האפיסטמולוגיה של הספקנות – ושלי

שלום לכם.

אז בהמשך לפוסט הקודם שכתבתי אודות אליעד כהן, ופורסם בדיוק כעת, אני רוצה להציג בצורה מסודרת את האפיסטמולוגיה של עולם הספקנות שאני מכיר ומשתמש בה בבלוג הזה.

אם קראתם כבר את כל הפוסטים הקודמים בבלוג הזה, וודאי שמתם לב שהגישה לחיים המכונה "ספקנות" מהווה חלק ניכר מהתשתית של הרעיונות בבלוג זה. למה אני שונא נורמות חברתיות? כי אני ספקן. כי אני בודק כל טענה שאני נתקל בה. היכולת שלי להטיל ספק (בכל רעיון אפשרי) טובה במיוחד.

עם זאת, לא יצא לי מספיק לדבר בבלוג הזה על האפיסטמולוגיה של העניין. כלומר, איך ספקנים חושבים שנכון להגיע לידע?

כדי להסביר זאת, אני סבור שמוטב שאכנס לניווט שלי בעולם הספקני.

אני אדם ספקן מאז שאני זוכר את עצמי. נכון, השנה האחרונה הייתה תקופה מאוד קשה ולא הספקתי בה ללמוד כלום אפילו, אבל את הספקנות שלי אי אפשר לקחת ממני.

לכן, כדאי להדגיש שבפוסט זה אציג את האפיסטמולוגיה האישית שלי כספקן. כיצד אני חושב שנכון להגיע לידע. וכיצד הדעות שלי בנושא השתנו לאורך השנים. מומלץ מאוד גם לקרוא את הפוסט הזה שכן הוא מאוד מתקשר לנושאים כאן.

פגשתי ושוחחתי עם אנשים רבים מעולם הספקנות לאורך חיי, אך ל – 2 הייתה עליי את עיקר ההשפעה: אליעד כהן ו וגלעד דיאמנט. בפוסט זה אתייחס לשניהם, ודרכם אסביר את האפיסטמולוגיה שלי לעולם הספקנות. בגדול כבר אני אומר, שהאפיסטמולוגיה שלי, בגדול, זה שילוב של 2 האיפסטמולוגיות שלפיהם הולכים 2 "הגורואים" האלה בעולם הספקנות.

בנוסף, פוסט זה חשוב כי שמתי לב שבעוד גם גלעד וגם אליעד הם שני "גורואי-ספקנות" מאוד פופולריים כאן במדינת ישראל, אני חושש שישנה קצת אי הבנה לגבי מהם האפיסטמולוגיות של כל אחד מהגורואים האלה, ובמיוחד אליעד. אז בפוסט הזה אסביר זאת. מומלץ בחום בטרם קריאת פוסט הזה, לקרוא את כל הפוסטים שכתבתי אודות אליעד כהן, כמבוא לפוסט הזה: זה ו.. (תוסיף את השני)

נתחיל מהבהרת כמה מונחים בסיסיים שאתם צריכים להכיר בטרם תוכלו להבין את אליעד ואת גלעד (ואז אותי):

1. ספקנות פילוסופית

מדובר במונח בסיסי שקל למצוא עליו חומר בנושא – יש עליו פסקה שלמה הן בויקיפדיה העברית והן באתר הספקנות (הכללי) rationalwiki.

כפי שתראו אם תקראו את הקישורים שהבאתי במשפט הקודם, אפשר לתמצת את הכתוב בהם לפסקה הבאה:

הספקנות הפילוסופית היא הספקנות העתיקה מכל, אותה המציא פירון מאליס לפני כמה אלפי שנים – בערך באזור אותה התקופה בה סוקרטס, הפילוסוף שנחשב ל "אבי הפילוסופיה", השתמש בספקנות זו (על כך בהמשך). ספקנות זו היא למעשה שם כללי למספר סוגים של ספקנות, ואפשר לומר שהיא האבא של כל סוגי הספקנות שהומצאה באלפי השנים האחרונות. סוג הספקנות הפילוסופית הראשונה, ועל כן "הבסיסית" ביותר, היא ספקנות אפיסטמולוגית – כלומר, הספקנות שמטילה ספק בעצם היכולת לדעת משהו.

ישנם עוד מספר סוגים של ספקנות שניתן להגדיר תחת הספקנות הפילוסופית, הכוללים (בין היתר): ספקנות אתית, ובטח יש עוד סוגים שאני לא מכיר. כמו כן, ישנו המושג הפילוסופי ניהיליזם (שזה מושג ענק עם הרבה תתי-משמעויות בעולם הפילוסופיה, שלעיתים קרובות מבולבל עם המושג "ספקנות מוסרית", מאחר ומשמעות המושגים מאוד דומה. אני לא מאוד בקיא במשמעות המושגים אז לא אבלבל אתכם בניסיון להסביר את ההבדלים, אבל ראו את הערכים בנושא).

בתמצית לגבי ספקנות מוסרית וניהיליזם (שהם אינם עמדות בהם אני אוחז – לצערי אני כרגע בכלל לא מלומד מסופק כדי בשביל להבין היטב מה העמדות האלה בכלל אומרות, שלא לדבר על להסכים או לא להסכים איתם) – מדובר בקבוצות של דעות, שמגוון פילוסופים אחזו בהם לאורך ההיסטוריה, חלקם אף מפורסמים (פרדריך ניטשה, למשל, היה ידוע כניהיליסט). כאשר ספקנות מוסרית היא מעיין ספקנות אפיסטמולוגית כלפי תחום המוסר ("אי אפשר לדעת מה מוסרי. אין ידע בתחום המוסרי"), בעוד ניהיליזם מייצג מעיין גישה המזכירה גישה ספקנית, שיכולה להיות תקפה כלפי מגוון ענפים בעולם הפילוסופיה.

עכשיו נחזור לדבר העיקרי שחשוב להסביר כאן: הספקנות האפיסטמולוגית.

הספקנות האפיטסמולוגית, היא הספקנות הראשונה, הבסיסית, שממנה כל "עולם הספקנות" נוצר. ספקנות זו, בכללי, מייצגת גם צורת חשיבה וגם דעה. כדי שלא נתבלבל ביניהם, אציג אותם אחד אחד:

הדעה של הספקנות האפיסטמולוגית – "אי אפשר לדעת שום דבר בוודאות! no knowledge is absloute! הכל מוטל בספק! אין בכלל דבר כזה אמת! הכל סובייקטיבי! בהכל יש הנחות יסוד!"

זה לגבי הדעה. רק לפני שנמשיך לצורת החשיבה של הספקנות האפיסטמולוגית, הרשו לי להסביר לכם כיצד אני הולך להציג את צורת החשיבה:

אם קראתם את פוסטי הדיונים שלי, אתם וודאי זוכרים שהם מיוצגים במונחים של דיאלוג סוקרטי, כפי שהסברתי בפוסט המבוא לעמוד בנושא. דיאלוגים סוקרטיים הם דרך אחת מיני מגוון דרכים להציג הליך חשיבה מסוים של הוגה דעות, והיא האהובה העליי מכולם (בעולם הפילוסופיה), ולכן אשתמש בה גם כדי להציג את צורת החשיבה.

צורת החשיבה של הספקנות האפיטסמולוגית – ישנם לפחות 2 דיאלוגים סוקרטיים אפשריים דרכם ניתן להציג את הספקנות האפיטסמולוגית:

א. הספקן: "אי אפשר להוכיח שום דבר בוודאות. נסה להוכיח לי שאני טועה!"

הצד השני: "אוקיי, מה אם… המציאות קיימת!"

הספקן: "למה המציאות קיימת?"

הצד השני: " דרך החושים שלי, שהם מקור הידע היחידי שלי. אני רואה דברים במציאות, אני חווה תחושת מקום וזמן שבתוך המציאות, אני מריח דברים במציאות, אני שומע דברים במציאות, וכו'!"

הספקן: "אה, אז אתה אמפירציסט. למה? אולי החושים שלך מטעים אותך? אולי המוח שלנו בעצם מחובר למחשב וכל המידע שאנחנו קולטים דרך החושים הוא עובר עיבוד על ידי מחשב שהמוח שלנו מחובר אליו? מה אם רציונליזם?

(הערת מחבר: בהקשר הזה אני ממליץ למתעניינים בנקודה שהועלת בפסקה הקודמת לראות את הסרט "המטריקס", ולקרוא את הספר "מטריקס ופילוסופיה". הסרט מציג בדיוק את מה שהצד של הספקן דיבר עליו בפסקה הקודמת, ויש על כך הסבר מפורט בכמה עשרות העמודים הראשונים של הספר שהמלצתי עליו)

הצד השני: "נו באמת! מה הסיכוי שזה נכון?"

הספקן: "אבל אתה יכול להיות בטוח שזה לא נכון? אתה יכול לתת הוכחה לנושא, שאין סיכוי שהיא שגויה?"

הצד השני: "לא.."

הספקן: "אז אתה לא יודע את זה בוודאות. אה-הה! ניצחתי!"

את אותו דיאלוג אפשר לקיים בהקשר לכל הנחת יסוד אפשרית שהמוח שלנו רגיל לקבל כנכונה בערך מלידתנו באופן מובן מאליו – החל מ "יש הבדל בין יש לאין" ועד ל "אין יכולת לדעת וודאות זאת". בכל דיאלוג, הספקן פשוט ישאל "למה זה נכון", יקבל סיבה כתשובה, ישאל עליה "ולמה היא נכונה?", יקבל עוד סיבה, ישאל שוב "למה היא נכונה", שוב ושוב ושוב עד שלצד השני לא תהיה תשובה. והרי זה פשוט – הרי גם ילד בן 3 יכול לשאול "למה" בלי סוף ובכך לנצח בכל ויכוח אפשרי בו הצד השני טוען בתחילה שהוא יודע משהו.

ב. הספקן: "נסה לטעון טענה נטולת הנחות יסוד לא מבוססות!"

הצד השני: "המציאות קיימת."

הספקן: "על סמך מה אתה מניח שהמציאות קיימת?"

הצד השני: "כי אני קולט אותה דרך החושים."

הספקן: "על סמך מה אתה מניח שהמידע שאתה קולט מהחושים הוא נכון?"

הצד השני: "כי.. לא יודע".

הספקן: "אז הנה, לא כל הנחות היסוד שלך מבוססות! אז לא סתרת את דעתי"

לסיכום..

חשוב גם להדגיש שספקנות זאת היא אך ורק no knowledge is absloute, ולא "there is no knowledge". כלומר, ספקנות זאת לא מוכיחה שאין ידע, היא רק מוכיחה שאין דבר כזה ידע וודאי. חשוב להדגיש כי יש אנשים (כגון למשל, אליעד כהן ותלמידיו) שחושבים בתמימותם שהספקנות הזאת מאפשרת להפריך כל טענה. לא. היא רק מאפשרת להראות שאין טענה שהיא בוודאות נכונה. זה הכל.

