איך להכין משחק ויכוחים טוב?

אחרי שכתבתי את הפוסט על "משחק ויכוחים" מסוים, אציין שיצא לי לשחק במשחק אחר, מאוד מזכיר אותו מבחינת העיצוב שלו (והדברים שהוא מנסה ללמד): Socrates Jones: Pro Philosopher – לחצו כאן כדי לשחק בו (ומומלץ בחום לעשות זאת בטרם קריאת הפוסט הזה). לרפלקציות מהמפתחים של המשחק הזה לחצו כאן ו/או – כאן.

גם המשחק הזה בא ללמד חשיבה ביקורתית ואיך להתווכח בצורה "נכונה". אבל יש הרבה הבדלים בין איך שני המשחקים עושים את זה.

מכיוון שמעניין אותי לדון באיך להכין את ה "לומדה" הכי אפקטיבית בהקשר הזה, אסקור את ההבדלים בין 2 הלומדות האלו,

אבל אתחיל מההבדלים המעניינים ולא מלהסביר לעומק על המשחק  Socrates Jones: Pro Philosopher, כי אין לזה חשיבות.. זה באופן כללי פחות או יותר אותו הדבר כמו המשחק השני, רק עם גרפיקה, מוזיקה, סיפורי כיסוי אחר וכו'. ועל ההיבטים האלה אין לי עניין לדון, משום שהם לא קשורים בשום צורה (לפחות להבנתי) להיבט החינוכי של המשחק.

אגב, למרות שלמשחק שסקרתי בפוסט הקודם אין באמת שם, לצורך העניין, אקרא לו "להביס את אלים", בעקבות סיפור הכיסוי של המשחק ההוא, זה נשמע לי מספיק מתאים..

אציין ואסביר גם בכל סעיף, איזה משחק לדעתי השתמש בדרך עדיפה על פני השני ולמה:

מבחינת כמות הדרכים לנצח בכל שלב:

ב Socrates Jones: Pro Philosopher, אפשר לנצח רק בדרך אחת (ציטוט מכאן: "a logic puzzle with a single solution"). יאמנם השחקן יכול לבחור להשתמש באחד מתוך כמה טיעוני נגד, אבל רק אחד מהם יעבוד (אם בכלל – לפעמים דווקא לבקש מהצד השני להסביר את עצמו זה כל מה שצריך כדי "לנצח").

מנגד, במשחק "להביס את אלים", יש שלבים בהם יש יותר מדרך אחת לנצח, כאשר זכור לי שבאחד המקרים הדרכים האפשריות לנצח שונות בתכלית זו מזו (רמז: אני מדבר על שלב האינטליגנציה).

לדעתי, המשחק "להביס את אלים" שיחק אותה בסעיף זה. לפעמים (ולדעתי, רק לפעמים) יש כמה דרכים שונות להפריך בדיוק את אותו טיעון, כי טיעון מורכב מכמה הצהרות, והפרכת אחת מההצהרות האלה יכולה להספיק כדי לערער את המסקנה/ות של הטיעון, מה שתלוי גם כמובן, בהאם מסקנת הטיעון ניתנת לבדיקה אמפירית או לא

מבחינת התגובות האפשריות המוצעות לשחקן בכל שלב:

ב Socrates Jones: Pro Philosopher, יש "טבלה" מסודרת של מהלכים בכל ויכוח, המחולקת ל 2 חלקים: "Question" (שאל) ו "Chellenge" (התנגד). אצטט את רשימת המהלכים בחלק "Question":

•  "Ask for clarification" (בקש הבהרה לטיעון)
• "Press for backing" (בקש ביסוס לטיעון)
• Question Relevance (שאל מה הקשר בין הסבר מסוים על ההנחות של הטיעון, לבין המסקנה שלו)

בחלק "chellenge", יש מעיין "מגילה" עם רשימה של טענות נגד שהשחקן יכול לנסות להעלות כל אחת מהם.

מנגד, במשחק "להביס את אלים", אין שום רשימת מהלכים. או יותר נכון, יש כזו, אבל היא רק משמשת להבהרת מהלכים אפשריים במשחק כדי להסביר למה הם היו גורמים לשחקן להפסיד או לנצח.

במקום זה, המהלכים עצמם שהשחקן יכול לעשות "מעורבבים" בין מהלכים מסוג "question" ו "chellenge", והשחקן צריך להבין את המהות של כל מהלך שמוצע לו לבד, ולדעת מתי כל מהלך הכי מתאים.

בתמצית, אני חושב שמה שיש ב – Socrates Jones: Pro Philosopher הרבה יותר טוב מבחינה זו.

לא רק שהוא הופך את זה הרבה יותר פשוט לשחקן להבין מה הוא יכול לעשות (בניגוד למשחק השני, בו מוצעים לך תגובות ספציפיות ואתה צריך לפרש אותם לבד, כנ"ל), אלא גם הוא הופך את זה להרבה יותר פשוט להבין איך באופן כללי כל שלב "זורם" ומתקדם – יותר קל ככה להסביר בצורה מסודרת מה הולך בכל ויכוח, ואיך הוא מתנהל.

מבחינת הטיעונים שהאויב בכל שלב מעלה:

ב – Socrates Jones: Pro Philosopher, בכל פעם שהאויב מדבר, הוא מעלה טיעון שלם, ומציג את כל חלקיו, ורק לאחר מכן השחקן מקבל "זכות" להגיב, כאשר התגובות של השחקן עשויות להיות טיעונים ועשויות להיות שאלות.

מנגד, במשחק "להביס את אלים" המשחק נוטה להתחיל בצורה "עמומה" יותר: אמנם נושא הויכוח מוגדר מראש, אבל האויב נוטה להתחיל מלהעלות טענה יבשה, במקום להציג את כל הטיעון שלו. זה למה לעיתים קרובות, השחקן צריך להתחיל מבירור הטענה כדי לא להיפסל.

לדעתי, גם כאן Socrates Jones: Pro Philosopher עשה את זה טוב יותר, משום שכאשר מוצג לשחקן כל הטיעון, הוא אכן יכול לברר ולתקוף אותו מכל מיני כיוונים אפשריים.

מנגד, כשרק מוצגת לו טענה ספציפית, אין כל כך מה לעשות איתה. היתרון של להציג את כל הטיעון מראש זה שככה, צריך להבין את הטיעון והבעייתיות שבו כדי לדעת איך להגיב, בעוד שלהגיב לטענה זה הרבה, הרבה יותר קל, ואי אפשר להמציא הרבה תגובות אפשריות נגד טענה קטנה.

מבחינת ההתקדמות במשחק עצמו:

ב Socrates Jones: Pro Philosopher, ככל שהשחקן מתקדם במשחק, כך הוא "צובר" יותר טיעוני נגד שזמינים לו לשימוש בכל נקודה בכל שלב.

מנגד, ב "להביס את אלים", ככל שהשחקן מתקדם במשחק, הוא צובר רק נקודות ודירוגים. אין להתקדמות שלו כל השפעה על התגובות האפשריות שמוצעות לו – הם לא משתנות, וממילא משתנות לחלוטין בין כל שלב ושלב וכל חלק בתוך כל שלב.

האמת שפה אין לי מושג מה עדיף. יתכן שיותר טיעוני נגד אפשריים יכול לתת לשחקן איזשהו "reward" לצפות לו, ולהעלות את רמת הקושי של שלבים מאוחרים ויתר עם העלאת חופש הבחירה, אבל חוץ מזה לא נראה לי שזה עושה משהו.

במשחק "להביס את אלים", הנקודות והדירוגים שימושיים גם כדרך לתת פידבק לשחקן, שכן הוא קיבל נקודה שלילית בקטגוריית "כשלי רד הרינג", לדוגמה, אז הוא יודע שזה בגלל שהוא בחר בתגובה שמהווה סוג של הסחת דעת בויכוח בו היא הוצעה..

אבל קשה לי להשוות.

מבחינת ההתייחסות לכל תגובה אפשרית שהשחקן יכול לבחור:

קודם כל, אסביר את הכוונה.

בשתי המשחקים בכל שלב, השחקן יכול לבחור בין כל מיני תגובות אפשריות לטענה/טיעון כלשהו/י. חלק מהתגובות האלו, בכל אחד מהמשחקים, יחשבו ל "גרועות" ויגרמו לשחקן להפסיד משהו – במקרה של Socrates Jones: Pro Philosopher, יש איזשהו "מד חיים" שיורד במידה והשחקן בוחר בטיעון נגד "גרוע". במשחק "להביס את אלים", תגובות גרועות גורמות ל – "game over" ולהעלאת נקודות שליליות.

עכשיו, ב Socrates Jones: Pro Philosopher, הרבה מאותם תגובות "גרועות", במידה והשחקן בוחר בהן, מקבלות את אותו יחס בדיוק – כלומר, האויב מגיב להם עם אותה תגובה בדיוק (להלן ציטוט מהשלב האחרון לדוגמה, שלזכרוני ניתן לאיזה 5 תגובות אפשריות לפחות: "that seems to have nothing to do with anything I said.." – ראו כאן ב 21:49).

מנגד, ב "להביס את אלים", כל תגובה גרועה תמיד זוכה להתייחסות "ספציפית" מהאויב – הוא תמיד מתייחס לתוכן של כל טענה ומסביר בתמצית מה הבעיה/ות בה. זה גם מתבטא בנקודות, מאחר ולכל תגובה גרועה יש את כמות הנקודות השליליות שהיא מעלה, וכמה נקודות כאלו בכל קטגוריה.

