פוסט זה הוא למעשה פוסט המשך לפוסט הזה. אם תקראו את הפוסט מהמשפט הקודם, וודאי תשימו לב שכל 4 המאפיינים המתוארים בכותרות של הפוסט ההוא – בהחלט רלוונטיות לנושא של כתות ולמאפיינים של כתות.
אבל האמת היא שלא. הבעיה היא שהקונפורמיסטים במדינה הזאת מגדירים "כת" בצורה כל כך מעורפלת שקל מאוד לקשר כמעט כל דבר לכת באופן כלשהו, כשעושים זאת. לכן בפוסט הזה אני אשאף לדון בהגדרות מדוקדקות בנושא, תוך התייחסות גם למה שכתבתי עליו בפוסט הקודם.
מה זה כת?
שאלה מצוינת.
שמעון אמיר ניסה לתת ניתוח מקיף לנושא בספרו "האיום בחופש". ספר זה כולל ניתוח סוציולוגי (יחסית) של כתות. בין היתר הוא מנסה לחלק אותם לפי מאפיינים, ומעניק נתונים על קונספטים בפסיכולוגיה המתקשרים לכתות. בין היתר:
1 – "אנטי-אינטקלטואליזם" – כלומר, שהכת דוגלת בלמנוע מהחסידים שלה להיחשף לחומר שיכול להחליש את אמונתם של מאמינים.
כידוע, זהו מאפיין נפוץ של הסקטור הסוצילוגי בארץ המכונה "חרדים". שם גם החבר'ה נוטים שלא להתחבר לאינטרנט ולא להקשיב לאנשים לא דתיים. כך, ראו למשל ראו את עמותת נטפרי שמסננת תכנים ברשת עבור החרדים, תוך סינון דברי כפירה (גם האתר שלי אגב נבדק על ידם, אם כי אין לי מושג אם אני מסונן אצל החרדים או לא), כך שהחרדים יכולים לגלוש באינטרנט רק בתנאי שהתכנים שהם קוראים סוננו על ידי העמותה. לכו תבינו.
אז המנהיג רוצה שאמונתם של המאמינים יישמרו, לצורך כך הוא מונע מהם להיחשף לדעות מנוגדות.
2 – "אנטי-חומרנות": כבר באחד הפוסטים הקודמים בבלוג (זה) סקרתי את הנושא של החומרנות מול שאר הגישות לחיים. אז אנשים שמצטרפים לכתות הם אנטי-מטראליסטים.
יש בכך היגיון – בהמשך למה שכתבתי על החברה הקפיטליסטית, בקפילטיזם מצופה מכולנו להיות "מכורים" למצורי צריכה כאלו ואחרים, אחרת למה שנצטרך לקום בבוקר לעבודה. אז כן, אולי המאמינים בכתות פשוט בוחרים לעצמם מוצר צריכה "אנטי-חומרי".
3 – צרכים פסיכולוגיים ממולאים – בהקשר לצרכים שהכת ממלאת, יש את ההדגשה שהסיפוק שהכת נותן הוא פסיכולוגי – בין אם הוא מספק את הצורך בשייכות לקבוצה (חברים), ובין אם סיפוק משמעות לחיים (כאשר המשמעות הזאת על ההבטחות המרחיקות הלכת של הכת – מאפיין מספר מהפוסט הקודם בבלוג שהפוסט זה ממשיך אותו).
4 – שיעבוד הדרגתי – השיעבוד לכתות, במסגרתו חברי הכתות מסכימים לתת את כל רכושם וכספם למנהיג הכת, אך חשוב להדגיש כי זה לא מתרחש מכלתחילה. לרוב, כתות מנצלות את המאפיין הנפשי שלנו המכונה דיסוננס קוגניטיבי. אין אחד שלא עומד בפני דיסוננס זה כאשר הוא עומד כביכול "להצטרף לכת". מנהיגי הכתות יודעים זאת, לכן בשביל זה יש את ההבטחות המרחיקות הלכת של הכת – כדי שפתירת הדיסוננס דרך בחירת הכת יתגמל אותך בהתאם.