כמו שאתם רואים, ב 2 הדיאלוגים קורה פחות או יותר אותו הדבר. פשוט בדיאלוג הראשון הספקן שם את הדגש רק על לשאול "למה" בלי סוף, בעוד בדיאלוג שני הוא בודק כל הנחת יסוד אפשרית בטיעון המועלה בדיאלוג. אלו שתי ההגדרות השונות לספקנות האפיסטמולוגית, כאשר אליעד כהן והתלמידים שלו נשענים בעיקר על ספקנות מהסוג המוצג הדיאלוג השני (ניתוח כל הנחות היסוד). אני מרחיב על זה בפוסט על אליעד עליו אני עובד במקביל.

סוקרטס אגב למיטב ידיעתי היה לפילוסוף הראשון שנחשב לספקן – אמנם במהלך חייו איש לא כינה אותו כך, כי הרי הספקנות כמושג נוצרה רק בתקופה של פירון מאליס, כמה מאות שנים אחרי מות סוקרטס, אך סוקרטס

פילוסופים רבים, אגב, ניסו להפריך את הספקנות הפילוסופית. אחד מהם למשל הוא רנה דקארט, שאחז בדעה כי "אני חושב משמע אני קיים". דקארט ניסה להפריך את הספקנות האפיסטמולוגית, כלומר, להוכיח שכן יש משהו שאפשר לדעת בוודאות מוחלטת. בדיאלוגים הסוקרטיים המציגים את אופן המחשבה שהוביל את דקארט לגרוס זאת, אסכם ואומר כי דקארט ניסה להטיל ספק בהרבה מאוד הנחות יסוד שאנחנו רגילים לקבל כמובן מאליו על העולם, עד שבאיזשהו שלב הוא הגיע למסקנה שקיום המחשבה היא הטענה שלא ניתן להטיל בה ספק. כפי שכתוב בויקיפדיה, דאקרט ספג ביקורת רבה על דעתו. למשל, אליעד כהן טוען במגוון מאמרים באתרו שדקארט לא באמת הטיל ספק עד הסוף, ולכן הוא אינו מחשיב את טענתו כמוכחת (ראו למשל את המאמרים שלו בנושא כאן, ואת שתי הסרטונים שהוא עשה בנושא. אגב, אני לא כל כך מגובש בדעתי, אבל אני נוטה להסכים עם אליעד לגבי זה. כך שהספקנות האפיסטמולוגית בהחלט נתונה לוויכוח, עד עצם היום הזה. גם לגלעד דיאמנט יצא להתייחס לנושא.

כל זה כבר מסכם לדעתי את העיקר, אבל דוגמה (אולי פחות ידועה) שאני מכיר לספקנות פילוסופית, הוא הספקנות הרלוונטית ל התבוננות פנימית (introspection). אני כבר אומר, מהמון קריאה בנושא – אין הגדרה מוסכמת לביטוי הזה, גם בפילוסופיה וגם במדע. אינספור פילוסופים כבר נתנו אינספור הגדרות שונות מהותית למושג זה. אני היית מגדיר אותו כהסתכלות של "האני" על הליך מחשבתי שלו, אולי סוג של מטא-קוגניציה.

בכל אופן, יש ספקנים פילוסופיים שדיברו על האם אפשר להגיע לידע על ידי התבוננות פנימית. חלק מהם טענו שהכרה "חיצונית" שונה מהותית מהכרה "פנימית", כלומר – שיש לנו נגישות ל "מידע פרטי" דרך התבוננות פנימית, ופילוסוף בשם אוגוסטי טען שהתבוננות פנימית היא מקור לידע שאינו מוטל בספק.

אז זוהי הספקנות הפילוסופית – דעה המשתמשת בצורת חשיבה של העמקה אינסופית (בין אם דרך לשאול "למה" בלי סוף, ובין אם דרך ניתוח של כל הנחות היסוד בטיעון המובא), כדי לגרוס שאי אפשר לדעת שום דבר בוודאות, כי לא ניתן להוכיח שום דבר בוודאות.

עכשיו..

2. ספקנות מדעית

כמו שאתם רואים בקישור הנ"ל, כבר כתבתי פוסט שלם בנושא הזה לפני כמה שנים, כך שמומלץ שתקראו כעת את הפוסט שכתבתי על ספקנות מדעית (אם עוד לא קראתם..), לכן לא אסביר כאן בהרחבה על הנושא, אבל כן אסביר את מה שלא הסברתי בפוסט ההוא, שזה מהי ספקנות מדעית ביחס לספקנות פילוסופית.

בגדול, אפשר לומר שספקנות מדעית היא ספקנות הגורסת שהמדע, ושיטות המחקר שהמדע מציע, הם הכלי הטוב ביותר (באופן יחסי בלבד!) על מנת להוכיח טענות ולהגיע לידע על העולם. לכן, ספקנים הדוגלים בספקנות זאת, נוטים לגבש את הידע שלהם על העולם על סמך לימוד של ידע מדעי, ועל סמך בדיקה שיטתית של כל טענה על העולם בעזרת כל מיני סוגים של בדיקות "מדעיות" עליה (למשל: לבדוק סקירות ספרות העוסקות ביעילות של שיטה מסוימת כדי לבדוק האם השיטה עובדת, לקרוא מחקרים ולבקר את הטענות שהם מציגים, וכו').

חשוב לי אישית גם להדגיש שזוהי ספקנות מורכבת ביותר, אשר כוללת בתוכה מלאנטלפים וראציות ודיאלוגים סוקרטיים אפשריים שניתן לכתוב כדי להמחישה. לכן, אני לא מסביר ספקנות זאת במלואה בפוסט שכתבתי בנושא כי אני לא מאוד בקיא בנושא הכל כך רחב הזה. הספקנות הפילוסופית, לעומת זאת, היא פשוטה למדי – כמו שראיתם, גם ילד קטן יכול לאמץ אותה מרוב שהיא פשוטה.

בנוסף, הספקנות המדעית יכולה להסכים עם הספקנות הפילוסופית. הספקנות המדעית מתבססת על האמפרציזם, ושאר הנחות יסוד לא בהכרח מבוססות, אותן ניתן ללמוד בעזרת לימוד על תחום הפילוסופיה של המדע. אנשים שדוגלים בספקנות מדעית לא מטילים ספק בהכל – רק במידה מסוימת, אך הם בהחלט יכולים להסכים עם הספקנות הפילוסופית, שכן הספקנות הפילוסופית לא סותרת את הספקנות המדעית. מדובר למעשה בשתי סוגים של ספקנות נפרדים, שאינם קשורים לזה לזה, ולמעשה, גם אינם סותרים זה את זה.

ושוב, להרחבה בנושא – ראו את הפוסט שכתבתי אודות הספקנות המדעית.

עד כאן המבוא!

אוקיי, אז השתפשפנו במונחים הבסיסיים. כעת בוא ואציג לכם תמונה שהכנתי, שתגרום לכם להבין למה הצגתי לכם את הספקנות הפילוסופית ואת הספקנות המדעית.

התמונה הבאה מציגה את היחס בין ספקנות מדעית ופילוסופית, לבין 2 גורואים משמעותיים בעולם הספקנות בישראל – אליעד כהן וגלעד דיאמנט:

כמו שאתם רואים, התמונה הנ"ל מציגה את אליעד כהן ואת גלעד דיאמנט כאנשים מאוד, מאוד דומים. וכי מדוע לא? שניהם כל הזמן מדברים על מציאת האמת, חיפוש האמת, ובעיקר, איך לדעת את האמת (שזה בדיוק מה שענף האפיסטמולוגיה הפילוסופי עוסק בו – זוכרים?). אני הצגתי, כמי שמכיר את 2 החבר'ה האלה אולי אפילו יותר טוב משהם מכירים את עצמם, כיצד כל אחד מהם בנה לעצמו אתר שמבוסס על אחד מסוגי הספקנות שהצגתי לכם בחלק הקודם של הפוסט. בוא נפרשן את התוכן של התמונה, ונעבור עליו לאט לאט:

"אליעד כהן -> ספקנות פילוסופית"

כלומר, אליעד כהן אימץ לעצמו באיזשהו שלב מוקדם בחייו את הספקנות הפילוסופית כהשקפת עולם. אני בטוח שאליעד מודע לשני שיטות הספקנות הזו (כלומר, הוא גם יודע לשאול "למה" בלי סוף, וגם יודע לנתח הנחות יסוד של כל טיעון).

"-> לימוד רב תחומי על המציאות (מכל מקור)"

כלומר, להיות אינטלקטואל, שלומד ידע כללי על העולם, בכל תחום: פילוסופיה, מדעי המחשב, פסיכולוגיה, יהדות ומה לא. הרי כמו שתראו אם תסתכלו באתר של אליעד, האתר של אליעד מופצץ בתוכן, עם אלפי מאמרים והרצאות. מאיפה אליעד יכל היה לקבל את כל המושג לדבר ולכתוב על כל כך הרבה תחומים, אם לא דרך זה?

אגב יכול להיות (ואף יותר סביר להניח) שאליעד עבר שלב זה למעשה לאורך כל התהליך, לאו דווקא לפני שגיבש לעצמו את הספקנות הפילוסופית.

"-> המצאת ניו-אייג' בולשיט"

כלומר, אליעד המציא קבוצה של רעיונות שהינם ניו-אייג'. כידוע, רעיונות ניו-אייג' נחשבים במדע ל "אפילו לא שגויים" – כלומר לרעיונות שאי אפשר לבדוק, ולא ניתן להוכיח אותם לשלילה או לחיוב, משום שאילו רעיונות שאינם ניתנים לבדיקה אמפירית. רעיונות אלה, כפי שאמר ירון אסא בתוכנית "בקירוב גס", נחשבים במדע לגרועים ביותר, כיוון שעל פי הספקנות המדעית, אין ברעיונות שהינם "אפילו לא שגויים" שום תועלת להתקדמות הבנת המציאות. לעומת זאת גם רעיונות שגויים מסייעים לפחות להבנת המציאות, כי היי – בזכותם אנחנו יודעים מה שגוי.

יש לאליעד הרבה רעיונות שחוזרים על עצמם רבות באתר שלו שלדעתי ניתן להכניס לתבנית הניו-אייג'. למשל: אחדות ונפרדות, אחדות ההפכים, אין/יש הבדל בין יש לאין, שכל על אנושי, ועוד. כדי לראות פירוט מלא של הרעיונות האלו, ראו אותם בפוסט בו אני מציג את שיטת EIP של אליעד (בחלק הראשון שלו, לפני שנתתי ביקורת על השיטה).

כמו כן, רעיונות הניו-אייג' האלו הם למעשה רעיונות מאותו הסוג שיש לכתות (למרות שהקבוצה של אליעד איננה כת לדעתי, וארחיב על כך בפוסט נפרד) – יש סיבה למה אני נוטה להתייחס לרעיונות של קאוצ'רים כמשולים לרעיונות של ניו-אייג'. כך שאליעד בעצם ייסד תורה רוחנית, המבוססת על קבוצה של רעיונות ניו-אייג', שהם הייסוד של כל "הידע" שלו.

