כאשר קוראים טקסט שטענותיו מתבססות בעיקר על הגיון, לכאורה קשה לסתור אותו רק עם היגיון כי חוקי הלוגיקה הם פשוטים להבנה.
אבל זה לא בדיוק נכון. בני אדם לא מדייקים ומפספסים המון דברים בסיסיים במסרים שהם מעבירים כל הזמן.
איך לגלות זאת? עברו על כל מילה בטקסט, כי כל מילה יכולה להיות או לכלול:
- הנחת יסוד "נסתרת"(דוגמה מסוף הפוסט הזה: "אבל" – כאשר מישהו כותב את זה, זה אומר שהוא מניח שהוא שהחלק שנכתב אחריה סותר לכאורה את החלק שנכתב לפניה)
- הגדרה מעורפלת או אי הגדרה(לדוגמה: "דברים" – איזה דברים? דברים רוחניים? חפצים?)
- כשל לוגי(לדוגמה: לטעון טענה שחלק מהנחות היסוד של הטענה עצמה. לרשימה של כשלים לוגיים לחצו כאן).
- פירוש/דעה שמוצג/ת כאילו הוא/היא עובדה ולהפך(לדוגמה: "הוא חושב X" – זה דעה, אי אפשר להוכיח מה מישהו אחר חושב)
- שימוש לא נכון במילה עקב אי הבנת הגדרתה/בלבול משמעותה עם מילה אחרת(לדוגמה: "זה טוב שזה קרה" – ההתייחסות לטוב באופן אובייקטיבי מראה על אי הבנת המושג "טוב", שמעצם הגדרתו סובייקטיבי ביחס לרצון של מישהו).
- שגיאות כתיב(מגה טריביאלי ולא מעניין ואתעלם מזה בניתוחים כאן, אבל טכנית זה גם שגיאה)
ואם במקרה תהיתם למה "הטעיה מחשבתית"(כלומר, ניסיון לנצל הטיה קוגניטיבית שלנו) לא מופיע כאן – זה בגלל שמניפולציות הם משהו שאפשר לגלות רק דרך התבוננות על מעשים ולא על דיבורים. אם אתם רואים מישהו עושה את זה – בדקו האם יש ביסוס מדעי למה שהוא טוען על הפסיכולוגיה של המניפולטור. אם כן – אשמח לדעת על כך. מניפולציות הן הטעיות מחשבתיות, שכדי להבין איך הם עובדות צריך ללמוד איך המוח האנושי עובד – וזה משהו שחוקרים במדע(מדעי המוח).
אני אעשה "ניתוח לוגי" של חלק מאחד הפוסטים "הפילוסופיים" של הסולידית, שמכנה את עצמה כאן "אדם(היפר) לוגי": הפוסט על משמעות החיים. ולאחר מכן, אעשה "ניתוח של הניסוח" של שאלה שפורסמה באתר askpeople – כדי להראות שאם מנתחים משהו כדי להבין אותו ב – 100% – אפשר לראות בעיות של הניסוח בקלות רבה.
רק דבר קטן לפני: אל תשכחו שבסופו של דבר אנשים שאינם מתעניינים בהעמקות "לא מעשיות" בדבריהן לא יושפעו כלל מניתוחים שכאלו ויסמנו אותן כחסרי ערך ומשמעות, ולכן כדי שהניתוחים יעזרו בדיונים/הסוואת לחץ חברתי וכו' – חשוב לדעת מי כן ימצא עניין בניתוחים כאלו(כנראה אנשים שמייחסים חשיבות רבה לפרטים שמנותחים), וגם לנתח את החלקים שלדעתכם יראו לו הכי רלוונטיים למה שמעניין אותו בקשר למה שהוא כתב/אמר, כדי שהוא לא יחשוב שאתם סתם מנסים לתפוס אותו על ביטוי כזה או אחר. לא עשיתי את זה בפוסט הזה כי צריך להכיר מישהו אישית כדי לעשות ניתוח ענייני ומותאם אישית.
