מהם הסיכונים הנסתרים שבאורח החיים הנורמטיבי?

כפי שהסברתי בפוסט הזה, החזונות ה"נורמטיביים" כיום נקבעים(בעיקר) ממניעים אמוציונליים ולא רציונליים. שתי ההחלטות ה"גדולות" הנידונות בפוסט הזה(נישואין וילדים), גם כן תקפים לגבי זה. הם כה "גדולות", ובכל זאת אני חושד שאנשים שואפים לקבל אותם מהר ככל האפשר כאילו הם חזון חייהם. ובכן, לא שיש לי בעיה עם זה, אבל יש טעם שאנתח אותם מהיבט רציונלי-פרקטי כדי שכולם יבינו בדיוק מה הם עושים.

אני הולך לנתח מקרים לפי נתונים שהוצאתי מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה(אי אפשר לסמוך על התקשורת), ובכל אופן מה שהכי חשוב לי הוא לא עד כמה הם מדויקים ונכונים, אלא לנתח את המשמעות של הנתונים האלה.

הנתונים:

נישואין

לפי המסמך האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקשר לנישואין, הגיל הממוצע לחתונה הראשונה ליהודים כיום הוא 27(28 לגברים ו 26 לנשים), ולפי זה(אם כי זה קצת ישן), רק כ 10% מבני ה 45-49 הם רווקים(11% גברים, 9% נשים). כלומר, מעל ל – 90% לפחות מהיהודים שחיים בישראל יתחתנו מתישהו במהלך חייהם. בנוסף, חלק גדול מהזוגות שמתחתנים מתגרשים באיזשהו שלב(לפי זה, כ 13% מהיהודים בני/בנות 35-64 גרושים – כאשר אחוז הנשואים בטווח גילאים זה עשוי להיות נמוך בהרבה מ – 90%, מאחר וחלק גדול מהאוכלוסייה מתחתנים בגילאי 18-35 וחלק קטן מאוד, אם בכלל קיים, מתחתנים בגילאי 64+). לפי זה, רק 5% מהזוגות בישראל(שגרים יחד) אינם נשואים. כל המתחתנים הנ"ל עושים זאת או דרך הרבנות או בנישואין אזרחיים, אם כי זה לא משנה.

ילדים

לפי זה, הגיל הממוצע ללידה ראשונה ב- 2014 היה 27.5(לאישה) ו 30.3 ללידה ממוצעת. לפי זה, רק כ – 20% ממשקי הבית מנוהלים על ידי אדם אחד, ההכנסה הממוצעת(ברוטו) למשק בית היא 18,329 ש"ח, כאשר ההוצאות וההכנסות של משקי בית עם ילדים הם בממוצע 30% יותר ממשקי בית ללא ילדים(והיחס ביניהם הוא כמעט 50-50 – אבל יש לקחת בחשבון שהרבה פנסיונרים והורים מבוגרים חיים ללא ילדיהם בבית). מס' הנפשות הממוצע למשק בית הוא 3.7. לפי מקורות אחרים ופחות אמינים שקראתי, ילד ממוצע עולה כמיליון ש"ח במצטבר עד שהוא "עצמאי"(לא מקבל שום סיוע מהוריו מבחינה כלכלית). כאן יש מדריך על כיצד לגדל ילד שיעלה "רק" כחצי מיליון ש"ח עד גיל 18 ולכל היותר 750,000 עד עצמאותו הכלכלית.

נתונים נוספים שיעזרו קצת(גם כאלה שמבוססים על הנ"ל):

ההכנסה החודשית הממוצעת לשכיר כיום(בלי קשר להיקף המשרה שלו) עומדת על כ – 7,000 בחודש(נטו)(כ – 9000+ ברוטו). היקף נטילת המשכנתאות עמד ב – 2015 על כ 64.2 מיליארד ש"ח(אם נחלק את זה במספר האנשים באוכלוסייה בין גילאים 20 ל 40, נקבל משכנתא של 100-200 ש"ח לאדם בממוצע. לפי היחס בין משקי הבית עם 2 נפשות לעומת 1(שאין בהם ילדים), אני אניח שהממוצע ביניהם הוא בסביבות ה – 1.6, כאשר הם מהווים כמעט 45% מכלל משקי הבית, וממוצע כולל 3.7 נפשות – כלומר, מבין משקי הבית בהם יש ילדים(כולל משפחות עם אם חד הורית) יש כמעט 6 נפשות – מצביע על כך שמי שכן מביא ילדים מביא 4 בממוצע, כאשר מספר הילדים שכל אדם מביא בחייו מכלל האוכלוסייה יעמוד על כ – 20% פחות מזה(לפי זה ש 10% לא מתחתנים לעולם ושיעור זהה כן מתחתנים אבל לא מביאים ילדים). התוצאה היא 3.2, שמתאימה לנתון בכתבה הזו. הגיל הממוצע להתחלת לימודים אקדמאיים נכון ל 2013 הוא 23.7.