נוסף על כך, ב "מצב ההרדקור", השחקן עצמו מציין כל כשל אפשרי שניתן למצוא ב תשובות "הגרועות" שיש בכל חלק בכל שלב.

ואגב, השחקן יכול לראות "פידבק" אפילו עוד יותר מפורט לעומק אם הוא קורא על אותם תגובות ב "מצב הפרשנויות" של אותו שלב בחלק המתאים, בנוסף למהם הכשלים "הנכונים" בכל אותם תשובות "גרועות".

כאן, אני בהחלט מעדיף בהרבה את מה שנעשה ב "להביס את אלים". קבלת מענה "ייחודי" לתגובה עוזר "להגיע" למחשבות של השחקן ולגרום לו להבין מה הוא עשה לא בסדר. בלי מענה שכזה, איך השחקן ישתפר? אגב, הנקודות האלה לא פעם "מצביעות" על כשלים לוגיים מסוימים באותם תגובות "גרועות", ככה שזה גם מהווה רמז לחלק מהתשובות "הנכונות" במצב ההרדקור באותו שלב. התוספת של ההרדקור והפרשנויות וכל ההבנה שהם יכולים להקנות הופכת את זה למעולה.

מבחינת ההפסדים/ניצחונות ומה שהם עושים:

ב Socrates Jones: Pro Philosopher, כנ"ל, יש "מד חיים" כלשהו לשחקן. מד החיים הזה יורד קצת על תגובה "גרועה" שהשחקן משתמש בה, ואחרי כמה פעמים הוא יורד לאפס, והשחקן נאלץ להתחיל את השלב מההתחלה כדי להמשיך. כשהשחקן מנצח, הוא פשוט עובר לשלב הבא.

מנגד, ב "להביס את אלים", אין השחקן מפסיד ברגע שהוא נתפס על איזשהו מהלך פסול או כשל לוגי כזה או אחר – על הפעם הראשונה, אם כי לתפוס את האויב על כשל/מהלך פסול לא בהכרח יוביל ישירות לניצחון – בדיוק ההפך מהמשחק השני.

בנוסף, ב "להביס את אלים", השחקן יכול לגשת לכל שלב מתי שהוא רוצה. הוא אפילו יכול לנצח באחד מהשלבים במצב ההרדקור, ובכל זאת לאפס רק את הנקודות שהשיג באותו שלב ולפתוח אותו מחדש, רק כדי להשיג יותר נקודות. במשחק השני, הוא חייב לנצח בשלב אחד כדי לעבור לבא אחריו.

לדעתי, כל זה לא ממש משנה. אבל זה רק אני.

מבחינת נושאי השלבים:

יש כאן 2 היבטים לניתוח: מאיזה תחום מגיע נושא השלב, ועל מה השלב עצמו מבוסס.

ב Socrates Jones: Pro Philosopher, כל נושאי השלבים בכל המשחק הם פילוסופיים (מופשטים, דהיינו),

והשלבים עצמם מבוססים על צורות מחשבה של פילוסופים מתבלטים מההיסטוריה, כמו עמנואל קאנט, תומאס הובס וכולי.

מנגד, ב "להביס את אלים", נושאי השלבים הם לפעמים פילוסופיים/מופשטים, ולפעמים להיפך – "מדויקים" יותר וניתנים לבדיקה אמפירית,

והשלבים עצמם מבוססים על דעות ידועות מסוימות (לאו דווקא של אנשים ספציפיים) בנוגע לנושא כלשהו – מטראליזם, לדוגמה.

לדעתי.. מבחינת התחום של כל שלב, אין לי העדפה מיוחדת, כל סוג של תוכן יכול להתאים בהקשר הזה, כי חשיבה ביקורתית רלוונטית לכל נושא,

ומבחינת הבסיס שממנו מגיעים השלבים – אני מעדיף את מה שיש במשחק Socrates Jones: Pro Philosopher – התבססות על צורות מחשבה של אנשים ספציפיים וידועים במקום דעות,

משום שזה הופך כל שלב להרבה יותר פשוט – הרי איך אפשר לייצג דעה כמו מטראליזם, דרך איזשהו "אויב" היפותטי אחד, שאמור "להכיל" את כל צורת המחשבה שמאחורי הדעה הזו? הקונספט של המשחקים מותאם למצב בו 2 אנשים מתווכחים, לכן, מתאים ונכון יותר שהאתגר יהיה כנגד צורת מחשבה של אדם כלשהו, ולא של איזה צורת מחשבה ידועה שהובילה לדעה כלשהי.

בהערת אגב – מבחינת הכשלים הלוגיים..

ב Socrates Jones: Pro Philosopher, אמנם לזכרוני יש שלבים בהם קיימים כשלים לוגיים מסוימים. בשלב האחרון, זכור לי באיזשהו חלק שהשחקן מוכיח שהאויב שלו תקף איש קש (ראו כאן ב 10:26).

למרות זאת, ממה שאני זוכר, בכל פעם שהועלה שם כשל לוגי, לא צוין השם שלו, ולא הורחב עליו.

מנגד ב "להביס את אלים", במצב הפרשנויות, צוין כל כשל אפשרי שיכל היה להיות מצוין (עם מקור לויקיפדיה או אפילו מקור אמין יותר), עם הסבר מפורט לאיפה זה קרה, מה זה, ומה פסול בזה.

כאן, אני בהחלט חושב שהיה פספוס לא מבוטל ב Socrates Jones: Pro Philosopher. זה לא ממש מפתיע, כי המשחק הזה עוצב ככה שאין איזה "narrator" שיסביר לשחקן מה הולך כאן ועל מה מבוסס החומר, בניגוד למשחק "להביס את אלים", שם כל פרט בסופו של דבר מוסבר לעומק.

אני חושב שגם אם לא רוצים או רואים טעם בלפרט על כשלים לוגיים, אפשר לפחות לציין את שמם ומה הם אומרים, אפילו מבלי לציין באיזה "סוג" כשל מדובר, והאם פורמלי או לא פורמלי. "להסתיר" את השמות של הדברים האלה מהשחקן רק פוגע בערך החינוכי של המשחק, וחבל.

 

ולסיום..

נראה לי שיש יתרונות וחסרונות רבים לכל אחד סגנונות העיצוב של המשחקים האלה.

אולי באמת משחק עם:

מערכת תגובות אפשריות כמו של Socrates Jones: Pro Philosopher, אבל עם כמה דרכים אפשריות לעבור כל שלב, כאשר בכל שלב האויב מעלה כמה טיעונים שלמים, מתייחס לכשלים לוגיים כאל דרך לתת פידבק ו "פרסים" לשחקן, נותן מענה ייחודי לכל תגובה אפשרית של השחקן לכל טיעון בכל שלב, שהשלבים בו מבוססים על צורות מחשבה של אנשים "אמיתיים", ומסביר לעומק על כל כשל לוגי שקיים בכל תגובה אפשרית לכל טיעון בכל שלב,

יוכל לשלב את הטוב שמבין שתי המשחקים האלו, למרות שגם הוא יהיה מוגבל, כמובן, בגלל כל הבעיות האינהרטיות בלהכין לומדות על נושא שכזה (אי אפשר לתת לשחקן להעלות טענות/טיעונים משלו אלא עם AI שיוכל "לשפוט" את כל אותם טענות/טיעונים, שהשד יודע האם בכלל אפשר לפתח, ובלעדיו, גם אי אפשר להימנע מלקבוע לשחקן אילו תגובות הם "נכונות" ו "לא נכונות", מה שיוצר בעיה של אמינות).

נראה לי מובן, אם כן, אם לא מלמדים את הבסיס לחשיבה ביקורתית בבתי הספר. אחרי הכל, זה נושא די רגיש ובעייתי. אבל לפחות יש גם תוכנות שעושות משהו בנידון.

ביקורת על משחק ויכוחים

אוקי, בהמשך לפוסט הקודם שכתבתי, בדיוק שיחקתי בעוד משחק חינמי, שהפעם מהווה "סימולציה" (או "משחק רציני") של ויכוחים וניתוח של ויכוחים (בהמשך אסביר את הכוונה).

אז אתחיל מלחפור עליו, ובסוף הפוסט יש קישורים כדי להוריד ולשחק בו:

מה מעניין בזה?

בגדול, מהות המשחק וגם העיצוב שלו. אתחיל מהמהות.

המשחק נועד ל "אימון" חשיבה ביקורתית, או ליתר דיוק, ל 2 "סוגים" של חשיבה ביקורתית:

• ספקנות מדעית – תפיסת עולם שלהבנתי, שופטת מה סביר יותר ומה פחות (בדברים הניתנים לבדיקה אמפירית) דרך מידת התאמת ביסוסו ל השיטה המדעית (מי שלא הבין, מוזמן להסתכל פשוט על ההגדרה של זה על פי ויקיפדיה העברית). הדגש הוא על בדיקת דברים באמצעות מיקוד על ההגדרה המדויקת שלהם, ועל איזה ראיות/מחקרים/מאמרים הם מבוססים.

