האפיסטמולוגיה של הספקנות – ושלי

שלום לכם.
בדיקה:

Click Me!

אז בהמשך לפוסט הקודם שכתבתי אודות אליעד כהן, ופורסם בדיוק כעת, אני רוצה להציג בצורה מסודרת את האפיסטמולוגיה של עולם הספקנות שאני מכיר ומשתמש בה בבלוג הזה.

אם קראתם כבר את כל הפוסטים הקודמים בבלוג הזה, וודאי שמתם לב שהגישה לחיים המכונה "ספקנות" מהווה חלק ניכר מהתשתית של הרעיונות בבלוג זה. למה אני שונא נורמות חברתיות? כי אני ספקן. כי אני בודק כל טענה שאני נתקל בה. היכולת שלי להטיל ספק (בכל רעיון אפשרי) טובה במיוחד.

עם זאת, לא יצא לי מספיק לדבר בבלוג הזה על האפיסטמולוגיה של העניין. כלומר, איך ספקנים חושבים שנכון להגיע לידע?

כדי להסביר זאת, אני סבור שמוטב שאכנס לניווט שלי בעולם הספקני.

אני אדם ספקן מאז שאני זוכר את עצמי. נכון, השנה האחרונה הייתה תקופה מאוד קשה ולא הספקתי בה ללמוד כלום אפילו, אבל את הספקנות שלי אי אפשר לקחת ממני.

לכן, כדאי להדגיש שבפוסט זה אציג את האפיסטמולוגיה האישית שלי כספקן. כיצד אני חושב שנכון להגיע לידע. וכיצד הדעות שלי בנושא השתנו לאורך השנים. מומלץ מאוד גם לקרוא את הפוסט הזה שכן הוא מאוד מתקשר לנושאים כאן.

פגשתי ושוחחתי עם אנשים רבים מעולם הספקנות לאורך חיי, אך ל – 2 הייתה עליי את עיקר ההשפעה: אליעד כהן ו וגלעד דיאמנט. בפוסט זה אתייחס לשניהם, ודרכם אסביר את האפיסטמולוגיה שלי לעולם הספקנות. בגדול כבר אני אומר, שהאפיסטמולוגיה שלי, בגדול, זה שילוב של 2 האיפסטמולוגיות שלפיהם הולכים 2 "הגורואים" האלה בעולם הספקנות.

בנוסף, פוסט זה חשוב כי שמתי לב שבעוד גם גלעד וגם אליעד הם שני "גורואי-ספקנות" מאוד פופולריים כאן במדינת ישראל, אני חושש שישנה קצת אי הבנה לגבי מהם האפיסטמולוגיות של כל אחד מהגורואים האלה, ובמיוחד אליעד. אז בפוסט הזה אסביר זאת. מומלץ בחום בטרם קריאת פוסט הזה, לקרוא את כל הפוסטים שכתבתי אודות אליעד כהן, כמבוא לפוסט הזה: זה ו.. (תוסיף את השני)

נתחיל מהבהרת כמה מונחים בסיסיים שאתם צריכים להכיר בטרם תוכלו להבין את אליעד ואת גלעד (ואז אותי):

1. ספקנות פילוסופית

מדובר במונח בסיסי שקל למצוא עליו חומר בנושא – יש עליו פסקה שלמה הן בויקיפדיה העברית והן באתר הספקנות (הכללי) rationalwiki.

כפי שתראו אם תקראו את הקישורים שהבאתי במשפט הקודם, אפשר לתמצת את הכתוב בהם לפסקה הבאה:

הספקנות הפילוסופית היא הספקנות העתיקה מכל, אותה המציא פירון מאליס לפני כמה אלפי שנים – בערך באזור אותה התקופה בה סוקרטס, הפילוסוף שנחשב ל "אבי הפילוסופיה", השתמש בספקנות זו (על כך בהמשך). ספקנות זו היא למעשה שם כללי למספר סוגים של ספקנות, ואפשר לומר שהיא האבא של כל סוגי הספקנות שהומצאה באלפי השנים האחרונות. סוג הספקנות הפילוסופית הראשונה, ועל כן "הבסיסית" ביותר, היא ספקנות אפיסטמולוגית – כלומר, הספקנות שמטילה ספק בעצם היכולת לדעת משהו.

ישנם עוד מספר סוגים של ספקנות שניתן להגדיר תחת הספקנות הפילוסופית, הכוללים (בין היתר): ספקנות אתית, ובטח יש עוד סוגים שאני לא מכיר. כמו כן, ישנו המושג הפילוסופי ניהיליזם (שזה מושג ענק עם הרבה תתי-משמעויות בעולם הפילוסופיה, שלעיתים קרובות מבולבל עם המושג "ספקנות מוסרית", מאחר ומשמעות המושגים מאוד דומה. אני לא מאוד בקיא במשמעות המושגים אז לא אבלבל אתכם בניסיון להסביר את ההבדלים, אבל ראו את הערכים בנושא).

