איך לנסח טיעון נכון – מדריך לדיונים/ויכוחים/כל חילוף דעות באשר הוא – חלק ג'

אוקיי, אז עכשיו שהבנו ממה מורכב מטיעון, וקיבלנו עוד הסברים למושגים חשובים,

כעת אסביר מה עושים עם זה כדי לנסח טיעון נכון, ולזהות "בעיות" בכל טיעון באשר הוא.

ראשית, רק אז אזכיר: ניתן להסתכל על כל טיעון מ 5 היבטים לפחות: הקשר, הגדרות, הנחות, היסק ומסקנות.

עכשיו, שימו לב. בכל פעם שמועלה לכם טיעון, אפשר לנתח אותו בהתאם לכל אחד מ 5 ההיבטים האלו, ובאמצעות ניתוח זה לזהות בעיות פוטנציאליות. בפוסט זה אציין רשימה של בעיות פוטנציאליות שניתן למצוא בכל טיעון, עבור כל אחד מ 5 ההיבטים הנ"ל של כל טיעון, ואתן עצות לשאלות שאפשר לשאול כדי לחשוף את אותם בעיות, ואסביר איך לעשות זאת פרקטית בעת שיחה.

רק רגע לפני כן, אציין 2 דבר חשובים:

א. סתירה פנימית עשויה להיות לפחות ב 3 היבטים מבין החמישה: הגדרות, הנחות ומסקנות. זה בגלל שגם להגדרות, וגם להנחות, וגם למסקנות – יש הנחות עליהן הן מבוססות (ואפרט על כך בהמשך). וכל דבר שמבוסס על יותר מהנחה אחת – ההנחות שעליו הוא מבוסס עשויות לסתור זה את זה (לומר 2 דברים מנוגדים).

ב. כל אחד מ 5 החלקים הבאים חייב להיות קיים בכל טיעון כפי הצורך. אם יש ביטוי שהמשתמש בו לא יודע להגדירו, טיעון שמוצג ללא הנחות (לכאורה), או לא יודע אפילו לומר מה הוא בא לומר בשורה התחתונה בטיעון (מסקנות) – היננו פסול.

ג. עם זאת, לא לשכוח את ההבחנה בין דדוקטיביים, אינדוקטיביים ואבדוקטיביים. ככלל, חלק נכבד ממה שיהיה רשום כאן יהיה רלוונטי לכל סוגי הטיעונים. אך יהיו סעיפים מסוימים שכל התייחסות אליהן תהיה בעלת טעם אך ורק אם מדובר בטיעונים אינדוקטיביים. אחרים יהיו שימושיים רק כנגד טיעונים דדוקטיביים. נגד טיעונים אבדוקטיביים לא היה לי משהו מיוחד להוסיף.

כלל, טיעונים שידברו על תקפות והפרכת האפשרות של הטענה להיות אמת מוחלטת, יהיו רלוונטיות לטיעונים דדוקטיביים. אלו שידברו על דיוק הגדרות ו "החלשת" הטיעונים, יהיו רלוונטיות לטיעונים אינדוקטיביים. אם אתם זקוקים לרענון בהגדרות של סוגי טענות אלו, קראו על כך בחלק ב'.

כעת אסביר כיצד להשתמש בבעיות ובשאלות שיוצגו בהמשך הפוסט בזמן אמת. זה הולך להיות רלוונטי אך ורק למסגרת השיחה שכיניתי בחלק א' "אופטימלית", והיא מדברת גם על הטיעונים שאתם חושבים להעלות בעת שיחה, וגם על הטיעונים ששאר הצדדים בשיחה מעלים.

(על הדברים שכדאי להסתכל עליהם בכל שאר צורות השיחה, אם רוצים נטו לשכנע את הצד השני – ראו בחלק בו אדבר על רטוריקה).

הבהרה חשובה: בכל מקום שיהיה רשום בו "לבדוק" משהו, הכוונה היא לשאול את השאלות שהוצגו (או יוצגו?) בפוסט הזה, לפי ההיבט המתאים (הקשר/הגדרות/הנחות/היסק/מסקנות).

אז מה לעשות, בתכל'ס?

להלן ה "מתודה":

1. הגיעו להסכמה עם שאר הצדדים לגבי נושא השיחה, זמן תחילת השיחה ומשך השיחה. לדעתי שיחה המהווה דיון, בו אין דעות קדומות ויש הקשבה לשתי הצדדים, יהיה פרודוקטיבי הרבה יותר מויכוח, בגלל שכל הצדדים יהיו פחות "אטומים מחשבתית" (בזכות חוסר דעות קדומות, כך שהסיכוי להגיע להסכמה/פשרה גבוה יותר), וגם ירחיבו אופקים יותר (בזכות ההקשבה).
2. בדקו את טענתכם לפני שאתם מעלים אותה, בהתאם לבעיות שהוצגו כנ"ל, כדי "לנסח טיעון נכון".
3. בדקו כל טענה ששאר הצדדים מעלים בהתאם לשאלות והבעיות האפשריות הנ"ל – במידה ואחת מהם קיימת לגבי עמדתו המרכזית בשיחה (אם יש כזו), אז היא פסולה (אם כי לא בהכרח שגויה או אפילו לא נכונה – פשוט לא מוכחת טוב). כנ"ל לגבי כל טענה אחרת.
4. באופן כללי, זכרו שעל כל חלק (מלבד ההקשר) צריך קודם כל להבין מהו בטיעון (על אלו הנחות והיסקים הטוען ביסס את מסקנותיו, מהם בכלל מסקנותיו, וכולי), ורק אז לבדוק האם יש בו את אחת מהבעיות הנ"ל, ואם כן – להסביר זאת לטוען. זה הכל.

ומהם הבעיות הפוטנציאליות בכל טיעון אפשרי?

בהתאם להיבט:

1 – הקשר

טיעון ענייני (מתאים מבחינת ההקשר של), הוא טיעון ש:

א. לא מתעלם מהחלק המהותי בטיעון האחרון שהצד השני העלה

ב. לא מתעלם מהטיעון העיקרי של הצד השני בדיון/ויכוח

ג. לא מתעלם מאף טיעון שהצד השני כבר העלה בויכוח/דיון הנוכחי

ד. לא מתעלם מנושא הדיון (שצריך להיקבע מראש)

ה. לא מטיל ספק בדברים טריביאלים (כמו, "השם שלי הוא X"). זאת מכיוון שעם כל הרצון הטוב להטיל ספק בכל דבר, ברמה הפרקטית, יש גבול לכמות הזמן והאנרגיה שאפשר להקדיש לדיון/ויכוח אחד, ולכן יש להימנע מהעמקת-יתר בפרטים לא מהותיים.

ו. לא מבטא "כניעה סמויה" לטיעון העיקרי של הצד השני (כלומר, יוצא מהנחה שטענתו המרכזית של הצד השני נכונה)

הערה: גם 1.א. וגם 1.ב. יכולים להיות וראציות של הכשל הלוגי "איש קש" , שכולל סילוף של טענת הצד השני, בין אם מתוך אי הבנה, או כדי להפוך את הטענה ל "קלה יותר לתקיפה".

2 – הגדרות

כל משפט שנאמר במסגרת כל טיעון, כולל ביטויים שצריכים להיות ניתנים להגדרה (אחרת אין להם משמעות). כל הגדרה צריכה:

א. במידה ויש לה הגדרה מוסכמת (במילונים, באקדמיה ללשון העברית וכולי) – אסור להגדרה לסתור את ההגדרה הנ"ל.

ב. לא תהיה בלתי ניתנת להבהרה בפני עצמה (אם כי גם כאן עשוי להיות גבול לכמה אפשר להגדיר ולהגדיר את ההגדרה ולהגדיר את ההגדרה של ההגדרה..)

ג. להיות ברת משמעות. לדוגמה, לומר שההגדרה של "תפוז" היא "הדבר שאתה רואה בחנויות מתחת לכיתוב "תפוז"", לא אומר כלום, כי זה לא מתייחס לאף תכונה המיוחסת למילה "תפוז", ולא מתייחסת להגדרה/ות המוסכמת/ות שלה. גם להגדיר משהו כ "אלוהים" לא אומר מאומה בפני עצמו, כי "אלוהים" זאת מילה ללא הגדרה מוסכמת עם אינספור הגדרות אפשריות.

כעת, הבה אציג מושגים הרלוונטיים מאוד לעניין ההגדרות, אותם הגדרתי בחלק ב', לפיהם ניתן לשפוט האם כל ההגדרות של כל טיעון טובות:

א. ערפול – האם יש ביטויים מעורפלים איפשהו בטיעון? אם יש, חשוב לברר עם הטוען למה הוא בדיוק התכוון בהם.

