איך להכין משחק ויכוחים טוב?

אחרי שכתבתי את הפוסט על "משחק ויכוחים" מסוים, אציין שיצא לי לשחק במשחק אחר, מאוד מזכיר אותו מבחינת העיצוב שלו (והדברים שהוא מנסה ללמד): Socrates Jones: Pro Philosopher – לחצו כאן כדי לשחק בו (ומומלץ בחום לעשות זאת בטרם קריאת הפוסט הזה). לרפלקציות מהמפתחים של המשחק הזה לחצו כאן ו/או – כאן.

גם המשחק הזה בא ללמד חשיבה ביקורתית ואיך להתווכח בצורה "נכונה". אבל יש הרבה הבדלים בין איך שני המשחקים עושים את זה.

מכיוון שמעניין אותי לדון באיך להכין את ה "לומדה" הכי אפקטיבית בהקשר הזה, אסקור את ההבדלים בין 2 הלומדות האלו,

אבל אתחיל מההבדלים המעניינים ולא מלהסביר לעומק על המשחק  Socrates Jones: Pro Philosopher, כי אין לזה חשיבות.. זה באופן כללי פחות או יותר אותו הדבר כמו המשחק השני, רק עם גרפיקה, מוזיקה, סיפורי כיסוי אחר וכו'. ועל ההיבטים האלה אין לי עניין לדון, משום שהם לא קשורים בשום צורה (לפחות להבנתי) להיבט החינוכי של המשחק.

אגב, למרות שלמשחק שסקרתי בפוסט הקודם אין באמת שם, לצורך העניין, אקרא לו "להביס את אלים", בעקבות סיפור הכיסוי של המשחק ההוא, זה נשמע לי מספיק מתאים..

אציין ואסביר גם בכל סעיף, איזה משחק לדעתי השתמש בדרך עדיפה על פני השני ולמה:

מבחינת כמות הדרכים לנצח בכל שלב:

ב Socrates Jones: Pro Philosopher, אפשר לנצח רק בדרך אחת (ציטוט מכאן: "a logic puzzle with a single solution"). יאמנם השחקן יכול לבחור להשתמש באחד מתוך כמה טיעוני נגד, אבל רק אחד מהם יעבוד (אם בכלל – לפעמים דווקא לבקש מהצד השני להסביר את עצמו זה כל מה שצריך כדי "לנצח").

מנגד, במשחק "להביס את אלים", יש שלבים בהם יש יותר מדרך אחת לנצח, כאשר זכור לי שבאחד המקרים הדרכים האפשריות לנצח שונות בתכלית זו מזו (רמז: אני מדבר על שלב האינטליגנציה).

לדעתי, המשחק "להביס את אלים" שיחק אותה בסעיף זה. לפעמים (ולדעתי, רק לפעמים) יש כמה דרכים שונות להפריך בדיוק את אותו טיעון, כי טיעון מורכב מכמה הצהרות, והפרכת אחת מההצהרות האלה יכולה להספיק כדי לערער את המסקנה/ות של הטיעון, מה שתלוי גם כמובן, בהאם מסקנת הטיעון ניתנת לבדיקה אמפירית או לא

מבחינת התגובות האפשריות המוצעות לשחקן בכל שלב:

ב Socrates Jones: Pro Philosopher, יש "טבלה" מסודרת של מהלכים בכל ויכוח, המחולקת ל 2 חלקים: "Question" (שאל) ו "Chellenge" (התנגד). אצטט את רשימת המהלכים בחלק "Question":

  •  "Ask for clarification" (בקש הבהרה לטיעון)
  • "Press for backing" (בקש ביסוס לטיעון)
  • Question Relevance (שאל מה הקשר בין הסבר מסוים על ההנחות של הטיעון, לבין המסקנה שלו)

בחלק "chellenge", יש מעיין "מגילה" עם רשימה של טענות נגד שהשחקן יכול לנסות להעלות כל אחת מהם.

מנגד, במשחק "להביס את אלים", אין שום רשימת מהלכים. או יותר נכון, יש כזו, אבל היא רק משמשת להבהרת מהלכים אפשריים במשחק כדי להסביר למה הם היו גורמים לשחקן להפסיד או לנצח.

במקום זה, המהלכים עצמם שהשחקן יכול לעשות "מעורבבים" בין מהלכים מסוג "question" ו "chellenge", והשחקן צריך להבין את המהות של כל מהלך שמוצע לו לבד, ולדעת מתי כל מהלך הכי מתאים.

בתמצית, אני חושב שמה שיש ב – Socrates Jones: Pro Philosopher הרבה יותר טוב מבחינה זו.

לא רק שהוא הופך את זה הרבה יותר פשוט לשחקן להבין מה הוא יכול לעשות (בניגוד למשחק השני, בו מוצעים לך תגובות ספציפיות ואתה צריך לפרש אותם לבד, כנ"ל), אלא גם הוא הופך את זה להרבה יותר פשוט להבין איך באופן כללי כל שלב "זורם" ומתקדם – יותר קל ככה להסביר בצורה מסודרת מה הולך בכל ויכוח, ואיך הוא מתנהל.

מבחינת הטיעונים שהאויב בכל שלב מעלה:

ב – Socrates Jones: Pro Philosopher, בכל פעם שהאויב מדבר, הוא מעלה טיעון שלם, ומציג את כל חלקיו, ורק לאחר מכן השחקן מקבל "זכות" להגיב, כאשר התגובות של השחקן עשויות להיות טיעונים ועשויות להיות שאלות.

מנגד, במשחק "להביס את אלים" המשחק נוטה להתחיל בצורה "עמומה" יותר: אמנם נושא הויכוח מוגדר מראש, אבל האויב נוטה להתחיל מלהעלות טענה יבשה, במקום להציג את כל הטיעון שלו. זה למה לעיתים קרובות, השחקן צריך להתחיל מבירור הטענה כדי לא להיפסל.

לדעתי, גם כאן Socrates Jones: Pro Philosopher עשה את זה טוב יותר, משום שכאשר מוצג לשחקן כל הטיעון, הוא אכן יכול לברר ולתקוף אותו מכל מיני כיוונים אפשריים.

מנגד, כשרק מוצגת לו טענה ספציפית, אין כל כך מה לעשות איתה. היתרון של להציג את כל הטיעון מראש זה שככה, צריך להבין את הטיעון והבעייתיות שבו כדי לדעת איך להגיב, בעוד שלהגיב לטענה זה הרבה, הרבה יותר קל, ואי אפשר להמציא הרבה תגובות אפשריות נגד טענה קטנה.

מבחינת ההתקדמות במשחק עצמו:

ב Socrates Jones: Pro Philosopher, ככל שהשחקן מתקדם במשחק, כך הוא "צובר" יותר טיעוני נגד שזמינים לו לשימוש בכל נקודה בכל שלב.

מנגד, ב "להביס את אלים", ככל שהשחקן מתקדם במשחק, הוא צובר רק נקודות ודירוגים. אין להתקדמות שלו כל השפעה על התגובות האפשריות שמוצעות לו – הם לא משתנות, וממילא משתנות לחלוטין בין כל שלב ושלב וכל חלק בתוך כל שלב.

האמת שפה אין לי מושג מה עדיף. יתכן שיותר טיעוני נגד אפשריים יכול לתת לשחקן איזשהו "reward" לצפות לו, ולהעלות את רמת הקושי של שלבים מאוחרים ויתר עם העלאת חופש הבחירה, אבל חוץ מזה לא נראה לי שזה עושה משהו.

במשחק "להביס את אלים", הנקודות והדירוגים שימושיים גם כדרך לתת פידבק לשחקן, שכן הוא קיבל נקודה שלילית בקטגוריית "כשלי רד הרינג", לדוגמה, אז הוא יודע שזה בגלל שהוא בחר בתגובה שמהווה סוג של הסחת דעת בויכוח בו היא הוצעה..

