4 דרכים מחרידות "גורואים" מנסים לגרום לכם להאמין להם ולשלם להם

סורי על ההפסקה עם "פוסטי הדיונים". אני פשוט מרגיש שאני חייב לכתוב על זה. קודם יהיה מבוא, ואז הרשימה, אז כמה הערות וחומר לקריאה נוספת.

מבוא קצרצר

דבר ידוע שהתאפשר לנו מאז שהומצא האינטרנט, הוא התקשורת ממקום למקום. בזכות האינטרנט, כל פיסת טקסט יכולה לעבור בשניות מקצה אחד של כדור הארץ לאחר. ואת זה האנושות מנצלת להמון מטרות. אחת מהם, היא פרסום עסקים – עסקים מפרסמים אתרי אינטרנט משלהם כדי לפרסם את עצמם לציבור הרחב.

יש אינספור "סוגים" של עסקים. חלק מהם, הם עסקים שמקנים שירותי טיפול נפשי. ולא כל מי שמפרסם את עצמו הוסמך לעשות בכך.
למעשה, קיימים "מקצועות" שאין עליהם שום רגולציה(תנאי הסמכה מינימליים), שאינם פרקטיים.

בניגוד לעיסוקים מסוימים אחרים שניתן ללמוד ללא פיקוח או רגולציה, כדי להרוויח כסף מה "מקצועות" בהם אתמקד בפוסט הזה, צריך, להתרשמותי, לא לעשות משהו, אלא רק יכולת שכנוע ורטוריקה. כל אחד יכול לפתוח אתר אינטרנט, לטעון שהוא מומחה באחד(או יותר) מהמקצועות האלה, להציע את שירותיו במסגרת המקצוע תמורת תשלום, והופ, יש לו עסק עצמאי, והבעיות הפוטנציאליות של זה יוסברו במהלך הפוסט.

למיטב ידיעתי, חלק(או כל?) המקצועות האלו כוללים: יעוץ ואימון אישי(קואוצ'ינג).

שמעתי על עוד המון כאלו, כמו NLP, גישור, תיווך ופסיכולוגיה רוחנית. בפוסט הזה אתמקד ביעוץ ואימון אישי, מאחר ואינני מכיר את כל השאר.

המקצועות האלו, למיטב ידיעתי, אינם מוכרים על ידי המועצה להשכלה גבוהה. למעשה, אין בכלל הגדרה מוסכמת לאף אחד מהם. גם יעוץ וגם אימון אישי, נועדו כדי "לעזור למטופל להגשים את מטרותיו האישיות".

כמובן שיש מי שיטען להבדלים מהותיים ביניהם, אבל מאחר ומקצועות אלו אינם מוכרים באקדמיה, וגם אין רגולציה ופיקוח – אין מי שיקבע עבור כולם הגדרות ליעוץ ואימון אישי, ואין הגדרות משותפות לאלו(אולי חוץ מזו שציינתי).

במילים אחרות, לא רק שכל אחד יכול להכריז על עצמו כמומחה(מטעם עצמו) בכל אחד מהם גם אם לא למד יום בחייו, תוך מתן שירותים שבעיניי אחרים בכלל מהווים טיפול פסיכולוגי או משהו בסגנון, ואי אפשר יהיה לפתור את המחלוקת בינם לבין ה"מומחים" האלו, שוב, כי אין הגדרה מוסכמת לכל אחד מהמקצועות(סליחה, העיסוקים) החופשיים הנ"ל.

אתם רואים אותם בכל מקום. הם מקדמים את עצמם בגוגל. הם מופיעים בפייסבוק. הם מופיעים ביוטיוב.
כמובן שלא כל אלה הם בהכרח שרלטנים. אבל עדיין.

בהערת אגב, אמנם קיימים מוסדות ללימוד אימון אישי/קואוצ'ינג, אבל מעבר לכך שאין פיקוח עליהם(כנ"ל), ממה שראיתי – הם דורשים מהתלמידים יחסית מעט מאוד זמן כדי לקבל "אישור" לאמן(מה שראיתי לרוב זה 100-300 שעות הכשרה. ראו לדוגמה כאן או כאן) זה קצת מחריד בעיניי, בהתחשב בזה שלדוגמה, פסיכולוג העוסק באבחון בקליפורניה, זקוק ל 3,000 שעות של ניסיון מקצועי תחת פיקוח.

כמובן שאינני יכול להקנות נתונים של מספר האנשים האלו שקיימים בישראל ובעולם בכלל. אבל אם זה חשוב לכם, ראו תוצאות של חיפושים בגוגל, בסגנון: "אימון אישי לחיים", "אימון לאושר", וכולי.. נראה לי כאילו יש מאמנים/יועצים/מגשרים/מתווכים לכל דבר בנפרד, וגם להכל ביחד.

להלן כמה מאפיינים מחרידים(ולדעתי, בעיקר דמגוגיים) שמצאתי בתכנים שלהם באתרים שלהם(בעיקר אצל היועצים והמאמנים), שאני מעריך שמטרתם אחת ויחידה:

לגרום לקורא לרצות להרים להם טלפון, להיפגש, לשלם הון תועפות כסף עבור הפגישה, ולהמשיך להיפגש איתם ולשלם שוב שוב ושוב.. אולי עד שהוא הופך להומלס.

כמובן שאני לא מתיימר לומר שהמאפיינים בכל אתר של כל יועץ ומאמן, אבל בכל פעם שאתם מתקרבים לתכנים שלהם ברשת או אפילו בשיחות פנים אל פנים, הזהרו מהדברים הבאים:

 

1 – הבטחות מרחיקות לכת

כלומר, נשמעות טובות מכדי להיות אמתיות. אתן כמה דוגמות מהיועצים והמאמנים שאני מכיר:

"תנו לי 4 שעות ואראה לכם איך אפשר לשנות הכל, לקבל שליטה מלאה על החיים, ולעשות זאת באופן קל, פשוט ומהנה."