בתמצית לגבי ספקנות מוסרית וניהיליזם (שהם אינם עמדות בהם אני אוחז – לצערי אני כרגע בכלל לא מלומד מסופק כדי בשביל להבין היטב מה העמדות האלה בכלל אומרות, שלא לדבר על להסכים או לא להסכים איתם) – מדובר בקבוצות של דעות, שמגוון פילוסופים אחזו בהם לאורך ההיסטוריה, חלקם אף מפורסמים (פרדריך ניטשה, למשל, היה ידוע כניהיליסט). כאשר ספקנות מוסרית היא מעיין ספקנות אפיסטמולוגית כלפי תחום המוסר ("אי אפשר לדעת מה מוסרי. אין ידע בתחום המוסרי"), בעוד ניהיליזם מייצג מעיין גישה המזכירה גישה ספקנית, שיכולה להיות תקפה כלפי מגוון ענפים בעולם הפילוסופיה.

עכשיו נחזור לדבר העיקרי שחשוב להסביר כאן: הספקנות האפיסטמולוגית.

הספקנות האפיטסמולוגית, היא הספקנות הראשונה, הבסיסית, שממנה כל "עולם הספקנות" נוצר. ספקנות זו, בכללי, מייצגת גם צורת חשיבה וגם דעה. כדי שלא נתבלבל ביניהם, אציג אותם אחד אחד:

הדעה של הספקנות האפיסטמולוגית – "אי אפשר לדעת שום דבר בוודאות! no knowledge is absloute! הכל מוטל בספק! אין בכלל דבר כזה אמת! הכל סובייקטיבי! בהכל יש הנחות יסוד!"

זה לגבי הדעה. רק לפני שנמשיך לצורת החשיבה של הספקנות האפיסטמולוגית, הרשו לי להסביר לכם כיצד אני הולך להציג את צורת החשיבה:

אם קראתם את פוסטי הדיונים שלי, אתם וודאי זוכרים שהם מיוצגים במונחים של דיאלוג סוקרטי, כפי שהסברתי בפוסט המבוא לעמוד בנושא. דיאלוגים סוקרטיים הם דרך אחת מיני מגוון דרכים להציג הליך חשיבה מסוים של הוגה דעות, והיא האהובה העליי מכולם (בעולם הפילוסופיה), ולכן אשתמש בה גם כדי להציג את צורת החשיבה.

צורת החשיבה של הספקנות האפיטסמולוגית – ישנם לפחות 2 דיאלוגים סוקרטיים אפשריים דרכם ניתן להציג את הספקנות האפיטסמולוגית:

א. הספקן: "אי אפשר להוכיח שום דבר בוודאות. נסה להוכיח לי שאני טועה!"

הצד השני: "אוקיי, מה אם… המציאות קיימת!"

הספקן: "למה המציאות קיימת?"

הצד השני: " דרך החושים שלי, שהם מקור הידע היחידי שלי. אני רואה דברים במציאות, אני חווה תחושת מקום וזמן שבתוך המציאות, אני מריח דברים במציאות, אני שומע דברים במציאות, וכו'!"

הספקן: "אה, אז אתה אמפירציסט. למה? אולי החושים שלך מטעים אותך? אולי המוח שלנו בעצם מחובר למחשב וכל המידע שאנחנו קולטים דרך החושים הוא עובר עיבוד על ידי מחשב שהמוח שלנו מחובר אליו? מה אם רציונליזם?

(הערת מחבר: בהקשר הזה אני ממליץ למתעניינים בנקודה שהועלת בפסקה הקודמת לראות את הסרט "המטריקס", ולקרוא את הספר "מטריקס ופילוסופיה". הסרט מציג בדיוק את מה שהצד של הספקן דיבר עליו בפסקה הקודמת, ויש על כך הסבר מפורט בכמה עשרות העמודים הראשונים של הספר שהמלצתי עליו)

הצד השני: "נו באמת! מה הסיכוי שזה נכון?"

הספקן: "אבל אתה יכול להיות בטוח שזה לא נכון? אתה יכול לתת הוכחה לנושא, שאין סיכוי שהיא שגויה?"

הצד השני: "לא.."

הספקן: "אז אתה לא יודע את זה בוודאות. אה-הה! ניצחתי!"