"פיתוח יכולת ניתוח רב תחומית של המציאות המבוססת על הספקנות הפילוסופית ודי כל הנ"ל"

כלומר, אליעד השתמש בכל 3 הדברים שהוא "השיג" לפני כן – כל החומר שהוא קרא בכל תחום האפשרי, כל רעיונות הניו-אייג' שהוא המציא, והספקנות הפילוסופית שלו.

איך עובדת יכולת הניתוח? די פשוט. כל אחד משלושת הדברים שתיארתי קודם משחק תפקיד כאן:

א. אליעד משתמש בספקנות הפילוסופית כדי להטיל ספק בכל רעיון בו הוא נתקל. כך למשל, בכל פעם שמישהו בא אל אליעד עם בעיה מסוימת בחיי היום יום להתייעץ איתו, אליעד לפעמים ינתח את ההנחות היסוד שישנן במשפטים שאמר המתייעץ. בכך אליעד יכול לשלוח את המתייעץ לברר את אותם הנחות יסוד, כי הרי אליעד תמיד יוכל להגיע למצב שהוא ימצא הנחת יסוד והמתייעץ יודה שאין לה ביסוס.

ב. אליעד משתמש ברעיונות הניו-אייג' שלו בתור האקסיומות שלו. ספק אם הוא אי פעם העז לערער על הנחות אלו. אקסיומות אלו משמשות אותו לצורך כל ניתוח אפשרי. הוא מוכן להטיל ספק בהכל – רק לא בהם (אני כמובן שאני רק אומר כאן את דעתי – אני מתאר לעצמי שאליעד לא היה מסכים עם זה, אבל ככה נראה לי).

ואז אליעד משתמש בזה וב – ג. הידע הכללי שלו על העולם, כדי שהוא יוכל לתת עצות ולהביע דעות משלו בכל תחום. הרי כדי לכתוב על כל סוגיה אפשרית בכל תחומי החיים מיוזמתו, אליעד צריך להכיר כמה שיותר סוגיות על כל תחומי החיים – שזה הידע הכללי שלו.

כך שלמעשה אליעד יכול ככה לנתח כל סוגיה אפשרית בכל תחומי החיים דרך 2 תתי-שיטות, – 1. להראות למי שמתייעץ את ההנחות היסוד של דבריו, 2. להמציא כל מיני משמעויות רוחניות לכל מיני סוגיות מחיי היום יום, שכביכול נותנות הסברים לא שגרתיים לאותם רעיונות.

כמובן ששתי השיטות האלו קשורות זו בזו. הרעיון הוא שיש "יעד סופי" שמי שיהיה ספקן פילוסופי לחלוטין, לפי אליעד, יגיע אליו. "היעד הסופי" מוגדר על פי הרעיונות הניו-אייג' של אליעד. והידע הכללי שלו? האמת, אני חושב שהידע הכללי שלו משמש אותו רק כדי להרחיב כמה שיותר את התוכן באתר שלו, מבחינת הכמות. ככל שיש לו יותר ידע כללי, כך הוא יכול לעשות יותר ניתוחים על כמה שיותר דברים.

"פתיחת אתר עם אלפי תכנים, שכל אחד מהם הוא אחד מהניתוחים של אליעד לגבי המציאות על סמך יכולת הניתוח הנ"ל"

כאשר, כמו שהסברתי קודם, הידע הכללי משמש לצורך הגדלת כמות התכנים, הניו-אייג' לצורך הגדרת היעד הסופי והתייחסותו למצבם של אנשים שעוד לא הגיעו אליו, והספקנות הפילוסופית ככלי ניתוח של כל טענה. אליעד בעבר אף השתמש ביכולת שלה כדי להשתמש כבסיס להבטחות מרחיקות לכת – כגון "100% אושר מוחלט בכל התחומים!".

"אליעד, בדיוק כמו מגוון ניו-אייג'ים אחרים, מתפרנס מלסגור את האתר לחברים רשומים + שיווק יכולת הניתוח שלו, ולא ניתן להגדירו כשרלטן"

לא ניתן להגדירו כשרלטן, כי הספקנות הפילוסופית איננה מטעה, הידע הכללי שלו לא מטעה, ורעיונות הניו-אייג' שלו – לא ניתנים לבדיקה אמפירית. יש להדגיש שהטענה שלא ניתן להגדירו כשרלטן או ההיפך, נובעת מספקנות מדעית, שאיננה בהכרח נכונה, אך כן יכולה להצביע על מה הכי סביר (כפי שכבר ביארתי בפוסטים קודמים).

אגב, לסגור את האתר לחברים רשומים זה משהו שאני מקווה שיום אחד גם אני יוכל להתפרנס ממנו. זה כיף. אבל טוב נו.. בכל מקרה, יכולת הניתוח של אליעד היא בתכל'ס המוצר שהוא מוכר.

ואיך אני מתייחס לזה?

כעת אסביר איך זה מתקשר לאפיסטמולוגיה עליה מבוסס כל הבלוג הזה.

אני מחבב את הספקנות הפילוסופית. גם אני לא הצלחתי לחשוב על טענה שאני לא יכול להטיל בה ספק.

אני חושב שהיכולת לנתח הנחות יסוד היא יכולת טובה וחשובה. היא מקנה למי שיש לו אותה יכולת יותר מודעות עצמית (דה, הוא מודה להנחות יסוד שלו), ובפרט, יותר הבנה.

ישנם מספר פוסטים בבלוג שאף עיקר הטענות בהם מבוססות על אותה ספקנות. בין היתר:

• על הרצון שלנו – בפוסט ההוא הטלתי ספק בצורך שלנו בלרצות anything. ואכן, כל רצון שיהיה לנו, תמיד אפשר למה צריך אותו. הסקתי מכך את המסקנה המתבקשת.
• על הבנה עצמית – בפוסט ההוא הראיתי כמה קל להטיל ספק בכל אפיסטמולוגיה אפשרית לגבי מודעות עצמית. אנחנו באמת ממש לא יכולים להבין את עצמינו.
• מציאת שגיאות בכל טקסט – בפוסט ההוא עשיתי ליטרלי מה שאליעד עושה. אחד לאחד.
• על CBT – גם שיטת הטיפול הזאת, שאני אישית מאוד תומך בה, תומכת בספקנות הפילוסופית, וכמו כן תומכת בהנחה שפיתוח יכולת ניתוח הנחות יסוד כלפי עצמך עוזר למנוע סבל מיותר.

בקיצור, אני בהחלט מאמץ את הספקנות הפילוסופית כספקנות מרכזית בחיים שלי. אני בהחלט חושב שהיא בריאה. יחד עם זאת, אני רוצה לסייג ולהדגיש כאן מספר דברים:

• אני לא מאמץ אף אחד מרעיונות הניו-אייג' שאליעד בנה סביב הספקנות הפילוסופית. אני בהחלט לא חושב שספקנות פילוסופית יכולה איכשהו להוביל ל "אושר מוחלט ב 100%", ל "אחדות עם המציאות", ל "חוסר הבדלה בין טוב לרע", ושאר הבטחות הזויות מסוג זה. הסיבה לכך היא שבעוד שכנ"ל, הספקנות הפילוסופית איננה סותרת את הספקנות המדעית, רעיונות הניו-אייג' כן. לכן, אני שם קצוץ על הניו-אייג' של אליעד. לא תמצאו בבלוג הזה ניו-אייג'. כן תמצאו ספקנות פילוסופית.
• הספקנות הפילוסופית איננה פרקטית, איננה רלוונטית לחיי היום יום, ואיננה תורמת דבר שלעצמה למעט מודעות. זאת להבדיל מהספקנות המדעית, שכן מועילה בחיי היום יום (על כך בהמשך). לכן, אני לא משתמש בה הרבה כי היא לא חשובה.
• הספקנות הפילוסופית היננה מסוכנת, שכן ספקנות מוגזמת, כפי שכתב לי מישהו בעבר, עלולה להוביל לבורות. ישנם אנשים שחושבים שלהיות ספקנים פילוסופיים מספיק כדי לדעת הכל ולהיות "הכי חכמים בעולם". זה טעות. ספקנות פילוסופית היא נחמדה, אבל לא תורמת הרבה שלעצמה.

נמשיך לגלעד דיאמנט..

"גלעד דיאמנט -> ספקנות מדעית"

כלומר, גלעד אימץ לעצמו את הספקנות המדעית. כמובן שהיות ומדובר בספקנות מורכבת עם הרבה מאוד וראציות, הוא לא היה מודע להרבה וראציות בתקופה בה החל לחשוב על פי ספקנות זו.

"לימוד רב-תחומי על המציאות (מכל מקור)"

כאשר זה מתייחס רק לידע הכללי שיש לגלעד, בלי קשר דווקא לידע ספציפי שהוא משתמש בו בשביל לבצע תחקירים.

"פיתוח יכולת בדיקת מתודולוגיות שונות בצורה מדעית (גם כן יכולת ניתוח מסוימת)"

כלומר, גם גלעד, כמו אליעד, בסופו של דבר משתמש ביכולת ניתוח. הוא יודע לנתח כל סוגיה שתביאו לו, בדרך מסוימת. כאשר הדרך, כמובן, היא בגדול כמו שתיארתי קודם – בדיקת סקירות ספרות על הנושא, קריאת מאמרים אקדמיים בנושא, ביצוע ניסויים, וכיוצא באלה – בעיקר, בדיקות בשיטות בהם ניתן לבדוק טענות בצורה מדעית.

עם זאת, כמובן שהוא לא מספק ייעוץ – אבל אם אתם מתעניינים בלמצוא איזשהו ייעוץ שספקנות מדעית היא חלק מהתשתית ליכולת הייעוץ שלו, אני יכול להפנות אתכם ל עפרה מהודר. יש לה תואר שני ב "מדעי הרפואה" והיא מספקת שירותים הכוללים סיפוק אוריינות בריאותית, סנגור רפואי, ועוד. היא מכנה את עצמה "אפידמיולוגית". היא משתמשת הן בידע שלה והן בספקנות זו כדי לתת שירות זה. זה נקרא גם מידענות רפואית. היא יכולה להציג לכם מחקרים ומאמרים אקדמיים בנושאים רלוונטיים לבעיות הרפואיות שלכם, בניגוד לרופא משפחה שלא עושה את זה..

במסגרת הניתוח, במקרה של גלעד, התפקידים הם כלהלן:

א. הספקנות המדעית משמשת אותו לצורך ניתוח כל פיסת מידע "מדעית" בה נתקל גלעד, דרך היוריסטיקות מסוימות. איזה היוריסטיקות? תלוי – איזה טיעון הוא בודק, ועל מה הוא מבוסס. ניתן כמה דוגמות:

א.1. בפוסט הזה גלעד מייצג 10 היוריסטיקות שכל אחת מהן מורידות את הסבירות לנכונות של הטענה הנבדקת.