"נדמה לי שאדם צריך לאמץ מידה מסוימת של ניהיליזם קיומי כדי כדי לסטות מהתלם ולאמץ אורח חיים שונה בתכלית מזה המצופה ממנו."
"שאדם" – כל אדם? או אנשים מסוימים? למה התכוונת?
"צריך" – אולי לא? הרי אנשים מסוגלים לסטות מהתלם בזמן מסוים בסביבה בה הם כרגע חיים גם מתוך אמונות השונות מהנורמה(לדוגמה: חילוניים שמחליטים לחזור בתשובה), ואז הם לא מאמצים את הניהיליזם.
"מידה מסוימת" – האם אפשרי לוגית לאמץ ניהיליזם קיומי רק "במידה מסוימת"? הרי מדובר בשתי גישות חד משמעיות. או שהשקפתך מתלכדת איתם – או שלא. אם התכוונת שהוא מאמץ אותם רק על דברים מסוימים – אז הוא לא מסכים עם ההשקפה הניהיליסטית, כי הוא כן משתמש באמונה/ערכים מסורתיים במידה מסוימת כדי להגיע "לגאולה".
"לסטות מהתלם" – איזה תלם? הרי הדרך המקובלת משתנה מסביבה לסביבה, ואדם לא נמצא באותה סביבה כל חייו. אבל לא נורא, אם התכוונת לחברה הישראלית החילונית, זה מובן.
"המצופה ממנו" – מצופה על ידי מי? התלם? לא כל מי שהולך בתלם בהכרח מצפה שכל הסביבה תהיה כמוהו, אז הכוונה כאן לא ברורה בוודאות.
אני מאמינה שברמת המאקרו, אין תכלית ממשית לקיום שלי על פני כדור הארץ.
איזו רמה זו – "קנה מידה גדול"? ברמת ה"חוקים" הידועים ביקום? בכל היקומים(אם לדעתך יש יקומים מקבילים)? ברמת ה"הרצון הראשון של אלוהים"? מה אני אמור להבין מהביטוי המעורפל הזה?
הטעות המהותית במשפט היא שהיא מתייחסת לביטוי "תכלית ממשית" בצורה אובייקטיבית, כאילו באופן אובייקטיבי יש או אין תכלית לקיומה – וזו טעות בסיסית, כי "תכלית" מעצם הגדרתה היא סובייקטיבית ולכן המשפט הזה הוא טריביאלי באותה המידה כמו "אין תכלית אובייקטיבית לשום דבר".
גם ה"אלוהים" של היהדות הוא יצור נפרד מהמציאות שאינו מהווה הכל ולכן כל תכלית שהדתיים טוענים שהוא יצר אותם עבורה היא סובייקטיבית לאלוהים, כי הוא לא "שקול" למציאות כולה. לכן אין טעם לכתוב "אני מאמינה". המשפט הזה מחויב להיות נכון בגלל ההגדרה של "תכלית".
אני יודעת שאת השקפת העולם הזו אני חולקת עם מתבגרים דיכאוניים ולובשי שחורים. ההבדל ביני לבינם הוא שחוסר התכלית הזה לא מטריד אותי כהוא זה. אדרבא – הוא מסב לי שקט נפשי ומידה רבה של אושר.
שוב, זאת לא "השקפת עולם", אלא עובדה. את יודעת מה לאחרים עובר בראש? האם ראית בתוך המוח של מישהו אחר שהוא דכאוני ו/או "לובש שחור" שהוא חושב כמוך, או שזה מבוסס רק על דיווחים שיכולים להיות מסולפים או שקריים(בתקשורת לדוגמה)?
בתמצית, אני סבורה שהיקום, ואגב כך החיים עצמם, אקראיים במהותם ולחלוטין חסרי מטרה ("אבסורדיים" אם לצטט את הפילוסופים).