ב. דו-משמעות –

ראשית, נתייחס לסוג דו-משמעות המכונה "semantic ambiguity" – טענות שאם מפרשים את המושגים שבהם בדרך אחת לא מחויבת, הטענות תקפות – אבל אם מסתכלים על כל הפרשנויות האפשריות האחרות שלהן, רואים שהן לא בהכרח תקפות, ואולי אפילו סביר שהם לא. חשוב לא להיות אופטימיים מידי – גם ביטויים שאינם מעורפלים יכולים לבלבל.

שנית, ישנו עוד סוג דו משמעות המכונה "Syntactic ambiguity" – טיעון הכולל לכאורה ביטויים מובנים, אך למעשה חלקם בעלי יותר מפרשנות אפשרית אחת, אך ורק בגלל ההקשר של הטיעון. חשוב לשים לב להשפעתו של ההקשר, ולוודאות עם הטוען שהוא יודע להסביר מהי הפרשנות הנכונה לכל ביטוי שיכול לבלבל עקב הקשר הטיעון.

בנוסף, חשוב לשים לב האם ביטויים רבי-משמעויות מייצגים סוג של סתירה פנימית במשפט. יתכן שהטוען השתמש בכמה פרשנויות שונות של אותו ביטוי באותו הטיעון, אך באותו הקשר. במקרה כזה – הטיעון שלו פסול, משום שאין לו הגדרה ברורה לביטוי בו השתמש במספר הגדרות שונות עבורו.

ג. ביטויים חסרי משמעות –

ישנם ביטויים שלמעשה אין להם שום משמעות, כלומר, הם לא אומרים שום דבר מעשי. בעוד שיכול להיות קשה להבחין בהם בעניינים פילוסופיים, בעניינים פרקטיים/מדעיים בהם מתדיינים/מתווכחים באמצעות טענות אינדוקטיביות ותו לא, זה קל.

ביטויים אלו הינם בלתי ניתנים להפרכה או להצדקה, שוב, כי אין להם משמעות ולכן אין איך לדון עליהם בכלל.

דוגמה פשוטה לכך, שלקוחה היישר מפוסט ישן שלי: "להצליח בחיים".

מה זה אומר? להיות מפורסם? להרוויח מיליון ש"ח? לגור בדירה יקרה מהממוצע בארץ?? מה?

הייתי מגדיר ביטויים כאלו, כביטויים שהם כל כך מעורפלים, עד כדי כך שהאומר אותם כלל לא מייחס להם משמעות בעצמו, כלומר, התכוון למשהו ברור ופשוט לא הבהיר זאת.

דעתי האישית היא שלא ניתן להבחין בין ביטויים כאלו לבין ביטויים "משמעותיים" אך מעורפלים באופן עצמאי – יש לשאול את הטוען על משמעות הביטוי, ולראות אם הוא מצליח להצביע למשהו ברור או לא.

3 – הנחות

א. לכל הנחה יש ביסוס (שזה, במילים אחרות, טענה נוספת בה ההנחה היא המסקנה)

ב. לכל הנחה המהווה טענה "מדעית" יש בסיס אמין יחסית (חפרתי על זה ועל ביסוס טיעונים אינדוקטיביים בכלל בפוסט הזה)

4 – היסק

ברמה הבסיסית יותר – כל "שגיאה" בחלק ההיסק של הטיעון, מכונת "כשל לוגי".

וזה, להזכירכם, מתי שהמסקנה/ות של טיעון מסוים לא נובעות מההנחה/ות שלו.

לגבי מקרים ספציפיים יותר:

א. כאשר אין קשר בין ביסוס הנחה/ות הטיעון, לבין מסקנת/ות הטיעון. הסבר:

בכל פעם שמועלת טענה, חשוב להבין ישר במה היא נוגעת, על פי מהותה.

לדוגמה, כל טענה שמסבירה "למה נכון לעשות x", היא טענה "מוסרית", משום שמוסר, בהגדרה, הוא ענף בפילוסופיה שעוסק בשאלה "מה נכון לעשות" (לגבי כל מצב אפשרי).

זה גם למה טיעון שמהותו היא להסביר "למה נכון לעשות x במצב y", כאשר הוא נשען על הוכחות מדעיות לכך שמדובר במעשה "בעל השפעות חיוביות על z" (כאשר z הוא משהו הניתן לבדיקה אמפירית, לצורך העניין) – הטיעון לא תקף.

כי טענה שהמסקנה שלה נוגעת ב "מה הכי מוסרי", כאשר מוסר הוא נושא פילוסופי (כנ"ל), מוכיחים באמצעות נימוקים והיגיון בלבד, ולא באמצעות ראיות ומחקרים.

אולי גם ראיות יכולות לעזור לבסס חלק מההנחות של טיעון שכזה, אבל ההנחות עצמם חייבות להיות לגבי מוסר, כי ראיות לכל היותר יכולות להוכיח דברים שניתנים לבדיקה אמפירית (ומוסר איננו אחד מהם).

דוגמה לכך יכולה להיות, הטיעון על אכילת בשר שנשמע בערך כך: "זה לא מוסרי לאכול חיות, משום שתמיד רוצחים אותם באכזריות בדרך לפס ייצור המזון".

החלק השני של הטיעון, שמהווה את הנחת הטיעון (שתמיד רוצחים את החיות..) יכול להתבסס רק על ראיות, דהיינו, מדע. מסקנת הטיעון, מנגד, היא מוסר בלבד (שזה לא מוסרי לאכול חיות). גם אם ההנחה נכונה, אולי לאכול חיה לאחר שנרצחה "באכזריות" (מה הופך את הרצח לאכזרי?) על ידי אנשים אחרים זה כן מוסרי מהיבט מסוים, או בנסיבות מסוימות? מה אם חלק מהחיות ש "נרצחות באכזריות" היא חיות מסוכנות שידוע שרצחו בני אדם בעבר בעצמם..?

 

(אולי אוסיף עוד בהמשך)

5 – מסקנות

א. הבעיה העיקרית שיכולה להיות (רק) בחלק זה, קשורה לעניין ההגדרות – אם הטוען לא יודע להסביר את כוונת מסקנתו הרי שהטיעון שלו פסול, כי הוא לא יודע להסביר מה הוא טוען בתכל'ס.

ב. בנוסף, אם המסקנה "נראית" לכם שגויה, על אף שהטיעון תקף ואתם מסכימים עם הנחותיו, אז מבחינתכם, זהו טיעון פרדוקסלי. יש שיטה שבאמצעותה אולי תצליחו להפריך טיעונים שנראים ככה:

להפריך את ההנחות (reductio ad absurdum) – 

זוהי שיטה שמתמקדת במסקנה של טיעון ומראה שהיא מובילה ל "אבסורד" (בהכרח). במילים אחרות, לוקחים "השלכה" כלשיהי של המסקנה – ומציגים אותה כ "חלשה" (בלתי סבירה). כך לדוגמה, ניתן לפתור פרדוקסים (טיעונים דדוקטיביים ותקפים שהמסקנה שלהם בכל זאת לא נראית נכונה כמו ההנחות שלהם), אם כי אני לא בטוח אם זה שימושי גם לטיעונים דדוקטיביים, גם לאינדוקטיביים וגם לאבדוקטיביים.

6 – כללי

תחת סעיף זה אציין דברים שנכונים לגבי כל אחד מ 5 החלקים הקודמים – לא משנה איפה הם מופיעים, תמיד כדאי לבדוק אותם בכל אחד מהחלקים. את המושגים שיוזכרו תחת סעיף זה הסברתי בחלק ב'.

א. דיכוטומיה שקרית – טיעון שמציג 2 אפשרויות בתור האפשרויות היחידות, כשלמעשה יש אפשרויות נוספות. זה בסה"כ סוג של הנחה שגויה, לא משהו מיוחד.

ב. דוגמה נגדית – זוהי טענה שמביאה דוגמה כדי להפריך את הטיעון אליו היא מתנגדת. מטרת הטענה היא להפריך הכללה שהטיעון השני משתמש בה, באמצעות דוגמה המציגה מקרה שמפריך את ההכללה. לדוגמה, אם הטענה היא שכל תלמידי ביה"ס X לבשו היום חולצה כתומה, אז אפשר להציג תלמיד מביה"ס X שלבש היום חולצה אדומה כדוגמה נגדית. סוג הפרכה זה רלוונטי אך ורק להפרכת טיעונים בהם יש הכללה.

לסיום, אני רוצה להמליץ על הפוסט הזה, הכולל דוגמות ספציפיות לניתוחים של טיעונים שונים ומשונים, בהתאם למבנה של הטיעון שהצגתי ומתייחס לחלק מהבעיות הפוטנציאליות שציינתי כאן.

