חשיבה חדה על פסיכופתולוגיה – אוטיזם – חלק 1

אז בהמשך לפוסט הקודם שהתחיל את סדרת הפוסטים על פסיכופתולוגיה, שפרסמתי לפני חצי שנה, הרשו לי להתחיל עם אחד מהאבחונים הנפוצים ביותר: אוטיזם. פוסט אחד לא יספיק לזה, אבל הוא יהווה התחלה.

דיסקליימר להורים, המטפלים והחוקרים לאוטיסטים, והאוטיסטים, שיקראו את זה:

תודה שבחרתם לקרוא את הפוסט הזה. אני מרשה לעצמי לנחש שרובכם נכנסתם אליו כדי למצוא מידע על אוטיזם. אז תרשו לפני שאתחיל לחפור, אבהיר לכם כמה דברים לגביו:

  • כותב פוסט זה, ומנהל הבלוג הזה, מאובחן באוטיסט בעצמו. לא ציינתי את זה בבלוג לפני כן כי לא ראיתי טעם (עכשיו אני כן רואה).
  • אין לי השכלה פורמלית רלוונטית לאוטיזם, ואני לא הולך לטעון טענות כאן על סמך ניסיון החיים שלי כאוטיסט (רק טיפשים בעיניי יעדיפו ללמוד מניסיון חיים מאשר ממדע). מה שכן יש לי, ובשפע, זה חשיבה ביקורתית יותר טובה משיש לרוב הסטודנטים, וגם יותר ממה שיש לכמה מהמרצים, במדינת האמונה העיוורת הזו שנקראת "ישראל".
  • הפוסט הזה הולך להיות מבוסס על: הידע המועט עד מאוד שיש לי על עולם האוטיזם, עם מקורות לגיבויו, והחשיבה הביקורתית שלי. הוא לא הולך להיות יומרני (בלשון המועטה). אבל הוא בהחלט יעזור קצת לשפוך קצת אור על מה שבאמת מתרחש ב "עולם האוטיזם". כלומר, הפוסט הזה רק מתיימר להקנות קצת מידע (נוסף) בנושא האוטיזם – וזהו.
  • עם זאת, היות וכל הרעיון הבסיסי מאחורי הבלוג הזה הוא שנאת נורמות חברתיות (hence השם, "החושב הלא נורמלי"),  אני כן אכתוב קצת בסוף התחקיר על הקשר שאני רואה בין האוטיזם שלי לכל הפוסטים הקודמים שכתבתי כאן. כל הקוראים יזכו להבין קצת יותר טוב מי עומד מאחורי הבלוג הזה.

מה זה בכלל אוטיזם?

נתחיל בזה, שאוטיזם הוא פשוט עוד אבחון אפשרי שפסיכיאטר (רופא לבריאות הנפש – בדיוק כמו פסיכולוג קליני. ההבדל הבולט ביניהם הוא שבעוד פסיכולוג קליני למד, ניחשתם נכון, פסיכולוגיה – הפסיכיאטר למד גם מדעי המוח להכשרתו, והוא כשיר לתת לכם מרשמים לתרופות,) יכול לתת למישהו (לרוב קטין) שמפגין קשיים בתקשורת בין-אישית.

בדרך כלל, רוב האוטיסטים מאובחנים בהיותם קטינים, עקב כך שהוריהם כופים עליהם ללכת לפסיכיאטר, עקב חשד לתקשורת בין-אישית לקויה אצל ילדיהם ביחס לגילם. וכן, אני בטוח בזה אפילו שאני לא יכול להוכיח את זה בעזרת מקור – בהמשך אסביר עניינים נוספים שיסבירו למה זה נכון.

בכל אופן, הפסיכיאטרים מאבחנים על סמך שימוש בספר ה DSM, הידוע בתור "התנ"ך של הפסיכיאטרים". ספר זה כולל מידע לאבחון של מאות ואלפים של אבחונים – עיכובים התפתחותיים, מחלות נפשיות, וכיוצא באלה. הפסיכיאטר מאבחן, לרוב, על ידי בדיקת התאמת התנהגותו של המאובחן לכל אחד מהאבחונים ב DSM.

וכעת – הכירו את עמותת אפ"י ואת עמותת אלו"ט. העמותות אלו הם כתובות נפוצות עבור הורים שנואשים לקבל עזרה לילדיהם האוטיסטים. אני הולך לבקר אותם בחריפות בפוסט זה (ולא רק אותם).

אבל מה זה אוטיזם על פי הקונצזוס המדעי?

נתחיל בזה שאוטיזם זה לא לקות תקשורתית. זוהי הגדרה מעוותת שמבלבלת את המהות של אוטיזם עם התסמינים שלו. אכן, אוטיזם מתעניין במגוון תסמינים המשדרים לקות תקשורתית, אך זה לא מחויב מצד ההגדרה של אוטיזם.

אוטיזם, מושג שהוגדר על ידי ליאו קנר לפני קצת פחות מ 100 שנה, פירושו כיום שונות נוירולוגית של המוח, כלומר – מבנה שונה של המוח כתוצאה מהתפתחות חריגה שלו. כמובן שלא תמיד הוא הוגדר כך – כשהוא הוגדר לראשונה, הוא אכן היה פשוט לקות בתקשורת בין-אישית.

רבים מהמטפלים וההורים לאוטיסטים, טועים להגדיר אוטיזם כ "הפרעה התפתחותית נוירולוגית". גם אפ"י ואלו"ט מגדירים אוטיזם בצורה זו (ראו כאן ו כאן). זה נכון, כמובן, אלא שהשימוש במילה "הפרעה" הוא שטויות במיץ ומוטה (biased), ואני אסביר למה:

ההגדרה מהפסקה הקודמת היא נכונה ברמה העקרונית, משום שאוטיזם במדע הוא אכן מצב נוירולוגי – שוני במבנה המוח. אלא שזה לא בהכרח נכון לקרוא לזה הפרעה. למה? כי הפרעה, פירושה מצב לא תקין. משהו שהוא לא לגיטימי.

אז אסביר לכם משהו שהרבה מהאוטיסטים ב "קהילה האוטיסטית" (ארחיב על זה אח"כ) כבר יודעים – אוטיזם זה לא בהכרח מצב לא תקין.

טמפל גרנדין, אחת מהאוטיסטים המפורסמים, היא מבין הראשונים (אם לא הראשונה) שתמכה ברעיון של הגיוון העצבי – שמתנגד להנחה שאוטיזם הוא מצב לא תקין.

אפ"י, אלו"ט (ועוד) מגדירים אוטיזם מתוך הנחה שמדובר במצב לא תקין. זה לא בהכרח נכון. עוד על כך בהמשך.

חשוב גם לציין שהגדרת האוטיזם משתנה לאורך השנים – ב DSM. ובגלל זה יש גם שמות שונים לתסמונות שונות של אוטיזם[1][2] – ולכן במקום האוטיזם, נהוג כיום לומר על אדם אוטיסט שהוא "על הספקטרום האוטיסטי" – ספקטרום הכולל את כל התסמונות.

מהם התסמינים של אוטיזם?

אני לא יודע כל כך. מה שאני כן יודע, זה שמקור המידע הכי נכון ומדויק כדי לדעת את זה, הוא מה שהפסיכיאטרים חושבים, כלומר, מה שרשום להם ב DSM. כי יוצאות מהדורות חדשות ל DSM כל הזמן, והסיבה לכך היא בגלל שהממצאים המדעיים והקונצנזוס המדעי לגבי כל האבחונים הרשומים ב DSM מתחדשים כל הזמן. ולכן, במהדורה העדכנית של ה DSM, ניתן למצוא את התשובה הנכונה (כרגע) לשאלה זו.

אל תשכחו – אוטיזם מוגדר כשונות נוירולוגית. רק לאנשים שלמדו מדעי המוח יש סיכוי לדעת מהי אותה שונות ניורולוגית. והפסיכיאטרים למדו גם מדעי המוח וגם פסיכולוגיה, כך שהם ידעו לקשר את אותה שונות נוירולוגית לביטויים הפסיכולוגיים (כלומר, ההתנהגותיים) שלה יותר טוב מכל שאר המומחים למיניהם.

אלו"ט כבר הדביקו את התסמינים המצוינים ב DSM כאן (אלו תסמיני הליבה של האוטיזם – כל התסמונות על הספקטרום כוללות לפחות חלק משמעותי מתסמינים אלו). להרחבה נוספת על ההגדרות ב DSM וכיצד הפסיכיאטרים מאבחנים אוטיסטים, מוזמנים לקרוא כאן.

כאמור, אני מגדיר את עצמי כספקן, ואני מקפיד לא לשחק אותה כאילו אני מבין במשהו יותר ממה שאני באמת מבין בו, או בכלל לבקר דברים באופן פזיז.

איך מתרחשת האבחנה?

בגדול, פסיכיאטר מאבחן. מעבר לזה מעדיף לא להתייחס, כי אני מאמין שיש מספיק מידע אמין בתשובה לשאלה הזו באתרים של אפ"י ואלו"ט ובמקורות נוספים. הם יודעים יותר טוב ממני גם לגבי הנקודה הזו.

מה שכן, יש שאלון שלעיתים משומש על מנת למדוד את "מידת האוטיסטיות" של המאובחן, שמכונה "Autism spectrum quotient". הוא נוצר על ידי סיימון בארון כהן, פסיכופתולוג מפורסם בעולם האוטיזם. אם בא לכם, נכון לכתיבת שורות אלו, יש אתרים שמאפשרים למלא אותו ברשת בחינם, ולקבל תוצאות. כמו זה.

השאלון כולל כמה עשרות שאלות, שמתייחסות לסימפטומים של אוטיזם, ומודדות את חומרותם. ציון מספיק גבוה מהווה חשד לאוטיזם. עם זאת, כמובן, המבחן הזה לבד לא יכול להוכיח אוטיזם – הוא רק מתהליך האבחון.

חשוב לציין שמבחינתי – מהימנות השאלון הזה, שווה למהימנות של המחקרים למיניהם מעולם הפסיכולוגיה, שהנתונים שהם מספקים מבוססים על סקרים. ולא צריך להיות מדען בשביל להבין עד כמה אפסית המהימנות של מחקרי פח מבוססי סקרים. מחקרים מבוססי סקרים נותנים אמון מוגזם ביכולת ההתבוננות הפנימית (Introspection). וכמו שכתוב בערך האנציקלופדי שקישרתי אליו במשפט הקודם, התבוננות פנימית נחשב למקור מידע פסול בעיניי מדענים רבים לאורך ההיסטוריה, וגם כיום – ובצדק – הרי אין לו שום ביסוס, זוהי יכולת אינטואטיבית. מעבר לזאת, מסתמכים על יכולתו של האוטיסט (או וואטאוור מי שממלא את השאלון) לזכור את כל חייו מספיק כדי להעריך כיצד הוא היה ביחס לסימפטומים של השאלון. כלומר, יש גם הסתמכות מופרזת על הזיכרון של ממלא השאלון. אני יכול להמשיך ולהרחיב על אינספור הטיות בהסתמכות על סקרים, אבל לא קריטי.

אבל רגע, אם אוטיזם זה שונות נוירולוגית כיום, למה לא מאבחנים אוטיזם על פי סריקת מוח (fMRI), אלא רק לפי סימפטומים?

אני ראיתי טונה של הורים ששואלים את זה, השקעתי הרבה זמן בלחפש תשובה, ולא מצאתי. אז אסתפק בלענות כך:

לא יודע. זה מה יש. אבל תהיו בטוחים שכבר נעשו טונות של מחקרים עם סריקות fMRI על אוטיסטים. חפשו ותמצאו.

מהם המטפלים הקיימים לאוטיסטים?

היות ויש אלפים (כן, אלפים) של התערבויות טיפוליות לאוטיסטים, אני לא מתכוון לעשות רשימת טיפולים כאן (כבר יש מספיק טיפולים, באתר הזה). אני כן אציין כמה סוגים מרכזיים של אנשי מקצוע שמטפלים באוטיסטים, וקצת על הרלוונטיות של ההשכלה (ובעיקר, ההשכלה המדעית) שלהם:

  1. עובדים סוציאליים – עובדים סוציאליים, באופן כללי, נותנים לאוטיסטים סיוע בעיקר בענייני שיקום, הבנת זכויותיהם, ולפעמים קצת תרגול של מיומנויות חברתיות. ההשכלה המדעית שלהם: לרוב, קצת ידע בפסיכולוגיה חברתית (בהיקף של 10 קורסים אקדמיים, במקרה הטוב), טיפה ידע כללי נוסף מתחומים נוספים ממדעי החברה והרוח, קצת קורסים בשיטות מחקרה וסטטיסטיקה, וזהו. (מקור)
  2. קלינאי תקשורת – אלו עוסקים בעיקר בטיפול בהפרעות תקשורת קונקרטיות של אוטיסטים בלבד, בלי לשקם אותם או לספק להם תמיכה נפשית. ההשכלה המדעית שלהם: לרוב, קצת פסיכולוגיה, קצת מדעי המוח, וכמה קורסים בכמה תחומים אקדמיים הרלוונטיים לחקר השפה (כגון: בלשנות, עם דגש על פרגמטיקה), וקצת פיזיולוגיה, קצת רפואה, וקצת נוירולוגיה. ((מקור)
  3. מטבלים בהבעה ויצירה/מטפלים באומנויות – אילו עוסקים בעיקר בטיפול "רגשי" באוטיסטים, בעזרת טכניקות של הבעה עצמית בעזרת מגוון אומנויות – פסיכודרמה/ציור/פיסול/וכו'. ההשכלה המדעית שלהם: במקרה הטוב, תואר ראשון בפסיכולוגיה. במקרה הרע, חצי מזה. (מקור). כמו כן, שימו לב שבאתר האמין ביותר בעברית המקנה מידע על אוטיזם – טיפול באומנויות מופיע ברשימת הטיפולים האלטרנטיביים – וטיפולים אלטרנטיביים, כמו שתבינו אם תעשו גוגל של חצי דקה, הם טפיולים שאין מספיק (אם בכלל) ניסויים קליניים שמוכיחים את יעילותם, מעבר לאפקט הפלציבו!
  4. מרפאים בעיסוק – אילו עוסקים בלעזור לאוטיסטים לעשות מגוון של משימות, על מנת לעזור להם לתפקד כמו כולם ו "לחזור לתלם". ההשכלה המדעית שלהם: כמה קורסים בפסיכולוגיה, וכמה קורסים ברפואה. (מקור).