"המילים החשובות ביותר שתקרא בכל ימי חייך"

"רוצה להשאיר את הבינוניות מאחור ולהשיג תוצאות מדהימות?
קבלת שיטה מהפכנית בלעדית להשיג תוצאה רצויה ב-100%!"

(שימו לב למשותף: הם מבטיחים תוצאות מהירות ו "פתרון קסם").

יופי. בואו נבטיח ללקוח שהשירות שלנו, יהווה פתרון קסם לכל הבעיות שלו בחיים. הרי עצם ההבטחה הכל כך משמחת תגרום לו להאמין שכבר עזרנו לו(עם האתר לבדו), ונוכל לעזור לו עוד יותר אם ישלם לנו..

הרי גם אם בסופו של דבר לא יהיו תוצאות בשטח, זה לא משנה, כי יש את התופעה "המופלאה" הזאת שמכונה.. פלצבו. אפקט פסיכולוגי שגורם לאנשים להאמין שמשהו כבר עזר להם, כשבפועל הסיבה האמתית היחידה לכך היא שהם חושבים כך היא שהם מאמינים שזה "אמור" לעזור להם(וזה גם הסיבה היחידה למה זה באמת "עזר" להם).

עצם זה שיש להם רצון להאמין ליועץ/מאמן עושה את העבודה, הם מתחילים לשלם לו על ספרים/מפגשים/מנוי באתר, והופ, ואחרי כמה שנים, הם כבר שילמו 100,000 ש"ח לאיש המדהים שהבטיח להם "לסדר" אותם בחיים..

אבל מה אם מי שמוצא את האתר שלהם מיד יחשוד שהם שרלטנים שרוצים כסף, תהילה וכו', בגלל ההבטחות שלהם? ובכן, הוא לא "מקרה אבוד"! יש איך לשכנע גם אותו:

 

2 – התנשאות מעל כולם

הרעיון המנחה כאן הוא לעשות רושם על הקורא שהיועץ/מאמן – מבין יותר מכל שאר האנשים שחיו, חיים ויחיו אי פעם.

כמו מגוון עסקים אחרים, גם העסקים אלו עשויים לנסות לשכנע את הלקוח לרצות לקנות אך ורק את המוצר שלהם. כדי לעשות זאת, הם צריכים ללעוג לכל שאר העסקים. במקרה שלהם, הדרך לעשות זאת היא לגרום לקורא לרצות להקשיב אך ורק להם. וההתנשאות שלהם היא דרכם לשכנע את הלקוח לנהוג כך.

היועץ/מגשר/מאמן עשוי להעביר את המסר הזה רק לגבי משהו די ספציפי(לדוגמה, שהוא הכי מבין באיך "למצוא כיוון בחיים"), או לגבי הכל כולל הכל. וכן, למען הסר ספק – ועוד איך קיימים אנשים שטוענים זאת.

בכל אופן, הוא יכליל קבוצה גדולה של אנשים כנחותה בהשוואה אליו.

וההכללה הזאת עשויה להיכתב באתר חד משמעית, או שנכתבות הכללות שליליות על "רוב האנשים בעולם" שמהוות התנשאות סמויה.

"רגע, איך זה קשור לספקן מסוף הסבר המאפיין הראשון, איך זה יעבוד עליו?"

פשוט – בעוד שהוא מבין שישנם אנשים שישמחו לרמות אחרים כדי להרוויח כסף וכו', זה לא אומר שהוא מבין את הקושי העצום בלהבין במשהו באמת.

המוח שלנו מלא בהטיות קוגניטיביות שמונעות ממנו להבין משהו "באמת", ולפרש כל דבר שנופל בדרכינו בצורה שתתאים למה שאנחנו רוצים להאמין בו. חפרתי על זה לא מעט בפוסט הזה.

וזה לא רק מסביר למה שתי המאפיינים שתיארתי בינתיים עשויים "לעבוד" על הקוראים התמימים, אלא גם למה ההתנשאות המדוברת תמיד כל כך מפוקפקת – בגלל הצורך להתגבר על ההטיות האלו כדי להבין את המציאות בצורה נכונה ונקייה מהם. כמעט בלתי אפשרי לדעת משהו ברמת וודאות "סבירה" (כלומר, ברמה שהמשהו הזה יהיה חלק מהידע האנושי המקובל).

אבל מה אכפת ליועצים/מאמנים שטוענים שהם יודעים הכל כולל הכל על תחום שלם לכל הפחות? הם יכולים פשוט לכתוב מלא מאמרים על התחום שלהם, מלאים בהטיות שלהם, כשלים לוגיים, ללא מקורות מידע וכו' – ומי שאיננו מודע לקושי העצום בלדעת משהו, עשוי אפילו לא לטרוח לשאול את עצמו: "על מה זה מבוסס?", לפני שהוא מאמין להם.

בהערת אגב, יכולתי להעמיק מנקודה זו עוד המון, על הקושי בביצוע הסקת מסקנה "תקינה"(ללא כשלים לוגיים), ועל הקושי בלמצוא מקורות רציניים באינטרנט. מזל שיש את גוגל סקוהלר. ממליץ עליו בחום כתחליף לגוגל עבור חיפוש מידע, למרות שעם גוגל סקוהלר לא ניתן למצוא את המאמר הזה..

בכל אופן, גם אם קם ספקן גדול ששם לב לזה..לא נורא. יש דרך שבה גם כאשר נראה שהטענות שלך לא מבוססות על כלום, ניתן להצדיק את זה, והיא..