זה למה השיעבוד לכתות לא מתרחש מיידית, אלא רק לאחר שהמצטרף כבר מאמץ את האידיאולוגיות של הכת. לא קל כל כך לשכנע מישהו לשעבד את עצמו מרצונו, או לחזור בתשובה.
עד כאן המאפיינים מהספר. הספר גם מספק נתונים על מיהם מצטרפי הכתות. כמו למשל גיל (בממוצע: 25), איפה הם נמצאים, מהי ההשכלה שלהם (בממוצע השכלת תיכון), וכו'.
אבל עכשיו בוא נמשיך למקור המידע היותר מעניין. המרכז לנפגעי כתות, בהנהגתה של רחל ליכטנשטיין. עמותה זו מתיימרת להתמקד בנושא הכתות. אלא שהיא גם מסוכנת, היות ומגוון כתבות באינטרנט מגדירים אותה כ "כת בפני עצמה", "עמותה שלמטרתה למחוק כל ארגון לגיטימי בישראל", והיו כמה כתבות בתקשורת שטוענים שהם למעשה ממוינים על ידי המיליונר החרדי רמי פלר, ומתייגים ככתות קבוצות של עשו דבר לאף אחד.
מבחינתם, כת, היא פחות או יותר מילה נרדפת לדיקטטורה – המנהיג שולט בחיי מאמיניו בהדרגה. לא אתייחס לסימני האזהרה, שכן הם פחות מעניינים אותי, בפרט שהם לא ייחודיים לכתות (למעשה, מבין כל סימני האזהרה בכתבה שקישרתי אליה, אני חושב שכל הסימנים האלה הם בעצם גם השתקפות של מערכת היחסים הטיפוסית בין שכיר לבוס שלו במקום העבודה הממוצע. להיות שכיר זה להיות עבד.
המרכז לנפגעתי כתות הרחיבו על ההגדרות הבסיסיות שלהם במסמך הבא. בוא ננתח אותו קצת:
- בעמוד 16-22, מוצגים מגוון רחב מאוד של מאפיינים של כתות, שמה שמאוד בולט לגביהם – הוא שזה מתאים גם לדתות, בפרט לחרדים. קצת תמוה, אם כן, שאין אזכור של החרדים ושל הדת היהודית. מסמך שלם הם תוקפים את הכתות בישראל אבל אין בכלל התייחסות לדת? אכזבה..
- בעמוד 23 מתוארים מספר דרכים לשליטה באדם אחר. חשוב לציין בפסיכולוגיה, אי אפשר להוכיח שליטה. זה מתקשר בדיוק לבעיית האינדוקציה אותה כבר הצגתי בפוסטים הקודמים עם הספקנות הפילוסופית. העניין הוא, שבני אדם פועלים ממניעים רבים ומורכבים. כך, לא ניתן לדעת אם אדם כלשהו מושפע מאדם אחר. הרי קורלציה לא מוכיחה סיבתיות. ככה שלמעשה לא ניתן להוכיח שמנהיג כת משתלט על מאמיניו, אפילו אם נניח שכן ניתן להוכיח שהוא מיסיונר ושהם מאמיניו וכו'.. זה אפילו לא שגוי.
- עמוד 24 מוסיף על הנתונים עליהם דיברתי מהספר "האיום בחופש".
- עמוד 25-26 שוב מציג מאפיין מרכזי נוסף של יחסים בין בוס לשכיר: התעללויות
כך שבעוד שהדו"ח הזה עושה עבודה טובה בלהגדיר סוג מסוים של התעללות – עם זה אני מסכים בהחלט. הוא ממש לא עושה עבודה טובה בלהגדיר מהי כת. לכל היותר, הוא מאפשר להגדיר כת כקבוצה עם מנהיג שמתעלל בקבוצה של אנשים באופן דומה – והרי איך שונה ממה שעושים בוסים על כל קבוצה של שכירים עליהם ממוינים?
כך שכמו שאתם רואים, הדו"ח הזה לכל יותר שקול לדו"חעל איך לעזור לאנשים שעברו איזשהו דיקטורה על ידי מישהו.
שלא לציין אגב.. ההרצאה הזאת גם מוסיפה לבלבול בקושי להבין מהי כת. יש גם בלבול בנושא כי יש הטוענים שכת זה דת בתחילת דרכה, אם כי ההרצאה מהשורה הקודמת מסבירה למה זה לא תמיד נכון.