אז מה אפשר לשאול כדי לגלות את אותם בעיות בכל טיעון אפשרי בעת דיון/ויכוח?

ובכן, הבה נציג שאלות שניתן לשאול בעת דיון/ויכוח, שכל אחת מהם יכולה לחשוף אחת או יותר מהבעיות הנ"ל, לפי החלקים:

1 – הקשר

• איך טענתך קשורה לנושא השיחה? (פשוטו כמשמעו)
• איך טענתך האחרונה קשורה לעמדתך בשיחתינו? ("עמדתך בשיחתינו" = העמדה בה נקט הצד השני לפני כן הקשורה ישירות לנושא השיחה)
• כיצד טענתך מציגה נכון מה אני טענתי? (כדי שטענתך לא תיפול בכשל "איש קש"..)

2 – הגדרות

• מה ההגדרה שלך ל X? (כדי להבין טוב יותר את הטיעון של הצד השני, וגם כדי לשפוט את ההגדרה לפי "התאמה להגדרה מוסכמת"/עירפול וכולי)
• מהו X מההיבט Y? (כנ"ל, רק שהשאלה הזו ספציפית וברורה יותר, ולכן לדעתי עדיף לרוב להשתמש בה)
• (במידה והטענה הנבחנת אינדוקטיבית) – האם אתה יכול להגדיר את X במונחים כמותיים או סטטיסטיים?
• (אם זיהינו "דו-משמעות" בביטוי מסוים) – האם זה נכון שהפרשנות של X היא A ולא B?
• מהי המשמעות הפרקטית של טענתך? אתה יכול לפחות לתאר אותה עם אסואיציה מסוימת, כך שתהיה לה משמעות? (אחרת אין לטענה משמעות)

3 – הנחות

• על איזה הנחות הטיעון שלך מבוסס? (כדי למצוא הנחות שלא צוינו)

(הערה קריטית) – ואם כבר ב "הנחות שלא צוינו" עסקינן, בכל טיעון יכולות (ואף צפויות) להיות המון הנחות "סמויות", כלומר, כאלו שהצד השני לעולם לא יציין, אבל קיימות כחלק מההנחות לטיעון שלו. זה למה, בין היתר, כדאי לנתח את ההנחות של כל טיעון שמועלה, לפני שבכלל שואלים עליו. ראו דוגמה בפוסט על (איך למצוא שגיאות בכל טקסט אפשרי)

4 – היסק

• מה הקשר בין ההנחה X (מהטיעון שלו), לבין הטיעון שלך? (כדי לראות מהו ההיסק בטיעון של הצד השני, כדי שניתן יהיה לשפוט אותו לפי כשלים לוגיים וכולי)

5 – מסקנות

• על סמך מה הסקת ש X? (כדי למצוא הנחות שהצד השני שכח להזכיר [שאינם "סמויות"!], או לאימות האפשרות שאחת או יותר ממסקנותיו לא מבוססות על כלום).
• אתה מבין ש X אומר גם ש.. (משהו אבסורדי כלשהו), נכון? זה לא מונע ממך להסכים איתו? [זה למען שיטת "reductio ad absurdum"]

6 – כללי

(הערה: הבאים יכולים להיות רלוונטיים הן לגבי אחת או יותר מהנחותיו של טיעון מסוים, והן לגבי מסקנותיו):

• (אם הטיעון איפשהו מציג 2 אפשרויות כהיחידות) – אתה בטוח ש A ו B הם האפשרויות היחידות, כפי שהטיעון שלך רומז? אולי יכול להיות גם ש C?
• (במידה והטיעון כולל הכללה) – האם באמת ההכללה X מדויקת? האם אין מקרים יוצאי דופן שמפריכים את ההכללה שלך?

גרסה מתומצתת יותר

אם קראתם את כל זה ואתם מרגישים מוצפים, להלן מתודה פשוטה יותר, ש "מסכמת" חלק נכבד מהסעיפים הנ"ל לדרך פרקטית, קליטה, פשוטה וקצרה:

• קחו את הטיעון שלכם, ונתחו אותו כך:

1. נתחו את "הסימנים" – סימן ההנחה, סימן המסקנה, וכו'. כתבתי עליהם בחלק ב'. חשוב מאוד שיהיה לכם אותם, משום שזה מקל על הצד השני להבין את מבנה הטיעון שלכם.
2. סילוק כל המלל המיותר, כך שהטיעון שיישאר יהיה פשוט להבנה ומסודר. אמרות רבות עשויות לכלול בתוכם 2 טיעונים או יותר, שאינם קשורים זה לזה. אל תאמרו משפטים שכאלו – אמרו משפטים שכוללים טענה אחת בלבד – זאתי שאתם רוצים שהדו-שיח ביניכם לבין הצד השני יתמקד בה.

1. חלקו את הטיעון לפי חלקים – איזה חלק הוא ההנחה, איזה חלק הוא המסקנה, וכו'.

2. עברו על כל הטיעון, וודאו שאתם יודעים להסביר כל מושג וביטוי בו השתמשתם בטיעון. כי אם אתם לא, אתם לא לגמרי מבינים את הטיעון של עצמכם.

3. בנוסף, וודאו שאתם אכן מסכימים עם מסקנת הטיעון. לפעמים אנחנו מסוגלים לטעון טענות מבלי לשים לב שהמסקנה שלהם קצת שונה או לא רלוונטית למסקנה שאנחנו "מכוונים" אליה בטיעון. שימו לב, לדוגמה, שמסקנה כמו "מישהו יודע ש x הוא האמת", היא מסקנה שונה בתכלית מ – "x הוא האמת". הראשונה היא לגבי האם מישהו יודע ש x הוא האמת (בהנחה ש x הוא האמת), והשנייה היא לגבי, כמובן, האם x הוא האמת.

4. בדקו האם הטיעון שלכם תקף. (וכן, הייתי מת לכתוב כאן "ואחרי זה תבדקו האם הוא 'קול'. אבל אני מציע בו מתודה לבדיקת הטיעון שלכם באופן פשוט וקצר, שאפשר לעשות בראש או על הכתב תוך דקות אחדות לכל היותר)

5. אם מצאתם שהטיעון שלכם לא תקף, זה אומר שיש מאחורי מסקנה/ות הטיעון הנחות סמויות שלא ציינתם בטיעון. חשבו עליהם ושלבו אותם בטיעון.

ב. מזל טוב, אתם מוכנים להתדיין/להתווכח עם מישהו לגבי הטיעון. אם אתם בוחרים לעשות זאת, נתחו את הטיעון של הצד השני בדיוק לפי אותם שבעת השלבים בסעיף א' (רק עם הטיעון שלו במקום שלכם) – חוץ מזה שבשלב 4, אם יש מושג אחד או יותר שהצד השני משתמש בו שאתם לא מבינים, שאלו אותו למה הוא מתכוון במקום לבדוק במילון.

קחו בחשבון, כמובן, ש:

א. המתודה המתומצתת הזו מתאימה בעיקר לדו-שיח "חד-פעמיים", בו כל אחד מהצדדים שולח לשני "מאמר" בו הוא מציג את הטיעון שלו, ולא, לדוגמה, לדיון/ויכוח שנעשה פנים מול פנים.

ב. המתודה מתאימה לויכוחים/דיונים פילוסופיים, עם טענות דדוקטיביות. אני לא ארשום מתודה לויכוחים/דיונים "מדעיים" עם טענות אינדוקטיביות משום שזה הרבה הרבה יותר מסובך. כתבתי חפירה שתסייע לשם כך בחלק ו'.

הערה:

אפשר גם להטיל בטיעון כלשהו בדרך הבאה, כאשר נסתכל על כל טיעון במונחים של סיבה ותוצאה (כאשר ההנחות שמובילות למסקנה מסוימת הם "הסיבות", והמסקנה מהם היא "התוצאה"). המובן מאליו במקרה זה, זה להטיל ספק בכך שהסיבות מחייבות את המסקנה (שזה, כמובן, המהות של טיעון תקף). אבל בנוסף:

א. גם אם הסיבות מחייבות את המסקנה, האם המסקנה מתחייבת מהסיבות? כלומר, האם המסקנה יכולה לנבוע אך ורק מתוך הסיבות האלו, או אולי גם מסיבות אחרות? (או אך ורק מסיבות אחרות כלשיהן, וכו'. אפשר לצורך העניין לנסח זאת כך: האם אין מקרה בו המסקנה נכונה ללא קשר להנחות של הטיעון?)