 

3 – הצגת ידע ישן/טריביאלי כידע חדש, יחודי ומיוחד

הרעיון המנחה כאן הוא להציג מידע אינטואיטיבי(קליט ופשוט) שקל לדעת(למרות כל ההטיות..) ושלא זקוק לבדיקה והסתמכות רצינית כלשיהי, ולטעון שהוא מידע שאך ורק אתה(היועץ/מאמן) יודע, וכך להצדיק את ההתנשאות(ראו ערך המאפיין הקודם).

דוגמה למקרה כזה ניתן למצוא דרך הטיה קוגניטיבית בשם "אפקט פורר" – הנטייה של אנשים לראות תיאורים כלליים שנכונים לאנשים רבים, כנכונים לגביהם.

זה אומר שאם מישהו אומר לכם: "אתם מסתכלים על הרצפה עקב חוסר ביטחון עצמי". יכול להיות שתחשבו ש "OMG מאיפה הוא יודע שאני עושה את זה?!"

כשבפועל הוא יודע את זה פשוט כי זה מאפיין פופולרי מאוד של חוסר ביטחון עצמי. אבל אם אתם לא יודעים זאת, הוא יכול להשתמש בזה כדי לנסות לשכנע אתכם שהוא "מומחה לביטחון עצמי" או משהו בסגנון.

אגב, גם אם הקורא שם לב לזה, יש דרך אחרת להצדיק את ההתנשאות וההבטחות המרחיקות לכת, או יותר נכון, להפוך אותם לבלתי ניתנות להפרכה:

 

4 – שימוש במושגים מעורפלים

זה בעיניי נורת האזהרה החריפה מכולם. היועץ/מאמן מפאר את עצמו בצורה מעורפלת: "ליוויתי אנשים להצלחה ולאושר"(באיזה מובן?) "בזכותי תוכלו למצוא כיוון בחיים!".

"הצלחה", "אושר", "כיוון בחיים".. הם דוגמות למושגים שספק אם יש להם הגדרה מוסכמת, ואינספור הגדרות שונות ואף סותרות. השד יודע למה הם מתכוונים במושגים שכאלו.

כך שאם יועץ/מאמין מבטיח שהוא יוביל את לקוחותיו ל "הצלחה גדולה בחיים" או "אושר מוחלט".. בזאת הוא פוטר את עצמו מכל אחריות לתוצאות של השירות שהוא נותן, כי להבטחות שלו אין שום משמעות מעשית, ולהזכירכם, החוק לא כופה שום פיקוח עליו.

אם טענה מסוימת איננה ברת משמעות מעשית, ממילא לא ניתן לבדוק אותה על ידי התנסות אישית(זוכרים את ההסבר על ההטיות הקוגניטיביות?), ולא ניתן לבדוק אותם מבחינה מדעית(שוב, כי אין להם משמעות מעשית). כלומר, לא ניתן להצדיק את טענותיהם עם הוכחות "חזקות", אבל גם לא ניתן להפריך אותם.

חשוב לציין שזה גם אומר שאם זה המצב, אז ממילא נותן השירות לא יכול להוכיח שהוא עצמו השיג את מה שהוא מבטיח לתת ללקוחות שלו.

שימו לב שאפילו הבטחות פחות מעורפלות כמו "למצוא זוגיות" הם בעייתיות – כי איך נותן השירות יכול להוכיח שהוא מצא זוגיות שתמיד טוב לו בה? ושהוא יודע ללמד את כל האחרים למצוא זוגיות כזאת? חתונה זה לא הוכחה.

ככה זה יכול להיות גם עם הלקוחות ה(באמת) מרוצים – הם ינמקו זאת עם הסברים מעורפלים שלא ניתן לבדוק, וזה לא משנה להם, כי הם חדורי אמונה עיוורת וחושבים מה שהם חושבים פשוט כי הם רוצים להאמין בזה.

ואני כותב את זה, כי גם עם תמצאו כשלים לוגיים בדבריהם, הם יכולים פשוט להמציא תירוצים בסגנון של "מי האידיוט שקרא להיסק הלוגי הלגיטימי הזה "כשל לוגי"?".

למה שהם יטענו דבר כזה?

ובכן, זוכרים את סעיף 2(התנשאות)? אם מבחינתם, כולם מטומטמים חוץ מהם(לדוגמה), ממילא הם לא כפופים לאף אחד, כולל מי שטען שטענות בסגנון: "כולם טועים כי הם ככה וככה", נופלות בכשל הלוגי "אד הומינם".

כך שלא משנה כמה כסף כבר שילמתם לו, הוא לא חייב לתת לכם שום דבר בחזרה. נתתם את הכסף – ביי ביי. ומאחר ולא ניתן להפריך את הבטחותיהם, לא ניתן להוכיח שהם שרלטנים(כלומר, לא ניתן להוכיח שהם לא יכולים לקיים את ההבטחות שלהם). יש המכנים טענות מסוג זה "אפילו לא שגוי"

אבל חכו, יש עוד.

המושגים המעורפלים הללו עשויים להופיע גם בתכנים שלהם לגופם. הם יכולים לכתוב טענות על דברים שאין לאנושות מושג קלוש מה האמת לגביהם, וכך למלא צורך של אנשים לקבל מידע שכרגע לא קיים, על ידי המצאת המידע הזה.

לדוגמה: נניח שאיזה מאמן מסביר "איך לעשות מיליון שקל תוך חודש"(אגב, תציצו באתרים שחיפוש בגוגל כמו "איך לעשות כסף" מוצא ובמבוא שלהם – מוכר?). אי אפשר דרך מחקרים למצוא תשובה לשאלה שכזו, כי לעשות כסף זה עניין מסובך מאוד, במיוחד בזמן X ובכמות Y. אבל הם בכל זאת יתנו לכם "נוסחאות"(מעורפלות, כמובן) כדי לעשות את זה.