האם חוקי הפסיקה שפועלים תמיד גם הם אקראיים? מה ההיגיון בכך שהכוח שיצר מציאות עם חוקים הוא ללא חוקים שלעצמו? יש כאן גם סתירה, כי להגיד שהם אקראיים במהותם שקול ללומר שהחוק היחידי במציאות(שכל שאר החוקים נגזרים ממנו) הוא שאין חוקים. ולגבי החוסר מטרה – שוב, מטרה היא סובייקטיבית ולכן זה טענה חסרת משמעות שלעצמה.
אני מאמינה שהאטומים שמרכיבים את הגוף והתודעה שלי אינם חשובים יותר מהאטומים שמרכיבים את השמש או את הסלעים בטבע. האטומים זהים לחלוטין – פשוט מאורגנים בצורה שונה. אני מאמינה שבעוד מספר עשורים ההוויה שלי תימחה לחלוטין מהיקום, יחד עם הוויתו של כל בן אנוש אחר ויחד עם זכרם של כל מי שחי בעבר או שיחיה אי פעם בעתיד. יום אחד השמש תתפוצץ, היקום יקרוס לתוך עצמו, ולכל תולדות המין האנושי לא יהיה שום משמעות אמיתית.
חשובים יותר בעיני מי? אוקיי, מהפסקה הבנתי שאת מטריאליסטית, אבל מהי ה"הוויה" הזאת שאת מדברת עליה? אם את מתכוונת שכל "אני" במציאות ימחק לחלוטין, או שכל הישויות המציאות התאחדו יחד(בשני המקרים ההוויה העצמית נמחקת)? אגב, מהיבט מסוים אין אפשרות שאף הוויה במציאות תמחק, כי היא עדיין תישאר קיימת לעד בחלקים מסוימים ב"ציר הזמן" של המציאות והדברים שהיא "השאירה" מאחוריה יישארו אחרי מות הגוף.
אם יש לחיים משמעות נסתרת כלשהי, אין לדעת מהי. אי אפשר לבטוח לחלוטין באמיתות המידע המתקבל מחושינו.
בלי לקשר לחלק החסר משמעות הראשון – מאיפה את יודעת מה אפשר לדעת ומה לא? אפשר לבטוח ואפשר שלא, כל אחד יכול לבחור במה לתת אמון. אם היית טוענת שאי אפשר להיות בטוח ב – 100% באמיתות המידע שמתקבל מחושינו, אז היית צודקת(לכאורה), אבל אפשר לתת אמון במשהו גם מבלי להיות בטוח בצדקתו.
אני חייבת לסמוך על חושיי כדי להסתדר ביום יום; אני חייבת להאמין שמה שאני מסוגלת לראות, לשמוע, להריח, לגעת ולטעום באמת קיים. אבל אני לא יכולה להשתמש במידע הזה כדי לגלות אמיתות נסתרות כלשהן על החיים או על היקום, מפני שאני לא יכולה להיות בטוחה ב-100% שאני לא בעצם איזהשהו מוח שחובר למחשב, או שיש ישות שמימית כלשהי שמשטה בי.
את לא באמת "חייבת" להאמין בזה כי את לא חייבת לחיות מבחינה רציונלית. אם החושים לא בהכרח מעבירים מידע נכון, אז את לא יכולה להשתמש בהם כדי לגלות שום דבר. מלבד זאת, אם "אמיתות נסתרות" הם בעצם משהו שהוא מעבר לחושים, הרי שהחלק האחרון של הפסקה מיותר לחלוטין(חזרת על אותו מסר פעמיים).
עד כאן הניתוח, לא אמשיך כדי שאורך הפוסט יהיה סביר. כעת אהיה הרבה יותר אגרסיבי ואנתח את הניסוח של השאלה הזאת. ניתוח שכזה וודאי לא יעזור לבחורה ששאלה את השאלה ההיא, מאחר והוא לא ענייני לשאלה שלה, אבל אם קראתם את הפוסט עד כאן, אני חושב שהוא יעניין אתכם. המלצה שלי – בזמן שאתם קוראים אותו, נסו לחשוב האם חלקים מהניתוח ש כן היו יכולים לעניין את השואלת ולעזור לה להבין שהשאלה שהיא שאלה איננה ברורה ואם כן – אילו. זה יעזור לכם לראות איך הניתוח יכול לעזור כדי לענות על שאלות "יומ-יומיות".
