על כתות..

פוסט זה הוא למעשה פוסט המשך לפוסט הזה. אם תקראו את הפוסט מהמשפט הקודם, וודאי תשימו לב שכל 4 המאפיינים המתוארים בכותרות של הפוסט ההוא – בהחלט רלוונטיות לנושא של כתות ולמאפיינים של כתות.

אבל האמת היא שלא. הבעיה היא שהקונפורמיסטים במדינה הזאת מגדירים "כת" בצורה כל כך מעורפלת שקל מאוד לקשר כמעט כל דבר לכת באופן כלשהו, כשעושים זאת. לכן בפוסט הזה אני אשאף לדון בהגדרות מדוקדקות בנושא, תוך התייחסות גם למה שכתבתי עליו בפוסט הקודם.

מה זה כת?

שאלה מצוינת.

שמעון אמיר ניסה לתת ניתוח מקיף לנושא בספרו "האיום בחופש". ספר זה כולל ניתוח סוציולוגי (יחסית) של כתות. בין היתר הוא מנסה לחלק אותם לפי מאפיינים, ומעניק נתונים על קונספטים בפסיכולוגיה המתקשרים לכתות. בין היתר:

1 – "אנטי-אינטקלטואליזם" – כלומר, שהכת דוגלת בלמנוע מהחסידים שלה להיחשף לחומר שיכול להחליש את אמונתם של מאמינים.

כידוע, זהו מאפיין נפוץ של הסקטור הסוצילוגי בארץ המכונה "חרדים". שם גם החבר'ה נוטים שלא להתחבר לאינטרנט ולא להקשיב לאנשים לא דתיים. כך, ראו למשל ראו את עמותת נטפרי שמסננת תכנים ברשת עבור החרדים, תוך סינון דברי כפירה (גם האתר שלי אגב נבדק על ידם, אם כי אין לי מושג אם אני מסונן אצל החרדים או לא), כך שהחרדים יכולים לגלוש באינטרנט רק בתנאי שהתכנים שהם קוראים סוננו על ידי העמותה. לכו תבינו.

אז המנהיג רוצה שאמונתם של המאמינים יישמרו, לצורך כך הוא מונע מהם להיחשף לדעות מנוגדות.

2 – "אנטי-חומרנות": כבר באחד הפוסטים הקודמים בבלוג (זה) סקרתי את הנושא של החומרנות מול שאר הגישות לחיים. אז אנשים שמצטרפים לכתות הם אנטי-מטראליסטים.

יש בכך היגיון – בהמשך למה שכתבתי על החברה הקפיטליסטית, בקפילטיזם מצופה מכולנו להיות "מכורים" למצורי צריכה כאלו ואחרים, אחרת למה שנצטרך לקום בבוקר לעבודה. אז כן, אולי המאמינים בכתות פשוט בוחרים לעצמם מוצר צריכה "אנטי-חומרי".

3 – צרכים פסיכולוגיים ממולאים – בהקשר לצרכים שהכת ממלאת, יש את ההדגשה שהסיפוק שהכת נותן הוא פסיכולוגי – בין אם הוא מספק את הצורך בשייכות לקבוצה (חברים), ובין אם סיפוק משמעות לחיים (כאשר המשמעות הזאת על ההבטחות המרחיקות הלכת של הכת – מאפיין מספר  מהפוסט הקודם בבלוג שהפוסט זה ממשיך אותו).

4 – שיעבוד הדרגתי – השיעבוד לכתות, במסגרתו חברי הכתות מסכימים לתת את כל רכושם וכספם למנהיג הכת, אך חשוב להדגיש כי זה לא מתרחש מכלתחילה. לרוב, כתות מנצלות את המאפיין הנפשי שלנו המכונה דיסוננס קוגניטיבי. אין אחד שלא עומד בפני דיסוננס זה כאשר הוא עומד כביכול "להצטרף לכת". מנהיגי הכתות יודעים זאת, לכן בשביל זה יש את ההבטחות המרחיקות הלכת של הכת – כדי שפתירת הדיסוננס דרך בחירת הכת יתגמל אותך בהתאם.

זה למה השיעבוד לכתות לא מתרחש מיידית, אלא רק לאחר שהמצטרף כבר מאמץ את האידיאולוגיות של הכת. לא קל כל כך לשכנע מישהו לשעבד את עצמו מרצונו, או לחזור בתשובה.

עד כאן המאפיינים מהספר. הספר גם מספק נתונים על מיהם מצטרפי הכתות. כמו למשל גיל (בממוצע: 25), איפה הם נמצאים, מהי ההשכלה שלהם (בממוצע השכלת תיכון), וכו'.

אבל עכשיו בוא נמשיך למקור המידע היותר מעניין. המרכז לנפגעי כתות, בהנהגתה של רחל ליכטנשטיין. עמותה זו מתיימרת להתמקד בנושא הכתות. אלא שהיא גם מסוכנת, היות ומגוון כתבות באינטרנט מגדירים אותה כ "כת בפני עצמה", "עמותה שלמטרתה למחוק כל ארגון לגיטימי בישראל", והיו כמה כתבות בתקשורת שטוענים שהם למעשה ממוינים על ידי המיליונר החרדי רמי פלר, ומתייגים ככתות קבוצות של עשו דבר לאף אחד.

מבחינתם, כת, היא פחות או יותר מילה נרדפת לדיקטטורה – המנהיג שולט בחיי מאמיניו בהדרגה. לא אתייחס לסימני האזהרה, שכן הם פחות מעניינים אותי, בפרט שהם לא ייחודיים לכתות (למעשה, מבין כל סימני האזהרה בכתבה שקישרתי אליה, אני חושב שכל הסימנים האלה הם בעצם גם השתקפות של מערכת היחסים הטיפוסית בין שכיר לבוס שלו במקום העבודה הממוצע. להיות שכיר זה להיות עבד.

המרכז לנפגעתי כתות הרחיבו על ההגדרות הבסיסיות שלהם במסמך הבא. בוא ננתח אותו קצת:

  • בעמוד 16-22, מוצגים מגוון רחב מאוד של מאפיינים של כתות, שמה שמאוד בולט לגביהם – הוא שזה מתאים גם לדתות, בפרט לחרדים. קצת תמוה, אם כן, שאין אזכור של החרדים ושל הדת היהודית. מסמך שלם הם תוקפים את הכתות בישראל אבל אין בכלל התייחסות לדת? אכזבה..
  • בעמוד 23 מתוארים מספר דרכים לשליטה באדם אחר. חשוב לציין בפסיכולוגיה, אי אפשר להוכיח שליטה. זה מתקשר בדיוק לבעיית האינדוקציה אותה כבר הצגתי בפוסטים הקודמים עם הספקנות הפילוסופית. העניין הוא, שבני אדם פועלים ממניעים רבים ומורכבים. כך, לא ניתן לדעת אם אדם כלשהו מושפע מאדם אחר. הרי קורלציה לא מוכיחה סיבתיות. ככה שלמעשה לא ניתן להוכיח שמנהיג כת משתלט על מאמיניו, אפילו אם נניח שכן ניתן להוכיח שהוא מיסיונר ושהם מאמיניו וכו'.. זה אפילו לא שגוי.
  • עמוד 24 מוסיף על הנתונים עליהם דיברתי מהספר  "האיום בחופש".
  • עמוד 25-26 שוב מציג מאפיין מרכזי נוסף של יחסים בין בוס לשכיר: התעללויות

כך שבעוד שהדו"ח הזה עושה עבודה טובה בלהגדיר סוג מסוים של התעללות – עם זה אני מסכים בהחלט. הוא ממש לא עושה עבודה טובה בלהגדיר מהי כת. לכל היותר, הוא מאפשר להגדיר כת כקבוצה עם מנהיג שמתעלל בקבוצה של אנשים באופן דומה – והרי איך שונה ממה שעושים בוסים על כל קבוצה של שכירים עליהם ממוינים?

כך שכמו שאתם רואים, הדו"ח הזה לכל יותר שקול לדו"חעל איך לעזור לאנשים שעברו איזשהו דיקטורה על ידי מישהו.

שלא לציין אגב.. ההרצאה הזאת גם מוסיפה לבלבול בקושי להבין מהי כת. יש גם בלבול בנושא כי יש הטוענים שכת זה דת בתחילת דרכה, אם כי ההרצאה מהשורה הקודמת מסבירה למה זה לא תמיד נכון.

כך, קשה מאוד להגדיר מהי כת. סביר להניח שניתן להגדיר כת, לא בתור "מקום" (טעות נפוצה שאנשים עושים כשהם מתייחסים לנושא הכתות, היא להתייחס אליהם כאל סוג של "מקומות" שאפשר להיכנס או לצאת מהם), אבל כן בתור אידיאולוגיה מסוימת שהחברים בכת דבקים בה (כאשר הבוס – המנהיג, ממציא אותה, והשכירים שנאלצים בלית ברירה לקבל על עצמם את האידיאולוגיה כדי לקבל תגמול פסיכולוגי מסוים אליו התייחסתי קודם).

מנהיגי כתות ידועים ולא ידועים

באופן מעניין, מרק מנסון מתייחס גם אל הרוצחים הסדרתיים מתקופת מלחמת העולם השנייה (היטלר, סטאלין, וכו') כסוג של מנהיגי כתות. זה די הגיוני, כי הם בעצם שכנעו עמים שלמים לבחור בהם לשלטון באופן דמוקרטי (וולנטרי!) עם הבטחות לרפא מצוקות כאלה ואחרות של אותם עמים (למשל: גרמניה קרסה כלכלית בתקופה בה המפלגה הנאצית עלתה לשלטון). היטלר היה משתמש בטכניקות תעמולה מלוכלכות למדי (למשל: השתלטות על תחנות רדיו מסוימות המלאות בתעמולות לנאצים, תוך כדי וידוי שלכל גרמני יהיה רדיו בבית), כדי להבטיח שהתעמולה שלה תגיע לכל גרמני אפשרי, הבטיח הבטחות מרחיקות לכת, כאשר הרעיונות המעורפלים שלו כוללים בין היתר את תורת הגזעניהיליזם, וכולי.

גואל רצון נחשב למנהיג כת בעיניי רבים. הוא הקים את "הארמון", דירה ענקית שבה גרו איתו עשרות נשים ששירתו אותו לאורך עשרות שנים, עד שהורשע בבית המשפט ל 150 שנות מאסר, ועד היום הוא בכלא. כך שאין ספק שהוא חשוב כאן.

והדת החרדית?

רבות הוזכרו כאן החרדים. הם ללא ספק מאוד רלוונטיים לעניין.

ירון ידען, בספרו "הדת קמה על יוצריה" מנסה לתת מבט מיוחד על הסקטור החרדי בישראל, שבהחלט מזכיר כת במובנים רבים. ספרו של ידען מתמקד יותר במעשים הכביכול "לא חוקיים" שהחרדים עושים. הוא מבוסס על הרבה מספרי היהדות המרכזיים שיצאו לאורך ההיסטוריה של דת זו (למשל: ספר הזוהר, התלמוד, ארבעה טורים, גשר החיים, משנהאומר, יביע אומר, חוות דעת, מנחת יצחק,ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספרות המדרשים, שולחן ערוך, תורת המדינה, התנ"ך העצום). אולי לא כמו "גדולי הרבנים של ימינו", כפי שהוא כותב בעטיפה של הספר. אבל עדיין.

ידען ידוע כמי שסבור שהחרדים מתנגדים לדמוקרטיה, והוא מגבה טענה זו בספרו: הוא ציין בספר (בעמודים 146-157) הרבה דוגמות לעבריינות מצד דתיים וחרדים בפרט, הכוללים מכות (כן כן, רק לצורך שמירת תורה ומצוות), לעבור על החוקים הנחקקים ע"י השלטונות לטובת המצוות שרבנים קובעים, להפוך הלשנה לשלטונות על עבירה לטאבו במידה וזה היה מעשה חוקי על פי היהדות, וכו'..

יש בספר גם (בעמוד 117) טענות מעניינות שמתקשורת כביכול ללמה יש כתות. ככלל, ידען סבור שהחברה החרדית קיימת כהשלמה לחברה החילונית, שבה אין דת שמספקת את הצרכים הפסיכולוגיים שרק דת יכולה לספק. על כן, החילונים מנהלים חברה יציבה מבחינת חוק וכלכלה, אך אין להם קשר לדת – את הקשר הזה הם "מפילים" על החרדים (מבחינת אחריות), שתומכים כאמור בפרזיטיות ובמעשים לא חוקיים כדי להתקיים – כך שיש כאן מעיין פרדוקס שלא ניתן ליישב. ידען כמובן מציע את הפיתרון לפרדוקס בתור ביטול הדת וחזרה המונית בשאלה, I suppose.