 

לסיכום:

לסיכום, הסימנים המחשידים האלו, מקורם בדמגוגיה. מומחים מסוימים מטעם עצמם יכתבו דברים במטרה "להערים רגשות" על מי שקרא אותם. כולם הרי ישמחו להאמין בהבטחות מרחיקות לכת, ו/או במישהו שהוא הכי חכם בעולם, ו/או בדברים מעורפלים שלא ניתן להפריך.

רגולציה על התחומים המדוברים לא תפתור את זה. אם תהיה רגולציה, אנשים ימציאו שם ל "עיסוק" חדש והופ, "הבעיה נפתרה". מאמנים לשעבר יקראו לעצמם יועצים, אחרי זה יועצים יקראו לעצמם מדריכים, וכולי..

בכלל, חלק מהאנשים שמתפרנסים שלא במסגרת שירותים שהם הוסמכו להביא, עושים זאת בצורה לגיטימית בהחלט(לדוגמה דרך הטמעת פרסומות ביוטיוב בערוצים שלהם.. על כל קליק בפרסומת הם מקבלים כסף). לא נראה לי שיש דרך לאסור על ה"מומחים מטעם עצמם" האלו לעשות מה את מה שהם עושים.. זה אחד מהמחירים של עידן האינטרנט.

 

יש לי כמה וכמה הערות נוספות לגבי ה "תופעה" הזאת:

• הם עשויים לסלף הגדרות בצורה שתאפשר להם "להצדיק" טענות שאולי אנשים מסוימים ישמח להאמין להם, אם אין להם כוח לבדוק במילון. לדוגמה, אפשר לטעון שיש לאלוהים הגדרה כ "מכלול כל הדברים הכולם" שאז הוא "גם יש וגם אין", ואז כל האתאיסטים והדתיים טועים בוויכוח על "האם יש או אין אלוהים"..

• כל המאפיינים האלו, אינם בהכרח רק נחלתם של שרלטנים שמתפרנסים מתן שירותים במקצוע חופשי. כבר נתקלתי בבלוגרים רבים שחלק מהמאפיינים האלו נמצאים בתכנים שלהם, למרות שהם (למיטבי ידיעתי) לא עושים אגורה מהאתרים שלהם.

•  זכרו כמה קל להתפרנס מזה – כל מה שצריך לעשות זה להקים אתר אינטרנט(אפשר ב 5 דקות דרך וורדפרס), לפרסם בו את עצמך ולהציע את עצמך לשירותי יעוץ/גישור/תיווך/אימון כלשיהן, לכתוב מאמרים מפוקפקים, להשאיר פרטים אישיים, להעלות "הרצאות" ליוטיוב, לעשות עוד קצת עבודת שיווק לתכנים שלך, לקחת מאות שקלים לשעה, והופ, יש לנו פרנסה של אלפי שקלים בחודש תוך זמן קצר, מבלי שהשירות עובר פיקוח או בדיקה כלשיהי.

• סתם שיתוף אישי: טיעון ללא הוכחה מספקת(לוגית אם הטיעון פילוסופי, אחרת מדעית) לא ראוי בעיניי לשום התייחסות רצינית.

• הם עשויים לעיתים לטעון שאתם "צריכים לרצות" משהו, בהתאם להבטחה שהם מוכרים. אתם יודעים, להכתיב לאנשים איך לחיות. זה דמגוגיה.

• חלק מהם עשויים לדבר על "מירוץ העכברים" או "מירוץ ההנאה", ולטעון שרוב האנשים העולם משתתפים במירוץ הזה. הכוונה כאן היא שהאנשים האלה מתעסקים אך ורק בשטויות, וכן, היחידי(או לכל הפחות בין המעטים) שלא מתעסק בשטויות חסרות ערך, זה היועץ/מאמן שטוען את זה..

• בעיניי, עוד נורת אזהרה חזקה במיוחד היא במידה והם לא רק מבטיחים הבטחה מעורפלת, אלא גם לא מוכנים להסביר אותה אלא אם תשלמו להם.

• נקודה למחשבה: נראה לי שהמאפיינים האלו הם גם שיטות שכנוע אפקטיביות הרבה יותר מטענות מוגדרות היטב ועם הוכחות "רציניות". יש נגיד אתאיסטים שמתווכחים עם תאיסטים על האם יש או אין אלוהים, כשטיעונים דמגוגיים היו יכולים להיות הרבה אפקטיביים עבורם, במידה והמטרה המהותית של האתאיסטים בעצם הטרחה בוויכוח היא לשכנע את התאיסטים לעשות דברים כמו: לעבוד בעבודות פרקטיות יותר, לעזוב את החברה החרדית וכו'. יתכן כי בסופו של דבר, כולם מקבלים החלטות מסוימות אך ורק על סמך רגשות.

• ישנם עוד אנשים שאינם בעלי מקצוע חופשי, אבל עושים את אותו הדבר, כמו לדוגמה מורים רוחניים מסוימים, אלו שטוענים ש "ההתחברות לאלוהים" תוביל אנשים להצלחה בתחומים שלא קשורים לרוחניות מלכתחילה, כמו כסף, זוגיות וכולי – ראו לדוגמה בדוגמות המובאות כאן.

• אולי בזמן הקרוב, אתחיל להכין תחקיר מסודר  על קואוצ'ינג, מהחומר שאוכל למצוא.. אם כי אני לא חושב שיש הרבה טעם..