ב. וגם אם המסקנה מתחייבת מהסיבות – אולי בעצם אין קשר סיבתי בין ההנחות למסקנות, ויש "גורם צד שלישי", שהטיעון לא מתייחס אליו, שהוא "הסיבה" לההנחות והמסקנה המדוברים של הטיעון, שהם רק "תוצאות" של גורם זה? (את זה אפשר לנסח כך: האם יש מקרה בו הסיבות משתנות והטיעון עצמו [המסקנה] תשאר זהה? ואולי להפך [כמו שנשאל בסעיף א']?)

זהו!

אני יודע שחסרות כאן דוגמות מעשיות, אבל קשה לשלב דוגמות מעשיות לנושאי מסובכים שכאלו בפוסט הזה. אולי אכתוב פוסטים בלי קשר למדריך שמציגים ניתוחים של דיונים שיכולים להיות שימושיים בתור דוגמות ספציפיות.

עכשיו יש לנו את העקרונות למען ניסוח טיעון נכון, ולמען זיהוי ניסוח טיעון לא נכון של אחרים (ושלנו, לפני שאנחנו מעלים את הטיעון בעל פה או על הכתב), ואפילו מתודה מתומצתת לבדיקת כל אלו אצלכם ואצל אחרים. בפוסט הבא אסביר משהו חשוב (וקצר) בקשר לדרך האופטימלית לנהל דיון (בלי קשר לתוכן הטענות שמועלה בו).

4 דרכים מחרידות "גורואים" מנסים לגרום לכם להאמין להם ולשלם להם

סורי על ההפסקה עם "פוסטי הדיונים". אני פשוט מרגיש שאני חייב לכתוב על זה. קודם יהיה מבוא, ואז הרשימה, אז כמה הערות וחומר לקריאה נוספת.

מבוא קצרצר

דבר ידוע שהתאפשר לנו מאז שהומצא האינטרנט, הוא התקשורת ממקום למקום. בזכות האינטרנט, כל פיסת טקסט יכולה לעבור בשניות מקצה אחד של כדור הארץ לאחר. ואת זה האנושות מנצלת להמון מטרות. אחת מהם, היא פרסום עסקים – עסקים מפרסמים אתרי אינטרנט משלהם כדי לפרסם את עצמם לציבור הרחב.

יש אינספור "סוגים" של עסקים. חלק מהם, הם עסקים שמקנים שירותי טיפול נפשי. ולא כל מי שמפרסם את עצמו הוסמך לעשות בכך.
למעשה, קיימים "מקצועות" שאין עליהם שום רגולציה(תנאי הסמכה מינימליים), שאינם פרקטיים.

בניגוד לעיסוקים מסוימים אחרים שניתן ללמוד ללא פיקוח או רגולציה, כדי להרוויח כסף מה "מקצועות" בהם אתמקד בפוסט הזה, צריך, להתרשמותי, לא לעשות משהו, אלא רק יכולת שכנוע ורטוריקה. כל אחד יכול לפתוח אתר אינטרנט, לטעון שהוא מומחה באחד(או יותר) מהמקצועות האלה, להציע את שירותיו במסגרת המקצוע תמורת תשלום, והופ, יש לו עסק עצמאי, והבעיות הפוטנציאליות של זה יוסברו במהלך הפוסט.

למיטב ידיעתי, חלק(או כל?) המקצועות האלו כוללים: יעוץ ואימון אישי(קואוצ'ינג).

שמעתי על עוד המון כאלו, כמו NLP, גישור, תיווך ופסיכולוגיה רוחנית. בפוסט הזה אתמקד ביעוץ ואימון אישי, מאחר ואינני מכיר את כל השאר.

המקצועות האלו, למיטב ידיעתי, אינם מוכרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה. למעשה, אין בכלל הגדרה מוסכמת לאף אחד מהם. גם יעוץ וגם אימון אישי, נועדו כדי "לעזור למטופל להגשים את מטרותיו האישיות".

כמובן שיש מי שיטען להבדלים מהותיים ביניהם, אבל מאחר ומקצועות אלו אינם מוכרים באקדמיה, וגם אין רגולציה ופיקוח – אין מי שיקבע עבור כולם הגדרות ליעוץ ואימון אישי, ואין הגדרות משותפות לאלו(אולי חוץ מזו שציינתי).

במילים אחרות, לא רק שכל אחד יכול להכריז על עצמו כמומחה(מטעם עצמו) בכל אחד מהם גם אם לא למד יום בחייו, תוך מתן שירותים שבעיניי אחרים בכלל מהווים טיפול פסיכולוגי או משהו בסגנון, ואי אפשר יהיה לפתור את המחלוקת בינם לבין ה"מומחים" האלו, שוב, כי אין הגדרה מוסכמת לכל אחד מהמקצועות(סליחה, העיסוקים) החופשיים הנ"ל.

אתם רואים אותם בכל מקום. הם מקדמים את עצמם בגוגל. הם מופיעים בפייסבוק. הם מופיעים ביוטיוב.
כמובן שלא כל אלה הם בהכרח שרלטנים. אבל עדיין.

בהערת אגב, אמנם קיימים מוסדות ללימוד אימון אישי/קואוצ'ינג, אבל מעבר לכך שאין פיקוח עליהם(כנ"ל), ממה שראיתי – הם דורשים מהתלמידים יחסית מעט מאוד זמן כדי לקבל "אישור" לאמן(מה שראיתי לרוב זה 100-300 שעות הכשרה. ראו לדוגמה כאן או כאן) זה קצת מחריד בעיניי, בהתחשב בזה שלדוגמה, פסיכולוג העוסק באבחון בקליפורניה, זקוק ל 3,000 שעות של ניסיון מקצועי תחת פיקוח.

כמובן שאינני יכול להקנות נתונים של מספר האנשים האלו שקיימים בישראל ובעולם בכלל. אבל אם זה חשוב לכם, ראו תוצאות של חיפושים בגוגל, בסגנון: "אימון אישי לחיים", "אימון לאושר", וכולי.. נראה לי כאילו יש מאמנים/יועצים/מגשרים/מתווכים לכל דבר בנפרד, וגם להכל ביחד.

להלן כמה מאפיינים מחרידים(ולדעתי, בעיקר דמגוגיים) שמצאתי בתכנים שלהם באתרים שלהם(בעיקר אצל היועצים והמאמנים), שאני מעריך שמטרתם אחת ויחידה:

לגרום לקורא לרצות להרים להם טלפון, להיפגש, לשלם הון תועפות כסף עבור הפגישה, ולהמשיך להיפגש איתם ולשלם שוב שוב ושוב.. אולי עד שהוא הופך להומלס.

כמובן שאני לא מתיימר לומר שהמאפיינים בכל אתר של כל יועץ ומאמן, אבל בכל פעם שאתם מתקרבים לתכנים שלהם ברשת או אפילו בשיחות פנים אל פנים, הזהרו מהדברים הבאים:

 

1 – הבטחות מרחיקות לכת

כלומר, נשמעות טובות מכדי להיות אמתיות. אתן כמה דוגמות מהיועצים והמאמנים שאני מכיר:

"תנו לי 4 שעות ואראה לכם איך אפשר לשנות הכל, לקבל שליטה מלאה על החיים, ולעשות זאת באופן קל, פשוט ומהנה."

"המילים החשובות ביותר שתקרא בכל ימי חייך"

"רוצה להשאיר את הבינוניות מאחור ולהשיג תוצאות מדהימות?
קבלת שיטה מהפכנית בלעדית להשיג תוצאה רצויה ב-100%!"

(שימו לב למשותף: הם מבטיחים תוצאות מהירות ו "פתרון קסם").

יופי. בואו נבטיח ללקוח שהשירות שלנו, יהווה פתרון קסם לכל הבעיות שלו בחיים. הרי עצם ההבטחה הכל כך משמחת תגרום לו להאמין שכבר עזרנו לו(עם האתר לבדו), ונוכל לעזור לו עוד יותר אם ישלם לנו..

הרי גם אם בסופו של דבר לא יהיו תוצאות בשטח, זה לא משנה, כי יש את התופעה "המופלאה" הזאת שמכונה.. פלצבו. אפקט פסיכולוגי שגורם לאנשים להאמין שמשהו כבר עזר להם, כשבפועל הסיבה האמתית היחידה לכך היא שהם חושבים כך היא שהם מאמינים שזה "אמור" לעזור להם(וזה גם הסיבה היחידה למה זה באמת "עזר" להם).

עצם זה שיש להם רצון להאמין ליועץ/מאמן עושה את העבודה, הם מתחילים לשלם לו על ספרים/מפגשים/מנוי באתר, והופ, ואחרי כמה שנים, הם כבר שילמו 100,000 ש"ח לאיש המדהים שהבטיח להם "לסדר" אותם בחיים..