את אותו דיאלוג אפשר לקיים בהקשר לכל הנחת יסוד אפשרית שהמוח שלנו רגיל לקבל כנכונה בערך מלידתנו באופן מובן מאליו – החל מ "יש הבדל בין יש לאין" ועד ל "אין יכולת לדעת וודאות זאת". בכל דיאלוג, הספקן פשוט ישאל "למה זה נכון", יקבל סיבה כתשובה, ישאל עליה "ולמה היא נכונה?", יקבל עוד סיבה, ישאל שוב "למה היא נכונה", שוב ושוב ושוב עד שלצד השני לא תהיה תשובה. והרי זה פשוט – הרי גם ילד בן 3 יכול לשאול "למה" בלי סוף ובכך לנצח בכל ויכוח אפשרי בו הצד השני טוען בתחילה שהוא יודע משהו.

ב. הספקן: "נסה לטעון טענה נטולת הנחות יסוד לא מבוססות!"

הצד השני: "המציאות קיימת."

הספקן: "על סמך מה אתה מניח שהמציאות קיימת?"

הצד השני: "כי אני קולט אותה דרך החושים."

הספקן: "על סמך מה אתה מניח שהמידע שאתה קולט מהחושים הוא נכון?"

הצד השני: "כי.. לא יודע".

הספקן: "אז הנה, לא כל הנחות היסוד שלך מבוססות! אז לא סתרת את דעתי"

לסיכום..

חשוב גם להדגיש שספקנות זאת היא אך ורק no knowledge is absloute, ולא "there is no knowledge". כלומר, ספקנות זאת לא מוכיחה שאין ידע, היא רק מוכיחה שאין דבר כזה ידע וודאי. חשוב להדגיש כי יש אנשים (כגון למשל, אליעד כהן ותלמידיו) שחושבים בתמימותם שהספקנות הזאת מאפשרת להפריך כל טענה. לא. היא רק מאפשרת להראות שאין טענה שהיא בוודאות נכונה. זה הכל.

כמו שאתם רואים, ב 2 הדיאלוגים קורה פחות או יותר אותו הדבר. פשוט בדיאלוג הראשון הספקן שם את הדגש רק על לשאול "למה" בלי סוף, בעוד בדיאלוג שני הוא בודק כל הנחת יסוד אפשרית בטיעון המועלה בדיאלוג. אלו שתי ההגדרות השונות לספקנות האפיסטמולוגית, כאשר אליעד כהן והתלמידים שלו נשענים בעיקר על ספקנות מהסוג המוצג הדיאלוג השני (ניתוח כל הנחות היסוד). אני מרחיב על זה בפוסט על אליעד עליו אני עובד במקביל.

סוקרטס אגב למיטב ידיעתי היה לפילוסוף הראשון שנחשב לספקן – אמנם במהלך חייו איש לא כינה אותו כך, כי הרי הספקנות כמושג נוצרה רק בתקופה של פירון מאליס, כמה מאות שנים אחרי מות סוקרטס, אך סוקרטס

פילוסופים רבים, אגב, ניסו להפריך את הספקנות הפילוסופית. אחד מהם למשל הוא רנה דקארט, שאחז בדעה כי "אני חושב משמע אני קיים". דקארט ניסה להפריך את הספקנות האפיסטמולוגית, כלומר, להוכיח שכן יש משהו שאפשר לדעת בוודאות מוחלטת. בדיאלוגים הסוקרטיים המציגים את אופן המחשבה שהוביל את דקארט לגרוס זאת, אסכם ואומר כי דקארט ניסה להטיל ספק בהרבה מאוד הנחות יסוד שאנחנו רגילים לקבל כמובן מאליו על העולם, עד שבאיזשהו שלב הוא הגיע למסקנה שקיום המחשבה היא הטענה שלא ניתן להטיל בה ספק. כפי שכתוב בויקיפדיה, דאקרט ספג ביקורת רבה על דעתו. למשל, אליעד כהן טוען במגוון מאמרים באתרו שדקארט לא באמת הטיל ספק עד הסוף, ולכן הוא אינו מחשיב את טענתו כמוכחת (ראו למשל את המאמרים שלו בנושא כאן, ואת שתי הסרטונים שהוא עשה בנושא. אגב, אני לא כל כך מגובש בדעתי, אבל אני נוטה להסכים עם אליעד לגבי זה. כך שהספקנות האפיסטמולוגית בהחלט נתונה לוויכוח, עד עצם היום הזה. גם לגלעד דיאמנט יצא להתייחס לנושא.