אז בואו נציג מקרה ממוצע של אדם ההולך במסלול החיים הנורמטיבי על סמך הנתונים האלו, בתוספת מידע שאולי לא ידעתם:

מההיבט הכלכלי:

כאשר הוא יוצא לחופשי, הוא דוחה את לימודיו האקדמיים הנהוגים כיום בחברה החילונית כהתחנה הבאה אחרי הצבא עד לגיל 23.7(אם כי אולי זה הגזמה לרעה, כי יש כאלה לדוגמה שדוחים/מבטלים זאת עקב שירות קבע בצהל לדוגמה).

מה עשה בזמן הזה? ובכן, חוץ מללמוד לפסיכומטרי ו/או השלמת בגרויות, כנראה חסך כסף ויצא לטיול בחו"ל בתקווה שזה יאפשר לו גם לקבל חוויה יחודית שאולי לא יזכה לה שוב וגם כדי לחשוב מה ללמוד.

הוא מסיים את לימודיו(במקרה ה"טוב") בגיל 26.7 – כאשר להזכירכם, הוא הולך להתחתן בגיל 28 עם בחורה בת 26, שתביא ילד לעולם בגיל 27.5(ותכנס להריון חודשים ספורים לפני כן). כלומר – יש סיכוי לא מבוטל שהוא יסיים את ה"הכשרה המקצועית" שלו באוניברסיטה אחרי שכבר הוא כבר יהיה נשוי ועם ילד.

לצורך העניין, נגיד שמגיל 27 בדיוק(לא מוצאים עבודה ביום בממוצע) הוא ואשתו מרוויחים 8,500 ברוטו(שכר ממוצע לבוגרי תואר ראשון, שזה 6700-6800 נטו). הם הרוויחו את זה במשך שנה, והגיעו ל 6,750 * 12 * 2 = 162,000 ש"ח, מתוכן הם מוציאים 60,000 ש"ח על חתונה(כחצי מעלות ממוצעת לחתונה בישראל – חלק מהחתונות ממומנות ע"י ההורים). אם הם לא נבזיים, הם לא כופים על האורחים שישלמו על החתונה ויחזירו להם את הכסף הזה.

לאחר עוד שנה וחצי, הם הרוויחו עוד 162,000 * 1.5 = 243,000 ש"ח לכל היותר(אישה בהריון לעיתים לא יכולה לעבוד ככה ויש עלויות על הטיפולים של ההריון), 243,000 + 102,000 = 345,000 ש"ח. לצורך העניין, הם מחליטים להוציא את הכסף הזה על משכנתא עם ריבית נמוכה של 2% לשנה, עבור דירת 4 חדרים צנועה יחסית באזור קרוב יחסית למרכז – המחיר יהיה בערך 1,000,000 ש"ח(כולל עמלות נלוות), כך שהמשכנתא תהיה ~650,000 ש"ח. בהינתן תקופת זמן של 20 שנה להחזרת המשכנתא, ההחזר החודשי יהיה 3,403 ש"ח(תודה למחשבון הזה).

באותו זמן הם מביאים את הילד הראשון, עם הכנסה חודשית של 13,500 בחודש, יש להם גם החזר של 3,400, גם הוצאות לא מבוטלות על הילד(העלויות של 3 השנים הראשונות מסוגלות להגיע להגיע למאות אלפי שקלים) וגם את עצמם. לפי זה, שיעור החיסכון החודשי הממוצע לאדם הוא 11%. מאחר ומשק בית ממוצע כולל 3.7 נפשות והכנסה דומה(נטו), נניח שהם מצליחים לחסוך 1.11 * 1.23 = 3,650 ש"ח בחודש. אבל 3 שנים לאחר מכן(כאשר האישה מגיעה לגיל הממוצע ללידה), הם מביאים עוד ילד. בינתיים הילד הראשון מתחיל גן הכרוך בהוצאות כספיות אסטרונומיות. יש להם 3,650 * 12 *3 = 131,400 ש"ח בחסכונות. אבל גן לילד באזור הקרוב למרכז יעלה להם 2-3K ש"ח בחודש, כך יחד עם ההוצאות הכספיות(היותר נמוכות) לילד השני הם כבר מוציאים בערך כפי כמה שהם מכניסים.