 

• ניתוח ושיפוט כל טיעון וטענה בויכוח (מופשט ככל שיהיה) על פי תורת הלוגיקה, בדגש על הלוגיקה של אריסטו, בדרך שדומה לדעתי ל – השיטה הסוקרטית, אבל בסגנון קצת שונה וזה לא בהכרח רלוונטי ל – ספקנות פילוסופית. ארחיב על כך בהמשך.

וכן, כמובן שהוא עושה דרך הקנייה של "ידע" מסוים, אבל אני מעדיף להסתכל עליו כ – לומדה שמלמדת באמצעות תרגול, ולא ידע, כי הידע שמופץ במשחק נראה לי בעייתי ולא הכי אמין (בהמשך אתן דוגמות כדי לנמק את זה).

כמו המשחק הקודם שסקרתי, זה גם משחק מבוסס-טקסט, ותוכנה מסוג Console Application. אין גרפיקה ואין מוזיקה, והוא לא שוקל כלום.

מה יש במשחק?

לביקורת עצמה, אתחיל מהפרטים הפחות חשובים. "סיפור הכיסוי" (ה storyline) של המשחק הוא פשוט: מישהו "חטף" את בני המשפחה שלכם, ואתם רצים להציל אותם מידי החוטף, שלוכד אותכם כשאתם מתקרבים אליו, ושם אתם צריכים לעבור כמה שלבים, שכל אחד מהם כולל "ויכוח" עם מישהו בסיטואציה משונה כלשהי..

אם כן, אני מניח שאפשר לקרוא למשחק "להביס את אלים" או משהו כזה. יש גם התייחסות לסיפור בכמה ממצבי המשחק, אבל לא אתייחס אליה בפוסט הזה. לא מעניין..

לפני שנדבר על המצבים של המשחק, צריך להבהיר משהו מהותי יותר, על איך בנויים השלבים בו:

לכל שלב יש "נושא ויכוח" מוגדר מראש עבור שני הצדדים שרשום בתחילתו, ושני הצדדים חייבים להיצמד אליו לכל אורך הויכוח. הנושא הזה עשוי להיות משהו שניתן לבדיקה אמפירית, ועשוי שלא.

במשחק באופן כללי, יש כמה "מצבים" לכל שלב:

1 – מצב "משחק רגיל" –

פה אתם מתווכחים עם מישהו בסיטואציה משונה כנ"ל, וצריכים לתפוס אותו מעלה טענה או טיעון פסולים (מבלי שהוא ידע לתקן את זה) או מבחינת הלוגיקה של אריסטו, או מבחינת הספקנות המדעית (כנ"ל). זה יכול להיות כשל לוגי, סטייה מאחד מ "חוקי המחשבה" הבסיסיים, התבססות על מחקרים מפוקפקים, וכולי.

על כל הפסד במצב זה, תקבלו נקודות "שליליות", בעוד על כל ניצחון תקבלו נקודות "חיוביות".

אני במיוחד אוהב כאן את ההבדלה בין הדרכים לנצח בויכוח על נושא "פילוסופי", לבין הדרכים לנצח בויכוח על נושא "מדעי" – באמת מראה את ההבדל המהותי בין מה ששני "סוגי" ויכוחים אלו מחפשים מכלתחילה. יחד עם זאת, יש דרכים להפסיד שתמיד ישארו זהים בשניהם – טיעון מבורות, לדוגמה.

ככה זה נראה בתחילת שלב:

(להראות ניצחון או הפסד יהיה ספוילר, אז רק אציין ששם זה דומה, רק עם השפעה על הנקודות שלכם שרשומה לכם מול העיניים)

2 – מצב "משחק הרדקור" – 

כאשר אתם נכנסים לשלב במצב זה, אתם עוברים על כמה "חלקים" של השלב, כאשר בכל חלק מוצגים לכם כל התגובות (הגרועות) שהוצעו לכם באותו חלק במצב "משחק רגיל" באותו שלב. בנוסף, יש לכם רשימה (שניתן לקרוא בכל עת במצב משחק זה) של כשלים לוגיים ממוספרים.

מה שאתם צריכים לעשות, זה לציין בכל חלק את מספרם של כל הכשלים הלוגיים הרלוונטיים לתשובות שמוצגות לכם בחלק בו אתם נמצאים, בין אם בגלל שאחת או יותר מהתשובות שם כוללת אותם בתוכה, או בגלל שהיא "מצביעה" על הכשל הזה אצל טענת "האויב" באותו חלק.

על כל כשל שתציינו נכון בכל חלק תקבלו נקודות. יש לכל שלב "סף נקודות" שצריך לעבור כדי "לנצח" בשלב במצב זה.

בנוסף, יש אפשרות לחזור חלק/"מסך" אחד אחורה ולבטל את התשובות שהזנתם ב 2 החלקים האחרונים, כדי לתקן טעויות, אם כי אפשר לעשות את זה רק פעם אחת בכל ניסיון לעבור את השלב:

כמובן שבלי קשר, צריך לנצח באותו השלב במצב "המשחק הרגיל" לפני שתוכלו לגשת אליו במצב הרדקור.

יש גם "הערות" שהמפתח הוסיף לעיתים קרובות בהרבה חלקים בכל שלב, שמהוות בעיקר רמזים עבור השחקן

אני אוהב את הרעיון, חבל שאין באמת איך לקבוע בביטחון מהם באמת התשובות "הנכונות", אפילו כשמדובר בזיהוי כשלים לוגיים ותו לא..

(הנ"ל הוא החלק שמופיע בכל שלב בכל חלק במצב ההרדקור, חוץ מהתגובות בסוף, שקיימות לפעמים)

ודרך אגב, הכשלים הקיימים בכל השלבים הם תמיד כשלים לא פורמליים, אגב, כולל בשלבים "הפילוסופיים", בהם נושא הויכוח איננו ניתן לבדיקה אמפירית.. חבל לדעתי, כי מאוד מתאים "ללמד" כשלים פורמליים דרך השלבים "הפילוסופיים".

3 – מצב הפרשנויות

כאשר אתם נכנסים לשלב במצב זה, בתכל'ס, זה לא משחק – אתם פשוט מקבלים טקסטים לקרוא. אבל הוא חשוב וכדאי שאתייחס עליו.

בדיוק כמו במצב "משחק ההרדקור", גם כאן אתם עוברים על כמה חלקים מרכזיים בשלב אליו נכנסתם, רק שכאן במקום "להסביר" את כל הכשלים הקיימים בשלב, כנ"ל, אתם פשוט מקבלים טקסט לקריאה, שמצטט כל תשובה שהוצעה לכם באותו שלב במצב "המשחק הרגיל", ומסביר אותה לעומק – מהי הרלוונטיות שלה לנושא הויכוח, לטענות/טיעונים של "האויב", מה היא מנסה לעשות, מה היא עושה טוב ולא טוב וכולי.

בשלב זה יש גם התשובות למצב "משחק ההרדקור" – בכל פרשנות שנכתבת לכל תשובה, אם אותה תשובה רלוונטית למצב "משחק ההרדקור", רשום בסופה את מספרי הכשלים הלוגיים הקיימים בה. יש גם רשימה של "מהלכים" אפשריים בויכוח (שאינם כשלים) שמצב זה משתמש גם בהם כדי להסביר את התגובות שמופיעות בכל חלק בשלב.

וכדי "לפתוח" כל שלב במצב זה, צריך לנצח באותו שלב גם במצב "משחק רגיל", וגם ב "משחק הרדקור", ואז אפשר (ידנית) לפתוח אותו:

זה בדיוק מה שמעולם לא מצאתי בשום מקום אחר – העמקה ב "כיוונים" אפשריים שונים שבהם ויכוח על נושא מוגדר מראש יכול לזרום. ככה אפשר להבין ולראות את ה "flow" כאן, את מה שמתרחש "מאחורי הקלעים".

יש גם שימוש רב ב "הערות שוליים" בטקסטים במצב זה – בעיקר לביסוס כל מיני הצהרות שרשומות שם, ממש כמו בויקיפדיה.

רק חבל קצת שהמקורות שמופיעים שם הם לעיתים קרובות ערכים מויקיפדיה, אנציקלופדיה חופשית שכל אחד יכול לערוך..

ולגבי שאר עיצוב המשחק "שמסביב" לזה..

שאר האפשרויות שמופיעות בתפריט הראשי של המשחק כוללות – "ספר עזר" (manual), שגם הוא מהווה טקסט מפוצל לחלקים ומסביר את העיצוב של המשחק (כמו הפוסט הזה) ואת הבסיס לחשיבה ביקורתית, שמירה (פשוט לשמור וזהו), צפייה במצב של השחקן (מיד אתייחס לזה), ואיפוס הסטטוס של השחקן (גם לזה מייד אתייחס).

עכשיו, רק כדי שהעיצוב של המשחק יהיה ברור, הנקודות שהזכרתי קודם כמה פעמים שיש לשחקן, מפוצלות לכמה קטגוריות (4 ליתר דיוק), ובכל אחת יש נקודות "חיוביות" ו "שליליות".

הקטגוריות עצמם הם קבוצות של כשלים לוגיים (כן, אפשר לחלק אותם בעוד דרכים חוץ מפורמלי ולא פורמליי), וכל קטגוריה מייצגת קבוצה אחרת. אם הייתם רוצים עכשיו חומר להעמקה בעניין, הייתי ממליץ להתחיל מקבוצת הכשלים "רד הרינג".