אבל קשה לי להשוות.

מבחינת ההתייחסות לכל תגובה אפשרית שהשחקן יכול לבחור:

קודם כל, אסביר את הכוונה.

בשתי המשחקים בכל שלב, השחקן יכול לבחור בין כל מיני תגובות אפשריות לטענה/טיעון כלשהו/י. חלק מהתגובות האלו, בכל אחד מהמשחקים, יחשבו ל "גרועות" ויגרמו לשחקן להפסיד משהו – במקרה של Socrates Jones: Pro Philosopher, יש איזשהו "מד חיים" שיורד במידה והשחקן בוחר בטיעון נגד "גרוע". במשחק "להביס את אלים", תגובות גרועות גורמות ל – "game over" ולהעלאת נקודות שליליות.

עכשיו, ב Socrates Jones: Pro Philosopher, הרבה מאותם תגובות "גרועות", במידה והשחקן בוחר בהן, מקבלות את אותו יחס בדיוק – כלומר, האויב מגיב להם עם אותה תגובה בדיוק (להלן ציטוט מהשלב האחרון לדוגמה, שלזכרוני ניתן לאיזה 5 תגובות אפשריות לפחות: "that seems to have nothing to do with anything I said.." – ראו כאן ב 21:49).

מנגד, ב "להביס את אלים", כל תגובה גרועה תמיד זוכה להתייחסות "ספציפית" מהאויב – הוא תמיד מתייחס לתוכן של כל טענה ומסביר בתמצית מה הבעיה/ות בה. זה גם מתבטא בנקודות, מאחר ולכל תגובה גרועה יש את כמות הנקודות השליליות שהיא מעלה, וכמה נקודות כאלו בכל קטגוריה.

נוסף על כך, ב "מצב ההרדקור", השחקן עצמו מציין כל כשל אפשרי שניתן למצוא ב תשובות "הגרועות" שיש בכל חלק בכל שלב.

ואגב, השחקן יכול לראות "פידבק" אפילו עוד יותר מפורט לעומק אם הוא קורא על אותם תגובות ב "מצב הפרשנויות" של אותו שלב בחלק המתאים, בנוסף למהם הכשלים "הנכונים" בכל אותם תשובות "גרועות".

כאן, אני בהחלט מעדיף בהרבה את מה שנעשה ב "להביס את אלים". קבלת מענה "ייחודי" לתגובה עוזר "להגיע" למחשבות של השחקן ולגרום לו להבין מה הוא עשה לא בסדר. בלי מענה שכזה, איך השחקן ישתפר? אגב, הנקודות האלה לא פעם "מצביעות" על כשלים לוגיים מסוימים באותם תגובות "גרועות", ככה שזה גם מהווה רמז לחלק מהתשובות "הנכונות" במצב ההרדקור באותו שלב. התוספת של ההרדקור והפרשנויות וכל ההבנה שהם יכולים להקנות הופכת את זה למעולה.

מבחינת ההפסדים/ניצחונות ומה שהם עושים:

ב Socrates Jones: Pro Philosopher, כנ"ל, יש "מד חיים" כלשהו לשחקן. מד החיים הזה יורד קצת על תגובה "גרועה" שהשחקן משתמש בה, ואחרי כמה פעמים הוא יורד לאפס, והשחקן נאלץ להתחיל את השלב מההתחלה כדי להמשיך. כשהשחקן מנצח, הוא פשוט עובר לשלב הבא.

מנגד, ב "להביס את אלים", אין השחקן מפסיד ברגע שהוא נתפס על איזשהו מהלך פסול או כשל לוגי כזה או אחר – על הפעם הראשונה, אם כי לתפוס את האויב על כשל/מהלך פסול לא בהכרח יוביל ישירות לניצחון – בדיוק ההפך מהמשחק השני.

בנוסף, ב "להביס את אלים", השחקן יכול לגשת לכל שלב מתי שהוא רוצה. הוא אפילו יכול לנצח באחד מהשלבים במצב ההרדקור, ובכל זאת לאפס רק את הנקודות שהשיג באותו שלב ולפתוח אותו מחדש, רק כדי להשיג יותר נקודות. במשחק השני, הוא חייב לנצח בשלב אחד כדי לעבור לבא אחריו.

לדעתי, כל זה לא ממש משנה. אבל זה רק אני.

מבחינת נושאי השלבים:

יש כאן 2 היבטים לניתוח: מאיזה תחום מגיע נושא השלב, ועל מה השלב עצמו מבוסס.

ב Socrates Jones: Pro Philosopher, כל נושאי השלבים בכל המשחק הם פילוסופיים (מופשטים, דהיינו),

והשלבים עצמם מבוססים על צורות מחשבה של פילוסופים מתבלטים מההיסטוריה, כמו עמנואל קאנט, תומאס הובס וכולי.

מנגד, ב "להביס את אלים", נושאי השלבים הם לפעמים פילוסופיים/מופשטים, ולפעמים להיפך – "מדויקים" יותר וניתנים לבדיקה אמפירית,

והשלבים עצמם מבוססים על דעות ידועות מסוימות (לאו דווקא של אנשים ספציפיים) בנוגע לנושא כלשהו – מטראליזם, לדוגמה.

לדעתי.. מבחינת התחום של כל שלב, אין לי העדפה מיוחדת, כל סוג של תוכן יכול להתאים בהקשר הזה, כי חשיבה ביקורתית רלוונטית לכל נושא,

ומבחינת הבסיס שממנו מגיעים השלבים – אני מעדיף את מה שיש במשחק Socrates Jones: Pro Philosopher – התבססות על צורות מחשבה של אנשים ספציפיים וידועים במקום דעות,

משום שזה הופך כל שלב להרבה יותר פשוט – הרי איך אפשר לייצג דעה כמו מטראליזם, דרך איזשהו "אויב" היפותטי אחד, שאמור "להכיל" את כל צורת המחשבה שמאחורי הדעה הזו? הקונספט של המשחקים מותאם למצב בו 2 אנשים מתווכחים, לכן, מתאים ונכון יותר שהאתגר יהיה כנגד צורת מחשבה של אדם כלשהו, ולא של איזה צורת מחשבה ידועה שהובילה לדעה כלשהי.

בהערת אגב – מבחינת הכשלים הלוגיים..

ב Socrates Jones: Pro Philosopher, אמנם לזכרוני יש שלבים בהם קיימים כשלים לוגיים מסוימים. בשלב האחרון, זכור לי באיזשהו חלק שהשחקן מוכיח שהאויב שלו תקף איש קש (ראו כאן ב 10:26).

למרות זאת, ממה שאני זוכר, בכל פעם שהועלה שם כשל לוגי, לא צוין השם שלו, ולא הורחב עליו.

מנגד ב "להביס את אלים", במצב הפרשנויות, צוין כל כשל אפשרי שיכל היה להיות מצוין (עם מקור לויקיפדיה או אפילו מקור אמין יותר), עם הסבר מפורט לאיפה זה קרה, מה זה, ומה פסול בזה.

כאן, אני בהחלט חושב שהיה פספוס לא מבוטל ב Socrates Jones: Pro Philosopher. זה לא ממש מפתיע, כי המשחק הזה עוצב ככה שאין איזה "narrator" שיסביר לשחקן מה הולך כאן ועל מה מבוסס החומר, בניגוד למשחק "להביס את אלים", שם כל פרט בסופו של דבר מוסבר לעומק.