 

לקריאה נוספת:

• גלעד דיאמנט, "כך תזהו אשליות – 10 תמרורי אזהרה", הידען. חלק מה"תמרורים" האלו הוזכרו בפוסט הזה, עם יותר פירוט.
• בלוג של טלי חרותי סובר, שכותבת בין היתר על הונאות בשוק העבודה.

איך להיות מאושר – "הפוך לקאוצר של עצמך"

שיטה 2

הפעם אגע בשיטה המבוססת על תורת הקאוצ'ינג כפי שלמדתי את בסיס התחום. תחום הקאוצ'ינג הוא תחום פרוץ למדי, עד כדי כך שקשה לדעת מהו הידע ה"רשמי" שלו. למעשה, נראה לי שתחום הקאוצ'ינג הוא בסה"כ רעיון לשיטת טיפול כללית, וכל אדם מורשה לפתח "תורת קאוצ'ינג" משלו, ולפתוח מזה עסק ללא שום לימודים פורמליים מקדימים(על פי החוק בישראל). השיטה שאכתוב כאן היא, כפי הבנתי, השיטה של המייסדים הראשונים של התחום כאשר הוא "צץ" לראשונה. עם זאת, יתכן כי גם בסיסו של התחום סולף הרבה על ידי כל מקום אפשרי המלמד אותו, כך שאל תצאו מנקודת הנחה שהשיטה אותה אתאר כעת שייכת באופן בלעדי לאדם או לקבוצה ספציפית. אגב, שיטה זו היא הכי רלוונטית לבלוג הזה, מאחר והיא מבוססת יותר על פילוסופיה ורוחניות מאשר מדע ומתייחסת ישירות להרגלים פרקטיים שאנו בני האדם מיישמים על בסיס יומי, במקום לחשוב ערטילאית כמו שיטה 1. שיטה זו אינה חותרת להגיע לאותו אושר "מוחלט" ששיטה 1 חותרת אליה, אלא לכלים להשיג את המטרות שלנו בחיים טוב יותר ובצורה מספקת יותר.

אקסיומות בסיסיות:  אנחנו תופסים את המציאות באמצעות יצירת תבניות במוח, ובכל פעם שאנו לומדים משהו – אנו מכניסים אותו לתבנית במוח. רק לעיתים נדירות במיוחד ניצור תבניות חדשות המקושרות לתבניות שכבר נמצאות אצלנו במוח. אנחנו רגילים לרצות ולעשות מה שהסביבה שלנו "מכתיבה" לנו. אנו צריכים לחיות בהתאם לתכנית מסודרת משלנו כדי לדעת מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים. יש לנו מספיק בחירה חופשית בחיים. אנחנו יכולים לרסן את הסבל שלנו באמצעות צניעות.

צורת החשיבה שהובילה לשיטה:   הסבל של האדם מורכב מקשיים רבים, ביניהם אילוצים שונים, כגון אילוצים חברתיים(הפחד מ "ספיגת" נזק חברתי), אילוצים כלכליים, אילוצי זמן ואילוצי אגו. בקאוצ'ינג הרעיון הוא לתת כלים שיסייעו לאדם להתמודד עם כל אותם אילוצים ולפתח כל מיני הרגלים מנוגדים לחלק מהרגליו שנבנים עקב האילוצים הנ"ל, בין השאר על ידי למידה על כך שהמשאבים לא כאלה מוגבלים כמו שהוא חושב. האדם במסלול החיים המקובל, מרבה לפתח IQ(מנת משכל), מפתח פחות EI(אינטליגנציה רגשית), וכמעט ולא מפתח אינטליגנציה רוחנית(SI)*. מאחר והאדם זקוק להרבה מכל אחת מהאינטליגנציות הנ"ל כדי להצליח בחייו, הכלים שבאימון באים בעיקר לפתח את האינטליגנציה הרגשית והרוחנית.

אילוצים חברתיים גורמים לאדם להקריב את העדפותיו למען האחר וכך למעשה להזיק לעצמו ולסביבה בעוד שנדמה לו בטעות שהוא מזיק רק לעצמו ועוזר לאחרים. אילוצים כלכליים גורמים לאדם להקריב את העדפותיו למען כסף וכך למעשה להזיק לעצמו באופן כה משמעותי שהתועלת שלכאורה תצמח לו מעבודתו הקשה לא באמת תציל אותו מאומללותו. אילוצי זמן גורמים לאדם לא להקשיב לסביבתו וגם לא לעצמו מתוך רצון להספיק לעשות דברים אנוכיים אחרים, אילוצי אגו גורמים לאדם לכעוס על אחרים מבלי להטיל ספק בכעסו מתוך פחד שהאגו שלו יפגע אם יעשה זאת. התבניות של האדם במוחו כמובן הופכות את ההקשבה לקשה, אבל לא לבלתי אפשרית. האדם חייב להרחיב את התבניות במוחו ככל האפשר כדי למצוא דרכים לקדם את חייו איפה שהוא מפחד אפילו לנסות.

*בבלוג זה אני מתייחס המון לאינטליגנציה רוחנית הרבה יותר מלשאר האינטליגנציות.

אגב, לפי מה שלמדתי, השיטה הזו מבוססת על: פסיכולוגיה ביהביוריסטית, פסיכולוגיה נרטיבית, יעוץ ארגוני, פילוסופיה וגישות הוליסטיות ורוחניות. אולי יעזור לכם.

