו את הספקנות הפילוסופית כהשקפת עולם. אני בטוח שאליעד מודע לשני שיטות הספקנות הזו (כלומר, הוא גם יודע לשאול "למה" בלי סוף, וגם יודע לנתח הנחות יסוד של כל טיעון).

"-> לימוד רב תחומי על המציאות (מכל מקור)"

כלומר, להיות אינטלקטואל, שלומד ידע כללי על העולם, בכל תחום: פילוסופיה, מדעי המחשב, פסיכולוגיה, יהדות ומה לא. הרי כמו שתראו אם תסתכלו באתר של אליעד, האתר של אליעד מופצץ בתוכן, עם אלפי מאמרים והרצאות. מאיפה אליעד יכל היה לקבל את כל המושג לדבר ולכתוב על כל כך הרבה תחומים, אם לא דרך זה?

אגב יכול להיות (ואף יותר סביר להניח) שאליעד עבר שלב זה למעשה לאורך כל התהליך, לאו דווקא לפני שגיבש לעצמו את הספקנות הפילוסופית.

"-> המצאת ניו-אייג' בולשיט"

כלומר, אליעד המציא קבוצה של רעיונות שהינם ניו-אייג'. כידוע, רעיונות ניו-אייג' נחשבים במדע ל "אפילו לא שגויים" – כלומר לרעיונות שאי אפשר לבדוק, ולא ניתן להוכיח אותם לשלילה או לחיוב, משום שאילו רעיונות שאינם ניתנים לבדיקה אמפירית. רעיונות אלה, כפי שאמר ירון אסא בתוכנית "בקירוב גס", נחשבים במדע לגרועים ביותר, כיוון שעל פי הספקנות המדעית, אין ברעיונות שהינם "אפילו לא שגויים" שום תועלת להתקדמות הבנת המציאות. לעומת זאת גם רעיונות שגויים מסייעים לפחות להבנת המציאות, כי היי – בזכותם אנחנו יודעים מה שגוי.

יש לאליעד הרבה רעיונות שחוזרים על עצמם רבות באתר שלו שלדעתי ניתן להכניס לתבנית הניו-אייג'. למשל: אחדות ונפרדות, אחדות ההפכים, אין/יש הבדל בין יש לאין, שכל על אנושי, ועוד. כדי לראות פירוט מלא של הרעיונות האלו, ראו אותם בפוסט בו אני מציג את שיטת EIP של אליעד (בחלק הראשון שלו, לפני שנתתי ביקורת על השיטה).

כמו כן, רעיונות הניו-אייג' האלו הם למעשה רעיונות מאותו הסוג שיש לכתות (למרות שהקבוצה של אליעד איננה כת לדעתי, וארחיב על כך בפוסט נפרד) – יש סיבה למה אני נוטה להתייחס לרעיונות של קאוצ'רים כמשולים לרעיונות של ניו-אייג'. כך שאליעד בעצם ייסד תורה רוחנית, המבוססת על קבוצה של רעיונות ניו-אייג', שהם הייסוד של כל "הידע" שלו.

"פיתוח יכולת ניתוח רב תחומית של המציאות המבוססת על הספקנות הפילוסופית ודי כל הנ"ל"

כלומר, אליעד השתמש בכל 3 הדברים שהוא "השיג" לפני כן – כל החומר שהוא קרא בכל תחום האפשרי, כל רעיונות הניו-אייג' שהוא המציא, והספקנות הפילוסופית שלו.

איך עובדת יכולת הניתוח? די פשוט. כל אחד משלושת הדברים שתיארתי קודם משחק תפקיד כאן:

א. אליעד משתמש בספקנות הפילוסופית כדי להטיל ספק בכל רעיון בו הוא נתקל. כך למשל, בכל פעם שמישהו בא אל אליעד עם בעיה מסוימת בחיי היום יום להתייעץ איתו, אליעד לפעמים ינתח את ההנחות היסוד שישנן במשפטים שאמר המתייעץ. בכך אליעד יכול לשלוח את המתייעץ לברר את אותם הנחות יסוד, כי הרי אליעד תמיד יוכל להגיע למצב שהוא ימצא הנחת יסוד והמתייעץ יודה שאין לה ביסוס.

ב. אליעד משתמש ברעיונות הניו-אייג' שלו בתור האקסיומות שלו. ספק אם הוא אי פעם העז לערער על הנחות אלו. אקסיומות אלו משמשות אותו לצורך כל ניתוח אפשרי. הוא מוכן להטיל ספק בהכל – רק לא בהם (אני כמובן שאני רק אומר כאן את דעתי – אני מתאר לעצמי שאליעד לא היה מסכים עם זה, אבל ככה נראה לי).

ואז אליעד משתמש בזה וב – ג. הידע הכללי שלו על העולם, כדי שהוא יוכל לתת עצות ולהביע דעות משלו בכל תחום. הרי כדי לכתוב על כל סוגיה אפשרית בכל תחומי החיים מיוזמתו, אליעד צריך להכיר כמה שיותר סוגיות על כל תחומי החיים – שזה הידע הכללי שלו.

כך שלמעשה אליעד יכול ככה לנתח כל סוגיה אפשרית בכל תחומי החיים דרך 2 תתי-שיטות, – 1. להראות למי שמתייעץ את ההנחות היסוד של דבריו, 2. להמציא כל מיני משמעויות רוחניות לכל מיני סוגיות מחיי היום יום, שכביכול נותנות הסברים לא שגרתיים לאותם רעיונות.

כמובן ששתי השיטות האלו קשורות זו בזו. הרעיון הוא שיש "יעד סופי" שמי שיהיה ספקן פילוסופי לחלוטין, לפי אליעד, יגיע אליו. "היעד הסופי" מוגדר על פי הרעיונות הניו-אייג' של אליעד. והידע הכללי שלו? האמת, אני חושב שהידע הכללי שלו משמש אותו רק כדי להרחיב כמה שיותר את התוכן באתר שלו, מבחינת הכמות. ככל שיש לו יותר ידע כללי, כך הוא יכול לעשות יותר ניתוחים על כמה שיותר דברים.

"פתיחת אתר עם אלפי תכנים, שכל אחד מהם הוא אחד מהניתוחים של אליעד לגבי המציאות על סמך יכולת הניתוח הנ"ל"

כאשר, כמו שהסברתי קודם, הידע הכללי משמש לצורך הגדלת כמות התכנים, הניו-אייג' לצורך הגדרת היעד הסופי והתייחסותו למצבם של אנשים שעוד לא הגיעו אליו, והספקנות הפילוסופית ככלי ניתוח של כל טענה. אליעד בעבר אף השתמש ביכולת שלה כדי להשתמש כבסיס להבטחות מרחיקות לכת – כגון "100% אושר מוחלט בכל התחומים!".

"אליעד, בדיוק כמו מגוון ניו-אייג'ים אחרים, מתפרנס מלסגור את האתר לחברים רשומים + שיווק יכולת הניתוח שלו, ולא ניתן להגדירו כשרלטן"

לא ניתן להגדירו כשרלטן, כי הספקנות הפילוסופית איננה מטעה, הידע הכללי שלו לא מטעה, ורעיונות הניו-אייג' שלו – לא ניתנים לבדיקה אמפירית. יש להדגיש שהטענה שלא ניתן להגדירו כשרלטן או ההיפך, נובעת מספקנות מדעית, שאיננה בהכרח נכונה, אך כן יכולה להצביע על מה הכי סביר (כפי שכבר ביארתי בפוסטים קודמים).

אגב, לסגור את האתר לחברים רשומים זה משהו שאני מקווה שיום אחד גם אני יוכל להתפרנס ממנו. זה כיף. אבל טוב נו.. בכל מקרה, יכולת הניתוח של אליעד היא בתכל'ס המוצר שהוא מוכר.

ואיך אני מתייחס לזה?

כעת אסביר איך זה מתקשר לאפיסטמולוגיה עליה מבוסס כל הבלוג הזה.

אני מחבב את הספקנות הפילוסופית. גם אני לא הצלחתי לחשוב על טענה שאני לא יכול להטיל בה ספק.

אני חושב שהיכולת לנתח הנחות יסוד היא יכולת טובה וחשובה. היא מקנה למי שיש לו אותה יכולת יותר מודעות עצמית (דה, הוא מודה להנחות יסוד שלו), ובפרט, יותר הבנה.

ישנם מספר פוסטים בבלוג שאף עיקר הטענות בהם מבוססות על אותה ספקנות. בין היתר:

• על הרצון שלנו – בפוסט ההוא הטלתי ספק בצורך שלנו בלרצות anything. ואכן, כל רצון שיהיה לנו, תמיד אפשר למה צריך אותו. הסקתי מכך את המסקנה המתבקשת.
• על הבנה עצמית – בפוסט ההוא הראיתי כמה קל להטיל ספק בכל אפיסטמולוגיה אפשרית לגבי מודעות עצמית. אנחנו באמת ממש לא יכולים להבין את עצמינו.
• מציאת שגיאות בכל טקסט – בפוסט ההוא עשיתי ליטרלי מה שאליעד עושה. אחד לאחד.
• על CBT – גם שיטת הטיפול הזאת, שאני אישית מאוד תומך בה, תומכת בספקנות הפילוסופית, וכמו כן תומכת בהנחה שפיתוח יכולת ניתוח הנחות יסוד כלפי עצמך עוזר למנוע סבל מיותר.

בקיצור, אני בהחלט מאמץ את הספקנות הפילוסופית כספקנות מרכזית בחיים שלי. אני בהחלט חושב שהיא בריאה. יחד עם זאת, אני רוצה לסייג ולהדגיש כאן מספר דברים:

• אני לא מאמץ אף אחד מרעיונות הניו-אייג' שאליעד בנה סביב הספקנות הפילוסופית. אני בהחלט לא חושב שספקנות פילוסופית יכולה איכשהו להוביל ל "אושר מוחלט ב 100%", ל "אחדות עם המציאות", ל "חוסר הבדלה בין טוב לרע", ושאר הבטחות הזויות מסוג זה. הסיבה לכך היא שבעוד שכנ"ל, הספקנות הפילוסופית איננה סותרת את הספקנות המדעית, רעיונות הניו-אייג' כן. לכן, אני שם קצוץ על הניו-אייג' של אליעד. לא תמצאו בבלוג הזה ניו-אייג'. כן תמצאו ספקנות פילוסופית.
• הספקנות הפילוסופית איננה פרקטית, איננה רלוונטית לחיי היום יום, ואיננה תורמת דבר שלעצמה למעט מודעות. זאת להבדיל מהספקנות המדעית, שכן מועילה בחיי היום יום (על כך בהמשך). לכן, אני לא משתמש בה הרבה כי היא לא חשובה.
• הספקנות הפילוסופית היננה מסוכנת, שכן ספקנות מוגזמת, כפי שכתב לי מישהו בעבר, עלולה להוביל לבורות. ישנם אנשים שחושבים שלהיות ספקנים פילוסופיים מספיק כדי לדעת הכל ולהיות "הכי חכמים בעולם". זה טעות. ספקנות פילוסופית היא נחמדה, אבל לא תורמת הרבה שלעצמה.

נמשיך לגלעד דיאמנט..

"גלעד דיאמנט -> ספקנות מדעית"

כלומר, גלעד אימץ לעצמו את הספקנות המדעית. כמובן שהיות ומדובר בספקנות מורכבת עם הרבה מאוד וראציות, הוא לא היה מודע להרבה וראציות בתקופה בה החל לחשוב על פי ספקנות זו.

"לימוד רב-תחומי על המציאות (מכל מקור)"

כאשר זה מתייחס רק לידע הכללי שיש לגלעד, בלי קשר דווקא לידע ספציפי שהוא משתמש בו בשביל לבצע תחקירים.

"פיתוח יכולת בדיקת מתודולוגיות שונות בצורה מדעית (גם כן יכולת ניתוח מסוימת)"

כלומר, גם גלעד, כמו אליעד, בסופו של דבר משתמש ביכולת ניתוח. הוא יודע לנתח כל סוגיה שתביאו לו, בדרך מסוימת. כאשר הדרך, כמובן, היא בגדול כמו שתיארתי קודם – בדיקת סקירות ספרות על הנושא, קריאת מאמרים אקדמיים בנושא, ביצוע ניסויים, וכיוצא באלה – בעיקר, בדיקות בשיטות בהם ניתן לבדוק טענות בצורה מדעית.

עם זאת, כמובן שהוא לא מספק ייעוץ – אבל אם אתם מתעניינים בלמצוא איזשהו ייעוץ שספקנות מדעית היא חלק מהתשתית ליכולת הייעוץ שלו, אני יכול להפנות אתכם ל עפרה מהודר. יש לה תואר שני ב "מדעי הרפואה" והיא מספקת שירותים הכוללים סיפוק אוריינות בריאותית, סנגור רפואי, ועוד. היא מכנה את עצמה "אפידמיולוגית". היא משתמשת הן בידע שלה והן בספקנות זו כדי לתת שירות זה. זה נקרא גם מידענות רפואית. היא יכולה להציג לכם מחקרים ומאמרים אקדמיים בנושאים רלוונטיים לבעיות הרפואיות שלכם, בניגוד לרופא משפחה שלא עושה את זה..

במסגרת הניתוח, במקרה של גלעד, התפקידים הם כלהלן:

א. הספקנות המדעית משמשת אותו לצורך ניתוח כל פיסת מידע "מדעית" בה נתקל גלעד, דרך היוריסטיקות מסוימות. איזה היוריסטיקות? תלוי – איזה טיעון הוא בודק, ועל מה הוא מבוסס. ניתן כמה דוגמות:

א.1. בפוסט הזה גלעד מייצג 10 היוריסטיקות שכל אחת מהן מורידות את הסבירות לנכונות של הטענה הנבדקת.

כך למשל, יש לגלעד תרשים ויכוח המייצג מגוון ויכוחים שקיים עם תומכים בהומאופתיה. אם תקראו גם את התרשים וגם את הפוסט, תשימו לב שהרבה מן התשובות של הגלעד המוצגות בתרשים הם למעשה הצבעות בדיוק על ההיוריסטיקות המדוברות בפוסט הנ"ל:

א.2. בפוסט הזה גלעד משתמש בהיוריסטיקות דומות כדי לנתח מקרה טיפול כלשהו, ולהמחיש דרך אותם היוריסטיקות כיצד טיפול שלא באמת עובד נחשב על ידי הלקוח שלקח אותו ככזה שכן עובד, עקב פרשנות אישית וכו'.

(אולי אתן עוד דוגמות בהמשך)

ב. גלעד יודע לקרוא מחקרים. יש לו בסיס ידע רחב על שיטות מחקר במדע – מחקר כמותני, מחקר איכותני, שיטות ניתוח וסטטיסטיקות של נתונים שוניםף שמאפשר לו לעשות זאת. זה בדיוק מסוג הידע המדעי שהוא אולי החשוב מכל, אבל לא מלמדים אותו כמעט בכלל באקדמיה, משום מה. זהו הידע המדעי הממחיש כיצד הידע המדעי, והידע האנושי ככלל, מתקדם. אם הייתי צריך להמליץ על פוסט אחד של גלעד שמתמקד בידע הזה, הייתי ממליץ על הפוסט הזה, ובמיוחד על התמונה הזאת ממנו. כך, בכל פעם שגלעד נתקל בטיעון כלשהו, הוא בודק את שיטת הסקת המסקנות של הטיעון, ברמה המדעית.

(אני בעצמי בדיוק לומד כמה קורסים בקורסרה העוסקים בנושאים רלוונטיים לזה)

כך, גלעד יכול לנתח כל טענה שתביאו אליו. השיטות שהוא משתמש בהם לצורך הניתוחים שלו הם כמובן מורכבים בהרבה מכך, קיצרתי אותם לצורך הפוסט.

בהקשר הזה, אני רוצה לצטט דיאלוג מפורסם מתוך הפילוסופיה של המדע, שממנו נוצרה "בעיית האינדוקציה". היא קיימת ומנותחת לעומק במשחק מחשב שניתחתי בבלוג בעבר. במסגרתה דוויד יום השתמש בספקנות כדי להראות את הכשלים הלוגיים שיש בדרכים הנפוצות בהם המדע הסיק קשרי סיבתיות בין דברים שונים במציאות (דרך אינדוקציה, דה), במטרה להראות את הבעיה בשיטות הסקת מסקנות במדע. זה היה מקור לשכלול שיטות המחקר במדע, להמצאת עיקרון ההפרכה של קרל פופר  (שגם כן ספג ביקורת לאחר מכן), ומה לא. בקיצור, גם לספקנות המדעית יש היסטוריה פילוסופית משלה.

"ביצוע תחקירים המבוססים על כל הנ"ל"

כאשר גם התחקירים, בהתאם, משתנים בשיטות המחקר שלהם, בהיוריסטיקות בהם גלעד משתמש לצורכיהם, וכו'.

ואיך אני מתייחס לזה?

הספקנות המדעית היא התשתית המרכזית של הבלוג הזה, בעיניי. אני לא חושב שהייתי טורח לפתוח את הבלוג הזה לולא-זאת. ככלל,

איך להיות יועץ/מאמן אישי מוצלח – המדריך המלא

לפני שאתחיל, כמה הערות למען כסת"ח (כיסוי תחת) של עצמי, כדי שאוכל להשתמש בזה בפוסט זה בשביל להיות יועץ/מאמן אישי מוצלח:

א – כל זה מבוסס על אנקדוטות כאלו ואחרות, ואני לא יכול להבטיח שזה עובד. (אגב, גם הערת הכסת"ח הזאת קשורה לאחד השלבים במדריך =])

ב – הרבה מהטענות שרשומות כאן זה ספוקלציות ותו לא

ג – אל תקחו את זה ברצינות.

אם אף אחד בשוק העבודה לא מוכן העסיק אותכם, אל דאגה! יש "קריירה" בטוחה לחלוטין שמבטיחה חיים קלים גם מבחינה כלכלית, וגם מבחינה חברתית.