ידען גם כותב הרבה על איך שהדתיים מוציאים להורג את הכופרים, הגויים, וכו', על איך שיחסי הכוחות בין החילונים אינם שיוויוניים, וכו' – כעוד דרך להציג את אנשי הדת היהודית כ "לא מוסריים" וכדומים לכתות. אם כי אודה שהקשר בין כל זה לנושא הכתות די עמום.

הספר גם עוסק במעמד האישה על פי היהדות – למשל בהקשר של גיל הנישואים (בחברה החרדית מחליטים עבורך עם מי להתחתן ומתי – יש כאלה שאפילו מתחתנים בגיל 14!), על גזר דין מוות לכופרים. ידען אגב מייחס את עיקר דברים אלו רק ליהדות המודרנית, ולא ליהדות העתיקה.

עוד מאפיין "כתי" שידען מציג בספר הוא הההירכיה שהחרדים מציבים בין אנשים, כתלות בכמה הם שומרים מצוות. ה "גוים" הם יותר טובים מהחילונים, ודיכוי המצפון האישי של המאמינים לטובת שמירת המצוות, שכן מצוות הם "המוסר" שלהם. לדוגמה: שחיטת בעלי חיים ואכילתם (לפי ההלכה), הרב הראשי לצה"ל ואחרים מוכנים לסכן חיי אדם רק כדי לשמור שבת.

מצד שני..

גם מרק מנסון וגם ירון ידען בביקורת שלהם שהצגתי קודם מפספסים נקודה מהותית: העמים שמתנהגים ככתות, הנאצים והחרדים, אינם פועלים בדומה לכתות 24/7, אלא רק בדברים מאוד מסוימים. אז בסדר, לפעמים הם עושים מעשים נוראיים, הכוללים אלימות כלפי בני אדם וחיות (בין היתר). אבל סדרך כלל המאמינים לא עושים דבר לאף אחד. לעיתים, מנהיגים מנצלים את הכוח שלהם כדי לבצע מעשים מזעזעים – אך לא תמיד. למעשה, גם כאשר מנהיגים החשודים כמנהיגי כתות מבצעים מעשים מזעזעים, יש סיכוי לא רע שהם לא עושים אותם מסיבות של אידאולוגיות קיצוניות, אלא אולי בגלל לחץ חברתי שהם עצמם מושפעים ממנו, אולי בגלל שבאמת מישהו תקף את המנהיג מסיבות שלא קשורות לכת ולכן המנהיג תוקף כאקט של בהגנה עצמית? וכו'.. כך שמאוד מאוד קשה להוכיח שמעשה פשע כלשהו בוצע על רקע של כת, אם בכלל אפשרי.

בכל מקרה, הספר הזה מתמקד בתכנים מאוד מסוימים ותופעות מאוד מסוימות של היהדות, או מה שנקרא – צ'רי פיקינג (לקחת ראיות אנקדוטליות כדי לאשר הנחה שהמחקר הנעשה לא מספיק כדי לאשר אותה משום שהוא מתמקד רק בראיות המאשרות את ההנחה מבלי להשקיע כל מאמץ למצוא ראיות מנוגדות). ככה שאי אפשר באמת להסיק ממנו יותר מדי על היהדות באופן כללי. אפשר להסיק דברים מאוד מסוימים על התכנים שידען ציטט מספרי היהדות שהוא קרא. אבל ממש לא נראה שהוא קרא מספיק. יש הרבה תכנים מהיהדות ששמעתי עליהם ואפילו קראתי קצת עליהם שבכלל לא מאוזכרים בספר. ככה שהוא במידה רבה חרטוט, ולא יכול להוכיח שכל המגזר החרדי הוא כת.

למה לא כדאי להיות מונע מרגשות?

(דיסקליימר: חלק לא מבוטל מהפוסט הזה מבוסס על הפוסט האגדי של מרק מנסון, "How to grow the fuck up", שמבוסס על מספר תיאוריות של פסיכולוגיים התפתחותיים, כמו זה, זה ו – זה)

כן, כמו שהכותרת אומרת, אני מתנגד בכל תוקף ללפעול על פי רגשות, כלומר, ללעשות מה שבא לנו, כלומר, להדוניזם. ואני חושב שגם אתם צריכים להתנגד לזה. מאחר ורוב האנשים אולי כבר התרגלו כל חייהם לעשות הכל כדי להרגיש כמה שיותר טוב לכמה שיותר זמן, אולי הם יפסלו את הפוסט באמונה עיוורת שרגשות הם הדבר היחידי ששווה לפעול עבורו. שיפסלו. אני לא אחראי לסבל והאומללות שלהם שימשיכו עד סוף חייהם עקב האמונה העיוורת הזאת.

וזה לאו דווקא אומר שאני מתנגד בהכרח לשימוש בכל אמצעי הבידור למיניהם (מוסיקה, משחקים וכו') – אבל אני כן בהכרח מתנגד לשימוש בהם למען ריגוש ותו לא. שימוש בדברים האלה למען ריגוש ותו לא עוזר אולי לילדים קטנים, כי הם כל כך לא מפותחים, ששימוש באותם אמצעי בידור יכול לעזור להם על הדרך להתפתח, מכל מיני בחינות שלא אכנס אליהם כאן.

הסיבות להתנגדות שלי הן:

א. לרגשות לא בהכרח יש משמעות.

כי הרי, מה זה רגשות? אם ניעזר בהגדרה של ויקיפדיה העברית לעניין, למשל, נראה כי היא מתארת את הרגש (בעיקר) כמצב נפשי, שהביטויים שלו הם בנפש האדם. ומה זה נפש האדם? זה הרי בדיוק מה שנחקר בתחום הפסיכולוגיה – המחשבות, הרגשות וההתנהגות של בני האדם, כאשר הדגש והבסיס הוא ההתנהגות. רק שפסיכולוגיה, למקרה שלא ידעתם, היא מדע לא מדויק – מדע שלא משתמש במדדים מדויקים ובודק דברים מבלי באמת להבין איך הם נראים ומה הם עשויים (זה נכון לפחות גם לגבי המחשבות..), כמו שמתואר היטב בביקורת על הפסיכולוגיה.  לכן, בשורה התחתונה – רגש זה מושג פילוסופי מופשט, שאין לאף אחד מושג איך הוא מתבטא וכיצד ניתן לזהות אותו – כלומר, אנחנו מזהים אותו באופן אינטואיטיבי בלבד.

תופעה נוספת חשובה שמהווה הנימוק השני לסעיף זה, היא ההסתגלות ההדונית – התופעה לפיה אנחנו עשויים לחוות רגשות חיוביים מאוד בנקודת זמן כלשהי בחיים, אך גם כשזה קורה, החוויה הזו במהירות ובהכרח תדעך חזרה לרגשות "ניטרליים". אותו דבר לגבי רגשות שליליים מאוד.

בסטטיסטיקה סוג תופעה זו מכונה "תסוגה לממוצע" – הנטייה של תנודות קיצוניות בסטטסטיקה של כל דבר שנמדד במספרים, לחזור בערך לערכו הממוצע לאחר כל סטייה קיצונית ממנו[1].

אז אם הרגשות שלנו כה זמניים, מה הטעם להתאמץ לשנות אותם? האם באמת יש טעם לקרוע את התחת בעבודה ובזוגיות במשך שנים, למשל, רק כדי להנות לכמה שעות מאיזה חתונה עם "אהוב ליבנו", רק כדי שכמה שעות לאחר מכן, כל ההנאה מהחתונה תדעך?

ב. רק באמצעות חשיבה רציונלית וחוסר הקשבה לרגשות, (אולי) ניתן להכיר את המציאות כפי שהיא באמת – ולהתגבר על ההטיה הטבעית של בני אדם לסיפוק "אמוציונלי" לטווח קצר, שזה מקשר גם לנושאים שלהטיות קוגניטיביות, עיוותי חשיבה וכו'[2] –

במיוחד עיוותי חשיבה, שנובעים (לכאורה) מהפרעות נפשיות, כמו למשל עצבות כרונית (ידוע כ "דיכאון") – כלומר, רגשות יכולים לעצב באופן שגוי את החשיבה שלנו ולגרום לנו לקבל החלטות חמושים בציפיות שאין להם אחיזה במציאות.

ג. מאחר וההבנה שלנו על הרגשות שלנו היא אינטואיטיבית בלבד (ראו סעיף א'),

מי חושב באופן "רגשי" (אינטואיטיבי), כלומר, מסתמך על האינטואיציה שלו בקבלת ההחלטות היומיומית שלו – לא רק שהוא לא רציונלי, הוא גם לא יודע להסביר ולהבין את עצמו (אתם חושבים שאתם יודעים להסביר איך עובדת האינטואיציה שלכם, מעבר ל "אני מרגיש X ולכן X"?)

במילים אחרות, מי שרוצה להבין את עצמו ולהיות מודע לפסיכולוגיה של עצמו – צריך לחשוב רציונלית ו "להתנתק" מהרגשות שלו. מי שלא – בהכרח לא יודע מה הוא עושה ואיך הוא חושב מעבר לאמונה עיוורת באינטואיציות שלו.

חוסר ההבנה הזה יכול להוביל לדברים מאוד לא נעימים, שבעיקר "מתגמלים" את המוח באזור התגמול שלו בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך יותר גורמי לו לסבל מוגבר יותר, כך שבאופן פרדקוסלי, יוצא מכך שהם לא באמת טובים גם עבור האדם שמונע מרגשות בלבד (כלומר, להיות מונע מרגשות יכול בטווח הארוך לגרום להרגשות גרועות יותר מאשר "להתנתק" מהרגשות), וניתן לראות זאת דרך התופעות הידועות הבאות:

  1. התמכרויות –

ממה שחקרתי על התמכרויות, עולה כי ישנם 2 סוגים של התמכרויות:

1.א. "התמכרות פסיכולוגית", שבה אדם מתמכר ל X, לא כי ב X יש חומר ממכר, אלא כי אדם X מרגיש הנאה כה קיצונית מהשימוש ב X, שהוא מתפתה להמשיך להשתמש ב X באימפולסיביות בלי סוף. דוגמות לא חסרות: X יכול להיות משחקי וידאו, סרטוני קומדיה ביוטיוב, וכו'.

1.ב. "התמכרות כימית", שבה אדם מתמכר ל X, בגלל שברגע שהוא משתמש ב X ומכניס אותו לגופו, חומר כלשהו שנמצא ב X מפעיל את "אזור התגמול" של המוח והמוליך העצבי המרכזי בו (דופמין) בלי סוף, ובכך יוצר תחושת תלות של האדם ב X, ו "מעניש" את האדם אם הוא מפסיק להשתמש ב X. הדוגמה הידועה כאן היא כמובן, סמים. הניקוטין שיש בהם זה משהו נורא.

בין כה וכה, בשני סוגי ההתמכרויות, ההתמכרות יכולה להוביל להתעסקות אינסופית ב X, על חשבון כל שאר הדברים שאותו אדם "מנהל" בחייו במקביל.

מי שמונע מרגש בלבד, יתקשה שזה לא יקרה לו, כי הרי הוא רוצה להנות כמה שיותר, ואם הוא מוצא משהו שמספק לו את זה בלי סוף, למה לא להתמכר אליו? או כמו שהפסיכולוג ניר אייל אמר זאת בכתבה שלו על "Is Some Tech Too Addictive?", בחלק בו הוא מסביר על "פרדוקס ההתמכרות" –

The trouble is this: The attributes that make certain products engaging also make them potentially addictive.

והוא כמובן יתקשה גם לחשוב על ההשלכות של זה, משום שהרי הוא מונע מרגש, ההנאה היא כל מה שמעניינת אותו, אז אין לו סיבה לחשוב בכלל על ההשלכות. לפחות לא עד שהוא "יופצץ" בהשלכות שליליות מההתמכרות שלו, ואז אולי הוא יתחיל לחוש רגשות אשם על התנהגותו חסרת האחריות..

לעומתו, אדם "רציונלי" שמכלכתחילה לא יראה צורך לנסות לגרום לעצמו להנות, ולא יראה לנכון להיצמד לשום דבר רק בגלל שהוא ממש נהנה ממנו, מה שממילא הופך אותו ל (בערך) חסין להתמכרויות, בתנאי, כמובן, שגם יש לו את המשמעת העצמית הנדרשת לכך.

  1. כלכלית –

אדם שמונע מרגשות ירצה לקנות כל מה שבא לו לא משנה כמה יקר, ובנוסף, אם הוא מכור או אפילו פשוט נהנה רק מעיסוקים פשוטים שלא ניתן להתפרנס מהם, אז הוא יתקשה לעבוד ולהתפרנס, משום ירגיש שזה מזיק ל "בריאות הנפשית" שלו לא משנה איפה ובמה הוא יעבוד – הרי, מבחינתו, ה "בריאות הנפשית" שלו שקולה לכמה טוב הוא מרגיש. להרחבה על נקודה ספציפית זו, לפחות מההיבט של ההוצאות, קראו את הפוסט הזה של הסולידית.