אבל מה אם מי שמוצא את האתר שלהם מיד יחשוד שהם שרלטנים שרוצים כסף, תהילה וכו', בגלל ההבטחות שלהם? ובכן, הוא לא "מקרה אבוד"! יש איך לשכנע גם אותו:

 

2 – התנשאות מעל כולם

הרעיון המנחה כאן הוא לעשות רושם על הקורא שהיועץ/מאמן – מבין יותר מכל שאר האנשים שחיו, חיים ויחיו אי פעם.

כמו מגוון עסקים אחרים, גם העסקים אלו עשויים לנסות לשכנע את הלקוח לרצות לקנות אך ורק את המוצר שלהם. כדי לעשות זאת, הם צריכים ללעוג לכל שאר העסקים. במקרה שלהם, הדרך לעשות זאת היא לגרום לקורא לרצות להקשיב אך ורק להם. וההתנשאות שלהם היא דרכם לשכנע את הלקוח לנהוג כך.

היועץ/מגשר/מאמן עשוי להעביר את המסר הזה רק לגבי משהו די ספציפי(לדוגמה, שהוא הכי מבין באיך "למצוא כיוון בחיים"), או לגבי הכל כולל הכל. וכן, למען הסר ספק – ועוד איך קיימים אנשים שטוענים זאת.

בכל אופן, הוא יכליל קבוצה גדולה של אנשים כנחותה בהשוואה אליו.

וההכללה הזאת עשויה להיכתב באתר חד משמעית, או שנכתבות הכללות שליליות על "רוב האנשים בעולם" שמהוות התנשאות סמויה.

"רגע, איך זה קשור לספקן מסוף הסבר המאפיין הראשון, איך זה יעבוד עליו?"

פשוט – בעוד שהוא מבין שישנם אנשים שישמחו לרמות אחרים כדי להרוויח כסף וכו', זה לא אומר שהוא מבין את הקושי העצום בלהבין במשהו באמת.

המוח שלנו מלא בהטיות קוגניטיביות שמונעות ממנו להבין משהו "באמת", ולפרש כל דבר שנופל בדרכינו בצורה שתתאים למה שאנחנו רוצים להאמין בו. חפרתי על זה לא מעט בפוסט הזה.

וזה לא רק מסביר למה שתי המאפיינים שתיארתי בינתיים עשויים "לעבוד" על הקוראים התמימים, אלא גם למה ההתנשאות המדוברת תמיד כל כך מפוקפקת – בגלל הצורך להתגבר על ההטיות האלו כדי להבין את המציאות בצורה נכונה ונקייה מהם. כמעט בלתי אפשרי לדעת משהו ברמת וודאות "סבירה" (כלומר, ברמה שהמשהו הזה יהיה חלק מהידע האנושי המקובל).

אבל מה אכפת ליועצים/מאמנים שטוענים שהם יודעים הכל כולל הכל על תחום שלם לכל הפחות? הם יכולים פשוט לכתוב מלא מאמרים על התחום שלהם, מלאים בהטיות שלהם, כשלים לוגיים, ללא מקורות מידע וכו' – ומי שאיננו מודע לקושי העצום בלדעת משהו, עשוי אפילו לא לטרוח לשאול את עצמו: "על מה זה מבוסס?", לפני שהוא מאמין להם.

בהערת אגב, יכולתי להעמיק מנקודה זו עוד המון, על הקושי בביצוע הסקת מסקנה "תקינה"(ללא כשלים לוגיים), ועל הקושי בלמצוא מקורות רציניים באינטרנט. מזל שיש את גוגל סקוהלר. ממליץ עליו בחום כתחליף לגוגל עבור חיפוש מידע, למרות שעם גוגל סקוהלר לא ניתן למצוא את המאמר הזה..

בכל אופן, גם אם קם ספקן גדול ששם לב לזה..לא נורא. יש דרך שבה גם כאשר נראה שהטענות שלך לא מבוססות על כלום, ניתן להצדיק את זה, והיא..

 

3 – הצגת ידע ישן/טריביאלי כידע חדש, יחודי ומיוחד

הרעיון המנחה כאן הוא להציג מידע אינטואיטיבי(קליט ופשוט) שקל לדעת(למרות כל ההטיות..) ושלא זקוק לבדיקה והסתמכות רצינית כלשיהי, ולטעון שהוא מידע שאך ורק אתה(היועץ/מאמן) יודע, וכך להצדיק את ההתנשאות(ראו ערך המאפיין הקודם).

דוגמה למקרה כזה ניתן למצוא דרך הטיה קוגניטיבית בשם "אפקט פורר" – הנטייה של אנשים לראות תיאורים כלליים שנכונים לאנשים רבים, כנכונים לגביהם.

זה אומר שאם מישהו אומר לכם: "אתם מסתכלים על הרצפה עקב חוסר ביטחון עצמי". יכול להיות שתחשבו ש "OMG מאיפה הוא יודע שאני עושה את זה?!"

כשבפועל הוא יודע את זה פשוט כי זה מאפיין פופולרי מאוד של חוסר ביטחון עצמי. אבל אם אתם לא יודעים זאת, הוא יכול להשתמש בזה כדי לנסות לשכנע אתכם שהוא "מומחה לביטחון עצמי" או משהו בסגנון.

אגב, גם אם הקורא שם לב לזה, יש דרך אחרת להצדיק את ההתנשאות וההבטחות המרחיקות לכת, או יותר נכון, להפוך אותם לבלתי ניתנות להפרכה:

 

4 – שימוש במושגים מעורפלים

זה בעיניי נורת האזהרה החריפה מכולם. היועץ/מאמן מפאר את עצמו בצורה מעורפלת: "ליוויתי אנשים להצלחה ולאושר"(באיזה מובן?) "בזכותי תוכלו למצוא כיוון בחיים!".

"הצלחה", "אושר", "כיוון בחיים".. הם דוגמות למושגים שספק אם יש להם הגדרה מוסכמת, ואינספור הגדרות שונות ואף סותרות. השד יודע למה הם מתכוונים במושגים שכאלו.

כך שאם יועץ/מאמין מבטיח שהוא יוביל את לקוחותיו ל "הצלחה גדולה בחיים" או "אושר מוחלט".. בזאת הוא פוטר את עצמו מכל אחריות לתוצאות של השירות שהוא נותן, כי להבטחות שלו אין שום משמעות מעשית, ולהזכירכם, החוק לא כופה שום פיקוח עליו.

אם טענה מסוימת איננה ברת משמעות מעשית, ממילא לא ניתן לבדוק אותה על ידי התנסות אישית(זוכרים את ההסבר על ההטיות הקוגניטיביות?), ולא ניתן לבדוק אותם מבחינה מדעית(שוב, כי אין להם משמעות מעשית). כלומר, לא ניתן להצדיק את טענותיהם עם הוכחות "חזקות", אבל גם לא ניתן להפריך אותם.

חשוב לציין שזה גם אומר שאם זה המצב, אז ממילא נותן השירות לא יכול להוכיח שהוא עצמו השיג את מה שהוא מבטיח לתת ללקוחות שלו.

שימו לב שאפילו הבטחות פחות מעורפלות כמו "למצוא זוגיות" הם בעייתיות – כי איך נותן השירות יכול להוכיח שהוא מצא זוגיות שתמיד טוב לו בה? ושהוא יודע ללמד את כל האחרים למצוא זוגיות כזאת? חתונה זה לא הוכחה.

ככה זה יכול להיות גם עם הלקוחות ה(באמת) מרוצים – הם ינמקו זאת עם הסברים מעורפלים שלא ניתן לבדוק, וזה לא משנה להם, כי הם חדורי אמונה עיוורת וחושבים מה שהם חושבים פשוט כי הם רוצים להאמין בזה.

ואני כותב את זה, כי גם עם תמצאו כשלים לוגיים בדבריהם, הם יכולים פשוט להמציא תירוצים בסגנון של "מי האידיוט שקרא להיסק הלוגי הלגיטימי הזה "כשל לוגי"?".

למה שהם יטענו דבר כזה?

ובכן, זוכרים את סעיף 2(התנשאות)? אם מבחינתם, כולם מטומטמים חוץ מהם(לדוגמה), ממילא הם לא כפופים לאף אחד, כולל מי שטען שטענות בסגנון: "כולם טועים כי הם ככה וככה", נופלות בכשל הלוגי "אד הומינם".

כך שלא משנה כמה כסף כבר שילמתם לו, הוא לא חייב לתת לכם שום דבר בחזרה. נתתם את הכסף – ביי ביי. ומאחר ולא ניתן להפריך את הבטחותיהם, לא ניתן להוכיח שהם שרלטנים(כלומר, לא ניתן להוכיח שהם לא יכולים לקיים את ההבטחות שלהם). יש המכנים טענות מסוג זה "אפילו לא שגוי"

אבל חכו, יש עוד.