אם הם יביאו את הילד השלישי פחות מ – 3 שנים לאחר מכן, הם יגיעו למצב שהם מוציאים לפחות 10% יותר ממה שהם מכניסים(!) עד שהילד השני יסיים את הגן. אם הם לא, הם יוציאו 120% ממה שהם מכניסים רק בתקופת הגן של הילד השלישי. זה עשוי לגרום להם להגיע לשלב בו הם יכנסו למינוס בעיקר אם יש להם הוצאות לא קבועות כמו רכישת רכב פרטי. אחרי זה הם יוציאו בערך 95% ממה שהם מכניסים.

את החסכונות שיותרו להם אחרי שהילדים יתחילו לסיים צבא הם כנראה יוציאו על לימודים אקדמיים ו(אולי) חתונות ורישיונות נהיגה עבור ילדיהם. החסכונות היחידים שישארו לפנסיה שלהם זה אלו שהמדינה הכריחה אותם לחסוך ולהפריש להשקעה בבורסה. זאת כמובן, בהנחה שההכנסה שתיארתי היא לאחר ההפרשה לפנסיה(אם לא, אז אתם יודעים מה היה מצבם).

שימו לב: למרות שמדובר במקרה די "ממוצע", היה להם לא מעט מזל. רבים מבני מעמד הביניים לא מצליחים לחסוך בכלל לטווחים ארוכים הדירה שלהם עמדה איתן עשרות שנים(אפילו שהם לא מכרו אותה) והספיקה עבורן עד שהם עברו לבית אבות(לעיתים קרובות צריך לשפץ את הדירה או אפילו למכור אותה ולעבור לאחת יקרה יותר מאינסוף סיבות אפשריות), הם שמרו על הכנסה סבירה ויציבה מגיל צעיר עד הפנסיה ולמדו "רק" 3 שנים(לעיתים המקצוע הרצוי דורש הרבה יותר זמן מזה). אבל הסיכון הגדול ביותר שהם ניצלו ממנו, לדעתי, הוא גירושין וכל חיכוך מכל סוג שהוא עם הרשות השופטת.

חתונה כיום היא הדבר הגרוע ביותר שגבר שצדק בבית המשפט חשוב לו יכול לעשות. היא אוסרת על בדיקה גנטית לצורך בדיקת ההורים האמתיים של ילד מסוים. בנוסף כאשר הורים מתגרשים(והסיכוי לא נמוך כל כך), הגבר מחויב לשלם לאישה עבור מזונות ושאר צרכי מחיה שלה ושל הילדים(ושל הבן זוג החדש שלה, אם יהיה), בנוסף ללממן את עצמו. והוא יצטרך לעשות זאת כולל משכנתא גם אם הילד מבחינה ביולוגית לא שייך לו אלא לבן הזוג החדש שלה. כך גם בית המשפט יוכל לוודא שהילד יוכל בעתיד לשכב עם אחיו אחיותיו, מאחר ולא נבדק האם הם בעלי אותו דם בורידים. וכך יהיה גם אם הנישואין היו אזרחיים. הרבה גברים גרושים נכנסים לחובות עקב זאת. קראו בהרחבה על עניין זה כאן.

מההיבט הפסיכולוגי:

כבר בגיל 3 הוא מחויב על פי חוק להיות רשום וללכת באופן קבוע לגן כלשיהו שיכבול את חירותו. כך זה ממשיך ברצף(עם הפסקה קצרות הבאות לעיתים רחוקות) עד גיל 20/21 – עד שהוא סוף סוף מסיים את הצבא ומסיים את חובותיו החוקיות כלפי המדינה. במילים אחרות, מגיל 3 עד גיל 20/21 חירותו של הישראלי המדובר מוגבלת ביותר. הוא מחויב רוב שעות היום להיות במקום שנקבע עבורו, עם אנשים שנקבעו עבורו, בשעות שנקבעו עבורו, לבצע פעיליות שנקבעו עבורו, להתנהג כפי שאומרים לו ולהגיד רק מה שמרשים לו להגיד מתי שמרשים לו.