בנוסף, כדאי לזכור שכל אחד מסוג המטפלים הנ"ל, מטפל במגוון רחב של אנשים עם אבחונים שונים ומשונים, ולא רק אוטיזם. מה ניתן להסיק מכך? שום דבר, חוץ מזה שיש סיכוי סביר שרוב המטפלים הנ"ל לא רכשו בעת לימודיהם כמעט שום ידע רלוונטי לאוטיזם. למה? כי בכל המסלולים הנ"ל, לומדים אולי 1-2 קורסים אקדמיים שמתמקדים באוטיזם. אלא אם כן, המטפל בחור ללמוד את התואר השלם במתמקד באוטיזם, מה שרוב המטפלים לא עושים.

(ולפני שאתה שואלים: "רגע, מאיפה אתה יודע שאילו 4 סוגי המטפלים המרכזיים?" – אתם מוזמנים להסתכל באתר של אפ"י, בסעיף "אנשי מקצוע", ולראות איך אילו עיקר המטפלים המוצעים. פסיכיאטרים ופסיכולוגים הם בעיקר כדי לאבחן, וחונכים שאין להם שום השכלה [בערך]).

אבל, אתם רואים מה אני מדגיש כאן, כן? אכן – לעיקר המטפלים באוטיסטים, לרוב, כמעט ואין השכלה מדעית. יש להם בין 0 לקצת ידע מדעי, וכמו כן, בין 0 לקצת הבנה של איך לעשות מחקרים (יש העושים סימנריונים/תזות/דוקטורנטים מביניהם, כמובן, אבל הם עושים אותם בהתאם להשכלה המדעית שלהם). מי שכן יש לו ידע מדעי, בשפע, זה הפסיכולוגים (הקליניים), והפסיכיאטרים. כל ההשכלה שלהם היא השכלה מדעית.

למשל, המרפאים בעיסוק/קלינאי תקשורת/מטפלים באומנויות/מרפאים בעיסוק לא למדו בכלל פילוסופיה של המדע, ענף בפילוסופיה העוסק, בין היתר, בניסיון להגדיר היטב את מונחי הליבה (המופשטים) של המדע: כלומר, מה זה מדע/ראיה/הוכחה מדעית/מחקר/וכו'. היות והם לא למדו את זה, אפילו את מונחי הליבה של המדע הם לא מכירים. ועל כן, מה הם מבינים במדע בכלל?

(להרחבה בנושא, אני ממליץ על ההרצאה הזו, שמועברת על ידי בחור שמתמחה בפילוסופיה של המדע. הוא מסביר בה, בין היתר, שבאקדמיה בכללי כמעט בכלל לא מלמדים "חשיבה מדעית", כולל אפילו במסלולים אקדמיים שמתמקדים בתחומים מאוד מדעיים, ושלא עושים זאת בגלל שהמרצים והאליטות הפסיכוטיות סבורים, שתפקידה של האקדמיה היא לא להכשיר את הסטודנטים להבין מדע, אלא אך ורק להכשיר אותם להתחרות עבור משרות רלוונטיות לתחום שלהם בשוק העבודה. כן כן, במילים אחרות, הם חושבים שחשיבה ביקורתית היא שטויות במיץ ולא תורמת דבר. שיהיו בריאים)

אוקיי, המטפלים באוטיזם לא כל כך מבינים במדע. אבל מה זה מפריע?

אל תדברו שטויות. המטפלים באוטיזם "לא כל כך מבינים במדע" – רוב המטפלים באוטיזם, שלא לפחות כבר סיימו דוקטורטים, לא קיבלו שום הכשרה פורמלית שתאפשר להם בכלל להבין משהו לגבי מדע. הם עורכים "מחקרים" (סמינריונים/תזות/דוקטורנטים), אפילו שהם לא מכירים אף אחת מהמשמעויות הפילוסופיות של "מחקר מדעי". הם פשוט עושים מה שהמרצים שלהם אומרים להם לעשות – זאת בדומה לאנשים הלומדים הנדסה באוניברסיטה. הם לא מבינים כלום במדע, ואפילו מה זה מדע אין להם מושג – פשוט יש להם ידע מדעי מסוים. יש להם ידע מדעי, אין להם הבנה מדעית בכלל.

עכשיו, לגבי מה זה מפריע – שאלה טובה. בגדול, זה יוצר כמה בעיות:

  1. האחת, היא שהרבה מהמחקרים על אוטיזם, עליהם אנחנו שומעים בתקשורת, מבוצעים על ידי המטפלים באוטיסטים, שכאמור, אפילו מה זה מדע אין להם מושג. אני לא יודע כמה מהם, כמובן (איך אני אמור לספור?), אבל ראו למשל את צוות המחקר במרכז לחקר אוטיזם באוניברסיטת בן גוריון, שמלא בצוות מחקר של מטפלים (למעט עוזרי מחקר, שגם להם סביר שאין הבנה מדעית, ומישהו ממחשוב – מניח שהכוונה למדעי המחשב).

האם נראה לכם הגיוני, שיערכו מחקרים על ידי אנשים שאין להם מושג ירוק אפילו מה זה מדע? (אני מתאר לעצמי שאחת מהסיבות למה זה קורה היא מטעמי נוחות – הרי המטפלים גם ככה מתעסקים עם האוכלוסייה, ולכן נוח להם לערוך מחקרים שהם בעצם ניסויים קליניים. ניסוי קליני, הוא סוג של מחקר מדעי, שפירושו:

ניסוי קליני הוא מחקר מבוקר בבני אדם לבדוק את היעילות ו/או הבטיחות של טיפולים. בניסוי נהוג לחלק את המשתתפים לשתי קבוצות הזהות בכל פרמטר מלבד הטיפול, כאשר החברים בקבוצה אחת מקבלים את הטיפול הנבדק והחברים בקבוצה האחרת מקבלים פלצבו (תרופת דמה) או את הטיפול המקובל למצבם. בסיום המחקר משווים את המצב הרפואי של החברים בשתי הקבוצות וכך מחליטים אם הטיפול הנבדק יעיל או לא. (מקור)

אז אני ממליץ – בכל הקשור לאוטיזם, קראו אך ורק מחקרים של מדענים, ולא של מטפלים. קראו מחקרים של חוקרי מוח, פסיכולוגים, נוירולוגים, פיזיולוגים, ביולוגים, וכו' – בקיצור, אנשים שרכשו את השכלתם כדי להיות מדענים ועוסקים רק בזה, ולא אנשים שרכשו קצת השכלה מדעית (והשכלה לא מדעית), רק כדי שיוכלו לטפל באוטיסטים, ולעשות קצת מחקרי פח פאסודו-מדעיים על הדרך.

יש מקרים (אני לא יודע כמה, אז לא אנסה לנחש), בהם המטפלים עצמם נוטים, עקב חוסר בקיאותם במדע, להעדיף ללמוד על עולם האוטיזם מתוך ניסיון חיים מאשר בעזרת השכלה והבנה מדעית נוספת מתוך אמונה עיוורת בפתגמים כמו "חכם לומד מניסיונם של אחרים", וכמו שהסברתי בפוסט הזה – זה שטויות במיץ ומחזק והיטב את טענתי ממקודם, שאין להם מושג אפילו מה זה "מדע".

מובן גם שכאשר המטפלים מבקשים מאוטיסטים להעיד מתוך ניסיון החיים שלהם, הרי שהם למעשה מבקשים זאת לצורך עריכה של מחקרי תיאורי מקרה, שהם:

לרוב תיאורי מקרה מתארים מקרים מעניינים ממחלקות בבתי החולים או ממרפאות. זה אנו תיאור אנקדוטלי או חדשותי, אלא תיאור מדוקדק של המצב הרפואי של החולה ותהליך האבחון שלו ו/או הטיפול בו. תיאורי מקרה חשובים משום שהם יכולים להיות הבסיס לגילוי חדש – בין אם תיאור של מחלה חדשה או של תגובה חריגה לטיפול. עם זאת, תיאורי מקרה אינם הוכחה מדעית ועל מנת להסיק מסקנות תקפות מתיאורי מקרה דרוש מעקב אחרי מאות ולעתים אלפי אנשים לאורך תקופה ארוכה. (מקור)

לא שזה פסול לערוך מחקרים שכאלו – אבל כמו שהציטוט הנ"ל מהאתר של עמותת מדעת מסביר היטב, אלו מחקרים בעייתיים מאוד, בדומה למחקרים מבוססי סקרים. אנחנו הספקנים לא מסתפקים באנקודוטות, משום ש – Extraordinary claims require extraordinary evidence, וכל טענה על אוטיזם מבחינתי היא extraordinary, משום שזה לא נושא יום יומי פשוט (כמו הוצאת רישיון נהיגה, סתם לצורך הדוגמה),

אז אוטיסטים, רגע לפני שהמטפלים שלכם באים ואומרים לכם "בוא ותלמד אותי על אוטיזם מתוך ניסיון החיים שלך" – אל תשכחו שהם בעצם ממליצים לכם להתנדב להשתתף במחקרי פח, המכונים "תיאורי מקרה", ללא קבלת תשלום על ההתנדבות. אני ממליץ לכם בחום לסרב בכל תוקף, ולהפנות אותם לפוסט שכתבתי, על למה לא נכון ללמוד מניסיון חיים, וכמו כן, גם להפנות אותם להסבר על שיטות מחקר מעמותת מדעת, שקישרתי אליו מספר פעמים בפוסט הזאת – שיבינו עד כמה חסרי משמעות המחקרים שהם עורכים, ביחס לשאר סוגי המחקרים על אוטיזם.

עוד קצת על ההשלכות השליליות של למידה רק מניסיון חיים אישי:

הרשו לי לספר לכם עוד משהו על אוטיזם: האם לאוטיזם יש תרופה? זאת גם שאלה ששואלים הרבה הורים.

אז, אם כבר עשיתם גוגל לשאלה הזאת, סביר להניח שכמעט כל מקור אפשרי הבהיר לכם בבירור שאין תרופה שכזו.

אבל בוא וארחיב על זה – כרגע, בכלל לא קיימת דרך לבדוק אם טיפול כלשהו בכלל הצליח "לרפא" אוטיזם או לא. לא רק שאין תרופה – גם עוד לא מצאו דרך בכלל לחפש אחת כזו. המחקר הרציני על טיפול באוטיזם – עדיין לא סיים את שלבי ההכנה המוקדמים שלו.

למה? פשוט מאוד – אוטיזם זה כרגע שונות נוירולוגית. לכאורה, ניתן כיום לבצע ניסויים קליניים בהם מנסים טיפול כלשהו על מדגם נתונים גדול ככל האפשר (של אוטיסטים ולא אוטיסטים), אלא שכדאי לזכור ש:

  • גם אם טיפול כלשהו הוכח כיעיל להפחתת תסמיני האוטיזם ו/או קירוב המצב הנוירולוגי של האוטיסט למצבו של נוירוטיפיקל, אין ערובה לכך שיעילות זאת לא "backfire" אחרי כמה זמן, ואולי התפקוד של האוטיסט ירד אחרי שהוא עלה – דוגמה מצוינת לטיפול בו זה יכול לקרות הוא ABA, טיפול שבו גורמים לאוטיסט להתנהג יותר כמו נוירולטיפיקל, בטכניקות של אילוף (כמו אילוף כלבים). זה כמו לאוטיסט מכות – תן לו מכות, הוא יעשה מה שאתה רוצה. אבל אח"כ, הוא אולי ייכנס לדיכאון מהיחס הנאצי (כן, זה בדיוק מה שמטפלי ה ABA הם מבחינתי ברמה האתית – נאצים) שהוא מקבל מהוריו ומטפליו. וזה בדיוק מה שלא מבינים מי שפרסמו את הכתבה הזו – שהיעלמות תסמיני אוטיזם לא מספיק כדי להוכיח "החלמה" מאוטיזם (מה שגם שאוטיזם הוא לא בהכרח מחלה, כמובן).
  • בנוסף, אוטיזם ידוע כפגיעה נוריולוגית מולדת. זה לא פתאום קורה – זה קיים מכלתחילה. משמעות העניין היא, שגם אם המוח חוזר כביכול למבנה מוח של נוירוטיפיקל, אין זה מבטיח שאין היבטים מסוימים באותו המוח, שחוקרי מוח עדיין לא מספיק מבינים, ששונים ממוח נוירוטיפיקל. הרי, אף חוקר מוח עדיין לא יודע להסביר את כל מבנה המוח האנושי. אם נמשיל את המוח לתוכנה – תתקן את התוכנה, אבל גם אם אתה מתכנת מקצועי, אתה כנראה לא בדיוק יודע איך התוכנה עובדת מאחורי הקלעים, מעבר לקוד שאתה כותב – יכול להיות שעדיין יש בה היבטים לא תקינים שאתה לא יכול להבין.