השיטה: 

השיטה דבקת בכמה עקרונות בסיסיים:

1. שליטה בכעס וריסונו – השיטה טוענת שיש שני דברים עיקריים שאנשים שנוטים לכעוס הרבה לא מבינים, והם שבקונפליקט בין שני אנשים: א. יתכן ששני הצדדים צודקים בלי לסתור זה את זה ומתווכחים רק כי הם לא מבינים זה את זה**, ב. יתכן שאחד הצדדים כועס על האחר פשוט כי הוא מפרש את התנהגותו/צורת מחשבתו בצורה שמציגה אותו כבעל כוונה זדונית, למרות שניתן לראות זאת גם הפוך. הרגש שהאדם הכועס חווה נובע מהפרשנות שלו כלפי האדם האחר, ולכן ניתן לשלוט בו על ידי שינוי הפרשנות. לכן השיטה הזו מציעה לרסן את הכעס על ידי שליטה והקשבה עצמית המלווה ב – 4 שאלות מנחות אותם שואלים ומנסים לענות עליהם על סמך דעת השואל:

א. למה לדעתך הוא עשה את זה? ב. האם זו עובדה או פירוש? ג. מה הפרשנות האלטרנטיבית? ד. עד מתי אתה מתכוון להרוס לעצמך את החיים ולהמשיך לא לשנות את הפרשנות?

הרעיון הוא כאן הוא "להתגבר" על הערכים וקוי החשיבה שאנחנו לומדים מהרגלינו ומהסביבה שלנו ועל הרצון שלנו לא להשתנות כדי שהאגו שלנו לא יפגע. אגב, זכור לי ששמעתי עצה מעניינת בנושא – אם אתה לא מצליח לחשוב על פרשנות אלטרנטיבית, התקשר למישהו, ספר לו על הסיטואציה, אמור לו את פירושך ושאל אותו האם יש לדעתו פרשנות אלטרנטיבית לאירוע. אם הוא עונה שלא, המשך להתקשר לעוד אנשים אחרים עד שתמצא מישהו שייתן פרשנות אלטרנטיבית. ברגע שתראה פרשנת אלטרנטיבית המראה כי יתכן והצד השני כלל לא רוצה ברעתך ועשה טעות בסגנון שגם אתה עושה במקרים אחרים – כבר לא תכעס עליו.

ברמה הפרקטית: פשוט שאל וענה לעצמך בלב והצטייד בפלאפון שלך. אין צורך במסמך/דף נייר.

**סתם הערה מעניינת – גם מייסד שיטה 1 ציין, לימד והסביר את העניין הזה(בצורה לא רעה בעיני).

1. פרואקטיביות – רעיון זה אומר שצריך להתמיד בשימוש בשפה פרואקטיבית – שפה המתמקדת אך ורק במה שאני כן יכול לעשות כדי לשנות. במה שאני כן אחראי עליו. הרעיון כאן פשוט להפליא – ככל שתתמקד יותר במה שאתה אחראי עליו ולא במה ש"נגזר" עליך, כך אמונתך ביכולתך לחולל שינויים בחייך תגדל ואתה תחווה את המציאות כאילו כמעט ואין לך אילוצים(רק כאשר כבר תהיה מורגל מאוד להשתמש בשפה זו, כמובן). כמובן שרעיון זה מבוסס גם על הקלישאה הידועה, שאומרת שאם תאמין בעצמך – סיכוייך להצליח גדלים. אגב, שיטה 3 מתנגדת לקלישאה הזו. אני לא ארחיב על זה כי אתם לא צריכים עוד הסברים ממני בעניין – פשוט גגלו "פרואקטיביות"/"פרואקטיבי" וקראו את הספר של סטיבן קובי: "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד".

2. בניית תוכנית חיים המבוססת על חזון, מטרות ויעדים – רעיון זה אומר שכדי להתקדם בחיים כפי שאנחנו רוצים ולא בהתאם לתכניות חיים שאנשים אחרים הכינו והכניסו אותנו אליהם, עלינו לבנות תוכנית מסודרת מאוד, שבנויה מ 3 חלקים עיקריים, כנ"ל: חזון, מטרות ויעדים. השיטה ממליצה לרשום כל אחד מהם על דף נייר/מסמך ולשמור אותו. הם מתוארים כך:

חזון – את החזון ניתן לתאר בדרכים הבאות: המגדלור לפי אני מנווט את חיי, ה "אני מאמין" שלי. הערכים העליונים שלי. ובשורה התחתונה: הבסיס לכל המטרות שאותן אני מציב לעצמי. החזון מאפשר להבטיח התקדמות עקבית בחיים אם זוכרים אותו באופן עקבי מאחר וכל התקדמות למטרות הערטילאיות בחזון היא בהגדרתה התקדמות בחיים, ובכלל לדעת מהי הפוזיציה שלי בהקשר להגשמת חזוני. השיטה לא ממליצה על שום כללים לכתיבת חזון – כתבו בו ככל העולה על רוחכם.

מטרות – מטרות הם יעדים פרקטיים ומדידים, המבוססים כאמור על החזון, ומהווים את הבסיס לפעולות הפרקטיות של האדם שיקרבו אותו למימוש חזונו הערטילאי. השיטה קבעה 6 חוקים לניסוח המטרות בכתב:

זמן הווה – אם נקבע את המטרה בזמן עתיד, זה יעודד אותנו לדחות את העבודה להשגת המטרה לזמן לא ברור. אם נכתוב אותה בזמן עבר, אז מבחינתנו אין טעם לנסות להשיג אותה כבר.

קונקרטיות – המטרה צריכה להיות מוגדרת היטב, כי אם היא לא תהיה, לא נבין בדיוק מהי המטרה ברמה המעשית ולא נוכל להציב יעדים שמבוססים על המטרה.

שפה חיובית – הרעיון כאן הוא להציב מטרה שבאה כן לעשות משהו ולא לנסות למנוע ממשהו לקרות/להימשך. מטרות "שליליות" כאלו יעודדו אותנו לחשוב בצורה ריאקטיבית.