כל מה שצריך לעשות זה לפתוח כת, סליחה, להפוך ליועץ/מאמן אישי (אם כי אני בספק אם יש הבדל בכלל).

אל דאגה. אלו מקצועות חופשיים. לא רק שאין עליהם שום רגולציה ופיקוח (כלומר, כל אחד יכול לעסוק בהם בתשלום, גם אם לא למד יום בחייו שום דבר), אלא גם אין להם אפילו הגדרות ברורות (תכל'ס, גם אין שום הבדל מובהק בין יעוץ לאימון אישי, כי שניהם הם "מקצועות" שמטרתם היא "לעזור לאנשים להשיג מטרות כאלו ואחרות").

כך שאף אחד לא יכול לעשות לכם כלום לגבי העיסוק במקצועות הנ"ל – לפחות כל עוד אתם מתיימרים לעזור לאנשים איכשהו.

יש כבר מדריכים בנושא בעברית, כמו זה וזה, אבל בעיניי הם קצת כלליים מידי ולפעמים מתמקדים דווקא בפרטים תפלים. כאן אני מסביר קונקרטית, מעשה אחר מעשה, איך לעשות זאת.

בכל אופן, להלן אופן הפעולה המלא, בשלבים:

שלב 1 – פתחו רעיונות ניו-אייג' למיניהם

שימו לב לכמה דברים חשובים:

• תורת הניו-אייג' שאתם מפתחים צריכה להציג דרך – דרך להגיע למטרה מעורפלת וחסרת משמעות, אבל מרחיקת לכת – כזו שנשמעת טובה מכדי להיות אמיתית. לא חסרות דוגמות להבטחות שכאלו: "אושר מוחלט ב 100%", "להצליח בחיים", "להגיע להארה" וכולי. אפילו הבטחות "קטנות" יחסית כמו "למצוא בת זוג" או "ללמוד לשכנע כל אדם" הם מעורפלות, כי הם לא בהכרח מכוונות למצבים ספציפיים ידועים כמו חתונה ומכירת מוצר.

חשוב להדגיש: אם אתם אמיצים, אפשר בהחלט להבטיח דברים מוגדרים היטב, כמו "לסיים כל תואר ראשון בציון ממוצע מעל 90!". האמת היא שזה לא מסוכן כמו שזה עשוי להישמע, כי תמיד תוכלו להמציא אינספור תירוצים ללמה האימון/ייעוץ לא הצליח, שכולם כולל כולם מאשימים את המטופל, בין אם באופן עקיף או ישיר, ולא יהיה לו איך להפריך אתכם. על כך בהמשך.

בנוסף, הבטחה מוכרת שהוכחה כשגויה – קריאה קרה, NLP, הומאופתיה ועוד המון – הדברים האלו כבר נחקרו, ומוכרים כדברים מפוקפקים. Therfore, כדי שיחשדו בכם פחות – עליכם להבטיח הבטחה שמעולם לא נחקרה ברצינות. וכאמור – הדרך הכי טובה להבטיח שלא תיבדקו, היא פשוט להבטיח מעורפלות שלא ניתן מלכתחילה אפילו לנסות לבדוק אותם (זה לא חייב להיות הבטחה שאף אחד אחר לא הבטיח – אבל כמובן שמומלץ שהיא תהיה כזו).

• גם הרעיונות חייבים להיות מעורפלים – כולם כולל כולם!! ערפול הוא הנשק הסודי שהופך את הטענות שלכם לבלתי ניתנות להפרכה, ואף על פי כך – לא ניתן להוכיח שאתם שרלטנים. זאת בגלל שטענות מעורפלות שאינם ברורות, משמעותן לא ברורה, ולכן הם נחשבות חסרות משמעות(כלומר, טענה מעורפלת שוות ערך ללא לטעון כלום). לא ניתן בכלל לשפוט טענות חסרות משמעות. היו מעורפלים – ויהיה (כמעט) בלתי אפשרי לתפוס אתכם. על כך בהמשך.
• הימנעו ככל האפשר מהתבססות על רעיונות של אנשים אחרים, לא משנה מי. כשאתם מסתמכים על דבריהם של אנשים אחרים, אתם בעצם מודים שאתם לא מיוחדים כל כך (כי חלק מהרעיונות שלכם לא יראו שלכם..). אנשים ימשכו אליכם בגלל הרעיונות המיוחדים שלכם, אז תשתדלו להימנע מזה. עם זאת, יתכן ולא כדאי להימנע מזאת ב 100%, כי אז אנשים כבר יתקשו לקחת אתכם ברצינות. ממליץ למתן. אל תשתמשו ב – 30 מקורות עבור כל 10% מהרעיונות שלכם, אבל שימוש ב – 0 יכול להיות בעייתי. 1-2 נגיד זה סבבה, אבל לעיתים 0 הוא הכי טוב. תעשו את השיקולים שלכם.
• מומלץ להיעזר בתוכנות כמו "new age bullshit generator", כדי לקבל השראה לרעיונות איכותיים בהקשר זה – זה מאוד יעזור לכם להמציא רעיונות שלכם.
• צרו ברעיונות שלכם "מנטליות" של התגלות סודות כמוסים. הרעיונות שלכם צריכים לשדר מסר סמוי בסגנון של, "יש סוד כמוס שאיש לא ידע מעולם.. שבעקבות הבנתו אני כעת יכול לגרום לאנשים.. ההבטחה מרחיקת הלכת שלכם". זה בגלל שכאשר אתם מבטיחים הבטחה מרחיקת לכת, מן הסתם, זה לא ישכנע אף אחד בקלות – טענות לא שגרתיות זקוקות לביסוס. אבל לא כולם ידרשו מכם ביסוס מדעי או סמכותי – חלק פשוט יתלהבו מעצם כך שתציגו את עצמכם כ "עמוד התווך של העולם כולו", וזה יצור אצלם הטיה קוגניטיבית שתגרום להם כל כך לרצות להאמין לכם, שהם לא יחשבו אפילו על לבדוק אתכם, אולי אפילו מבלי לשים לב לזה. טוב, קצת חפרתי.. בקיצור – הרעיונות שלכם צריכים לקשר אתכם לכוח על טבעי "סודי" כלשיהו, מה שיציג אתכם, כנ"ל, כעמוד התווך של העולם כולו – וזכרו שמבחינתכם ומבחינת הלקוחות שלכם – זה הביסוס העיקרי לתורה שלכם : אמונה במשהו על טבעי. כמו ביהדות.
• צרו ברעיונות שלכם "מנטליות" של 'כולם מטומטמים חוץ ממני'. זכרו שלפתוח כת ו/או להפוך ליועצים/מאמנים אישיים, זה פתיחת עסק לכל דבר ועניין. היום בעידן האינטרנט, יש בטח אלפי אתרים (רק בעברית!) כמו שלכם שכבר ניתן למצוא עם כל המאפיינים שמתוארים במדריך הזה, שמתחרים על תשומת הלב של אנשים תמימים. אז אתם צריכים לעשות את אותו הדבר, אבל רצוי לעשות זאת יותר טוב מהם. כדי לעשות זאת, מעבר לעניין השיווק (שעליו אדבר בהמשך), עליכם להקניט כמה שיותר אנשים, רצוי בעיקר אנשים מפורסמים. ככל שתעשו זאת יותר, זה רק יעשה רושם יותר טוב בעיניי לפחות חלק מהקוראים, כי זה משדר שהרעיונות שלכם אמינים מאוד, ולא רק בגלל האמונה במשהו על טבעי כנ"ל, אלא כי זה מראה שהחכמתם – פעם חשבתם שהאיש המפורסם ההוא גאון, ואז הבנתם שככה וככה, ואז הבנתם שהוא טיפש מטופש. זה עושה רושם מ-ד-ה-י-ם.

אגב, דוגמה פופולרית נוספת היא לעשות זאת על קלישאות: טענות כמו "ילדים זה שמחה", "כולם זקוקים לקשרים חברתיים", "החיים הם לא תחרות", וכולי. הפרכתם, לא משנה כמה ההפרכה מופרכת בעצמה, תורמת מאוד לתדמית שלכם כאנשים מיוחדים במינם.

מה שכן, חשוב לי להדגיש שאין צורך להילחץ מאלמנט התחרות כל כך – תמיד יש אינספור פריירים שמוצאים ו "מתמכרים" לאתרים מהסוג שלכם, כך שגם אם 90% מבעלי האתרים הדומים לשלכם יהיו "מושכים יותר", ספק אם לא תצליחו למשוך אליכם כמה וכמה אנשים. זה פשוט קל מדי להצליח מכדי שהתחרות באמת "תיצור" קשיים.

• אל תקניטו אחרים בצורה ישירה מדי. חשוב לדעת: יש סעיף שאפשר לשלוח נגדכם תלונה לבתי המשפט באמצעותו, שמכונה "הוצאת לשון הרע". זה כמעט ולא מפריע, אבל בכל זאת כדאי, ליתר ביטחון, להימנע מהתנסחויות שיסכנו אתכם בתביעה שכזו. לשם כך, פשוט אל תכתבו בצורה ישירה 'כולם מטומטמים/לוזרים חוץ ממני', או 'האיש המפורסם שאמר את השטות הזאת הוא קקי!", ודברים בסגנון המהווים טרוליות, בדגש על כאלו שתוקפים אנשים ספציפיים. אתם יכולים בהחלט לכתוב דברים שמשדרים את מסרים כאלו, אבל רצוי שהם יעשו זאת בצורה עקיפה בלבד.

גם כאן, אם כן, לא להיכנס לפאניקה, שכן גם אם לא תצפצפו על שלב זה, זה בקושי מעלה את הסיכוי שיעצרו אתכם. הרשת מלאה בלמעלה ממיליארד אתרים, ולפי סטטיסטיקות שבדקתי, יש לפחות כמה מאות אלפים רק בישראל. לאף אין זמן (או כוח) לבדוק את התוכן שבכל אחד ואחד מהם. זה למה מסתובבים בחופשיות מאמרים על איך לעשות דברים לא חוקיים (מבלי לתת דוגמות).

עכשיו, אם כעת אתם חושבים..

"אבל רגע! אני לא מבין כלום ברוחניות! מה אם אני רוצה, נגיד, להבטיח לעזור לאנשים למכור/לפתוח עסק/למצוא זוגיות וכולי?"

אל דאגה, זה לא מאוד שונה (מה שכן, קיצרתי פה בניסוחים – קראו את החלק הקודם של המדריך כדי להבין את החלק הבא):

– יהיו מעורפלים גם בהבטחה שלכם, וגם בכל הרעיונות שמאחורי "התורה" שלכם. רק תזכורת – אני כבר הסברתי את זה מספיק..

– כנ"ל, תשתדלו לא להתבסס על רעיונות של אחרים הרבה – אם כי בנושאים שאינם מהסוג שלכם, אולי כדאי להתבסס על אחרים יותר. מה שכן, לעולם, אבל לעולם, אל תסתמכו על פרופסרים ושאר אקדמאים וחוקרים רציניים. האנשים האלו צריכים להיות האויב הכי גדול שלכם. אם אתם מסתמכים עליהם, זה הדרך האולטימטיבית לומר לקוראים: "אני בסה"כ מעתיק את דעות המיינסטרים". אתם לא תראו מיוחדים, ואז למה שאנשים ישלמו דווקא לכם? בקיצור, אל תעזרו באנשים ידועים מהסוג הזה.

– כנ"ל, סודות כמוסים – אבל הפעם בלי על טבעי. אם תערבו ישויות על טבעיות ברעיונות לתורה שמטרתה ללמד אנשים משהו מעשי באמת, זה יראה מוזר. במקום זאת, "הסודות כמוסים" צריכים להיות דברים פשוטים אך מעורפלים כמו: ניסיון חיים, לימוד ממורים כלשיהן חסרי השכלה פורמלית (אנונימיים, כן?), וכולי. העיקר שזה לא יהיה משהו מקובל (כמו תואר). זכרו – כדי למכור אתם צריכים להיראות מיוחדים.

• ספרו סיפורים כדי להוכיח שהצלחתם להשיג את מה שאתם מבטיחים בעצמכם. כל עוד תדאגו להיות מעורפלים מספיק, אף אחד לא יוכל לעולם לבדוק את נכונות הסיפורים האילו, לא משנה כמה הם מופרכים ומגוחכים (אלא אם כן תשתמשו במונחים רוחניים וישויות על-טבעיות – הימנעו מזה!). בכל אופן, להיות "מעורפלים מספיק" אומר פשוט לא לכלול פרטים ספציפיים מאוד, כמו: שם האדם שהצלחתם לשכנע, התאריך המדויק (לפי יום) שבו קרו אירועים שאתם מספרים עליהם (רצוי מקסימום לספר שנה), וכולי. המטרה הבאמת חשובה של זה, אם לא הבנתם לבד, היא ליצור רושם שאתם "מצליחנים קיצוניים", ולא סתם אנשים "טיפוסיים". כאמור, אתם צריכים לא רק להיראות אמינים מספיק, אלא גם להיראות מיוחדים, אחרת לאף אחד לא יהיה אכפת מכם.
• השתמשו בחופשיות בספוקלציות פרועות על פסיכולוגיה ונפש האדם (שאתם חופשיים להמציא). בתמצית, בוא נגיד שעד היום, הפסיכולוגיה, בכל תחומיה.. לא כל כך מצליחה להבין את הנפש האדם. מנסים המון כבר מאות שנים, אבל כמעט ולא מצליחים לגלות שום דבר ברמת וודאות "סבירה" על נפש האדם, כי מה לעשות ואנחנו עצמינו אולי הדבר המסובך ביותר שאנחנו מכירים בכל העולם. מצד שני, מה יכול להיות יותר חשוב עבורנו מפסיכולוגיה כדי לעזור לעצמנו? הרי באמצעות תוצאות מלימוד הפסיכולוגיה של עצמינו, אנחנו בעצם יכולים להבין את עצמינו טוב יותר. אתם צריכים לנצל את זה, ולמלא את הרצון העז של אנשים להבין את עצמם – תוך התעלמות מוחלטת מהידע "המקובל" בפסיכולוגיה. פשוט תזרקו ניחושים על נפש האדם, שיכולים להיות מבוססים על שאר הרעיונות של התורה שלכם (ויכולים גם לא). יש מספיק אנשים שאין להם מושג עד כמה הפסיכולוגיה לא הצליחה לגלות כמעט כלום על אף אחד, ולכן ישמחו לאכול כל שטות שתכתבו/תאמרו.

יופי, יש לי רעיונות ל "תורה משלי"! מה עכשיו?

ובכן, מפה כל השלבים הבאים הם הרבה יותר קלים ופשוטים:

שלב 2 – פתחו בלוג תחת פלטפורמה כלשיהי

או חינמית (כמו זו שהבלוג הזה משתמש בה), או כזו שעולה גרושים אבל מקנה לכם אפשרות להרוויח כסף מפרסומות ועוד (חפשו בגוגל "איך לעשות כסף מאתר")

יש מספיק מדריכים באינטרנט על איך לפתוח בלוגים, כמו זה השתמשו בהם.

להלן כמה דברים שחשוב לדאוג להם בעת "בניית" האתר:

א. עצבו את הרקע (Background) של האתר יפה. זה משני יחסית, אבל יכול רק לעזור. ישנם מחקרים הטוענים כי הצבע על הטקסט שאנחנו קוראים – משפיע על רמת האמינות/נכונות שלו בעיננו. וכך גם לגבי עיצוב האתר באופן כללי. אם זה נראה מושקע, זה עושה רושם שאתם רציניים.

אישית אני לא מחפש שיסכימו איתי ולכן לא השקעתי בעיצוב אתר זה, אבל אני מתאר לעצמי שגם כאן אפשר למצוא אחלה מדריכים ברשת בקלות. יש לוורדפרס מגוון כלי עיצוב, ואם אתם לא מסתפקים בזה, למדו CSS ו HTML.

ב. עצבו את האתר כך שבכל דף אפשרי בו, לא משנה איזה, יופיע (במקום בולט) השם האמיתי שלכם, הזמנה לרכישת מוצרים שלכם (ספרים, פגישות, מנוי לאתר ועוד), ופרטים להזמנה וליצירת קשר איתכם. זה חשוב, כי זה יעשה את ההבדל בין אתר שנראה שנפתח סתם כדי לשתף דברים שכתבתם, לבין אתר שנראה שבאמת נועד כדי לעזור לאנשים (אם כי האנשים היותר זהירים יראו זאת כשיווק אגרסיבי של המוצרים שלכם [שזאת אכן המטרה] – אבל אל תדאגו, זה לא בהכרח מוכיח כלום ממילא).

ג. דאגו שבכל דף באתר, יהיו מלא קישורים לפוסטים נוספים שכתבתם. זהו טריק שיווקי נפוץ בעידן האינטרט, שאפילו אני (בנוכלותי) משתמש בו – לפתות את הקורא "לזפזפ" באתר בין הפוסטים, ולהנות מכל רגע. ספק אם אותו קורא ישים לב אפילו איך הוא "מתמכר" לאתר שלכם בזכות מאפיין זה. אז לא להתקמצן – מקסימום קישורים בכל עמוד. רק דאגו שהם יופיעו בצדדים ו/או מתחת לעמוד ולא במרכזו, למען קריאה קולחת של הפוסטים שלכם.

זכרו שככל שהקורא קורא אתכם יותר, זה לבד מעלה את הסיכויים שהוא "יאכל" יותר טענות שאתם כותבים, כן, אפילו שהם מעורפלות, חסרות משמעות וחסרות ביסוס. כי זה ימלא יותר מקום במוח שלו ביחס לכל השאר, ואנחנו נוטים להאמין למה שיש לנו.

אגב, אם שמתם לב שמה שכתבתי בפסקה הקודמת הוא גם כן ספוקלציות פסיכולוגיות פרועות, מעורפלות וחסרות בסיס – מצבכם נהדר. זה סתם היה כדי לבחון אתכם.