כך למשל, יש לגלעד תרשים ויכוח המייצג מגוון ויכוחים שקיים עם תומכים בהומאופתיה. אם תקראו גם את התרשים וגם את הפוסט, תשימו לב שהרבה מן התשובות של הגלעד המוצגות בתרשים הם למעשה הצבעות בדיוק על ההיוריסטיקות המדוברות בפוסט הנ"ל:

א.2. בפוסט הזה גלעד משתמש בהיוריסטיקות דומות כדי לנתח מקרה טיפול כלשהו, ולהמחיש דרך אותם היוריסטיקות כיצד טיפול שלא באמת עובד נחשב על ידי הלקוח שלקח אותו ככזה שכן עובד, עקב פרשנות אישית וכו'.

(אולי אתן עוד דוגמות בהמשך)

ב. גלעד יודע לקרוא מחקרים. יש לו בסיס ידע רחב על שיטות מחקר במדע – מחקר כמותני, מחקר איכותני, שיטות ניתוח וסטטיסטיקות של נתונים שוניםף שמאפשר לו לעשות זאת. זה בדיוק מסוג הידע המדעי שהוא אולי החשוב מכל, אבל לא מלמדים אותו כמעט בכלל באקדמיה, משום מה. זהו הידע המדעי הממחיש כיצד הידע המדעי, והידע האנושי ככלל, מתקדם. אם הייתי צריך להמליץ על פוסט אחד של גלעד שמתמקד בידע הזה, הייתי ממליץ על הפוסט הזה, ובמיוחד על התמונה הזאת ממנו. כך, בכל פעם שגלעד נתקל בטיעון כלשהו, הוא בודק את שיטת הסקת המסקנות של הטיעון, ברמה המדעית.

(אני בעצמי בדיוק לומד כמה קורסים בקורסרה העוסקים בנושאים רלוונטיים לזה)

כך, גלעד יכול לנתח כל טענה שתביאו אליו. השיטות שהוא משתמש בהם לצורך הניתוחים שלו הם כמובן מורכבים בהרבה מכך, קיצרתי אותם לצורך הפוסט.

בהקשר הזה, אני רוצה לצטט דיאלוג מפורסם מתוך הפילוסופיה של המדע, שממנו נוצרה "בעיית האינדוקציה". היא קיימת ומנותחת לעומק במשחק מחשב שניתחתי בבלוג בעבר. במסגרתה דוויד יום השתמש בספקנות כדי להראות את הכשלים הלוגיים שיש בדרכים הנפוצות בהם המדע הסיק קשרי סיבתיות בין דברים שונים במציאות (דרך אינדוקציה, דה), במטרה להראות את הבעיה בשיטות הסקת מסקנות במדע. זה היה מקור לשכלול שיטות המחקר במדע, להמצאת עיקרון ההפרכה של קרל פופר  (שגם כן ספג ביקורת לאחר מכן), ומה לא. בקיצור, גם לספקנות המדעית יש היסטוריה פילוסופית משלה.

"ביצוע תחקירים המבוססים על כל הנ"ל"

כאשר גם התחקירים, בהתאם, משתנים בשיטות המחקר שלהם, בהיוריסטיקות בהם גלעד משתמש לצורכיהם, וכו'.

ואיך אני מתייחס לזה?

הספקנות המדעית היא התשתית המרכזית של הבלוג הזה, בעיניי. אני לא חושב שהייתי טורח לפתוח את הבלוג הזה לולא-זאת. ככלל,

איך להיות מאושר: "תהיה אמיתי עם עצמך" (שיטת EIP)

שיטה 1

מבין כל השיטות ששמעתי עליהם והתעניינתי בהם, זו השיטה לכאורה הכי מסובכת. עם זאת, הצלחתי בכל זאת לסכם אותה "בקצרה"(החלק בו אני מציג את השיטה הוא רק 1,850 מילים!!!). מדובר בשיטה של אדם בשם אליעד כהן. במקצועו הוא מוגדר כקואוצ'(מאחר והוא טוען שהוא מתחייב להצלחה בכל תחום וגם כי החוק מתיר לכולם לקרוא לעצמם כך – ככלל שמעתי הרבה תלונות על כל הקואוצ'רים שאין עליהם שום פיקוח וצורך בהסמכה פורמלית – הנה ניתוח על אחד מהם), אבל לפי אופי ה"סדנאות" שלו והתורה שלו, המזכירה במידה מסוימת את תורתה של ביירון קייטי, לדעתי נכון יותר לחשוב עליו כגורו(מורה רוחני). השיטה היא בעצם "אוסף" של תורות פילוסופיות שמהוות הקדמה לתורה שהיא "מעבר" לפילוסופיה, מכיוון שהיא נתפסת ומובנת רק בשכל "העל האנושי"(וכל זה יוסבר בהמשך). זה למה הוא כנראה לא חושב שהתורה שלו היא פילוסופיה.  לחצו כאן לקבוצה(המרכזית) שלו בפייסבוק(יש לו עוד שתי קבוצות "מתות").

לפני שאתחיל,

אשתף את המעט שאני יודע על המוצרים שאליעד מציע(מבלי לחשוף את מה שהוא שומר עליו בסודיות):

אם תסתכלו בסרטונים של המייסד מתחילתם(2010) עד היום, תראו כיצד הם מתנהלות ברמה הבסיסית: הוא יושב עם חבורה של אנשים ובכל פעם אחד מהם שואל שאלה, אליעד עונה והם מתחילים לשוחח, כאשר שאר האנשים בחדר לפעמים משתתפים בשיחה. שימו לב אבל, שאיו שום פרטים, לא באתר שלו ולא בקבוצות בפייסבוק, על איפה ומתי הפגישות האלו מתנהלות(פעם הוא דווקא כן חשף מידע, ראו כאן לדוגמה) הדרך היחידה לקבל עליהם מידע זה להתקשר אליו ולבקש ממנו את המידע(ולקוות שהוא יסכים).  הוא מנהל גם פגישות אישיות(אחד על אחד) בשעות וימים שמתואמים מראש עם האדם השני, וחלק מהם מצולמים(אם האדם השני מסכים לכך), ראו לדוגמה בסרטון הזה. הוא מדבר על פגישות אישיות וקבוצתיות באופן קצת גלוי כאן.

יש לו גם ספרים שהוא מוכר(כל המאמרים בספרים שלו נמצאים גם באתר שלו LOL), שעולים כמו ספר ממוצע, והוא מציע גם "חברות" באתרו בתשלום(100 ש"ח לחודש!), ששימושיות בעיקר כדי לראות את ההרצאות המלאות ולקרוא את המאמרים המלאים באתרו(אל דאגה – דאגתי שכל הקישורים שהשארתי לאתרו בפוסט הזה יהיו לתוכן שגם החלק החינמי בו כולל כל מה שצריך). כמובן שהוא דאג לעשות סרטון על כך שכסף מזיק לנפש. וגם עשה סרטון על כמה זה חשוב לבוא למפגשים ולשלם לו הון תועפות ולא להסתפק בתוכן הזול(ספרים וחברות באתר).

כמובן שהוא לא נשען על שום הסמכה פורמלית(""החיים סובבו את הדברים בצורה שכזו..",  "מי בכלל צריך הסמכה, כי מי הסמיך את ההסמכות הפורמליות.."). לדעתי, יש טעם לבדוק אם העסק שלו מוכר על ידי הרשויות, והאם הוא טורח לדווח על ההכנסה "המגוונת" שלו, כפי שצריך לעשות על פי חוק.

למרות זאת, אנא נסו לקרוא את ההמשך ללא דעה קדומה שלילית לגביו. הוא אמר הרבה דברים שנשמעים מעניינים ביותר לדעתי, ואני אף היום מוצא(פה ושם) דברי טעם אצלו. הוא גורו נדיר ביותר(בלשון המועטה) בצורת מחשבתו, חבל שלא להנות מזה.

בכל אופן, לגבי השיטה שלו…

אקסיומות בסיסיות:  כל דבר מוגדר לא בהכרח נכון מאחר והוא מוגדר.  זה שדברים שונים מצד ההגדרה לא אומר שמשמעותם לא יכולה להיתפס כזהה ב "שכל על אנושי". תפיסת הנפרדות של האדם(המעורבבת במידה מסוימת עם אחדות) מראה על חוסר הבנת המציאות, והיא הסיבה היחידה למה האדם איננו מאושר. כל האקסיומות הקודמות נכונות רק בשכל האנושי ה "רגיל". אושר מוגדר בשיטה זו(ברמה הבסיסית ביותר) כמצב בו אין לאדם המאושר בתוך תוכו שום בעיות, שום תפיסת טוב/רע, שום פחד וכו', למרות שבחיי היום-יום הוא נראה לא מאושר כמו כולם(כי כלפי חוץ יש לו את כל הנ"ל). אין לו שום דעה מוגדרת והוא בוחר מה לחשוב באופן מודע ב – 100% ומשקר את עצמו *ביודעין כדי שיוכל לחוות טוב ורע כמו כולם(לטענת המייסד כולם משקרים את עצמם – ועל כך בהמשך), רק עם מודעות מלאה להרגשותיו ומחשבותיו וכיו"ב. מאחר והאמת נתפסת אצל המייסד כצורת חשיבה, הוא סבור שעל כל אדם לברר את האמת בעצמו – והוא לא יכול לעשות מיקור חוץ בשביל זה.

*תפיסת הנפרדות של האדם = התפיסה שרואה את הישויות במציאות כנפרדות זו מזו, מבלי לראות מכנה משותף אחד לכל אלה(ומתחילה, לטענת המייסד, בתפיסת "האני" – דיונים על ישות "האני" הם מאוד נפוצים בפילוסופיה ובתורות רוחניות אחרות, אגב).

צורת החשיבה שהובילה לשיטה: כל שינוי אפשרי ב"עולם המעשי" איננו רלוונטי לאושר. האדם ימשיך לסבול לנצח אלא אם ישנה את צורת החשיבה הפנימית שלו, ולא את הסטטוס שלו ב"עולם המעשי"  (הרחבה נוספת על כך יש כאן). כל עוד שכלו של האדם תופס את האדם כישות בתוך מציאות עם ישויות נוספות ושונות ממנה – האדם לעולם יסבול(לכן הדרך היחידה של האדם להיות מאושר היא להתבונן על המציאות ולנסות להבין כמה שיותר טוב, וככל שיצליח להבין אותה יותר כך הוא יתפוס את כל שאר הישויות במציאות כ "פחות שונות" ממנו. כאשר יעשה זאת "עד הסוף"**, הוא יראה ש"הכל אחד", בדגש על כך שהישות העצמית שלו "מאוחדת" עם כל שאר הישויות במציאות.