לעומתו, אדם יותר רציונלי ידע להסתכל על כסף, ומשאבים כלכליים בכלל, אך ורק ככלי להשגת המטרות שלו בחיים (וכדי לשרוד). בנוסף, הוא ידע לפעמים גם להיות קצת ספגן, מתי שהוא יודע שזה יתן לו תשואות מתגלמות ומשתלמות כפיצוי על כך בעתיד (אפשר גם לקרוא לזה "transactional thinking" – "אני אוותר על קצת סיפוק עכשיו כדי למנוע אי סיפוק משמעותי יותר בעתיד". דיל משתלם בהחלט!)

לצורך הדוגמה, הבלוגרית "הסולידית", שמציעה בבלוג שלה מתודולוגיה לפרישה מוקדמת משוק העבודה, אותה כבר הצגתי בפוסט אחר, היא דוגמה טובה לזה – המתודולוגיה שלה מחייבת "הקרבת קרבן" משמעותי בשנים שלפני פרישה, של עבודה מרובה בעבודות שאינן אהובות, כדי להנות מפרישה מוקדמת במיוחד אח"כ.

  1. עצמאות

באופן כללי, אדם שמונע רק מרגש חשוף להרבה מאוד סכנות, מבחינת היכולת של אנשים אחרים להשפיע עליו לרעה (שזה כמובן אומר, לפתות אותו לקבל החלטות מתגמלות אמוציונלית בטווח הקצר, אך מזיקות יותר בטווח הארוך) בעיקר, עקב הקלות המחרידה בה ניתן לעשות עליו מניפולציות רגשיות.

למשל, אפשר בקלות לשכנע אותו (לאחר קמפיין שיווקי) לקנות מוצרים שלעולם לא היה קונה אילו רק אותם מוצרים היו משווקים על פי מצע אובייקטיבי, בעזרת מה שמרק מנסון כינה "buying into people's securities", או כמו שאנתרופולוגים מסוימים יכנו זאת – הפחדה. appeal לפחדים הגדולים ביותר של הלקוח, וגורסת שהם יתממשו אם הוא לא יקנה את המוצר המיותר.

זה די דומה לטכניקות השיווק המשמות אנשים על מנת לשכנע אחרים להצטרף לפעילויות של דתות או כתות – לכל דל או כת, יש הבטחה מעורפלת כלשהי שהיא מבטיחה למאמיניה, וממציא ההבטחה עשוי לדאוג גם להפחיד את המאמינים שלו עד המוות, לגבי מה שיקרה להם אם לא יצטרפו של הדת/כת, כמו כן לכל מי שלעולם לא יצטרף לזה מכלתחילה.

טכניקות שיווק כבר הצליחו ליצור מצב בו מנהיג דת/כת, משכנע את מאמיניו להשתעבד אליו (בערך) 24/7, תוך כדי שהם משוכנעים שהם עושים זאת לטובת הדת/כת – למשל, יש את המקרה של גואל רצון, ששכנע עשרות נשים לעבור עבורו, ולמרות שהקבוצה שלו לא בהכרח ידועה כ "כת", ניכר לפי ההבטחות המעורפלות שהבטיח לנשותיו, השעבוד וכו', שמדובר במשהו בסגנון לכל הפחות.

וכבונוס, גם אם בסופו של דבר ישים לב האדם שמסתמך על רגשותיו, שהדת/כת כבר לא עושה לו טוב, הוא עשוי להשתמש ברציונליזציה על מנת להימנע מהדיסוננס הקוגניטיבי שיחווה בעקבות עניין זה, ובכך למצוא תירוצים לשכנע את עצמו לדבוק בפעילויות של הדת/כת, כמו כן, גם אם הוא יעזוב את פעילויות הדת/כת בסופו של דבר, מאחר והמנהיגים שלהם מבטיחים הבטחות מעורפלות, לא ניתן להוכיח או להפריך את נכונות הבטחותיהן, מה שאומר שלא ניתן להוכיח שהם שרלטנים, כך שהוא לא יוכל לעשות דבר נגד אותו מנהיג דת/כת[3].

צורת שיווק של הפחדה לגבי מוצר כזה או אחר – היא גם טכניקת שיווק ידועה של משחקי וידאו (הידועים כמג'נרתי התמכרויות פסיכולוגיות מצוינות, בעזרת skinner boxes [שזה טכניקה שיש גם מנהיגי כתות משתמשים בה כדי לשעבד את מאמיניהם!], ובכך יוצרים תחושת תלות של הגיימרים במשחקים הממכרים), ולמעשה, אולי של כל מוצר שיש בשוק כיום בערך, מאחר וזה אולי הדרך היעילה והאפקטיבית ביותר לשווק ולעשות כמה שיותר כסף, ממוצרים כמה שיותר פשוטים וחסרי ערך אמיתי, שהם, לדעתי, בערך 100% מהמוצרים שנמכרים כיום בעולם בכל תחום.

  1. ביסוס מטרות לחיים על רוחניות/תשוקות חומריות/מערכות יחסים –

זה חשוב. תנועת הניו-אייג' מוכרת היטב כיום – למשל ברפואה אלטרניטיבית, כלומר רפואה נטולת ביסוס מדעי (ראו ערך, דיפאק צ'ופרה. לוקח לפעמים 25 אלף דולר מכל לקוח שרוצה להגיע להרצאה בודדה שלו..[4]), כמו כן ב "עולם" התשוקות החומריות – התשוקות למכוניות הכי יוקרתיות, לדירות הכי יוקרתיות, וכו'. יש גם את האנשים של מה שמעניין אותם בחיי זה מערכות היחסים שלהם עם אנשים אחרים – אליהם אתייחס לקראת סוף סעיף זה.

בכל הקשור לתשוקות חומריות, שיש היראו בהם ביטוי של מטראליזם (למרות שזה לחלוטין לא נכון, כי מטראליזם לא בהכרח קשור לתשוקה חומרית, שכן פירושו פשוט הדעה לפיה כל העולם עשוי רק מחומר, ללא ישויות על-טבעיות), ובכל הקשור לרוחניות – מדובר בשתי גישות לחיים – אלטרנטיבות לגישה הידועה כ "ספקנות", לפיה יש לשאוף לדעת כמה שיותר דברים נכונים, בצורה מדויקת ונטולת הטיות.

אבל גם החומריות וגם הרוחניות – בעייתיות באופן דומה.

אנשים מתנועת ה "ניו-אייג'" – הידועים לפעמים כ "רוחניקים"/"חרדים"/"דוסים"/"אנשי כתות/דתות"/"גורואים" וכו' –

נוטים להאמין (מלשון "belief"), באמונה נטולת ביסוס שהם המציאו לעצמם, וגם לתת אמון (faith) ב "גורו" שהוא לא פעם המייסד של אותה אמונה[5], כאשר האמונה היא בדברים על טבעיים. שזה, כמו מה שאמרתי על הבטחות על כתות – לא בהכרח מופרך, אך לא ניתן להצדיק או להפריך זאת באמצעות חשיבה ביקורתית, ככה שהגישה שלהם מהווה התנגדות לגישת הספקנות.

ויותר מזה – אנשי הניו-אייג' עשויים לחוות חוויות (רגשות כאלו ואחרים), ולייחס להם משמעויות מרחיקות לכת, כגון "הארה רוחנית" או "התעוררות רוחנית".

כן כן. אז מה אם המדע כבר מצא את תופעת "ההסתגלות ההדונית" – שכמו שהסברתי קודם – מייצגת את התסוגה לממוצע בכל הקשור לסיפוק אמוציונלי. זה לא ימנע מהרוחניקים לחשוב שחלק מהחוויות שלהם הם "הארות רוחניות", שלא ידעכו לאורך זמן.

ואז מה אם כל ייחוס המשמעות לרגשות הוא סובייקטיבי לגמרי – הרי, מאחר ורגשות הם כלל לא מוחשיות, לא ניתן לדעת בבירור מה הם אומרות, אם בכלל הם אומרות משהו.

אנשי הניו-אייג' פשוט מסתמכים על חשיבתם המאגית והאינטואיציות והתחושות בטן שלהם, על מנת להצדיק את ההתייחסות לרגשות שהם חווים כ "חוויות רוחניות" כאלו ואחרות, מבלי לבדוק את האמת.

אנשי הניו-אייג' אמנם מבינים שתשוקות חומריות לא מובילות לאושר, משום שהם תובעניות מאוד ואפשר לגרום לעצמך להרגיש טוב גם ללא שום "הישגים חומריים". ואני מסכים איתם לחלוטין. אבל זה לא סולח להם על כל הביקורת שהבעתי כלפיהם בפסקאות הקודמות.

לעומתם, בעלי התשוקות החומריות – נכנה אותם "החומריים" – אנשים שכל מה שמעניין אותם בחיים זה הישגים חומריים ומוחשיים. אלה שמה שמלהיב אותם זה רכישת מכוניות/בתים, שיפוץ המטבח, יצירה/שימוש בטכנולוגיה חדשה, וכו'. זו קבוצה לכאורה מנוגדת לזו של אנשי הניו-אייג', אך למעשה גם הם לא ספקנים כלל וגם הם נכשלים בלהבין דברים דומים.

יחד עם זאת, החומריים מבינים שהתעסקות ב "רוחניות" היא למעשה חסרת משמעות לגמרי, משום שהרוחניקים את קיומים של ישויות על טבעיות ודברים שלא ניתן להוכיח שהם אכן קיימים במציאות (כל החוויות המכונות "הארה" גם נכללות בהקשר הזה), ומודדים את התקדמותם בחיים על סמך דברים אלו, בעוד המטריאליסטים מבינים שמדידת התקדמות על סמך הישגים חומריים היא סבירה הרבה יותר והרבה פחות תלושה מהמציאות, גם אם היא זה גובה במחיר של גיבוש רצונות תובעניים להחריד. ובזה אני מסכים איתם לחלוטין.

אבל, גם החומריים לא מבינים את תופעת ההסתגלות ההדונית – כלומר, לא מבינים שלא משנה לכמה הישגים חומריים הם יגיעו, הם לעולם לא יהיו מרוצים מכל מה שיש להם כל הזמן, וכמו כן תמיד יפחדו לאבד את מה שיש להם. אז לא רק שיש להם שאיפות סופר תובעניות, אלא שאני גם ממש בספק אם יש בהם תועלת אמיתית.

המסקנה עד כאן – לגבי הן החומריים והן אנשי הניו-אייג' – שניהם שואפים להרגיש טוב, אבל ממש לא מבינים איך בכלל לעשות זאת בצורה יעילה. אפילו את ההסבר הפשוט להגדרת ההרגשה הטובה אליה הם חותרים יותר מכל דבר אחר – שהיא, על פי הדעה הרווחת במדעי המוח נכון לכתיבת שורות אלה – הפרשת דופמין במוח – הם לא מכירים.

כעת נתייחס לסוג שלישי של אנשים, שהזכרתי בהתחלה – אנשי מערכות היחסים, שהם אמנם גם הדוניסטים (מונעים מרגשות), רק שהם מתעסקים כל חייהם בטיפוח יחסיהם עם אנשים אחרים, וסבורים שזה המפתח לאושר.

הם מבינים שיחסיהם עם אנשים אחרים זה משהו שקיומו סביר הרבה יותר מאשר כל ענייני ההארה והשטויות העל-טבעיות בהם עוסקים הרוחניקים, ושנוסף, לא מדובר במשהו שהסיפוק ממנו דועך אוטומטית תוך זמן קצר, בניגוד לשאיפות וההישגים של החומריים.

אני אף אופטימי שחלקם מודעים היטב לכך שהספרות המחקרית בנושא האושר כיום, שלצערי (עדיין) מגדירה אושר על פי הגישה של ההדוניזם, מצאה, נכון לכתיבת שורות אלה, שמערכות יחסים עם בני אדם אחרים, הם הגורם המשפיע ביותר על השגת חלק עיקרי מהצרכים הפסיכולוגיים של בני האדם[6],

ויותר מזה, הם גם מבינים שהשאיפות של החומריים, מחייבות אום לא פעם להתחבב על ידי אנשים אחרים, בעזרת שקרים ומניפולציות. כי הדרך הכי אפקטיבית לעשות את מה שמכונה "מיתוג עצמי" (personal branding) ולזכות בחיבתם של אחרים, זה לא להיות אותנטי, אלא להעמיד פנים שאתה מי שהם היו רוצים שתהיה, כלומר, לשנות את כל ההתנהגות שלך (מכל בחינה: טון דיבור, הרגלים, שפת גוף, שיפוטיות וכו') כך שהיא משקפת מחשבות שאתה לא באמת חושב, ורגשות שאתה לא באמת חווה.

עם כל מה שהם מבינים שסיכמתי עד עכשיו – אני מסכים.

את מה שהם לא מבינים, הייתי מסכם בעיקר במשפט הבא:

"accepting a negative experience is a positive experience, wanting a positive experience is a negative experience".