למידע נוסף על כיצד יוצאת תרופה (או טיפול) כלשהו לשוק, קראו כאן.

יש מיתוסים על אוטיזם?

כן, ועוד איך. לציבור הרחב אין מושג ירוק אפילו מהי ההגדרה הבסיסית של אוטיזם (כפי שהמחשתי בתחילת הפוסט), אז זה הגיוני. יחד עם זאת, אני מאמין שפרופסור אסתר דרומי כבר עשתה עבודה טובה בניפוץ מיתוסים קיימים על אוטיזם[3], וגלעד דיאמנט כתב פוסט מנומק שמפריך את המיתוס הכי אידיוטי מכולם – שחיסונים גורמים לאוטיזם.

לכן, אינני רואה צורך להפריך מיתוסים כלשהן בכוחות עצמי.

על שרלטנים בתחום הטיפולי בנושא:

אכן, כמו שכבר אומר חוקר המוח אילן דינשטיין כאן:

לרפואה המודרנית אין כמעט פתרונות להתמודד עם אוטיזם וזה פותח פתח להרבה שרלטנות. אני שומע על כל מיני פתרונות קסם שקריים, החל מהלא מועילים ולא מזיקים, כמו תוספות מזון למיניהן (לאחרונה שמעתי על שימוש בתמצית חרצני מישמש) ועד טיפולים שהם פשוט התעללות (עד לא מזמן היו בצרפת מטפלים העוטפים ילדים בתכריכים ומשכיבים אותם באמבט עם מים קפואים). זה עסק משגשג ומשפחות מוציאות סכומים אדירים מתוך סבל נוראי. אני אופטימי שכל זה הולך להשתנות.

אכן אילן, אני מסכים איתך ב 100%.

אבל אם אתם הורים לאוטיסטים, הרשו לי לתת לכם טיפים כיצד להימנע משרלטנים. ואני אעשה את זה בדיוק באותה טכניקה שגלעד דיאמנט עושה את זה בתחומים אחרים. גלעד תמיד היה אומר בקבוצה שלו בפייסבוק, שהוא מאמין שהציבור הרחב לומד להבחין בשרלטנים בעזרת דוגמות ספציפיות. אז הנה שתיים (תוך כדי שאני אזהר מהוצאת לשון הרע..):

  • רונית גלפו – אמנם אני לא מסכים עם המרכז לנפגעי כתות שההורים שמשלמים לגלפו נותנים בה אמון בצורה עיוורת (כדי לדעת אם זה נכון, צריך לבחון היטב את תורתה ולקרוא את הספר שלה, "הקוד". בקיצור, צריך לתחקר אותה כמו שתחקרתי פעם את אליעד כהן. ולקח לי שבועות לכתוב את התחקיר לגביו. לא תודה)

אז הרשו לי לעשות את זה אחרת. אני ממליץ לכם (במיוחד אם אתם הורים לאוטיסטים) לקרוא את הכתבה על רונית גלפו בעיתון "הארץ". בכתבה, כמו שאתם רואים, היא הציעה לשקם כל מיני אוטיסטים על סמך תורתה. אבל, אני רוצה לצטט חלק חשוב מאוד מהכתבה ההיא:

"היא ישבה מולנו בעיניים עצומות ואמרה דברים על הילד שלי שאמרתי לעצמי, מאיפה היא יודעת? היא היתה עושה סוויץ' ונכנסת לאיזשהו מקום שממנו היא רואה אותך כאילו ממעוף הציפור. זה לא ייאמן. חודשיים אחרי תחילת המהלך היא אמרה לנו: היום אני נותנת לכם הנחיות. תדרשו מהילד שיגיד משפט. 'משפט?' שאלתי אותה, 'הוא לא אומר מלה'. ואז, אחרי שלושה ימים הוא אמר לנו: 'אמא, אני אוהב אותך'. התעלפנו. פרצנו בבכי. טובי הקלינאים ניסו להוציא ממנו מלים ולא הצליחו".

מה זאת אומרת? ההורים רוצים הילד שלהם, שמאובחן כאוטיסט, יתקשר יותר. הם ניסו קלינאי תקשורת (שזה מטפל שאפשר להגיד עליו הרבה, אבל לפחות יש לו הסמכה אקדמית פורמלית לגיטימית), והם לא הצליחו לעזור להעלות את "התפקוד התקשורתי" של הילד האוטיסט. רונית גלפו כן הצליחה (אולי בגלל אפקט הפלציבו, כמו שהנירולוגית בסוף הכתבה אמרה) להעלות את תפקודו.

ואז, ההורים הסיקו על סמך אנקדוטה זו בלבד, שיש לתת אמון בגלפו ובשיטתה, והתחילו לשלם לה כסף. זו תופעה נפוצה שמישהו מנסה מטפל מוסמך, מתייאש ממנו, ואז מנסה מטפל שמסתמך על ניו-אייג' בולשיט.

ומה ההורים האלה לא הבינו? כמובן – אנחנו הספקנים, האנשים שבאמת אכפת להם מהאמת – אנחנו לא נותנים אמון רק על סמך אנקדוטות וניסיון חיים אישי!

אבל, מה לעשות ואותם הורים אינם ספקנים, ולכן הם לא כשירים להבין זאת. והתוצאה? רונית גלפו ברחה עם הכסף. תראו איזו תותחית על. ניצלה את חוסר הביקורתיות של ההורים כדי לרמות אותם.

וכאמור, רוב המטפלים באוטיסטים הם לא פחות גרועים מההורים הנ"ל – גם הם יעדיפו לתת אמון על סמך ניסיון חיים, ולהסתפק באנקדוטות. אני ממליץ לא להקשיב לדעות שלהם על אוטיזם ברצינות – אלא רק לחוקרי האוטיזם.

  • אליעד כהן – אסביר מה אני הולך לעשות. כבר תחקרתי את אליעד, אני מכיר אותו 10 שנים. אז מה אני אעשה עכשיו? אני הולך לקחת הרצאה ארוכה שהוא העביר בנושא אוטיזם, ולבקר אותה בחריפות. הסרטונים והתכנים של אליעד ידועים באופן כללי כתכנים שכתובים בצפנים שרק מעטים יכולים להבין (ואני אחד מהם). הוא מדבר במושגים משונים, מה שאומר שאני בין הבודדים שיכולים בכלל להבין את טענותיו בנושא האוטיזם. כמו כן, בעוד שאני משוכנע שיש עוד אלפים ועשרות אלפים בישראל, שבדומה לאליעד מפיצים מידע מטעה על אוטיזם – אני אתרכז באליעד, פשוט כי כמו שאמרתי, אני מעדיף להתמקד בדוגמה ספציפית שתמחיש כיצד לזהות מידע שגוי בנושא אוטיזם, וטיפולים מסוכנים.

אז, להלן ביקורת החריפה שלי על "הרצאת האוטיזם" של אליעד (אזהרה: ארוך ביותר). קודם כל, להתרשמותי, לאחר שראיתי את הסרטון כמה פעמים, להתרשמותי, ניתן לסכם למעלה משעה של חפירות באוסף הטענות הבא:

  1. אוטיזם זה כמו פיגור שכלי, בהבדל היחידי שבעוד פיגור שכלי הוא פיגור "כללי", אוטיזם הוא פיגור רק ב "הבנה חברתית".
  2. מה שמכונה בדרך כלל "היגיון", הוא מפרש כ "אמונות" – צריך לחיות ולא למות, וכו'. וזה קשור כי הוא טוען שכאשר אדם בוחר לא להאמין לאמונות רווחות בחברה (שהם פרשנויות לסיטואציות  חברתיות), אז הוא נחשב לאוטיסט.
  3.  גם לבחור לאכול דווקא בכף כדי לאכול מרק, זאת בחירה המבוססת על אמונה.
  4. הוא מעלה רעיון: "מצא את האוטיסט שבתוכך", כלומר, אם אתה כהורה רוצה לטפל באוטיסט, נסה להבין איפה אתה אוטיסט בעצמך. הרעיון הזה, מבוסס על רעיון כללי יותר שאליעד כהן מזכיר באלפים מהפוסטים וההרצאות שלו, לפיו על מנת לעזור לכל "משוגע", אתה צריך להבין איפה אתה משוגע כמונו.
  5. אליעד גם טוען שהאוטיסטים "מייצגים את הספק" – הספק שיש לנוירוטיפיקלים, לגבי הפרשנויות המקובלות שהם מקפידים לתת לסיטואציות חברתיות בכללי.
  6. הוא אף מציין רעיון נוסף, שהוא בהמשך לרעיון מסעיף 4 – שלטפל באוטיסט קשה באותה המידה כמו "לשנות את החלק שבתוכך – את דפוסי החשיבה וההתנהגות שלך – שאתה כבר שנים מנסה לשנות ומבין שהם מוטלים בספק, ולא מצליח". אליעד תמיד אומר לתלמידים שלו שהם לא יכולים לדעת לשנות אחרים, אם הם אפילו לא יודעים לשנות את עצמם, מכל היבט, לא רק אוטיזם.
  7. הוא מתייחס לטיפול באוטיזם בעזרת "לתת לו מכות" כטיפול ABA, וטוען שטיפול זה משעבד את הילד לגחמותיו של המטפל.

אז, קבלו את הביקורת הסופר חריפה שלי על דבריו של אליעד:

  1. קודם כל, אין שום קשר עקרוני בין אוטיזם לפיגור שכלי. נכון אמנם שיש אוטיסטים רבים שהם גם מאובחנים כבעלי פיגור שכלי, אך יש גם רבים עם IQ מעל הממוצע, ואף מחוננים. כמו כן, זה לא נכון להגדיר אוטיזם כ "פיגור בהבנת סיטואציות חברתיות" – אליעד נופל כאן בטעות נפוצה אצל הציבור הרחב. אוטיזם במהותו הוא רק שונות נוירולוגית, ולא בהכרח מתאפיין ב "פיגור בהבנה חברתית" – כי זה רק מאפיין נפוץ של אוטיזם, לא מהותו.
  2. אליעד אמנם צודק, כמובן, בכך שהוא טוען שהפרשנויות המקובלות לסיטואציות החברתיות אצל נוירוטיפיקלים, הם רק אמונות. זה טיעון בנאלי שמבוסס על טענה שנכונה באופן מובן מאליו – שאנחנו כבני אדם, לא יודעים שום דבר בוודאות. היו פילוסופים שחיו לפני הספירה שכבר הבינו את זה, ויש על זה ערך בויקיפדיה.
  3. ראו סעיף 2.
  4. "למצוא את האוטיסט בתוכך" – אני מבטיח לכם שהרעיון הזה הוא ניו אייג' בולשיט. למה? כי אוטיזם זה שונות נוירולוגית, שרק פסיכיאטר (כיום) יכול לאבחן. אז לא, אין אצל הנוירוטיפיקלים "אוטיסט בתוכם" – כי אם נצמד להגדרה המדעית של אוטיזם, אין לנוירוטיפיקלים שום אוטיזם, ולכן הם לא יכולים למצוא את "האוטיסט שבתוכם", כי אין כזה. זה או שיש לך אוטיזם – או שאין לך. אין אמצע.
  5. גם זה לא נכון. לא, אוטיסטים הם לא הכרח ספקנים שמטילים ספק בפרשנויות המקובלות לסיטואציות החברתיות, כי זה בכלל תואם לקונצזוס המדעי הקיים בנושא אוטיזם. הקונצזוס המדעי הקיים חושב שהסיבה שרוב האוטיסטים מפרשים סיטואציות  חברתיות בצורה שונה מהמקובל, היא עקב חוסר היכולת לנסות בכלל לפרש את אותם סיטואציות חברתיות – מה שהמטפלים באוטיסטים מכנים "mind-blindess", כלומר, היעדר היכולת המכונה Theory of mind – היכולת לפרש סיטואציות חברתיות על פי: מה שאני חושב ומרגיש, מה שהאחרים סביבי (באותה סיטואציה חברתית) מרגישים וחושבים לגביה, ומה אני חושב ומרגיש לגבי מה שהם חושבים  ומרגישים, וכיוצא באלה. כלומר, זה לא שהאוטיסטים מפרשים אחרת מאיך שמקובל – אלא שהם בכלל לא מנסים לפרש סיטואציות חברתיות (באופן יחסי לנוירוטיפיקלים). יש דוגמה לכך בניסוי הידוע, המכונה sally-anne test, הבודק את יכולת ה theory of mind של הנבדקים.
  6. גם זה לא נכון. למה? ראו את ההסבר בסעיף 5. שוב – אוטיסטים לאו דווקא מטילים ספק בנורמות, הם פשוט לא מספיק מכירים ומבינים את הנורמות החברתיות. מה שהמטפלים עושים, ברמה רעיונית זו – הוא לגיטימי לחלוטין – הם מנסים לעזור לאוטיסטים להכיר את הנורמות החברתיות (בטיפול CBT בעיקר). זה עדיף ממה שאליעד מציע.
  7. עם זאת, מסכים עם הביקורת של אליעד על ABA. לא יכולתי להסכים איתו יותר.

אז כמו שאתם רואים, הורים ומטפלים יקרים – ככה מזהים שרלטנות בעולם האוטיזם. זהו את אלו שסותרים ידע מדעי קיים על אוטיזם, ושמעודדים אותכם להסתמך רק על ניסיון החיים שלכם (ו/או תיאוריות קונסיפרציה וניו אייג'), ואז לא תפלו בפח לאנשים כמו אליעד כהן ורונית גלפו.

כמה מאובחנים?