בנוסף לכל זה, לשחקן יש 2 "דירוגים כוללים" במשחק (אחד למצב המשחק הרגיל, ואחד אחר להרדקור), שמחושבים על סמך הנקודות החיוביות השליליות שהשחקן כבר צבר בכל קטגוריה בכל "מצב משחק".

עכשיו, אסביר קודם כל איך השלבים עובדים בקשר לזה, אחרי זה נחזור לאפשרויות בתפריט הראשי.

לגבי מצב המשחק "הרגיל": כאמור, אתם מקבלים נקודות חיוביות ושליליות במצב זה, תלוי אם ניצחתם או הפסדתם, באיזה נקודה בויכוח זה קרה, ולמה. אבל, אין לזה משמעות – מהרגע שאתם מנצחים בשלב, עשויים לקפוץ טיפים למשחק ושלבי בונוס (המהווים טריוויה על נושאים הקשורים לנושא השלב בו בדיוק ניצחתם), אבל מצב הנקודות שלכם במצב זה לא משפיע על שום דבר אחר. אני חושב שהעיקר התועלת של הנקודות האלה היא באיך שהם מסייעות לתת פידבק לשחקן – מה טוב ומה לא טוב בתשובות שהוא בוחר.

אגב, שלבי בונוס נראים פשוטים. דוגמה:

לגבי מצב המשחק "ההרדקור": פה, אתם מקבלים נקודות חיוביות על כל תשובה נכונה שאתם מכניסים בכל חלק, ונקודות שליליות על כל תשובה לא נכונה (או תשובה שפספסתם). ככה שכאשר אתם עוברים על שלב במצב זה, מצטברים לכם נקודות חיוביות ושליליות על סמך התשובות שלכם, ועל סמך נקודות מצטבר דירוג. הדירוג הזה קובע אם תעברו את השלב כשתסיימו לעבור עליו או לא:

• אחרי שאתם מנצחים בשלב במצב זה, אם עוד לא החלטתם "לפתוח" את אותו השלב במצב הפרשנויות, אתם יכולים לאפס את הנקודות שהשגתם בשלב זה כשניצחתם בו, כדי שתוכלו לעבור אותו שוב עם יותר נקודות:

• בשלבים מתקדמים במצב משחק זה, יש דרישות לזמינתן גם מבחינת הנקודות – ככה שאם ניצחתם באותם שלבים במצב הרגיל, אם לא צברתם מספיק נקודות, לא תוכלו לגשת אליהם:

• גם במצב זה עשויים לקפוץ טיפים למשחק שכתב המפתח במידה כאשר אתם מנצחים בשלב בו.

עכשיו, בחזרה לתפריט הראשי, יש שלוש אפשרויות שם שרלוונטיות לזה:

"view high score" – כאן אתם רואים את כל הנקודות החיוביות והשליליות שצברתם בכל קטגוריה בכל מצב משחק, ואת הדירוגים הנוכחיים שלכם בכל מצב המבוססים על נקודות אלה. זה הכל..

"reset" – אפשרות זו מאפסת את כל ההתקדמות שלכם במשחק, שזה אומר, הכל – כל הנקודות החיוביות והשליליות שצברתם בכל שלב, בכל קטגוריה, ובכל מצב משחק. זה כמובן אומר שכל השלבים שכבר ניצחתם בהם שוב יסומנו כאילו לא ניגשתם אליהם בכלל. ככלל, הסיכוי שתאלצו לעשות זאת אפסי, אבל אם אתם מעוניינים..

"save" – ברור מה זה, אבל אדגיש שהשמירה שזה עושה היא מוחלטת – כל הנקודות בכל הקטגוריות בכל המצבים, כל הדירוגים, כל השלבים הפתוחים והסגורים בכל מצב, וכו'.

לגבי התוכן עצמו שיש במשחק:

עכשיו שכסיימתי לחפור על עיצוב המשחק, שעליו לא היה לי הרבה מה להגיד, אחפור על התוכן שלעצמו.. נתחיל מהתוכן שבשלבים.

השלבים מחולקים ל 4 דרגות קושי (אולי בקרוב יצא DLC למשחק עם עוד שלבים בכל אותם רמות קושי). זה גדול:

שלב 1 – "אלוהים" – לא, השלב הזה לא קשור בשום צורה, לא לתאיזם ולא לאתאיזם. במקום זה, הוא מבוסס על שאלה הזויה במיוחד:

"האם יש הבדל בין יש אלוהים לבין אין אלוהים"?

התשובה ברורה מאליו, כמובן, אבל החוכמה היא לדעת איך להפריך את הדעה ההפוכה לזו המובנת מאליה על פי עקרונות החשיבה הביקורתית עליהם המשחק מבוסס. פשוט, לא תורם כלום לכל הויכוח העתיק הזה על האל, אבל אחלה בתור התחלה. לא ארחיב למניעת ספוילרים,

אבל כן אציין ששלב זה, אולי אפילו יותר טוב מכל שלב אחר, ממחיש את השיטה הסוקרטית ואיך היא עובדת. שואלים שאלה, ומנהלים שיחה שנצמדת לשאלה, עד שמוצאים "סתירה פנימית" שמפריכה את אחד הצדדים. קלאסי ופשוט.

עם זאת, בשלבים אחרים זה לא ככה, בין היתר משום ששלב לא חייב להיגמר ברגע שהשחקן תופס את ה "אויב" ויכוח על טעות – הוא נגמר כאשר האויב נכנע. לכן הם עשויים בחלקם להיראות כמו דיאלוגים סוקרטיים, אבל לא ב 100%.

שלב 2 – "אינטלגנציה" – מה זה אינטגלציה ואיך ניתן למדוד אותה לדעתכם? IQ, נכון? או אולי זה לא כל כך פשוט..

אני ממש מתקשה עד היום להבין מה זה אומר בכלל, נראה לי כאילו כל אחד מגדיר את המושג הזה איך שמתחשק לו (בדומה למושג "אלוהים", אגב – כנראה יש סיבה טובה למה יש את שני השלבים האלה "בסמוך"..).

בכל אופן, בשלב הזה אתם בעיקר מערערים את הקשר בין מבחן ה IQ לאינטגלנציה. כאן עקרונות הספקנות המדעית חשובים ורלוונטיים.

אגב, כדאי להדגיש שבהחלט ניתן להוכיח קשר (ולמעשה, לפי ויקיפדיה, כבר הוכח), או לפחות קורלציה גבוהה, בין אינטלגנציה למנת משכל המבוססת על מבחן ה IQ.

אבל אפשר גם, בנסיבות אחרות (והמבין יבין), לערער את הקשר הזה ואת הקורלציה הגבוהה הזאת. זה מה שאתם עושים בשלב הזה במשחק.

שלב 3 – "בעיית גוף-נפש" – סוגיה פילוסופית קלאסית אולי כמו סוגיית הבחירה החופשית.

בשלב, האויב נגדו אתם מתווכחים מהווה "מטראליסט" כלשהו, בעוד אתם צריכים להפריך אותו ואז לייצג "אידיאליסט" כלשהו ולהוכיח עמדה אידיאליסטית כלשהי..

כמובן שבמציאות, למטראיאליסטים יש הרבה טענות, וגם לאידיאליסטים, וגם לעמדות האחרות בנוגע לבעיית גוף-נפש. אתם מפריכים פה רק "מקרה אחד" של מטראליזם.

שלב 4 – "NLP" (בעברית: "ניתוב לשוני פיזיולוגי") – אני מאוד, מאוד אוהב את השלב הזה משום שהוא מזכיר לי, במידה רבה מאוד, שדיברתי על כל מיני היבטים של חשיבה ביקורתית שקשורים לכל מיני "מוצרים" שיעילותם לא מוכחת (ראו לדוגמה בפוסט הזה).

במילים אחרות, עצם קיומו של השלב הזה, בשילוב עם העובדה ש NLP זו שיטה שמוכרים דרכה כל מיני טיפולים תמורת כסף, ממחיש את הקשר והשימושיות של חשיבה ביקורתית במובן הכלכלי, באופן "אינטרקטיבי". קצת יותר שימושי מסתם להתווכח "באוויר".

בכל אופן, על השלב עצמו אין לי ממש מה להרחיב, אבל אעיר שכמובן גם כאן, הויכוח הוא רק נגד "מקרה אחד" של אדם אחד שתומך ב NLP, ולא מתיימר לייצג את כל התומכים בתחום זה.

זה גם השלב היחידי שבו העקרונות של "הספקנות המדעית" דומיננטיים במיוחד, בגלל שיש בשלב זה המון תגובות אפשריות שכוללות רפרנסים למחקרים ומאמרים אקדמיים (אמיתיים). פה מתחילים להיכנס כל הדברים שבודקים בדברים האלו – תקפות חיצונית ופנימית, פרטים לגבי מחקרים כמו קבוצת ביקורת, וכולי..

שלב 5 – "קורלציה" (מתאם) – אוקי, זה כנראה השלב היחידי במשחק שרלוונטי ל ספקנות פילוסופית, שכן נושא הויכוח, הוא האם יש קורלציה לכל דבר (כלומר, האם כאשר כל דבר משתנה, בהכרח משהו אחר משתנה יחד איתו), בעצם שואל האם בכלל קיימת היכולת לדעת איזשהי "קורלציה" למשהו, בעוד ספקנות פילוסופית היא על עצם היכולת לדעת משהו בכללי.