את השינוי הפנימי צריך לבצע דרך צורות חיצוניות המהוות בסיס להתבוננות פנימית(ראו תרגיל מס' 2 למטה), ולכן גם מי שיתבונן רק על איך הוא יכול להשיג איזושהי מטרה ב"עולם המעשי" – גם כן יגיע לאושר המדובר, בתנאי שילך אחריה "עד הסוף" – בלי קשר לאם ישיג את המטרה או לא, מאחר וההליכה" הזו תהיה כרוכה בהבנת כל מה שיכול לעזור לאותו אדם להשיג את המטרה הזו – שזה, לטענת המייסד(כפי הבנתי), הכל.

עכשיו, בחלק גדול מהסרטונים שלו השואל שואל אותה שאלה על חיי היום-יום ואליעד "זורם" איתו ולא ממש "דוחף" לו מסרים פילוסופיים רוחניים ערטילאיים למיניהם ועצות ליישום ישיר של תרגילי החשיבה המרכזיים של השיטה שלו(שיוצגו בהמשך). זה מה שאליעד מכנה "הלבשת השכל של האחדות בנפרדות" – כלומר, הוא טוען ש"החכם האמיתי"(מי שהבין את כל המציאות וכו') יודע לתת עצות גם למי שלא אכפת לו(לכאורה) מהבנת המציאות – על ידי זה שהוא מראה "קמצוץ" מהשכל שלו על זה שמתייעץ איתו – לדוגמה כאן, הוא אומר לאישה שיש לה ילד עצלן בן 30 שלא עושה כלום עם עצמו(במונחים של החברה הנורמטיבית: לא עובד, לא לומד במוסד כלשיהו, גם עם ההורים וכו'). אליעד מסביר לה שהוא בדיוק כמוה(לא חושב ששווה לו להתאמץ כדי לשנות מצבו – אותה הסיבה למה היא לא זורקת אותו מהבית) – וכך הוא בעצם מלביש חלק מהשכל שלו, שהוא חלק ה – "ה"אני" שלי לא נפרד משאר הישויות במציאות" – על ידי זה שהוא גורם לאישה להזדהות עם בנה, ובכך גורם לה לחוות שהיא יותר דומה לו ולכל שאר האנשים, ובכך לחוות שהיא פחות שונה מהם ויותר "אחד" איתם. כך הוא עושה גם עם נושאים כמו חרדה, אהבה עצמית וכו' – "מלביש" את שכלו על סוגיות כאלו. חלק גדול ממאמריו הם למעשה על סוגיות יומיומיות כאשר תמצית כל מאמר כזה היא – "הפתרון האולטימטיבי לבעיה הזו הוא להבין את המציאות ע"י.. (מציע את אחד מתרגילי החשיבה שלו, שכנ"ל יוצגו בהמשך)".

ברגע שכל כוח הרצון של האדם ממוקד על רצון אחד ויחידי – באותו רגע הוא יהפוך למאושר, ושום אירוע ב "עולם המעשי" לא יוכל לגרום לו לסבול נגד רצונו, והוא יוכל לחוות את "אחדות ההפכים"(לחצו כאן לתמצית על אחדות ההפכים – בעיני המייסד "שורש" אחדות ההפכים שניתן להגדיר הוא האחדות בין "היש" לבין "האין"), לפעול כמו אדם רגיל בעולם המעשי כך שכלפי חוץ הוא יראה אומלל כמו כולם שמנסה לפתור בעיות שלו, מאחר ואין אמת מוחלטת בעולם המעשי.

מבפנים הוא בכל מקרה יחווה את המציאות באושר מוחלט והוא יוכל להנות מכל מצב באשר הוא גם בעולם המעשי. הסיבה היחידה שאנשים לא מבינים את המציאות, זה בגלל שאנשים מתרגלים לאורך זמן לשקר את עצמם בדברים קטנים ולא להגיד לעצמם את האמת לאמיתה(וזה עצמו נובע מכך שהם "חולים במחלת האמונה(אומרים על פירוש שהוא עובדה)) וכך הם "משתילים" לעצמם במוח הנחות יסוד שאינם וודאיות ב- 100% וחושבים על פיהם, ואז הם מתחילים לראות "בעיות" שקיימות רק אצלן בראש עקב הנחות היסוד הנ"ל, לחוות שהם יותר ויותר נפרדים, לפזר את כוח הרצון שלהם וכו'.

בנוסף המייסד בד"כ טוען כי ככל שתיישמו את עצותיו יותר, כך יכולתכם לראות את ההתבטאות של "תהליכים פנימיים"*** שמתרחשים גם "בתוככם" וגם אצל ישויות חיצוניות לכם תשתפר, מה שמסביר לכאורה כיצד הוא יכול לדעתו לייעץ לאחרים כאחד ש "יישם" את השיטה שלו "עד הסוף", בנוסף לדעתו שרק שמי שהגיע לאושר ראוי ללמד על אושר.

**ב "עד הסוף" הכוונה עד למקסימום האפשרי שהאדם מסוגל אליו(שזה, לטענת מייסד השיטה, הרבה יותר ממה שכל בן אדם לא מאושר חושב)

***ב "תהליכים פנימיים" הכוונה לאותם תהליכים מופשטים שלטענת המייסד תזהו כאשר תיישמו את התרגילים של השיטה שלו, שמיד יוצגו עם 2 קישורים לכל אחת מהם בהם: 1. תוכן כמבוא לתרגיל 2. תוכן המראה לכאורה כיצד ליישם את התרגיל פרקטית.

השיטה:

יישם כל אחד מתרגילי החשיבה וההיגיון הבאים(הוספתי ביטויים נוספים שהמייסד מייחס לכל תרגיל) כמה שיותר "עד שתגיע לסוף"(למעשה לשיטתו של המייסד, מספיק שתיישם אחד מהם עד קצה גבל היכולת):

1. דיוק בדיבור – מבוא(האדם משקר את עצמו) ו יישום  – כל משפט שחשבת/כתבת/אמרת – נתח אותו כמשפט כך: "פרק" את המסרים של המשפט, גם הגלויים וגם הסמויים, כך שהמשפט יתפזר לכמה משפטים שכל אחד מהם כולל רק מסר אחד, ותחשוב על כל מסר לפי השאלות המנחות הבאות: האם הוא נכון מצד הגדרתו או רק מביע דעה(תרגיל 3)? האם הוא מוגדר היטב או מעורפל? האם המסר מצויר כך שיהיה ברור האם הוא דעה או עובדה?

ברמה הפרקטית הכוונה לשבת עם דף נייר/מסמך טקסט במחשב, לרשום משפט כנ"ל, לרשום כמה משפטים בעקבותיו כנ"ל ולכתוב את השאלות הנ"ל עם תשובות לפי דעת הכותב.

2. הסתכלות על כל דבר כיצירה ספרותית("השכל שבדבר") – מבוא(לראות את הסיבה הראשונה של המציאות ולחוות אחדות עם כל שאר הישויות "דרכה") ו יישום ו יישום מתומצת בכתב – קח כל אירוע/תופעה/סיפור, לא משנה כמה זה סתמי לכאורה, חשוב על זה כמשל ושאל את עצמך: "למה זה ככה ולא אחרת?". חקור את ה"משל" עד שתגיע לסיבה(שלא בהכרח נכונה – אבל זה לא משנה) ולאחר מכן נסה, בעזרת הסיבה שמצאת, לחשוב: מה מוסר ההשכל מה "משל" שחקרתי? מה ניתן ללמוד מזה באופן כללי? לאחר שתמצא מוסר השכל, נסה לחשוב איך הוא רלוונטי לגביך – הוא יכול לעזור לך בחיים כדי להשיג את מטרותיך האישיות. תרגיל זה נועד גם כדי שתתמיד לשאול ולהרגיל את המוח שלך לבדוק כל דבר וליצור משמעויות לכל דבר(שכן אתה מרגיל את עצמך לזכור שהוא יכל היה להיות אחרת). כן, לכאורה שיטה זו סותרת את עצמה(מוסרי ההשכל וקישורם מוביל ליותר "אחדות", בעוד שיצירת משמעויות לכל דבר מובילה ליותר "נפרדות"). המייסד בד"כ טוען כי דבריו בכוונה מלאים בסתירות כל הזמן כאשר מנתחים בשכל "אנושי" ושבשכל "על אנושי" אין סתירות בדבריו כלל(כן, זה מה שהוא מגיב לכל מי שמראה לו סתירה בדבריו). אגב, המייסד ממליץ בחום(ממה שהתרשמתי) שהדבר אותו "תחקור" בהתחלה יהיה אתה עצמך, שכן אז יהיה לך קל יותר להפיק מוסר השכל שיעזור לך באופן אישי.

ברמה הפרקטית, שב מול מסמך/דף נייר, כתוב את האירוע/תופעה/סיפור, ונסה לחשוב על סיבת העניין, לא משנה עם איזה "כלי חקירה" – העיקר שתפעיל את המוח – וכתוב אותה מתחתיו. כנ"ל לגבי מוסר ההשכל.

3. הבחנה בין עובדות לפירושים("מחוייב ואפשרי") – מבוא(האדם משקר את עצמו שהוא בטוח במה שהוא לא בטוח בו) ו יישום מתומצת בכתב – פשוטו כמשמעו, שוב מול מסמך/דף נייר, כתוב דבר כלשהו, לא משנה בכלל מה(כי בכל דבר יש מסרים המביאים טענות), וכתוב מתחת אליו מהם העובדות האובייקטיביות המצוינות במשפט ומהם הפירושים הסובייקטיביים המצוינים במשפט. חלק את הפירושים לדרגות(דרגה 1 זה הפירוש הכי פחות סובייקטיבי, דרגה 2 זה קצת יותר סובייקטיבי מפירוש בדרגה 1, וכו'). תרגיל זה מהווה למעשה מעיין תרגיל עזר עבור הדיוק בדיבור, מאחר והוא משפר את היכולת שלך לראות מה ממה שאתה אומר/כותב/חושב הוא עובדה ומה לא, זה מאפשר "להשמיד" את השקרים הקטנים שהאדם סיפר לעצמו, דהיינו להפסיק לחשוב לפי הנחות יסוד לא וודאיות ב – 100%.