כלומר, הדרך היחידה להרגיש טוב היא להפסיק לרצות להרגיש טוב, כי עצם הרצון הזה יוצר הרגשה רעה. כך גם במערכות יחסים – דווקא להיות במערכות יחסים "רעילות" ולקבל זאת יכול להיות מפתח לאושר טוב יותר, מאשר להיות במערכת יחסים "בריאה" ולפחד לאבד אותה.
אנשי מערכות היחסים ככל הנראה לא מודעים לפרדוקס הזה, שמסביר למה גם הגישה שלהם לאושר איננה נכונה. הרחבתי על כך בפוסט אחר,
וכל זה עוד, בלי להיכנס לנושא של מוסר – בפוסט אחר כבר הצגתי את נושא המוסר, שהוא נושא פילוסופי, ומעצם היותו פילוסופי, לא ניתן (לדעתי) להבין אותו, או אפילו להתחשב בקיומו בצורה כזאת או אחרת, עבור אדם שבוחר להיות מונע אך ורק מרגשות. לכן, אדם כזה כלל לא יוכל אפילו לחשוב על המוסריות של התנהגותו, כל שכן להפוך אותה למוסרית יותר (בעיניו).

speaking of מוסר..

אז מה האלטרנטיבה ללהיות מונע מרגש? מוסר!

אז כמו שאומרת הכותרת, האלטרנטיבה ללהיות מונע מרגש היא להיות מונע מעקרונות, כלומר ממוסר.

נעמיק: בתור התחלה, יש לפחות 2 "סוגים" של עקרונות מוסריים המהווים תחליף להדוניזם, שנמנים בתיאוריה על "ההתפתחות המוסרית" של בני אדם, על פי מספר פסיכולוגים התפתחותיים:

א. התמקחות

כלומר, משא ומתן. ניתן בפשטות גם לכנות גישה זאת כ – "תן וקח". הגישה הזו למעשה היא מעיין שילוב בין הגישה ההדוניסטית, שדוגלת במקסום הרגשה טובה, לבין הגישה שדוגלת בחיים "מבוססי מוסר", וזאת משום שעל אף שהיא דוגלת בלפעול על פי סוג מסוים של עקרונות, העקרונות האלו למעשה נועדו על מנת למקסם סיפוק רגשי.

עכשיו, נסביר מה הגישה הזאת אומרת ברמה הפרקטית. העיקרון המנחה שלה הוא לחשוב על כל מעשה שאנחנו עושים בחיים – כעסקה (trade off), בה אנחנו מקריבים משהו אחד כדי להשיג משהו אחר, בתקווה שהדבר שמקבלים חזרה יהיה שווה יותר מהדבר שהקרבנו.

הדרך לשיפוט ה "עסקאות המועדפות", היא לחשוב על כל דבר שיש לנו בחיים – כלומר דברים מופשטים שקשה להגדיר במדויק (שסובלים מ syntatic ambiguity -משפטים רב-משמעיים שניתן לפרש במגוון דרכים ללא דרך לדעת איזה פירוש הוא הנכון) בתור סוג של משאבים, שיש להם מידה כמותית של ערך עבורנו. זה כמו לחשוב על כל משאב שיש לנו כמו שאנחנו חושבים על הכסף שברשותנו.

דוגמות: להקריב 20 דקות מהחיים כדי לשטוף ידנית את הכלים מארוחת הצהריים (אולי עדיף לעשות לזה אוטומציה ולהשתמש במדיח – דורש פחות זמן עבודה מהאדם). לשקר לאחרים ולעשות עליהם מניפולציות סמויות, ובתמורה לזכות בחיבתם ובמה שמכונה "external approval". ובעולם הפיננסים, כששוקלים לקנות בית: "האם שווה לי לשלם מיליון שקל על הבית הזה? אולי יש בית טוב יותר בעלות נמוכה יותר?".

כעת, יתכן שאתם חושבים לעצמכם: "רגע, אבל אני כבר יודע לעשות את זה! אני יודע 'לשים בצד' את הרגשות שלי בצד, ולחשוב על הכדאיות של דברים מסוימים על פי מונחים של משא ומתן!"

ברור. הרי בעולם הפיננסי (הכלכלי) זה הכרחי, ומאפשר לכם לעשות רק את העסקאות המשתלמות ביותר. מי שלא יודע לחשוב ככה ב "עולם המבוגרים", לא צפוי להיות אי פעם עצמאי כלכלית. ומי שיודע לחשוב ולתכנן את חייו לטווח ארוך של עשרות שנים, וודאי גם, למשל, יידע שלא משתלם להתמכר למשהו מהנה ספציפי, כי זה משול ל – "עסקה", לא משתלמת שמחייבת אותו לוותר על כל שאר הדברים בחייו.

אם כי אני מודה שזה לבד לא מספיק להבחנה במניפולציות – לצורך זה, צריך היכרות מוגברת עם חשיבה ביקורתית. אבל בכל אופן, חשיבה התמקחותית מעודדת מידה מסוימת של חשיבה רציונלית וביקורתית, כך שיש כאן לפחות קורלציה בין הדברים, אם לא סיבתיות.

ב. מוסר –

אדם שהולך על פי גישה זו ראה בדעות המוסריות שלו כהבסיס לכל החלטותיו. אני בכוונה כתבתי "דעות מוסריות", כי כמו שכבר הבהרתי במקומות אחרים, מוסר הוא נושא פילוסופי שיש בו אינספור דעות שונות, משונות ומנוגדות זו לזו, שלא ניתן להכריע באבסולוטיות מה מהם נכון. יש אפילו קבוצת דעות בשם "נון קוגניטיביזם", לפיה מוסר הוא בכלל לא נושא פילוסופי, ובכל בכלל לשרת מטרות שונות בתכלית, כגון למשל, הבעת רגשות.

לכן, לפי גישה זו לא חשוב האם דעותיך בנושאי מוסר נכונות או לא – חשוב עצם זה שאתה בכלל חושב על מוסר, מגבש דעות בעניין דרך חשיבה ביקורתית, ופועל על סמך זה במקום על סמך רגשות.

ובכל אופן, כדי להסביר מה בכלל אומרת גישה זאת, נסביר את פשר הביטוי "מוסר". כוונת הביטוי היא למה נכון לעשות, מה הכי רציונלי לעשות, בכל הקשר ובכל מצב.

כמובן שלא בטוח שבכלל ניתן למצוא תשובות בנושא זה. אני למשל, כידוע, חושב שאין משמעות מוסרית רציונלית לחיים (שים קישור על כך שאין סיבה לקום בבוקר) כלומר שלא ניתן למצוא משמעות כזאת[7].

בכל אופן, עכשיו שזה הובהר, אדגיש כי התסמין הבולט ביותר למי שהולך אחרי גישה זו – היא שהוא מוכן לסבול מרצונו החופשי (!), רק כדי לא לעשות שום מעשה שאיננו מוסרי. אם למשל הוא יחשוב שזה לא מוסרי לשקר (מעצם הכוונות האגואיסטיות של שקרים), הוא יקפיד לא לשקר בכל מצב, גם במצבים בהם זה יכול לעלות לו בחייו. וזאת משום שהוא מבין, שלהיות מוסרי, זה יותר חשוב מלהיות מסופק מבחינה רגשית.

עכשיו, אדגיש גם כי לעניות דעתי, לא ניתן לאמץ גישה זו ללא היכרות מוגברת עם חשיבה ביקורתית, מאחר והיכרות עם חשיבה ביקורתית, הכרחית לצורך פיתוח דעות עצמאיות בכל נושא באשר הוא, כי חשיבה ביקורתית היא בהגדרתה חשיבה כדי לבחון את המציאות ולדעת מה נכון.
מאחר וזאת, ממילא יהיה קל מאוד לאדם שכזה, לא להתמכר לדברים המספקים לו סיפוק רגשי, מאחר והוא מלכתחילה לא מחפש בכלל את הסיפוק הזה – הוא לעולם לא יעשה שום דבר רק בגלל שהוא מספק רגשית.

וכמו כן, אי אפשר יהיה "להכניס" אותו לדתות/כתות וכו', כי גם בלי קשר לבעיות המוסריות הפוטנציאליות שבעניין – ההיכרות שלו עם חשיבה ביקורתית תאפשר לו לזהות בקלות את הבעיות בהבטחות שלהם, ובדרישותיהן התובעניות והשתלטניות.

בשורה התחתונה..

הפוסט הזה בא, בשורה התחתונה, להתנגד להדוניזם, להסביר את הבעיות והקשיים שבו, ולהציע לו חלופות רציונליות יותר.

כמובן שבפוסט הזה, כמו שרואים בבירור, לא המצאתי את הגלגל מחדש. פילוסופים רבים כבר תקפו את ההדוניזם, אפילו עוד לפני שאותם פסיכולוגים התפתחותיים שהתייחסתי אליהם בתחילת הפוסט ניסחו את התיאוריות שלהם. לדוגמה להתנגדות שלא התייחסתי אליהם, ראו את הניסוי המחשבתי של רוברט נוזיק בעניין.

בין כה וכה, אני מקווה שכעת תתחילו לחשוב על יותר היבטים בחיים שלכם במונחים של מוסר – מה יהיה הדבר הכי מוסרי לעשות, או לכל הפחות במונחים של עסקאות/trade off – לתת ולקבל בחזרה. כמובן שמטרת הפוסט איננה להגיד לכם שכדאי לכם לרצות משהו – אלא רק להציע ולנמק דרכים חלופיות לחשוב ולנסח את הרצונות שלכם, שאינם "כדי להרגיש טוב".

אגב, אם אתם ממש מפחדים שאם תפעלו על פי הדעות המוסריות שלכם, אז זמן קצר מאוד לאחר מכן, "תזרקו" מהחברה נטולי קורת גג וארוחת בוקר – אני ממש מבין אתכם, ולא מצפה שתכריחו את עצמכם בכל זאת לפעול רק על פי מוסר. אולי לפעמים עדיף להתפשר על גישת המשא והמתן. ארחיב על זה בהזדמנות אחרת.

הערות שוליים:

[1] כמובן, עם זאת, ש "תסוגה לממוצע" זוהי תופעה שהוכחה בסטטיסטיקה בלבד. להבנה טובה יותר שלה, איך משתמשים בה בסטטסטיקה, ולחוקים סטטיסטיים בסיסיים נוספים, אני ממליץ על הקורס של הפסיכולוג Richard E. Nisbett, "Mindware: Critical Thinking for the Information Age"

[2] על הטיות קוגניטיביות ועיוותי חשיבה לא אסביר שוב, משום שכבר הסברתי אותם בכמה פוסטים קודמים,  כמו זהזהוזה, וחבל שאחזור על עצמי..

[3] להסבר על מה הופך את אותם מנהיגי כתות ודתות, כמו כן מגוון סוגים אחרים של "גורואים", לבלתי ניתנים לבדיקה רצינית ולנטולי אחריות, קראו את הפוסט הזה.

[4] יש כמובן קונפליקטים מובהקים בין תנועת הניו אייג' לתנועת הספקנים, אבל לזה לא התייחסתי בפוסט, כי הפוסט הזה עוסק במוטיבציה ובהצבת מטרות, בעוד הקונפליקט שבין 2 קבוצות אלו לא קשור לזה בכלל, אלא, לויכוח לגבי איך נכון להבין את המציאות באופן כללי. אבל, מאחר וגם זה נושא ראוי וחשוב לויכוח, אמליץ למעוניינים להעמיק בכך על הפוסט הזה למשל.

[5] אם אתם מתקשים להבין למה אני מתעקש להפריד בין אמונה לאמון כ 2 מושגים שונים בתכלית, קראו את הפוסט הנפלא של ערן אבירם בעניין, שמסביר לעניין איך להבחין ביניהם.

[6] לפי הערך של מערכות יחסים בויקיפדיה, מערכות יחסים ממלאות מספר צרכים פסיכולוגיים בסיסיים ועיקריים. אני לא אכניס כאן יותר מדי את המילה "אושר" כי היא מעורפלת וסתם תבלבל, אבל מה שכן, אם נגדיר אושר כהשגת כל הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים של האדם, אז באופן כללי, אין ספק שעל פי המדע, מערכות יחסים הם פקטור משמעותי מאוד לצורך העניין.

[7] רק כדי שהעניין יהיה ברור במלואו: כל הדיבורים שמסבירים מהו מוסר, למה הוא חשוב, מהם המשמעויות האפשריות שלו (והאם בכלל יש לו כאלו) – כל אלו נידונים בענף בפילוסופיה הידוע בשם "מטא-אתיקה", שכולל מחשבות על כל הענף האתיקה, ואחד הויכוחים המרכזיים בו, הוא על האם בכלל יש דבר כזה "אמת מוסרית" – כלומר, האם טענות על מה מוסרי ועד כמה, יכולות להיות נכונות באופן אובייקטיבי, או רק סובייקטיבי?