"מכורה לדברים יקרים! זה קלישאה מוזרה שאפשר למצוא דברים זולים ואיכותיים ?"
"מכורה לדברים יקרים" – עד כמה מכורה? באופן מוחלט? ברמה שהיית מתאבדת אם היית נאלצת לקנות משהו זול יותר? עד כמה יקרים? האם הכוונה שכאשר את נמצאת בחנות וטווח המחירים של מוצר מסוים נע בין X ל 10X ואת בוחרת אותו במחיר 2X, זה נחשב ליקר מבחינתך? לפי איזה מדד את מחליטה מה יקר ומה זול?
"זה קלישאה מוזרה" – בעיני מי? הקורא של השאלה? האם יש דבר כזה "קלישאה מוזרה" באופן אובייקטיבי, אפילו שהמילה "מוזר" מייצגת חוסר הבנה של המציאות?
"שאפשר למצוא דברים זולים ואיכותיים ?" – זולים ואיכותיים ביחס למה? ביחס למדד היוקרה שלך שלא הסברת? או משהו אחר?
"אוקיי אז ככה , אני שומעת מלא אנשים שאומרים כל הזמן יקר זה לא אומר איכותי ובלה בלה בלה . אבל תכלס זה כל כך כן !!!!"
"אז ככה" – האם זה באמת ככה?
"אני" – רק את? אולי כולם ככה? האם יש חידוש בלומר אני?
"שומעת" – את בטוחה שאת שומעת? גם החושים יכולים להטעות אותנו הרי. ומתי/כמה את שומעת?
"מלא" – מלא ביחס למה? מהו המדד הכמותי לפיו הגעת ל "מלא"?
"אנשים שאומרים כל הזמן" – כל הזמן? גם כשהם ישנים? גם כשהם לא לידך ואת לא יכולה לשמוע אותם? והם באמת אומרים משהו או שהם לא אמרו כלום ואת חושבת שהם באים לאמר משהו?
"יקר זה לא אומר איכותי" – האם יש משמעות לאמירה הזאת? הם זה שמשהו יקר אומר משהו בכלל(שכן אם לא אין משמעות לאמירה הזאת)? והאם את בטוחה שכל האנשים שאמרו זאת הגדירו "יקר" בדיוק לפי אותו מדד כמוך(שכן אם לא אולי הטענה שלהם לא מנוגדת לשלך)? כנ"ל לגבי "איכותי" – האם הם מגדירים איכות בדיוק כמוך, או אחרת ולכן אי אפשר להשוות? ואולי גם האנשים שאמרו את זה כל אחד מהם הגדיר את המושגים במשפט בצורה אחרת ואז מה הטעם בכלל להכניס את האמירה הזאת לשאלה..
"אבל תכלס" – למה תכלס? למה צריך את התוספת הזאת? מה את באה להגיד דרך השימוש במילה "תכלס"? מה היה ההבדל אם לא היית מוסיפה את המילה הזאת?
"אני לא מצאתי שום דבר שהוא זול ויותר איכותי ממשהו יקר ."
"אני" – האם זה מחדש?
שוב, מהם ההגדרות והמדדים שלך ל לזול/יקר ו "איכותי"? וגם אם נניח שלא מצאת, האם זה אומר שאין דבר כזה? אולי מצאת ולא הבנת שמצאת? אולי מצאת דברים איכותיים שנראו לך כלא איכותיים כי לא הבנת את האמת לגביהם ושהדברים שנראו לך לא בסדר בהם לא היו קשורים לאיכותם?
"וזה כולל בגדים , מוצרים , מכשירים , זאת אומרת כל דבר ."