אני חושב שגם אם לא רוצים או רואים טעם בלפרט על כשלים לוגיים, אפשר לפחות לציין את שמם ומה הם אומרים, אפילו מבלי לציין באיזה "סוג" כשל מדובר, והאם פורמלי או לא פורמלי. "להסתיר" את השמות של הדברים האלה מהשחקן רק פוגע בערך החינוכי של המשחק, וחבל.

 

ולסיום..

נראה לי שיש יתרונות וחסרונות רבים לכל אחד סגנונות העיצוב של המשחקים האלה.

אולי באמת משחק עם:

מערכת תגובות אפשריות כמו של Socrates Jones: Pro Philosopher, אבל עם כמה דרכים אפשריות לעבור כל שלב, כאשר בכל שלב האויב מעלה כמה טיעונים שלמים, מתייחס לכשלים לוגיים כאל דרך לתת פידבק ו "פרסים" לשחקן, נותן מענה ייחודי לכל תגובה אפשרית של השחקן לכל טיעון בכל שלב, שהשלבים בו מבוססים על צורות מחשבה של אנשים "אמיתיים", ומסביר לעומק על כל כשל לוגי שקיים בכל תגובה אפשרית לכל טיעון בכל שלב,

יוכל לשלב את הטוב שמבין שתי המשחקים האלו, למרות שגם הוא יהיה מוגבל, כמובן, בגלל כל הבעיות האינהרטיות בלהכין לומדות על נושא שכזה (אי אפשר לתת לשחקן להעלות טענות/טיעונים משלו אלא עם AI שיוכל "לשפוט" את כל אותם טענות/טיעונים, שהשד יודע האם בכלל אפשר לפתח, ובלעדיו, גם אי אפשר להימנע מלקבוע לשחקן אילו תגובות הם "נכונות" ו "לא נכונות", מה שיוצר בעיה של אמינות).

נראה לי מובן, אם כן, אם לא מלמדים את הבסיס לחשיבה ביקורתית בבתי הספר. אחרי הכל, זה נושא די רגיש ובעייתי. אבל לפחות יש גם תוכנות שעושות משהו בנידון.

ביקורת על משחק ויכוחים

אוקי, בהמשך לפוסט הקודם שכתבתי, בדיוק שיחקתי בעוד משחק חינמי, שהפעם מהווה "סימולציה" (או "משחק רציני") של ויכוחים וניתוח של ויכוחים (בהמשך אסביר את הכוונה).

אז אתחיל מלחפור עליו, ובסוף הפוסט יש קישורים כדי להוריד ולשחק בו:

מה מעניין בזה?

בגדול, מהות המשחק וגם העיצוב שלו. אתחיל מהמהות.

המשחק נועד ל "אימון" חשיבה ביקורתית, או ליתר דיוק, ל 2 "סוגים" של חשיבה ביקורתית:

  • ספקנות מדעית – תפיסת עולם שלהבנתי, שופטת מה סביר יותר ומה פחות (בדברים הניתנים לבדיקה אמפירית) דרך מידת התאמת ביסוסו ל השיטה המדעית (מי שלא הבין, מוזמן להסתכל פשוט על ההגדרה של זה על פי ויקיפדיה העברית). הדגש הוא על בדיקת דברים באמצעות מיקוד על ההגדרה המדויקת שלהם, ועל איזה ראיות/מחקרים/מאמרים הם מבוססים.

 

וכן, כמובן שהוא עושה דרך הקנייה של "ידע" מסוים, אבל אני מעדיף להסתכל עליו כ – לומדה שמלמדת באמצעות תרגול, ולא ידע, כי הידע שמופץ במשחק נראה לי בעייתי ולא הכי אמין (בהמשך אתן דוגמות כדי לנמק את זה).

כמו המשחק הקודם שסקרתי, זה גם משחק מבוסס-טקסט, ותוכנה מסוג Console Application. אין גרפיקה ואין מוזיקה, והוא לא שוקל כלום.

מה יש במשחק?

לביקורת עצמה, אתחיל מהפרטים הפחות חשובים. "סיפור הכיסוי" (ה storyline) של המשחק הוא פשוט: מישהו "חטף" את בני המשפחה שלכם, ואתם רצים להציל אותם מידי החוטף, שלוכד אותכם כשאתם מתקרבים אליו, ושם אתם צריכים לעבור כמה שלבים, שכל אחד מהם כולל "ויכוח" עם מישהו בסיטואציה משונה כלשהי..

אם כן, אני מניח שאפשר לקרוא למשחק "להביס את אלים" או משהו כזה. יש גם התייחסות לסיפור בכמה ממצבי המשחק, אבל לא אתייחס אליה בפוסט הזה. לא מעניין..

לפני שנדבר על המצבים של המשחק, צריך להבהיר משהו מהותי יותר, על איך בנויים השלבים בו:

לכל שלב יש "נושא ויכוח" מוגדר מראש עבור שני הצדדים שרשום בתחילתו, ושני הצדדים חייבים להיצמד אליו לכל אורך הויכוח. הנושא הזה עשוי להיות משהו שניתן לבדיקה אמפירית, ועשוי שלא.

במשחק באופן כללי, יש כמה "מצבים" לכל שלב:

1 – מצב "משחק רגיל" –

פה אתם מתווכחים עם מישהו בסיטואציה משונה כנ"ל, וצריכים לתפוס אותו מעלה טענה או טיעון פסולים (מבלי שהוא ידע לתקן את זה) או מבחינת הלוגיקה של אריסטו, או מבחינת הספקנות המדעית (כנ"ל). זה יכול להיות כשל לוגי, סטייה מאחד מ "חוקי המחשבה" הבסיסיים, התבססות על מחקרים מפוקפקים, וכולי.

על כל הפסד במצב זה, תקבלו נקודות "שליליות", בעוד על כל ניצחון תקבלו נקודות "חיוביות".

אני במיוחד אוהב כאן את ההבדלה בין הדרכים לנצח בויכוח על נושא "פילוסופי", לבין הדרכים לנצח בויכוח על נושא "מדעי" – באמת מראה את ההבדל המהותי בין מה ששני "סוגי" ויכוחים אלו מחפשים מכלתחילה. יחד עם זאת, יש דרכים להפסיד שתמיד ישארו זהים בשניהם – טיעון מבורות, לדוגמה.

ככה זה נראה בתחילת שלב:

NormalGame1

(להראות ניצחון או הפסד יהיה ספוילר, אז רק אציין ששם זה דומה, רק עם השפעה על הנקודות שלכם שרשומה לכם מול העיניים)

2 – מצב "משחק הרדקור" – 

כאשר אתם נכנסים לשלב במצב זה, אתם עוברים על כמה "חלקים" של השלב, כאשר בכל חלק מוצגים לכם כל התגובות (הגרועות) שהוצעו לכם באותו חלק במצב "משחק רגיל" באותו שלב. בנוסף, יש לכם רשימה (שניתן לקרוא בכל עת במצב משחק זה) של כשלים לוגיים ממוספרים.

מה שאתם צריכים לעשות, זה לציין בכל חלק את מספרם של כל הכשלים הלוגיים הרלוונטיים לתשובות שמוצגות לכם בחלק בו אתם נמצאים, בין אם בגלל שאחת או יותר מהתשובות שם כוללת אותם בתוכה, או בגלל שהיא "מצביעה" על הכשל הזה אצל טענת "האויב" באותו חלק.

על כל כשל שתציינו נכון בכל חלק תקבלו נקודות. יש לכל שלב "סף נקודות" שצריך לעבור כדי "לנצח" בשלב במצב זה.

בנוסף, יש אפשרות לחזור חלק/"מסך" אחד אחורה ולבטל את התשובות שהזנתם ב 2 החלקים האחרונים, כדי לתקן טעויות, אם כי אפשר לעשות את זה רק פעם אחת בכל ניסיון לעבור את השלב:

Hardcore5

כמובן שבלי קשר, צריך לנצח באותו השלב במצב "המשחק הרגיל" לפני שתוכלו לגשת אליו במצב הרדקור.