הוא מבוסס כנראה על חלק בפילוסופיה של פילוסוף מסוים, אבל לא אציין ואפרט עליו, שוב, כי זה יהיה ספוילר.

מה שכן, אחד התגובות האפשריות בשלב זה מזכירות לי מאוד את הפוסט הזה – הטענה שאם מישהו לא מסכים איתך, זה כי הוא "אטום מחשבתית". אז אם כשתנסו לזהות את הכשלים בתגובה זו במצב ההרדקור של שלב זה, יתכן והפוסט שקישרתי אליו לפני 2 שורות יעזור 🙂

בהערת אגב – חבל לי שאין התייחסות במשחק להטיות קוגניטיביות, כי זה מאוד רלוונטי לספקנות מדעית. הטיות חשובות לזיהוי גם כשמתווכחים על מחקרים (לזיהוי "הטיה" במדגם של המחקר, לדוגמה), וגם עבור הספקן עצמו, כדי שידע לזהות מתי הוא נופל בהן ואיך הן משפיעות על גיבוש דעותיו.

מבחינת ספר העזר – מעבר להסברים על העיצוב של המשחק, הוא מסביר גם:

• מה הם בכלל טיעון וטענה
• מהם טיעונים אינדוקטיביים ודדוקטיביים וההבדלים ביניהם
• סוגים שונים של בעיות בהגדרות – ערפול, דו משמעות..
• מה זה טיעון תקף, בין אם בפילוסופיה, או, טיעון "תקף חיצונית" ו/או "תקף פנימית" במדע..
• טיעון הרגרסיה, כלומר.. ההסבר ללמה אסור במשחק לשאול 'למה' כל הזמן וזהו.
• דוגמות להתעלמויות שיכולות "לקרות" בעת ויכוחים, עם דוגמות לכאלו בעלות כשלים מקבוצת הכשלים "רד הרינג".
• בהערת אגב – יש גם ציון מונח בשם "כשל רטורי", שזה כל כשל שנמצא בטענה/טיעון שנטענים מפאת שימוש בטכניקה רטורית כלשהי (כמו פאתוס או לוגוס). נשמע לי כאילו המפתח המציא את זה..

הצצה לאיך זה נראה:

ׁ(הנ"ל הוא ה "מסך"/הדף השני של ספר העזר)

ולגבי הטיפים – הטיפים, באופן כללי, על אף שלפעמים מנוסחים באופן מגוחך (ציטוט מאחד מהם: "what is super-special-awesome about.."), מספקים למעשה שילובים של טיפים והעשרות (בניגוד למשחק ההשקעות, פה אין הפרדה ביניהם), שלפעמים מדברים על החומר שהמשחק לא שילב (יש טיפ עם דוגמה לטיעון עם כשל פורמלי, לדוגמה), ולפעמים מעמיקים בחומר שקיים כבר במשחק ומוצג בספר העזר שלו (לדוגמה, יש טיפ עם העמקה בסוגים מסוימים של כשל לוגי מסוים שצוין בספר העזר, ללא ספוילרים), וטיפ אחר שמעמיק במשהו מרתק שקשור לשלב ה NLP (על איך "להתווכח" על יעילות שיטות ודיאלקטיקות מסוג זה).

לסיכום..

אחלה תוכנה לקצת תרגול מעשי של חשיבה ביקורתית בהקשרים של פילוסופיה ומדע, על אף שכנראה רבים יוכלו למצוא ניסוחים גרועים/חלקים מפוקפקים וכולי –

בכל מקרה "רמת המציאותיות" של המשחק מוגבלת ביותר, כיוון שהשחקן לא יכול לנסח טיעונים ודעות משלו, שזה לא למה לא היתי רואה אותו כמשחק סימולציה.

אפשרויות הורדה והפעלה:

• לחצו כאן כדי להוריד את הגרסה של המשחק שמחייבת התקנה על המחשב האישי בטרם הפעלתה.
• לחצו כאן כדי להוריד את הגרסה של המשחק ש (כמעט) זהה לגרסה מהסעיף מהקודם, רק שאיננה מחייבת התקנה להפעלתה.
• לחצו כאן כדי לגשת לדף "הרשמי" של המשחק, שם הוא עשוי להתעדכן.

לאחר ההורדה, צריך פשוט לפתוח את הקובץ (הדחוס) שהורדתם, לחלץ את התיקייה של המשחק לאיפה שבא לכם, וכל שאר ההוראות הבסיסיות (כולל הליך ההתקנה) כתוב במסמך שבתיקייה בשם "README BEFORE PLAYING".

אז מה אתם חושבים על המשחק הזה? אשמח לשמוע בתגובות.

דת VS מדע

מבוא

הפעם מדובר בדיון דמיוני, שהדמויות בדיון אינם מייצגות אנשים ספציפיים, אלא 2 קבוצות של אנשים: אלו שנוטים לתעדף את המדע(מבחינת התחברות אישית), ואלו שנוטים לתעדף דתות באופן כללי או דת ספציפית(כנ"ל).

לשיחה הזו אין שאלת דיון מוגדרת היטב(כי יש יותר מדי שאפשר לדבר עליו בנושא זה). רוב השיחה תתרכז בניגודים ואי ההסכמות המהותיות ביותר בין שתי הדברים האלה. בסוף הפוסט אני גם אתייחס להיבטים חברתיים(בחברה הישראלית). נראה לי שהצלחתי לכתוב את הדיון מנקודת מבט ניטרלית.

אם אנסה בכל זאת לנסח שאלה מרכזית סביבה השיחה "רוקדת", היא תנוסח בערך כך:
איזה צורת חשיבה עדיפה(מבחינת הנאה, חיפוש האמת ותועלתנות): דת או מדע?

לפני קריאת ההמשך, ממליץ לקרוא הגדרות מילוניות(אם כי לא הכי אמינות) של דת, ושל מדע.

ובכל אופן, הבה נתחיל את הדיון:

תומכי מדע: המדע מבוסס על תצפיות וניתוחם, בעוד כל הדתות מבוססות על אמונה עיוורת במשהו על טבעי.

תומכי דת: זה לא מדויק. הדת אכן מבוססת על ההנחה ההיא, אבל יש למדע גם הנחה דומה: שהחושים שלנו מעניקים לנו אינפורמציה נכונה. האמונה של המדע בחושים איננה שונה מהאמונה בדבר על טבעי.

תומכי מדע: לא. עדיין יש הבדל. כבר הצלחנו באמצעות המדע לזהות מקרים שרומזים שיש מקרים בהם החושים מטעים אותנו, אבל שוב, זה עצמו התגלה בזכות המדע. אנחנו מסוגלים לזהות מתי אנחנו טועים, בין אם בתצפיות או בניתוחים של התצפיות, בעוד אתם אף פעם לא בודקים את עצמכם.

תומכי דת: מה פתאום?! אנחנו התאיסטים מטילים ספק בכל הפרשנויות שלנו(כלפי הסיפורים בהם אנחנו מאמינים) כל הזמן. לעיתים יש דברים בסיפורים האלו שנראים כסתירות, אז אנחנו מחפשים דרכים ליישב את הסתירות. אנחנו מאמינים שזה מצליח יותר בזכות האמונה שלנו.

תומכי מדע: אבל הבדל בולט הוא שבמדע, בניגוד לדת, הדבר בו אנחנו מאמינים(החושים) כל הזמן מספק לנו אינפורמציה חדשה שיכולה להראות כסותרת אינפורמציה שקלטנו קודם. בדת אתם לא מקבלים אינפורמציה חדשה מהדבר בו אתם מאמינים – אתם פשוט ממשיכים לנסות ולפרש את הטקסטים שקיבלתם כאמת לפני שניסיתם להבין אותם בכלל.

תומכי דת: לא תמיד זה נכון. במהות של "דת", לכל דת יש איזשהו גורו, עם מאפיינים על-טבעיים כלשיהן. לפעמים זה יכול להיות בן אדם(שעשוי להיחשב ל "גורו" או "מורה רוחני") שטוען שיש לו כוח על-טבעי כלשיהו. הוא מביא אינפורמציה חדשה כל הזמן, כי מאמיניו נמצאים איתו בקשר. ויש כמובן הרבה שיחות על איך לפרש את דבריו וכולי.

תומכי מדע: זה גם מייצג הבדל מאוד מהותי. לכל דת יש איזה דמות סמכותית שהיא קשובה לה, ולא מטילה בה ספק. זה מגוחך לומר שאתם מטילים ספק יותר מאיתנו.

תומכי דת: אבל שימו לב למשהו. כשאתם המדענים מאשרים ניסוי כלשיהו כמוצלח ומוכיח תיאוריה כלשיהי, האישור של התאוריה מבוסס(גם) על תצפיות כלשיהן, נכון? במילים אחרות, התצפיות האלו הם ה"גורו" שלכם, שלא העזתם להטיל בו ספק. האמנתם בו והמשכתם מנקודה זו "לחפש את האמת".

תומכי מדע: זה לא תמיד נכון. אנחנו משתמשים גם בכלים כדי לנסות להפריך את מה שהחושים שלנו הראו לנו. אצלנו כל ההגדרות הם פרקטיות וקונקרטיות – אתם משתמשים תמיד במושגים על-טבעיים משונים שאין להם שום משמעות מעשית, וחורגים ממנהג זה רק כאשר ה "גורואים" אצלכם נותנים פקודות למעשים קונקרטיים, בין אם מהווים מנהגים, טקסים או עקרונות מוסריים של הדתות שהגורואים האלו "מייסדים".