שלב 3 – עדכנו את האתר, שווקו אותו ונהג בתבונה

עדכנו את האתר והוסיפו פוסטים חדשים על בסיס קבוע – לפחות פעם בשבועיים. אתר שלא מתעדכן באופן תדיר מפסיק לעניין את מבקריו מהר מאוד. מצא דרכים "למצוא תירוצים" לעוד ועוד כתיבה. כעיקרון, מאחר ורעיונותיך מעורפלים, כלומר רב משמעיים, הרי שאפשר "להלביש" את הרעיונות הללו על אינספור נושאים. אתה יכול, בין היתר: לכתוב פוסטים על קשיים מוכרים בחיים (תלות רגשית, חרדה חברתית ושאר בעיות פסיכולוגיות), ואיך רעיונותיך משמידים (לא מסייעים, משמידים!) את אותם קשיים, להתייחס לכל כתבה אפשרית בתקשורת שרלוונטית איכשהו לרעיונות שלך, וכולי.

בנוסף, למדו על דרכי השיווק הטיפוסיות של בלוגים: פרסומות בתשלום באתרים פופולריים (לדוגמה, אתרי חדשות), שימוש בתגיות ומילות מפתח (לקידום אתרכם במנועי החיפוש השונים), ווידג'ט למעקב אחר פוסטים חדשים, וכולי.

בנוסף, פרסמו את עצמכם באופן אגרסיבי ברשת. יוטיוב, רשתות חברתיות, והאתר שלך – במות הפרסום האלה אמורות להספיק כדי להגיע לקהל עצום, אל תבזבז את זמנך בלפרסם את עצמך באתרים אחרים.

אבל:

• לשאיר את הפרטים הקונקרטיים של הפגישות/רכישת ספרים/מנוי באתר רק למי שיוצר איתך קשר, ופרטים אחרים (מהותיים אף יותר) לגבי נוהל הפגישות שלך – רק למי שבא לפגישות איתך.
  התוצאה תהיה משהו כזה:

א. יתקלו בך ברשת אולי 50,000-100,000, אם תשווק את עצמך היטב בהתאם למדריך הזה.

ב. מתוכן, רק 2,000 – 5,000 יבחינו בייחודיות שלך וינסו להבין אותך (השאר פשוט יגלו אדישות מוחלטת לקיומך)

ג. מתוכן, רק 200 – 500 ימשיכו לקחת אותך ברצינות אחרי ניתוח של דבריך ליותר משעה אחת (השאר, שוב, ישכחו מקיומך)

ד. מתוכן, רק 100 – 200 איש גם יצרו איתך קשר, ו/או יבואו למפגשים שלך, ו/או יקראו את הספרים שלך

ה. מתוך, רק 10-20 איש "יתמסרו" אליך לאורך שנים ארוכות (השאר או יאבדו עניין, או יפסיקו עקב אילוצים כלכליים, או יחשבו שאתה שרלטן).

וכל אחד מה 10-20 איש האלו, ישלמו לך בשמחה מאות ואף 1,000 שקל ויותר מדי חודש למשך כל השנים האלו. עשיר גדול לא תהיה, אבל להשתעבד לבוסים ה **** בשוק העבודה אתה בטח כבר לא תצטרך (אלא אם כן אתה בזבזן קיצוני..)

בכל מקרה, לגבי הבודדים שיסיקו שאתה שרלטן – המקסימום שהם יכולים לעשות, זה לומר לאנשים אחרים את מה שהם יודעים לגביך. מי שכבר מאמין בך צפוי ב – 99.999% מהמקרים למצוא תירוצים לנפנף את כל ההסברים שלהם בהתנסחויות חסרות משמעות (שאתה המצאת), ומי שלא.. לא יהיה לו אכפת. אז אל תפחד מהם – בהחלט סביר שיהיו כאלה, אבל הם לא יכולים לעשות כמעט כלום ולא מהווים שום איום משמעותי.

במקביל לשיווק והעדכונים, אתה מחכה למספקי הפרנסה העתידיים שלך ליצור איתך קשר. כשזה קורה, סביר שתדע איך לנהוג, אבל הנה כמה נורות אזהרה שאפשר לשכוח בשלב זה:

א. אם האדם שיצר איתך קשר נראה משוכנע בצדקתך מראש, אל תכפה עליו כלום ואל תנסה אפילו להציע לו שום דבר. הוא כבר מראש מוכן להאמין לכל מילה שלך ויעשה כל מה שאתה אומר, וצריך להיזהר לא לנצל את זה מהר מידי כי זה יכול לערער את אמונתו בך. אל תמהר לקבוע מחירים מופקעים לשירותך. מומלץ לעשות זאת רק עבור תלמידים ותיקים שלך, כאלו שיעדיפו להתאבד מאשר להפסיק להאמין בך.

ב. בהתחלה המחירים יהיו נמוכים יחסית: 100 שח לשעה לפגישה, 4- שח לספר, 20 שח לחברות באתר לחודש. בסוף המחירים יכולים להיות לפחות פי 10 מזה.

ג. אל תאיים על אף אחד. ברגע שאתה מאיים, ומישהו משיג הוכחה לכך (ולא רק שומע/רואה זאת) – זה הסוף שלך, אתה תועמד למשפט ותורשע בקלות.

שלב 4 – היבטים פרקטיים שטחיים

א. מבחינת הכנסות – אל תשכח לדווח לרשויות על ההכנסות שלך. מבחינתם, אתה בעל עסק לעצמאי ליעוץ או אימון אישי. היעזר במדריך הזה.

ב. מבחינת יחסים – בכל פעם שמישהו בא אליך בטענות לגבי יחסיך עם תלמידך, זכור שכל מה שאתה עושה, ברמת היחסים, זה לחבור אליהם. בסופו של דבר הם אלה שבוחרים לתת לך כסף, הם אלה שבוחרים לצפצף על כולם חוץ מהכת שלך, וכולי – כך שאי אפשר להאשים אותך בכלום, כי אתה לא עושה שום דבר חוץ מלכתוב בלוגים, ספרים, ולדבר בפגישות על דברים "בוטים" אך לגיטימיים (אינם מהווים עבירה על "הוצאת לשון הרע"). את העיקר הם עושים בשבילך.

שלב 5 – התנהל בתבונה בעת פגישות ובכלל ביחסיך עם תלמידיך

אז התחילו לבוא אליך בפגישות. YES!. עכשיו שים לב:

א. אל תשכח שאתה המורה, המנהיג והכוח המוביל. אתה מחליט על מה מותר לדבר, מה מותר לעשות בפגישות וכולי.

ב. שים לב: ישנם מספר מאפיינים של כתות ותיקות שהציבור מכיר היטב. מומלץ (אם כי לא חובה) שמאפיינים אלו לא יהיו קיימים אצלך, כך שיהיה קשה הרבה יותר לחשוד ש "משהו לא בסדר" עם מפעל הכסף שלך. המאפיינים האלו הם:

ב.1. ניתוק מהעולם החיצון – חברי כתות נוטים לנתק קשר עם כל משפחתם, כל הקולגות שלהם, כל החברים והחברות, ובקיצור – כל מי שאיננו חלק מהכת. זה בולט מאוד וקל לאנשים מסביב לחבר הכת לשים לב כך. לכן, אל תשתמש בזה. אם אתה חושש שאפשור תקשורת עבורם עם העולם החיצון יכול לגרום להם לשנות את דעתם, אל דאגה. זה אכן אפשרי, אבל הסיכוי שזה יקרה הוא כמעט אפס, בגלל שמאז שהם יתחילו להאמין בך, יהיה להם קשה מאוד להפסיק – זה יהיה מבחינתם כמו להפסיק לעשן אחרי חודשים של עישונים אינטסיביים. וגם אם זה יקרה, אנשים שמכירים אותך ומתנגדים אליך אפילו לא יכולים להפריע לך – על כך בהמשך. בכל מקרה, הדרך הכי אפקטיבית למנוע מגע להם עם העולם החיצון היא לשים לבוז ולקלס את כל שאר האנשים בעולם, ברוח 'כולם מטומטמים חוץ ממני' (זוכרים?).

ב.2. אמונה בדברים מהאגדות – חייזרים, חדי קרן וכולי – אלו דברים שמוכרים מסיפורי פנטזיה של פעוטות, ולכן אם התורה שלך תכלול אמונה בדברים שכאלו, יהיה מאוד קשה לאנשים לקחת אותך ברצינות. במקום זה, עדיף בכוונה להמציא דברים על טבעיים שאף אחד לא יודע אפילו לדמיין, כמו "אחדות המציאות", "השכל של מציאות" ושאר ביטויים שלא ניתן מיד לזהות אותם עם אמונה מגוחכת. זכור – ערפול רק עוזר.

ג. אל תשכח – עליך לענות לכל שאלה ששואלים אותך (אחרת האמון שלהם בך עלול להתערער), ואל תפחד מזה – לענות על שאלה לא בהכרח אומר לענות לה "באמת". הרגש חופשי לתת תשובות מעורפלות וחסרות משמעות לשאלות, לטעון שהשאלות הם "טפשיות וחסרות חשיבות", ו "למה שאני מלמד אין קשר לשאלה שלך", ושאר התחמקויות אלגנטיות. מה שכן, כדאי להקפיד שהתשובות שלך תמיד יהיו קשורות לרעיונות של התורה ש "ייסדת". רק עוזר.

ד. לגבי האנשים שלך – בעוד שאתה צריך לאפשר לכולם ליצור איתך קשר, להיפגש איתך וכו, היחס שלך אל כל אדם צריך להיות תלוי בכמה הוא מאמין בכך, מעבר להתנהגות שלו, אפשר לבסס את היחס שלך אליו בקשר לכמה הוא צפוי להאמין בך ולכמה זמן. זה תלוי בדברים כמו: מה היה מצבו הנפשי ממש לפני שהתחיל להאמין בך, מהי ההשכלה שלו (גם הלא פורמלית), כמה הוא צעיר, כמה הוא מרגיש "לא ממומש", וכמה הוא הרגיש "לא שייך" לשום דבר ממש לפני שהתחיל להאמין בך. בתמצית, ככל שהוא יותר "מכור" אליך ויותר חסר תקווה ללא האמון שלו בך – כך אתה יכול להיות יותר מעורפל בתשובות שלך לשאלותיו, לקבוע לו מחירים גבוהים יותר, וכולי.

ה.  אל תפחד מחסידיך. ביטחון עצמי הוא קריטי, כי אתה צריך להיות כריזמטי כדי לשמור על אמון. אל תהסס לקלל ולהגיד "לא!" בעקשנות. אין בכך שום סיכון.

ו. אל תפחד מביקורת כלפיך – להפך, תזמין אותה. מעבר לכך שהזמנת ביקורת כלפיך היא דרך מצוינת להקשות על זיהוי ה "תורה" שלך כניו-אייג' בולשיט או כסתם משהו מופרך, תתפלא שבאמת הסיכון שהיא שמה אותך בו אפסי, והסיבה פשוטה: הבה נזכיר כיצד אתה מלכתחילה משכנע אחרים להאמין בך. אתה מוכר להם הבטחה מעורפלת, ש "מבוססת" על תורה שמלאה ברעיונות מעורפלים שלא מבוססים על כלום. האנשים היחידים שבכל זאת ייקחו את זה ברצינות ויאמינו בך, אם כן, הם אנשים שלא אכפת להם בכלל מהי האמת – הם מונעים נטו מרגשות: הרצון שלהם להאמין במשהו שעושה להם תחושות של נחת ושלווה.

לכן, כל מי שיפרסם חומר/ינאום נגדך, לא משנה עד כמה רציונליים הטיעונים שלו – האמת לא מעניינת את האנשים שהולכים אחריך, ולכן הסיכוי שזה ישכנע אותם אפסי. אתה לא צריך להפריך אף ביקורת שמופנת נגדך באופן רציונלי על מנת שזה יראה משכנע לתלמידיך.

ז. הכן דרכי מילוט – בתמצית, הכוונה היא לכל מצב בו מישהו מפקפק בך. הסוד כדי להתמודד עם כל ספק בך בצורה שהצד השני לא יוכל לעצור אותך (ואף עולה הסיכוי שהוא יפתח בך אמון), היא פשוט להאשים את הצד השני באיזושהי צורה. להלן 5 דוגמות לתגובות אפשריות לסקפטיות כלפיך:

• "אתה פשוט לא הבנת אותי/את התורה שלי/את הטענה שלי/את הנושאים עליהם אני מדבר/את העצה שלי[וכדומה]"
• "הסברתי את זה באתר שלי – תחפש בכל התכנים באתר שלי ותמצא הסברים לכך" (אגב, ככל שיש יותר תכנים (מבחינת כמות מילים) באתר שלכם, וככל שהם מעורפלים יותר – כך משתפר הסיכוי שהצד השני לא יטרח לנסות אפילו לעשות את זה)
• "אני לא נותן גישה מלאה לתכנים, כי מה לעשות, אין ארוחות חינם, סיוע כלכלי עוזר לי להוסיף עוד תכנים ולשפר את תרומתי לעולם"
• "למה מפריע לך שאינני מוסמך? האם יש גורם מוסמך שיודע את מה שאני יודע לגבי [משהו מעורפל שקשור להבטחה שלך]? כאילו מה, מי שלא מוסמך בהכרח לא מבין כלום מהחיים שלו?"
• "לא יישמת את העצות שלי מספיק פעמים [ו/או למספיק זמן], ובגלל זה לא הצלחת"

קצת על הספקנות הפילוסופית

אוקיי, הבה נחפור לגבי הספקנות הפילוסופית. מדובר למעשה בגישה בפילוסופיה, שעשויה להיות משומשת לצורך פיתוח תורות פילוסופיות כאלו ואחרות.

הספקנות הפילוסופית חשובה עבור בחינת האפשרות לדעת משהו, מה שבא מתחום תורת ההכרה, שבודק בדיוק את זה.

לדעתי אפשר לומר שעצם העיסוק בתורת ההכרה מחייב שימוש בספקנות פילוסופית.

בכל אופן, ספקנות פילוסופית איננה קשורה בשום צורה לכל דבר "מוחשי". בהקשר זה, כדאי  לציין שפילוסופיה באופן כללי, על אף שאיננה מוגדרת היטב, עוסקת בסוגיות מופשטות בלבד (כך לפחות אומרת הויקיפדיה האנגלית). אין לה תועלת "ישירה" בחיי היום-יום.

הספקנות הפילוסופית היא חשיבה ביקורתית בעלת עקרונות מנחים שעשויים להיות סובייקטיביים (אני לא בטוח), שיישומם נועד לזיהוי מה ניתן לדעת ומה לא.

אגב, יתכן שאתם זוכרים את רנה דקראט, הפילוסוף שטען ש "אני חושב, משמע אני קיים", לאחר שבדק מה ניתן לדעת בוודאות, ע"י הטלת ספק בכמה נושאים עיקריים (מדעים מעשיים, מדעיים תיאוריטיים (כמו מתמטיקה לדוגמה) ו – "מחשבות פילוסופיות").

ובכן, החשיבה הביקורתית שהוא "השתמש" בה, איננה קשורה ישירות לספקנות פילוסופית, אלא לספקנות "מתודולוגית" – כזאת שמנסה לקחת את כל הידע האנושי המקובל ולבדוק אותו, בעוד ספקנות פילוסופית מייצגת ספק על האם בכלל ניתן לדעת משהו. ספקנות מתודולוגית היא פחות קיצונית, בכך שהיא (להבנתי) בודקת מה אפשר לדעת, בהנחה שאפשר לדעת משהו, כדי להבדיל בין נכונות של טענות.

ספקנות פילוסופית עשויה להישמע זהה לספקנות קיצונית, שגורסת, בתמצית, שלא ניתן לדעת שום דבר בוודאות ולא ניתן לדעת שום דבר. עם זאת, ספקנות פילוסופית היא למעשה גרסה דומה, ופחות קיצונית, של ספקנות קיצונית, כי בעוד שגם היא קשורה ל "האם בכלל ניתן לדעת משהו" – ספקנות פילוסופית לא גורסת מראש שסביר שאי אפשר לדעת כלום.

ספקנות פילוסופית יכולה להיות לגבי כל נושא באשר הוא. הנה כמה דוגמות:

• ספקנות מוסרית – גישה בתחום המטא-אתיקה לפיה לא ניתן לדעת שום דבר בכל הקשור למוסר (למעט זה שלא ניתן לדעת על זה דבר..), ושלא ניתן להצדיק אף אמונה מוסרית. אני חושב שיתכן שרלטיביזם מוסרי קשור לזה, שכן הוא רואה בנכונות של מוסר כתלויה בתרבות/הקשר וכולי, מה שאומר שלא ניתן לדעת שום דבר על ערכי מוסר באופן "אובייקטיבי" (אולי אלא אם כן יש ערכי מוסר שכולם מסכימים עליהם).
• ספקנות אפיסטמית – רלוונטית לתחום האפיסטמולוגיה (תורת ההכרה), ומהווה גישה שמטילה ספק בכך שניתן לדעת משהו לגבי נושא מסוים (בקיצור, זה פשוט ביטוי נרדף לספקנות פילוסופית). היא התחילה עוד מימי קדם – סוקרטס, אבי הפילוסופיה, נהג להגיד שלא ידע דבר.

דוגמה מעניינת נוספת לספקנות אפיסטמית יכולה להיות הפילוסופיה של דיווייד יום, פילוסוף שחי במאה ה 18, שטען כי לא מצא הוכחה לכך שלכל דבר יש סיבה, ולכן הוא לא משוכנע שלכל דבר בהכרח יש סיבה. זה מערער את היסודות של השיטה המדעית, שמניחה שלכל דבר יש סיבה, כי אחרת איך יבינו המדענים איך הדברים שיש בעולם משפיעים ומושפעים.

בהערת אגב, כמובן שיש שערערו על מסקנותיו של יום, כמו עמנואל קאנט. אבל לא אכנס לזה.