יש גם "הערות" שהמפתח הוסיף לעיתים קרובות בהרבה חלקים בכל שלב, שמהוות בעיקר רמזים עבור השחקן

אני אוהב את הרעיון, חבל שאין באמת איך לקבוע בביטחון מהם באמת התשובות "הנכונות", אפילו כשמדובר בזיהוי כשלים לוגיים ותו לא..

Hardcore1

(הנ"ל הוא החלק שמופיע בכל שלב בכל חלק במצב ההרדקור, חוץ מהתגובות בסוף, שקיימות לפעמים)

ודרך אגב, הכשלים הקיימים בכל השלבים הם תמיד כשלים לא פורמליים, אגב, כולל בשלבים "הפילוסופיים", בהם נושא הויכוח איננו ניתן לבדיקה אמפירית.. חבל לדעתי, כי מאוד מתאים "ללמד" כשלים פורמליים דרך השלבים "הפילוסופיים".

3 – מצב הפרשנויות

כאשר אתם נכנסים לשלב במצב זה, בתכל'ס, זה לא משחק – אתם פשוט מקבלים טקסטים לקרוא. אבל הוא חשוב וכדאי שאתייחס עליו.

בדיוק כמו במצב "משחק ההרדקור", גם כאן אתם עוברים על כמה חלקים מרכזיים בשלב אליו נכנסתם, רק שכאן במקום "להסביר" את כל הכשלים הקיימים בשלב, כנ"ל, אתם פשוט מקבלים טקסט לקריאה, שמצטט כל תשובה שהוצעה לכם באותו שלב במצב "המשחק הרגיל", ומסביר אותה לעומק – מהי הרלוונטיות שלה לנושא הויכוח, לטענות/טיעונים של "האויב", מה היא מנסה לעשות, מה היא עושה טוב ולא טוב וכולי.

בשלב זה יש גם התשובות למצב "משחק ההרדקור" – בכל פרשנות שנכתבת לכל תשובה, אם אותה תשובה רלוונטית למצב "משחק ההרדקור", רשום בסופה את מספרי הכשלים הלוגיים הקיימים בה. יש גם רשימה של "מהלכים" אפשריים בויכוח (שאינם כשלים) שמצב זה משתמש גם בהם כדי להסביר את התגובות שמופיעות בכל חלק בשלב.

וכדי "לפתוח" כל שלב במצב זה, צריך לנצח באותו שלב גם במצב "משחק רגיל", וגם ב "משחק הרדקור", ואז אפשר (ידנית) לפתוח אותו:

Interaptions1

זה בדיוק מה שמעולם לא מצאתי בשום מקום אחר – העמקה ב "כיוונים" אפשריים שונים שבהם ויכוח על נושא מוגדר מראש יכול לזרום. ככה אפשר להבין ולראות את ה "flow" כאן, את מה שמתרחש "מאחורי הקלעים".

יש גם שימוש רב ב "הערות שוליים" בטקסטים במצב זה – בעיקר לביסוס כל מיני הצהרות שרשומות שם, ממש כמו בויקיפדיה.

רק חבל קצת שהמקורות שמופיעים שם הם לעיתים קרובות ערכים מויקיפדיה, אנציקלופדיה חופשית שכל אחד יכול לערוך..

ולגבי שאר עיצוב המשחק "שמסביב" לזה..

שאר האפשרויות שמופיעות בתפריט הראשי של המשחק כוללות – "ספר עזר" (manual), שגם הוא מהווה טקסט מפוצל לחלקים ומסביר את העיצוב של המשחק (כמו הפוסט הזה) ואת הבסיס לחשיבה ביקורתית, שמירה (פשוט לשמור וזהו), צפייה במצב של השחקן (מיד אתייחס לזה), ואיפוס הסטטוס של השחקן (גם לזה מייד אתייחס).

עכשיו, רק כדי שהעיצוב של המשחק יהיה ברור, הנקודות שהזכרתי קודם כמה פעמים שיש לשחקן, מפוצלות לכמה קטגוריות (4 ליתר דיוק), ובכל אחת יש נקודות "חיוביות" ו "שליליות".

הקטגוריות עצמם הם קבוצות של כשלים לוגיים (כן, אפשר לחלק אותם בעוד דרכים חוץ מפורמלי ולא פורמליי), וכל קטגוריה מייצגת קבוצה אחרת. אם הייתם רוצים עכשיו חומר להעמקה בעניין, הייתי ממליץ להתחיל מקבוצת הכשלים "רד הרינג".

בנוסף לכל זה, לשחקן יש 2 "דירוגים כוללים" במשחק (אחד למצב המשחק הרגיל, ואחד אחר להרדקור), שמחושבים על סמך הנקודות החיוביות השליליות שהשחקן כבר צבר בכל קטגוריה בכל "מצב משחק".

עכשיו, אסביר קודם כל איך השלבים עובדים בקשר לזה, אחרי זה נחזור לאפשרויות בתפריט הראשי.

לגבי מצב המשחק "הרגיל": כאמור, אתם מקבלים נקודות חיוביות ושליליות במצב זה, תלוי אם ניצחתם או הפסדתם, באיזה נקודה בויכוח זה קרה, ולמה. אבל, אין לזה משמעות – מהרגע שאתם מנצחים בשלב, עשויים לקפוץ טיפים למשחק ושלבי בונוס (המהווים טריוויה על נושאים הקשורים לנושא השלב בו בדיוק ניצחתם), אבל מצב הנקודות שלכם במצב זה לא משפיע על שום דבר אחר. אני חושב שהעיקר התועלת של הנקודות האלה היא באיך שהם מסייעות לתת פידבק לשחקן – מה טוב ומה לא טוב בתשובות שהוא בוחר.

אגב, שלבי בונוס נראים פשוטים. דוגמה:

NormalBonus1

לגבי מצב המשחק "ההרדקור": פה, אתם מקבלים נקודות חיוביות על כל תשובה נכונה שאתם מכניסים בכל חלק, ונקודות שליליות על כל תשובה לא נכונה (או תשובה שפספסתם). ככה שכאשר אתם עוברים על שלב במצב זה, מצטברים לכם נקודות חיוביות ושליליות על סמך התשובות שלכם, ועל סמך נקודות מצטבר דירוג. הדירוג הזה קובע אם תעברו את השלב כשתסיימו לעבור עליו או לא:

Hardcore2

  • אחרי שאתם מנצחים בשלב במצב זה, אם עוד לא החלטתם "לפתוח" את אותו השלב במצב הפרשנויות, אתם יכולים לאפס את הנקודות שהשגתם בשלב זה כשניצחתם בו, כדי שתוכלו לעבור אותו שוב עם יותר נקודות:

Hardcore3

  • בשלבים מתקדמים במצב משחק זה, יש דרישות לזמינתן גם מבחינת הנקודות – ככה שאם ניצחתם באותם שלבים במצב הרגיל, אם לא צברתם מספיק נקודות, לא תוכלו לגשת אליהם:

hardcore4

  • גם במצב זה עשויים לקפוץ טיפים למשחק שכתב המפתח במידה כאשר אתם מנצחים בשלב בו.

עכשיו, בחזרה לתפריט הראשי, יש שלוש אפשרויות שם שרלוונטיות לזה:

"view high score" – כאן אתם רואים את כל הנקודות החיוביות והשליליות שצברתם בכל קטגוריה בכל מצב משחק, ואת הדירוגים הנוכחיים שלכם בכל מצב המבוססים על נקודות אלה. זה הכל..