שאלה טובה. ככלל, ישנם מגוון מקורות המציינים את העובדה ששכיחות האוטיזם זינקה לאין-שעור בעשרות שנים האחרונות[3] – שזה הגיוני, משום שהגדרת האוטיזם השתנתה והורחבה מאוד לאורך השנים. המספר עשוי בין אחד לכמה אלפים לפני 50 שנה, בעוד היום יתכן ובישראל מאובחנים לפחות 1 ל 100. כמה בדיוק? אין לי מושג, כי אין מקור מספיק אמין בנושא[3] (שלא במפתיע, כי לא נראה שמישהו בארץ טרח באמת לבדוק אחד אחד מי מאובחן ומי לא – יש רק הערכות). אבל לא נורא, זה לא קריטי.

הרי, מחקרים שבודקים זאת צריכים להיות מחקרים אקולוגיים. מחקר אקולוגי הוא:

במחקר אקולוגי נבחן המתאם בין גורם לסיכון לבין מצב מסוים באוכלוסייה כולה ולא בפרטים. מחקר כזה כולל לרוב כמות גדולה מאוד של נתונים, ויכול להוות נקודת פתיחה למחקר מעמיק יותר. אולם למחקרים אקולוגיים יש חיסרון משמעותי, היות והוא נערך באוכלוסייה ולא בפרטים, אי-אפשר להסיק מהם מידע לגבי הקשר בין המצב הנבדק לבין התוצאה. דוגמה למחקר אקולוגי הוא בדיקת אחוז חולי הלב בערים מסוימות ומספר מגרשי הספורט בערים אלה. ייתכן שהמחקר יראה שערים שבהן הרבה מגרשי ספורט יש פחות חולי לב, אולם לא ניתן להסיק מכך על קשר בין שימוש במגרשי הספורט למחלות לב, כיוון שלא בדקנו אם חולי הלב נמנעים מלהגיע למגרשי הספורט. (מקור)

ולא מצאתי כאלו על אוטיזם בעברית..

לקריאה נוספת:

  • הבלוג של אודי הלר, האוטיסט הכי חכם בישראל שיצא לי להכיר. הוא ביקורתי, מתחצף ללא רחמים לכל מי שמעז לדבר שטויות, ובקיצור – ממליץ בחום לקרוא אותו, בדגש על המצב העגום שהוא מתאר על האוטיסטים בישראל – תכל'ס, היחס של הנוירוטיפיקלים כאן בארץ כלפי האוטיסטים, לא מאוד שונה מהיחס של הנאצים כלפי היהודים. נוסף על כך, נראה שהוא מכיר יותר תיאוריות מדעיות ממני על אוטיזם.
  • הבלוג של מורדי בן חמו, אוטיסט וד"ר לפסיכולוגיה, שהעיד כי למד פסיכולוגיה באוניברסיטה כדי שזה יעזור לו להבין סיטואציות חברתיות, ובאופן כללי, נראה שגם הוא ינטה להעדיף מדע על פני ניסיון חיים – בדיוק כמו הספקנים.
  • אתר מרכזי מידע לאוטיזם – זהו ללא ספק, האתר הטוב ביותר שמספק מידע מדעי על אוטיזם. ממליץ בחום לקרוא את כולו. מה שעמותות אפ"י ואלו"ט עושים זה כלום למעט האתר הזה.
  • אס"י – הארגון היחידי בישראל שמונהג על ידי אוטיסטים, או לפחות אנשים שטוענים שהם אוטיסטים.
  • Don’t ever assume autism researchers know what they’re doing. – מאמר מרתק מאת אוטיסטית בתפקוד נמוך (או כך לפחות היא "מתויגת"), שמבקרת את הדרכים של כל מיני חוקרים ומטפלים, למדוד את המיומנויות החברתיות של האוטיסטים, לעומת אלה של נוירוטיפיקלים.
  • קורס בקורסרה על אוטיזם, המועבר על ידי מורה לחינוך מיוחד. חלק מהטענות הכתובות בשורות אלו, מבוססות על החומר בקורס הזה – על אף שכרגיל, קהל היעד המוצהר שלו לא כולל אוטיסטים.

הערות שוליים:

[1] "אחים לספקטרום", אלכסון

[2] Phetrasuwan, S., Miles, M. S., Mesibov, G. B., & Robinson, C. (2009, July). Defining Autism Spectrum Disorders. Retrieved from https://search.proquest.com/openview/85671a7da93da21c411f0fffe10f8be0/1?pq-origsite=gscholar&cbl=25318

[3] בהתבסס על הספר: פרופסור אסתר דרומי, "מסע להבנת הרצף". מחברת הספר, שהיא פרופסורית לקלינאות תקשורת, ציינה כי היא השתדלה לכתוב בספר את מגוון הידע המדעי הקיים על אוטיזם בצורה האמינה ביותר (וכן, היא במפורש לא מזמינה את האוטיסטים לקרוא ספר זה, אבל fuck it, קראתי אותו לעומק בכל זאת). אם כי שימו לב שהספר נכתב על ידי בחורה שמתמחה במקצוע, ולא בתחום מדעי כלשהו – וזה לבד כבר סיבה להתייחס לכל הטענות "המדעיות" בספרה – בערבון מוגבל ביותר. יש לה מעט מאוד השכלה מדעית יחסית לרוב הפרופסורים. עם זאת, אני בכל זאת ממליץ לאוטיסטים ולהורים לאוטיסטים לקרוא אותו – כי הוא נותן מבט מקרוב על צורת החשיבה של המטפלים באוטיזם, ובעיקר, הקלינאי תקשורת בתחום.

פוסט זה הוא דינמי, ויתעדכן לאורך השנים, ככל שאלמד יותר על אוטיזם.

ביקורת על משחק ויכוחים

אוקי, בהמשך לפוסט הקודם שכתבתי, בדיוק שיחקתי בעוד משחק חינמי, שהפעם מהווה "סימולציה" (או "משחק רציני") של ויכוחים וניתוח של ויכוחים (בהמשך אסביר את הכוונה).

אז אתחיל מלחפור עליו, ובסוף הפוסט יש קישורים כדי להוריד ולשחק בו:

מה מעניין בזה?

בגדול, מהות המשחק וגם העיצוב שלו. אתחיל מהמהות.

המשחק נועד ל "אימון" חשיבה ביקורתית, או ליתר דיוק, ל 2 "סוגים" של חשיבה ביקורתית:

  • ספקנות מדעית – תפיסת עולם שלהבנתי, שופטת מה סביר יותר ומה פחות (בדברים הניתנים לבדיקה אמפירית) דרך מידת התאמת ביסוסו ל השיטה המדעית (מי שלא הבין, מוזמן להסתכל פשוט על ההגדרה של זה על פי ויקיפדיה העברית). הדגש הוא על בדיקת דברים באמצעות מיקוד על ההגדרה המדויקת שלהם, ועל איזה ראיות/מחקרים/מאמרים הם מבוססים.

 

וכן, כמובן שהוא עושה דרך הקנייה של "ידע" מסוים, אבל אני מעדיף להסתכל עליו כ – לומדה שמלמדת באמצעות תרגול, ולא ידע, כי הידע שמופץ במשחק נראה לי בעייתי ולא הכי אמין (בהמשך אתן דוגמות כדי לנמק את זה).

כמו המשחק הקודם שסקרתי, זה גם משחק מבוסס-טקסט, ותוכנה מסוג Console Application. אין גרפיקה ואין מוזיקה, והוא לא שוקל כלום.

מה יש במשחק?

לביקורת עצמה, אתחיל מהפרטים הפחות חשובים. "סיפור הכיסוי" (ה storyline) של המשחק הוא פשוט: מישהו "חטף" את בני המשפחה שלכם, ואתם רצים להציל אותם מידי החוטף, שלוכד אותכם כשאתם מתקרבים אליו, ושם אתם צריכים לעבור כמה שלבים, שכל אחד מהם כולל "ויכוח" עם מישהו בסיטואציה משונה כלשהי..

אם כן, אני מניח שאפשר לקרוא למשחק "להביס את אלים" או משהו כזה. יש גם התייחסות לסיפור בכמה ממצבי המשחק, אבל לא אתייחס אליה בפוסט הזה. לא מעניין..

לפני שנדבר על המצבים של המשחק, צריך להבהיר משהו מהותי יותר, על איך בנויים השלבים בו:

לכל שלב יש "נושא ויכוח" מוגדר מראש עבור שני הצדדים שרשום בתחילתו, ושני הצדדים חייבים להיצמד אליו לכל אורך הויכוח. הנושא הזה עשוי להיות משהו שניתן לבדיקה אמפירית, ועשוי שלא.

במשחק באופן כללי, יש כמה "מצבים" לכל שלב:

1 – מצב "משחק רגיל" –

פה אתם מתווכחים עם מישהו בסיטואציה משונה כנ"ל, וצריכים לתפוס אותו מעלה טענה או טיעון פסולים (מבלי שהוא ידע לתקן את זה) או מבחינת הלוגיקה של אריסטו, או מבחינת הספקנות המדעית (כנ"ל). זה יכול להיות כשל לוגי, סטייה מאחד מ "חוקי המחשבה" הבסיסיים, התבססות על מחקרים מפוקפקים, וכולי.

על כל הפסד במצב זה, תקבלו נקודות "שליליות", בעוד על כל ניצחון תקבלו נקודות "חיוביות".

אני במיוחד אוהב כאן את ההבדלה בין הדרכים לנצח בויכוח על נושא "פילוסופי", לבין הדרכים לנצח בויכוח על נושא "מדעי" – באמת מראה את ההבדל המהותי בין מה ששני "סוגי" ויכוחים אלו מחפשים מכלתחילה. יחד עם זאת, יש דרכים להפסיד שתמיד ישארו זהים בשניהם – טיעון מבורות, לדוגמה.

ככה זה נראה בתחילת שלב:

NormalGame1

(להראות ניצחון או הפסד יהיה ספוילר, אז רק אציין ששם זה דומה, רק עם השפעה על הנקודות שלכם שרשומה לכם מול העיניים)

2 – מצב "משחק הרדקור" – 

כאשר אתם נכנסים לשלב במצב זה, אתם עוברים על כמה "חלקים" של השלב, כאשר בכל חלק מוצגים לכם כל התגובות (הגרועות) שהוצעו לכם באותו חלק במצב "משחק רגיל" באותו שלב. בנוסף, יש לכם רשימה (שניתן לקרוא בכל עת במצב משחק זה) של כשלים לוגיים ממוספרים.

מה שאתם צריכים לעשות, זה לציין בכל חלק את מספרם של כל הכשלים הלוגיים הרלוונטיים לתשובות שמוצגות לכם בחלק בו אתם נמצאים, בין אם בגלל שאחת או יותר מהתשובות שם כוללת אותם בתוכה, או בגלל שהיא "מצביעה" על הכשל הזה אצל טענת "האויב" באותו חלק.

על כל כשל שתציינו נכון בכל חלק תקבלו נקודות. יש לכל שלב "סף נקודות" שצריך לעבור כדי "לנצח" בשלב במצב זה.

בנוסף, יש אפשרות לחזור חלק/"מסך" אחד אחורה ולבטל את התשובות שהזנתם ב 2 החלקים האחרונים, כדי לתקן טעויות, אם כי אפשר לעשות את זה רק פעם אחת בכל ניסיון לעבור את השלב:

Hardcore5

כמובן שבלי קשר, צריך לנצח באותו השלב במצב "המשחק הרגיל" לפני שתוכלו לגשת אליו במצב הרדקור.

יש גם "הערות" שהמפתח הוסיף לעיתים קרובות בהרבה חלקים בכל שלב, שמהוות בעיקר רמזים עבור השחקן

אני אוהב את הרעיון, חבל שאין באמת איך לקבוע בביטחון מהם באמת התשובות "הנכונות", אפילו כשמדובר בזיהוי כשלים לוגיים ותו לא..

Hardcore1

(הנ"ל הוא החלק שמופיע בכל שלב בכל חלק במצב ההרדקור, חוץ מהתגובות בסוף, שקיימות לפעמים)

ודרך אגב, הכשלים הקיימים בכל השלבים הם תמיד כשלים לא פורמליים, אגב, כולל בשלבים "הפילוסופיים", בהם נושא הויכוח איננו ניתן לבדיקה אמפירית.. חבל לדעתי, כי מאוד מתאים "ללמד" כשלים פורמליים דרך השלבים "הפילוסופיים".

3 – מצב הפרשנויות

כאשר אתם נכנסים לשלב במצב זה, בתכל'ס, זה לא משחק – אתם פשוט מקבלים טקסטים לקרוא. אבל הוא חשוב וכדאי שאתייחס עליו.

בדיוק כמו במצב "משחק ההרדקור", גם כאן אתם עוברים על כמה חלקים מרכזיים בשלב אליו נכנסתם, רק שכאן במקום "להסביר" את כל הכשלים הקיימים בשלב, כנ"ל, אתם פשוט מקבלים טקסט לקריאה, שמצטט כל תשובה שהוצעה לכם באותו שלב במצב "המשחק הרגיל", ומסביר אותה לעומק – מהי הרלוונטיות שלה לנושא הויכוח, לטענות/טיעונים של "האויב", מה היא מנסה לעשות, מה היא עושה טוב ולא טוב וכולי.

בשלב זה יש גם התשובות למצב "משחק ההרדקור" – בכל פרשנות שנכתבת לכל תשובה, אם אותה תשובה רלוונטית למצב "משחק ההרדקור", רשום בסופה את מספרי הכשלים הלוגיים הקיימים בה. יש גם רשימה של "מהלכים" אפשריים בויכוח (שאינם כשלים) שמצב זה משתמש גם בהם כדי להסביר את התגובות שמופיעות בכל חלק בשלב.