כך, קשה מאוד להגדיר מהי כת. סביר להניח שניתן להגדיר כת, לא בתור "מקום" (טעות נפוצה שאנשים עושים כשהם מתייחסים לנושא הכתות, היא להתייחס אליהם כאל סוג של "מקומות" שאפשר להיכנס או לצאת מהם), אבל כן בתור אידיאולוגיה מסוימת שהחברים בכת דבקים בה (כאשר הבוס – המנהיג, ממציא אותה, והשכירים שנאלצים בלית ברירה לקבל על עצמם את האידיאולוגיה כדי לקבל תגמול פסיכולוגי מסוים אליו התייחסתי קודם).
מנהיגי כתות ידועים ולא ידועים
באופן מעניין, מרק מנסון מתייחס גם אל הרוצחים הסדרתיים מתקופת מלחמת העולם השנייה (היטלר, סטאלין, וכו') כסוג של מנהיגי כתות. זה די הגיוני, כי הם בעצם שכנעו עמים שלמים לבחור בהם לשלטון באופן דמוקרטי (וולנטרי!) עם הבטחות לרפא מצוקות כאלה ואחרות של אותם עמים (למשל: גרמניה קרסה כלכלית בתקופה בה המפלגה הנאצית עלתה לשלטון). היטלר היה משתמש בטכניקות תעמולה מלוכלכות למדי (למשל: השתלטות על תחנות רדיו מסוימות המלאות בתעמולות לנאצים, תוך כדי וידוי שלכל גרמני יהיה רדיו בבית), כדי להבטיח שהתעמולה שלה תגיע לכל גרמני אפשרי, הבטיח הבטחות מרחיקות לכת, כאשר הרעיונות המעורפלים שלו כוללים בין היתר את תורת הגזע, ניהיליזם, וכולי.
גואל רצון נחשב למנהיג כת בעיניי רבים. הוא הקים את "הארמון", דירה ענקית שבה גרו איתו עשרות נשים ששירתו אותו לאורך עשרות שנים, עד שהורשע בבית המשפט ל 150 שנות מאסר, ועד היום הוא בכלא. כך שאין ספק שהוא חשוב כאן.
והדת החרדית?
רבות הוזכרו כאן החרדים. הם ללא ספק מאוד רלוונטיים לעניין.
ירון ידען, בספרו "הדת קמה על יוצריה" מנסה לתת מבט מיוחד על הסקטור החרדי בישראל, שבהחלט מזכיר כת במובנים רבים. ספרו של ידען מתמקד יותר במעשים הכביכול "לא חוקיים" שהחרדים עושים. הוא מבוסס על הרבה מספרי היהדות המרכזיים שיצאו לאורך ההיסטוריה של דת זו (למשל: ספר הזוהר, התלמוד, ארבעה טורים, גשר החיים, משנהאומר, יביע אומר, חוות דעת, מנחת יצחק,ספר החינוך, ספר המצוות לרמב"ם, ספרות המדרשים, שולחן ערוך, תורת המדינה, התנ"ך העצום). אולי לא כמו "גדולי הרבנים של ימינו", כפי שהוא כותב בעטיפה של הספר. אבל עדיין.
ידען ידוע כמי שסבור שהחרדים מתנגדים לדמוקרטיה, והוא מגבה טענה זו בספרו: הוא ציין בספר (בעמודים 146-157) הרבה דוגמות לעבריינות מצד דתיים וחרדים בפרט, הכוללים מכות (כן כן, רק לצורך שמירת תורה ומצוות), לעבור על החוקים הנחקקים ע"י השלטונות לטובת המצוות שרבנים קובעים, להפוך הלשנה לשלטונות על עבירה לטאבו במידה וזה היה מעשה חוקי על פי היהדות, וכו'..