כל זה כבר מסכם לדעתי את העיקר, אבל דוגמה (אולי פחות ידועה) שאני מכיר לספקנות פילוסופית, הוא הספקנות הרלוונטית ל התבוננות פנימית (introspection). אני כבר אומר, מהמון קריאה בנושא – אין הגדרה מוסכמת לביטוי הזה, גם בפילוסופיה וגם במדע. אינספור פילוסופים כבר נתנו אינספור הגדרות שונות מהותית למושג זה. אני היית מגדיר אותו כהסתכלות של "האני" על הליך מחשבתי שלו, אולי סוג של מטא-קוגניציה.

בכל אופן, יש ספקנים פילוסופיים שדיברו על האם אפשר להגיע לידע על ידי התבוננות פנימית. חלק מהם טענו שהכרה "חיצונית" שונה מהותית מהכרה "פנימית", כלומר – שיש לנו נגישות ל "מידע פרטי" דרך התבוננות פנימית, ופילוסוף בשם אוגוסטי טען שהתבוננות פנימית היא מקור לידע שאינו מוטל בספק.

אז זוהי הספקנות הפילוסופית – דעה המשתמשת בצורת חשיבה של העמקה אינסופית (בין אם דרך לשאול "למה" בלי סוף, ובין אם דרך ניתוח של כל הנחות היסוד בטיעון המובא), כדי לגרוס שאי אפשר לדעת שום דבר בוודאות, כי לא ניתן להוכיח שום דבר בוודאות.

עכשיו..

2. ספקנות מדעית

כמו שאתם רואים בקישור הנ"ל, כבר כתבתי פוסט שלם בנושא הזה לפני כמה שנים, כך שמומלץ שתקראו כעת את הפוסט שכתבתי על ספקנות מדעית (אם עוד לא קראתם..), לכן לא אסביר כאן בהרחבה על הנושא, אבל כן אסביר את מה שלא הסברתי בפוסט ההוא, שזה מהי ספקנות מדעית ביחס לספקנות פילוסופית.

בגדול, אפשר לומר שספקנות מדעית היא ספקנות הגורסת שהמדע, ושיטות המחקר שהמדע מציע, הם הכלי הטוב ביותר (באופן יחסי בלבד!) על מנת להוכיח טענות ולהגיע לידע על העולם. לכן, ספקנים הדוגלים בספקנות זאת, נוטים לגבש את הידע שלהם על העולם על סמך לימוד של ידע מדעי, ועל סמך בדיקה שיטתית של כל טענה על העולם בעזרת כל מיני סוגים של בדיקות "מדעיות" עליה (למשל: לבדוק סקירות ספרות העוסקות ביעילות של שיטה מסוימת כדי לבדוק האם השיטה עובדת, לקרוא מחקרים ולבקר את הטענות שהם מציגים, וכו').

חשוב לי אישית גם להדגיש שזוהי ספקנות מורכבת ביותר, אשר כוללת בתוכה מלאנטלפים וראציות ודיאלוגים סוקרטיים אפשריים שניתן לכתוב כדי להמחישה. לכן, אני לא מסביר ספקנות זאת במלואה בפוסט שכתבתי בנושא כי אני לא מאוד בקיא בנושא הכל כך רחב הזה. הספקנות הפילוסופית, לעומת זאת, היא פשוטה למדי – כמו שראיתם, גם ילד קטן יכול לאמץ אותה מרוב שהיא פשוטה.

בנוסף, הספקנות המדעית יכולה להסכים עם הספקנות הפילוסופית. הספקנות המדעית מתבססת על האמפרציזם, ושאר הנחות יסוד לא בהכרח מבוססות, אותן ניתן ללמוד בעזרת לימוד על תחום הפילוסופיה של המדע. אנשים שדוגלים בספקנות מדעית לא מטילים ספק בהכל – רק במידה מסוימת, אך הם בהחלט יכולים להסכים עם הספקנות הפילוסופית, שכן הספקנות הפילוסופית לא סותרת את הספקנות המדעית. מדובר למעשה בשתי סוגים של ספקנות נפרדים, שאינם קשורים לזה לזה, ולמעשה, גם אינם סותרים זה את זה.

ושוב, להרחבה בנושא – ראו את הפוסט שכתבתי אודות הספקנות המדעית.

עד כאן המבוא!

אוקיי, אז השתפשפנו במונחים הבסיסיים. כעת בוא ואציג לכם תמונה שהכנתי, שתגרום לכם להבין למה הצגתי לכם את הספקנות הפילוסופית ואת הספקנות המדעית.