המושגים המעורפלים הללו עשויים להופיע גם בתכנים שלהם לגופם. הם יכולים לכתוב טענות על דברים שאין לאנושות מושג קלוש מה האמת לגביהם, וכך למלא צורך של אנשים לקבל מידע שכרגע לא קיים, על ידי המצאת המידע הזה.

לדוגמה: נניח שאיזה מאמן מסביר "איך לעשות מיליון שקל תוך חודש"(אגב, תציצו באתרים שחיפוש בגוגל כמו "איך לעשות כסף" מוצא ובמבוא שלהם – מוכר?). אי אפשר דרך מחקרים למצוא תשובה לשאלה שכזו, כי לעשות כסף זה עניין מסובך מאוד, במיוחד בזמן X ובכמות Y. אבל הם בכל זאת יתנו לכם "נוסחאות"(מעורפלות, כמובן) כדי לעשות את זה.

 

לסיכום:

לסיכום, הסימנים המחשידים האלו, מקורם בדמגוגיה. מומחים מסוימים מטעם עצמם יכתבו דברים במטרה "להערים רגשות" על מי שקרא אותם. כולם הרי ישמחו להאמין בהבטחות מרחיקות לכת, ו/או במישהו שהוא הכי חכם בעולם, ו/או בדברים מעורפלים שלא ניתן להפריך.

רגולציה על התחומים המדוברים לא תפתור את זה. אם תהיה רגולציה, אנשים ימציאו שם ל "עיסוק" חדש והופ, "הבעיה נפתרה". מאמנים לשעבר יקראו לעצמם יועצים, אחרי זה יועצים יקראו לעצמם מדריכים, וכולי..

בכלל, חלק מהאנשים שמתפרנסים שלא במסגרת שירותים שהם הוסמכו להביא, עושים זאת בצורה לגיטימית בהחלט(לדוגמה דרך הטמעת פרסומות ביוטיוב בערוצים שלהם.. על כל קליק בפרסומת הם מקבלים כסף). לא נראה לי שיש דרך לאסור על ה"מומחים מטעם עצמם" האלו לעשות מה את מה שהם עושים.. זה אחד מהמחירים של עידן האינטרנט.

 

יש לי כמה וכמה הערות נוספות לגבי ה "תופעה" הזאת:

• הם עשויים לסלף הגדרות בצורה שתאפשר להם "להצדיק" טענות שאולי אנשים מסוימים ישמח להאמין להם, אם אין להם כוח לבדוק במילון. לדוגמה, אפשר לטעון שיש לאלוהים הגדרה כ "מכלול כל הדברים הכולם" שאז הוא "גם יש וגם אין", ואז כל האתאיסטים והדתיים טועים בוויכוח על "האם יש או אין אלוהים"..

• כל המאפיינים האלו, אינם בהכרח רק נחלתם של שרלטנים שמתפרנסים מתן שירותים במקצוע חופשי. כבר נתקלתי בבלוגרים רבים שחלק מהמאפיינים האלו נמצאים בתכנים שלהם, למרות שהם (למיטבי ידיעתי) לא עושים אגורה מהאתרים שלהם.

•  זכרו כמה קל להתפרנס מזה – כל מה שצריך לעשות זה להקים אתר אינטרנט(אפשר ב 5 דקות דרך וורדפרס), לפרסם בו את עצמך ולהציע את עצמך לשירותי יעוץ/גישור/תיווך/אימון כלשיהן, לכתוב מאמרים מפוקפקים, להשאיר פרטים אישיים, להעלות "הרצאות" ליוטיוב, לעשות עוד קצת עבודת שיווק לתכנים שלך, לקחת מאות שקלים לשעה, והופ, יש לנו פרנסה של אלפי שקלים בחודש תוך זמן קצר, מבלי שהשירות עובר פיקוח או בדיקה כלשיהי.

• סתם שיתוף אישי: טיעון ללא הוכחה מספקת(לוגית אם הטיעון פילוסופי, אחרת מדעית) לא ראוי בעיניי לשום התייחסות רצינית.

• הם עשויים לעיתים לטעון שאתם "צריכים לרצות" משהו, בהתאם להבטחה שהם מוכרים. אתם יודעים, להכתיב לאנשים איך לחיות. זה דמגוגיה.

• חלק מהם עשויים לדבר על "מירוץ העכברים" או "מירוץ ההנאה", ולטעון שרוב האנשים העולם משתתפים במירוץ הזה. הכוונה כאן היא שהאנשים האלה מתעסקים אך ורק בשטויות, וכן, היחידי(או לכל הפחות בין המעטים) שלא מתעסק בשטויות חסרות ערך, זה היועץ/מאמן שטוען את זה..

• בעיניי, עוד נורת אזהרה חזקה במיוחד היא במידה והם לא רק מבטיחים הבטחה מעורפלת, אלא גם לא מוכנים להסביר אותה אלא אם תשלמו להם.

• נקודה למחשבה: נראה לי שהמאפיינים האלו הם גם שיטות שכנוע אפקטיביות הרבה יותר מטענות מוגדרות היטב ועם הוכחות "רציניות". יש נגיד אתאיסטים שמתווכחים עם תאיסטים על האם יש או אין אלוהים, כשטיעונים דמגוגיים היו יכולים להיות הרבה אפקטיביים עבורם, במידה והמטרה המהותית של האתאיסטים בעצם הטרחה בוויכוח היא לשכנע את התאיסטים לעשות דברים כמו: לעבוד בעבודות פרקטיות יותר, לעזוב את החברה החרדית וכו'. יתכן כי בסופו של דבר, כולם מקבלים החלטות מסוימות אך ורק על סמך רגשות.

• ישנם עוד אנשים שאינם בעלי מקצוע חופשי, אבל עושים את אותו הדבר, כמו לדוגמה מורים רוחניים מסוימים, אלו שטוענים ש "ההתחברות לאלוהים" תוביל אנשים להצלחה בתחומים שלא קשורים לרוחניות מלכתחילה, כמו כסף, זוגיות וכולי – ראו לדוגמה בדוגמות המובאות כאן.

• אולי בזמן הקרוב, אתחיל להכין תחקיר מסודר  על קואוצ'ינג, מהחומר שאוכל למצוא.. אם כי אני לא חושב שיש הרבה טעם..

 

לקריאה נוספת:

• גלעד דיאמנט, "כך תזהו אשליות – 10 תמרורי אזהרה", הידען. חלק מה"תמרורים" האלו הוזכרו בפוסט הזה, עם יותר פירוט.
• בלוג של טלי חרותי סובר, שכותבת בין היתר על הונאות בשוק העבודה.

איך למצוא שגיאות בלוגיקה ובניסוח של כל טקסט אפשרי

כאשר קוראים טקסט שטענותיו מתבססות בעיקר על הגיון, לכאורה קשה לסתור אותו רק עם היגיון כי חוקי הלוגיקה הם פשוטים להבנה.

אבל זה לא בדיוק נכון. בני אדם לא מדייקים ומפספסים המון דברים בסיסיים במסרים שהם מעבירים כל הזמן.

איך לגלות זאת? עברו על כל מילה בטקסט, כי כל מילה יכולה להיות או לכלול:

1. הנחת יסוד "נסתרת"(דוגמה מסוף הפוסט הזה: "אבל" – כאשר מישהו כותב את זה, זה אומר שהוא מניח שהוא שהחלק שנכתב אחריה סותר לכאורה את החלק שנכתב לפניה)
2. הגדרה מעורפלת או אי הגדרה(לדוגמה: "דברים" – איזה דברים? דברים רוחניים? חפצים?)
3. כשל לוגי(לדוגמה: לטעון טענה שחלק מהנחות היסוד של הטענה עצמה. לרשימה של כשלים לוגיים לחצו כאן).
4. פירוש/דעה שמוצג/ת כאילו הוא/היא עובדה ולהפך(לדוגמה: "הוא חושב X" – זה דעה, אי אפשר להוכיח מה מישהו אחר חושב)
5. שימוש לא נכון במילה עקב אי הבנת הגדרתה/בלבול משמעותה עם מילה אחרת(לדוגמה: "זה טוב שזה קרה" – ההתייחסות לטוב באופן אובייקטיבי מראה על אי הבנת המושג "טוב", שמעצם הגדרתו סובייקטיבי ביחס לרצון של מישהו).
6. שגיאות כתיב(מגה טריביאלי ולא מעניין ואתעלם מזה בניתוחים כאן, אבל טכנית זה גם שגיאה)

ואם במקרה תהיתם למה "הטעיה מחשבתית"(כלומר, ניסיון לנצל הטיה קוגניטיבית שלנו) לא מופיע כאן – זה בגלל שמניפולציות הם משהו שאפשר לגלות רק דרך התבוננות על מעשים ולא על דיבורים. אם אתם רואים מישהו עושה את זה – בדקו האם יש ביסוס מדעי למה שהוא טוען על הפסיכולוגיה של המניפולטור. אם כן – אשמח לדעת על כך. מניפולציות הן הטעיות מחשבתיות, שכדי להבין איך הם עובדות צריך ללמוד איך המוח האנושי עובד – וזה משהו שחוקרים במדע(מדעי המוח).