רגשית ולא רציונלית – אם נציב מטרה רציונלית, מהר מאוד נראה אותה כמיותרת. הרגש שלנו, בניגוד להיגיון, יכול להמשיך "להכתיב" לנו מטרות עד אין סוף.

גוף ראשון – המטרה צריכה להיות שלנו, לא של אחרים.

מאתגרת – ככל שנשיג יותר מטרות שלתפיסתנו מותחות את קצה גבול היכולת, כך נשפר את האמון שלנו ביכולותינו.

יעדים – היעדים הם אבני דרך קטנות בדרך להגשמת המטרה. הצבת יעדים מאפשרת לנו לצעוד אל עבר המטרה בצורה מסודרת וברורה מבלי לשבור את הראש יותר מדי על איך אנחנו חושבים שאנחנו נוכל להגיע אליה. "חשיבה-יתר" יכולה לגרום לנו "לקפוא" ולוותר על מטרותינו. ניתן גם לסמן לעצמו מה אנחנו מתחייבים לעשות למען כל יעד, מה שלא אמור להיות מסובך כל כך, מאחר ולא אמור להיות קשה לראות מה צריך לעשות כדי להגיע לכל יעד שהצבנו לעצמינו.

השיטה הציעה עבור כל מטרה, ברמה הפרקטית: לכתוב מעיין חוזה, בו כתובים: המטרה, הסיבות מאחורי המטרה, היעדים של המטרה, מהם הדברים אותם אני מתחייב לבצע למען המטרה, מה אסור לי לעשות למען המטרה, מה יכול להפריע לי בדרך למטרה, איך להתגבר על מה שיפריע לי, ומהו הפרס שאתן לעצמי כאשר אשיג את מטרתי.

1. לדבוק בכל מה שאפשר לעשות כדי לקחת אחריות על חיינו – נראה לי שהעיקרון הזה הוא בעצם כלי עזר מרכזי עבור עיקרון מס' 2 – שמירה על שפה פרואקטיבית. לפי השיטה, יש לנו אחריות על כמה דברים מרכזיים בחיינו:

מטרות – אנחנו יכולים, במסגרת עיקרון מס' 3, להציב מטרות משלנו, עם חזון ויעדים משלנו.

סביבה – לסביבה שלנו יש השפעה חשובה עלינו, ולכן אנחנו יכולים לנסות להיות בסביבה שתעזור לנו להגשים את מטרותינו.

להילחם על עקרונותינו – לא להיכנע ללחץ חברתי ולעשות מה שטוב בשבילנו ולא מה שאחרים חושבים שטוב בשבילנו.

פרואקטיביות – עצם לקיחת האחריות והבחירה החופשית על חיינו היא גישה פרואקטיבית.

לפעול מעל האגו – הכוונה כאן היא לא לתת לרצון שלנו לשמור על האגו שלנו לחסום אותנו, ולאפשר לעצמנו להסתכן בפגיעה באגו, מאחר ותמיד אנחנו נטעה ו "נתפדח".

לטענת שיטה זו, המאפיינים הנ"ל הם כל הדברים העיקריים שיש לאדם בחירה חופשית עליהם. אגב, היא מציגה את האדם כ "חסר בחירה חופשית" בעיקר מההיבט הגנטי והתורשתי(טוענת שביולוג ופסיכולוג יטענו שאין לאדם בחירה חופשית), בדומה לשיטה מספר 3 הטוענת כי רמת ההשפעה של הבחירה החופשית שלנו על האושר שלנו היא 40%, כפי שהבנתי מ ההרצאה הזו.

5.הקשבה חיצונית – להקשיב לכל האנשים מסביבנו ומה שהם רוצים להגיד לנו, במקום לצפצף עליהם כי "אין לנו זמן/כוח" ומהמון סיבות אחרות שהם פשוט תירוצים לכך שאנחנו לא מעוניינים להקשיב לאחר כי זה לא נראה לנו חשוב. לפי השיטה, בכל סיטואציה בה אדם אחר מדבר איתך ורוצה שתקשיב לו:

א. תבדוק אם אתה פנוי להקשבה, ואם לא אל תהסס לדחות את השיחה.

ב. להקשיב כמו רשמקול – אין התערבות חיצונית והערות באמצע.

ג. אם יש צורך – כתיבה של כל שאלה/אסוציאציה וכו' שעולה לנו ממה שהשני אומר, כדי שנוכל לבטא אותם מבלי לקטוע אותו.

ד. הקשבה אקטיבית – שימוש בשפת גוף ותנועות גוף רבות בזמן ההקשבה כדי להראות לדובר שאנחנו באמת מקשיבים לו.

ה. שיקוף – חזרה במילים שלנו על מה שהדובר אומר ובקשה לאישור, במטרה לוודאות שהבנו אותו נכון.

ו. שאלה שמעניינת את הדובר – שאלה שאנחנו יודעים שרלוונטית למה שמציק לו על סמך מה שסיפר – שיקבל נקודה למחשבה.

1. הקשבה פנימית – בנושא הזה השיטה ציינה את "מירוץ העכברים" שהצגתי בתחילת הפוסט, אבל רואה אותו רק כדבר שמפריע לנו לפנות זמן ואנרגיה להקשבה פנימית, שהיא הקשבה לתחושותינו ומחשבותינו הפנימיות על חיינו. הקשבה זו נחוצה כדי שנוכל לעבוד על חזוננו ומטרותינו ויעדינו ולעקוב אחריהם באופן עקבי מבלי שתחלואות היום יום ישכיחו מאיתנו את הדברים החשובים באמת. ברמה הפרקטית, השיטה תיארה הקשבה זו כסוג של "האטה" – הורידו הילוך מהגלגל עליו אתם רצים, הקשיבו לעצמכם כמה שאפשר(במגבלת הזמן הפנוי) – ואז חזרו לגלגל עם כוחות מחודשים וזכירה אחרי מה אתם רוצים לרוץ.