"reset" – אפשרות זו מאפסת את כל ההתקדמות שלכם במשחק, שזה אומר, הכל – כל הנקודות החיוביות והשליליות שצברתם בכל שלב, בכל קטגוריה, ובכל מצב משחק. זה כמובן אומר שכל השלבים שכבר ניצחתם בהם שוב יסומנו כאילו לא ניגשתם אליהם בכלל. ככלל, הסיכוי שתאלצו לעשות זאת אפסי, אבל אם אתם מעוניינים..

"save" – ברור מה זה, אבל אדגיש שהשמירה שזה עושה היא מוחלטת – כל הנקודות בכל הקטגוריות בכל המצבים, כל הדירוגים, כל השלבים הפתוחים והסגורים בכל מצב, וכו'.

לגבי התוכן עצמו שיש במשחק:

עכשיו שכסיימתי לחפור על עיצוב המשחק, שעליו לא היה לי הרבה מה להגיד, אחפור על התוכן שלעצמו.. נתחיל מהתוכן שבשלבים.

השלבים מחולקים ל 4 דרגות קושי (אולי בקרוב יצא DLC למשחק עם עוד שלבים בכל אותם רמות קושי). זה גדול:

שלב 1 – "אלוהים" – לא, השלב הזה לא קשור בשום צורה, לא לתאיזם ולא לאתאיזם. במקום זה, הוא מבוסס על שאלה הזויה במיוחד:

"האם יש הבדל בין יש אלוהים לבין אין אלוהים"?

התשובה ברורה מאליו, כמובן, אבל החוכמה היא לדעת איך להפריך את הדעה ההפוכה לזו המובנת מאליה על פי עקרונות החשיבה הביקורתית עליהם המשחק מבוסס. פשוט, לא תורם כלום לכל הויכוח העתיק הזה על האל, אבל אחלה בתור התחלה. לא ארחיב למניעת ספוילרים,

אבל כן אציין ששלב זה, אולי אפילו יותר טוב מכל שלב אחר, ממחיש את השיטה הסוקרטית ואיך היא עובדת. שואלים שאלה, ומנהלים שיחה שנצמדת לשאלה, עד שמוצאים "סתירה פנימית" שמפריכה את אחד הצדדים. קלאסי ופשוט.

עם זאת, בשלבים אחרים זה לא ככה, בין היתר משום ששלב לא חייב להיגמר ברגע שהשחקן תופס את ה "אויב" ויכוח על טעות – הוא נגמר כאשר האויב נכנע. לכן הם עשויים בחלקם להיראות כמו דיאלוגים סוקרטיים, אבל לא ב 100%.

שלב 2 – "אינטלגנציה" – מה זה אינטגלציה ואיך ניתן למדוד אותה לדעתכם? IQ, נכון? או אולי זה לא כל כך פשוט..

אני ממש מתקשה עד היום להבין מה זה אומר בכלל, נראה לי כאילו כל אחד מגדיר את המושג הזה איך שמתחשק לו (בדומה למושג "אלוהים", אגב – כנראה יש סיבה טובה למה יש את שני השלבים האלה "בסמוך"..).

בכל אופן, בשלב הזה אתם בעיקר מערערים את הקשר בין מבחן ה IQ לאינטגלנציה. כאן עקרונות הספקנות המדעית חשובים ורלוונטיים.

אגב, כדאי להדגיש שבהחלט ניתן להוכיח קשר (ולמעשה, לפי ויקיפדיה, כבר הוכח), או לפחות קורלציה גבוהה, בין אינטלגנציה למנת משכל המבוססת על מבחן ה IQ.

אבל אפשר גם, בנסיבות אחרות (והמבין יבין), לערער את הקשר הזה ואת הקורלציה הגבוהה הזאת. זה מה שאתם עושים בשלב הזה במשחק.

שלב 3 – "בעיית גוף-נפש" – סוגיה פילוסופית קלאסית אולי כמו סוגיית הבחירה החופשית.

בשלב, האויב נגדו אתם מתווכחים מהווה "מטראליסט" כלשהו, בעוד אתם צריכים להפריך אותו ואז לייצג "אידיאליסט" כלשהו ולהוכיח עמדה אידיאליסטית כלשהי..

כמובן שבמציאות, למטראיאליסטים יש הרבה טענות, וגם לאידיאליסטים, וגם לעמדות האחרות בנוגע לבעיית גוף-נפש. אתם מפריכים פה רק "מקרה אחד" של מטראליזם.

שלב 4 – "NLP" (בעברית: "ניתוב לשוני פיזיולוגי") – אני מאוד, מאוד אוהב את השלב הזה משום שהוא מזכיר לי, במידה רבה מאוד, שדיברתי על כל מיני היבטים של חשיבה ביקורתית שקשורים לכל מיני "מוצרים" שיעילותם לא מוכחת (ראו לדוגמה בפוסט הזה).

במילים אחרות, עצם קיומו של השלב הזה, בשילוב עם העובדה ש NLP זו שיטה שמוכרים דרכה כל מיני טיפולים תמורת כסף, ממחיש את הקשר והשימושיות של חשיבה ביקורתית במובן הכלכלי, באופן "אינטרקטיבי". קצת יותר שימושי מסתם להתווכח "באוויר".

בכל אופן, על השלב עצמו אין לי ממש מה להרחיב, אבל אעיר שכמובן גם כאן, הויכוח הוא רק נגד "מקרה אחד" של אדם אחד שתומך ב NLP, ולא מתיימר לייצג את כל התומכים בתחום זה.

זה גם השלב היחידי שבו העקרונות של "הספקנות המדעית" דומיננטיים במיוחד, בגלל שיש בשלב זה המון תגובות אפשריות שכוללות רפרנסים למחקרים ומאמרים אקדמיים (אמיתיים). פה מתחילים להיכנס כל הדברים שבודקים בדברים האלו – תקפות חיצונית ופנימית, פרטים לגבי מחקרים כמו קבוצת ביקורת, וכולי..

שלב 5 – "קורלציה" (מתאם) – אוקי, זה כנראה השלב היחידי במשחק שרלוונטי ל ספקנות פילוסופית, שכן נושא הויכוח, הוא האם יש קורלציה לכל דבר (כלומר, האם כאשר כל דבר משתנה, בהכרח משהו אחר משתנה יחד איתו), בעצם שואל האם בכלל קיימת היכולת לדעת איזשהי "קורלציה" למשהו, בעוד ספקנות פילוסופית היא על עצם היכולת לדעת משהו בכללי.

הוא מבוסס כנראה על חלק בפילוסופיה של פילוסוף מסוים, אבל לא אציין ואפרט עליו, שוב, כי זה יהיה ספוילר.

מה שכן, אחד התגובות האפשריות בשלב זה מזכירות לי מאוד את הפוסט הזה – הטענה שאם מישהו לא מסכים איתך, זה כי הוא "אטום מחשבתית". אז אם כשתנסו לזהות את הכשלים בתגובה זו במצב ההרדקור של שלב זה, יתכן והפוסט שקישרתי אליו לפני 2 שורות יעזור 🙂

בהערת אגב – חבל לי שאין התייחסות במשחק להטיות קוגניטיביות, כי זה מאוד רלוונטי לספקנות מדעית. הטיות חשובות לזיהוי גם כשמתווכחים על מחקרים (לזיהוי "הטיה" במדגם של המחקר, לדוגמה), וגם עבור הספקן עצמו, כדי שידע לזהות מתי הוא נופל בהן ואיך הן משפיעות על גיבוש דעותיו.