תומכי דת: אין לכם כל כך איך להפריך את המידע מהחושים שלכם אם זה מסתמך על תגליות מדעיות אחרות, דהיינו, על תצפיות אחרות. זה התייחסות עצמית. ולגבי עניין ההגדרות – זה בסה"כ אומר שאנחנו מחפשים אמת "מסוג אחר", שרלוונטית לעניינים על טבעיים. זה לא אומר שהאמת שאתם מחפשים יותר או פחות רלוונטית למציאות מאלו של הדתות. כל מי שמייחס לזה חשיבות פשוט אובססיבי כלפי שינויים מעשיים שניתן לראות דרך החושים ולכן תומך בכם, כולל לדוגמה את מי שטוען שבלי מדע המין האנושי היה נכחד מזמן..

תומכי מדע: גם זה לא תמיד נכון. ישנם מקרים בהם דתות טוענות טענות שאינם לגבי דברים על טבעיים ושניתן להפריך באמצעות תגליות מדעיות. לדוגמה, כתוב בתנ"ך משהו על נחש מדבר עם רגליים, עץ מכושף, תפוח קסום ועוד משהו לא על טבעי שמאוד לא סביר ביחס לכל התגליות המדעיות שהתגלו אי פעם..

תומכי דת: שימו לב אבל שאמונה על טבעית יכולה להפריך את זה: אולי אלוהים עשה שזה היה ככה באותה תקופה, הרבה לפני כל התגליות המדעיות הידועות לנו כיום? כל פרשנות לסיפור של דת יכול ליישב סתירות בין דת למדע..

תומכי מדע: טוב נו.. מצד שני, יש מקרים בהם תאיסטים נעזרים במדע כדי להוכיח את טענותיהם, לדוגמה כשמשתמשים בחפירות ארכאולוגיות כדי להוכיח את אמיתות סיפורי התנ"ך, וטיעונים אפוסטריורים(מבוססים על חוויות ומידע מהחושים)

תומכי דת: תאיסטים שנעזרים בהוכחות מדעיות כנראה משתמשים בהם לחיזוק אמונתם ותו לא, כי דת בהגדרה היא אמונה בדמות סמכותית עם מאפיין על טבעי(כנ"ל), המייצגת השקפת עולם(פילוסופית) כלשיהי. ההצדקות הלוגיות של דת מקורם בפילוסופיה בלבד – ובזה בדיוק עוסקים תחומי התאולוגיה והפילוסופיה של הדת.

תומכי מדע: כן, זה גם מראה כמה זה מגוחך לנסות להוכיח שהמאפיין העל הטבעי קיים במציאות. הרי לא ניתן לבדוק באמצעות המדע את קיומו של מאפיין על טבעי, אלא אם כן יש לו השפעה על העולם הפיזי, ולא ראינו ניסיונות מוצלחים להוכיח זאת. יש לדוגמה את האתגר של ג'יימס רנדי, שייתן מיליון דולר למי שיוכיח בעלות על כוחות על טבעיים. אף אחד עוד לא צלח אותו.
תומך דת: ככלל, ניתן לומר שדתיים מחפשים חוויה כלשיהי באמונה שלהם. חוויות מסוימות עשויות להיות מכונות "הארה" בתורות רוחניות כאלו ואחרות. חלקם הוכחו מדעית(כביטוי של רגשות חיוביים לפי "המואר").

תומכי מדע: כן, בדומה לאנשים שמשקיעים זמן ברעיונות של אחרים למטרות בידור – פשוט כי זה עושה להם טוב. ולפי כך ניתן לחשוב שהמדע הוא כלי אמין בהרבה באופן כללי, בגלל שבמדע מחפשים אך ורק אמיתות, לא חוויות.. ישנם גם הוכחות מדעיות לכך שחוויות כמו תחושות בטן לדוגמה, הם הכלי הגרוע ביותר האפשרי לחיפוש האמת..

תומכי דת: נכון, אבל במדע יש תגליות נגיד על תחושות, כלומר על המאפיינים הביולוגיים בגוף האדם כאשר הוא חווה רגש מסוים, נכון? יכול להיות שחלקם זהים לחוויות שמתארות "הארות רוחניות" כאלו ואחרות. זה שוב פעם זהה: או שמאמינים לתגליות של המדע(המבוססות על אמונה בחושים וכולי..) ואז החוויות האלו מטעות ולא אומרות כלום, או שמאמינים באמונה דתית כלשיהי לפיה יש לחוויות האלו משמעויות כאלו ואחרות..

תומכי מדע: כן, זה מוביל לעוד הבדל מהותי לגבי ההבדלים ביננו.. יש דתיים שטוענים שהאדם יוצר את המציאות בעצמו – כלומר שאנחנו מכירים את המציאות דרך החוויות שלנו. זה מעניין כי זה רלוונטי לבעיית הגוף-נפש בפילוסופיה, הרלוונטית לתורת ההכרה. לפי הגישה של המדע, יש מציאות אובייקטיביות שקיימת ללא תלות באדם, שהמדע מנסה לגלות ולהבין.

תומכי דת: כן. בנוסף לעניין התועלתנות, אמונה דתית מקנה לאדם משמעות לחייו, כלומר, נותנת לו סיבה לקום בבוקר שמדרבנת אותו ונותנת לו מוטיבציה.

תומכי מדע: כמו כל דבר שעושים ובוחרים להעריך אותו יותר מכל השאר.. אפשר לומר את אותו הדבר על מדענים שמקדישים את חייהם למחקר מדעי, וגם לאנשי בידור וכולי.

לסיכום:

ההבדלים בין דת למדע נעוצים בעיקר בגישות שלהם, בעניין שלהם(הן מבחינת אטרקטיביות והן מבחינת מה שהן בוחנות), במשמעויות שהם בוחרים להעניק לכל דבר, ובמה שהם מחפשים(הרי לא כל אדם חוזר בתשובה כדי "לחפש את האמת").

רק ארחיב על האטרקטיביות, כי זה נראה לי חשוב: דת אטרקטיבית יותר מההיבטים שהיא עוזרת יותר "להרגיש טוב" מבלי להתאמץ הרבה(שזה כבר עניין אחר, של כמה קשה לאמץ אמונה לעומת כמה קשה להוכיח תגלית מדעית כך שתהפוך לחלק מהידע האנושי המקובל),

בעוד שהמדע אטרקטיבי מההיבט שהוא מניב תוצאות הנגלות לנגד עיננו ועוזרות לנו בכל היבט של חיי היום יום(הרי גם הרבה דתיים משתמשים באמצעים של המדע בחיי היום יום שלהם).

מכאן לדעתי גם בא חלק חשוב מהביקורת נגד דתיים, לאו דווקא על האמונה שלהם, אלא על כך שרבים מהם עצלנים ולא מוכנים לעשות שום דבר כדי לעזור לאחרים לשפר את חיי היום יום שלהם ולא מוכנים לקחת אחריות על חייהם(בכך שרבים מהם לא משתלבים בשוק העבודה, לא מתגייסים לצבא לעולם ובכל זאת מקבלים קצבאות גדולות מהמדינה). יש הטוענים שהאמונה שלהם מהווה בסה"כ "תירוץ" כדי לתת לעצמם לגיטימציה להיות כנ"ל.

זהו. אולי בהזדמנות אכתוב גם משהו על סוגיות פילוסופיות בנושאי דת ותורות רוחניות כאלו ואחרות.

סרטון מצחיק בתור פוסט דיון – "האם קואוצ'ינג מועיל לחברה?"

פתחתי ערוץ יוטיוב בשם "Imaginary Discussions". נכון לכתיבת שורות אלה יש בערוץ רק את הסרטון הזה(על הנושא בכותרת הפוסט), שלקח לי בסביבות ה 10 שעות להכין.

 

למה?

את ההסבר על הרעיון של דיונים דמיוניים והרעיון שמאחורי זה כבר הסברתי בפוסט הזה. אמ:לק, הקונספט הזה מושתת על השיטה הסוקרטית, ואני חושב שדיונים דמיוניים יכולה להיות דרך נחמדה להציג נקודות מבט שונות על נושא מסוים תוך הצגתם מנקודת מבט ניטרלית.

אבל, בסרטונים שבערוץ הנ"ל יש גם אלמנט של קומדיה(בעיקר דרך תמונות וקטעים לא צפויים ברקע תוך כדי ה"דיון" הזה), שנועד בעיקר כדי להפוך את הסרטון לקל לצפייה ולהתעניינות. יותר קל להתעניין בטיעונים בסרטון אחרי שנהנים מהקומדיה שבו.

 

למה קואוצ'ינג?

אולי זכור לחלק מכם שבאחד הפוסטים שלי ציינתי שזה אחד התחומים שאינם מפוקחים פה ושכל אחד יכול להכריז על עצמו כמומחה בתחום גם אם לא למד יום בחייו. בנוסף, אני מכיר את תורת הקואצ'ינג במידה מסוימת, לכן רציתי לנסות להציג אותה מהיבטים שונים דרך הסרטון ההוא.