4. לנסות להוכיח שההפך הוא הנכון("היפוכים") – מבוא(כדי לראות שהכל אחד צריך לראות איך שתי טענות שנראות סותורות לכאורה למעשה אינן סתורות ולכן "הן אחד") ו יישום סופר מתומצת בכתב(בהרחבה: לנסות לראות שתי טענות הפוכות לכאורה כנכונות משני היבטים שונים) לקחת דעה/אמונה מסוימת שלך, ולנסות לחשוב על היגיון שיוכיח שההפך המוחלט מהאמונה שלך הוא הנכון, מבלי שזה יסתור את הדעה/אמונה הנוכחית שלך, אלא "ירחיב" עליה מהיבט אחר. ברמה הפרקטית: קח דף נייר/מסמך, כתוב את הדעה/אמונה, כתוב כל סיבה אפשרית למה אתה חושב כך, ונסה לחשוב על איך למעשה אחד מהסיבות שאתה חושב כך, למעשה מוכיחה גם את ההיפך ממחשבתך – אם הצלחת, כתוב זאת מתחת לאותה הסיבה. זהו למעשה דומה לשאלת ה "למה" בכך שזה מפקפק באיזושהי תפיסה, אבל זה, בניגוד לשאלת ה "למה", מקרב את האדם לאחדות – בכך שזה מקרב אותו לתפוס שתי דעות הפוכות לכאורה(מצד השכל האנושי) כנכונות באותה המידה בדיוק(כחלק מרכישת השכל ה "על אנושי"). המייסד בד"כ *מדגיש*(מאוד) את התרגיל הזה כתרגיל שמוחק את האחיזה של האדם בהנחות לא ודאיות, למרות שלכאורה כל 5 התרגילים עושים את זה לשיטתו.

5. ניתוח משמעויות של מילים – מבוא(לראות את הסיבה של כל דבר גם כאשר נראה שאין כזו) ו יישום מלא ו יישום חלקי ביותר ומתומצת בכתב – בהמשך להסתכלות על כל דבר כאל יצירה ספרותית, גם כאן הרעיון הוא לשאול "למה כך ולא אחרת?" על משהו, ולהוציא ממנו מוסר השכל, ולקשר אותו לעצמך, וליצור משמעויות לדברים עליהם שאלת והטלת בהם ספק(סוג של). רק שהפעם, הרעיון הוא לעשות זאת באמצעות שאלות בסגנון שונה: "למה המחבר השתמש דווקא במילה הזו ולא במילה אחרת?" ו "למה המחבר כתב את המילים האלה דווקא בסדר הזה במקום, נגיד, בסדר ההפוך מזה?"(לדוגמה: "מעולם לא שיחקתי בזה" לעומת "לא שיחקתי בזה מעולם"), ואפשר כמובן לקחת את זה לעוד כיוונים עם משפטים ופסקאות ואפילו מאמרים וספרים שלמים. המייסד לעיתים קרובות ממליץ לעשות את זה בהתאם לתרגיל מס' 4 – אם לדעתך יש מילה בטקסט ומילה אחרת שיכלה לדעתך להופיע גם מבלי שהיה הבדל במסר, "עליך" לחפש הבדלים אפשריים בין המסר עם כל אחת מהמילים האלו, ואם אתה רואה הבדלים – נסה עכשיו לחפש מכנים משותפים בין המשמעויות עם כל אחת מהמילים. תרגיל זה מתבצע כמובן עם דף נייר/מסמך, כאשר יש להדגיש את החלקים המנותחים מתחת לטקסט ולנסות לנחש מה היה ההבדל בין שתי התרחישים בשאלה, ולכתוב זאת לידם. אגב, תרגול זה יכול תיאורטית לעזור למתרגל לגרום לאחרים להבין בדיוק את המסרים שהוא רוצה להעביר להם מימין ולשמאל, מאחר והוא הפך למודע יותר למשמעות של כל מילה.
6. חשיפת "מניפולציות"(לחשוף את השקרים הסמויים שאתה עושה על עצמך גם ע"י חשיפה של שקרים של אחרים והתבוננות על איפה גם אתה משקר כמוהם) – מבוא ו יישום בכתב(קראו את התגובה האחרונה) – קשור מאוד לתרגיל מס' 5 ומשלב אותו עם תרגיל מס' 1, שכן כאן הרעיון הוא לנתח את ה"שקרים" בטענות כלשיהן שמישהו טוען כדי "לרמות" את קהל היעד ולגרום לו לחשוב מחשבות "שקריות". כמובן שהכוונה ב "שקר" כאן היא(בדרך כלל) להכנסת מסר לראש שיוצא מהנחת/הנחות יסוד לא מחויבת/בות. המייסד אגב, בד"כ טוען שמצד השכל האנושי, כל טענה שאיננה נכונה מעצם ההגדרות בה היא משתמשת איננה עובדה. גם הגדרות מעורפלות, מיוחסות על ידי המייסד כמניפולציות(אין לי מושג למה, אגב).

*אני לא בטוח בזה כל כך.

הערות:

1. כל הנ"ל יכול להתבצע(מבחינת המייסד) גם בעזרת(לא דרך, אלא בעזרת) אנשים אחרים, גם דרך מפגשים כמובן.
2. המייסד מדגיש כי אפשר לעשות את הדברים האלו גם תוך כדי עבודה ב"עולם המעשי" ולכן אין צורך "להתנתק" מהעולם המעשי ברמה המעשית כדי ליישם את השיטה שלו.
3. כמובן שהכתוב מה לעשות ברמה הפרקטית הוא פרשנות שלי.

דעתי:

יש בשיטה זו דבר אחד מאוד יפה לכאורה, שאותו אציין קודם: חופש מחשבתי מוחלט. הוא מעודד אנשים להפסיק לחשוב שיש דעות לא לגיטימיות בעולמנו. לא. כל דעה, לא משנה גם אם כל האנשים בעולם חוץ ממנו בטוחים(מבחינתם) שהיא שטות מוחלטת – היא לגיטימית. קו מחשבה זה משחרר אותם משטיפת המוח שעושים לבני האדם בעודם ילדים ע"י הוריהם, מערכת החינוך וכו' – שמעודדת בדיוק את ההפך. תמיד יכול להיות קו מחשבה שיוביל להצדקה הגיונית של כל דעה באשר היא. גם דעות שמובעות באי כנות מתוך כוונה לעשות מניפולציה – המניפולציה היא ההיגיון בדעה, אם כן. על זה אני בהחלט אומר למייסד תודה. בנוסף, גם אני לא מחבב את הקטע של בני האדם להיעזר בסמלי סטטוס של בני אדם(הסמכות) בתור קיצורי דרך כדי להחליט האם לסמוך על מישהו או לא(תוכלו לקרוא על זה איפשהו באמצע הפוסט הזה), אז לא אכפת לי מעניין הסמכות שלו.

אבל יש לי המון "בעיות" עם שיטתו. ראשית, הוא ייסד שיטה שאין למעשה כל דרך מדידה לבדוק את אמתותה. הרי לא משנה כמה מחקרים יצוצו שהתנגדו ישירות לדברים שהמייסד טען וכמה מבוקרים היטב המחקרים יהיו, תמיד המייסד יוכל להגיד שהוא חוזר בו ו/או שהם לא יכולים להיות בטוחים במסקנותיהם ו/או ש"פשוט לא הבנתם אותי". את חווית האושר אותה הוא מתאר ככל הנראה לעולם לא תהיה למדע דרך למדוד מאחר והיא מוצגת באופן מופשט מדי. וכן, המייסד עשוי לקפוץ עכשיו ולומר "אתה יכול לבדוק אותי רק עם השכל, לא עם מדע!" – ובכן, מייסד יקר, אני אשמח. אבל מה לעשות והמוח שלנו מושפע מהטיות קוגניטיביות מסיביות(מה שאתה מעולם לא ציינת, אם כי התייחסת להטיית האישור הידועה) ולכן טענתך כי אם נעזוב הכל כדי ללמוד ממך וליישם את מה שאתה מלמד נבין אותך, מפוקפקת במקרה הטוב. המדע אכן מטבעו לא יכול להגיע לאמת מוחלטת, אבל מי אמר שהשכל כן? איך נדע שהשכל שלנו לא באמת מוגבל מטבעו מצד האמת המוחלטת כמו שאתה טוען? אולי אתה בכוונה מנסה להכניס אנשים לתהליך אינסופי של "לימוד" של צורת החשיבה הזו כדי שימשיכו לשלם לך הון תועפות עד יומם האחרון גם אם לא יצא להם כלום מזה? בפוסט הזה לדוגמה, אתה טוען שרק אנשים שיקריבו את כל זמנם וכספם בשבילך יצליחו להבין את עצמם טוב יותר..

בקיצור, שיטתו נראית גם מסוג השיטה שנועדה למשוך אנשים אליה מבלי שיהיה להם איתותים מתי הם סיימו ללמוד אותה. זה נתמך גם באיך שהמייסד עצמו טען הרבה שהאדם לעולם לא סיים ללמוד אצלו עד שהגיע לאושר המוחלט.

מעבר לזאת, השיטה הזו לא ממש מבוססת על שום דבר – לכל היותר על לוגיקה שהמייסד לא יכול להוכיח, להסביר או אפילו להציג במדויק. נתחיל מזה ש NLP זה תחום מפוקפק במקרה הטוב, ולכן זה לא אלגנטי במיוחד מצד המייסד לטעון ש NLP כולל שיטות יעילות לפיתוח השכל כמו אלו שהוא הציג(תרגיל מספר 5). המייסד טוען כי הוא למד מתורתו של אדם אחר(רבי נחמן – בתמצית, המייסד העלה את כל ספרי רבי נחמן לאתרו ומשתמש בהם הרבה בפייס ובהרצאותיו, וטוען שהוא היה חכם בדיוק כמוהו, למרות שכל התלמידים של רבי נחמן טיפשים), ושוב, גם בתורה הקודמת לא הייתה שום דרך מדידה לבדוק את אמתותה. אם נשווה את החלקים בתורה שלו שנכתבים "לפי ומצד השכל האנושי" לבין רעיונות פילוסופיים שנלמדים באוניברסיטה לדוגמה, הרמה של הפילוסופיה של המייסד נמוכה עד כדי גיחוך, בעיקר בדרך בה היא טוענת כי מי שמיישם אותה יכול להפוך ליועץ.

רוצים עוד דוגמה? קראו סיכום מילולי של הרצאה שנמחקה – אמ:לק: מה הפילוסופיה שאליעד רואה מאחורי לייק בפייסבוק? אנשים לא בטוחים שהם צודקים ולכן רוצים ש"יאשרו" להם זאת, והם בוחרים להאמין שלייק בפייסבוק זה אינדקציה ל"אישור" הזה(שהם צודקים) ולכן הם נהנים לקבל לייק. אני מתפוצץ מצחוק מעצם המחשבה על כך שהתלמידים שלו לא העלו את האפשרויות הכל כך פשוטות האלו בעצמם. הוא בסה"כ מתייחס להטיית האישור הידועה ודוחף עוד הנחות חסרות בסיס כדי להצדיק את זה(שהם בוחרים להאמין שלייק מייצג אישור ושהם לא בטוחים שהם צודקים).