יש בספר גם (בעמוד 117) טענות מעניינות שמתקשורת כביכול ללמה יש כתות. ככלל, ידען סבור שהחברה החרדית קיימת כהשלמה לחברה החילונית, שבה אין דת שמספקת את הצרכים הפסיכולוגיים שרק דת יכולה לספק. על כן, החילונים מנהלים חברה יציבה מבחינת חוק וכלכלה, אך אין להם קשר לדת – את הקשר הזה הם "מפילים" על החרדים (מבחינת אחריות), שתומכים כאמור בפרזיטיות ובמעשים לא חוקיים כדי להתקיים – כך שיש כאן מעיין פרדוקס שלא ניתן ליישב. ידען כמובן מציע את הפיתרון לפרדוקס בתור ביטול הדת וחזרה המונית בשאלה, I suppose.
ידען גם כותב הרבה על איך שהדתיים מוציאים להורג את הכופרים, הגויים, וכו', על איך שיחסי הכוחות בין החילונים אינם שיוויוניים, וכו' – כעוד דרך להציג את אנשי הדת היהודית כ "לא מוסריים" וכדומים לכתות. אם כי אודה שהקשר בין כל זה לנושא הכתות די עמום.
הספר גם עוסק במעמד האישה על פי היהדות – למשל בהקשר של גיל הנישואים (בחברה החרדית מחליטים עבורך עם מי להתחתן ומתי – יש כאלה שאפילו מתחתנים בגיל 14!), על גזר דין מוות לכופרים. ידען אגב מייחס את עיקר דברים אלו רק ליהדות המודרנית, ולא ליהדות העתיקה.
עוד מאפיין "כתי" שידען מציג בספר הוא הההירכיה שהחרדים מציבים בין אנשים, כתלות בכמה הם שומרים מצוות. ה "גוים" הם יותר טובים מהחילונים, ודיכוי המצפון האישי של המאמינים לטובת שמירת המצוות, שכן מצוות הם "המוסר" שלהם. לדוגמה: שחיטת בעלי חיים ואכילתם (לפי ההלכה), הרב הראשי לצה"ל ואחרים מוכנים לסכן חיי אדם רק כדי לשמור שבת.
מצד שני..
גם מרק מנסון וגם ירון ידען בביקורת שלהם שהצגתי קודם מפספסים נקודה מהותית: העמים שמתנהגים ככתות, הנאצים והחרדים, אינם פועלים בדומה לכתות 24/7, אלא רק בדברים מאוד מסוימים. אז בסדר, לפעמים הם עושים מעשים נוראיים, הכוללים אלימות כלפי בני אדם וחיות (בין היתר). אבל סדרך כלל המאמינים לא עושים דבר לאף אחד. לעיתים, מנהיגים מנצלים את הכוח שלהם כדי לבצע מעשים מזעזעים – אך לא תמיד. למעשה, גם כאשר מנהיגים החשודים כמנהיגי כתות מבצעים מעשים מזעזעים, יש סיכוי לא רע שהם לא עושים אותם מסיבות של אידאולוגיות קיצוניות, אלא אולי בגלל לחץ חברתי שהם עצמם מושפעים ממנו, אולי בגלל שבאמת מישהו תקף את המנהיג מסיבות שלא קשורות לכת ולכן המנהיג תוקף כאקט של בהגנה עצמית? וכו'.. כך שמאוד מאוד קשה להוכיח שמעשה פשע כלשהו בוצע על רקע של כת, אם בכלל אפשרי.
בכל מקרה, הספר הזה מתמקד בתכנים מאוד מסוימים ותופעות מאוד מסוימות של היהדות, או מה שנקרא – צ'רי פיקינג (לקחת ראיות אנקדוטליות כדי לאשר הנחה שהמחקר הנעשה לא מספיק כדי לאשר אותה משום שהוא מתמקד רק בראיות המאשרות את ההנחה מבלי להשקיע כל מאמץ למצוא ראיות מנוגדות). ככה שאי אפשר באמת להסיק ממנו יותר מדי על היהדות באופן כללי. אפשר להסיק דברים מאוד מסוימים על התכנים שידען ציטט מספרי היהדות שהוא קרא. אבל ממש לא נראה שהוא קרא מספיק. יש הרבה תכנים מהיהדות ששמעתי עליהם ואפילו קראתי קצת עליהם שבכלל לא מאוזכרים בספר. ככה שהוא במידה רבה חרטוט, ולא יכול להוכיח שכל המגזר החרדי הוא כת.
החושב הלא נורמלי 