וכדי "לפתוח" כל שלב במצב זה, צריך לנצח באותו שלב גם במצב "משחק רגיל", וגם ב "משחק הרדקור", ואז אפשר (ידנית) לפתוח אותו:

Interaptions1

זה בדיוק מה שמעולם לא מצאתי בשום מקום אחר – העמקה ב "כיוונים" אפשריים שונים שבהם ויכוח על נושא מוגדר מראש יכול לזרום. ככה אפשר להבין ולראות את ה "flow" כאן, את מה שמתרחש "מאחורי הקלעים".

יש גם שימוש רב ב "הערות שוליים" בטקסטים במצב זה – בעיקר לביסוס כל מיני הצהרות שרשומות שם, ממש כמו בויקיפדיה.

רק חבל קצת שהמקורות שמופיעים שם הם לעיתים קרובות ערכים מויקיפדיה, אנציקלופדיה חופשית שכל אחד יכול לערוך..

ולגבי שאר עיצוב המשחק "שמסביב" לזה..

שאר האפשרויות שמופיעות בתפריט הראשי של המשחק כוללות – "ספר עזר" (manual), שגם הוא מהווה טקסט מפוצל לחלקים ומסביר את העיצוב של המשחק (כמו הפוסט הזה) ואת הבסיס לחשיבה ביקורתית, שמירה (פשוט לשמור וזהו), צפייה במצב של השחקן (מיד אתייחס לזה), ואיפוס הסטטוס של השחקן (גם לזה מייד אתייחס).

עכשיו, רק כדי שהעיצוב של המשחק יהיה ברור, הנקודות שהזכרתי קודם כמה פעמים שיש לשחקן, מפוצלות לכמה קטגוריות (4 ליתר דיוק), ובכל אחת יש נקודות "חיוביות" ו "שליליות".

הקטגוריות עצמם הם קבוצות של כשלים לוגיים (כן, אפשר לחלק אותם בעוד דרכים חוץ מפורמלי ולא פורמליי), וכל קטגוריה מייצגת קבוצה אחרת. אם הייתם רוצים עכשיו חומר להעמקה בעניין, הייתי ממליץ להתחיל מקבוצת הכשלים "רד הרינג".

בנוסף לכל זה, לשחקן יש 2 "דירוגים כוללים" במשחק (אחד למצב המשחק הרגיל, ואחד אחר להרדקור), שמחושבים על סמך הנקודות החיוביות השליליות שהשחקן כבר צבר בכל קטגוריה בכל "מצב משחק".

עכשיו, אסביר קודם כל איך השלבים עובדים בקשר לזה, אחרי זה נחזור לאפשרויות בתפריט הראשי.

לגבי מצב המשחק "הרגיל": כאמור, אתם מקבלים נקודות חיוביות ושליליות במצב זה, תלוי אם ניצחתם או הפסדתם, באיזה נקודה בויכוח זה קרה, ולמה. אבל, אין לזה משמעות – מהרגע שאתם מנצחים בשלב, עשויים לקפוץ טיפים למשחק ושלבי בונוס (המהווים טריוויה על נושאים הקשורים לנושא השלב בו בדיוק ניצחתם), אבל מצב הנקודות שלכם במצב זה לא משפיע על שום דבר אחר. אני חושב שהעיקר התועלת של הנקודות האלה היא באיך שהם מסייעות לתת פידבק לשחקן – מה טוב ומה לא טוב בתשובות שהוא בוחר.

אגב, שלבי בונוס נראים פשוטים. דוגמה:

NormalBonus1

לגבי מצב המשחק "ההרדקור": פה, אתם מקבלים נקודות חיוביות על כל תשובה נכונה שאתם מכניסים בכל חלק, ונקודות שליליות על כל תשובה לא נכונה (או תשובה שפספסתם). ככה שכאשר אתם עוברים על שלב במצב זה, מצטברים לכם נקודות חיוביות ושליליות על סמך התשובות שלכם, ועל סמך נקודות מצטבר דירוג. הדירוג הזה קובע אם תעברו את השלב כשתסיימו לעבור עליו או לא:

Hardcore2

  • אחרי שאתם מנצחים בשלב במצב זה, אם עוד לא החלטתם "לפתוח" את אותו השלב במצב הפרשנויות, אתם יכולים לאפס את הנקודות שהשגתם בשלב זה כשניצחתם בו, כדי שתוכלו לעבור אותו שוב עם יותר נקודות:

Hardcore3

  • בשלבים מתקדמים במצב משחק זה, יש דרישות לזמינתן גם מבחינת הנקודות – ככה שאם ניצחתם באותם שלבים במצב הרגיל, אם לא צברתם מספיק נקודות, לא תוכלו לגשת אליהם:

hardcore4

  • גם במצב זה עשויים לקפוץ טיפים למשחק שכתב המפתח במידה כאשר אתם מנצחים בשלב בו.

עכשיו, בחזרה לתפריט הראשי, יש שלוש אפשרויות שם שרלוונטיות לזה:

"view high score" – כאן אתם רואים את כל הנקודות החיוביות והשליליות שצברתם בכל קטגוריה בכל מצב משחק, ואת הדירוגים הנוכחיים שלכם בכל מצב המבוססים על נקודות אלה. זה הכל..

"reset" – אפשרות זו מאפסת את כל ההתקדמות שלכם במשחק, שזה אומר, הכל – כל הנקודות החיוביות והשליליות שצברתם בכל שלב, בכל קטגוריה, ובכל מצב משחק. זה כמובן אומר שכל השלבים שכבר ניצחתם בהם שוב יסומנו כאילו לא ניגשתם אליהם בכלל. ככלל, הסיכוי שתאלצו לעשות זאת אפסי, אבל אם אתם מעוניינים..

"save" – ברור מה זה, אבל אדגיש שהשמירה שזה עושה היא מוחלטת – כל הנקודות בכל הקטגוריות בכל המצבים, כל הדירוגים, כל השלבים הפתוחים והסגורים בכל מצב, וכו'.

לגבי התוכן עצמו שיש במשחק:

עכשיו שכסיימתי לחפור על עיצוב המשחק, שעליו לא היה לי הרבה מה להגיד, אחפור על התוכן שלעצמו.. נתחיל מהתוכן שבשלבים.

השלבים מחולקים ל 4 דרגות קושי (אולי בקרוב יצא DLC למשחק עם עוד שלבים בכל אותם רמות קושי). זה גדול:

שלב 1 – "אלוהים" – לא, השלב הזה לא קשור בשום צורה, לא לתאיזם ולא לאתאיזם. במקום זה, הוא מבוסס על שאלה הזויה במיוחד:

"האם יש הבדל בין יש אלוהים לבין אין אלוהים"?

התשובה ברורה מאליו, כמובן, אבל החוכמה היא לדעת איך להפריך את הדעה ההפוכה לזו המובנת מאליה על פי עקרונות החשיבה הביקורתית עליהם המשחק מבוסס. פשוט, לא תורם כלום לכל הויכוח העתיק הזה על האל, אבל אחלה בתור התחלה. לא ארחיב למניעת ספוילרים,

אבל כן אציין ששלב זה, אולי אפילו יותר טוב מכל שלב אחר, ממחיש את השיטה הסוקרטית ואיך היא עובדת. שואלים שאלה, ומנהלים שיחה שנצמדת לשאלה, עד שמוצאים "סתירה פנימית" שמפריכה את אחד הצדדים. קלאסי ופשוט.

עם זאת, בשלבים אחרים זה לא ככה, בין היתר משום ששלב לא חייב להיגמר ברגע שהשחקן תופס את ה "אויב" ויכוח על טעות – הוא נגמר כאשר האויב נכנע. לכן הם עשויים בחלקם להיראות כמו דיאלוגים סוקרטיים, אבל לא ב 100%.

שלב 2 – "אינטלגנציה" – מה זה אינטגלציה ואיך ניתן למדוד אותה לדעתכם? IQ, נכון? או אולי זה לא כל כך פשוט..

אני ממש מתקשה עד היום להבין מה זה אומר בכלל, נראה לי כאילו כל אחד מגדיר את המושג הזה איך שמתחשק לו (בדומה למושג "אלוהים", אגב – כנראה יש סיבה טובה למה יש את שני השלבים האלה "בסמוך"..).

בכל אופן, בשלב הזה אתם בעיקר מערערים את הקשר בין מבחן ה IQ לאינטגלנציה. כאן עקרונות הספקנות המדעית חשובים ורלוונטיים.

אגב, כדאי להדגיש שבהחלט ניתן להוכיח קשר (ולמעשה, לפי ויקיפדיה, כבר הוכח), או לפחות קורלציה גבוהה, בין אינטלגנציה למנת משכל המבוססת על מבחן ה IQ.

אבל אפשר גם, בנסיבות אחרות (והמבין יבין), לערער את הקשר הזה ואת הקורלציה הגבוהה הזאת. זה מה שאתם עושים בשלב הזה במשחק.

שלב 3 – "בעיית גוף-נפש" – סוגיה פילוסופית קלאסית אולי כמו סוגיית הבחירה החופשית.

בשלב, האויב נגדו אתם מתווכחים מהווה "מטראליסט" כלשהו, בעוד אתם צריכים להפריך אותו ואז לייצג "אידיאליסט" כלשהו ולהוכיח עמדה אידיאליסטית כלשהי..

כמובן שבמציאות, למטראיאליסטים יש הרבה טענות, וגם לאידיאליסטים, וגם לעמדות האחרות בנוגע לבעיית גוף-נפש. אתם מפריכים פה רק "מקרה אחד" של מטראליזם.

שלב 4 – "NLP" (בעברית: "ניתוב לשוני פיזיולוגי") – אני מאוד, מאוד אוהב את השלב הזה משום שהוא מזכיר לי, במידה רבה מאוד, שדיברתי על כל מיני היבטים של חשיבה ביקורתית שקשורים לכל מיני "מוצרים" שיעילותם לא מוכחת (ראו לדוגמה בפוסט הזה).

במילים אחרות, עצם קיומו של השלב הזה, בשילוב עם העובדה ש NLP זו שיטה שמוכרים דרכה כל מיני טיפולים תמורת כסף, ממחיש את הקשר והשימושיות של חשיבה ביקורתית במובן הכלכלי, באופן "אינטרקטיבי". קצת יותר שימושי מסתם להתווכח "באוויר".

בכל אופן, על השלב עצמו אין לי ממש מה להרחיב, אבל אעיר שכמובן גם כאן, הויכוח הוא רק נגד "מקרה אחד" של אדם אחד שתומך ב NLP, ולא מתיימר לייצג את כל התומכים בתחום זה.

זה גם השלב היחידי שבו העקרונות של "הספקנות המדעית" דומיננטיים במיוחד, בגלל שיש בשלב זה המון תגובות אפשריות שכוללות רפרנסים למחקרים ומאמרים אקדמיים (אמיתיים). פה מתחילים להיכנס כל הדברים שבודקים בדברים האלו – תקפות חיצונית ופנימית, פרטים לגבי מחקרים כמו קבוצת ביקורת, וכולי..

שלב 5 – "קורלציה" (מתאם) – אוקי, זה כנראה השלב היחידי במשחק שרלוונטי ל ספקנות פילוסופית, שכן נושא הויכוח, הוא האם יש קורלציה לכל דבר (כלומר, האם כאשר כל דבר משתנה, בהכרח משהו אחר משתנה יחד איתו), בעצם שואל האם בכלל קיימת היכולת לדעת איזשהי "קורלציה" למשהו, בעוד ספקנות פילוסופית היא על עצם היכולת לדעת משהו בכללי.

הוא מבוסס כנראה על חלק בפילוסופיה של פילוסוף מסוים, אבל לא אציין ואפרט עליו, שוב, כי זה יהיה ספוילר.

מה שכן, אחד התגובות האפשריות בשלב זה מזכירות לי מאוד את הפוסט הזה – הטענה שאם מישהו לא מסכים איתך, זה כי הוא "אטום מחשבתית". אז אם כשתנסו לזהות את הכשלים בתגובה זו במצב ההרדקור של שלב זה, יתכן והפוסט שקישרתי אליו לפני 2 שורות יעזור 🙂

בהערת אגב – חבל לי שאין התייחסות במשחק להטיות קוגניטיביות, כי זה מאוד רלוונטי לספקנות מדעית. הטיות חשובות לזיהוי גם כשמתווכחים על מחקרים (לזיהוי "הטיה" במדגם של המחקר, לדוגמה), וגם עבור הספקן עצמו, כדי שידע לזהות מתי הוא נופל בהן ואיך הן משפיעות על גיבוש דעותיו.

מבחינת ספר העזר – מעבר להסברים על העיצוב של המשחק, הוא מסביר גם:

  • מה הם בכלל טיעון וטענה
  • מהם טיעונים אינדוקטיביים ודדוקטיביים וההבדלים ביניהם
  • סוגים שונים של בעיות בהגדרות – ערפולדו משמעות..
  • מה זה טיעון תקף, בין אם בפילוסופיה, או, טיעון "תקף חיצונית" ו/או "תקף פנימית" במדע..
  • טיעון הרגרסיה, כלומר.. ההסבר ללמה אסור במשחק לשאול 'למה' כל הזמן וזהו.
  • דוגמות להתעלמויות שיכולות "לקרות" בעת ויכוחים, עם דוגמות לכאלו בעלות כשלים מקבוצת הכשלים "רד הרינג".
  • בהערת אגב – יש גם ציון מונח בשם "כשל רטורי", שזה כל כשל שנמצא בטענה/טיעון שנטענים מפאת שימוש בטכניקה רטורית כלשהי (כמו פאתוס או לוגוס). נשמע לי כאילו המפתח המציא את זה..