התמונה הבאה מציגה את היחס בין ספקנות מדעית ופילוסופית, לבין 2 גורואים משמעותיים בעולם הספקנות בישראל – אליעד כהן וגלעד דיאמנט:

כמו שאתם רואים, התמונה הנ"ל מציגה את אליעד כהן ואת גלעד דיאמנט כאנשים מאוד, מאוד דומים. וכי מדוע לא? שניהם כל הזמן מדברים על מציאת האמת, חיפוש האמת, ובעיקר, איך לדעת את האמת (שזה בדיוק מה שענף האפיסטמולוגיה הפילוסופי עוסק בו – זוכרים?). אני הצגתי, כמי שמכיר את 2 החבר'ה האלה אולי אפילו יותר טוב משהם מכירים את עצמם, כיצד כל אחד מהם בנה לעצמו אתר שמבוסס על אחד מסוגי הספקנות שהצגתי לכם בחלק הקודם של הפוסט. בוא נפרשן את התוכן של התמונה, ונעבור עליו לאט לאט:

"אליעד כהן -> ספקנות פילוסופית"

כלומר, אליעד כהן אימץ לעצמו באיזשהו שלב מוקדם בחייו את הספקנות הפילוסופית כהשקפת עולם. אני בטוח שאליעד מודע לשני שיטות הספקנות הזו (כלומר, הוא גם יודע לשאול "למה" בלי סוף, וגם יודע לנתח הנחות יסוד של כל טיעון).

"-> לימוד רב תחומי על המציאות (מכל מקור)"

כלומר, להיות אינטלקטואל, שלומד ידע כללי על העולם, בכל תחום: פילוסופיה, מדעי המחשב, פסיכולוגיה, יהדות ומה לא. הרי כמו שתראו אם תסתכלו באתר של אליעד, האתר של אליעד מופצץ בתוכן, עם אלפי מאמרים והרצאות. מאיפה אליעד יכל היה לקבל את כל המושג לדבר ולכתוב על כל כך הרבה תחומים, אם לא דרך זה?

אגב יכול להיות (ואף יותר סביר להניח) שאליעד עבר שלב זה למעשה לאורך כל התהליך, לאו דווקא לפני שגיבש לעצמו את הספקנות הפילוסופית.

"-> המצאת ניו-אייג' בולשיט"

כלומר, אליעד המציא קבוצה של רעיונות שהינם ניו-אייג'. כידוע, רעיונות ניו-אייג' נחשבים במדע ל "אפילו לא שגויים" – כלומר לרעיונות שאי אפשר לבדוק, ולא ניתן להוכיח אותם לשלילה או לחיוב, משום שאילו רעיונות שאינם ניתנים לבדיקה אמפירית. רעיונות אלה, כפי שאמר ירון אסא בתוכנית "בקירוב גס", נחשבים במדע לגרועים ביותר, כיוון שעל פי הספקנות המדעית, אין ברעיונות שהינם "אפילו לא שגויים" שום תועלת להתקדמות הבנת המציאות. לעומת זאת גם רעיונות שגויים מסייעים לפחות להבנת המציאות, כי היי – בזכותם אנחנו יודעים מה שגוי.

יש לאליעד הרבה רעיונות שחוזרים על עצמם רבות באתר שלו שלדעתי ניתן להכניס לתבנית הניו-אייג'. למשל: אחדות ונפרדות, אחדות ההפכים, אין/יש הבדל בין יש לאין, שכל על אנושי, ועוד. כדי לראות פירוט מלא של הרעיונות האלו, ראו אותם בפוסט בו אני מציג את שיטת EIP של אליעד (בחלק הראשון שלו, לפני שנתתי ביקורת על השיטה).

כמו כן, רעיונות הניו-אייג' האלו הם למעשה רעיונות מאותו הסוג שיש לכתות (למרות שהקבוצה של אליעד איננה כת לדעתי, וארחיב על כך בפוסט נפרד) – יש סיבה למה אני נוטה להתייחס לרעיונות של קאוצ'רים כמשולים לרעיונות של ניו-אייג'. כך שאליעד בעצם ייסד תורה רוחנית, המבוססת על קבוצה של רעיונות ניו-אייג', שהם הייסוד של כל "הידע" שלו.

"פיתוח יכולת ניתוח רב תחומית של המציאות המבוססת על הספקנות הפילוסופית ודי כל הנ"ל"

כלומר, אליעד השתמש בכל 3 הדברים שהוא "השיג" לפני כן – כל החומר שהוא קרא בכל תחום האפשרי, כל רעיונות הניו-אייג' שהוא המציא, והספקנות הפילוסופית שלו.