אז בסרטון הנ"ל, "אדם", שבסה"כ בעד השימוש בקואצ'ינג, מתדיין עם "אלי", שחושב שהשימוש באימון מזיק למתאמנים. זה קצר יחסית לשאר ה"דיונים" שכתבתי, אבל יצא מוצלח למדי לדעתי.

 

אולי בהמשך אקים בלוג בו אני מסביר את כל הטיעונים הרציניים בסרטונים בערוץ הנ"ל, עם רפרנסים אמינים וכו', ממש כמו בערך(טוב) בויקיפדיה. זה יהפוך את הבנת הסרטון לקלה יותר. תלוי אם אנשים יאהבו מספיק את הערוץ מכדי לרצות שאעשה את זה 🙂

תהנו, מוזמנים להגיב מה אתם חושבים על הרעיון הזה, לשאול מה שבא לכם ולהירשם לערוץ כמובן.

אליעד כהן VS הסולידית

תזכורת: אני לא מתיימר לייצג את שני הכוכבים של הפוסט הזה בשמם, כתבתי את זה על סמך צורות החשיבה שלהם כפי שאני מבין אותם.

אוקי, אז הנה הפוסט הראשון בסדרה המדוברת כאן. חלק גדול ממי שנכנס לאתר הזה הגיע לכאן דרך האתר של הסולידית, ואמנם על אליעד לא הרבה קראו כאן, אבל לא נורא. זה היה כל כך כיף לכתוב את זה שאני לא רואה סיבה לא לפרסם את זה, למרות שזה יצא ארוך ויש לי המון מה לשפר בהתנסחויות של הדיון. הבה נציג את הצדדים(אין צורך לקרוא את הפוסטים שכתבתי עליהם ספציפית):

 

אליעד כהן: 

מאפיינים רלוונטיים: מאמן אישי(לא מוסמך)/גורו, "מייסד" של תורה רוחנית המתיימרת ל "100% הצלחה בכל תחום"  דרך "הבנת המציאות בשלמות", ובדומה לפילוסוף טיפוסי מעודד הטלת ספק ב.. הכל.

"אתר בית": eip.co.il. (אציין גם שיש לו ערוץ ביוטיוב – לחצו כאן אליו

(לחצו כאן לפוסט שכתבתי רק עליו ספציפית).

"הסולידית": (כי זאת נראית לי התמונה האהובה עליה)

מאפיינים רלוונטיים: עבדה במקום עבודה אחד במשך כמה שנים אותו ככל הנראה שנאה יותר משהיהודים תיעבו את מחנות ההשמדה. הקדישה מאמצים אסטרונומיים כדי לפרוש מהר ככל האפשר במקסימום ביטחון ומינימום תלות באחרים מכל בחינה אפשרית.

"אתר בית": hasolidit.com

(לחצו לכאן לפוסט שכתבתי עליה ספציפית)*

רק אציין בהזדמנות, שיתכן ויש בפוסט הנ"ל טעויות בניסוח שגורמות למצע שגוי, כמו לדוגמה, זה שהיא מתארת את עצמה כלא* מתיימרת להצביע על הדרך אל האושר, אלא רק למזעור סבל. אבל בכל אופן זה לא ישנה בהרבה את תוכן הפוסט עצמו.

נושא הדיון: האם הסולידית אכן חופשיה יותר מלפני הפרישה, האם היא מאושרת יותר מלפני הפרישה, סובלת פחות ונהנית יותר? (כן, לא בדיוק מוגדר היטב אבל אשתדל יותר להבא).

ובכן, here we go. אין פה סיפור רקע, פשוט הסולידית טוענת טענה ומתחיל דיון.

סולידית: פרשתי מהעבודה שעבדתי בה מתוך כורח והפכתי לחופשיה. אני קמה מתי שאני רוצה, עושה רק מה שאני רוצה ונפגשת רק עם אנשים שאני בוחרת.

אליעד: זה חופש?! את עדיין משועבדת לרצון שלך שהמציאות תהיה כרצונך, ומפחדת לאבד את ה"חופש" שהשגת, שיכול לקרות בהרבה דרכים אגב, לא רק קריסה כלכלית..

סולידית: ביטחתי את עצמי מפני כל סיכון אפשרי, אז לא, אני לא מפחדת. ולמה אתה אומר שהרצון משעבד? הרצון הוא בסה"כ מרכיב בסיסי של "מערכת הפעולות" לפיה אנחנו פועלים, הוא איננו שקול לבוס האכזרי ממקום העבודה הקודם שלי.

אליעד: ביטחון זה אשליה.. מאיפה את יודעת שאין פיל ורוד מול העיניים שלך? והרצון הוא אכן בוס אכזרי, לא נותן לך הפסקה ממנו ולו לרגע אחד לאורך כל החיים, גורם לך לרדוף אחרי משהו, ליהנות לשנייה מההישג ואז לרדוף אחרי משהו אחר..

סולידית: זה שאין ביטחון של 100% זה נכון, אבל רמת הביטחון שהגעתי אליה מספיקה כדי שלא אחווה שום פחד לגבי ביטחוני מאז שפרשתי מהעבודה הקודמת שלי ולכן אני לא מרגישה צורך להרחיק לכת להטלת ספק בחושים. וכן, אני רודפת אחרי הישגים שוב ושוב, רק שאני נהנית כל הזמן, לא רק כאשר אני מצליחה, כי אני בוחרת לעשות את מה שאני עושה תמיד.

אליעד: אם את מעדיפה להדחיק את ההבנה שאת לא באמת במצב בטוח כדי להרגיש כאילו את בטוחה, דעי לך שזה לא יעבוד לך לנצח ואת תסבלי המון בעקבות חוסר הביטחון שאת מודעת שנמצא אצלך.. ואי אפשר ליהנות כל הזמן, הנאה יש רק כאשר אין שום קונפליקט בין רצונך לבין המציאות, והרי כדי לגרום לעצמך לעשות פעילויות שאת מכנה פרודוקטיביות במקום לרבוץ כל היום מול הטלוויזיה, את צריכה ליצור קונפליקט(חיכוך) שיגביר את המוטיבציה שלך לעשות פעילויות פחות מושכות..

סולידית: אני לא מדחיקה, אני פשוט לא חווה צורך ב"רמת ביטחון" גבוהה יותר. וכן, אני לא נהנית 100% מהזמן כי זה בלתי אפשרי, וגם אם זה היה אפשרי זה לא היה משתלם. אני נהנית פה ושם ובמיוחד נהנית מעצם המחשבה שאני עושה פעילויות פרודוקטיביות שאני בוחרת.

אליעד: קודם כל אם אין ביטחון, ותמיד אין, אז בהכרח יש סבל מכך שהמציאות תשתנה ולא תהיה כרצונך בניגוד להווה, וכמו שאת לא יכולה לסמוך על החושים את לא יכולה לדעת אם משום מה יהיה זעזוע קיצוני בכלכלה העולמית, ותסביכים בריאותיים שיקשו עלייך לעבוד, ושאר צרות שימחקו את ה"ביטחון" המדומה הזה שלך יותר מהר משאני מפריך אותך..

סולידית: כל מה שאתה אומר זה שיכולים להיות דברים ממש בלתי צפויים, שיפריכו את כל חזיונות העבר, שיגרמו לי לצרות. זה אכן אפשרי, אבל ההסתברות שלו כל כך נמוכה עד כדי זניחה. למה נראה לך שאני סובלת כל כך הרבה רק בגלל אפשרויות מהסוג הזה?

אליעד: מצחיקה, את בעצמך מדגישה איך אי אפשר בעליל לחזות את העתיד, ובכל זאת את מבססת את הטיעון שלך על אותו טיעון של מנתח טכני בשוק ההון, שאומר שאם המנייה ההיא עלתה 30 שנה ברצף, היא כנראה תעלה גם השנה. את בוחרת להאמין באופן עיוור במידה מסוימת בהסתברויות כדי לרסן את הסבל הנובע מחוסר הוודאות שלך. למה את לא אמתית עם זה שאת פשוט בוחרת להאמין מה יותר סביר שיקרה ומה לא באופן שיצדיק את האמונה שלך שאת כנראה מבוטחת לכל החיים מכל סיכון אפשרי ומכל מה שנוגד את ה"חופש" שלך?*

*לקוראים: זה נכון שאולי אליעד לא ידע באמת לתת את הדוגמה הזו, אבל זה לא משנה, כי את הרעיון המהותי הוא הציג אינספור פעמים.

סולידית: ידידי, ה"סטטיסטיקות" עליהם אני מבססת את הערכותיי הם חזיונות עבר על פני טווחים ארוכים מאוד ומתועדים על ידי אנשי מקצוע רבים, לא רק על ידי, ומניסיון של כמה שנים כפנסיונרית אני יכולה להגיד לך שאכן אני יותר לא נאלצת לסבול אף אדם שאני לא רוצה להיות בקרבתו.

אליעד: אה, אז את מעדיפה להאמין למה שהם אומרים ולניסיון החיים שלך, שגם יכול להשתמע לשתי פנים?! אמונה היא השטן.. וחוץ מזה, אם את שונאת צורה כלשהו במציאות(האנשים האלו במקרה הזה), לברוח ממנה פיזית לא נותן כלום, את רק מחליפה צורת סבל אחת באחרת, בכל מקרה כל סבל נובע מזה שאת משקרת במשהו ולכן לא שיפרת כלום..