מבחינת ספר העזר – מעבר להסברים על העיצוב של המשחק, הוא מסביר גם:

  • מה הם בכלל טיעון וטענה
  • מהם טיעונים אינדוקטיביים ודדוקטיביים וההבדלים ביניהם
  • סוגים שונים של בעיות בהגדרות – ערפולדו משמעות..
  • מה זה טיעון תקף, בין אם בפילוסופיה, או, טיעון "תקף חיצונית" ו/או "תקף פנימית" במדע..
  • טיעון הרגרסיה, כלומר.. ההסבר ללמה אסור במשחק לשאול 'למה' כל הזמן וזהו.
  • דוגמות להתעלמויות שיכולות "לקרות" בעת ויכוחים, עם דוגמות לכאלו בעלות כשלים מקבוצת הכשלים "רד הרינג".
  • בהערת אגב – יש גם ציון מונח בשם "כשל רטורי", שזה כל כשל שנמצא בטענה/טיעון שנטענים מפאת שימוש בטכניקה רטורית כלשהי (כמו פאתוס או לוגוס). נשמע לי כאילו המפתח המציא את זה..

הצצה לאיך זה נראה:

Manual1

ׁ(הנ"ל הוא ה "מסך"/הדף השני של ספר העזר)

ולגבי הטיפים – הטיפים, באופן כללי, על אף שלפעמים מנוסחים באופן מגוחך (ציטוט מאחד מהם: "what is super-special-awesome about.."), מספקים למעשה שילובים של טיפים והעשרות (בניגוד למשחק ההשקעות, פה אין הפרדה ביניהם), שלפעמים מדברים על החומר שהמשחק לא שילב (יש טיפ עם דוגמה לטיעון עם כשל פורמלי, לדוגמה), ולפעמים מעמיקים בחומר שקיים כבר במשחק ומוצג בספר העזר שלו (לדוגמה, יש טיפ עם העמקה בסוגים מסוימים של כשל לוגי מסוים שצוין בספר העזר, ללא ספוילרים), וטיפ אחר שמעמיק במשהו מרתק שקשור לשלב ה NLP (על איך "להתווכח" על יעילות שיטות ודיאלקטיקות מסוג זה).

לסיכום..

אחלה תוכנה לקצת תרגול מעשי של חשיבה ביקורתית בהקשרים של פילוסופיה ומדע, על אף שכנראה רבים יוכלו למצוא ניסוחים גרועים/חלקים מפוקפקים וכולי –

בכל מקרה "רמת המציאותיות" של המשחק מוגבלת ביותר, כיוון שהשחקן לא יכול לנסח טיעונים ודעות משלו, שזה לא למה לא היתי רואה אותו כמשחק סימולציה.

אפשרויות הורדה והפעלה:

  • לחצו כאן כדי להוריד את הגרסה של המשחק שמחייבת התקנה על המחשב האישי בטרם הפעלתה.
  • לחצו כאן כדי להוריד את הגרסה של המשחק ש (כמעט) זהה לגרסה מהסעיף מהקודם, רק שאיננה מחייבת התקנה להפעלתה.
  • לחצו כאן כדי לגשת לדף "הרשמי" של המשחק, שם הוא עשוי להתעדכן.

לאחר ההורדה, צריך פשוט לפתוח את הקובץ (הדחוס) שהורדתם, לחלץ את התיקייה של המשחק לאיפה שבא לכם, וכל שאר ההוראות הבסיסיות (כולל הליך ההתקנה) כתוב במסמך שבתיקייה בשם "README BEFORE PLAYING".

אז מה אתם חושבים על המשחק הזה? אשמח לשמוע בתגובות.

ספקנות מדעית – מדריך לדיונים/ויכוחים/כל חילוף דעות באשר הוא – חלק ו'

הערה חשובה: הפוסט הזה לא בהכרח מייצג את הגישה/צורת המחשבה של כל "הספקנים המדעיים" למיניהם (מה שנראה לכם, שאני מכיר את כולם?), ולא נכתב בידי "מקצוען" בנושא או משהו בסגנון. ממליץ להתייחס לכתוב כאן בעירבון מוגבל, בתור נקודות למחשבה, ולא מעבר.

לפני שבכלל אסביר מהי ספקנות מדעית, אציג את ההקשר:

אנחנו כל הזמן מקבלים החלטות בתחומים שונים: בריאות, עבודה ועוד המון.

הספקנות המדעית רלוונטית לא רק לניתוח כל טיעון מדעי (למי שלא מבין את הכוונה, ראו חלק ב'), אלא גם לכל אותם החלטות שאנחנו מקבלים (במיוחד בתחום הבריאות, אגב [לדעתי]). זה לא רלוונטי לאף אחת מ 'מסגרות השיחה' שדיברתי עליהם בחלק א', אבל עדיין הליך קבלת החלטות שלנו כולל גם "חילופי דעות" (ביננו לבין עצמינו), ככה שזה קשור.

צורת החשיבה הרלוונטית לספקנות המדעית כוללת כלים לבדיקה עצמית של אותם "חילופי דעות" שחולפות בתוכנו בעת הליכי קבלת החלטות.

הבהרת מושגים

עכשיו שהבהרתי זאת, נגדיר את המושג 'ספקנות מדעית', בחלקים:

ספקנות – להבנתי, ספקנות היא גישה(שאולי ניתן להגדירה כ היוריסטיקה), הדוגלת בשימוש בחשיבה ביקורתית כדי לדעת כמה שיותר דברים נכונים.

אגב, תוספת שימושית: המושג 'חשיבה ביקורתית' מייצג צורת חשיבה שדוגלת בחיפוש 'הבעיות הפוטנציאליות' בכל טיעון, אותם הצגתי בחלק ג'. כך גם ב בשיקולים פרקטיים כאלו ואחרים בתור מעיין 'תמרורי אזהרה' (אפרט בהמשך על 'תמרורי האזהרה' המדוברים),

אם כי שימו לב שספקנות מדעית רלוונטית אך ורק לטיעונים אינדוקטיביים (אם אתם לא זוכרים מה זה, ראו בחלק ב' , כלומר, במסגרתה כל טענה שנבחנת – לא נבחנת "מתחילתה ועד סופה", אלא רק לפי סימנים שעשויים "לחזק" או "להחליש" את סבירות נכונות הטענה, בעיניי בוחן הטענה. "תמרורי האזהרה" הנ"ל הם סימנים שמחלישים את הטיעון בעיניי מי שרואה אותם ככאלה.

טוב, אז עכשיו כשהבנו את המושגים האלו, נתחיל להסביר ספציפית מהי ספקנות מדעית:

ספקנות מדעית היא היישום של הספקנות הפילוסופית (עליה ארחיב בפוסט אחר) – על נושאים מדעיים, או במונחים שלי – על כל "טיעון מדעי".

אני כבר יאמר שלספקנות מדעית יש "חוקים" משלה. ספקנים מדעיים לא בהכרח נמנעים כמו מאש מכל כשל לוגי אפשרי, ולא בודקים אף טיעון שהם בוחנים "עד הסוף" (על כך בהמשך).

וזאת בגלל שניתן להבנתי, להגדיר ספקנות מדעית גם כספקנות "פרקטית".

מאחר וספקנות מדעית מתמקדת בטענות "פרקטיות", יש מאחורי היישום שלה גם שיקולים "פרקטיים", כמו לדוגמה:

א. ניסיון עבר – אם ספקן מדעי מזהה טיעון בעל מבנה זהה לכזה שכבר ראה בעבר, שמבחינתו, כבר הופרך "במידה סבירה" (על "רמת הוודאות" שספקן מדעי צפוי לשאוף אליה, אפרט בהמשך), הוא לא "יבזבז את זמנו" בניתוחים ובדיקות על טיעון זה, כי החיים קצרים מדי מכדי לבדוק כל דבר שאנחנו רואים.