אני אעשה "ניתוח לוגי" של חלק מאחד הפוסטים "הפילוסופיים" של הסולידית, שמכנה את עצמה כאן "אדם(היפר) לוגי": הפוסט על משמעות החיים. ולאחר מכן, אעשה "ניתוח של הניסוח" של שאלה שפורסמה באתר askpeople – כדי להראות שאם מנתחים משהו כדי להבין אותו ב – 100% – אפשר לראות בעיות של הניסוח בקלות רבה.

רק דבר קטן לפני: אל תשכחו שבסופו של דבר אנשים שאינם מתעניינים בהעמקות "לא מעשיות" בדבריהן לא יושפעו כלל מניתוחים שכאלו ויסמנו אותן כחסרי ערך ומשמעות, ולכן כדי שהניתוחים יעזרו בדיונים/הסוואת לחץ חברתי וכו' –  חשוב לדעת מי כן ימצא עניין בניתוחים כאלו(כנראה אנשים שמייחסים חשיבות רבה לפרטים שמנותחים), וגם לנתח את החלקים שלדעתכם יראו לו הכי רלוונטיים למה שמעניין אותו בקשר למה שהוא כתב/אמר, כדי שהוא לא יחשוב שאתם סתם מנסים לתפוס אותו על ביטוי כזה או אחר. לא עשיתי את זה בפוסט הזה כי צריך להכיר מישהו אישית כדי לעשות ניתוח ענייני ומותאם אישית.

 

"נדמה לי שאדם צריך לאמץ מידה מסוימת של ניהיליזם קיומי כדי כדי לסטות מהתלם ולאמץ אורח חיים שונה בתכלית מזה המצופה ממנו."

"שאדם" – כל אדם? או אנשים מסוימים? למה התכוונת?

"צריך" – אולי לא? הרי אנשים מסוגלים לסטות מהתלם בזמן מסוים בסביבה בה הם כרגע חיים גם מתוך אמונות השונות מהנורמה(לדוגמה: חילוניים שמחליטים לחזור בתשובה), ואז הם לא מאמצים את הניהיליזם.

"מידה מסוימת" – האם אפשרי לוגית לאמץ ניהיליזם קיומי רק "במידה מסוימת"? הרי מדובר בשתי גישות חד משמעיות. או שהשקפתך מתלכדת איתם – או שלא. אם התכוונת שהוא מאמץ אותם רק על דברים מסוימים – אז הוא לא מסכים עם ההשקפה הניהיליסטית, כי הוא כן משתמש באמונה/ערכים מסורתיים במידה מסוימת כדי להגיע "לגאולה".

"לסטות מהתלם" – איזה תלם? הרי הדרך המקובלת משתנה מסביבה לסביבה, ואדם לא נמצא באותה סביבה כל חייו. אבל לא נורא, אם התכוונת לחברה הישראלית החילונית, זה מובן.

"המצופה ממנו" – מצופה על ידי מי? התלם? לא כל מי שהולך בתלם בהכרח מצפה שכל הסביבה תהיה כמוהו, אז הכוונה כאן לא ברורה בוודאות.

אני מאמינה שברמת המאקרו, אין תכלית ממשית לקיום שלי על פני כדור הארץ.

איזו רמה זו – "קנה מידה גדול"? ברמת ה"חוקים" הידועים ביקום? בכל היקומים(אם לדעתך יש יקומים מקבילים)? ברמת ה"הרצון הראשון של אלוהים"? מה אני אמור להבין מהביטוי המעורפל הזה?

הטעות המהותית במשפט היא שהיא מתייחסת לביטוי "תכלית ממשית" בצורה אובייקטיבית, כאילו באופן אובייקטיבי יש או אין תכלית לקיומה – וזו טעות בסיסית, כי "תכלית" מעצם הגדרתה היא סובייקטיבית ולכן המשפט הזה הוא טריביאלי באותה המידה כמו "אין תכלית אובייקטיבית לשום דבר".

גם ה"אלוהים" של היהדות הוא יצור נפרד מהמציאות שאינו מהווה הכל ולכן כל תכלית שהדתיים טוענים שהוא יצר אותם עבורה היא סובייקטיבית לאלוהים, כי הוא לא "שקול" למציאות כולה. לכן אין טעם לכתוב "אני מאמינה". המשפט הזה מחויב להיות נכון בגלל ההגדרה של "תכלית".

אני יודעת שאת השקפת העולם הזו אני חולקת עם מתבגרים דיכאוניים ולובשי שחורים. ההבדל ביני לבינם הוא שחוסר התכלית הזה לא מטריד אותי כהוא זה. אדרבא – הוא מסב לי שקט נפשי ומידה רבה של אושר.

שוב, זאת לא "השקפת עולם", אלא עובדה. את יודעת מה לאחרים עובר בראש? האם ראית בתוך המוח של מישהו אחר שהוא דכאוני ו/או "לובש שחור" שהוא חושב כמוך, או שזה מבוסס רק על דיווחים שיכולים להיות מסולפים או שקריים(בתקשורת לדוגמה)?

בתמצית, אני סבורה שהיקום, ואגב כך החיים עצמם, אקראיים במהותם ולחלוטין חסרי מטרה ("אבסורדיים" אם לצטט את הפילוסופים).

האם חוקי הפסיקה שפועלים תמיד גם הם אקראיים? מה ההיגיון בכך שהכוח שיצר מציאות עם חוקים הוא ללא חוקים שלעצמו? יש כאן גם סתירה, כי להגיד שהם אקראיים במהותם שקול ללומר שהחוק היחידי במציאות(שכל שאר החוקים נגזרים ממנו) הוא שאין חוקים. ולגבי החוסר מטרה – שוב, מטרה היא סובייקטיבית ולכן זה טענה חסרת משמעות שלעצמה.

אני מאמינה שהאטומים שמרכיבים את הגוף והתודעה שלי אינם חשובים יותר מהאטומים שמרכיבים את השמש או את הסלעים בטבע. האטומים זהים לחלוטין – פשוט מאורגנים בצורה שונה. אני מאמינה שבעוד מספר עשורים ההוויה שלי תימחה לחלוטין מהיקום, יחד עם הוויתו של כל בן אנוש אחר ויחד עם זכרם של כל מי שחי בעבר או שיחיה אי פעם בעתיד. יום אחד השמש תתפוצץ, היקום יקרוס לתוך עצמו, ולכל תולדות המין האנושי לא יהיה שום משמעות אמיתית.

חשובים יותר בעיני מי? אוקיי, מהפסקה הבנתי שאת מטריאליסטית, אבל מהי ה"הוויה" הזאת שאת מדברת עליה? אם את מתכוונת שכל "אני" במציאות ימחק לחלוטין, או שכל הישויות המציאות התאחדו יחד(בשני המקרים ההוויה העצמית נמחקת)? אגב, מהיבט מסוים אין אפשרות שאף הוויה במציאות תמחק, כי היא עדיין תישאר קיימת לעד בחלקים מסוימים ב"ציר הזמן" של המציאות והדברים שהיא "השאירה" מאחוריה יישארו אחרי מות הגוף.

אם יש לחיים משמעות נסתרת כלשהי, אין לדעת מהי. אי אפשר לבטוח לחלוטין באמיתות המידע המתקבל מחושינו.

בלי לקשר לחלק החסר משמעות הראשון – מאיפה את יודעת מה אפשר לדעת ומה לא? אפשר לבטוח ואפשר שלא, כל אחד יכול לבחור במה לתת אמון. אם היית טוענת שאי אפשר להיות בטוח ב – 100% באמיתות המידע שמתקבל מחושינו, אז היית צודקת(לכאורה), אבל אפשר לתת אמון במשהו גם מבלי להיות בטוח בצדקתו.

אני חייבת לסמוך על חושיי כדי להסתדר ביום יום; אני חייבת להאמין שמה שאני מסוגלת לראות, לשמוע, להריח, לגעת ולטעום באמת קיים. אבל אני לא יכולה להשתמש במידע הזה כדי לגלות אמיתות נסתרות כלשהן על החיים או על היקום, מפני שאני לא יכולה להיות בטוחה ב-100% שאני לא בעצם איזהשהו מוח שחובר למחשב, או שיש ישות שמימית כלשהי שמשטה בי.