סולידית: כן, אני מעדיפה להאמין למקורות אמינים שמבוססים על מחקרים ארוכים לטווחים ארוכים מאשר לספקולציות פרועות. והטיעון השני שלך כבר הופרך – אני ביטחתי את עצמי ברמת ביטחון מספיק גבוהה כך שאני לא סובלת מהפחד לאבד את החופש שהשגתי מאותם אנשים, ולכן זה לא בדיוק סתם החלפה חסרת משמעות של סבל.

אליעד: לא! אין דבר כזה.. רק אם תביני את כל האנשים שאת לא סובלת בשלמות תוכלי לא לסבול כלל! הרי אם תביני את כל האנשים בשלמות, לא תהיה לך סיבה לשנוא אף אחד.. אבל במקום זה ברחת לברוח מהם פיזית. במקום להבין את המציאות התמקדת בלשנות את צורתה החיצונית.. נוכלת..

סולידית: אבל לא כל דבר האנושות מבינה היום ואין לי מספיק זמן ואנרגיות לבזבז על לנסות להבין את כל העולם ואשתו. אם כי עד היום אני מנסה להבין את העולם, דרך לימוד מהרשת ומספרים בזמני הפנוי וגם עם תחביבים פרודוקטיביים, וזה גם מהנה.

אליעד: אז את מודה שנכשלת, ושהאמנת שזה יפתור לך את הבעיה למרות שאת עכשיו מוצאת את עצמך ממשיכה לנסות בדרכים אחרות, אבל לפחות עכשיו את באמת יותר אמתית עם עצמך. כי זה בדיוק המהות של בעיה: להגיד על פירוש שהוא עובדה..

סולידית: לא האמנתי שזה יפתור את הבעיה, אני כן האמנתי שזה ימזער את הסבל שלי בחיים ככלל וצדקתי.

אליעד: מי אמר שהחוויה שלך מייצגת את האמת? אולי את סובלת באותה המידה ומדחיקה את זה? טענתי זאת קודם ולא הפרכת את זה..

סולידית: אני לא יודעת בוודאות אם היא מייצגת את האמת, ואני לא מרגישה צורך לדייק בדיבור עד כדי כך. אבל היא האינדיקציה הכי טובה שיש לי ולכן אני מעדיפה לסמוך עליה ולא לחפש סיבה עמוקה יותר.

אליעד: אבל זה בדיוק העניין! את משקרת את עצמך בדברים הקטנים מתוך אמונה שהם לא ישפיעו עלייך בדברים הגדולים.. אבל את טועה! זה בדיוק מה שגורם לך לסבול.. את אומרת לעצמך שאם את חווה משהו זה אומר שזה נכון, למרות שאת יודעת שזה ממש לא בהכרח.. אחרי זה את תחווי צורות סבל שלא חווית לפני שפרשת ולא תביני למה..

סולידית: מה זה קשור? יכול להיות שאסבול מהרבה דברים לא צפויים, אבל זה לא קשור בשום צורה לזה שאני בוחרת לסמוך על מה שאני חווה. אני חושבת שהבנה איננה הדבר היחידי שאני מתעניינת בו ויש לי מספיק תחביבים. בחרתי בפתרון "מערכתי" – החופש – והוא בהחלט תרם לרבות לחוויית האושר שלי.

אליעד: זה נחמד שניסית להסתכל על מהות סבלך וחיפשת פתרון "פנימי", אבל נכשלת כישלון חרוץ.. אם תביני את המציאות לגמרי, תוכלי להרגיש טוב בכל מצב ובכל זמן ובכל מקום, ותהיי לך יותר בחירה חופשית מאי פעם..

סולידית: אין מצב כזה.. אין דבר כזה אושר בשלמות, וגם אם יש אני לא מעוניינת בו. אתה כל הזמן מנסה למשוך אותי ל"מוחלט" – אושר מוחלט ללא שום סבל עם הבנה בשלמות וכו', אבל תבין שלא רק שאני לא קונה את הטענה שלך, אני גם כלל לא חושבת שזה מתאים לכל אחד. אני אשתעמם קצת אם אתעסק כל הזמן רק בהבנה.

אליעד: "אשתעמם קצת".. מעניין אם את בכלל מדברת איתי בשביל לבדוק מה האמת, או בשביל הכיף..

סולידית: מתאים לך לנסות להפיל אותי עם טיעון דמגוגי כזה, לא יכולתי לצפות ליותר מאדם שחושב שהוא אלוהים וככל הנראה נמצא אי שם על הספקטרום האוטיסטי..

אליעד: אני באמת שמח, שאת מספיק טיפשה, כדי להיות בטוחה, שאני חושב שאני אלוהים..

סולידית: בקיצור, תמשיך לקרוע את התחת במה שאתה לא עובד בו, בעוד שאני יושבת לי בבית בתחביבים שלי, כשאתה חושב שאני לא חופשיה..

• הערה: הססמות הדמגוגיות בסוף הם העתקים כמעט מדויקים של דברים שהם(או לפחות אני מאמין שזה היה הם) כתבו לאנשים שמתנגדים להם באיזושהי צורה. ראו לדוגמה את "EliadEIP" בשיחה עם "lightflake" כאן ואת "דורינה" כאן וגם כאן מגיבה המון תגובות הכוללות מסרי שנאה ריקים מתוכן.

מבוא ל "פוסטי הדיונים"

כל הפוסטים שיפורסמו מעתה והלך יהיו בקונספט של דיונים. בקונספט הזה, 2 צדדים, שיכולים להיות אנשים, דמויות, ארגונים, קבוצות וכיו"ב, יתדיינו(אם כי לעיתים זה יראה קצת יותר כמו ויכוח) לגבי נושא/שאלה כלשיהו/י. אין "מנצחים", ואין בהכרח שום קשר בין מי שיאמר את המילה האחרונה לבין מי שטיעוניו היו יותר רציונליים.

חשבתי קודם להתחיל לעשות סרטונים המבוססים על הפוסטים בבלוג, אבל "פוסטי דיונים" נראים לי דרך טובה בהרבה "להנגיש" סוגים שונים של רעיונות וצורות חשיבה במגוון נושאים בצורה קצרה יותר, פשוטה יותר להבנה, מעניינת יותר ואפילו מבדרת יותר.

הדיונים עצמם יראו יחסית רציניים ויהיו בהתאם למה שאני חושב שכל צד באמת היה טוען אם היה מתדיין על נושא הדיון. אם כי אני אשתדל לנסח את זה בהתאם לשיחה מציאותית פנים מול פנים, כדי שזה לא יהיה משעמם מדי לקריאה – עם חוש הומור וניסוחים "קלילים" פה ושם.

כדי להבין את צורת ההתנהלות של דיונים שכאלו, ראו הסרטון הזה והסרטון הזה, שמסבירים את הבסיס לדיון רציני. אמ:לק – נושא דיון וטענות מוגדרות היטב, הימנעות מכשלים לוגיים ומססמאות חסרות תוכן הם העקרונות.

כמובן שהדיונים עצמם הם בדיוניים לחלוטין ואני לא מתיימר לייצג את הטיעונים אף צד שקיים ב"חיים האמתיים" כפי שהוא היה מייצג את דעותיו באותו נושא אם היה בוחר לעשות זאת.

בתחילת כל פוסט אני אציג את שני הצדדים עם פרטים כלליים ורקע רלוונטי.

חלק מהצדדים יהיו בדיוניים(זה לא משנה הרי, העיקר זה הרעיונות) וחלק  אחר מהצדדים יהיו כאלו שהכרתי ב"חיים האמתיים" והתעניינתי בהם(ולעיתים עדיין מתעניין).

הפוסטים צפויים להיות קצרים בהרבה מהפוסטים הקודמים בבלוג(להערכתי, על סמך כמה דיונים שכבר כתבתי לפני כתיבת שורות אלו – רוב הפוסטים לא יעלו על 1,000 מילים).

אני חושב שזה התחביב המושלם עבור כל חובב פילוסופיה. יש סיבה למה "השיטה הסוקרטית"(הצגת דיון לצורך למידת צורות מחשבה שונות על נושא מסוים בפילוסופיה) שגשגה כל כך ב 2500 שנים האחרונות.

זה יהיה קצת כמו "Epic Rap Battles Of History", רק שכאן:

הטיעונים ששני הצדדים יטיחו זה נגד זה יהיו(בד"כ) על רעיונות ולא על אנשים.

"סוג" הטיעונים ינוע בין פילוסופיים לפסיכולוגיים ל"על החיים"(כלליים למדי).

הכלי הויזואלי העיקרי יהיה הכתב. אולי בכל זאת אני אטרח לחפש איזה מוזיקה שתהפוך את קריאת הדיון למהנה הרבה יותר. 🙂

נושא הדיון יהיה מוגדר היטב(לפחות בהתחלה) תמיד יהיה קשור למשהו שמהווה תחום עניין משותף לשתי המתדיינים לפחות ברמת הפוטנציאל, כלומר, ששני הצדדים צפויים להתעניין בנושא הדיון, גם אם הם לא ממש "מכירים" אותו.

ולמכנים המשותפים – כאמור, יש לי חוש הומור ואני אשתדל להשתמש בו, מעבר לזה, לא יודע.

בכל מקרה, פוסט הדיון הראשון כבר פורסם כאן. תהנו.