ברמה הפרקטית, הקשבה היא דורשת תרגול בדיוק כמו הקשבה חיצונית – ונעשית בדיוק באותה צורה כמו הקשבה חיצונית – רק בינך לבין עצמך.

7. אינטליגנציה רוחנית – הרעיון כאן מבוסס על ה"תיאוריה" הבאה: "מירוץ העכברים" הידוע הוא המירוץ להשאיר חותם בעולם. כלומר – כל בני האדם הכי רוצים מטבעם להשאיר חותם בעולם. אדם בעל אינטליגנציה רוחנית גבוהה יכול לעזור לאדם אחר להשאיר חותם על העולם ולעזור לו בצורה המותאמת אל אישיותו היחודית – וזה, לטענת השיטה, התרומה הכי גדולה שאדם יכול לתת לעולם. השיטה "חושבת" שעלינו קודם כל לשפר את יכולתנו לתת ולהשאיר חותם בעצמינו – ורק אז נוכל לעשות זאת עם אחרים, מאחר וההצלחה שלנו תפתח אצלנו בהכרח את היכולת הרוחנית להסתכל על העולם בזום אאוט ולראות את המשמעות מאחורי כל דבר.

ברמה הפרקטית, זה לא אומר כלום. זה בעיקר חלק מהרקע תיאוריטי לשאר העקרונות.

1. חשיבה יצירתית – כדי ללמוד לפתור את בעיותינו ולעזור לאחרים לעשות זאת עלינו ללמוד מגוון סוגים של חשיבה יצירתית שיהוו עבורנו כלים לחשיבה מחוץ לקופסה ולמצוא פתרונות מפתיעים לבעיות שלנו. קשה היה לי לחשוב על תרגילי חשיבה קונקרטיים שניתן לעשות כדי ליישם את הכלים האלו, אז לא הכנסתי כאלו. הכלים הם:

א. חשיבה בפשטות – כבני אדם התרגלנו לסבך כל דבר שלא צורך כבר מאז בית הספר היסודי. זה טבעי. לא כל דבר הוא מסובך, ולכן לפעמים יעזור לנו לנסות לחשוב על משהו כפי שהיינו חושבים עליו בגיל 10.

ב. כלי האייקידו – הכוונה כאן היא לשימוש בכוחה של הבעיה כדי לפתור אותה. לדוגמה, כאשר מישהו בוחר להיות מינימליסט ולהשקיע את הכסף שהוא חוסך במניות בשוק ההון, הוא בעצם מנצל את ה "אנטי-מינימליזם" של רוב שאר האוכלוסייה כדי להרחיב משמעותית את הונו האישי בפרקי זמן קצרים יחסית, ובכך לחפות על בעיית ה "יוקר המחיה האסטרונומי" שנגרמת בין היתר עקב ה "אנטי-מינימליזם" הזה. כמובן

ג. הקצנה –  הכוונה כאן היא להתייחס לבעיה כאילו היא הרבה יותר גרועה ממה שהיא באמת לכאורה, ולחשוב מה היית עושה אילו הבעיה הייתה עד כדי כך חמורה – וליישם את זה בפועל. בכך אתה מכריח את עצמך לפתור את הבעיה בדרך שהיא לא תוכל לחזור על עצמה שוב.

ד. הגדרת הבעיה במדויק ווידוא ש "אכן יש בעיה" – יתכן כי הבעיה יוצאת מהנחות יסוד שגויות, שאם היינו מודעים לכך הבעיה הייתה "נפתרת" מעצמה.

ה. לחשוב גם במימד אופקי וגם במימד אנכי – את זה קשה לי להסביר, אבל דוגמה: כאשר מישהו הולך למות בשדה קרב, זה יכול להיות משדה מוקשים/קרב/תעופה, וזה יכול להיות צנחן שמצנח לא נפתח לו.

ו. כלי החלוקה – לחלק את המרכיבים של הבעיה ולנסות לחבר אותם מחדש כדי שהמרכיב היוצר את הבעיה יעלם.

ז. כלי ההחסרה – קחו משהו שיוצר בעיה בעיניכם, חשבו על המרכיבים המהותיים שיוצרים את הבעיה ולהוריד אותם. דוגמה: עבודה רחוקה מהבית מצריכה רכב פרטי ואין כסף לזה. אפשר לעבור לדירה שוות-ערך ליד מיקום העבודה, אפשר לחפש עבודה דומה מהבית, אפשר לעבוד בעבודה קטנה נוספת מהבית וכו'.

ח. כלי האיחוד – הכוונה כאן היא לנסות לאחד בין שני דברים שלכאורה נראים מנוגדים, לדוגמה: 2 דעות שלכאורה סותרות זו את זו אך העמקה במהות כל אחת מהדעות עשויה לחשוף שאין שום סתירה אמתית בין 2 הדעות האלו – הן פשוט מדברות על 2 היבטים שונים שיוצאים מאותם הנחות.

ט. כלי ההכפלה – להכפיל משהו כדי לפתור בעיה או ליצור משהו משוכלל יותר. לדוגמה: אוטובוס דו מפרקי.

י. סיעור מוחות – העלאת רעיונות עבור פתרונות לבעיה כלשהי. חשוב שיהיו כמה שיותר משתתפים בסיעור המוחות ושכל רעיון לא יישפט בכלל לא משנה כמה הוא נשמע מגוחך. לאחר מכן "בעל הבעיה" יכול לחשוב לבד על כל אחד מהרעיונות, שוב, מבלי לשפוט אף אחד ומבלי לפגוע באחרים.

דעתי:

בקרוב.