בכל אופן, בספקנות פילוסופית הטיות קוגניטיביות אינן בהכרח רלוונטיות (שוב, כי לא בודקים במסגרתה דברים מעשיים).

מה שכן, להלן כמה עקרונות מהאסכולה הספקנית בפילוסופיה, שייסד פירון מאליס:

• הוודאות לא ניתנת להשגה משום שאין בכוחם של החושים ושל הבינה לספק לנו ידע ודאי.
• החושים מסלפים את הדברים שבהם אנו חשים, והתבונה משועבדת לתשוקה.
• לכל טיעון קיים טיעון שכנגד, ואין בנמצא אמת מוחלטת.
• לכן, על החכם להימנע מלחרוץ משפט על דבר לחיוב או לשלילה.
• עליו לחתור להגיע למצב של שלוות נפש במקום לנסות להגיע לחקר האמת.
• היות שכנראה כל הדעות שגויות, מוטב לקבל את מוסכמות הזמן והמקום.

חשוב: מההיבט של הפרקטיקה היישומית של ספקנות פילוסופית, אין לי מה להגיד, כי ככל הידוע לי, הפרקטיקה של ספקנות זו זהה לחלוטין לפרקטיקה של התפלספות באופן כללי: "פיתוח פילוסופיות" באמצעות מחשבות, היעזרות בתורות פילוסופיות קודמות, חיפוש 'בעיות פוטנציאליות' (מהסוג שתיארתי במדריך בחלק ג'), ושימוש בשיטה הסוקרטית להצגת התורה הפילוסופית שפותחה.

כל זה כבר מסכם לדעתי את העיקר, אבל דוגמה (אולי פחות ידועה) שאני מכיר לספקנות פילוסופית, הוא הספקנות הרלוונטית ל התבוננות פנימית (introspection). אני כבר אומר, מהמון קריאה בנושא – אין הגדרה מוסכמת לביטוי הזה, גם בפילוסופיה וגם במדע. אינספור פילוסופים כבר נתנו אינספור הגדרות שונות מהותית למושג זה. אני היית מגדיר אותו כהסתכלות של "האני" על הליך מחשבתי שלו, אולי סוג של מטא-קוגניציה.

בכל אופן, יש ספקנים פילוסופיים שדיברו על האם אפשר להגיע לידע על ידי התבוננות פנימית. חלק מהם טענו שהכרה "חיצונית" שונה מהותית מהכרה "פנימית", כלומר – שיש לנו נגישות ל "מידע פרטי" דרך התבוננות פנימית, ופילוסוף בשם אוגוסטי טען שהתבוננות פנימית היא מקור לידע שאינו מוטל בספק.

7 מאפיינים של בלוגים פופולריים

בפוסט הזה אציין ואסביר 7 מאפיינים של כל הבלוגים הפופולריים שאני מכיר שאינם קיימים בכל הבלוגים הפחות פופולריים שאני מכיר. אולי זה יעזור לבלוגרים שיקראו את זה:

1. התנשאות

הכוונה שהם לדעתי מנסים ליצור רושם על הקוראים של "אני יותר טוב ממך במה שמעניין אותך". זה יכול להוביל את הקורא לחשוב משהו בסגנון "אם הוא יודע יותר טוב ממני כדאי שאעקוב אחריו, אקרא אצלו הכל, איישם הכל.. אתמסר אליו".

זה עשוי לאפשר להם לייצר רושם שהם מיוחדים במובן ה"חיובי". כלומר, הם אומרים: "נכון, אני לא נורמלי, אני יותר טוב מזה!". אם היו מתיימרים ליצור רושם של "נורמטיביות", נראה לי שהם היו הרבה פחות מעניינים.

נראה לי שזה גם עוזר להם לעשות רושם שהבלוג שלהם לא נועד לשיתוף שטחי של מחשבותיהם הפרטיות, אלא עזרה לציבור – גם אם ההתנשאות עצמה היא בוטה. לפעמים זה אפילו מגיע לרמה של "כל מי שלא חושב כמוני הוא חד משמעית אידיוט"(דוגמות: הסולידית, חיים כהן, אליעד כהן).

דוגמות שאני מכיר: "אף אחד לא רוצה להיות מוכרח לעבוד, ואני בטח הצעירה בישראל בפנסיה ללא סיוע כלכלי מאף אחד"(הסולידית), "היום אני חי חיים שרוב האנשים רק חולמים עליהם"(חיים כהן), "רוב האנשים כלל ללא מודעים לכך שיש להם אפשרות לחיות אחרת"(הסולידית).

יש לציין שההתנשאות לא תמיד מתבטאת באופן ישיר. לפעמים יש התנסחויות שאינם בהכרח התנשאות, אך עשויים בקלות להתפרש ככאלו. לדוגמה: "הנה כמה אתרים שאני מבקרת בהם באופן תדיר. קחו הפסקה ממרתון התינוקות ביוטיוב, ותנו צ'אנס לאתרים הבאים: קישורים לאתרים של למידה)".

זה לא בהכרח התנשאות, אבל יכול להיות שהכותבת ניסתה להעביר מסר כזה: "בזמן שאתם בטח מבזבזים את הזמן הפנוי שלכם על שטויות חסרות ערך, אני עושה דברים שתורמים להתפתחות שלי באופן תדיר בזמן הפנוי".

כלי נפוץ שמסייע להם "להצדיק" את ההתנשאות הוא..

2. הכללות

בדיוק כמו התנשאות, הכללות מסייעות לבלוגרים להרשים את הקהל, גם אם אין שום ביסוס מאחוריהן מלבד ניחוש פרוע במקרה הטוב.

דוגמות נפוצות בבלוגים שאני מכיר: "רוב האנשים הם X, ואני לא!". "רוב האנשים לא מבינים בכלל את Y, ובפוסט הזה אני מסביר את האמת על Y".

הכללות מהסוג הנ"ל מאפשרות לבלוגרים לייצר רושם על הרבה קוראים שהם "חולקים את הגלולה האדומה", שרוב האנשים עוד לא בלעו. וכמו שניאו היה מופתע ממה שגילה כשבלע את הגלולה האדומה, כך גם הבלוגרים עשויים ליצור ציפייה של הפתעה כאשר הם משתמשים בהכללות כה גסות.

ויש דוגמה פחות נפוצה להכללות, שלא בהכרח תורמת להתנשאות, אבל גם יוצרת רושם חיובי בעיני הקוראים שלא אכפת להם על מה הבלוג מבוסס:

3. ספוקלציות פרועות ומופשטות על דברים שהאנושות לא מבינה כרגע

 הכוונה ללקחת נושאים המהווים תחומים חדשים, ולכתוב עליהם דעות שנראות לי מבוססות על אינטואיציה בלבד במקרה הטוב.

הדוגמה הנפוצה והפשוטה ביותר לעניין זה היא: פסיכולוגיה ומדעי המוח. מדובר בתחומים חדשים יחסית שהאנושות הגיע בהם למעט מאוד ידע ביחס לתחומים ידועים אחרים כמו מתמטיקה, פיזיקה, אלקטרוניקה, מחשבים וכו'.

מאחר ולדעתי סביר להניח 2 התחומים הנ"ל רלוונטיים מאוד לכולם, והרבה אנשים יכולים לסייע לעצמם ל ידי לימוד תחומים אלה, לא נראה לי מוזר שהם ירצו לקבל "מידע" נגיש וזול לגביהם, גם אם ה"מידע" הזה אמין בערך כמו "מידע" על העתיד שלנו בהתבסס על כוחות מיסטיים כאלו ואחרים.

מאחר ומידע פשוט אינו נגיש לציבור הרחב בדברים אלו, אני לא מופתע מהספקולציות הפרועות שמוצגות בבלוגים המדברים על הדברים האלה, כאילו הם באים ברצינות ללמד משהו..

ההסברים המופשטים שאני מוצא ברוב הבלוגים הפופולריים שאני מכיר לא מושתתים על הבנה ב 2 התחומים הנ"ל, אז נראה לי שהרבה יותר קל להבין אותם, למרות שההסברים מופשטים יותר מאם קוראים מחקרים מבוקרים בהם דרך גוגל סקוהלר.

דוגמות קונקרטיות: "כי על ידי זה שהוא מזלזל בדעה המנוגדת לשלו, על ידי זה הוא כאילו מדחיק את הצורך שלו להתמודד עם הדעה השנייה ובכך הוא יוצר אצל עצמו תחושה של יציבות וביטחון עצמי בדרכו שלו"(אליעד כהן)

"החיים אינם אוסף בעיות שיש לפתור באופן ליניארי, אלא מערכת מורכבת, הוליסטית, שבין רכיביה קיימת תלות ההדדית עמוקה."(הסולידית).

"The brain is event-driven, which is to say it does almost nothing until an event occurs, and then it responds to the event."(Oliver Emberton)

מה שאירוני בעיני בספוקלציות האלו זה שלעיתים קרובות הבלוגרים משתמשים בהם כדי לבסס..

4. הוראות פרקטיות וקונקרטיות

המסבירות כיצד לעשות דברים מסוימים. הם מרבים לכתוב הוראות כאלו בבלוג שלהם, עד כדי כך שזה נראה לי מהצד כאילו הם מתייחסים לבלוג שלהם כאל מדריך אחד גדול.

מובן מאליו שזה מושך אנשים מסוימים. אני חושב גם שקיימים דברים שרק בבלוגים ניתן למצוא מדריכים מסודרים ופשוטים להבנה העוסקים באיך לבצע אותם. השד יודע כמה. מסר פרקטי הרבה יותר פשוט להבנה מהסברים תיאורטיים, ולכן מתאים יותר לציבור הרחב.

דוגמות: הסולידית בטענתה שהיא מתיימרת להדריך מזעור סבל מסוים, גלעד דיאמנט עם הפוסט "כך תזהו אשליות" והתחקירים שלו הם דוגמות לכך וכו'.

5. הבטחות מרחיקות לכת

הכוונה ללהקצין עד לממדי אבסורד את התועלת שיכולה לצמוח לקוראים של הבלוג מקריאה ויישום מלא של הרעיונות בו.

נראה לי שיכול להיות שאם ההבטחה מספיק אטרקטיבית עבור קורא מסוים, היא עשויה לפתות אותו בהצלחה גם אם היא לא נראית לו כל כך סבירה. קורא שלא שואל את עצמו "על מה זה מבוסס?" כשהוא רואה את זה נראה לי הכי סביר ליפול בפח.

דוגמות: "100% הצלחה בכל התחומים!"(אליעד כהן), "חופש אמיתי ומזעור סבל!"(הסולידית).

6. הפתעות

כל אמרה ו/או נתון שיפתיעו את קהל היעד הצפוי של פוסט מסוים הם כלי מרכזי לעורר סקרנות.

בבלוגים שאני מכיר זה דווקא בפוסטים בהם קהל היעד הוא לכאורה.. כולם. מן הסתם לנסות להפתיע הכי הרבה אנשים(לפעמים באמצעות "שימוש" בסעיפים 1-3 על הדרך), עוזר למשוך עוד קהל.

דוגמות: "מה ללמוד כדי להצליח בחיים"(רגב איליה), "קאסטת הפנסיה הנסתרת"(הסולידית).

7. אג'נדה

אג'נדה, בתמצית, היא אורח חיים. כל אחד "בונה" אותה על סמך הדברים שהכי חשובים לו בחיים(גם רגשית וגם שכלית). ובכל אחד מהבלוגים שאני מדבר עליהם כרגע, הכותב מסביר מה הוא עשה ועושה כדי להשיג ולשמר את הדברים האלו בחייו.

העניין המהותי כאן הוא לאו דווקא האג'נדה ברמה הפרקטית, כי יש הרבה בלוגרים שהינם "אנשי רוח" שעולם המעשה מעניין להם את ה***. העניין המהותי הוא הרעיונות שמאחורי האג'נדה.

דוגמות: אליעד כהן "מרצה" על כל תחום ו "מציע" תרגילי חשיבה – כדי להגיע ל"הארה שכלית" שהיא הדבר הכי חשוב בחיים בעיניו(מהיבט מסוים).

100% מהפוסטים של "הסולידית" מסבירים כיצד היא מעצבת את חייה גם לפני וגם אחרי שפרשה ממקום העבודה הקודם שלה.

לסיכום

אני חושב שלהיות בלוגר יכול להיות כמו להיות פוליטיקאי. לא מצופה ממך לבסס את מה שאתה טוען. פשוט תכתוב דברים שכמה שיותר אנשים יאהבו לקרוא.

אגב, הרבה מהדברים שציינתי כאן תקפים לגבי בלוגים של כל בעלי המקצועות החופשיים למיניהם: מאמן, יועץ, מגשר, מתווך. לא אנסה לקפוץ מכאן לעוד מסקנות, רק חשבתי שכדאי לציין זאת.

רטוריקה: הצעות שלי

בדיוק היום ראיתי את הסרטון הזה והסרטון הזה. הם היו נהדרים ועזרו קצת לכתיבת הפוסט הזה, אבל עם טענה אחת שבהם אני ממש לא מסכים – הטענה שאומרת שכדי לשכנע צריך לשאוף להיות כמה שיותר קרוב לאמת ולהימנע מכשלים לוגיים וכו'.

שטויות. אין שום קשר בין להיות אמתי לבין לשכנע. הדרכים היעילות ביותר לשכנע לא קשורות בשום צורה להימנעות מכשלים לוגיים וביסוסים מספקים. הם קשורות ל"ניגון" על ההטיות במוח של מי שמנסים לשכנע.

בוגר ממוצע של מערכת החינוך לא לומד כלל חשיבה ביקורתית(גם המקצועות הראליים דורשים טכניקה ומהירות ומעט הבנה), ולכן אין זה פלא שחלק גדול מהשכנועים נעשים דרך מניפולציות.

המוח האנושי הוא הכל חוץ מרציונלי. כאן ננתח מספר מניפולציות פופולריות שאני מכיר. הדרך היחידה לא להיות מושפע מהם זה באמצעות מטא קוגניציה – כלומר, מודעות אל המניפולציות האלו כאשר הן מופעלות עלינו.

ובכל אופן, הדבר הכי חשוב כדי לשכנע מישהו זה לדעת עם מי יש לכם עסק – מהי "מערכת הרצונות" שלו, למה הוא רגיש, על מה יש לו דעה קדומה חיובית ודעה קדומה שלילית וכו.

בפוסטים אחרים דיברתי על שיטת השכנוע "שלול את האחר על פי שיטתו". כאן אני אציג מגוון דרכים אפשריות אחרות שטובות אם אתם לא מעוניינים לשכנע אותו בצורה רציונלית. הכל מבוסס על ההטיות הקוגניטיביות שאני מכיר עד היום.

1. לקחת מידע ממישהו ולהחזיר לו אותו כאילו הוא לא ידע קודם – העקרון המנחה כאן הוא לגרום

אתוס(פנייה לסמכות)

פאתוס(פנייה לרגש)

לוגוס(שימוש בהגיון סובייקטיבי כאובייקטיבי[הנחת יסוד לא מספיק מבוססת]

חזרה על משפט מסוים אינסוף פעמים

אמרת מספר דברים שהשומע מסכים איתם ואז אמירת הטענה הרלוונטית

עוד דרך היא להשתמש בהטיה להאמין לסמכות – לדוגמה, על ידי זה שכביסוס לטענה שלך אתה מוסיף הפניות למחקרים ארוכים ומפורטים שהדבר האחרון שלשומע/קורא יש כוח לעשות זה להיכנס להפניות ולבדוק אותן, במיוחד אם הם נעשו על ידי דוקטורים למיניהם, ואז הוא יאמין למה שהסקת מהם, אפילו אם מה שהסקת לא קשור למסקנות של החוקרים במחקרים.

לומר למישהו מה שהוא רוצה לשמוע(מה שהוא רוצה שהאמת תהיה) עם תוספת שאיננה סותרת(רצוי גם עם נתונים לא מבוססים שתומכים בטענתכם, כמו סטטיסטיקות חלקיות). באופן דומה, ניתן לשלול טיעון שהוא מאמין בו על ידי גילוי שהטוען ה"מקורי" שלו הוא מישהו שהוא שונא.

דוגמה טובה לעניין קשורה באיך מתפתחות שיטות המבוססות על אשליות – השיטה מהווה פתרון קסם לבעיה אחת או יותר, ולכן רבים מוכנים להאמין בה גם אם הם שמים לב שההיגיון בה בעייתי – למי אכפת, אפקט פלצבו יעשה את העבודה בשיפור מצבינו.

בנוסף אפשר לשאול שאלה עם הנחת יסוד שהשומע יפחד לערער עליה או לא ישים לב אליה.

ללחוץ על מישהו לקבל את טענתך(חוסר סבלנות) – פנה למישהו כאשר המוח שלו עסוק היטב במשהו אחר. במצב כזה, אם הוא יסכים להתייחס לטענתך בו זמנית – הוא ישפוט את טענתך לפי מעט מאוד פרמטרים הקשורים בעיקר לאינטואיציות ותחושות פנימיות. במצב כזה, פשוט וודא שהטענה תטען למצב שהוא אוהב, וזה אמור להספיק לפחות בטווח הקצר(לפני שהמוח שלו שוב יתפנה לחשוב לעומק על טענתך).

הסרת אחריות – "אתה לא אשם". ככה מורידים את התחושה הנוראית שמישהו חווה כאשר הוא מגלה שהוא טועה, וכך הוא יותר מוכן לגלות שהוא טועה.

להניח שהרוב צודק – יעבוד על כל אדם "נורמלי" שכמעט ולא חושב בכוחות עצמו וכו'.

לעוות את הטענה של מישהו אחר – כדי שיהיה קל יותר לתקוף אותו. אנשים שאוהבים לחשוב שטיעון מסוים הוא לא נכון גם יעשו את זה וגם ישמחו להקשיב למי שעושה את זה.

לנוסס כותרת בעיתון: "נמצא קשר בין X ל Y". רוב האנשים לא יטרחו לבדוק האם באמת נמצא קשר כזה לפי המחקרים שמתוארים בכתבה.