איך עובדת יכולת הניתוח? די פשוט. כל אחד משלושת הדברים שתיארתי קודם משחק תפקיד כאן:

א. אליעד משתמש בספקנות הפילוסופית כדי להטיל ספק בכל רעיון בו הוא נתקל. כך למשל, בכל פעם שמישהו בא אל אליעד עם בעיה מסוימת בחיי היום יום להתייעץ איתו, אליעד לפעמים ינתח את ההנחות היסוד שישנן במשפטים שאמר המתייעץ. בכך אליעד יכול לשלוח את המתייעץ לברר את אותם הנחות יסוד, כי הרי אליעד תמיד יוכל להגיע למצב שהוא ימצא הנחת יסוד והמתייעץ יודה שאין לה ביסוס.

ב. אליעד משתמש ברעיונות הניו-אייג' שלו בתור האקסיומות שלו. ספק אם הוא אי פעם העז לערער על הנחות אלו. אקסיומות אלו משמשות אותו לצורך כל ניתוח אפשרי. הוא מוכן להטיל ספק בהכל – רק לא בהם (אני כמובן שאני רק אומר כאן את דעתי – אני מתאר לעצמי שאליעד לא היה מסכים עם זה, אבל ככה נראה לי).

ואז אליעד משתמש בזה וב – ג. הידע הכללי שלו על העולם, כדי שהוא יוכל לתת עצות ולהביע דעות משלו בכל תחום. הרי כדי לכתוב על כל סוגיה אפשרית בכל תחומי החיים מיוזמתו, אליעד צריך להכיר כמה שיותר סוגיות על כל תחומי החיים – שזה הידע הכללי שלו.

כך שלמעשה אליעד יכול ככה לנתח כל סוגיה אפשרית בכל תחומי החיים דרך 2 תתי-שיטות, – 1. להראות למי שמתייעץ את ההנחות היסוד של דבריו, 2. להמציא כל מיני משמעויות רוחניות לכל מיני סוגיות מחיי היום יום, שכביכול נותנות הסברים לא שגרתיים לאותם רעיונות.

כמובן ששתי השיטות האלו קשורות זו בזו. הרעיון הוא שיש "יעד סופי" שמי שיהיה ספקן פילוסופי לחלוטין, לפי אליעד, יגיע אליו. "היעד הסופי" מוגדר על פי הרעיונות הניו-אייג' של אליעד. והידע הכללי שלו? האמת, אני חושב שהידע הכללי שלו משמש אותו רק כדי להרחיב כמה שיותר את התוכן באתר שלו, מבחינת הכמות. ככל שיש לו יותר ידע כללי, כך הוא יכול לעשות יותר ניתוחים על כמה שיותר דברים.

"פתיחת אתר עם אלפי תכנים, שכל אחד מהם הוא אחד מהניתוחים של אליעד לגבי המציאות על סמך יכולת הניתוח הנ"ל"

כאשר, כמו שהסברתי קודם, הידע הכללי משמש לצורך הגדלת כמות התכנים, הניו-אייג' לצורך הגדרת היעד הסופי והתייחסותו למצבם של אנשים שעוד לא הגיעו אליו, והספקנות הפילוסופית ככלי ניתוח של כל טענה. אליעד בעבר אף השתמש ביכולת שלה כדי להשתמש כבסיס להבטחות מרחיקות לכת – כגון "100% אושר מוחלט בכל התחומים!".

"אליעד, בדיוק כמו מגוון ניו-אייג'ים אחרים, מתפרנס מלסגור את האתר לחברים רשומים + שיווק יכולת הניתוח שלו, ולא ניתן להגדירו כשרלטן"

לא ניתן להגדירו כשרלטן, כי הספקנות הפילוסופית איננה מטעה, הידע הכללי שלו לא מטעה, ורעיונות הניו-אייג' שלו – לא ניתנים לבדיקה אמפירית. יש להדגיש שהטענה שלא ניתן להגדירו כשרלטן או ההיפך, נובעת מספקנות מדעית, שאיננה בהכרח נכונה, אך כן יכולה להצביע על מה הכי סביר (כפי שכבר ביארתי בפוסטים קודמים).

אגב, לסגור את האתר לחברים רשומים זה משהו שאני מקווה שיום אחד גם אני יוכל להתפרנס ממנו. זה כיף. אבל טוב נו.. בכל מקרה, יכולת הניתוח של אליעד היא בתכל'ס המוצר שהוא מוכר.

ואיך אני מתייחס לזה?

כעת אסביר איך זה מתקשר לאפיסטמולוגיה עליה מבוסס כל הבלוג הזה.

אני מחבב את הספקנות הפילוסופית. גם אני לא הצלחתי לחשוב על טענה שאני לא יכול להטיל בה ספק.