לדוגמה: אם במקרה מסוים מיסטיקן כלשיהו אמר לספקן מדעי כלשיהו, שאם יענוד על צווארו קמע מסוים במשך שבוע, הוא יפסיק לריב עם אשתו. הספקן עושה כדבריו, ולמרות זאת במשך השבוע הוא רב הרבה עם אשתו. אם מישהו אחר יציע לו קמע דומה ויגיד לו "היית איזה בעיה קטנה עם הקודם, הפעם זה יעבוד", ואז הוא שוב יעשה כדבריו, ואז שוב זה ייכשל, וחוזר חלילה – סביר להניח שאחרי כמה פעמים בודדות (ואולי אפילו לפני הפעם הראשונה!) הספקן יסיק שכל בדיקה של האפקטיביות של אותו קמע לא מצדיקה את הטרחה עבורו.

ב. (אוסיף עוד בהמשך)

מה ספקנים מדעיים מחפשים?

כשבוחנים טיעונים לא מעשיים, אפשר לבדוק אותם מ א' עד ת', ורמת הוודאות (כלומר, המידה בה הספקן בטוח בדעתו לגבי הטיעון שאותו הוא בחן/בוחן) שספקנים פילוסופים שואפים אליה גבוהה הרבה יותר מזו שהספקנים המדעיים שואפים אליה (שכן ספקנים מדעיים נעזרים יותר ב "שיקולים פרקטיים", וכנ"ל, על כך בהמשך).

מעבר לכך, יתכן שיש טעם לציין את הערעורים על השיטה המדעית ועל הנחות היסוד של המדע ככלל. לדוגמה, יש את הפילוסופיה של דייוויד יום, שהראה שאף אחד (לפחות בזמנו) לא הצליח להוכיח בצורה תקפה (פילוסופית, כן?) שלכל דבר בהכרח יש סיבה. כפי שניתן לראות בספר "הזמנה לפילוסופיה" (ארחיב על זה בפוסט אחר).

מה שכן, ספקנים מדעיים שואפים "לפתח" מטא-קוגניציה על ההטיות הקוגניטיביות שלהם. הבה נסביר:

הטיה קוגניטיבית – ראשית, המילה "קוגניטיבית" מייצגת הליך מחשבתי: תפיסה, זיכרון, שיפוט או הנמקה. עכשיו, נראה לי שקשה להגדיר את המילה "הטיה", אבל בגדול, להבנתי הכוונה לרצון להאמין במשהו, בלי קשר ללהצדיק אותו לוגית.

כך שהטיה קוגניטיבית, להבנתי, היא תופעה שיכולה לקרות בהליך החשיבה שלנו, עקב רצון להאמין ברעיון מסוים. לדוגמה, אם אנחנו רוצים להאמין שטיפול X עובד, אנחנו עשויים לחפש הוכחות לכך, תוך התעלמות מוחלטת מכל ההוכחות לכך שטיפול X לא עובד. זה עקב הטיה שעשוי להיות לנו לטובת טיפול זה.

חשוב להדגיש את ההבדל בין הטיות קוגניטיביות (והטיות בכלל) לבין כשלים לוגיים, שכן שניהם בעצם קשורים להליך מחשבתי כלשיהו, ולפי כך ההבדל ביניהם עשוי להיראות מטושטש.

ההבדל המהותי בין הטיות קוגניטיביות לכשלים לוגיים הוא שכשלים לוגיים מתייחסים אך ורק לטיעון עצמו ללא שום קשר לאדם הטוען אותו, בעוד הטיות קוגניטיביות מתייחסות להליך המחשבתי שאדם עובר כאשר הוא מגבש עמדה לגבי כל דבר(כלומר, הטיה קוגניטיבית מתארת תופעה המשפיעה על הליך גיבוש העמדה של אדם לגבי משהו, בעוד שכשל לוגי מתייחס רק לתוכן שיש בטיעון ספציפי (שכל 5 חלקיו, שתיארתי ב חלק ב' – מייצגים הליך מחשבתי) – חלק ההיסק של הטיעון, ליתר דיוק).

מטא קוגניציה = מטא-קוגניציה זהו מושג המתייחס למודעות על הליכים קוגניטיביים שעוברים על אדם, וליכולת "לחשוב על המחשבות" – דהיינו, להבנתי, לחשוב על אותם הליכים קוגניטיביים "מגבוה" ולהתבונן עליהם.

הספקנים חותרים למטא קוגניציה, במובן של מודעות להטיות הקוגניטיביות שלנו, כלומר, היכולת "לבצע" הליך מחשבתי שמתבונן מגבוה על הליכים מחשבתיים אחרים של הספקן, כדי לזהות הטיות שאולי משפיעות עליהם. זה חשוב עבור 2 מטרות לפחות:

א. לבנות טיעונים עם מינימום בעיות פוטנציאליות

ב. לא ליפול בטכניקות השכנוע שתוארו בחלק ה', כאשר חלק גדול מהם "מנגנות" (מנצלות) הטיות שונות.

בנוסף, חשוב להדגיש שספקנים מדעיים, בניגוד מוחלט לספקנים פילוסופיים, משתמשים ב "היוריסטיקות" – כללי אצבע לפיהם הם מקבלים "רושם ראשוני" על כל טיעון וכמה מפוקפק הוא נראה. הם אינם קשורים ללוגיקה כלל וכלל, אלא לשיקולים פרקטיים בלבד. על כך בהמשך.

בגלל הבדיקות האובססיביות של ספקנים כלפי ההטיות שלהם, הם לא מגבשים דעה בקלות, אלא אצלם זה תהליך איטי מאוד, עם אינספור בדיקות ובחינת אפשרויות על כל דבר קטן, ולכן, ספקנים מתקשים מאוד להגיע לרמת וודאות גבוהה (במיוחד ספקנים מדעיים), ולכן ספקנים מדעיים משתמשים ב "קיצורי דרך", שהם ההיוריסטיקות הנ"ל.

אז איך בתכל'ס בודקים כל טענה "מדעית", לפי גישת הספקנות המדעית?

ובכן, להבנתי, זה הולך ככה:

כאשר ספקן מדעי נתקל בכל טענה "מדעית", הוא קודם כל מנתח אותה בהתאם למגוון היוריסטיקות (כנ"ל). ההיוריסטיקות האלו קשורות גם ל 'הבעיות הפוטנציאליות', וגם לכל מיני שיקולים פרקטיים.

דוגמה להיוריסטיקה הרלוונטית לשיקולים פרקטיים: כאשר מישהו מעניק ומציע משהו שכולל את כל המאפיינים המהותיים של טיפול נפשי – אך טוען כי הוא איננו בעל מקצוע הרלוונטי לתחומי הנפש (למעט תחומים שעיסוק לא דורש שום השכלה, כמו ייעוץ ואימון אישי) – זה מדליק נורה אדומה, מה שעשוי להיקרא "הערות כסת"ח" (כסת"ח = כיסוי תחת) – לעסוק בתחום הנפש בצורה זהה לזו של בעלי המקצוע (בתחומים שדורשים רקע), תוך מניעת הסתבכות משפטית שיכולה לקרות ע"י התחזות אל אותם בעלי המקצוע.

בדיקה של דבר כזה, מחייבת למעשה בדיקה של מגוון טענות שאותו "מטפל" טוען לגבי עצמו ולגבי הטיפול שהוא מציע, ויש כאן מידה מסוימת של התמקדות בטוען הטענה, במקום בטענה לגופה – מה שנחשב בפילוסופיה לכשל לוגי (אד הומינם).

מפאת זאת, וכנ"ל – ספקנים מדעיים לא יסתפקו בניתוח אותם "תמרורי אזהרה" כדי לגבש דעה על נכונות של טענה (או במקרה הנ"ל, אוסף של טענות מהותיות לגבי הטיפול המוצע הנ"ל), אלא רק ישתמשו בהם לקבלת רושם ראשוני על אוסף הטיעונים שהם בוחנים (לגבי הטיפול הנ"ל, במקרה הזה).