אפשר גם להשתמש בהכללה, אבל בזהירות רבה. להשתמש בהכללות "נורמליות".

לטעון שאם הוא לא מסכים עם הטענה, הוא לא..(משהו שהוא רוצה לחשוב שהוא).

אפשר גם להשתמש במשל ולהמציא נמשל – יעבוד אם.. (המשך יבוא)

נתינה

אחת הנורמות הכי מפוקפקות בעיניי, היא "החובה המוסרית" לתת מעצמך למען האחר, גם במחיר של הקרבה עצמית.

בישראל, חיילים שמאבדים את חייהם בקרב נחשבים לגיבורים בתקשורת, להביא ילדים לעולם זה במידה רבה מאוד להקריב את עצמך למען מישהו אחר(ומי שלא מביא ילדים – לא כל כך סולחים לו), לתת מתנות בימי הולדת, להיכנע לכפייה הדתית(כפי שעשה נתניהו לא מזמן), ולזייף סבלנות ונחמדות כלפי אנשים שאתה לא סובל מתוך "התחשבות ברגשותיהם".

נתחיל בזה שמבחינה לוגית, יכול להיות שזה בכלל לא אפשרי בכלל שמישהו יעדיף לתרום למישהו אחר מאשר לעצמו, מאחר וכל פעולה שכל אחד עושה היא בעלת תכלית כלשיהי.

פעולות שלכאורה נראות חסרות תכלית הם כנראה בעלות תכלית אמוציונלית שהמבצע לא מבין בעצמו, וזה כולל את הרצונות ה"עמוקים" שלנו.

ובכל מקרה, גם כאשר המבצע עושה פעולה שכלפי חוץ נראה שהוא מבצע את הפעולה עבור מישהו אחר, יכול להיות שהוא עושה את זה כדי להעלות את הדימוי העצמי שלו(בעיני עצמו ו/ו בעיני אחרים), כדי להיפטר ממחשבות שמציקות לו שהוא "אגואיסט"(הנובעות מערכיו), כדי להכיר את האדם אליו הוא עוזר וכו'. זה תקף גם אם הוא בעל אמפתיה ו/או חמלה כלפי האדם השני, כמובן.

גם מי שעוזר לאחר מתוך חמלה, בעצם עוזר לו בסופו של דבר כי זה משפר הרגשתו האישית.

אם הוא חווה הזדהות עם האדם השני, הרי שהוא עוזר לו כי הוא רואה חלקים מסוימים באדם השני כזהים לחלקים מסוימים ב"אני" של עצמו, ולכן מבחינתו הוא עוזר לעצמו.

ובכל מקרה, אני חושב שכל אדם שיתבונן לעומק על למה הוא עושה כל פעולה שכלפי חוץ נועדה לעזור למישהו אחר, הוא תמיד יגלה שהפעולה נועדה בסופו של דבר לעזור לעצמו.

אף אדם לא עושה פעולה שהוא לא חושב שתתרום לעצמו. רק הסיבות הפחות מהותיות לפועלנו יכולות להיות עזרה לאחר, כאשר מהותן תמיד תהיה עזרה לעצמינו.

וזה למה אני מפקפק ב"חובה המוסרית" לצפצף על עצמך למען עזרה לאחר. אנחנו דואגים רק לעצמינו בן כה וכה, אז אין טעם בזה.

זה גם לא באמת עוזר ל"חברה" בסה"כ, גם בגלל החוק הבסיסי שאומר שכאשר אדם מקבל משהו – הוא מפחד לאבד אותו(ורק המחשבה על זה גורמת לו לסבל), וגם בגלל שהאדם העוזר עשוי לפתח יחס עוין כלפי מי(או מה) שדחף אותו לעזור לאדם האחר.

שימו לב שבסה"כ אין שום משמעות למה שנחשב לנתינה/תרומה, מאחר וממילא משחק הטוב והרע הוא משחק סכום אפס, כפי שהסברתי כאן(ומה הסיבה היחידה למה אני קם בבוקר? רמז: רגש).

המצב היחידי בו אנשים יכולים למלא את ה"חובה המוסרית" הזו(רק מבלי להקריב)  זה מצב של אינטרסים משותפים. דהיינו מצב בו שניהם רוצים את אותו הדבר ופועלים בשיתוף פעולה זה עם זה כדי להשיג את הדבר הזה. הרחבתי על מצב זה כאן ו כאן.

באחד מהפוסטים שקישרתי אליהם כאן כתבתי גם על עניין המשמעות – לכל מי שטוען שעבודה/ילדים ושאר דברים שטחיים הם הדרך היחידה למצוא משמעות לחיים:

למצוא משמעות לחיים זה המשימה הכי קלה שיכולה להיות. כל מה שצריך לעשות זה לקחת משהו שאתה כרגע חושב שהוא חשוב על פי ערכיך, ולהחליט שאתה עושה הכל כדי להשיג כמה שיותר ומבחינתך למות בדרך – זהו, הצבת משמעות לחייך. זה יכול להיות הכל. יש כאלה שהמשמעות שלהם לחיים היא דת, שמירה על בעלי חיים, וכו'..

אגב, כאן יש טענה מעניינת נוספת: כאשר אנחנו עושים משהו למען האחר שלא מתוך "נאמנות לעצמינו", כך אנחנו יוצרים איתו מערכת יחסים הדדית של חוסר נאמנות עצמית וכך לא נוכל ליצור איתו קשר חברתי.

חשיבה חדה לגבי פסיכופתולוגיה – חלק ב'

(לא על אוטיזם)

פסיכיאטריה היא חקר המבנה הכימי של הפרעות נפשיות, ופיתוח כדורים לטיפול בהם. פםלוס אבחון מחלות נפשיות.

בזה יעסוק פוסט זה.

כמי שיצא לו לראות פסיכיאטרים (המון), אני יכול להעיד שאין ממש הרבה ביסוס מדעי לתשתית של התחום הזה.

אין דבר כזה נפש. זה המצאה של פסיכיאטרים. זה בערך כמו להאמין באלוהים. כי אין בכלל שום הגדרה למהי נפש.

הרבה פילוסופים חושבים כמוני (מטראליסטים למיניהם, בעיקר). הקטע הוא שנפש זה משהו יחסית די מופשט ואין שום דרך להוכיח מדעית את זה.

לכן במקום זה, נכנה את ההפרעות האלה "הפרעות התנהגות". זה יותר מדויק מאשר לדבר על מאפיינים "נפשיים" כמו מחשבות, רצונות, רגשות, וכיוצא באלה.

פסיכיאטרים יודעים לאבחן על פי התנהגות. את זה הם עושים בסדר.

יש גם אחלה תרופות מדי פעם שמאזנים קצת אנשים עם בעיות התנהגות.

הרבה פעמים, באופן מעניין, מאבחנים בעיות "נפשיות" לפי מעיין נסיגות תפקודיות מבחינת עצמאות תפקודית. נניח, אם ילד בן 9 יכול לחצות כביש לבד, ואתם לא למרות שאתם מבוגרים, אולי זה קשור במחלת נפש 🙂

מצד שני, כדאי לזכור שאין בכלל שום הבטחה שתרופות אלו יעזרו, בדיוק כמו כל תרופה אחרת.

וכמו כן, הם מקפידים להיות מאוד זהירים בשיפוט אבחוני ולא עושים שום אבחנה ברורה. אולי אתה חולה במאניה דפרסיה, אולי סכיזופרניה, אולי הפרעת פיצול אישיות, אולי משהו בין לבין. אין ממש קונסיסטנטיות בעניין.

מה גם, קחו את בלי החולים הפסיכיאטרים. המקומות האלה לא מוכחים מדעית כעוזרים. למעשה, במקרה של המחלקות הסגורות, אין בכלל שום היגיון להאמין שהם יאזנו את המטופלים – מאשפזים אותם שם בכפייה (כשהתנאים הם: פסיכוזה, חוסר מוכנות להיבדק ע"י פסיכיאטר, ומסוכנות לעצמך ו/או לאחר, שזה גם מאפיינים נפוצים של בעיות נפשיות).

מחלקה סגורה באופן כללי זה דומה לבית כלא – אתה יושב עם עבריינים שקושרים אותם למיטות (וגם אותך יקשרו אם יחשבו שאתה אלים), הצוות קשוח ואגרסיבי, נותנים לך זריקות וכדורים בעייתיים בכפייה, קשה מאוד לישון בלילות, כולם עלולים לצרוח/לקלל/לאיים/להרביץ/להשתולל ומה לא, ואסור לך אפילו לצאת לחצר של הבניין מחלקות. אסור לעשות כלום בקיצור. זה בטח לא מקום להתאזן בו.

יש מקומות עם מחלקת מיון והשהייה, שם גם יתנו לך תרופות בעייתיות כדי שתראה מאוזן יותר מבלי להיות מרוצה מכך יותר מדי. אבל הם יגידו "זה מה יש".

יש מקומות שהם מחלקה פתוחה, שזה המקום היחידי שאולי באמת אפשר להתאזן בו קצת, כי גם מקשיבים לך ולצרכיך, גם המאושפזים כמעט מאוזנים, גם מתפקדים, גם יש ביקור רופאים, פעילויות ומה לא. כיף רצח.

ועדיין, בבתי חולים פסיכיאטריים אוהבים לסמם אותך כדי שלא תפריע לצוות ולא תהיה באי שקט. זה ממש נוראי.

אם יש בכלל איזשהו תועלת בזה, זה שאתה מורחק ממי שמעצבן אותך ויכול לשחק עם התרופות. (ולא, מטפלים באומנות ומרפאים בעיסוק לא יכולים לעזור, כי זה פארא-רפואה – פארא רפואה זה שטויות במיץ בהקשר של טיפול פסיכיאטרי – פלציבו במקרה הטוב).

מה גם שיש נטייה מהפסיכיאטרים לדרוש שתהיה במעקב אצלם כי גם אם אתה "מאוזן" אתה עלול לצאת מאיזון. אין בכלל שום דרך "לסיים" את הטיפול.

אני לא רואה שום היגיון לתת להם להחליט עבורינו אם להתאשפז או מה שזה לא יהיה.

מה גם שההגדרה של פסיכוזה והתקף פסיכוטי (מאפיין של הפרעות "נפשיות" מהנפוצים ביותר) כל כך מעורפלת. "איבוד קשר עם המציאות". אולי גם כל הדתיים כולל הלא חולי נפש פסיכוטיים כי הם מאמינים בחבר דמיוני (אלוהים) ולא מבינים כמה זה חסר היגיון. אין בכלל שום משמעות לאבחנות של פסיכוזה. זה בעיקר מראה על חוסר החשיבה הביקורתית והביקורת העצמית שיש לפסיכיאטרים כלפי עצמם.

אני מאובחן עם מאניה דפרסיה ופרנויה. אי שקט קיצוני, חוסר יכולת להתרכז, התקפי זעם כרוניים, מה לא. ועדיין, בעיות ההתנהגות האלה לא מפגינות מחלת נפש ברורה, כי אין דבר כזה אצל הפסיכיאטרים אבחון ברור.

אני שמח ששהבנתי את כל זה. זה רק הסברים כלליים על הבעיות הרבות שיש בפסיכופתולוגיה.

stay tunned לעוד הסברים על כמה בעייתי התחום וכמה אין יותר מדי תועלת בו. חוץ אולי מהתרופות, שנוטות להיות מאושרות על ידי ה FDA, משרד הבריאות, ולעבור את תהליך הסינון הארוך שכל תרופה עוברת (ראו באתר של עמותת מדעת הסבר על מה שהתרופות עושות).

על כתות..

פוסט זה הוא למעשה פוסט המשך לפוסט הזה. אם תקראו את הפוסט מהמשפט הקודם, וודאי תשימו לב שכל 4 המאפיינים המתוארים בכותרות של הפוסט ההוא – בהחלט רלוונטיות לנושא של כתות ולמאפיינים של כתות.

אבל האמת היא שלא. הבעיה היא שהקונפורמיסטים במדינה הזאת מגדירים "כת" בצורה כל כך מעורפלת שקל מאוד לקשר כמעט כל דבר לכת באופן כלשהו, כשעושים זאת. לכן בפוסט הזה אני אשאף לדון בהגדרות מדוקדקות בנושא, תוך התייחסות גם למה שכתבתי עליו בפוסט הקודם.

מה זה כת?

שאלה מצוינת.

שמעון אמיר ניסה לתת ניתוח מקיף לנושא בספרו "האיום בחופש". ספר זה כולל ניתוח סוציולוגי (יחסית) של כתות. בין היתר הוא מנסה לחלק אותם לפי מאפיינים, ומעניק נתונים על קונספטים בפסיכולוגיה המתקשרים לכתות. בין היתר:

1 – "אנטי-אינטקלטואליזם" – כלומר, שהכת דוגלת בלמנוע מהחסידים שלה להיחשף לחומר שיכול להחליש את אמונתם של מאמינים.

כידוע, זהו מאפיין נפוץ של הסקטור הסוצילוגי בארץ המכונה "חרדים". שם גם החבר'ה נוטים שלא להתחבר לאינטרנט ולא להקשיב לאנשים לא דתיים. כך, ראו למשל ראו את עמותת נטפרי שמסננת תכנים ברשת עבור החרדים, תוך סינון דברי כפירה (גם האתר שלי אגב נבדק על ידם, אם כי אין לי מושג אם אני מסונן אצל החרדים או לא), כך שהחרדים יכולים לגלוש באינטרנט רק בתנאי שהתכנים שהם קוראים סוננו על ידי העמותה. לכו תבינו.

אז המנהיג רוצה שאמונתם של המאמינים יישמרו, לצורך כך הוא מונע מהם להיחשף לדעות מנוגדות.

2 – "אנטי-חומרנות": כבר באחד הפוסטים הקודמים בבלוג (זה) סקרתי את הנושא של החומרנות מול שאר הגישות לחיים. אז אנשים שמצטרפים לכתות הם אנטי-מטראליסטים.

יש בכך היגיון – בהמשך למה שכתבתי על החברה הקפיטליסטית, בקפילטיזם מצופה מכולנו להיות "מכורים" למצורי צריכה כאלו ואחרים, אחרת למה שנצטרך לקום בבוקר לעבודה. אז כן, אולי המאמינים בכתות פשוט בוחרים לעצמם מוצר צריכה "אנטי-חומרי".

3 – צרכים פסיכולוגיים ממולאים – בהקשר לצרכים שהכת ממלאת, יש את ההדגשה שהסיפוק שהכת נותן הוא פסיכולוגי – בין אם הוא מספק את הצורך בשייכות לקבוצה (חברים), ובין אם סיפוק משמעות לחיים (כאשר המשמעות הזאת על ההבטחות המרחיקות הלכת של הכת – מאפיין מספר  מהפוסט הקודם בבלוג שהפוסט זה ממשיך אותו).

4 – שיעבוד הדרגתי – השיעבוד לכתות, במסגרתו חברי הכתות מסכימים לתת את כל רכושם וכספם למנהיג הכת, אך חשוב להדגיש כי זה לא מתרחש מכלתחילה. לרוב, כתות מנצלות את המאפיין הנפשי שלנו המכונה דיסוננס קוגניטיבי. אין אחד שלא עומד בפני דיסוננס זה כאשר הוא עומד כביכול "להצטרף לכת". מנהיגי הכתות יודעים זאת, לכן בשביל זה יש את ההבטחות המרחיקות הלכת של הכת – כדי שפתירת הדיסוננס דרך בחירת הכת יתגמל אותך בהתאם.

זה למה השיעבוד לכתות לא מתרחש מיידית, אלא רק לאחר שהמצטרף כבר מאמץ את האידיאולוגיות של הכת. לא קל כל כך לשכנע מישהו לשעבד את עצמו מרצונו, או לחזור בתשובה.

עד כאן המאפיינים מהספר. הספר גם מספק נתונים על מיהם מצטרפי הכתות. כמו למשל גיל (בממוצע: 25), איפה הם נמצאים, מהי ההשכלה שלהם (בממוצע השכלת תיכון), וכו'.

אבל עכשיו בוא נמשיך למקור המידע היותר מעניין. המרכז לנפגעי כתות, בהנהגתה של רחל ליכטנשטיין. עמותה זו מתיימרת להתמקד בנושא הכתות. אלא שהיא גם מסוכנת, היות ומגוון כתבות באינטרנט מגדירים אותה כ "כת בפני עצמה", "עמותה שלמטרתה למחוק כל ארגון לגיטימי בישראל", והיו כמה כתבות בתקשורת שטוענים שהם למעשה ממוינים על ידי המיליונר החרדי רמי פלר, ומתייגים ככתות קבוצות של עשו דבר לאף אחד.

מבחינתם, כת, היא פחות או יותר מילה נרדפת לדיקטטורה – המנהיג שולט בחיי מאמיניו בהדרגה. לא אתייחס לסימני האזהרה, שכן הם פחות מעניינים אותי, בפרט שהם לא ייחודיים לכתות (למעשה, מבין כל סימני האזהרה בכתבה שקישרתי אליה, אני חושב שכל הסימנים האלה הם בעצם גם השתקפות של מערכת היחסים הטיפוסית בין שכיר לבוס שלו במקום העבודה הממוצע. להיות שכיר זה להיות עבד.