אז מתוך קבוצת הדעות בענף שסבורה שהכל במוסר סובייקטיבי לגמרי, המכונה "אנטי-ראליזם מוסרי", יש, בין היתר, את קבוצת הדעות "נון קוגניטיביזם", הכוללת את השקפת ה "אמוטיביזם" (מהמילה הלועזית 'אמוציה', כלומר רגש), שהצגתי באזור הערת השוליים הזאת, לפיה כל משפט שנשמע כמו "דעה מוסרית" הוא בעצם בכלל לא בא לטעון שום דבר, אלא רק לבטא את רגשותיו של הדובר..

איך להיות מאושר: "תהיה אמיתי עם עצמך" (שיטת EIP)

איך להיות מאושר: "תהיה אמיתי עם עצמך" (שיטת EIP)

eliad

שיטה 1

מבין כל השיטות ששמעתי עליהם והתעניינתי בהם, זו השיטה לכאורה הכי מסובכת. עם זאת, הצלחתי בכל זאת לסכם אותה "בקצרה"(החלק בו אני מציג את השיטה הוא רק 1,850 מילים!!!). מדובר בשיטה של אדם בשם אליעד כהן. במקצועו הוא מוגדר כקואוצ'(מאחר והוא טוען שהוא מתחייב להצלחה בכל תחום וגם כי החוק מתיר לכולם לקרוא לעצמם כך – ככלל שמעתי הרבה תלונות על כל הקואוצ'רים שאין עליהם שום פיקוח וצורך בהסמכה פורמלית – הנה ניתוח על אחד מהם), אבל לפי אופי ה"סדנאות" שלו והתורה שלו, המזכירה במידה מסוימת את תורתה של ביירון קייטי, לדעתי נכון יותר לחשוב עליו כגורו(מורה רוחני). השיטה היא בעצם "אוסף" של תורות פילוסופיות שמהוות הקדמה לתורה שהיא "מעבר" לפילוסופיה, מכיוון שהיא נתפסת ומובנת רק בשכל "העל האנושי"(וכל זה יוסבר בהמשך). זה למה הוא כנראה לא חושב שהתורה שלו היא פילוסופיה.  לחצו כאן לקבוצה(המרכזית) שלו בפייסבוק(יש לו עוד שתי קבוצות "מתות").

לפני שאתחיל,

אשתף את המעט שאני יודע על המוצרים שאליעד מציע(מבלי לחשוף את מה שהוא שומר עליו בסודיות):

אם תסתכלו בסרטונים של המייסד מתחילתם(2010) עד היום, תראו כיצד הם מתנהלות ברמה הבסיסית: הוא יושב עם חבורה של אנשים ובכל פעם אחד מהם שואל שאלה, אליעד עונה והם מתחילים לשוחח, כאשר שאר האנשים בחדר לפעמים משתתפים בשיחה. שימו לב אבל, שאיו שום פרטים, לא באתר שלו ולא בקבוצות בפייסבוק, על איפה ומתי הפגישות האלו מתנהלות(פעם הוא דווקא כן חשף מידע, ראו כאן לדוגמה) הדרך היחידה לקבל עליהם מידע זה להתקשר אליו ולבקש ממנו את המידע(ולקוות שהוא יסכים).  הוא מנהל גם פגישות אישיות(אחד על אחד) בשעות וימים שמתואמים מראש עם האדם השני, וחלק מהם מצולמים(אם האדם השני מסכים לכך), ראו לדוגמה בסרטון הזה. הוא מדבר על פגישות אישיות וקבוצתיות באופן קצת גלוי כאן.

יש לו גם ספרים שהוא מוכר(כל המאמרים בספרים שלו נמצאים גם באתר שלו LOL), שעולים כמו ספר ממוצע, והוא מציע גם "חברות" באתרו בתשלום(100 ש"ח לחודש!), ששימושיות בעיקר כדי לראות את ההרצאות המלאות ולקרוא את המאמרים המלאים באתרו(אל דאגה – דאגתי שכל הקישורים שהשארתי לאתרו בפוסט הזה יהיו לתוכן שגם החלק החינמי בו כולל כל מה שצריך). כמובן שהוא דאג לעשות סרטון על כך שכסף מזיק לנפש. וגם עשה סרטון על כמה זה חשוב לבוא למפגשים ולשלם לו הון תועפות ולא להסתפק בתוכן הזול(ספרים וחברות באתר).

כמובן שהוא לא נשען על שום הסמכה פורמלית(""החיים סובבו את הדברים בצורה שכזו.." "מי בכלל צריך הסמכה, כי מי הסמיך את ההסמכות הפורמליות.."). לדעתי, יש טעם לבדוק אם העסק שלו מוכר על ידי הרשויות, והאם הוא טורח לדווח על ההכנסה "המגוונת" שלו, כפי שצריך לעשות על פי חוק.

למרות זאת, אנא נסו לקרוא את ההמשך ללא דעה קדומה שלילית לגביו. הוא אמר הרבה דברים שנשמעים מעניינים ביותר לדעתי, ואני אף היום מוצא(פה ושם) דברי טעם אצלו. הוא גורו נדיר ביותר(בלשון המועטה) בצורת מחשבתו, חבל שלא להנות מזה.

בכל אופן, לגבי השיטה שלו…

אקסיומות בסיסיות:  כל דבר מוגדר לא בהכרח נכון מאחר והוא מוגדר.  זה שדברים שונים מצד ההגדרה לא אומר שמשמעותם לא יכולה להיתפס כזהה ב "שכל על אנושי". תפיסת הנפרדות של האדם(המעורבבת במידה מסוימת עם אחדות) מראה על חוסר הבנת המציאות, והיא הסיבה היחידה למה האדם איננו מאושר. כל האקסיומות הקודמות נכונות רק בשכל האנושי ה "רגיל". אושר מוגדר בשיטה זו(ברמה הבסיסית ביותר) כמצב בו אין לאדם המאושר בתוך תוכו שום בעיות, שום תפיסת טוב/רע, שום פחד וכו', למרות שבחיי היום-יום הוא נראה לא מאושר כמו כולם(כי כלפי חוץ יש לו את כל הנ"ל). אין לו שום דעה מוגדרת והוא בוחר מה לחשוב באופן מודע ב – 100% ומשקר את עצמו *ביודעין כדי שיוכל לחוות טוב ורע כמו כולם(לטענת המייסד כולם משקרים את עצמם – ועל כך בהמשך), רק עם מודעות מלאה להרגשותיו ומחשבותיו וכיו"ב. מאחר והאמת נתפסת אצל המייסד כצורת חשיבה, הוא סבור שעל כל אדם לברר את האמת בעצמו – והוא לא יכול לעשות מיקור חוץ בשביל זה.

*תפיסת הנפרדות של האדם = התפיסה שרואה את הישויות במציאות כנפרדות זו מזו, מבלי לראות מכנה משותף אחד לכל אלה(ומתחילה, לטענת המייסד, בתפיסת "האני" – דיונים על ישות "האני" הם מאוד נפוצים בפילוסופיה ובתורות רוחניות אחרות, אגב).

צורת החשיבה שהובילה לשיטה: כל שינוי אפשרי ב"עולם המעשי" איננו רלוונטי לאושר. האדם ימשיך לסבול לנצח אלא אם ישנה את צורת החשיבה הפנימית שלו, ולא את הסטטוס שלו ב"עולם המעשי"  (הרחבה נוספת על כך יש כאן). כל עוד שכלו של האדם תופס את האדם כישות בתוך מציאות עם ישויות נוספות ושונות ממנה – האדם לעולם יסבול(לכן הדרך היחידה של האדם להיות מאושר היא להתבונן על המציאות ולנסות להבין כמה שיותר טוב, וככל שיצליח להבין אותה יותר כך הוא יתפוס את כל שאר הישויות במציאות כ "פחות שונות" ממנו. כאשר יעשה זאת "עד הסוף"**, הוא יראה ש"הכל אחד", בדגש על כך שהישות העצמית שלו "מאוחדת" עם כל שאר הישויות במציאות.

את השינוי הפנימי צריך לבצע דרך צורות חיצוניות המהוות בסיס להתבוננות פנימית(ראו תרגיל מס' 2 למטה), ולכן גם מי שיתבונן רק על איך הוא יכול להשיג איזושהי מטרה ב"עולם המעשי" – גם כן יגיע לאושר המדובר, בתנאי שילך אחריה "עד הסוף" – בלי קשר לאם ישיג את המטרה או לא, מאחר וההליכה" הזו תהיה כרוכה בהבנת כל מה שיכול לעזור לאותו אדם להשיג את המטרה הזו – שזה, לטענת המייסד(כפי הבנתי), הכל.

עכשיו, בחלק גדול מהסרטונים שלו השואל שואל אותה שאלה על חיי היום-יום ואליעד "זורם" איתו ולא ממש "דוחף" לו מסרים פילוסופיים רוחניים ערטילאיים למיניהם ועצות ליישום ישיר של תרגילי החשיבה המרכזיים של השיטה שלו(שיוצגו בהמשך). זה מה שאליעד מכנה "הלבשת השכל של האחדות בנפרדות" – כלומר, הוא טוען ש"החכם האמיתי"(מי שהבין את כל המציאות וכו') יודע לתת עצות גם למי שלא אכפת לו(לכאורה) מהבנת המציאות – על ידי זה שהוא מראה "קמצוץ" מהשכל שלו על זה שמתייעץ איתו – לדוגמה כאן, הוא אומר לאישה שיש לה ילד עצלן בן 30 שלא עושה כלום עם עצמו(במונחים של החברה הנורמטיבית: לא עובד, לא לומד במוסד כלשיהו, גם עם ההורים וכו'). אליעד מסביר לה שהוא בדיוק כמוה(לא חושב ששווה לו להתאמץ כדי לשנות מצבו – אותה הסיבה למה היא לא זורקת אותו מהבית) – וכך הוא בעצם מלביש חלק מהשכל שלו, שהוא חלק ה – "ה"אני" שלי לא נפרד משאר הישויות במציאות" – על ידי זה שהוא גורם לאישה להזדהות עם בנה, ובכך גורם לה לחוות שהיא יותר דומה לו ולכל שאר האנשים, ובכך לחוות שהיא פחות שונה מהם ויותר "אחד" איתם. כך הוא עושה גם עם נושאים כמו חרדה, אהבה עצמית וכו' – "מלביש" את שכלו על סוגיות כאלו. חלק גדול ממאמריו הם למעשה על סוגיות יומיומיות כאשר תמצית כל מאמר כזה היא – "הפתרון האולטימטיבי לבעיה הזו הוא להבין את המציאות ע"י.. (מציע את אחד מתרגילי החשיבה שלו, שכנ"ל יוצגו בהמשך)".

ברגע שכל כוח הרצון של האדם ממוקד על רצון אחד ויחידי – באותו רגע הוא יהפוך למאושר, ושום אירוע ב "עולם המעשי" לא יוכל לגרום לו לסבול נגד רצונו, והוא יוכל לחוות את "אחדות ההפכים"(לחצו כאן לתמצית על אחדות ההפכים – בעיני המייסד "שורש" אחדות ההפכים שניתן להגדיר הוא האחדות בין "היש" לבין "האין"), לפעול כמו אדם רגיל בעולם המעשי כך שכלפי חוץ הוא יראה אומלל כמו כולם שמנסה לפתור בעיות שלו, מאחר ואין אמת מוחלטת בעולם המעשי.

מבפנים הוא בכל מקרה יחווה את המציאות באושר מוחלט והוא יוכל להנות מכל מצב באשר הוא גם בעולם המעשי. הסיבה היחידה שאנשים לא מבינים את המציאות, זה בגלל שאנשים מתרגלים לאורך זמן לשקר את עצמם בדברים קטנים ולא להגיד לעצמם את האמת לאמיתה(וזה עצמו נובע מכך שהם "חולים במחלת האמונה(אומרים על פירוש שהוא עובדה)) וכך הם "משתילים" לעצמם במוח הנחות יסוד שאינם וודאיות ב- 100% וחושבים על פיהם, ואז הם מתחילים לראות "בעיות" שקיימות רק אצלן בראש עקב הנחות היסוד הנ"ל, לחוות שהם יותר ויותר נפרדים, לפזר את כוח הרצון שלהם וכו'.

בנוסף המייסד בד"כ טוען כי ככל שתיישמו את עצותיו יותר, כך יכולתכם לראות את ההתבטאות של "תהליכים פנימיים"*** שמתרחשים גם "בתוככם" וגם אצל ישויות חיצוניות לכם תשתפר, מה שמסביר לכאורה כיצד הוא יכול לדעתו לייעץ לאחרים כאחד ש "יישם" את השיטה שלו "עד הסוף", בנוסף לדעתו שרק שמי שהגיע לאושר ראוי ללמד על אושר.