פילוסופיה-זה-מקצוע-לא-מעשי(וטוב שכך). פילוסופיה בסה"כ באה לפתח את יכולת החשיבה והדיוק הלוגי בהסתכלות הבסיסית שלנו על העולם. היא לא מאפשרת לבדה לחפש את האמת, כי יש עולם מסביבנו וצריך לחקור אותו כדי להבין אותו. אי אפשר להתמקד רק בחלק התפיסה הבסיסי. בנוסף, ה"חוויה" הזו עליה המייסד מדבר(יש לה עוד כל מיני וראציות  – חווית האחדות, חווית הבנת המציאות ב- 100% וכיו"ב) – עצם היותה מייצג של התוצר הסופי של השיטה הופך את השיטה למפוקפקת במקרה הטוב, מאחר ויש אנשים שחווים שהם נשלטים על ידי חוצנים לדוגמה. חוויות יכולות להטעות, והרחבתי על זה כאן. זה כמובן לא מונע מהמייסד להעלות סרטון בו הוא טוען שחוויה משקפת הבנה(מעניין למה). דוגמה טובה ניתן למצוא איפה שהמייסד טוען שהפרעות קשב וריכוז אינם קיימות ואם מישהו לא מצליח להתרכז – זה תמיד אך ורק בגלל שמה שקורה בסביבתו מעניין לו את ה****. גם מבלי להבין כלום בכל הרקע המדעי להפרעה זו, אני יכול לטעון שגם הגיוני לומר שהמייסד צודק בכך שהילד לא מרוכז גם בגלל שלא מעניין אותו, אבל גם בגלל שיש למוח שלו הפרעה שמורידה לו את יכולת הריכוז באופן טבעי. מעניין איך המייסד יסתור את זה/יוכיח ששנינו צודקים.

מלבד זאת, המייסד מראה ומעודד הרבה זלזול בידע האנושי באופן כללי. הוא טוען כאן שכל המורים הרוחניים והפסיכולוגים לא מבינים את מה שהוא מסביר, ומסיק מסקנות בלתי ניתנות לביסוס על פסיכיאטרים לדוגמה, ואפילו יוצא בקיצוניות נגד כל המדע כאן(תגובה מס' 11) – " האמת היא פשוטה להבנה בצורה לוגית ולא צריך בשבילה לחקור קרינה קוסמולוגית…" בקבוצה "חשיבה חדה" אליעד סתר את טענתו בקישור הקודם שם וטען ש "כדי להבין את המציאות, לשם כך צריך לחקור גם את מה שהמדע לא מאפשר לחקור"(שימו לב שבשני הקישורים הקודמים הוא בעצם טען שאפשר לדעת את שורשי המציאות עם "מחקר שכלי" – נשלב את זה עם הטענה שלו שכדי להבין את המציאות צריך ללכת עם מטרה מסוימת "עד הסוף"(לשלב את כל כוח הרצון שלך למטרה אחת, למרות שלוגית זה בלתי אפשרי), ונבין למה הוא חושב שאין צורך "להשתמש" במדע כדי להבין את *כל* המציאות). בשלב מסוים התחלנו גם ללמוד להתמודד עם השכל ה"פגום" שלנו. לעודד אנשים לחשוב שרק הלימוד שלך יוביל אנשים לאנשהו וכל שאר המחקר על המציאות הוא לא נחוץ כלל – זה הכללה שפשוט אי אפשר להצדיק אותה על ידי הסברים לוגיים על כך שאף אחד לא יודע מספיק טוב להטיל ספק וכו', כי הכללות הם עניין של סטטיסטיקות.

דבר מעניין נוסף ששמתי לב אליו זה שבכל פעם אפשרית בה המייסד מתיימר ללמד משהו(מוגדר), הוא משתמש בשילוב של כל התרגילים הנ"ל חוץ מתרגיל 2. הבעיה בניתוחים שלו היא כזו: הוא מתיימר ללמד משהו גם על סמך "נתונים" שאינם בהכרח נכונים, כלומר שהוא לא טרח לבדוק אותם בכלל.

במילים אחרות, הוא מבלבל בין מה שנקרא "ללמד" לבין מה שנקרא "להטיל ספק", כאשר הוא מציג את הטלות הספק שלו כאילו הן מוכיחות לשלילה את הצד השני. היה מקרה בו הוא טען שאפשר לשכנע לקוח לקנות את המוצר היקר שלך ע"י כך שתגיד לו שהמוצר דרש המון המון מאמץ להכנה, כי אז הוא יחשוב שזה כנראה אומר שהמוצר יביא לו יותר תועלת מאשר אם המוצר לא דרש שום מאמץ להכנה. ומי אמר שכל אחד מאמין ככה?!

גם כאשר הוא טען באחד מסדרת המאמרים הזאת שמישהו אחר ניסה להציג אכילת בשר כמייצג של גזענות, וטען שזה בעצם ניסיון של הטוען ליצור "אנטי" במוחו נגד אכילת בשר, מאחר שבני אדם "מטבעם" הם נגד גזענות. ומי אמר שההתניה הזו קיימת אצל מישהו?

גם כאשר הוא טען כאן(דלגו לדקה 2:03) שנתניהו ציין את מפלגת העבודה כשייכת ללבני ובוז'י(במקום בוז'י ולבני) בגלל שרוב האנשים שונאים את ציפי ולכן הוא ציין אותה קודם כדי שאנשים ישנאו את המפלגה הזו אפילו שבוז'י הוא המנהיג המרכזי שלה. ומי אמר שרוב הישראלים שונאים את ציפי ושסדר המילים אומר להם משהו לגבי בעל הכוח העיקרי במפלגת המחנה הציוני? בתמצית, שלושת הטענות הנ"ל הם טענות שלא ניתן להוכיח אותם לוגית בלבד – נדרשים נתונים מדעיים(רצוי בסגנון הנתונים של תחום מדעי המוח).

אני חושב גם שהטיית האישור של המייסד מאוד בולטת – כאשר מישהו שמתיימר לחפש את האמת לגבי X, הוא יגיד שהוא נוכל כי הוא לא מעודד לחפש את האמת לגבי כל שאר הדברים במציאות, גם אם הוא לא אמר או אפילו רמז לזה. דוגמה בסרטון הזה – בסוף הסרטון(דלגו ל – 7:58) המייסד טוען שגלעד דיאמנט(מנהל בלוג על ספקנות מדעית) אומר לאנשים לבדוק את האמת "עד רמה מסוימת", בעוד שהוא אומר לחפש את האמת "על כל דבר". אדוני, גלעד אכן בודק רק עד רמה מסוימת, אבל הוא, בניגוד אליך, מבסס את דבריו על מחקרים ונתונים ולא רק על סמך ניתוחים המבוססים על אינטואיציה ולוגיקה סופר אלמנטרית. הרי מה שלוגית חזק ויציב – 100% לא בהכרח נכון. ועוד יש לך את החוצפה לדבר על לכתוב על טכניקות שכנוע ומכירה, כאילו אתה בטוח שאין שום צורך לחקור את המוח החומרי בכלים מדעיים כדי להבין איך הוא עובד.

עוד דבר אצלו שלדעתי מייצג את זה הוא איך שהמייסד מסלף מושגים כדי להצדיק את הטענות שלו. לדוגמה כאן – "כל זמן שהאדם חושב / חווה שיש כוח כלשהו בעולם, שהוא לא נובע ממנו עצמו, אלא שהוא נפרד ממנו, הוא בעצם מאמין באלוהים.  כי אלוהים, משמעותו היא, כוח חיצוני וכולי" – וואלה? אני אשמח לשמוע על איזושהי דת שמגדירה את אלוהים ככה. אבל למי אכפת, העיקר שככה אתה תשכנע שכולם בעצם טיפשים שמאמינים באלוהים חוץ ממך, גם מאחר והאתאיסטים מאמינים לשכל שלהם, ורק אתה ללא דעה. וכאשר אתה מעביר באגרסיביות את המסר שאף לא אחד לא חכם ממך, ככה אתה(עשוי) להיות מנהיג כת אפילו שאתה לא מונע או לוחץ על החסידים שלך לעשות שום דבר – כי למה שהם ירצו בכלל ללמוד ממישהו אחר?

נכון, הוא מעודד להפיץ את החומר שלו. נכון, הוא מעודד להשתתף בקבוצות שונות משלו. נכון, הוא (כאילו) מעודד לא להאמין לו וגם לשאול שאלות(אגב, לחצו כאן לסרטון בו המייסד טוען שהוא אכן עושה שטיפת מוח – רק שהיא חיובית כי היא משחררת את האדם מהשקרים שלו וכו'). אבל איך כל זה משנה, כאשר הוא לעולם לא מדבר על כל ההטיות הקוגניטיביות של תלמידיו? כאשר הם עושים את כל הנ"ל, הם ינפנפו כל כישלון בהתמודדות עם טיעון נגדם בטענות כמו "לא באמת רציתי לשכנע אותו" "הוא פשוט לא הבין, אבל הוא יבין בקרוב" ואולי בכל זאת התעלמו בעקביות מהטענות נגדם עקב הטיית האישור שיש להם לטובת אליעד(כפי שאחד מחסידיו הותיקים עשה כאן לדוגמה, שיכולה להיות קיימת גם אם הם למדו עליה מאליעד עצמו.

בתמצית, אני חושב שמצד ההגדרה  הפרקטית של כת(לא התאורתית שהועלת כאן) – הקבוצה שלו היא כת. ואם כבר בכת עסקינן, ממאפייני הכת המפורטים כאן – גם אליעד מוכר הבטחה תוכנית מרחיקת לכת, טוען שהוא כמו אלוהים בשכלו, בז לכל מורה אפשרי חוץ ממנו ורבי נחמן(ומנסה להסתיר את המשמעות של זה ע"י חוסר הגבלת החופש של חסידיו), משתמש במקצוע חופשי, יוצא בבוז נגד כל מי שלא מסכים איתו(גם אם הוא לא מתנגד לעצם זה שיש לו מתנגדים), לא ניתן לבדוק את יסודות התורה שלו והוא מעודד את חסידיו לשרוף את כספם לעזעזאל. אם תסתכלו על הניתוחים של חסידיו בקבוצה שלו בפייס ובמפגשים אתם תשימו לב שהם כן מטילים ספק בכל מיני אמירות שלו, אבל הם לעולם לא יערערו על הבסיס של התורה שלו, שכן אם היו עושים זאת, למה להם ללמוד אצלו?

לחצו כאן למאמר שלו על כתות – מה שהוא עשה בו הוא פשוט: במקום להיצמד להגדרה הכללית של כת(אצטט מויקיפדיה): "כת הוא מונח המתאר קבוצת אנשים, שאמונתם הדתית נפרדת לגמרי מהדתות הגדולות או הוותיקות יותר, או נדחית על ידי הזרמים המרכזיים של הדתות הללו.", הוא נצמד אך ורק לסוג הרביעי של כת(מבין שישה סוגים שנמנו בויקיפדיה): "זן רביעי של כתות, לעתים קרובות בחפיפה כזו או אחרת לזנים קודמים, הוא זה שבמוקדו מנהיג כריזמתי או גורו נערץ." . וכך למעשה הוא טוען שכל אמונה שהאדם תלוי בה רגשית היא כת, ולכן 100% מהאנשים בעולם הם חברי כתות. למרות שאם הוא רק לא היה מסלף את המושג "כת" כמו אינספור מושגים שהוא מסלף, הוא היה רואה שההגדרה הכללית של כת מתאימה לו בול, כי הקבוצה שלו חוקרת את המציאות על סמך הנחות יסוד שלא נבדקות(לדוגמה, שהמפתח לאושר הוא הבנת המציאות. זה לא עובדה כי זה תלוי בהגדרה של "אושר").