הצצה לאיך זה נראה:

Manual1

ׁ(הנ"ל הוא ה "מסך"/הדף השני של ספר העזר)

ולגבי הטיפים – הטיפים, באופן כללי, על אף שלפעמים מנוסחים באופן מגוחך (ציטוט מאחד מהם: "what is super-special-awesome about.."), מספקים למעשה שילובים של טיפים והעשרות (בניגוד למשחק ההשקעות, פה אין הפרדה ביניהם), שלפעמים מדברים על החומר שהמשחק לא שילב (יש טיפ עם דוגמה לטיעון עם כשל פורמלי, לדוגמה), ולפעמים מעמיקים בחומר שקיים כבר במשחק ומוצג בספר העזר שלו (לדוגמה, יש טיפ עם העמקה בסוגים מסוימים של כשל לוגי מסוים שצוין בספר העזר, ללא ספוילרים), וטיפ אחר שמעמיק במשהו מרתק שקשור לשלב ה NLP (על איך "להתווכח" על יעילות שיטות ודיאלקטיקות מסוג זה).

לסיכום..

אחלה תוכנה לקצת תרגול מעשי של חשיבה ביקורתית בהקשרים של פילוסופיה ומדע, על אף שכנראה רבים יוכלו למצוא ניסוחים גרועים/חלקים מפוקפקים וכולי –

בכל מקרה "רמת המציאותיות" של המשחק מוגבלת ביותר, כיוון שהשחקן לא יכול לנסח טיעונים ודעות משלו, שזה לא למה לא היתי רואה אותו כמשחק סימולציה.

אפשרויות הורדה והפעלה:

  • לחצו כאן כדי להוריד את הגרסה של המשחק שמחייבת התקנה על המחשב האישי בטרם הפעלתה.
  • לחצו כאן כדי להוריד את הגרסה של המשחק ש (כמעט) זהה לגרסה מהסעיף מהקודם, רק שאיננה מחייבת התקנה להפעלתה.
  • לחצו כאן כדי לגשת לדף "הרשמי" של המשחק, שם הוא עשוי להתעדכן.

לאחר ההורדה, צריך פשוט לפתוח את הקובץ (הדחוס) שהורדתם, לחלץ את התיקייה של המשחק לאיפה שבא לכם, וכל שאר ההוראות הבסיסיות (כולל הליך ההתקנה) כתוב במסמך שבתיקייה בשם "README BEFORE PLAYING".

אז מה אתם חושבים על המשחק הזה? אשמח לשמוע בתגובות.

ספקנות מדעית – מדריך לדיונים/ויכוחים/כל חילוף דעות באשר הוא – חלק ו'

הערה חשובה: הפוסט הזה לא בהכרח מייצג את הגישה/צורת המחשבה של כל "הספקנים המדעיים" למיניהם (מה שנראה לכם, שאני מכיר את כולם?), ולא נכתב בידי "מקצוען" בנושא או משהו בסגנון. ממליץ להתייחס לכתוב כאן בעירבון מוגבל, בתור נקודות למחשבה, ולא מעבר.

לפני שבכלל אסביר מהי ספקנות מדעית, אציג את ההקשר:

אנחנו כל הזמן מקבלים החלטות בתחומים שונים: בריאות, עבודה ועוד המון.

הספקנות המדעית רלוונטית לא רק לניתוח כל טיעון מדעי (למי שלא מבין את הכוונה, ראו חלק ב'), אלא גם לכל אותם החלטות שאנחנו מקבלים (במיוחד בתחום הבריאות, אגב [לדעתי]). זה לא רלוונטי לאף אחת מ 'מסגרות השיחה' שדיברתי עליהם בחלק א', אבל עדיין הליך קבלת החלטות שלנו כולל גם "חילופי דעות" (ביננו לבין עצמינו), ככה שזה קשור.

צורת החשיבה הרלוונטית לספקנות המדעית כוללת כלים לבדיקה עצמית של אותם "חילופי דעות" שחולפות בתוכנו בעת הליכי קבלת החלטות.

הבהרת מושגים

עכשיו שהבהרתי זאת, נגדיר את המושג 'ספקנות מדעית', בחלקים:

ספקנות – להבנתי, ספקנות היא גישה(שאולי ניתן להגדירה כ היוריסטיקה), הדוגלת בשימוש בחשיבה ביקורתית כדי לדעת כמה שיותר דברים נכונים.

אגב, תוספת שימושית: המושג 'חשיבה ביקורתית' מייצג צורת חשיבה שדוגלת בחיפוש 'הבעיות הפוטנציאליות' בכל טיעון, אותם הצגתי בחלק ג'. כך גם ב בשיקולים פרקטיים כאלו ואחרים בתור מעיין 'תמרורי אזהרה' (אפרט בהמשך על 'תמרורי האזהרה' המדוברים),

אם כי שימו לב שספקנות מדעית רלוונטית אך ורק לטיעונים אינדוקטיביים (אם אתם לא זוכרים מה זה, ראו בחלק ב' , כלומר, במסגרתה כל טענה שנבחנת – לא נבחנת "מתחילתה ועד סופה", אלא רק לפי סימנים שעשויים "לחזק" או "להחליש" את סבירות נכונות הטענה, בעיניי בוחן הטענה. "תמרורי האזהרה" הנ"ל הם סימנים שמחלישים את הטיעון בעיניי מי שרואה אותם ככאלה.

טוב, אז עכשיו כשהבנו את המושגים האלו, נתחיל להסביר ספציפית מהי ספקנות מדעית:

ספקנות מדעית היא היישום של הספקנות הפילוסופית (עליה ארחיב בפוסט אחר) – על נושאים מדעיים, או במונחים שלי – על כל "טיעון מדעי".

אני כבר יאמר שלספקנות מדעית יש "חוקים" משלה. ספקנים מדעיים לא בהכרח נמנעים כמו מאש מכל כשל לוגי אפשרי, ולא בודקים אף טיעון שהם בוחנים "עד הסוף" (על כך בהמשך).

וזאת בגלל שניתן להבנתי, להגדיר ספקנות מדעית גם כספקנות "פרקטית".

מאחר וספקנות מדעית מתמקדת בטענות "פרקטיות", יש מאחורי היישום שלה גם שיקולים "פרקטיים", כמו לדוגמה:

א. ניסיון עבר – אם ספקן מדעי מזהה טיעון בעל מבנה זהה לכזה שכבר ראה בעבר, שמבחינתו, כבר הופרך "במידה סבירה" (על "רמת הוודאות" שספקן מדעי צפוי לשאוף אליה, אפרט בהמשך), הוא לא "יבזבז את זמנו" בניתוחים ובדיקות על טיעון זה, כי החיים קצרים מדי מכדי לבדוק כל דבר שאנחנו רואים.

לדוגמה: אם במקרה מסוים מיסטיקן כלשיהו אמר לספקן מדעי כלשיהו, שאם יענוד על צווארו קמע מסוים במשך שבוע, הוא יפסיק לריב עם אשתו. הספקן עושה כדבריו, ולמרות זאת במשך השבוע הוא רב הרבה עם אשתו. אם מישהו אחר יציע לו קמע דומה ויגיד לו "היית איזה בעיה קטנה עם הקודם, הפעם זה יעבוד", ואז הוא שוב יעשה כדבריו, ואז שוב זה ייכשל, וחוזר חלילה – סביר להניח שאחרי כמה פעמים בודדות (ואולי אפילו לפני הפעם הראשונה!) הספקן יסיק שכל בדיקה של האפקטיביות של אותו קמע לא מצדיקה את הטרחה עבורו.

ב. (אוסיף עוד בהמשך)

מה ספקנים מדעיים מחפשים?

כשבוחנים טיעונים לא מעשיים, אפשר לבדוק אותם מ א' עד ת', ורמת הוודאות (כלומר, המידה בה הספקן בטוח בדעתו לגבי הטיעון שאותו הוא בחן/בוחן) שספקנים פילוסופים שואפים אליה גבוהה הרבה יותר מזו שהספקנים המדעיים שואפים אליה (שכן ספקנים מדעיים נעזרים יותר ב "שיקולים פרקטיים", וכנ"ל, על כך בהמשך).

מעבר לכך, יתכן שיש טעם לציין את הערעורים על השיטה המדעית ועל הנחות היסוד של המדע ככלל. לדוגמה, יש את הפילוסופיה של דייוויד יום, שהראה שאף אחד (לפחות בזמנו) לא הצליח להוכיח בצורה תקפה (פילוסופית, כן?) שלכל דבר בהכרח יש סיבה. כפי שניתן לראות בספר "הזמנה לפילוסופיה" (ארחיב על זה בפוסט אחר).

מה שכן, ספקנים מדעיים שואפים "לפתח" מטא-קוגניציה על ההטיות הקוגניטיביות שלהם. הבה נסביר:

הטיה קוגניטיבית – ראשית, המילה "קוגניטיבית" מייצגת הליך מחשבתי: תפיסה, זיכרון, שיפוט או הנמקה. עכשיו, נראה לי שקשה להגדיר את המילה "הטיה", אבל בגדול, להבנתי הכוונה לרצון להאמין במשהו, בלי קשר ללהצדיק אותו לוגית.

כך שהטיה קוגניטיבית, להבנתי, היא תופעה שיכולה לקרות בהליך החשיבה שלנו, עקב רצון להאמין ברעיון מסוים. לדוגמה, אם אנחנו רוצים להאמין שטיפול X עובד, אנחנו עשויים לחפש הוכחות לכך, תוך התעלמות מוחלטת מכל ההוכחות לכך שטיפול X לא עובד. זה עקב הטיה שעשוי להיות לנו לטובת טיפול זה.

חשוב להדגיש את ההבדל בין הטיות קוגניטיביות (והטיות בכלל) לבין כשלים לוגיים, שכן שניהם בעצם קשורים להליך מחשבתי כלשיהו, ולפי כך ההבדל ביניהם עשוי להיראות מטושטש.

ההבדל המהותי בין הטיות קוגניטיביות לכשלים לוגיים הוא שכשלים לוגיים מתייחסים אך ורק לטיעון עצמו ללא שום קשר לאדם הטוען אותו, בעוד הטיות קוגניטיביות מתייחסות להליך המחשבתי שאדם עובר כאשר הוא מגבש עמדה לגבי כל דבר(כלומר, הטיה קוגניטיבית מתארת תופעה המשפיעה על הליך גיבוש העמדה של אדם לגבי משהו, בעוד שכשל לוגי מתייחס רק לתוכן שיש בטיעון ספציפי (שכל 5 חלקיו, שתיארתי ב חלק ב' – מייצגים הליך מחשבתי) – חלק ההיסק של הטיעון, ליתר דיוק).

מטא קוגניציה = מטא-קוגניציה זהו מושג המתייחס למודעות על הליכים קוגניטיביים שעוברים על אדם, וליכולת "לחשוב על המחשבות" – דהיינו, להבנתי, לחשוב על אותם הליכים קוגניטיביים "מגבוה" ולהתבונן עליהם.

הספקנים חותרים למטא קוגניציה, במובן של מודעות להטיות הקוגניטיביות שלנו, כלומר, היכולת "לבצע" הליך מחשבתי שמתבונן מגבוה על הליכים מחשבתיים אחרים של הספקן, כדי לזהות הטיות שאולי משפיעות עליהם. זה חשוב עבור 2 מטרות לפחות:

א. לבנות טיעונים עם מינימום בעיות פוטנציאליות

ב. לא ליפול בטכניקות השכנוע שתוארו בחלק ה', כאשר חלק גדול מהם "מנגנות" (מנצלות) הטיות שונות.

בנוסף, חשוב להדגיש שספקנים מדעיים, בניגוד מוחלט לספקנים פילוסופיים, משתמשים ב "היוריסטיקות" – כללי אצבע לפיהם הם מקבלים "רושם ראשוני" על כל טיעון וכמה מפוקפק הוא נראה. הם אינם קשורים ללוגיקה כלל וכלל, אלא לשיקולים פרקטיים בלבד. על כך בהמשך.

בגלל הבדיקות האובססיביות של ספקנים כלפי ההטיות שלהם, הם לא מגבשים דעה בקלות, אלא אצלם זה תהליך איטי מאוד, עם אינספור בדיקות ובחינת אפשרויות על כל דבר קטן, ולכן, ספקנים מתקשים מאוד להגיע לרמת וודאות גבוהה (במיוחד ספקנים מדעיים), ולכן ספקנים מדעיים משתמשים ב "קיצורי דרך", שהם ההיוריסטיקות הנ"ל.

אז איך בתכל'ס בודקים כל טענה "מדעית", לפי גישת הספקנות המדעית?

ובכן, להבנתי, זה הולך ככה:

כאשר ספקן מדעי נתקל בכל טענה "מדעית", הוא קודם כל מנתח אותה בהתאם למגוון היוריסטיקות (כנ"ל). ההיוריסטיקות האלו קשורות גם ל 'הבעיות הפוטנציאליות', וגם לכל מיני שיקולים פרקטיים.

דוגמה להיוריסטיקה הרלוונטית לשיקולים פרקטיים: כאשר מישהו מעניק ומציע משהו שכולל את כל המאפיינים המהותיים של טיפול נפשי – אך טוען כי הוא איננו בעל מקצוע הרלוונטי לתחומי הנפש (למעט תחומים שעיסוק לא דורש שום השכלה, כמו ייעוץ ואימון אישי) – זה מדליק נורה אדומה, מה שעשוי להיקרא "הערות כסת"ח" (כסת"ח = כיסוי תחת) – לעסוק בתחום הנפש בצורה זהה לזו של בעלי המקצוע (בתחומים שדורשים רקע), תוך מניעת הסתבכות משפטית שיכולה לקרות ע"י התחזות אל אותם בעלי המקצוע.