**ב "עד הסוף" הכוונה עד למקסימום האפשרי שהאדם מסוגל אליו(שזה, לטענת מייסד השיטה, הרבה יותר ממה שכל בן אדם לא מאושר חושב)

***ב "תהליכים פנימיים" הכוונה לאותם תהליכים מופשטים שלטענת המייסד תזהו כאשר תיישמו את התרגילים של השיטה שלו, שמיד יוצגו עם 2 קישורים לכל אחת מהם בהם: 1. תוכן כמבוא לתרגיל 2. תוכן המראה לכאורה כיצד ליישם את התרגיל פרקטית.

השיטה:

יישם כל אחד מתרגילי החשיבה וההיגיון הבאים(הוספתי ביטויים נוספים שהמייסד מייחס לכל תרגיל) כמה שיותר "עד שתגיע לסוף"(למעשה לשיטתו של המייסד, מספיק שתיישם אחד מהם עד קצה גבל היכולת):

  1. דיוק בדיבור – מבוא(האדם משקר את עצמו) ו יישום  – כל משפט שחשבת/כתבת/אמרת – נתח אותו כמשפט כך: "פרק" את המסרים של המשפט, גם הגלויים וגם הסמויים, כך שהמשפט יתפזר לכמה משפטים שכל אחד מהם כולל רק מסר אחד, ותחשוב על כל מסר לפי השאלות המנחות הבאות: האם הוא נכון מצד הגדרתו או רק מביע דעה(תרגיל 3)? האם הוא מוגדר היטב או מעורפל? האם המסר מצויר כך שיהיה ברור האם הוא דעה או עובדה?

ברמה הפרקטית הכוונה לשבת עם דף נייר/מסמך טקסט במחשב, לרשום משפט כנ"ל, לרשום כמה משפטים בעקבותיו כנ"ל ולכתוב את השאלות הנ"ל עם תשובות לפי דעת הכותב.

  1. הסתכלות על כל דבר כיצירה ספרותית("השכל שבדבר") – מבוא(לראות את הסיבה הראשונה של המציאות ולחוות אחדות עם כל שאר הישויות "דרכה") ו יישום ו יישום מתומצת בכתב – קח כל אירוע/תופעה/סיפור, לא משנה כמה זה סתמי לכאורה, חשוב על זה כמשל ושאל את עצמך: "למה זה ככה ולא אחרת?". חקור את ה"משל" עד שתגיע לסיבה(שלא בהכרח נכונה – אבל זה לא משנה) ולאחר מכן נסה, בעזרת הסיבה שמצאת, לחשוב: מה מוסר ההשכל מה "משל" שחקרתי? מה ניתן ללמוד מזה באופן כללי? לאחר שתמצא מוסר השכל, נסה לחשוב איך הוא רלוונטי לגביך – הוא יכול לעזור לך בחיים כדי להשיג את מטרותיך האישיות. תרגיל זה נועד גם כדי שתתמיד לשאול ולהרגיל את המוח שלך לבדוק כל דבר וליצור משמעויות לכל דבר(שכן אתה מרגיל את עצמך לזכור שהוא יכל היה להיות אחרת). כן, לכאורה שיטה זו סותרת את עצמה(מוסרי ההשכל וקישורם מוביל ליותר "אחדות", בעוד שיצירת משמעויות לכל דבר מובילה ליותר "נפרדות"). המייסד בד"כ טוען כי דבריו בכוונה מלאים בסתירות כל הזמן כאשר מנתחים בשכל "אנושי" ושבשכל "על אנושי" אין סתירות בדבריו כלל(כן, זה מה שהוא מגיב לכל מי שמראה לו סתירה בדבריו). אגב, המייסד ממליץ בחום(ממה שהתרשמתי) שהדבר אותו "תחקור" בהתחלה יהיה אתה עצמך, שכן אז יהיה לך קל יותר להפיק מוסר השכל שיעזור לך באופן אישי.

ברמה הפרקטית, שב מול מסמך/דף נייר, כתוב את האירוע/תופעה/סיפור, ונסה לחשוב על סיבת העניין, לא משנה עם איזה "כלי חקירה" – העיקר שתפעיל את המוח – וכתוב אותה מתחתיו. כנ"ל לגבי מוסר ההשכל.

  1. הבחנה בין עובדות לפירושים("מחוייב ואפשרי") – מבוא(האדם משקר את עצמו שהוא בטוח במה שהוא לא בטוח בו) ו יישום מתומצת בכתב – פשוטו כמשמעו, שוב מול מסמך/דף נייר, כתוב דבר כלשהו, לא משנה בכלל מה(כי בכל דבר יש מסרים המביאים טענות), וכתוב מתחת אליו מהם העובדות האובייקטיביות המצוינות במשפט ומהם הפירושים הסובייקטיביים המצוינים במשפט. חלק את הפירושים לדרגות(דרגה 1 זה הפירוש הכי פחות סובייקטיבי, דרגה 2 זה קצת יותר סובייקטיבי מפירוש בדרגה 1, וכו'). תרגיל זה מהווה למעשה מעיין תרגיל עזר עבור הדיוק בדיבור, מאחר והוא משפר את היכולת שלך לראות מה ממה שאתה אומר/כותב/חושב הוא עובדה ומה לא, זה מאפשר "להשמיד" את השקרים הקטנים שהאדם סיפר לעצמו, דהיינו להפסיק לחשוב לפי הנחות יסוד לא וודאיות ב – 100%.
  1. לנסות להוכיח שההפך הוא הנכון("היפוכים") – מבוא(כדי לראות שהכל אחד צריך לראות איך שתי טענות שנראות סותורות לכאורה למעשה אינן סתורות ולכן "הן אחד") ו יישום סופר מתומצת בכתב(בהרחבה: לנסות לראות שתי טענות הפוכות לכאורה כנכונות משני היבטים שונים) לקחת דעה/אמונה מסוימת שלך, ולנסות לחשוב על היגיון שיוכיח שההפך המוחלט מהאמונה שלך הוא הנכון, מבלי שזה יסתור את הדעה/אמונה הנוכחית שלך, אלא "ירחיב" עליה מהיבט אחר. ברמה הפרקטית: קח דף נייר/מסמך, כתוב את הדעה/אמונה, כתוב כל סיבה אפשרית למה אתה חושב כך, ונסה לחשוב על איך למעשה אחד מהסיבות שאתה חושב כך, למעשה מוכיחה גם את ההיפך ממחשבתך – אם הצלחת, כתוב זאת מתחת לאותה הסיבה. זהו למעשה דומה לשאלת ה "למה" בכך שזה מפקפק באיזושהי תפיסה, אבל זה, בניגוד לשאלת ה "למה", מקרב את האדם לאחדות – בכך שזה מקרב אותו לתפוס שתי דעות הפוכות לכאורה(מצד השכל האנושי) כנכונות באותה המידה בדיוק(כחלק מרכישת השכל ה "על אנושי"). המייסד בד"כ *מדגיש*(מאוד) את התרגיל הזה כתרגיל שמוחק את האחיזה של האדם בהנחות לא ודאיות, למרות שלכאורה כל 5 התרגילים עושים את זה לשיטתו.
  1. ניתוח משמעויות של מילים – מבוא(לראות את הסיבה של כל דבר גם כאשר נראה שאין כזו) ו יישום מלא ו יישום חלקי ביותר ומתומצת בכתב – בהמשך להסתכלות על כל דבר כאל יצירה ספרותית, גם כאן הרעיון הוא לשאול "למה כך ולא אחרת?" על משהו, ולהוציא ממנו מוסר השכל, ולקשר אותו לעצמך, וליצור משמעויות לדברים עליהם שאלת והטלת בהם ספק(סוג של). רק שהפעם, הרעיון הוא לעשות זאת באמצעות שאלות בסגנון שונה: "למה המחבר השתמש דווקא במילה הזו ולא במילה אחרת?" ו "למה המחבר כתב את המילים האלה דווקא בסדר הזה במקום, נגיד, בסדר ההפוך מזה?"(לדוגמה: "מעולם לא שיחקתי בזה" לעומת "לא שיחקתי בזה מעולם"), ואפשר כמובן לקחת את זה לעוד כיוונים עם משפטים ופסקאות ואפילו מאמרים וספרים שלמים. המייסד לעיתים קרובות ממליץ לעשות את זה בהתאם לתרגיל מס' 4 – אם לדעתך יש מילה בטקסט ומילה אחרת שיכלה לדעתך להופיע גם מבלי שהיה הבדל במסר, "עליך" לחפש הבדלים אפשריים בין המסר עם כל אחת מהמילים האלו, ואם אתה רואה הבדלים – נסה עכשיו לחפש מכנים משותפים בין המשמעויות עם כל אחת מהמילים. תרגיל זה מתבצע כמובן עם דף נייר/מסמך, כאשר יש להדגיש את החלקים המנותחים מתחת לטקסט ולנסות לנחש מה היה ההבדל בין שתי התרחישים בשאלה, ולכתוב זאת לידם. אגב, תרגול זה יכול תיאורטית לעזור למתרגל לגרום לאחרים להבין בדיוק את המסרים שהוא רוצה להעביר להם מימין ולשמאל, מאחר והוא הפך למודע יותר למשמעות של כל מילה.
  2. חשיפת "מניפולציות"(לחשוף את השקרים הסמויים שאתה עושה על עצמך גם ע"י חשיפה של שקרים של אחרים והתבוננות על איפה גם אתה משקר כמוהם) – מבוא ו יישום בכתב(קראו את התגובה האחרונה) – קשור מאוד לתרגיל מס' 5 ומשלב אותו עם תרגיל מס' 1, שכן כאן הרעיון הוא לנתח את ה"שקרים" בטענות כלשיהן שמישהו טוען כדי "לרמות" את קהל היעד ולגרום לו לחשוב מחשבות "שקריות". כמובן שהכוונה ב "שקר" כאן היא(בדרך כלל) להכנסת מסר לראש שיוצא מהנחת/הנחות יסוד לא מחויבת/בות. המייסד אגב, בד"כ טוען שמצד השכל האנושי, כל טענה שאיננה נכונה מעצם ההגדרות בה היא משתמשת איננה עובדה. גם הגדרות מעורפלות, מיוחסות על ידי המייסד כמניפולציות(אין לי מושג למה, אגב).

*אני לא בטוח בזה כל כך.

הערות:

  1. כל הנ"ל יכול להתבצע(מבחינת המייסד) גם בעזרת(לא דרך, אלא בעזרת) אנשים אחרים, גם דרך מפגשים כמובן.
  2. המייסד מדגיש כי אפשר לעשות את הדברים האלו גם תוך כדי עבודה ב"עולם המעשי" ולכן אין צורך "להתנתק" מהעולם המעשי ברמה המעשית כדי ליישם את השיטה שלו.
  3. כמובן שהכתוב מה לעשות ברמה הפרקטית הוא פרשנות שלי.

דעתי:

יש בשיטה זו דבר אחד מאוד יפה לכאורה, שאותו אציין קודם: חופש מחשבתי מוחלט. הוא מעודד אנשים להפסיק לחשוב שיש דעות לא לגיטימיות בעולמנו. לא. כל דעה, לא משנה גם אם כל האנשים בעולם חוץ ממנו בטוחים(מבחינתם) שהיא שטות מוחלטת – היא לגיטימית. קו מחשבה זה משחרר אותם משטיפת המוח שעושים לבני האדם בעודם ילדים ע"י הוריהם, מערכת החינוך וכו' – שמעודדת בדיוק את ההפך. תמיד יכול להיות קו מחשבה שיוביל להצדקה הגיונית של כל דעה באשר היא. גם דעות שמובעות באי כנות מתוך כוונה לעשות מניפולציה – המניפולציה היא ההיגיון בדעה, אם כן. על זה אני בהחלט אומר למייסד תודה. בנוסף, גם אני לא מחבב את הקטע של בני האדם להיעזר בסמלי סטטוס של בני אדם(הסמכות) בתור קיצורי דרך כדי להחליט האם לסמוך על מישהו או לא(תוכלו לקרוא על זה איפשהו באמצע הפוסט הזה), אז לא אכפת לי מעניין הסמכות שלו.