אני חושב שהיכולת לנתח הנחות יסוד היא יכולת טובה וחשובה. היא מקנה למי שיש לו אותה יכולת יותר מודעות עצמית (דה, הוא מודה להנחות יסוד שלו), ובפרט, יותר הבנה.

ישנם מספר פוסטים בבלוג שאף עיקר הטענות בהם מבוססות על אותה ספקנות. בין היתר:

• על הרצון שלנו – בפוסט ההוא הטלתי ספק בצורך שלנו בלרצות anything. ואכן, כל רצון שיהיה לנו, תמיד אפשר למה צריך אותו. הסקתי מכך את המסקנה המתבקשת.
• על הבנה עצמית – בפוסט ההוא הראיתי כמה קל להטיל ספק בכל אפיסטמולוגיה אפשרית לגבי מודעות עצמית. אנחנו באמת ממש לא יכולים להבין את עצמינו.
• מציאת שגיאות בכל טקסט – בפוסט ההוא עשיתי ליטרלי מה שאליעד עושה. אחד לאחד.
• על CBT – גם שיטת הטיפול הזאת, שאני אישית מאוד תומך בה, תומכת בספקנות הפילוסופית, וכמו כן תומכת בהנחה שפיתוח יכולת ניתוח הנחות יסוד כלפי עצמך עוזר למנוע סבל מיותר.

בקיצור, אני בהחלט מאמץ את הספקנות הפילוסופית כספקנות מרכזית בחיים שלי. אני בהחלט חושב שהיא בריאה. יחד עם זאת, אני רוצה לסייג ולהדגיש כאן מספר דברים:

• אני לא מאמץ אף אחד מרעיונות הניו-אייג' שאליעד בנה סביב הספקנות הפילוסופית. אני בהחלט לא חושב שספקנות פילוסופית יכולה איכשהו להוביל ל "אושר מוחלט ב 100%", ל "אחדות עם המציאות", ל "חוסר הבדלה בין טוב לרע", ושאר הבטחות הזויות מסוג זה. הסיבה לכך היא שבעוד שכנ"ל, הספקנות הפילוסופית איננה סותרת את הספקנות המדעית, רעיונות הניו-אייג' כן. לכן, אני שם קצוץ על הניו-אייג' של אליעד. לא תמצאו בבלוג הזה ניו-אייג'. כן תמצאו ספקנות פילוסופית.
• הספקנות הפילוסופית איננה פרקטית, איננה רלוונטית לחיי היום יום, ואיננה תורמת דבר שלעצמה למעט מודעות. זאת להבדיל מהספקנות המדעית, שכן מועילה בחיי היום יום (על כך בהמשך). לכן, אני לא משתמש בה הרבה כי היא לא חשובה.
• הספקנות הפילוסופית היננה מסוכנת, שכן ספקנות מוגזמת, כפי שכתב לי מישהו בעבר, עלולה להוביל לבורות. ישנם אנשים שחושבים שלהיות ספקנים פילוסופיים מספיק כדי לדעת הכל ולהיות "הכי חכמים בעולם". זה טעות. ספקנות פילוסופית היא נחמדה, אבל לא תורמת הרבה שלעצמה.

נמשיך לגלעד דיאמנט..

"גלעד דיאמנט -> ספקנות מדעית"

כלומר, גלעד אימץ לעצמו את הספקנות המדעית. כמובן שהיות ומדובר בספקנות מורכבת עם הרבה מאוד וראציות, הוא לא היה מודע להרבה וראציות בתקופה בה החל לחשוב על פי ספקנות זו.

"לימוד רב-תחומי על המציאות (מכל מקור)"

כאשר זה מתייחס רק לידע הכללי שיש לגלעד, בלי קשר דווקא לידע ספציפי שהוא משתמש בו בשביל לבצע תחקירים.

"פיתוח יכולת בדיקת מתודולוגיות שונות בצורה מדעית (גם כן יכולת ניתוח מסוימת)"

כלומר, גם גלעד, כמו אליעד, בסופו של דבר משתמש ביכולת ניתוח. הוא יודע לנתח כל סוגיה שתביאו לו, בדרך מסוימת. כאשר הדרך, כמובן, היא בגדול כמו שתיארתי קודם – בדיקת סקירות ספרות על הנושא, קריאת מאמרים אקדמיים בנושא, ביצוע ניסויים, וכיוצא באלה – בעיקר, בדיקות בשיטות בהם ניתן לבדוק טענות בצורה מדעית.