דבר קטן נוסף ששמתי לב אליו שכדאי להתבונן עליו: למרות שהמייסד לכאורה טוען שהוא ללא דעות קדומות על שום דבר, כאשר הוא מתייחס למישהו שמתנגד לטענה שלו/לשיטה שלו ככלל, הוא ישמיץ אותו אישית(זה כשל לוגי הידוע כפנייה לרגש), בעוד שמי שמסכים איתו – הוא במקרה הכי גרוע יגיד שהוא לא הבין אותו בכלל(במקרה הטוב ישבח אותו).

ועוד דבר קטן: כנ"ל, התוצר הסופי של השיטה היא חוויה. אני גם זוכר שאחת התלמידות שלו(לא בהכרח מייצג את דעתו אבל לדעתי מתאים למה שהוא מלמד) – טענה שבקבוצות רוחניות אחרות נותנים לאדם להיאחז באמונות כאלו ואחרות כדי שיאמין שהוא מתקדם לאנשיהו, שזה מניפולציה לטענתו, ואצלו אין את זה כי אצלו הרעיון הוא לא להיאחז בכלום(לצערי לא מצאתי את הטענה שלה בקבוצה – אולי בעיה בפייסבוק). אבל גם אצלו יש את האלמנט הזה, כי הוא טוען גם שכאשר האדם מגיע לתובנה חדשה, הוא חווה "ניצוץ" של חווית האחדות "הסופית" מאחר ולטענתו, חוויה שווה ב"עוצמתה" להבנה ומייצגת הבנה. זה בעצם האחיזה שמקנה את התחושה של ההתקדמות אצלו. זה בנוסף לדברים פחות "וודאיים"(לשיטתו) כמו, יכולת לשכנע טוב יותר ועוד כל מיני דברים שלא ניתן לבדוק.

אגב, עוד סתירה מעניינת שמצאתי בדבריו(כן, אפילו שהוא יטען שזה נראה לי ככה רק כי אני לא מבין אותו) – בתרגיל מס' 2 – נניח שאדם X יישם את התרגיל הזה, ומצא איזשהו קשר בין משהו סתמי לבין עצמו(לכאורה). כידוע הוא לא יכול להיות בטוח שהקשר הזה אכן נכון וקיים, מאחר והוא אפילו לא מודע ב – 100% למשמעות שהוא מייחס למילה "אני", ושהקשר הוא ספקולציה שלו וכו'. אם כך, הרי שהוא רק מאמין שיש קשר ושבסופו של דבר הוא "אמור" להגיע למצב הזה שבו הכל קשור אליו ישירות. לכן מצד ההיגיון זה לא יכול באמת להוביל אותו לשום מקום. דבר דומה ניתן לומר על שאר התרגילים שלו, אגב, גם מאחר ואלו תרגילים שלכאורה באים להשפיע על המוח ללא כלים מדידים שיכולים לבחון זאת, וגם מאחר שהלוגיקה שעומדת מאחורי המחשבה שהם בכלל מובילות לאנשהו רעועה.

ועכשיו לנקודה הכי חשובה בעיני. אושר לדעתי הוא דבר מסתורי לחלוטין, שלא ניתן באמצעות השערות אינטואיטיביות לקבל "מידע" על גרסתו הטובה ביותר שניתן לדמיין. וכן, אני חושב שהתורה של המייסד מבוססת בעיקר על השערות אינטואיטיביות. אין תמיכה מצד אף מחקר מדעי, והוא מתעלם לחלוטין ממה שטענו כל הפילוסופים(כדי לטעון משהו הרי צריך להאמין לשכל לפחות במידה מסוימת, אז אין הצדקה להתעלם מהם). והרבה מטענותיו עשויות, על פי ניסוחם, להיות מבוססות על פילוסופיות שפותחו לפני הספירה, וגם על הקבלה וספרים דתיים. לאושר יש אינסוף הגדרות, לכל אחד יש העדפות אחרות כדי להגיע לאושר, וזה מאוד קל לשחק על תחושות שאנחנו אפילו לא יודעים אם הם קיימים אצל אנשים אחרים באותה הצורה(פחד, רצון וכו'). זה למה התורה של המייסד מזכירה לי את היהדות במסגרתה אחד הסיבות העיקריות, אם לא ה, לאמונה באלוהים זה כדי שאלוהים לא ינקום בנו בגיהינום על כך ש"צפצפנו" עליו(גרסת המייסד: כל עוד לא תהיו חכמים כמוני המציאות תמשיך "להכות" אתכם בסבל).

וכן, חסידים של אליעד שיקראו זאת אולי יקפצו: "כמעט כל מה שכתבת זה לגופו של אדם ולא לגופה של כמעט אף טענה של אליעד, כי אתה לא יכול להפריך אותו"(ראו לדוגמה את התגובה של החסיד הזה לטענות "מדעיות-ספקניות" נגד אליעד). ובכן, נכון, אתם צודקים – אי אפשר להפריך את אליעד. אבל הסיבה האמתית לכך היא פשוטה – אליעד לוקח פטור מיישוב סתירות לוגיות בדבריו עם התירוץ "זה נראה לך סתירה כי אתה לא חכם כמוני!", וטוען טענות מעורפלות ומופשטות שאין להם שום משמעות מדידה בעולם החומרי והמדיד ככלל.

ולכן, הייתי אומר לגבי כל התרגילים של השיטה – שאי אפשר לבדוק האם הם עוזרים כי הם באים לפתח את החשיבה(שזה השפעה על המוח, מה שדורש בדיקה מדעית לבירור). אם אתם חושבים שהמדד המתאים לבדיקת התועלת שלה הוא מספר הנחות יסוד שאתם מוצאים בטענה מסוימת(לדוגמה) אז תבושמו, אבל שוב, זה לא הוכחה – כי אולי אתם "ממציאים" את ההנחות האלו כדי לשכנע את עצמכם שאליעד עוזר לכם(אפקט פלצבו) – בקיצור, תהנו מלאמר(ולחשוב?) שאתם מתפתחים שכלית כל הזמן ושאתם הכי חכמים בעולם(קראו את ה 8 תגובות הראשונות של עדי בן רחמים), אבל אתם לא יכולים להוכיח את זה(וגם אם תוכיחו ונראה סתירה בדבריכם, ברור איך תנפנפו את זה).

בהקשר של הספקנות "הפרקטית"(שיקולים של מה עדיף לעשות ב"עולם המעשי"..), אין שום סיבה הגיונית ללמוד אצל מישהו עם פילוסופיה בגרוש, חסינות מוחלטת מבדיקות והבטחות מפוקפקות לוגית וגם חסרות ביסוס מדעי. לסיכום, אם אתם עדיין סקרנים לשמוע טענות של אליעד, אני רק שמציע שתזכרו את הציטוט הבא, ותחשבו האם הוא נכון לגבי הטענה של אליעד שאתם שומעים

"זה ברבור חסר משמעות, שמציג בסך הכל הבנה אלמנטרית אינטואטיבית שאינה שונה מזו של רופאי אליל שאמאניסטיים ומגוון רחב של אנשי רוח מתרבויות חדורות אמונות החסרות את המנגנון המאפשר להבין את האופן בו דברים פועלים באמת. הבנה בסיסית זו אינה חדשה, או מיוחדת – למעשה, גילויים בעשרות השנים האחרונות (שנעשו בגלל שניסינו ובדקנו, לא בזכות ישיבה בחדר ודיבור באוויר עם אנשים ומצלמה) מתחילים לגלות את האופן בו פועל תהליך החשיבה וההחלטות שלנו, וכבר עכשיו אנחנו יודעים להגיד איך פועלים הדברים שמוצעים באתר שם, אבל בלי ברבורים, אלא באופן מעשי ומיידי. אנחנו גם יודעים להגיד למה, מבלי להמציא הסברים הזויים.

אכן, לא מדובר בידע חדש – מדובר בידע ישן מאוד, הבנה אינטואטיבית של הליך החשיבה שלנו, שרק מוגש באופן אחר."

(שימו לב שהקישור המצורף הוא לדיון שהיה על אחד מטענותיו של אליעד ועליו ככלל)

אסיים בציטוט מגלעד דיאמנט מהפוסט שלו על ה NLP, עם תוספות שלי שמזכירות כיצד הנאמר בציטוט רלוונטי לאליעד:

"ההיסטוריה של ה-NLP מדגימה תהליך קלאסי שמתרחש עבור אינספור "שיטות" אחרות.

זה מתחיל באדם או שניים ש"מגלים" (או ממציאים))דרך חדשה שיכולה להועיל לבני אדם באופן כלשהו. טענתם עשויה להיות בעלת הגיון כלשהו (או שלא)(השיטה של אליעד לא מבוססת על כלום מלבד היגיון אלמנטרי ומעורפל), מבוססת במידה מסוימת על ידע קיים (או שלא)(כל הידע הקיים עליו אליעד מתבסס הוא ידע מהתקופה הפרה-היסטורית). בכל מקרה רצוי מאוד שהשיטה תבטיח פתרון קסם לבעיות גדולות ומציקות בשלל תחומים, שתתאים לפלחים נרחבים באוכלוסיה (רצוי לכל אדם)(אליעד מבטיח אושר מוחלט ופיתרון לכל בעיה בכל תחום לכל אדם) ושתהיה נטולת סיכונים ותופעות לוואי.(לא נדרש לשנות כלום ב"עולם המעשי" בשביל שיטת אליעד..)

המייסדים מתחילים להתנסות בשיטה שהמציאו על מטופליהם ועד מהרה כוחות הסוגסטיה, הפרשנות האישית וכמה אנקדוטות מרשימות עושים את שלהם וכולם מתרשמים "שהשיטה עובדת"(ממה לדעתכם אליעד מתפרנס בקלות?). תוך שהם מדלגים באלגנטיות על שלב המחקר והאימות(אי אפשר לבדוק את אליעד אפילו לוגית), המייסדים כותבים ספרים(כמו אלה), מתחילים להעביר קורסים(מפגשים) ואם הכל מתגלגל כהלכה צצים מוסדות להכשרת הדור הבא של המטפלים בתחום(כמוהו לדוגמה). לפני שאתה מספיק לומר "תכנות-תודעתי-קוונטי" או כל צירוף מילים מרשים דומה, התחום כבר משגשג ופורח.

בשלב כלשהו מישהו מתעורר ומחליט לבדוק את הדברים בצורה מדעית(אני), אבל זה כבר מאוחר מדי. יותר מדי אנשים כבר מושקעים בשיטה ויותר מדי מטפלים "יודעים שזה עובד"."

צ'או.