בדיקה של דבר כזה, מחייבת למעשה בדיקה של מגוון טענות שאותו "מטפל" טוען לגבי עצמו ולגבי הטיפול שהוא מציע, ויש כאן מידה מסוימת של התמקדות בטוען הטענה, במקום בטענה לגופה – מה שנחשב בפילוסופיה לכשל לוגי (אד הומינם).

מפאת זאת, וכנ"ל – ספקנים מדעיים לא יסתפקו בניתוח אותם "תמרורי אזהרה" כדי לגבש דעה על נכונות של טענה (או במקרה הנ"ל, אוסף של טענות מהותיות לגבי הטיפול המוצע הנ"ל), אלא רק ישתמשו בהם לקבלת רושם ראשוני על אוסף הטיעונים שהם בוחנים (לגבי הטיפול הנ"ל, במקרה הזה).

לאחר מכן, אחרי שאותו ספקן מדעי בדק את תקפותם (הפילוסופית) של מגוון טענות הרלוונטיות לאותו טיעון (בעיות פוטנציאליות בכל טיעון), וקבלת רושם ראשוני באמצעות ההיוריסטיקות (תמרורי האזהרה) הנ"ל, הוא עשוי לעבור לשלב הבא: ביצוע ו/או חיפוש של ניסויים מבוקרים הרלוונטיים לטיפול, כדי להסיק מסקנות כמה שיותר "סבירות" לגבי האפקטיביות של אותו טיפול (כמה הוא עוזר).

כדי להבהיר זאת, נתחיל מההגדרה של המילה "מבוקרים". ניסויים מבוקרים, להבנתי, הם ניסויים שהממצאים שלהם נבדקים בצורה ביקורתית, באמצעות ביקורת עמיתים ובחינה של הטיות אפשריות (על כך בהמשך).

עכשיו, אותם ניסויים תמיד נעשים במסגרת מחקרים, אחרת אין בהם טעם. ספקן מדעי יחפש (ולא יבצע) מחקרים שנעשו לגבי הטיפול ההוא (או לפחות קשורים אליו בצורה ישירה, אם כי קשה לי להדגים זאת), וישפוט את "איכות" כל אחד מהמחקרים שהוא יבחן, לפי סטנדרטים מסוימים (שיוצגו ויוסברו בהמשך). את דעתו הוא מגבש לפי שקלול משולב של מהם מסקנותיהם של המחקרים האיכותיים ביותר, ומהם המסקנות אליהם הכי הרבה מחקרים מצביעים (מבין אלו שבחן).

וכיצד שופטים את איכותו של כל מחקר?

ובכן, כדי להבין זאת, הבה אציג מבנה הבסיסי של כל מחקר מדעי (חוץ מהרקע שלו):

א. שאלת מחקר – החוקרים מגדירים היטב מה הם רוצים לחקור.

ב. היפותזות – ההשערות הראשוניות של החוקרים לגבי תוצאות המחקר, בטרם יישומו.

ג. שיטת המחקר – השיטה לפיה החוקרים יבצעו ניסויים ו "ייקחו" מהם נתונים כלשיהן, מהם הם "יגזרו" את התשובה.

ד. תוצאות הניסוי – החוקרים (או העוזרים שלהם?) מזינים לטבלאות את הנתונים של תוצאות הניסוי (ללא הסקת מסקנות מהם)

ה. דיון – בחלק זה החוקרים מעלים דעות לגבי מה לדעתם נובע מאותם נתונים – אלו מסקנות ניתן לדעתם להסיק מנתונים אלו.

ו. רפרנסים – התייחסויות לחומר נוסף, גם למען ציון מקורות, וגם למען אפשרות לקריאה נוספת.

זה לגבי המבנה. כעת נציג מושגים הרלוונטיים לעולם המחקר המייצגים את הסטנדרטים לפיהם ספקן מדעי שופט את איכותו של כל מחקר:

א. ביקורת עמיתים – כל מחקר שהסתיים, לפני שניתן לפרסום בכתב עת מדעי – הוא חייב לעבור ביקורת עמיתים, דהיינו, בדיקה המחקר מצד אחרים (אני חושב שאלו תמיד אמורים להיות מומחים בתחום המחקר). מחקר שלא עבר ביקורת עמיתים ולא התפרסם בכתב עת מדעי, נחשב לפחות איכותי.

ב. קבוצת ביקורת – בכל מחקר מדעי בתחום הרפואה (ואולי בעוד תחומים?), יש "קבוצת טיפול"(אם כי אני לא בטוח שזה השם המקובל) ו "קבוצת ביקורת" – בהם "משתמשים" על מנת לבדוק את יעילותו של טיפול מסוים. הרעיון פשוט: "קבוצת הטיפול" מקבלת את הטיפול הנבדק עם מרכיבו הפעיל, בעוד שקבוצת הביקורת לא מקבלת את הטיפול. משווים בין מצבם הבריאותי של כל המשתתפים בשתי הקבוצות, זמן מה לאחר שקבוצת הטיפול מקבלת את כל הטיפול, ולבסוף מבצעים את ההשוואה, כאשר הסקת המסקנות מהשוואה זו נעשית עם לקיחה בחשבון של אינספור הטיות אפשריות, אפקט פלצבו ועוד. מחקר שבודק טיפול מסוים ולא כולל קבוצת ביקורת, הוא פחות איכותי, כי לא ברור בכלל איזה ההבדל הטיפול עושה בין מי שמקבל אותו לבין מי שלא.

ג. שיטת המחקר – כנ"ל – שיטת המחקר קשורה היטב לתוקף החיצוני(או לאמינות?)* של המחקר, כלומר – לסיכוי שמסקנות המחקר צפויות להיות נכונות תמיד וניתנות ל "שחזור אינסופי". כי סקרים לדוגמה, הם שיטות מחקר בעייתיות יותר, כי סקר, מעצם הגדרתו, משתמש ב מדגם לצורך הכללה.

  • אם המושגים "תוקף חיצוני" ו "תוקף פנימי" זרים לכם, כתבתי עליהם בחלק ב'.

ד. הטיות – האם החוקרים לקחו בחשבון כל הטיה אפשרית לפני שגבשו את דעותיהם (ראו סעיף ה' במבנה המחקר).

ה. כשלים לוגיים – כמובן, הספקן המדעי מחפש כשלים לוגיים בטיעונים של החוקרים בסוף המחקר.

(אולי אוסיף עוד)

לכל הסטנדרטים שתוארו לעיל, יש קשר הדוק גם לתוקף הפנימי של הטענות שטוענים החוקרים בסיום המחקר – שתלוי בהליך הסקת המסקנות של החוקרים (האם לקחו בחשבון הטיות וכולי), וגם ב "איכות המחקר" באופן כללי. מחקר יותר איכותי = מחקר יותר תקף גם מבחינת "תקפות פנימית" וגם מבחינת "תקפות חיצונית".

לקריאה נוספת

רשימה גדולה (ומפוצצת במקורות) של הטיות קוגניטיביות, מאת ויקיפדיה האנגלית

על ביקורת עמיתים ועל איך בודקים מחקרים באופן כללי, אני ממליץ על הפוסט הזה: המדענים השמרנים האלה לא מפסיקים לשנות את דעתם!.

דוגמות ל "תמרורי האזהרה" שדיברתי עליהם: ערכה לזיהוי אשליות – 10 תמרורי אזהרה.

על אפקט פלצבו –עמ' 88 – 103 מהספר "חשיבה חדה".

(ספוילר: מדובר באפקט שגורם לאדם שעבר טיפול מבלי שקיבל שום מרכיב מהותי של הטיפול, להאמין שהוא כן קיבל מרכיבים מהותיים בטיפול ושמצבו השתפר בעקבות זאת, כשפועל מצבו השתפר מסיבות אחרות, כגון, עצם האמונה שמצבו היה אמור להשתפרלכן, ספקן מדעי לא יחשוב על טיפול מסוים כיעיל עד שלא יוכיח את עצמו כיעיל יותר מהיעילות שאפקט פלצבו מסוגל להביא (לכל הפחות)).

דוגמה לתכנון ויישום של ניסוי מבוקר, מאת גלעד דיאמנט

זהו!

בפוסט הבא .. אני עוד לא בטוח על מה אדבר. אבל אני די בטוח שהמדריך לא יסתיים עם הפוסט הזה.

מבוא – מדריך לדיונים/ויכוחים/כל חילוף דעות באשר הוא – חלק א'

אז כן, חלק לא קטן מהפוסטים בבלוג זה קשורים ל "דיונים"(בעיקר הפוסטים בעמוד הזה, והפוסט הזה). וכן, פרסמתי אותם ללא שום מבוא לזה, וחבל, אז הנה..

הגדרות המושגים הבסיסיים:

ראשית, נזכיר שכשני צדדים באינטראקציה, לפני שבכלל חושבים על כל העקרונות של ניסוח טיעונים, חשוב להבין באיזה סוג של אינטראקציה אנושית מדובר, כי זה מאוד רלוונטי ל "התנהגות הפרקטית" שלכם באינטראקציה. הרי לא בכל אינטראקציה יש חילופי דעות.

ניתן לחלק את כל סוגי האינטרקציות לפחות ל 2 סוגים:

  • נאום (speech) – יתכן וגם אמרות במסגרת "הרצאה" ו/או "פרסום מאמרים ברשת" יכולים להיכנס לסוג זה. זהו סוג של אמרות שמטרתם, בתמצית, היא לשכנע – מבלי לתת לצד השני להגיב (או לתת, אבל לא להגיב לו חזרה, כדי לא לפתוח בדו-שיח).

  • שיחה (conversational) – אמרות שנאמרות במסגרת דו-שיח, כלומר, אמרות שנאמרות כדי שהצד השני יגיב להם, ואז הצד הראשון יגיב חזרה, ואז הצד השני, וכו'. אני אוהב לקרוא לזה "אינטראקציה אינטראקטיבית".

בסדרת פוסטים זו אתמקד אך ורק בשיחות – בסוגים שונים של אינטראקציות אנושיות, שמטרתם היא לפתוח בשיחות, בהם יש חילופי דעות.

כעת, הבה נגדיר כמה סוגים של שיחות בהם יש חילופי דעות בין 2 צדדים או יותר:

דיון (Discussion) – מודה שלא הצלחתי למצוא לזה הגדרה חד-משמעית, אבל הנה אחת טובה בעיניי:

"consideration or examination by argument, comment, etc., especially to explore solutions"

במילים אחרות, מדובר בחילופי הדעות בין 2 אנשים או יותר, תוך כדי שהם מנתחים את הדעות של האחרים, אולי בשביל להגיע להסכמה/פשרה כלשיהי לגבי משהו (בניגוד לדיבייט, בו לעולם לא מגיעים להסכמה או אפילו לפשרה – על כך בהמשך), או סתם כדי להרחיב את האופקים.

רק כדי לבהיר את המילה "פשרה" (כן, לא "המקום" האופטימלי להעמיק במילה הזאת, סורי) – למילה זו יש יותר מפירוש אפשרי אחד. להבנתי, פירושה בהקשר של חילופי דעות, הוא מצב בו שתי צדדים באים לשיחה מסוימת כשאחד אוחז בעמדה X ואחר עמדה Y, והם משוחחים, ובסוף השיחה, אף אחד מהם לא בהכרח משתכנע שהעמדה שהייתה לו לפני שהשיחה שגויה או אפילו מפוקפקת, אבל הם מגיעים להסכמה על רעיון Z שמספק את שניהם ומוביל לסיום השיחה.

עוד הגדרה שיכולה (לדעתי האישית) להתאים, היא שיחות שלא בהכרח נעשות לצורך שכנוע "מוחלט" (גם פשרה יכולה לספק את 2 הצדדים) בעמדה כזו או אחרת, והמשתתפים בהם לא בהכרח מניחים מראש(לפני הדיון) שהם צודקים. עם זאת, בדיון לא בהכרח יש הסכמה על נושא הדיון, צורת הדיון וזמן הדיון בטרם תחילתו.

אציין גם שזה סוג הדו-שיח המתאים לפחות לדיאלקטיקות מסוימות (= מתודות פילוסופיות לחיפוש האמת), כולל השיטה הסוקראטית, אליה אתייחס בהמשך.

ויכוח (argument)שימו לב קודם כל שלמילה "argument" יש משמעות נוספת: טיעון שמועלה בעת ויכוח. לא להתבלבל.

עכשיו, לגבי ההגדרה, אני בשיא הכנות לא הצלחתי למצוא ולו הגדרה אחת ברשת שמסבירה בצורה האמינה והמבוססת ביותר את ההבדל בין ויכוח לבין דיון ודיבייט, אבל אציין את תפיסתי האישית, כי מה לעשות וחייבים להגדיר את המילה הזו איכשהו.

ויכוח בעיניי, הוא כמו דיון, רק שבו תמיד(בהכרח) יש מחלוקת(אי הסכמה) כלשיהי שעליה הוא "מושתת", והוא נעשה בעיקר לצורכי שכנוע, ופחות על מנת לשמוע נקודות מבט נוספות על הנושא עליו מתווכחים, ושנפוץ "להיכנס" אליו עם דעות קדומות, שמתחיל ללא הסכמה על הנושא שלו בטרם התחלתו, או על צורתו, או על הזמן בו הוא יתחיל והזמן בו הוא ייגמר.
ריב (fight) – גם כאן לא מצאתי הגדרה מסודרת, אבל מה שכן, לפי ההגדרות שמצאתי, אני בכלל לא בטוח שיש קשר אפשרי בין המילה "ריב" לבין כל שיחה באשר היא, מאחר וריב זו מילה שמשמשת בעיקר בהקשר של מלחמות פיזיות, לא אינטלקטואליות. אבל אם כן יש קשר, סביר לדעתי ש "ריב" זה בסה"כ קרב צעקות/דמגוגיות או משהו בסגנון.