באמת? האם בדקת כל סוג מוצר שהיה קיים אי פעם, לפני שכתבת את זה? או רק מוצרים שאת צורכת? האם מה שאת חיפשת היה כל דבר? והאם כל דבר הוא באמת כל דבר, או סוג מסוים של דברים(שאפשר לקנות)?
"כל מה שזול הוא לא איכותי , וואלה ניסיתי , נכנסתי לחניות של בגדים ״זולים״ ויכול להיות שיש שם חולצה מאוד יפה אבל ממש לא איכותית ונהרסת אחרי שנייה"
אז מה אם ניסית? האם ניסיון מעיד על האמת? מהם לצורך העניין בגדים "זולים"? האם אלו בגדים שעולים פחות ביחס למה שאת רגילה לקנות?
"יכול להיות שיש" – בטוחה? על סמך את טוענת שיכול להיות? על ניסיון שיכול להיות שגוי ומסתמך על הזיכרון שלך?
"חולצה מאוד יפה" – יפה בעיני מי? האם מה שנחשב ליפה בעינייך יפה גם בעיני כל שאר האנשים? אם לא, מה הטעם בתוספת הזאת? אולי גם יכול להיות שמה שנראה לך עכשיו יפה יראה לך מכוער בעתיד?
"אבל" – למה אבל? אם החלק שאחרי המילה "אבל" לא סותר את החלק שלפניה, למה את משתמשת במילה הזו? האם זה משום שהיופי של החולצה כן קשור לאיכות שלה?
"ממש לא איכותית" – לפי איזה סטנדרטים?
"נהרסת" – באיזה מובן נהרסת? מה בדיוק קורה לה כאשר היא נהרסת? האם חולצה לא נוחה ללבישה? או חולצה קרועה?
"אחרי שנייה" – באמת אחרי שנייה או שזה ביטוי לטווח זמן ארוך יותר שלא התחשק לך לציין?
"( חוץ מזה שאף פעם לא נכנסתי לחנות של בגדים זולים והייתה שם חולצה יפה אבל נתתי לחנות צ׳אנס)"
איפה נכנסת? ברשת? פיזית? אם אף פעם לא נכנסת לחנות של בגדים זולים, למה כתבת קודם שכן נכנסת? חולצה יפה בעיני מי? זול לפי אותם סטנדרטים כמו במשפט הקודם? איזה ניגוד המילה "אבל" מסמלת? ומה זה אומר שנתת לה צ'אנס? צ'אנס למה בדיוק? והאם את נתנת את הצ'אנס? אולי החנות קיבלה את הצ'אנס שלא ממך? ואולי לא נתת לה בעצם צ'אנס?
"אז תגידו לי אתם .
זה קלישאה מוזרה שאפשר למצוא דברים זולים ואיכותיים ?"
למה "אז"? האם בעקבות מה שכתבת אנחנו אמורים לענות לך על השאלה הזו? האם אנחנו יכולים לקבוע מה "מוזר", אם בכלל? מה המדדים של "זולים" ו "איכותיים"?
"או שאני הבעיה ?"
למה "או?" האם את בטוחה שזה סותר את הטענה בשאלה בשורה הקודמת, שכן אם היא מוזרה הרי שטענתך הגיונית? מי אמר שבכלל יש פה בעיה? גם אם נניח שאת טועה, האם זה הופך אותך לבעיה? או את טענתך לבעיה? מה גורם לך פתאום לציין שיש בעיה?
הדרך הכי טובה לדעתי להימנע ככל האפשר מכל ה"בעיות" הנ"ל, היא לא להסס לשאול ולענות. בכל פעם שמישהו שואל שאלה ומישהו אחר עונה לו – השואל נאלץ להכריח את עצמו להבין את השאלה שלו כדי שיוכל לקבל תשובה, והעונה נאלץ להכריח את עצמו שהשואל יבין את התשובה שלו. הם נאלצים לחדד את המסרים שלהם, מה שלא היה קורה אלו היה משתתקים.
החושב הלא נורמלי 