עם זאת, כמובן שהוא לא מספק ייעוץ – אבל אם אתם מתעניינים בלמצוא איזשהו ייעוץ שספקנות מדעית היא חלק מהתשתית ליכולת הייעוץ שלו, אני יכול להפנות אתכם ל עפרה מהודר. יש לה תואר שני ב "מדעי הרפואה" והיא מספקת שירותים הכוללים סיפוק אוריינות בריאותית, סנגור רפואי, ועוד. היא מכנה את עצמה "אפידמיולוגית". היא משתמשת הן בידע שלה והן בספקנות זו כדי לתת שירות זה. זה נקרא גם מידענות רפואית. היא יכולה להציג לכם מחקרים ומאמרים אקדמיים בנושאים רלוונטיים לבעיות הרפואיות שלכם, בניגוד לרופא משפחה שלא עושה את זה..

במסגרת הניתוח, במקרה של גלעד, התפקידים הם כלהלן:

א. הספקנות המדעית משמשת אותו לצורך ניתוח כל פיסת מידע "מדעית" בה נתקל גלעד, דרך היוריסטיקות מסוימות. איזה היוריסטיקות? תלוי – איזה טיעון הוא בודק, ועל מה הוא מבוסס. ניתן כמה דוגמות:

א.1. בפוסט הזה גלעד מייצג 10 היוריסטיקות שכל אחת מהן מורידות את הסבירות לנכונות של הטענה הנבדקת.

כך למשל, יש לגלעד תרשים ויכוח המייצג מגוון ויכוחים שקיים עם תומכים בהומאופתיה. אם תקראו גם את התרשים וגם את הפוסט, תשימו לב שהרבה מן התשובות של הגלעד המוצגות בתרשים הם למעשה הצבעות בדיוק על ההיוריסטיקות המדוברות בפוסט הנ"ל:

א.2. בפוסט הזה גלעד משתמש בהיוריסטיקות דומות כדי לנתח מקרה טיפול כלשהו, ולהמחיש דרך אותם היוריסטיקות כיצד טיפול שלא באמת עובד נחשב על ידי הלקוח שלקח אותו ככזה שכן עובד, עקב פרשנות אישית וכו'.

(אולי אתן עוד דוגמות בהמשך)

ב. גלעד יודע לקרוא מחקרים. יש לו בסיס ידע רחב על שיטות מחקר במדע – מחקר כמותני, מחקר איכותני, שיטות ניתוח וסטטיסטיקות של נתונים שוניםף שמאפשר לו לעשות זאת. זה בדיוק מסוג הידע המדעי שהוא אולי החשוב מכל, אבל לא מלמדים אותו כמעט בכלל באקדמיה, משום מה. זהו הידע המדעי הממחיש כיצד הידע המדעי, והידע האנושי ככלל, מתקדם. אם הייתי צריך להמליץ על פוסט אחד של גלעד שמתמקד בידע הזה, הייתי ממליץ על הפוסט הזה, ובמיוחד על התמונה הזאת ממנו. כך, בכל פעם שגלעד נתקל בטיעון כלשהו, הוא בודק את שיטת הסקת המסקנות של הטיעון, ברמה המדעית.

(אני בעצמי בדיוק לומד כמה קורסים בקורסרה העוסקים בנושאים רלוונטיים לזה)

כך, גלעד יכול לנתח כל טענה שתביאו אליו. השיטות שהוא משתמש בהם לצורך הניתוחים שלו הם כמובן מורכבים בהרבה מכך, קיצרתי אותם לצורך הפוסט.

בהקשר הזה, אני רוצה לצטט דיאלוג מפורסם מתוך הפילוסופיה של המדע, שממנו נוצרה "בעיית האינדוקציה". היא קיימת ומנותחת לעומק במשחק מחשב שניתחתי בבלוג בעבר. במסגרתה דוויד יום השתמש בספקנות כדי להראות את הכשלים הלוגיים שיש בדרכים הנפוצות בהם המדע הסיק קשרי סיבתיות בין דברים שונים במציאות (דרך אינדוקציה, דה), במטרה להראות את הבעיה בשיטות הסקת מסקנות במדע. זה היה מקור לשכלול שיטות המחקר במדע, להמצאת עיקרון ההפרכה של קרל פופר  (שגם כן ספג ביקורת לאחר מכן), ומה לא. בקיצור, גם לספקנות המדעית יש היסטוריה פילוסופית משלה.

"ביצוע תחקירים המבוססים על כל הנ"ל"

כאשר גם התחקירים, בהתאם, משתנים בשיטות המחקר שלהם, בהיוריסטיקות בהם גלעד משתמש לצורכיהם, וכו'.

ואיך אני מתייחס לזה?

הספקנות המדעית היא התשתית המרכזית של הבלוג הזה, בעיניי. אני לא חושב שהייתי טורח לפתוח את הבלוג הזה לולא-זאת. ככלל,