דיבייט (Debate) –

"Debate is a formal contest of argumentation between two teams or individuals."

במילים אחרות, דיבייט הוא ויכוח שנעשה בצורה "פורמלית", שבה לפי יוסף מלר:

"בדיבייט תחרותי בעצם אין לך סיכוי לשכנע את הצד השני, ואתה מתרכז בשופט, שגם הוא בעצם מחליט מי עשה עבודה טובה יותר, אבל לא ממש נתון לשכנוע."

(בהערת אגב, לפי היכרותי עם הקונספט של דיבייט, המילה "תחרותי" היא תוספת מיותרת, כיוון שדיבייט הוא תחרותי מעצם הגדרתו. תרגישו חופשי להתעלם ממנה).

כלומר, בדיבייט המטרה היא בכלל לא לשכנע, אלא להרשים את השופט, לפי סטנדרטים מסוימים שנקבעים מראש.

במובן מסוים, בעיניי דיבייט הוא ויכוח למופת, בגלל שנושא הויכוח, צורת הויכוח וזמן הויכוח – כל אלה מוגדרים היטב לפני שהוא נעשה, ועל התועלת של כך אתייחס בהמשך.

מעבר לכך, אני מעדיף שלא להתייחס לדיבייט, בגלל ששם הדרך בה בונים טיעונים נקבעה מראש לפי מקימי התחרות, ואינני מכיר אותה מעבר למה שכבר אמרתי.

התפלפלות (sophistry) – אין לי מושג מה זה אומר (שמעתי על מושג זה לא מזמן), אבל הוא גם רלוונטי, ואולי ההגדרות של המילון החופשי יוכלו לעזור להבין את זה

מסגרות שיחה:

אז עכשיו שהגדרנו את המושגים הכי בסיסיים לצורך סדרת פוסטים זו, אני הולך לדבר על "מסגרות השיחה" שבמסגרתן עשוי להתנהל דיון/ויכוח/ריב (על דיבייט לא אדבר, גם כי לדיבייט יש רק "מסגרת שיחה" אפשרית אחת [תחרות דיבייט פורמלית]).

הכוונה שלי ב "מסגרות השיחה" היא לרקע שבמסגרתו/בעקבותיו הדיון/ויכוח/ריב מתנהל (אתייחס גם להאם השיחה המתרחשת בכל אחת מה "מסגרות" הללו הוא דיון או ויכוח או ריב).

חשוב להבין זאת כי הדרך האופטימלית "לנצח" בכל אחד ממסגרות השיחה הללו שונה בתכלית. הבה נתחיל להציג אותן:

1. לחץ חברתי/שיווקי

כדי להבין את הכוונה, נניח (לצורך העניין) שאתם הצד בשיחה ש "עליו לוחצים" לעשות משהו.

במקרה של לחץ חברתי זה עשוי להיות לחץ לצאת ל "בילוי" עם אנשים שאתם לא סובלים, ואתם מתנגדים ללחץ הזה ומנסים לנטרל אותו.

במקרה של לחץ שיווקי זה עשוי להיות לחץ לקנות מוצר שלא מעניין אתכם, או להתחיל להאמין באיזו דת/תורת ניו-אייג' כלשהי, ואתם מתנגדים אליו כנ"ל.

בין כה וכה, שתי הסיטואציות הנ"ל זהות במהותן ביחס לפוסט הזה, במובן ששיחה שנוצרת עקב ההתנגדות שלכם ללחץ שכזה, לא יכולה להיות דיון.

הרי אתם מדברים במטרה לעשות משהו (ההפך ממה שהצד הלוחץ רוצה שתעשו), וכך גם הוא (ההבדל היחידי הוא שהוא רוצה שתעשו את ההפך).

אין לכך שום קשר להכרת נקודות מבט נוספות – אתם נטו מנסים להגן על עמדה, ללא קביעה מראש של נושא השיחה, צורת השיחה או זמן השיחה. והמטרה המהותית בהגנה הזאת היא לא לשכנע (אם כי זה גם עשוי לשחק כאן חלק) – אלא להתיש את הצד השני, לגרום לו להפסיק להתנגד.

לא צריך לשכנע אותו בכלום בשביל זה – אפשר פשוט להגיד לצד השני "תעזוב אותי בשקט/תעשה מה שאני אומר לך, או שאני ירה בך עם האקדח הזה", ובעוד שפרקטית זה לא משתלם לומר זאת(כמובן), זה אכן צפוי להוביל ל "ניצחון" בשיחה שנעשית בנסיבות(מסגרת השיחה) האלו. זה למה לדעתי, סוג שיחה זו הוא מסוג הקונפליקט "השפל ביותר" – ריב.

בקיצור, בשיחה שנעשית בנסיבות כאלו – אין שום צורך (ולדעתי, גם אין שום טעם) לנסות אפילו לנסח טיעון אחד נכון, כי הצד השני תמיד יוכל פשוט להתעלם. בסיטואציות כאלו, רק כישורים חברתיים יסייעו לפתור את הקונפליקט, ואולי גם הקשבה כנה לצד השני. מה שכן, חשוב לדעתי להבין את הטכניקות הרטוריות (מהמילה רטוריקה) שהצד השני משתמש בהן – על רטוריקה אפרט בפוסטים הבאים.

בכל אופן, נראה לי ששווה לציין בהקשר לזה, שכבר כתבתי פוסט על דרכים להתנגד ללחץ חברתי, ופוסט אחר על כיצד לזהות אנשי שיווק שטוענים כל מיני טענות פשוט בשביל השיווק.

2. קונפליקט לגבי עבודה

כאן אני מתכוון לאי הסכמה בין 2 צדדים או יותר, לגבי איך כדאי לעשות משהו.

לצורך העניין, דוגמה פשוטה וקולעת לדעתי, היא כאשר 2 אנשים שעובדים במקום עבודה כלשיהו, צריכים לעבוד ביחד על מטלה מסוימת, שהבוס שנתן אותה לא בטוח בעצמו איך לעשות אותה, אז האנשים שקיבלו את המטלה מתנגדים לזה לזה לגבי מהי הדרך הטובה ביותר לבצע את המטלה כדי לסיים אותה כמה שיותר/מהר/לרצות את הבוס/לרצות את הלקוחות/וכולי.

גם כאן, המטרה היא לשכנע את הצד השני לעשות מה שאתה רוצה שהוא יעשה. גם כאן נושא השיחה, צורת השיחה וזמן השיחה לא בהכרח מוגדרים מראש.

ההבדל הבולט לדעתי בין מצב זה לבין לחץ חברתי/שיווקי, הוא ששני הצדדים לא בהכרח בטוחים שהם צודקים כבר לפני השיחה. יתכן ששניהם לא מרגישים בטוחים בעצמם ומעדיפים לנסות להגיע לפשרה/הסכמה לגבי דרך ביצוע המטלה המשותפת.

לכן, לדעתי הכי מדויק להגדיר שיחה שנעשית במצב שכזה כ ויכוח.

לגבי הכלים החשובים לסיטואציה, ובכן, אני לא כל כך יודע, אבל מה שכן: גם כאן, אין לי ספק שכישורים חברתיים הם קריטיים ביותר (אני חושב שהם חשובים בכל קונפליקט שקשורים ל "מה לעשות", ולא ל "מה לחשוב"), ובנוסף, במקרה זה חשוב לדעתי גם לקבוע מראש את הפרמטרים לפיהם הויכוח יתנהל: מהם כל הפרמטרים לשיקול ההחלטה כיצד לבצע את המטלה (ריצוי הבוס וכולי), ולחלק אותם לפי סדר עדיפויות (מה שני העובדים מסכימים שהוא יותר חשוב, ומה פחות – מבין הפרמטרים הנ"ל).

3. קונפליקט מתוך שעמום/התעניינות

כאן אני מדבר על שיחות שמתחילות כך: אדם א' מתוך שעמום/התעניינות קורא/מקשיב לאדם ב', מגיב על דבריו מתוך עניין בדבריו, ואז אדם ב' מגיב מתוך התנגדות לדבריו של אדם א' ומסביר למה הוא צודק, ואז אדם א' עושה את אותו הדבר, וכולי.

דוגמות פרקטיות: שיחות ברשתות חברתיות, בפורומים, בבלוגים, בעוד המון סוגי אתרים אחרים שיש בהם "מערכת הודעות", הרצאה, ושיחות חולין שיכולות להתרחש בכל מקום אפשרי.

בניגוד לשתי "מסגרות השיחה" הקודמות, לשיחות שכאלו יכולות להיות הרבה נסיבות ראשונות, אז לא "אצהיר" עליהם יותר מדי, מעבר לכמה דברים עיקריים:

א. בשיחות שכאלו בהחלט יכולות להיות הסכמה מראש על צורת השיחה וזמן השיחה, אבל לעולם אין הסכמה מראש על נושא השיחה, שכן הוא תמיד מתחיל "במקרה".

ב. מכל שאר ההיבטים, בשיחות שכאלו, הכל יכול להיות: יתכן שאחד הצדדים, או שניהם, או אף מהם, מאמין מראש שהוא צודק. יתכן שאחד או שניים מהם מציג את עמדתו מתוך רצון שהשני יעשה משהו, יתכן שזה סתם כדאי לשמוע את דעתו, ובטח יש עוד אפשרויות.

ג. גם שיחות כאלו יכולות להיות ריבים (וישנם מקרים בהם ניתן לתאר אותם כ "קרב עלבונות אישיים" או "דו שיח של חרשים").

4. דיאלוג פנימי

הכוונה לשיקולים וההתלבטויות האישיות של כל אדם עם עצמו, שההכרעה שלהם נעשית רק על ידי אותו אדם.

זה בדיוק כמו קונפליקט מתוך שעמום/התעניינות – רק שדיאלוגים פנימיים לא בהכרח נובעים מנסיבות אלו, מכיוון שהם הכרחיים לקבלת החלטות.

האסכולה הספקנית, אותה אציג בהמשך, שרלוונטית לדיאלוגים פנימיים יותר מלכל סוג שיחה אחרת שצוינה במאמר זה – כיוון שההחלטות חייבות להתבסס על ידע ודעות מסוימות, והאסכולה הספקנית מייצגת למעשה גישה לחיים הדוגלת בשימוש בחשיבה ביקורתית (מסיבות מגוונות). על חשיבה ביקורתית ספציפית אכתוב בהמשך, איפה שזה יהיה רלוונטי.

5. שיחה מאורגנת מראש

הכוונה לשיחות שנעשות שלא במסגרת תחרות פורמלית (דיבייט), אך כמו דיבייט – הן נקבעות מראש מבחינת מקום, שעה, נושא השיחה וזמן השיחה.

בעיניי, מההיבטים של הפוטנציאל להוביל לשכנוע ו/או לפשרה ולהרחבת אופקים משמעותית, זוהי "מסגרת השיחה" הפרודוקטיבית ביותר.

אם מקום ושעת השיחה ידועים מראש, אז שני הצדדים יוכלו לשוחח מתי שנוח להם בצורה שתאפשר להביע את עצמם במיטבם, כי הם יוכלו להכין את עצמם מראש ולא להיתפס "בפתאומיות". אם נושא השיחה ידוע מראש, אז יהיה קשה לסטות מנושא השיחה שנקבע מראש מבלי לשים לב לכך. אם זמן השיחה נקבע מראש, אז לדעתי זה יכול למנוע מצב בו שני הצדדים ימרחו את השיחה בצורה מיותרת, כדי לא לסטות מהלו"ז.

עכשיו, נכון שזה לא בהכרח יהיה דיון ולא ויכוח. יתכן ששני הצדדים גם במצב זה יתחילו את השיחה עם דעות קדומות ואמונה חזקה בצדקתם.

אבל ריב זה לעולם לא יהיה, כי בשביל שזה יהיה ריב צריך לשנות את נושא השיחה כל הזמן, אפשר להתעלם בחופשיות מדבריו של הצד השני, וכולי.

אבל כן, בסיטואציה הזו, כמו בכל שאר "מסגרות השיחות" שהצגתי – תמיד כל אחד מהצדדים עשויים להיות בעל הטיה לטובת העצמי, שיכולה לחזק את הרצונות שלהם להאמין בכל עמדה שהם האמינו בה לפני השיחה, ולהוביל לעיתים למה שפעם כיניתי "אטימות מחשבתית בדיונים".

זה סיבה חשובה נוספת למה לדעתי תמיד חשוב להבין ברטוריקה ולהיות בעל כישורים חברתיים לפני שנכנסים לשיחה של "חילופי דעות", לא משנה באיזה "מסגרת שיחה".  הבנת הפסיכולוגיה של הצד השני בשיחה מסייעת לעזור לו להתגבר על ההטיה הנ"ל, ועל הרצון להאמין שהוא צודק. אפרט על כך מתי (ואיפה) שאפרט על רטוריקה.

זהו!

זה הכל לבינתיים. במאמר הבא אסביר איך לנסח טיעון נכון, ומהי "ההתנהגות" האופטימלית בדיון/ויכוח בו רוצים לשכנע (מה שכבר קשור מאוד לחשיבה ביקורתית, בין היתר).