המרכז לנפגעתי כתות הרחיבו על ההגדרות הבסיסיות שלהם במסמך הבא. בוא ננתח אותו קצת:

• בעמוד 16-22, מוצגים מגוון רחב מאוד של מאפיינים של כתות, שמה שמאוד בולט לגביהם – הוא שזה מתאים גם לדתות, בפרט לחרדים. קצת תמוה, אם כן, שאין אזכור של החרדים ושל הדת היהודית. מסמך שלם הם תוקפים את הכתות בישראל אבל אין בכלל התייחסות לדת? אכזבה..
• בעמוד 23 מתוארים מספר דרכים לשליטה באדם אחר. חשוב לציין בפסיכולוגיה, אי אפשר להוכיח שליטה. זה מתקשר בדיוק לבעיית האינדוקציה אותה כבר הצגתי בפוסטים הקודמים עם הספקנות הפילוסופית. העניין הוא, שבני אדם פועלים ממניעים רבים ומורכבים. כך, לא ניתן לדעת אם אדם כלשהו מושפע מאדם אחר. הרי קורלציה לא מוכיחה סיבתיות. ככה שלמעשה לא ניתן להוכיח שמנהיג כת משתלט על מאמיניו, אפילו אם נניח שכן ניתן להוכיח שהוא מיסיונר ושהם מאמיניו וכו'.. זה אפילו לא שגוי.
• עמוד 24 מוסיף על הנתונים עליהם דיברתי מהספר  "האיום בחופש".
• עמוד 25-26 שוב מציג מאפיין מרכזי נוסף של יחסים בין בוס לשכיר: התעללויות

כך שבעוד שהדו"ח הזה עושה עבודה טובה בלהגדיר סוג מסוים של התעללות – עם זה אני מסכים בהחלט. הוא ממש לא עושה עבודה טובה בלהגדיר מהי כת. לכל היותר, הוא מאפשר להגדיר כת כקבוצה עם מנהיג שמתעלל בקבוצה של אנשים באופן דומה – והרי איך שונה ממה שעושים בוסים על כל קבוצה של שכירים עליהם ממוינים?

כך שכמו שאתם רואים, הדו"ח הזה לכל יותר שקול לדו"חעל איך לעזור לאנשים שעברו איזשהו דיקטורה על ידי מישהו.

שלא לציין אגב.. ההרצאה הזאת גם מוסיפה לבלבול בקושי להבין מהי כת. יש גם בלבול בנושא כי יש הטוענים שכת זה דת בתחילת דרכה, אם כי ההרצאה מהשורה הקודמת מסבירה למה זה לא תמיד נכון.

כך, קשה מאוד להגדיר מהי כת. סביר להניח שניתן להגדיר כת, לא בתור "מקום" (טעות נפוצה שאנשים עושים כשהם מתייחסים לנושא הכתות, היא להתייחס אליהם כאל סוג של "מקומות" שאפשר להיכנס או לצאת מהם), אבל כן בתור אידיאולוגיה מסוימת שהחברים בכת דבקים בה (כאשר הבוס – המנהיג, ממציא אותה, והשכירים שנאלצים בלית ברירה לקבל על עצמם את האידיאולוגיה כדי לקבל תגמול פסיכולוגי מסוים אליו התייחסתי קודם).

מנהיגי כתות ידועים ולא ידועים

באופן מעניין, מרק מנסון מתייחס גם אל הרוצחים הסדרתיים מתקופת מלחמת העולם השנייה (היטלר, סטאלין, וכו') כסוג של מנהיגי כתות. זה די הגיוני, כי הם בעצם שכנעו עמים שלמים לבחור בהם לשלטון באופן דמוקרטי (וולנטרי!) עם הבטחות לרפא מצוקות כאלה ואחרות של אותם עמים (למשל: גרמניה קרסה כלכלית בתקופה בה המפלגה הנאצית עלתה לשלטון). היטלר היה משתמש בטכניקות תעמולה מלוכלכות למדי (למשל: השתלטות על תחנות רדיו מסוימות המלאות בתעמולות לנאצים, תוך כדי וידוי שלכל גרמני יהיה רדיו בבית), כדי להבטיח שהתעמולה שלה תגיע לכל גרמני אפשרי, הבטיח הבטחות מרחיקות לכת, כאשר הרעיונות המעורפלים שלו כוללים בין היתר את תורת הגזע, ניהיליזם, וכולי.

גואל רצון נחשב למנהיג כת בעיניי רבים. הוא הקים את "הארמון", דירה ענקית שבה גרו איתו עשרות נשים ששירתו אותו לאורך עשרות שנים, עד שהורשע בבית המשפט ל 150 שנות מאסר, ועד היום הוא בכלא. כך שאין ספק שהוא חשוב כאן.

והדת החרדית?

רבות הוזכרו כאן החרדים. הם ללא ספק מאוד רלוונטיים לעניין.

ירון ידען, בספרו "הדת קמה על יוצריה" מנסה לתת מבט מיוחד על הסקטור החרדי בישראל, שבהחלט מזכיר כת במובנים רבים. ספרו של ידען מתמקד יותר במעשים הכביכול "לא חוקיים" שהחרדים עושים. הוא מבוסס על הרבה מספרי היהדות המרכזיים שיצאו לאורך ההיסטוריה של דת זו (למשל: ספר הזוהר, התלמוד, ארבעה טורים, גשר החיים, משנהאומר, יביע אומר, חוות דעת, מנחת יצחק,ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספרות המדרשים, שולחן ערוך, תורת המדינה, התנ"ך העצום). אולי לא כמו "גדולי הרבנים של ימינו", כפי שהוא כותב בעטיפה של הספר. אבל עדיין.

ידען ידוע כמי שסבור שהחרדים מתנגדים לדמוקרטיה, והוא מגבה טענה זו בספרו: הוא ציין בספר (בעמודים 146-157) הרבה דוגמות לעבריינות מצד דתיים וחרדים בפרט, הכוללים מכות (כן כן, רק לצורך שמירת תורה ומצוות), לעבור על החוקים הנחקקים ע"י השלטונות לטובת המצוות שרבנים קובעים, להפוך הלשנה לשלטונות על עבירה לטאבו במידה וזה היה מעשה חוקי על פי היהדות, וכו'..

יש בספר גם (בעמוד 117) טענות מעניינות שמתקשורת כביכול ללמה יש כתות. ככלל, ידען סבור שהחברה החרדית קיימת כהשלמה לחברה החילונית, שבה אין דת שמספקת את הצרכים הפסיכולוגיים שרק דת יכולה לספק. על כן, החילונים מנהלים חברה יציבה מבחינת חוק וכלכלה, אך אין להם קשר לדת – את הקשר הזה הם "מפילים" על החרדים (מבחינת אחריות), שתומכים כאמור בפרזיטיות ובמעשים לא חוקיים כדי להתקיים – כך שיש כאן מעיין פרדוקס שלא ניתן ליישב. ידען כמובן מציע את הפיתרון לפרדוקס בתור ביטול הדת וחזרה המונית בשאלה, I suppose.

ידען גם כותב הרבה על איך שהדתיים מוציאים להורג את הכופרים, הגויים, וכו', על איך שיחסי הכוחות בין החילונים אינם שיוויוניים, וכו' – כעוד דרך להציג את אנשי הדת היהודית כ "לא מוסריים" וכדומים לכתות. אם כי אודה שהקשר בין כל זה לנושא הכתות די עמום.

הספר גם עוסק במעמד האישה על פי היהדות – למשל בהקשר של גיל הנישואים (בחברה החרדית מחליטים עבורך עם מי להתחתן ומתי – יש כאלה שאפילו מתחתנים בגיל 14!), על גזר דין מוות לכופרים. ידען אגב מייחס את עיקר דברים אלו רק ליהדות המודרנית, ולא ליהדות העתיקה.

עוד מאפיין "כתי" שידען מציג בספר הוא הההירכיה שהחרדים מציבים בין אנשים, כתלות בכמה הם שומרים מצוות. ה "גוים" הם יותר טובים מהחילונים, ודיכוי המצפון האישי של המאמינים לטובת שמירת המצוות, שכן מצוות הם "המוסר" שלהם. לדוגמה: שחיטת בעלי חיים ואכילתם (לפי ההלכה), הרב הראשי לצה"ל ואחרים מוכנים לסכן חיי אדם רק כדי לשמור שבת.

מצד שני..

גם מרק מנסון וגם ירון ידען בביקורת שלהם שהצגתי קודם מפספסים נקודה מהותית: העמים שמתנהגים ככתות, הנאצים והחרדים, אינם פועלים בדומה לכתות 24/7, אלא רק בדברים מאוד מסוימים. אז בסדר, לפעמים הם עושים מעשים נוראיים, הכוללים אלימות כלפי בני אדם וחיות (בין היתר). אבל סדרך כלל המאמינים לא עושים דבר לאף אחד. לעיתים, מנהיגים מנצלים את הכוח שלהם כדי לבצע מעשים מזעזעים – אך לא תמיד. למעשה, גם כאשר מנהיגים החשודים כמנהיגי כתות מבצעים מעשים מזעזעים, יש סיכוי לא רע שהם לא עושים אותם מסיבות של אידאולוגיות קיצוניות, אלא אולי בגלל לחץ חברתי שהם עצמם מושפעים ממנו, אולי בגלל שבאמת מישהו תקף את המנהיג מסיבות שלא קשורות לכת ולכן המנהיג תוקף כאקט של בהגנה עצמית? וכו'.. כך שמאוד מאוד קשה להוכיח שמעשה פשע כלשהו בוצע על רקע של כת, אם בכלל אפשרי.

בכל מקרה, הספר הזה מתמקד בתכנים מאוד מסוימים ותופעות מאוד מסוימות של היהדות, או מה שנקרא – צ'רי פיקינג (לקחת ראיות אנקדוטליות כדי לאשר הנחה שהמחקר הנעשה לא מספיק כדי לאשר אותה משום שהוא מתמקד רק בראיות המאשרות את ההנחה מבלי להשקיע כל מאמץ למצוא ראיות מנוגדות). ככה שאי אפשר באמת להסיק ממנו יותר מדי על היהדות באופן כללי. אפשר להסיק דברים מאוד מסוימים על התכנים שידען ציטט מספרי היהדות שהוא קרא. אבל ממש לא נראה שהוא קרא מספיק. יש הרבה תכנים מהיהדות ששמעתי עליהם ואפילו קראתי קצת עליהם שבכלל לא מאוזכרים בספר. ככה שהוא במידה רבה חרטוט, ולא יכול להוכיח שכל המגזר החרדי הוא כת.

על ההיסטוריה של אס"י

אס"י – קהילת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל הוא ארגון הזכויות האוטיסטי הישראלי. הארגון הוקם בראשית שנת 2006, כשהוא שואב את השראתו מהארגון הבינלאומי הוותיק "רשת האוטיסטים הבינלאומית".

הארגון נוסד בידי קבוצת אנשי קשת אוטיסטית ישראלים, כדי להוות מפלט חברתי לאנשי הקשת האוטיסטית, כדי לקשר בינם לבין עצמם ובכדי לקשר בינם לבין ארגונים מקבילים במדינות אחרות בעולם.

אס"י הוא המייצג העיקרי של הקהילה האוטיסטית ושל התרבות האוטיסטית במדינת ישראל, מהסיבה היחידה שזהו הארגון היחידי בישראל שגם הוקם על ידי אוטיסטים, גם עוסק באוטיזם וגם מיועד כדי לעזור לאוטיסטים.

חברי אס"י מנהלים אתר אינטרנט, הכולל חדשות מן הקהילה האוטיסטית בארץ ובעולם, כתבי א"סים בעברית וכתבים מתורגמים לעברית, וכן יצירות לא מילוליות.

חברי הארגון שומרים על קשר קבוע עם חברי ארגונים מקבילים במדינות אחרות בעולם, ואף משתתפים בכנסים בינלאומיים של אנשי הקשת האוטיסטית.

בשנת 2005, פרסמה יו"ר אסי, סולה שלי, את המאמר קהילה אוטיסטית: מה, למה ואיך, שהיה המאמר העברי הראשון שעסק בקהילה האוטיסטית.

בחודש יוני 2006, קיימו חברי אסי אירוע לציון חג האוטיסטים הבינלאומי, שהיה האירוע הישראלי הראשון לציון החג.

באתר של אס"י פורסם לפני כמה שנים פוסט^[1], שהוא למעשה תרגום לעברית של פוסט שנכתב על ידי ג´ים סינקלייר בשנת 1993^[1], כתקציר מצגת שהציג בכנס בנושא אוטיזם בטורונטו^[1]. הפוסט הנ"ל פורסם לראשונה ב"Our Voice", הבטאון של ארגון Autism Network International, בנובמבר 1993^[1]. הפוסט תורגם לעברית כמה שנים לאחר 1993 על ידי שרון גולן^[1], התרגום נערך על ידי סולה שלי ורונן גיל^[1] (שהם חברי אס"י). הפוסט מיועד להורים לילדים אוטיסטים^[1], והוא מקדם חלק מההשקפות שאס"י עצמם ניסו לקדם שנים לאחר מכן, בעיקר בהקשר של גיוון עצבי.^[1]

בהמשך לכך, קצת לאחר מכן פורסם עוד פוסט באתר של אס"י^[2], שאף הוא נכתב במקור באנגלית על ידי ג´ים סינקלייר^[2][3], תורגם לעברית על ידי רונן גיל^[2] (חבר אס"י), והתרגום נערך על ידי סולה שלי^[2] (אף היא חברת אס"י). זה דומה בתוכן לפוסט הקודם של ג'ים, ברוח הגיוון העצבי הוא מנסה להתנגד לטענות וססמאות שאנשים מעלים לעיתים כנגד האוטיסטים^[2].

וסופית, לאחר מכן פורסם עוד פוסט באתר של אס"י^[4], שנכתב על ידי רונן גיל (מהחברים הבכירים באס"י)^[4], שהיווה פוסט המשך לפוסט של ג'ים סינקלייר שתואר בפסקה הקודמת (לדברי רונן)^[4]. בפוסט, רונן הבהיר כי הוא לא אוהב את הביטוי "אדם עם אוטיזם" ומעדיף לכנות אוטיסט "אדם אוטיסט"^[4], מסיבות רבות^[4].

באתר של אס"י ניתן למצוא ולמלא את ה "Autism-spectrum quotient – ASQ"^[5], אחת מהשיטות לאבחון אוטיזם עד היום (עדכנית ל 2020). ראו הסבר מורחב על שיטות אבחון זו כאן.

באתר הרשמי של אס"י הייתה בעבר מערכת פורומים מקוונת, אך כיום (נכון לשנת 2020) היא איננה עובדת/קיימת^[6]

בנוסף, חברי אס"י פרסמו באתר שלהם מספר מסמכים, המייצגים את "הצהרת הכוונות" של הארגון, והפעילויות בו הוא עוסק, ומטרותיו^{[7][8][9][10]}. במסמכים האלו, אס"י מסבירים למה הם נוסדו, כמה הסברים (לא עדכניים) על מהו אוטיזם, על הצורך בקהילה, וכמה משפטים המהווים מעיין כללים אתיים של התנהלות הארגון. אס"י מנסים לעזור לאוטיסטים להתאגד כקבוצה מלוכדת, אך יחד עם זאת, אין התייחסות במסמכים הנ"ל על העלאת המודעות לאוטיזם, ולא על איך לקדם את המחקר בתחום האוטיזם. יחד עם זאת, בהמשך הערך נגיע למעשים שאס"י עשו בכמה שנים האחרונות, שכן התייחסו לסוגיות מהשורה הקודמת.

ב 17.12.2007, השתתפו אס"י בפגישה לצורך דיון עם נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות^[11]. בפגישה, אס"י פירטו על האידאולוגיות שהובילו להקמת הארגון^[11], ועל רצונם שהם יוכרו במשרדים ממשלתיים כאחראים על האוטיסטים^[11]. כנראה שבקשתם נדחתה על הסף עד עצם היום הזה, משום שנכון ל 2020, בקשתם לא התקבלה עדיין.

ב 4.2.2013, פרסמו אס"י מסמך המהווה מכתב אל מר מנחם וגשל^[12]. במסמך זה הם מתייחסים (בעיקר בעמוד השני) לאיך השירותים הניתנים לאוטיסטים, נכון לזמן כתיבת המסמך (2013) מתאימים ועוזרים בעיקר לאוטיסטים בתפקוד הנמוך, כאשר התפקוד הגבוה נותרים כמעט ללא סיוע, ואף לעיתים קרובות כלל ללא הכרה בהם כאוטיסטים וכבעלי צרכים מיוחדים. הם מציעים מה אפשר לפתח עבורם – אפשרות לקבלת עזרה במימון שכר דירה, קבלת ליווי בעת מעבר דירה, מקום עבודה וכו'^[12]. ואכן, טיפול CBT הוא הטיפול היחידי הזמין בישראל לאנשים מבוגרים על הספקטרום^[13], וישנם עדויות שנכון לאזור הזמן בו פורסם מכתב זה, מרבית הזכויות הניתנות לאנשים על הספקטרום האוטיסטי בישראל מתפוגגות בגיל 21^[14].

בינואר 2016, פרסמו אס"י מכתב תגובה לרגל הקמת המנהל המאוחד במשרד הרווחה^[15] – כלומר, תגובה לכך שבוטל במשרד הרווחה "השירות לטיפול באדם עם אוטיזם", ובמקום זה יש רק מנהל כללי במשרד הרווחה בו מטופלים כל המוגבלויות, כולל אוטיזם^[16][17][18]. בתגובתם, טענו חברי אס"י שהם מתנגדים למנהל המאוחד, ממגוון סיבות. אחת מהם היא שהם דורשים לדבריהם שמשרד הרווחה יספק לאוטיסטים שירות לפי צורכיהם, ולא לפי "רמת התפקוד" בה הם מסווגים^[15] – ואכן, מסמך ממשלתי שיצא קצת לפני כן (ב 2013) מציע מתן שירותים לאוטיסטים בהתאם לחלוקתם ל 4 רמות תפקוד, כאשר כל רמת תפקוד מקבלת שירותים אחרים^[19].

קצת לפני המסמך הקודם, ב 9.4.2014, אס"י כבר פרסמו מסמך דומה^[20], בו הם חזרו רבות על הצורך שמשרד הרווחה יספק לאוטיסטים "חיים עצמאיים בסיוע אישי"^[20], שאיננו מבוסס על סיווג לפי רמת תפקוד^[20]. כמו כן, באותו מסמך ציינו אס"י כי הם טוענים כי ישנם עוד מגוון אנשים עם מוגבלויות אחרות מאוטיזם שזקוקים לשירות זה, ולכן מוטב שיוקם מעיין מנהל מאוחד המיועד לסיפוק "חיים עצמאיים בסיוע אישי"^[20].