את לא באמת "חייבת" להאמין בזה כי את לא חייבת לחיות מבחינה רציונלית. אם החושים לא בהכרח מעבירים מידע נכון, אז את לא יכולה להשתמש בהם כדי לגלות שום דבר. מלבד זאת, אם "אמיתות נסתרות" הם בעצם משהו שהוא מעבר לחושים, הרי שהחלק האחרון של הפסקה מיותר לחלוטין(חזרת על אותו מסר פעמיים).

עד כאן הניתוח, לא אמשיך כדי שאורך הפוסט יהיה סביר. כעת אהיה הרבה יותר אגרסיבי ואנתח את הניסוח של השאלה הזאת. ניתוח שכזה וודאי לא יעזור לבחורה ששאלה את השאלה ההיא, מאחר והוא לא ענייני לשאלה שלה, אבל אם קראתם את הפוסט עד כאן, אני חושב שהוא יעניין אתכם. המלצה שלי – בזמן שאתם קוראים אותו, נסו לחשוב האם חלקים מהניתוח ש כן היו יכולים לעניין את השואלת ולעזור לה להבין שהשאלה שהיא שאלה איננה ברורה ואם כן – אילו. זה יעזור לכם לראות איך הניתוח יכול לעזור כדי לענות על שאלות "יומ-יומיות".

 

"מכורה לדברים יקרים! זה קלישאה מוזרה שאפשר למצוא דברים זולים ואיכותיים ?"

"מכורה לדברים יקרים" – עד כמה מכורה? באופן מוחלט? ברמה שהיית מתאבדת אם היית נאלצת לקנות משהו זול יותר? עד כמה יקרים? האם הכוונה שכאשר את נמצאת בחנות וטווח המחירים של מוצר מסוים נע בין X ל 10X ואת בוחרת אותו במחיר 2X, זה נחשב ליקר מבחינתך? לפי איזה מדד את מחליטה מה יקר ומה זול?

"זה קלישאה מוזרה" – בעיני מי? הקורא של השאלה? האם יש דבר כזה "קלישאה מוזרה" באופן אובייקטיבי, אפילו שהמילה "מוזר" מייצגת חוסר הבנה של המציאות?

  "שאפשר למצוא דברים זולים ואיכותיים ?" – זולים ואיכותיים ביחס למה? ביחס למדד היוקרה שלך שלא הסברת? או משהו אחר?

"אוקיי אז ככה , אני שומעת מלא אנשים שאומרים כל הזמן יקר זה לא אומר איכותי ובלה בלה בלה . אבל תכלס זה כל כך כן !!!!"

"אז ככה" – האם זה באמת ככה?

"אני" – רק את? אולי כולם ככה? האם יש חידוש בלומר אני?

"שומעת" – את בטוחה שאת שומעת? גם החושים יכולים להטעות אותנו הרי. ומתי/כמה את שומעת?

"מלא" – מלא ביחס למה? מהו המדד הכמותי לפיו הגעת ל "מלא"?

"אנשים שאומרים כל הזמן" – כל הזמן? גם כשהם ישנים? גם כשהם לא לידך ואת לא יכולה לשמוע אותם? והם באמת אומרים משהו או שהם לא אמרו כלום ואת חושבת שהם באים לאמר משהו?

"יקר זה לא אומר איכותי" – האם יש משמעות לאמירה הזאת? הם זה שמשהו יקר אומר משהו בכלל(שכן אם לא אין משמעות לאמירה הזאת)? והאם את בטוחה שכל האנשים שאמרו זאת הגדירו "יקר" בדיוק לפי אותו מדד כמוך(שכן אם לא אולי הטענה שלהם לא מנוגדת לשלך)? כנ"ל לגבי "איכותי" – האם הם מגדירים איכות בדיוק כמוך, או אחרת ולכן אי אפשר להשוות? ואולי גם האנשים שאמרו את זה כל אחד מהם הגדיר את המושגים במשפט בצורה אחרת ואז מה הטעם בכלל להכניס את האמירה הזאת לשאלה..

"אבל תכלס" – למה תכלס? למה צריך את התוספת הזאת? מה את באה להגיד דרך השימוש במילה "תכלס"? מה היה ההבדל אם לא היית מוסיפה את המילה הזאת?

"אני לא מצאתי שום דבר שהוא זול ויותר איכותי ממשהו יקר ."

"אני" – האם זה מחדש?

שוב, מהם ההגדרות והמדדים שלך ל לזול/יקר ו "איכותי"? וגם אם נניח שלא מצאת, האם זה אומר שאין דבר כזה? אולי מצאת ולא הבנת שמצאת? אולי מצאת דברים איכותיים שנראו לך כלא איכותיים כי לא הבנת את האמת לגביהם ושהדברים שנראו לך לא בסדר בהם לא היו קשורים לאיכותם?

"וזה כולל בגדים , מוצרים , מכשירים , זאת אומרת כל דבר ."

באמת? האם בדקת כל סוג מוצר שהיה קיים אי פעם, לפני שכתבת את זה? או רק מוצרים שאת צורכת? האם מה שאת חיפשת היה כל דבר? והאם כל דבר הוא באמת כל דבר, או סוג מסוים של דברים(שאפשר לקנות)?

"כל מה שזול הוא לא איכותי , וואלה ניסיתי , נכנסתי לחניות של בגדים ״זולים״ ויכול להיות שיש שם חולצה מאוד יפה אבל ממש לא איכותית ונהרסת אחרי שנייה"

אז מה אם ניסית? האם ניסיון מעיד על האמת? מהם לצורך העניין בגדים "זולים"? האם אלו בגדים שעולים פחות ביחס למה שאת רגילה לקנות?

"יכול להיות שיש" – בטוחה? על סמך את טוענת שיכול להיות? על ניסיון שיכול להיות שגוי ומסתמך על הזיכרון שלך?

"חולצה מאוד יפה" – יפה בעיני מי? האם מה שנחשב ליפה בעינייך יפה גם בעיני כל שאר האנשים? אם לא, מה הטעם בתוספת הזאת? אולי גם יכול להיות שמה שנראה לך עכשיו יפה יראה לך מכוער בעתיד?

"אבל" – למה אבל? אם החלק שאחרי המילה "אבל" לא סותר את החלק שלפניה, למה את משתמשת במילה הזו? האם זה משום שהיופי של החולצה כן קשור לאיכות שלה?

"ממש לא איכותית" – לפי איזה סטנדרטים?

"נהרסת" – באיזה מובן נהרסת? מה בדיוק קורה לה כאשר היא נהרסת? האם חולצה לא נוחה ללבישה? או חולצה קרועה?

"אחרי שנייה" – באמת אחרי שנייה או שזה ביטוי לטווח זמן ארוך יותר שלא התחשק לך לציין?

"( חוץ מזה שאף פעם לא נכנסתי לחנות של בגדים זולים והייתה שם חולצה יפה אבל נתתי לחנות צ׳אנס)"

איפה נכנסת? ברשת? פיזית? אם אף פעם לא נכנסת לחנות של בגדים זולים, למה כתבת קודם שכן נכנסת? חולצה יפה בעיני מי? זול לפי אותם סטנדרטים כמו במשפט הקודם? איזה ניגוד המילה "אבל" מסמלת?  ומה זה אומר שנתת לה צ'אנס? צ'אנס למה בדיוק? והאם את נתנת את הצ'אנס? אולי החנות קיבלה את הצ'אנס שלא ממך? ואולי לא נתת לה בעצם צ'אנס?

"אז תגידו לי אתם .
זה קלישאה מוזרה שאפשר למצוא דברים זולים ואיכותיים ?"

למה "אז"? האם בעקבות מה שכתבת אנחנו אמורים לענות לך על השאלה הזו? האם אנחנו יכולים לקבוע מה "מוזר", אם בכלל? מה המדדים של "זולים" ו "איכותיים"?

"או שאני הבעיה ?"

למה "או?" האם את בטוחה שזה סותר את הטענה בשאלה בשורה הקודמת, שכן אם היא מוזרה הרי שטענתך הגיונית? מי אמר שבכלל יש פה בעיה? גם אם נניח שאת טועה, האם זה הופך אותך לבעיה? או את טענתך לבעיה? מה גורם לך פתאום לציין שיש בעיה? 

 

הדרך הכי טובה לדעתי להימנע ככל האפשר מכל ה"בעיות" הנ"ל, היא לא להסס לשאול ולענות. בכל פעם שמישהו שואל שאלה ומישהו אחר עונה לו – השואל נאלץ להכריח את עצמו להבין את השאלה שלו כדי שיוכל לקבל תשובה, והעונה נאלץ להכריח את עצמו שהשואל יבין את התשובה שלו. הם נאלצים לחדד את המסרים שלהם, מה שלא היה קורה אלו היה משתתקים.