אבל יש לי המון "בעיות" עם שיטתו. ראשית, הוא ייסד שיטה שאין למעשה כל דרך מדידה לבדוק את אמתותה. הרי לא משנה כמה מחקרים יצוצו שהתנגדו ישירות לדברים שהמייסד טען וכמה מבוקרים היטב המחקרים יהיו, תמיד המייסד יוכל להגיד שהוא חוזר בו ו/או שהם לא יכולים להיות בטוחים במסקנותיהם ו/או ש"פשוט לא הבנתם אותי". את חווית האושר אותה הוא מתאר ככל הנראה לעולם לא תהיה למדע דרך למדוד מאחר והיא מוצגת באופן מופשט מדי. וכן, המייסד עשוי לקפוץ עכשיו ולומר "אתה יכול לבדוק אותי רק עם השכל, לא עם מדע!" – ובכן, מייסד יקר, אני אשמח. אבל מה לעשות והמוח שלנו מושפע מהטיות קוגניטיביות מסיביות(מה שאתה מעולם לא ציינת, אם כי התייחסת להטיית האישור הידועה) ולכן טענתך כי אם נעזוב הכל כדי ללמוד ממך וליישם את מה שאתה מלמד נבין אותך, מפוקפקת במקרה הטוב. המדע אכן מטבעו לא יכול להגיע לאמת מוחלטת, אבל מי אמר שהשכל כן? איך נדע שהשכל שלנו לא באמת מוגבל מטבעו מצד האמת המוחלטת כמו שאתה טוען? אולי אתה בכוונה מנסה להכניס אנשים לתהליך אינסופי של "לימוד" של צורת החשיבה הזו כדי שימשיכו לשלם לך הון תועפות עד יומם האחרון גם אם לא יצא להם כלום מזה? בפוסט הזה לדוגמה, אתה טוען שרק אנשים שיקריבו את כל זמנם וכספם בשבילך יצליחו להבין את עצמם טוב יותר..

בקיצור, שיטתו נראית גם מסוג השיטה שנועדה למשוך אנשים אליה מבלי שיהיה להם איתותים מתי הם סיימו ללמוד אותה. זה נתמך גם באיך שהמייסד עצמו טען הרבה שהאדם לעולם לא סיים ללמוד אצלו עד שהגיע לאושר המוחלט.

מעבר לזאת, השיטה הזו לא ממש מבוססת על שום דבר – לכל היותר על לוגיקה שהמייסד לא יכול להוכיח, להסביר או אפילו להציג במדויק. נתחיל מזה ש NLP זה תחום מפוקפק במקרה הטוב, ולכן זה לא אלגנטי במיוחד מצד המייסד לטעון ש NLP כולל שיטות יעילות לפיתוח השכל כמו אלו שהוא הציג(תרגיל מספר 5). המייסד טוען כי הוא למד מתורתו של אדם אחר(רבי נחמן – בתמצית, המייסד העלה את כל ספרי רבי נחמן לאתרו ומשתמש בהם הרבה בפייס ובהרצאותיו, וטוען שהוא היה חכם בדיוק כמוהו, למרות שכל התלמידים של רבי נחמן טיפשים), ושוב, גם בתורה הקודמת לא הייתה שום דרך מדידה לבדוק את אמתותה. אם נשווה את החלקים בתורה שלו שנכתבים "לפי ומצד השכל האנושי" לבין רעיונות פילוסופיים שנלמדים באוניברסיטה לדוגמה, הרמה של הפילוסופיה של המייסד נמוכה עד כדי גיחוך, בעיקר בדרך בה היא טוענת כי מי שמיישם אותה יכול להפוך ליועץ.

רוצים עוד דוגמהקראו סיכום מילולי של הרצאה שנמחקה – אמ:לק: מה הפילוסופיה שאליעד רואה מאחורי לייק בפייסבוק? אנשים לא בטוחים שהם צודקים ולכן רוצים ש"יאשרו" להם זאת, והם בוחרים להאמין שלייק בפייסבוק זה אינדקציה ל"אישור" הזה(שהם צודקים) ולכן הם נהנים לקבל לייק. אני מתפוצץ מצחוק מעצם המחשבה על כך שהתלמידים שלו לא העלו את האפשרויות הכל כך פשוטות האלו בעצמם. הוא בסה"כ מתייחס להטיית האישור הידועה ודוחף עוד הנחות חסרות בסיס כדי להצדיק את זה(שהם בוחרים להאמין שלייק מייצג אישור ושהם לא בטוחים שהם צודקים).

פילוסופיה-זה-מקצוע-לא-מעשי(וטוב שכך). פילוסופיה בסה"כ באה לפתח את יכולת החשיבה והדיוק הלוגי בהסתכלות הבסיסית שלנו על העולם. היא לא מאפשרת לבדה לחפש את האמת, כי יש עולם מסביבנו וצריך לחקור אותו כדי להבין אותו. אי אפשר להתמקד רק בחלק התפיסה הבסיסי. בנוסף, ה"חוויה" הזו עליה המייסד מדבר(יש לה עוד כל מיני וראציות  – חווית האחדות, חווית הבנת המציאות ב- 100% וכיו"ב) – עצם היותה מייצג של התוצר הסופי של השיטה הופך את השיטה למפוקפקת במקרה הטוב, מאחר ויש אנשים שחווים שהם נשלטים על ידי חוצנים לדוגמה. חוויות יכולות להטעות, והרחבתי על זה כאן. זה כמובן לא מונע מהמייסד להעלות סרטון בו הוא טוען שחוויה משקפת הבנה(מעניין למה). דוגמה טובה ניתן למצוא איפה שהמייסד טוען שהפרעות קשב וריכוז אינם קיימות ואם מישהו לא מצליח להתרכז – זה תמיד אך ורק בגלל שמה שקורה בסביבתו מעניין לו את ה****. גם מבלי להבין כלום בכל הרקע המדעי להפרעה זו, אני יכול לטעון שגם הגיוני לומר שהמייסד צודק בכך שהילד לא מרוכז גם בגלל שלא מעניין אותו, אבל גם בגלל שיש למוח שלו הפרעה שמורידה לו את יכולת הריכוז באופן טבעי. מעניין איך המייסד יסתור את זה/יוכיח ששנינו צודקים.

מלבד זאת, המייסד מראה ומעודד הרבה זלזול בידע האנושי באופן כללי. הוא טוען כאן שכל המורים הרוחניים והפסיכולוגים לא מבינים את מה שהוא מסביר, ומסיק מסקנות בלתי ניתנות לביסוס על פסיכיאטרים לדוגמה, ואפילו יוצא בקיצוניות נגד כל המדע כאן(תגובה מס' 11) – " האמת היא פשוטה להבנה בצורה לוגית ולא צריך בשבילה לחקור קרינה קוסמולוגית…" בקבוצה "חשיבה חדה" אליעד סתר את טענתו בקישור הקודם שם וטען ש "כדי להבין את המציאות, לשם כך צריך לחקור גם את מה שהמדע לא מאפשר לחקור"(שימו לב שבשני הקישורים הקודמים הוא בעצם טען שאפשר לדעת את שורשי המציאות עם "מחקר שכלי" – נשלב את זה עם הטענה שלו שכדי להבין את המציאות צריך ללכת עם מטרה מסוימת "עד הסוף"(לשלב את כל כוח הרצון שלך למטרה אחת, למרות שלוגית זה בלתי אפשרי), ונבין למה הוא חושב שאין צורך "להשתמש" במדע כדי להבין את *כל* המציאות). בשלב מסוים התחלנו גם ללמוד להתמודד עם השכל ה"פגום" שלנו. לעודד אנשים לחשוב שרק הלימוד שלך יוביל אנשים לאנשהו וכל שאר המחקר על המציאות הוא לא נחוץ כלל – זה הכללה שפשוט אי אפשר להצדיק אותה על ידי הסברים לוגיים על כך שאף אחד לא יודע מספיק טוב להטיל ספק וכו', כי הכללות הם עניין של סטטיסטיקות.

דבר מעניין נוסף ששמתי לב אליו זה שבכל פעם אפשרית בה המייסד מתיימר ללמד משהו(מוגדר), הוא משתמש בשילוב של כל התרגילים הנ"ל חוץ מתרגיל 2. הבעיה בניתוחים שלו היא כזו: הוא מתיימר ללמד משהו גם על סמך "נתונים" שאינם בהכרח נכונים, כלומר שהוא לא טרח לבדוק אותם בכלל.

במילים אחרות, הוא מבלבל בין מה שנקרא "ללמד" לבין מה שנקרא "להטיל ספק", כאשר הוא מציג את הטלות הספק שלו כאילו הן מוכיחות לשלילה את הצד השני. היה מקרה בו הוא טען שאפשר לשכנע לקוח לקנות את המוצר היקר שלך ע"י כך שתגיד לו שהמוצר דרש המון המון מאמץ להכנה, כי אז הוא יחשוב שזה כנראה אומר שהמוצר יביא לו יותר תועלת מאשר אם המוצר לא דרש שום מאמץ להכנה. ומי אמר שכל אחד מאמין ככה?!

גם כאשר הוא טען באחד מסדרת המאמרים הזאת שמישהו אחר ניסה להציג אכילת בשר כמייצג של גזענות, וטען שזה בעצם ניסיון של הטוען ליצור "אנטי" במוחו נגד אכילת בשר, מאחר שבני אדם "מטבעם" הם נגד גזענות. ומי אמר שההתניה הזו קיימת אצל מישהו?

גם כאשר הוא טען כאן(דלגו לדקה 2:03) שנתניהו ציין את מפלגת העבודה כשייכת ללבני ובוז'י(במקום בוז'י ולבני) בגלל שרוב האנשים שונאים את ציפי ולכן הוא ציין אותה קודם כדי שאנשים ישנאו את המפלגה הזו אפילו שבוז'י הוא המנהיג המרכזי שלה. ומי אמר שרוב הישראלים שונאים את ציפי ושסדר המילים אומר להם משהו לגבי בעל הכוח העיקרי במפלגת המחנה הציוני? בתמצית, שלושת הטענות הנ"ל הם טענות שלא ניתן להוכיח אותם לוגית בלבד – נדרשים נתונים מדעיים(רצוי בסגנון הנתונים של תחום מדעי המוח).

אני חושב גם שהטיית האישור של המייסד מאוד בולטת – כאשר מישהו שמתיימר לחפש את האמת לגבי X, הוא יגיד שהוא נוכל כי הוא לא מעודד לחפש את האמת לגבי כל שאר הדברים במציאות, גם אם הוא לא אמר או אפילו רמז לזה. דוגמה בסרטון הזה בסוף הסרטון(דלגו ל – 7:58) המייסד טוען שגלעד דיאמנט(מנהל בלוג על ספקנות מדעית) אומר לאנשים לבדוק את האמת "עד רמה מסוימת", בעוד שהוא אומר לחפש את האמת "על כל דבר". אדוני, גלעד אכן בודק רק עד רמה מסוימת, אבל הוא, בניגוד אליך, מבסס את דבריו על מחקרים ונתונים ולא רק על סמך ניתוחים המבוססים על אינטואיציה ולוגיקה סופר אלמנטרית. הרי מה שלוגית חזק ויציב – 100% לא בהכרח נכון. ועוד יש לך את החוצפה לדבר על לכתוב על טכניקות שכנוע ומכירה, כאילו אתה בטוח שאין שום צורך לחקור את המוח החומרי בכלים מדעיים כדי להבין איך הוא עובד.

עוד דבר אצלו שלדעתי מייצג את זה הוא איך שהמייסד מסלף מושגים כדי להצדיק את הטענות שלו. לדוגמה כאן – "כל זמן שהאדם חושב / חווה שיש כוח כלשהו בעולם, שהוא לא נובע ממנו עצמו, אלא שהוא נפרד ממנו, הוא בעצם מאמין באלוהים.  כי אלוהים, משמעותו היא, כוח חיצוני וכולי" – וואלה? אני אשמח לשמוע על איזושהי דת שמגדירה את אלוהים ככה. אבל למי אכפת, העיקר שככה אתה תשכנע שכולם בעצם טיפשים שמאמינים באלוהים חוץ ממך, גם מאחר והאתאיסטים מאמינים לשכל שלהם, ורק אתה ללא דעהוכאשר אתה מעביר באגרסיביות את המסר שאף לא אחד לא חכם ממך, ככה אתה(עשוי) להיות מנהיג כת אפילו שאתה לא מונע או לוחץ על החסידים שלך לעשות שום דבר – כי למה שהם ירצו בכלל ללמוד ממישהו אחר?

נכון, הוא מעודד להפיץ את החומר שלו. נכון, הוא מעודד להשתתף בקבוצות שונות משלו. נכון, הוא (כאילומעודד לא להאמין לו וגם לשאול שאלות(אגב, לחצו כאן לסרטון בו המייסד טוען שהוא אכן עושה שטיפת מוח – רק שהיא חיובית כי היא משחררת את האדם מהשקרים שלו וכו'). אבל איך כל זה משנה, כאשר הוא לעולם לא מדבר על כל ההטיות הקוגניטיביות של תלמידיו? כאשר הם עושים את כל הנ"ל, הם ינפנפו כל כישלון בהתמודדות עם טיעון נגדם בטענות כמו "לא באמת רציתי לשכנע אותו" "הוא פשוט לא הבין, אבל הוא יבין בקרוב" ואולי בכל זאת התעלמו בעקביות מהטענות נגדם עקב הטיית האישור שיש להם לטובת אליעד(כפי שאחד מחסידיו הותיקים עשה כאן לדוגמה, שיכולה להיות קיימת גם אם הם למדו עליה מאליעד עצמו.