בהמשך לנ"ל, ב 18.8.2019, קיימה אס"י הפגנה בדרישה "לסגור לאלתר את המוסדות לאנשים עם מוגבלויות"^[21], וזאת בעקבות מותו של אוטיסט בשם "אפרים בן ברוך" באחד מההוסטלים המיועדים לאוטיסטים^{[21][22][23][24]}. במסגרת הפגנה זה, נאם רונן גיל (ממקימי אס"י ואחד החברים הוותיקים ביותר בארגון זה) כי ישראל עוברת על החוק של עצמה בכך שהיא נותנת "חיים במוסד" לאנשים עם מוגבלות, ושגם במדינות הרבה יותר עניות, לא מטפלים כך באנשים עם מוגבלות^[21]. הנאום המלא של רונן גיל במהלך ההפגנה תועד בוידאו, ותומלל ופורסם (גם בגרסה המתומללת וגם בוידאו) על ידי חברי אס"י באוגוסט 2019 (19.8 בפייסבוק, 22.8 ביוטיוב), גם בפייסבוק וגם ביוטיוב^[25][26]. בנוסף, רונן גיל נשא נאום דומה על אותו הנושא כמה שבועות לפני כן, שאף הוא תועד, תומלל ופורסם בפייסבוק ב-6.8.2019^[27]

עד היום (נכון ל 2020), מדי שנה, מציינים בישראל את החג הנ"ל, ומדי שנה מתקיים מפגש של אנשים שלא בהכרח מאובחנים כאוטיסטים, אבל לכל הפחות הם כולם מגדירים את עצמם כאוטיסטים לרגל החג, כל שנה במקום אחר.

נכון לשנת 2020, בשנים האחרונות חן גרשוני (חבר אס"י שמעולם לא אובחן רשמית על הספקטרום) מנהל את האתר ודף הפייסבוק של אס"י, מבלי להודות בכך כמעט בשום מקום^[28][29]

ישנו גם חשד לפיו שאר חברי אס"י המובילים בישראל (או לפחות חלק מהם) – סולה שלי, רונן גיל, ואסף מרקוביץ – מעולם לא אובחנו רשמית כאוטיסטים^[29], ושאחוז האוטיסטים הפעילים באס"י (ובכלל במרחב הציבורי) בישראל מהווים מתחת ל 0.1% מכלל האוטיסטים המאובחנים, נכון לשנת 2020^[29][30], ושהאוטיסטים בישראל לא מנהלים שום מאבק בשום תחום ציבורי – לא בתחום ההוסטלים, לא בתחום התעסוקה, לא בתחום ההשכלה, לא בתחום הארגונים והעמותות בתחום, וכו'^[29]. בנוסף, כל החברים בארגון, וגם כל שאר האוטיסטים שאולי לא פעילים בארגון אס"י אבל לפחות כן פעילים במרחב הציבורי (שגם הם מהווים כמה בודדים) – גם אם אוטיסטים, הם אוטיסטים בתפקוד גבוה במיוחד שכמעט ולא זקוקים לסיוע^[29][31], בעוד כל שאר האוטיסטים (שמספרם המדויק איננו ידוע, אך ידוע כי מדובר בכמה עשרות אלפי איש בישראל) מודרים לחלוטין מהשיח ואינם פעילים כלל במרחב הציבורי^[31]

תוכן עניינים

• 1 הבלוגיה של אס"י
• 2 כנסים
• 3 הופעות בתקשורת
• 4 ברשתות החברתיות
• 5 ביקורת
• 6 קישורים חיצוניים
• 7 הערות שוליים

הבלוגיה של אס"י

באתר של אס"י, יש את פינת "הבלוגיה"^[32], הכוללת 5 בלוגים של חברי אס"י: "מרק אספרגוס ללא מתכון" (הבלוג של האוטיסט רונן גיל, מנכ"ל אס"י לשעבר)^[33], "אי-שם על הקשת‬" (הבלוג של האוטיסטית סולה שלי)^[34], "תרבות אוטיסטית בישראל" (הבלוג הישן של חן גרשוני)^[35], "חיי כשייכת לספקטרום האוטיסטי‬" (הבלוג של בחורה אוטיסטית אנונימית המזדהה בכינוי "livliv")^[36], והבלוג "בשורת האפוקליפסה‬"^[37].

כנסים

לפחות אחד מחברי אס"י ("ליבליב") השתתפו בכל אירוע בישראל שהתרחש לכבוד חג האוטיסטים הבינלאומי, בשעות ובמקום בו האירוע התרחש מדי שנה, משנת 2011 עד שנת 2019^{[38][39][40][41][42][43][44][45]}

באוגוסט 2019, הוכרז על קיום אירוע בשם "האקוטיזם", אירוע המהווה תחרות לפיתוח פתרונות לאתגרים של אנשים על הספקטרום^[46]. כשהאירוע הוכרז, התלונן אחד מבכירי חברי אס"י, חן גרשוני, על כך שכל האנשים שהינם הספקטרום האוטיסטי אינם מוזמנים לאירוע^[46]. בסופו של דבר האירוע התקיים ב – 19.9.2019^[47], ובעוד שאף אחד מחברי אס"י לא השתתף באירוע בסופו של דבר, אכן בסופו של דבר היה אדם על הספקטרום האוטיסטי (שאיננו חבר אס"י) שהשתתף באירוע ההאקוטיזם, ולא כמתחרה, אלא כשופט – אודי הלר^[48]. בנוסף להשתתפותו כשופט, אודי נשא נאום במהלך האירוע שתועד בוידאו^[49][50].

בתחילת יולי 2019, חברי אס"י פרסמו פוסט, לפיו הם מתכננים אירוע (כנס) בשם "אוטיסטיכנס 2019"^[51], וטענו שהם מפיקים את האירוע בשיתוף עם עמותת "אבני דרך לחיים"^[51] (עמותה שעוסקת במתן סיוע לאוטיסטים המסווגים כבעלי תסמונת אספרגר או אוטיזם בתפקוד גבוה^[52]). ואכן, עמותת אבני דרך פרסמו באתר שלהם הזמנה לאוטיסטיכנס 2019^[53] שכללה קול קורא ל – א. הרצאות של 30 דקות + 15 דקות לשאלות, ב. סדנאות, ג. פעילויות, ולהכנת תקצירים לאירוע^[53]. הקול הקורא להגשת תקצירים הסתיים בתחילת חודש אוגוסט^[54]. האוטיסטיכנס 2019 במקור תוכנן להתרחש ב 22-24.11.2019^[51], אך לאחר מכן אס"י החליטו להקדים את האירוע ל 8-10.11.2019^[55][56], שזה אכן הזמן בו האירוע התרחש בסופו של דבר^[57]. גם עמותת אלו"ט שיתפה פעולה עם האוטיסטיכנס, בכך שהעמותה פרסמה באתרה מסמך PDF הכולל פירוט מלא של הלו"ז של האוטיסטיכנס בכל אחד מימיו, מהבוקר עד הלילה^[58]. לפי המסמך שהעלתה עמותת אלו"ט, באוטיסטיכנס 2019, חברי אס"י שהשתתפו (ונכחו) בכנס כוללים: חן גרשוני, סולה שלי, איריס שנייד, רועי רשף, אסף מרקוביץ^[59], עדי קריף נבון, ורונן גיל^[58]. הכנס אורגן עם עמדת מודיעין, קבוצות וואטסאפ^[58], הנגשה לבעלי רגישות לקול/מגע/אור/ריח^[58] (עקב שוני ב ויסות חושי – אחד המאפיינים של כל הספקטרום האוטיסטי). המשתתפים לבשו תגיות בצבע אדום/צהוב/ירוק, שסימלו האם ועד כמה הם מעוניינים לתקשר עם אחרים^[58], לא השתמשו בטלפונים סלולריים^[58], היו אזורים שקטים להרגעה ואנשי צוות לסיוע^[58]. כל אחד מ 3 הימים של הכנס כלל סדנאות, פעילויות והרצאות^[58], כאשר ביומיים הראשונים של הכנס השתתפו אוטיסטים בלבד^[58], ורק ביום השלישי והאחרון של הכנס הורשו נוירוטיפיקלים להיכנס ולהשתתף בכנס^[58]. אודי הלר, אוטיסט אקטיביסט ובתפקוד גבוה במיוחד בחר שלא להגיע לכנס, ונימק את בחירתו זו באחד הפוסטים בבלוג שלו שפרסם באזור הזמן בו אס"י הכריזו על הכנס (יולי 2019)^[60]. באותו הפוסט, טען אודי כי חלק מחברי אס"י (חן גרשוני ורונן גיל) הם בסתר חברי ועד מנהל בעמותת "אבני דרך" מזה שנים, ורק בזכות זה עמותה זו שיתפה פעולה עם הכנס של אס"י^[60], וטען כי הכנס הוא אירוע שולי "ברמה של בית ספר יסודי" שלא באמת יקדם את האוטיסטים במדינה^[60], ושהכנס הזה "זה לא מה שיקדם את הקהילה האוטיסטית"^[60]. בתגובה לפוסט של אודי, חברי אס"י העלו את הפוסט שלו לדיון בדף שלהם בפייסבוק^[61]. אודי הגיב על כך בהתרגשות, והודה להם על כך^[62].

הופעות בתקשורת

ב 1.8.2019, בפרק השני של העונה השנייה של התוכנית "סליחה על השאלה", השתתפו מגוון אוטיסטים, ביניהם כמה מחברי אס"י: אסף מרקוביץ ועודד פישר.^[63]

לאחרונה, החלו אוטיסטים רבים לכתוב טורי דעה עבור האתר "שווים", ביניהם גם אחד מחברי אס"י, אסף מרקוביץ.^[64][65]

ברשתות החברתיות

ברשת החברתית פייסבוק, יש לאס"י דף רשמי^[66], שנכון ליולי 2020 יש לו (בערך) 6,000 לייקים ו 6,000 עוקבים^[66], ושנוצר בפייסבוק לפני כמה שנים, ועד היום (נכון ל 2020), הדף ממשיך לפרסם חדשות בינלאומיות בנושאים הקשורים בקהילה האוטיסטית, תרבות אוטיסטית, מחקרים^[67] וספרים^[68][69], בתחום האוטיזם, אנקדוטות של אוטיסטים מכל רחבי העולם שכותבים על האוטיזם שלהם ועל סיפורי חייהם^[70][71], ועוד. הדף גם מפרסם את כתובת האימייל הרשמית של אס"י^[66]. לא ידוע מי בדיוק היה אחראי על ניהול דף הפייסבוק הזה (ומי יהיה בעתיד, אם בכלל), אבל יצוין גם כי על פי החשד של אודי הלר, הדף הרשמי של אס"י "מושלט" על ידי אחד מחברי אס"י – חן גרשוני^[60][72].

בנוסף, נכון ליולי 2020, חברי אס"י חן גרשוני ואסף מרקוביץ, מנהלים את קבוצת הפייסבוק הסגורה "המגוון האוטיסטי – הקבוצה הסגורה"^[73], שנוצרה ב 28.4.2014^[74]. חברי אס"י חברים גם בקבוצות פייסבוק נוספות – למשל, בקבוצה הציבורית שחן ואסף מנהלים – "אוטיזם במיטבו" – חן ואסף חברים בקבוצה זו (אם כי לא מנהלים)^[75]

ביקורת

האוטיסט אודי הלר, ידוע מאז 2019 כמבקר חריף של אס"י, לאחר שפרסם 2 פוסטים המבקרים את הארגון^[60][72], בפוסטים שלו טוען אודי כנגד אס"י, בין היתר, כי:

• חן גרשוני, פעיל אס"י ואדם שלדברי אודי מתיימר מזה עשרות שנים שהוא על הספקטרום האוטיסטי על אף שמעולם לא אובחן רשמית^[72], מנהל לבדו את דף הפייסבוק והאתר של אס"י^[72], בעוד שלדעת אודי "מייצגי האוטיסטים" בישראל צריכים להיות אנשים ש "צלחו את מבחן האבחון הרשמי"^[72]
• חן מקדם ומביא תשומת לב לספרו של האוטיסט ד"ר מורדי בן חמו, "אוטיזם, קוסקוס ורוק-אנד רול"^[72], דבר שחן אכן עשה יותר מפעם אחת^{[76][77][68][69]}, אך לדברי אודי חן לא עושה את זה עבור אף אחד חוץ ממורדי^[72], שלא לציין שספרו של מורדי בן חמו (לדברי אודי) לא יעזור כלל לפתור את הבעיות העיקריות איתם מתמודדים האוטיסטים בישראל^[72].
• גם שאר חברי אס"י (רונן גיל, סולה שלי ואסף מרקוביץ) מעולם לא אובחנו רשמית כעל הספקטרום האוטיסטי, אך חן ממשיך לנסות ולגייס אנשים, בטענה שאס"י היא גוף הייצוג הרשמי של הקהילה האוטיסטית בישראל^[72].
• חברי אס"י מתעלמים ומזלזלים בכל ביקורת שמופנת כלפיהם (לדברי אודי)^[72]
• רונן גיל, מהבכירים בארגון, משקר (לדעת אודי) כי לא ניתן להפוך את אס"י לעמותה, מאחר והוא בדק עם 6 עורכי דין שאמרו לו ש "לא ניתן להגביל חברות רק לאלו שהם אוטיסטים מאובחנים"^[72].
• כיום (בשנת 2019) אס"י אינה מתפקדת ואינה הפתרון כי אם הבעיה.^[72]
• חברי אס"י לא מוכנים להתאגד כעמותה ומנהלים קומבינות עם עמותת "אבני דרך" – עמותה שמעולם לא ערכה כנסים לאוטיסטים ולא קשורה לתרבות האוטיסטית^[60].
• הכנס של אס"י (אוטיסטיכנס 2019, כנ"ל) לא יקדם ולא קידם דבר^[60].
• אודי גם מתח ביקורת חריפה כלפי קבוצות ודפי פייסבוק המנוהלות על ידי חברי אס"י, כדוגמת הקבוצה "המגוון האוטיסטי – הקבוצה הסגורה", המנוהלת על חבר אס"י חן גרשוני, דרך פוסטים שכתב בפייסבוק.

הבלוגים של אס"י – סקירה

הבלוגיה של אס"י כוללת גם את הבלוג של רונן גיל. אלא שהעורך העיקרי של הערך הזה, לא טרח בכלל לקרוא את הבלוג של רונן גיל עד היום, והוא לא חושב שאי פעם יהיה לו כוח לקרוא אותו. אז צריך שיהיה עורך אחד בויקיפדיה שיהיה לו כוח לקרוא את כל הבלוג של רונן גיל, ולכתוב כאן בערך הזה תמצות של החומרים שניתן למצוא בכל הפוסטים בבלוג שלו. או לחילופין שרונן גיל עצמו יבוא ויכתוב על הבלוג של עצמו. תודה מראש

 

• ראשית, לאס"י יש בלוג רשמי ששייך לכלל חברי הארגון, שעודכן לאחרונה ב 2010[1]

עיקר הפוסטים בבלוג זה מדברים על אירועים של סינגור עצמי של אוטיסטים. הם מספרים בבלוג בעיקר על כל מיני אירועים שהם נכחו בהם, רובם אירועים שנוירוטיפיקלים יזמו שקשורים לאוטיזם, כאשר חלק מאותם נוירוטיפיקלים הם אנשי מקצוע (מטפלים) בתחום האוטיזם, ואת שאר האירועים אס"י יזמו בעצמם – האירועים שאס"י יזמו בעיקר הזדמנות שלהם להציג את המסמכים והאידיאלוגיות שלהם[1]

** שנית, לאס"י יש עוד בלוג רשמי המוגדר על ידם כ "בלוג החדשות של אס"י"[2], שגם הוא שייך לכלל חברי הארגון, ושעודכן לאחרונה ב 2009. הבלוג כולל 3 פוסטים[2] –

1 – הפוסט הראשון שמופיע בבלוג, שלמעשה מופיע בדף הבית של הבלוג[2], שפורסם ב 29.7.2009, הם מספרים בהתלהבות על שיתוף פעולה עם גוף ממשלתי כלשהו – נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים.

2 – בפוסט השני[3], שפורסם ב 26.6.2009, הם משווייצרים בכתבה שפורסמה בקשר לאוטיזם, ואיזה שניים וחצי הרצאות שהם העבירו בכמה מקומות באותה השנה. אם כי השיפור כאן (במפתח) הוא שהם גם מוסיפים גם כתבות לתקשורת המלאות בעדויות אישיות (הן על האוטיסטים שבעצמם פעילי אס"י, בעיקר חן גרשוני, וגם אוטיסטים אחרים שבכלל חיים בחו"ל ברובם)[3].

3 – בפוסט השלישי[4], שפורסם ב 26.5.2009, הם מציינים עוד כמה כנסים ועוד כמה כתבות (בדומה לבפוסט השני) כמו כן חן גרשוני בכתבות המצוינות בפוסט הזה, מדבר הרבה, לא רק על חוויותיו ועל פועליו, אלא גם על המדע שמאחורי אוטיזם (למשל בכתבה בה הוא מדבר על קשר עין, ומקשר בין הסימפטומים של אוטיזם העדכניים ל DSM-IV-TR, לבין קושי פוטנציאלי של אוטיסטים ליצור קשר עין, וגם כשהוא מדבר על איך המוח האוטיסטי מבין מוזיקה בכתבה על המוזיקה.