לאחר מכן, אחרי שאותו ספקן מדעי בדק את תקפותם (הפילוסופית) של מגוון טענות הרלוונטיות לאותו טיעון (בעיות פוטנציאליות בכל טיעון), וקבלת רושם ראשוני באמצעות ההיוריסטיקות (תמרורי האזהרה) הנ"ל, הוא עשוי לעבור לשלב הבא: ביצוע ו/או חיפוש של ניסויים מבוקרים הרלוונטיים לטיפול, כדי להסיק מסקנות כמה שיותר "סבירות" לגבי האפקטיביות של אותו טיפול (כמה הוא עוזר).

כדי להבהיר זאת, נתחיל מההגדרה של המילה "מבוקרים". ניסויים מבוקרים, להבנתי, הם ניסויים שהממצאים שלהם נבדקים בצורה ביקורתית, באמצעות ביקורת עמיתים ובחינה של הטיות אפשריות (על כך בהמשך).

עכשיו, אותם ניסויים תמיד נעשים במסגרת מחקרים, אחרת אין בהם טעם. ספקן מדעי יחפש (ולא יבצע) מחקרים שנעשו לגבי הטיפול ההוא (או לפחות קשורים אליו בצורה ישירה, אם כי קשה לי להדגים זאת), וישפוט את "איכות" כל אחד מהמחקרים שהוא יבחן, לפי סטנדרטים מסוימים (שיוצגו ויוסברו בהמשך). את דעתו הוא מגבש לפי שקלול משולב של מהם מסקנותיהם של המחקרים האיכותיים ביותר, ומהם המסקנות אליהם הכי הרבה מחקרים מצביעים (מבין אלו שבחן).

וכיצד שופטים את איכותו של כל מחקר?

ובכן, כדי להבין זאת, הבה אציג מבנה הבסיסי של כל מחקר מדעי (חוץ מהרקע שלו):

א. שאלת מחקר – החוקרים מגדירים היטב מה הם רוצים לחקור.

ב. היפותזות – ההשערות הראשוניות של החוקרים לגבי תוצאות המחקר, בטרם יישומו.

ג. שיטת המחקר – השיטה לפיה החוקרים יבצעו ניסויים ו "ייקחו" מהם נתונים כלשיהן, מהם הם "יגזרו" את התשובה.

ד. תוצאות הניסוי – החוקרים (או העוזרים שלהם?) מזינים לטבלאות את הנתונים של תוצאות הניסוי (ללא הסקת מסקנות מהם)

ה. דיון – בחלק זה החוקרים מעלים דעות לגבי מה לדעתם נובע מאותם נתונים – אלו מסקנות ניתן לדעתם להסיק מנתונים אלו.

ו. רפרנסים – התייחסויות לחומר נוסף, גם למען ציון מקורות, וגם למען אפשרות לקריאה נוספת.

זה לגבי המבנה. כעת נציג מושגים הרלוונטיים לעולם המחקר המייצגים את הסטנדרטים לפיהם ספקן מדעי שופט את איכותו של כל מחקר:

א. ביקורת עמיתים – כל מחקר שהסתיים, לפני שניתן לפרסום בכתב עת מדעי – הוא חייב לעבור ביקורת עמיתים, דהיינו, בדיקה המחקר מצד אחרים (אני חושב שאלו תמיד אמורים להיות מומחים בתחום המחקר). מחקר שלא עבר ביקורת עמיתים ולא התפרסם בכתב עת מדעי, נחשב לפחות איכותי.

ב. קבוצת ביקורת – בכל מחקר מדעי בתחום הרפואה (ואולי בעוד תחומים?), יש "קבוצת טיפול"(אם כי אני לא בטוח שזה השם המקובל) ו "קבוצת ביקורת" – בהם "משתמשים" על מנת לבדוק את יעילותו של טיפול מסוים. הרעיון פשוט: "קבוצת הטיפול" מקבלת את הטיפול הנבדק עם מרכיבו הפעיל, בעוד שקבוצת הביקורת לא מקבלת את הטיפול. משווים בין מצבם הבריאותי של כל המשתתפים בשתי הקבוצות, זמן מה לאחר שקבוצת הטיפול מקבלת את כל הטיפול, ולבסוף מבצעים את ההשוואה, כאשר הסקת המסקנות מהשוואה זו נעשית עם לקיחה בחשבון של אינספור הטיות אפשריות, אפקט פלצבו ועוד. מחקר שבודק טיפול מסוים ולא כולל קבוצת ביקורת, הוא פחות איכותי, כי לא ברור בכלל איזה ההבדל הטיפול עושה בין מי שמקבל אותו לבין מי שלא.

ג. שיטת המחקר – כנ"ל – שיטת המחקר קשורה היטב לתוקף החיצוני(או לאמינות?)* של המחקר, כלומר – לסיכוי שמסקנות המחקר צפויות להיות נכונות תמיד וניתנות ל "שחזור אינסופי". כי סקרים לדוגמה, הם שיטות מחקר בעייתיות יותר, כי סקר, מעצם הגדרתו, משתמש ב מדגם לצורך הכללה.

  • אם המושגים "תוקף חיצוני" ו "תוקף פנימי" זרים לכם, כתבתי עליהם בחלק ב'.

ד. הטיות – האם החוקרים לקחו בחשבון כל הטיה אפשרית לפני שגבשו את דעותיהם (ראו סעיף ה' במבנה המחקר).

ה. כשלים לוגיים – כמובן, הספקן המדעי מחפש כשלים לוגיים בטיעונים של החוקרים בסוף המחקר.

(אולי אוסיף עוד)

לכל הסטנדרטים שתוארו לעיל, יש קשר הדוק גם לתוקף הפנימי של הטענות שטוענים החוקרים בסיום המחקר – שתלוי בהליך הסקת המסקנות של החוקרים (האם לקחו בחשבון הטיות וכולי), וגם ב "איכות המחקר" באופן כללי. מחקר יותר איכותי = מחקר יותר תקף גם מבחינת "תקפות פנימית" וגם מבחינת "תקפות חיצונית".

לקריאה נוספת

רשימה גדולה (ומפוצצת במקורות) של הטיות קוגניטיביות, מאת ויקיפדיה האנגלית

על ביקורת עמיתים ועל איך בודקים מחקרים באופן כללי, אני ממליץ על הפוסט הזה: המדענים השמרנים האלה לא מפסיקים לשנות את דעתם!.

דוגמות ל "תמרורי האזהרה" שדיברתי עליהם: ערכה לזיהוי אשליות – 10 תמרורי אזהרה.

על אפקט פלצבו –עמ' 88 – 103 מהספר "חשיבה חדה".

(ספוילר: מדובר באפקט שגורם לאדם שעבר טיפול מבלי שקיבל שום מרכיב מהותי של הטיפול, להאמין שהוא כן קיבל מרכיבים מהותיים בטיפול ושמצבו השתפר בעקבות זאת, כשפועל מצבו השתפר מסיבות אחרות, כגון, עצם האמונה שמצבו היה אמור להשתפרלכן, ספקן מדעי לא יחשוב על טיפול מסוים כיעיל עד שלא יוכיח את עצמו כיעיל יותר מהיעילות שאפקט פלצבו מסוגל להביא (לכל הפחות)).

דוגמה לתכנון ויישום של ניסוי מבוקר, מאת גלעד דיאמנט

זהו!

בפוסט הבא .. אני עוד לא בטוח על מה אדבר. אבל אני די בטוח שהמדריך לא יסתיים עם הפוסט הזה.