בתמצית, אני חושב שמצד ההגדרה  הפרקטית של כת(לא התאורתית שהועלת כאן) – הקבוצה שלו היא כת. ואם כבר בכת עסקינן, ממאפייני הכת המפורטים כאן – גם אליעד מוכר הבטחה תוכנית מרחיקת לכת, טוען שהוא כמו אלוהים בשכלו, בז לכל מורה אפשרי חוץ ממנו ורבי נחמן(ומנסה להסתיר את המשמעות של זה ע"י חוסר הגבלת החופש של חסידיו), משתמש במקצוע חופשי, יוצא בבוז נגד כל מי שלא מסכים איתו(גם אם הוא לא מתנגד לעצם זה שיש לו מתנגדים), לא ניתן לבדוק את יסודות התורה שלו והוא מעודד את חסידיו לשרוף את כספם לעזעזאל. אם תסתכלו על הניתוחים של חסידיו בקבוצה שלו בפייס ובמפגשים אתם תשימו לב שהם כן מטילים ספק בכל מיני אמירות שלו, אבל הם לעולם לא יערערו על הבסיס של התורה שלו, שכן אם היו עושים זאת, למה להם ללמוד אצלו?

לחצו כאן למאמר שלו על כתות – מה שהוא עשה בו הוא פשוט: במקום להיצמד להגדרה הכללית של כת(אצטט מויקיפדיה): "כת הוא מונח המתאר קבוצת אנשים, שאמונתם הדתית נפרדת לגמרי מהדתות הגדולות או הוותיקות יותר, או נדחית על ידי הזרמים המרכזיים של הדתות הללו.", הוא נצמד אך ורק לסוג הרביעי של כת(מבין שישה סוגים שנמנו בויקיפדיה): "זן רביעי של כתות, לעתים קרובות בחפיפה כזו או אחרת לזנים קודמים, הוא זה שבמוקדו מנהיג כריזמתי או גורו נערץ." . וכך למעשה הוא טוען שכל אמונה שהאדם תלוי בה רגשית היא כת, ולכן 100% מהאנשים בעולם הם חברי כתות. למרות שאם הוא רק לא היה מסלף את המושג "כת" כמו אינספור מושגים שהוא מסלף, הוא היה רואה שההגדרה הכללית של כת מתאימה לו בול, כי הקבוצה שלו חוקרת את המציאות על סמך הנחות יסוד שלא נבדקות(לדוגמה, שהמפתח לאושר הוא הבנת המציאות. זה לא עובדה כי זה תלוי בהגדרה של "אושר").

דבר קטן נוסף ששמתי לב אליו שכדאי להתבונן עליו: למרות שהמייסד לכאורה טוען שהוא ללא דעות קדומות על שום דבר, כאשר הוא מתייחס למישהו שמתנגד לטענה שלו/לשיטה שלו ככלל, הוא ישמיץ אותו אישית(זה כשל לוגי הידוע כפנייה לרגש), בעוד שמי שמסכים איתו – הוא במקרה הכי גרוע יגיד שהוא לא הבין אותו בכלל(במקרה הטוב ישבח אותו).

ועוד דבר קטן: כנ"ל, התוצר הסופי של השיטה היא חוויה. אני גם זוכר שאחת התלמידות שלו(לא בהכרח מייצג את דעתו אבל לדעתי מתאים למה שהוא מלמד) – טענה שבקבוצות רוחניות אחרות נותנים לאדם להיאחז באמונות כאלו ואחרות כדי שיאמין שהוא מתקדם לאנשיהו, שזה מניפולציה לטענתו, ואצלו אין את זה כי אצלו הרעיון הוא לא להיאחז בכלום(לצערי לא מצאתי את הטענה שלה בקבוצה – אולי בעיה בפייסבוק). אבל גם אצלו יש את האלמנט הזה, כי הוא טוען גם שכאשר האדם מגיע לתובנה חדשה, הוא חווה "ניצוץ" של חווית האחדות "הסופית" מאחר ולטענתו, חוויה שווה ב"עוצמתה" להבנה ומייצגת הבנהזה בעצם האחיזה שמקנה את התחושה של ההתקדמות אצלו. זה בנוסף לדברים פחות "וודאיים"(לשיטתו) כמו, יכולת לשכנע טוב יותר ועוד כל מיני דברים שלא ניתן לבדוק.

אגב, עוד סתירה מעניינת שמצאתי בדבריו(כן, אפילו שהוא יטען שזה נראה לי ככה רק כי אני לא מבין אותו) – בתרגיל מס' 2 – נניח שאדם X יישם את התרגיל הזה, ומצא איזשהו קשר בין משהו סתמי לבין עצמו(לכאורה). כידוע הוא לא יכול להיות בטוח שהקשר הזה אכן נכון וקיים, מאחר והוא אפילו לא מודע ב – 100% למשמעות שהוא מייחס למילה "אני", ושהקשר הוא ספקולציה שלו וכו'. אם כך, הרי שהוא רק מאמין שיש קשר ושבסופו של דבר הוא "אמור" להגיע למצב הזה שבו הכל קשור אליו ישירות. לכן מצד ההיגיון זה לא יכול באמת להוביל אותו לשום מקום. דבר דומה ניתן לומר על שאר התרגילים שלו, אגב, גם מאחר ואלו תרגילים שלכאורה באים להשפיע על המוח ללא כלים מדידים שיכולים לבחון זאת, וגם מאחר שהלוגיקה שעומדת מאחורי המחשבה שהם בכלל מובילות לאנשהו רעועה.

ועכשיו לנקודה הכי חשובה בעיני. אושר לדעתי הוא דבר מסתורי לחלוטין, שלא ניתן באמצעות השערות אינטואיטיביות לקבל "מידע" על גרסתו הטובה ביותר שניתן לדמיין. וכן, אני חושב שהתורה של המייסד מבוססת בעיקר על השערות אינטואיטיביות. אין תמיכה מצד אף מחקר מדעי, והוא מתעלם לחלוטין ממה שטענו כל הפילוסופים(כדי לטעון משהו הרי צריך להאמין לשכל לפחות במידה מסוימת, אז אין הצדקה להתעלם מהם). והרבה מטענותיו עשויות, על פי ניסוחם, להיות מבוססות על פילוסופיות שפותחו לפני הספירה, וגם על הקבלה וספרים דתיים. לאושר יש אינסוף הגדרות, לכל אחד יש העדפות אחרות כדי להגיע לאושר, וזה מאוד קל לשחק על תחושות שאנחנו אפילו לא יודעים אם הם קיימים אצל אנשים אחרים באותה הצורה(פחד, רצון וכו'). זה למה התורה של המייסד מזכירה לי את היהדות במסגרתה אחד הסיבות העיקריות, אם לא ה, לאמונה באלוהים זה כדי שאלוהים לא ינקום בנו בגיהינום על כך ש"צפצפנו" עליו(גרסת המייסד: כל עוד לא תהיו חכמים כמוני המציאות תמשיך "להכות" אתכם בסבל).

וכן, חסידים של אליעד שיקראו זאת אולי יקפצו: "כמעט כל מה שכתבת זה לגופו של אדם ולא לגופה של כמעט אף טענה של אליעד, כי אתה לא יכול להפריך אותו"(ראו לדוגמה את התגובה של החסיד הזה לטענות "מדעיות-ספקניות" נגד אליעד). ובכן, נכון, אתם צודקים – אי אפשר להפריך את אליעד. אבל הסיבה האמתית לכך היא פשוטה – אליעד לוקח פטור מיישוב סתירות לוגיות בדבריו עם התירוץ "זה נראה לך סתירה כי אתה לא חכם כמוני!", וטוען טענות מעורפלות ומופשטות שאין להם שום משמעות מדידה בעולם החומרי והמדיד ככלל.

ולכן, הייתי אומר לגבי כל התרגילים של השיטה – שאי אפשר לבדוק האם הם עוזרים כי הם באים לפתח את החשיבה(שזה השפעה על המוח, מה שדורש בדיקה מדעית לבירור). אם אתם חושבים שהמדד המתאים לבדיקת התועלת שלה הוא מספר הנחות יסוד שאתם מוצאים בטענה מסוימת(לדוגמה) אז תבושמו, אבל שוב, זה לא הוכחה – כי אולי אתם "ממציאים" את ההנחות האלו כדי לשכנע את עצמכם שאליעד עוזר לכם(אפקט פלצבו) – בקיצור, תהנו מלאמר(ולחשוב?) שאתם מתפתחים שכלית כל הזמן ושאתם הכי חכמים בעולם(קראו את ה 8 תגובות הראשונות של עדי בן רחמים), אבל אתם לא יכולים להוכיח את זה(וגם אם תוכיחו ונראה סתירה בדבריכם, ברור איך תנפנפו את זה).

בהקשר של הספקנות "הפרקטית"(שיקולים של מה עדיף לעשות ב"עולם המעשי"..), אין שום סיבה הגיונית ללמוד אצל מישהו עם פילוסופיה בגרוש, חסינות מוחלטת מבדיקות והבטחות מפוקפקות לוגית וגם חסרות ביסוס מדעי. לסיכום, אם אתם עדיין סקרנים לשמוע טענות של אליעד, אני רק שמציע שתזכרו את הציטוט הבא, ותחשבו האם הוא נכון לגבי הטענה של אליעד שאתם שומעים

"זה ברבור חסר משמעות, שמציג בסך הכל הבנה אלמנטרית אינטואטיבית שאינה שונה מזו של רופאי אליל שאמאניסטיים ומגוון רחב של אנשי רוח מתרבויות חדורות אמונות החסרות את המנגנון המאפשר להבין את האופן בו דברים פועלים באמת. הבנה בסיסית זו אינה חדשה, או מיוחדת – למעשה, גילויים בעשרות השנים האחרונות (שנעשו בגלל שניסינו ובדקנו, לא בזכות ישיבה בחדר ודיבור באוויר עם אנשים ומצלמה) מתחילים לגלות את האופן בו פועל תהליך החשיבה וההחלטות שלנו, וכבר עכשיו אנחנו יודעים להגיד איך פועלים הדברים שמוצעים באתר שם, אבל בלי ברבורים, אלא באופן מעשי ומיידי. אנחנו גם יודעים להגיד למה, מבלי להמציא הסברים הזויים.

אכן, לא מדובר בידע חדש – מדובר בידע ישן מאוד, הבנה אינטואטיבית של הליך החשיבה שלנו, שרק מוגש באופן אחר."

(שימו לב שהקישור המצורף הוא לדיון שהיה על אחד מטענותיו של אליעד ועליו ככלל)

אסיים בציטוט מגלעד דיאמנט מהפוסט שלו על ה NLP, עם תוספות שלי שמזכירות כיצד הנאמר בציטוט רלוונטי לאליעד:

"ההיסטוריה של ה-NLP מדגימה תהליך קלאסי שמתרחש עבור אינספור "שיטות" אחרות.

זה מתחיל באדם או שניים ש"מגלים" (או ממציאים))דרך חדשה שיכולה להועיל לבני אדם באופן כלשהו. טענתם עשויה להיות בעלת הגיון כלשהו (או שלא)(השיטה של אליעד לא מבוססת על כלום מלבד היגיון אלמנטרי ומעורפל), מבוססת במידה מסוימת על ידע קיים (או שלא)(כל הידע הקיים עליו אליעד מתבסס הוא ידע מהתקופה הפרה-היסטורית). בכל מקרה רצוי מאוד שהשיטה תבטיח פתרון קסם לבעיות גדולות ומציקות בשלל תחומים, שתתאים לפלחים נרחבים באוכלוסיה (רצוי לכל אדם)(אליעד מבטיח אושר מוחלט ופיתרון לכל בעיה בכל תחום לכל אדם) ושתהיה נטולת סיכונים ותופעות לוואי.(לא נדרש לשנות כלום ב"עולם המעשי" בשביל שיטת אליעד..)

המייסדים מתחילים להתנסות בשיטה שהמציאו על מטופליהם ועד מהרה כוחות הסוגסטיה, הפרשנות האישית וכמה אנקדוטות מרשימות עושים את שלהם וכולם מתרשמים "שהשיטה עובדת"(ממה לדעתכם אליעד מתפרנס בקלות?). תוך שהם מדלגים באלגנטיות על שלב המחקר והאימות(אי אפשר לבדוק את אליעד אפילו לוגית), המייסדים כותבים ספרים(כמו אלה), מתחילים להעביר קורסים(מפגשים) ואם הכל מתגלגל כהלכה צצים מוסדות להכשרת הדור הבא של המטפלים בתחום(כמוהו לדוגמה). לפני שאתה מספיק לומר "תכנות-תודעתי-קוונטי" או כל צירוף מילים מרשים דומה, התחום כבר משגשג ופורח.

בשלב כלשהו מישהו מתעורר ומחליט לבדוק את הדברים בצורה מדעית(אני), אבל זה כבר מאוחר מדי. יותר מדי אנשים כבר מושקעים בשיטה ויותר מדי מטפלים "יודעים שזה עובד"."

צ'או.