*** שלישית, לחן גרשוני, מהבכירים מחברי אס"י, יש 2 בלוגים[5][6], הראשון ננטש ב 2011, והשני פעיל עד היום. בבלוג "'הישן"' שלו, חן גרשוני סוקר בעיקר חיים של כל מיני אוטיסטים מחו"ל, ומדביק פוסטים שנכתבו במקור על ידי אנשים בחו"ל, שהם בדרך כלל אוטיסטים בעצמם. למשל:

• הפוסט הראשון בבלוג הישן[7], הוא פוסט שנכתב במקור על ידי ג'ון סקוט הולמן, המאובחן כבעל תסמונת אספרגר, ומהווה סיפור אהבה בינו לבין בחורה כלשהי שהוא הכיר.
• הפוסט השני בבלוג הישן[8], אף הוא פוסט שנכתב במקור על ידי ג'ון סקוט הולמן, ב 2011, בו הוא מתאר כיצד התמכר לסמים בשלב כלשהו בחייו, וכיצד הוא מקשר זאת ל "קשייו האוטיסטים"
• הפוסט השלישי בבלוג הישן[9], הוא פוסט שנכתב במקור על ידי קרלה קיי ג'ונסון, שיקגו טריביון בספטמבר 2011. עוד סיפור על חלק מהטרנד של לשלב אוטיסטים בהייטק. הפעם עם תופסת על אחת הביקורות הנפוצות לגבי המחקר על אוטיזם – שהוא מתמקד יותר מדי בילדים אוטיסטים (קטינים) ולא במבוגרים.
• הפוסט הרביעי בבלוג הישן[10], שנכתב במקור על ידי מרי אוהרה באתר "the guardian", וכולל עוד עדות אישית של אדם המאובחן כעל הספקטרום האוטיסטי בשם ארי נאמן, שאף הוא מקדם את ההשקפה הידועה בשם גיוון עצבי.
• הפוסט החמישי בבלוג הישן[11], שנכתב במקור על ידי ג'וליה רודס, עוסק באוטיסטית בשם סוזי וינג שהאבחון שלה גרם לאמה הפסיכיאטרית לחקור את נושא האוטיזם.
• הפוסט השישי בבלוג הישן[12], עוסק באוטיסט בשם בראם כהן, ובקורות חייו, בדגש על הקריירה שלו.
• מספר פוסטים אחרים בבלוג הישן[13][14][15][16], עוסקים בדיון על האם אנשים מפורסמים מסוימים הם על הספקטרום האוטיסטי או לא. על כן, הם כוללים ניתוחים רבים של המאפיינים של האוטיזם, בדגש על האוטיזם הקלאסי. היות שהפוסטים פורסמו ב 2007, הם מבוססים על מאפייני האוטיזם כפי שהוגדרו ב DSM-IV-TR, ולא ב DSM העדכני להיום (הלוא הוא ה – DSM-5).

אז, אפשר לסכם ולאמר שהמכנים משותפים נוספים בכל הפוסטים בבלוג הישן של חן גרשוני (שצוינו כאן) – הם כוללים ניתוחים אנקדטוליים של חיים של אוטיסטים מסוימים מחו"ל, קידום השקפת הגיוון עצבי, ואת הרעיון שהאוטיסטים יכולים "לייצג את הציבור שלהם" (סנגור עצמי)

**** רביעית, הבלוג העדכני של חן גרשוני. דומה מאוד באופיו לבלוג הקודם של חן. בבלוג זה, ישנם פוסטים בהם חן מצטט כתבות המתעדות אנקדוטות (סיפורי חיים) של אוטיסטים מפורסמים עם מאפיינים ייחודיים מחו"ל[17][18][19][20][21][22][23][24][25][26][27][28][29][30][31][32][33][34][35][36][37][38][39][40][41][42][43]. שאר הפוסטים הם בעיקר ניתוחים של אנשים מסוימים במטרה לפענח האם היו אוטיסטים[44][45], ,על סקירת לקויות שאינם על הספקטרום האוטיסטי אך "קרובות" אליו, כמו למשל: דיסלקסיה[46][47], דיספרקסיה[48], תסמונת דאון[49], לקות למידה בלתי-מילולית[50], אילמות סלקטיבית[51], ושאר הפוסטים עוסקים בממצאי מחקר על אוטיזם מאת חוקרים מובילים בעולם בנושא הספקטרום האוטיסטי[52], ועל אוטיסטים אקטיבסטים מחו"ל[53][54]

***** חמישית, חברת אס"י אחרת שיש לה בלוג שלם בתוך האתר של אס"י, היא בחורה המכנה את עצמה "ליבליב"[55] –

חלק מהפוסטים שלה עוסקים בהתבכיינות על היחס (הכביכול עוין) של הציבור הנוירוטיפיקלי כלפי אנשים על הספקטרום האוטיסטי[56] – – הפוסט הזה כולל גם תלונות ריאליות (למשל, שלמשטרה בישראל יש נטייה להכות אוטיסטים על ימין ועל שמאל), וגם מהווה פרסמות לחג האוטיסטים הבינלאומי. יש לה גם עוד פוסט התבכיינות על היחס של החברה לאוטיסטים – בפייסבוק, בשוק העבודה, בגנים, עם קצת פחות ביסוס מדעי[57], ותרחיש דמיוני שממחיש לדבריה את היחס של הציבור הנ"ט לאוטיסטים[58], בפוסט אחר הביעה את הזכויות שלדבריה מגיעים לכלל האוטיסטים[59]. בפוסט אחר התבכיינה על כך שהיא איננה מצליחה להחזיק עבודה[60]. בפוסט אחר השוותה את היחס בין אוטיסטים לנוירוטיפיקלים, לבין היחס לבין כלבים וחתולים (אחד רוצה לטרוף את השני)[61]. בפוסט אחר היה שירים מלאים בהתבכיינויות על כמה שהיא מרוצה מחריגותה ולא מעוניינת להיות כמו כולם. היא דיברה על המדענים (חוקרי האוטיזם) כאילו הם רוצים גם כן לנרמל את האוטיסטים, מה שאיננו בהכרח נכון[62], ועוד פוסט שכולל התבכיינות על כמה היא סבלה בחייה רק כי היא אוטיסטית[63].

הרבה מהפוסטים בבלוג שלה הם פרסומות לחג האוטיסטים הבינלאומי על בסיס שנתי – כשבכל פעם היא דואגת לציין בדיוק לגבי האירוע שיהיה לרגל החג: באיזה כתובת בדיוק הוא יהיה, באיזה תאריך ובאיזה שעה, ואיך להגיע למקום – החל מהחג של שנת 2011 ועד לחג של שנת 2019.[64][65][66][67][68][69][70][71].

הרבה מהפוסטים בבלוג שלה (באזור העשרה) עוסקים בנושאים שכלל אינם קשורים לאוטיזם, שלא יוזכרו כאן.

ישנם פוסטים בבלוג שלה שעוסקים במדע שמאחורי אוטיזם – כלומר, בלהסביר את פשר ומהות הספקטרום[72][73][74][75][76] –

לגבי תסמונת אספרגר[72] – ליבליב מצטטת בחלק מהפוסט שלה את הערך בויקיפדיה בנושא, כפי שהיה כתוב בזמן שבו כתבה את הפוסט – יש לציין כי בעת שכתבה את הפוסט, תסמונת אספרגר עדיין הייתה חלק רשמי מהספקטרום האוטיסטי, עד שלאחר מכן, ב 2013, יצא ה DSM-5 בו תסמונת אספרגר לא קיימת יותר. היא מציינת בפוסט, הן דרך ציטוטים בויקיפדיה והן דרך עדות אישית, שתסמונת אספרגר (בזמנו) התאפיינה בקושי בעיקר בתקשורת בלתי מילולית ו שפת גוף. היא גם מעידה על עצמה שהתחילה לדבר בגיל 3, ומדווחת שהחלה לחוש קשיים בתקשורת כבר בגיל 4-5, ומעלה שאלה האם נכון לאבחן אותה תחת PDD-NOS או תסמונת אספרגר. יצוין לסיום רק כי כיום, ב 2020, לולא ליבליב הייתה הולכת לאבחון אצל פסיכיאטר רק היום, היא בוודאי הייתה מקבלת אבחנה של PDD-NOS, שכן היא עושה רושם של אוטיסטית מבוגרת בתפקוד מאוד גבוה, אך היא לא יכולה להיות אספרגר כיום, כי אין דבר כזה אספרגר יותר.

בפוסט אחר, ליבליב מותחת ביקורת על הסרט "זה הילד שלי"[76] – סרט תיעודי, כאשר אחת המשפחות האלו היא משפחת עמית – המשפחה של דניאל ועמליה עמית[77] (אוטיסט ואימו, שנכון לשנת 2020, מהווים מבין הדמויות המפורסמות בישראל בעולם האוטיזם[78][79]).

בפוסט אחר, ליבליב מנסה להסביר את פשר (מהות) כל הספקטרום האוטיסטי[75], בין היתר, טוענת ליבליב שאי אפשר למדוד אינטליגנציה (IQׂ) של אנשים על הספקטרום האוטיסטי באותה הדרך שניתן למדוד אותה אצל אנשים |נוירוטיפיקלים, מכיוון שהיות וחלק מהמשמעות של להיות על הספקטרום האוטיסטי, לטענתה, הוא קושי בהבנת הוראות ושאלות.[75] היא מתייחסת בפוסט שלה אל פוסט של האנתרופולוג הספקן גיל גרינגרוז, שביטא בפוסט שכתב את אותה הטענה שהיא ביטאה בנושא. כמו כן, היא מתייחסת לפוסט בהבדלים בין תסמונות שונות שעל הספקטרום – אוטיזם קלאסי, PDD-NOS, תסמונת אספרגר וכו') ולעובדה שלאנשים עם תסמונות שונות על הספקטרום תהיה אינטליגנציה שונה. בנוסף, ליבליב היא בין הראשונים בישראל לציין את העובדה שאוטיזם "אינו מחלה אלא שונות נוירולוגית.

הערות שוליים

[1]http://www.acisrael.org/blogs/aci/

[2]http://newsletter.acisrael.org

[3]http://newsletter.acisrael.org/?paged=2

[4]http://newsletter.acisrael.org/?paged=3

[5] http://chen.acisrael.org

[6] https://autisticculture.wordpress.com/

[7] http://chen.acisrael.org/?p=20

[8] http://chen.acisrael.org/?p=21

[9] http://chen.acisrael.org/?p=19

[10] http://chen.acisrael.org/?p=14

[11]http://chen.acisrael.org/?p=15

[12] http://chen.acisrael.org/?p=9

[13] http://chen.acisrael.org/?p=8

[14] http://chen.acisrael.org/?p=7

[15] http://chen.acisrael.org/?p=6

[16] http://chen.acisrael.org/?p=5

[17] https://autisticculture.wordpress.com/2012/11/06/תסמונת-אספרגר-היא-הנורמליות-שלנו/

[18] https://autisticculture.wordpress.com/2012/10/08/האוטסקייפ-הראשון-שלי/|

[19] https://autisticculture.wordpress.com/2012/06/02/סיפור-על-אהבה-ואוטיזם

[20] https://autisticculture.wordpress.com/2012/03/22/נפש-יפה-האמנית-האוטיסטית-קייטי-מילר/

[21] https://autisticculture.wordpress.com/2012/03/19/תנועת-הזכויות-האוטיסטית-בגלובס

[22] https://autisticculture.wordpress.com/2019/11/23/הבלרינה-האוטיסטית-מפולניה

[23] https://autisticculture.wordpress.com/2019/07/21/אני-עורכת-הדין-האוטיסטית-המוצהרת-הראש

[24] https://autisticculture.wordpress.com/2019/04/02/שלושים-שנה-אמרו-לקוסמה-שהוא-מוזר-האבחנ/

[25] https://autisticculture.wordpress.com/2018/11/25/הסיוט-של-המורה-האוטיסטית-שאושפזה-בכפי/

[26] https://autisticculture.wordpress.com/2017/12/22/אוטיסטית-אילמת-בת-22-מצאה-את-קולה-והחלה-ל/

[27] https://autisticculture.wordpress.com/2017/12/09/דיילות-העיפו-נוסעת-אוטיסטית-מטיסה-של-א/

[28] https://autisticculture.wordpress.com/2017/11/16/אם-בת-42-גילתה-שהיא-אוטיסטית-כמו-בתה/|

[29] https://autisticculture.wordpress.com/2017/09/10/עשיתי-דוקטורט-בפסיכולוגיה-וכך-גיליתי

[30] https://autisticculture.wordpress.com/2017/08/26/גארי-ניומן-ערכי-המשפחה-שלי/|

[31] https://autisticculture.wordpress.com/2017/08/06/המוני-אמהות-אוטיסטיות-כובשות-את-בריטנ

[32] https://autisticculture.wordpress.com/2016/06/14/מפלגת-העבודה-הבריטית-תמנה-שר-צללים-למג/|

[33] https://autisticculture.wordpress.com/2015/07/27/אוטיזם-זה-לא-לקות-אלא-רק-ראייה-שונה-של-ה/|

[34] https://autisticculture.wordpress.com/2014/11/21/תסמונת-בת-זמננו/|

[35] https://autisticculture.wordpress.com/2014/11/17/יום-בחייו-של-סטודנט-אוטיסט-לפיזיקה

[36] https://autisticculture.wordpress.com/2014/11/08/תמיד-הרגשתי-לא-שייכת-קרוליין-הרסט-אוב/

[37] https://autisticculture.wordpress.com/2014/11/02/האוטיזם-עוזר-לי-להיות-סופרת-בינלאומית/

[38] https://autisticculture.wordpress.com/2014/10/20/רבות-מדי-סובלות-בשקט-למה-דחוף-לנו-לדבר/

[39] https://autisticculture.wordpress.com/2014/10/20/פיטר-תיל-על-יצירתיות-תסמונת-אספרגר-ומנ/

[40] https://autisticculture.wordpress.com/2014/10/20/אני-לא-על-סמים-אני-אוטיסטית-אומרת-טארה/

[41] https://autisticculture.wordpress.com/2014/04/21/חודש-קבלת-האוטיזם-רנה-סלאס/

[42] https://autisticculture.wordpress.com/2014/04/18/חודש-קבלת-האוטיזם-העולמי-ראיון-עם-אולי/

[43] https://autisticculture.wordpress.com/2014/04/02/אובחנתי-כאוטיסט-בבגרותי-לא-רק-ילדים-הם/

[44] https://autisticculture.wordpress.com/2007/01/29/האם-אנדי-וורהול-היה-אוטיסט/|

[45] האם אלברט איינשטיין היה אוטיסט?

[46] https://autisticculture.wordpress.com/2017/12/07/%d7%a8%d7%99%d7%a6%d7%a8%d7%93-%d7%91%d7%a8%d7%a0%d7%a1%d7%95%d7%9f-%d7%93%d7%99%d7%a1%d7%9c%d7%a7%d7%a1%d7%99%d7%94-%d7%94%d7%99%d7%90-%d7%91%d7%a1%d7%9a-%d7%94%d7%9b%d7%9c-%d7%a6%d7%95%d7%a8

[47] https://autisticculture.wordpress.com/2015/01/20/%d7%9e%d7%a8%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%93%d7%99%d7%a1%d7%9c%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%97%d7%93%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%aa-%d7%97%d7%95%d7%a9%d7%99-%d7%a1%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%95%d7%aa

[48] דיספרקסיה עשויה להיות רצינית, היא ראויה ליותר תשומת לב

[49] האם אנחנו באמת רוצים עולם ללא תסמונת דאון?

[50] https://autisticculture.wordpress.com/2017/11/09/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%a0%d7%a8%d7%90%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%a7%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%93%d7%94-%d7%9c%d7%90-%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%a6%d7%9c-%d7%9e%d7%91%d7%95

[51] https://autisticculture.wordpress.com/2017/12/22/%d7%90%d7%95%d7%98%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%9c%d7%9e%d7%aa-%d7%91%d7%aa-22-%d7%9e%d7%a6%d7%90%d7%94-%d7%90%d7%aa-%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%95%d7%94%d7%97%d7%9c%d7%94-%d7%9c/

[52] https://autisticculture.wordpress.com/2017/09/30/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%9c%d7%a7%d7%97-%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%9e%d7%97%d7%94-%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9e%d7%99-%d7%9c%d7%90%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%92%d7%a8-30-%d7%a9%d7%a0%d7%94-%d7%9c%d7%96%d7%94

[53] https://autisticculture.wordpress.com/2012/03/19/%d7%aa%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%aa-%d7%94%d7%96%d7%9b%d7%95%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%98%d7%99%d7%a1%d7%98%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%92%d7%9c%d7%95%d7%91%d7%a1

[54] https://autisticculture.wordpress.com/2014/04/21/%d7%97%d7%95%d7%93%d7%a9-%d7%a7%d7%91%d7%9c%d7%aa-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%98%d7%99%d7%96%d7%9d-%d7%a8%d7%a0%d7%94-%d7%a1%d7%9c%d7%90%d7%a1

[55] http://livliv.acisrael.org/|

[56] http://livliv.acisrael.org/?p=98

[57] http://livliv.acisrael.org/?p=93

[58] http://livliv.acisrael.org/?p=91

[59] http://livliv.acisrael.org/?p=71

[60] http://livliv.acisrael.org/?p=45|

[61] http://livliv.acisrael.org/?p=39

[62] http://livliv.acisrael.org/?p=25

[63] http://livliv.acisrael.org/?p=1|

[64] http://livliv.acisrael.org/?p=86

[65] http://livliv.acisrael.org/?p=85

[66] http://livliv.acisrael.org/?p=84

[67] http://livliv.acisrael.org/?p=81

[68] http://livliv.acisrael.org/?p=76

[69] http://livliv.acisrael.org/?p=68

[70] http://livliv.acisrael.org/?p=50

[71] http://livliv.acisrael.org/?p=28

[72] http://livliv.acisrael.org/?p=49

[73] http://livliv.acisrael.org/?p=36

[74] http://livliv.acisrael.org/?p=31

[75] http://livliv.acisrael.org/?p=22

[76] http://livliv.acisrael.org/?p=24

[77] https://www.mako.co.il/tv/Article-8e408867feb7e21006.htm|

[78] https://www.facebook.com/daniel.amit.16

[79] https://www.facebook.com/profile.php?id=100002394611070