אחרי 2.7 שנים, הוא לומד באוניברסיטה 3 שנים, לא מסגרת כובלת לכאורה, אבל עדיין – המניעים המרכזיים בסופו של דבר הם כלכליים וחברתיים(ברוב המקרים). ב – 40 שנה לאחר מכן הוא כובל את עצמו בשלשלאות לבת זוגתו(ע"י חוזה החתונה הדרקוני), לילדים שלו שהביא בגיל מוקדם מתוך מחשבה שפריון האישה מתדרדר משמעותית כבר בגיל 30 וכבול אל כל אחד מהם במשך 18 שנה לפחות. שלא לציין שגרם הבאת ילדים לעולם נעשית לעיתים מתוך לחץ חברתי, מאחר וזה נורמה.

ב – 18 שנים האלו הוא חייב 24/7 לדאוג לכל צרכיו של הילד, ותוך כדי לעבור את התהליך הנוקשה(מבחינה פסיכולוגית) שהוא התהליך בו הוא צריך לדרוש מהילד בשלב מסוים להתחיל לעשות בעצמו את מה שההורה עשה בשבילו עד היום, שזה תמיד בעייתי וצריך לעקוב אחרי הילד כאשר זה קורה עד שהוא יתרגל לעשות זאת כמו הליכה. לעיתים קרובות ההורה נכשל בלספק צרכים מסוימים בגיל מוקדם מה שמתנקם בו בגיל מאוחר יותר. במקרה שלי לדוגמה, הורי מעולם לא לימדו אותי כדי להעסיק את עצמי וכיצד לחפש לעצמי תעסוקה. התוצאה היא שמלבד עבודה ששנאתי, לא הצלחתי למצוא לעצמי שום מסגרת שחשבתי שמתאימה לי וההורים שלי דחפו אותי לכל מסגרת אחרת שהייתי בה עד היום(והייתי בהרבה מלבד מסגרת מחינוך חובה). כל פספוס של צרכיו של הילד עלול לגרום להשלכות חמורות במיוחד.

איך הוא ואשתו אפילו מספיקים לפנות זמן לכל מה שעשו? חיים כמו שלהם כרוכים בלחץ זמן אסטרונומי עקבי עד גיל הפנסיה.

קודם כל, הם רצים ללמוד מקצוע ולהתעסק בו לכל החיים בגיל מאוד צעיר(23.7). למה שנרצה לחרוץ את תחומי העניין שלנו בגיל כל כך צעיר? כמה אנשים לדעתכם יכולים ללמוד מקצוע ולעבוד בו 40 שנה מבלי להתחיל להשתעמם ולהישחק מתישהו? האם הייתם מוכנים לתת ללחץ לביסוס הכלכלי, לחתונה ולילדים לגרום לכם להינעל על מקצוע אחד בודד בגיל כה צעיר? עולם הידע הוא כה עצום. לוותר על כל כך הרבה ידע מרתק שיכלתם ללמוד בגלל אילוצים שכאלו? מצד שני, זה לא מפתיע אותי – מגיל 0 אנחנו מחונכים להעדיף מהירות על פני איכות, כפי שהסברתי כאן – כך המורים, המפקדים, המרצים והמעסיקים מלמדים אותנו – העיקר להספיק לא משנה כמה סבלתם בדרך.

חוץ מהילדים, הם "צריכים" לדאוג ליצירת קשרים חברתיים ולהתמיד בהם לעיתים קרובות כדי שלא יחשבו ל"שונים"(מוחצנות זה נורמה), דאגה לכל צרכיהם ו צרכי הילדים שלהם(לפחות אלו שהבייביסיטר שהם מסדרים להם לא מספקים) כשהם חוזרים מהעבודה בערב. קניות, סידורים, מסגרות עבור הילד שיספיקו לו לכל היום, כל עניין שקשור לעבודה(הרבה שכירים צריכים להיות זמינים 24/7 כדי לא לפספס הודעות חשובות בקשר לעבודה שלהם), צורך תמידי לשמור על עבודה מסודרת במקצוע שלהם ב – 40 שנה שמה הם יכנסו למינוס(שימו לב שהם ממש חיו על הקצה – אפילו איבוד עבודתם רק לשנה-שנתיים היה מכניס אותם לבעיות כלכליות חמורות מאוד), צורך להמשיך עם היחסי מין והאהבה כדי לא להתגרש חלילה(עבור הגבר).. איך אפשר להספיק את כל זה כל שבוע ב – 16 שעות ביום מבלי לקרוס לכל הפחות? לבני הזוג בקושי יש שנייה אחת בשבוע לעצמם..

ואין נקודות יציאה. הם התחייבו למשכנתא ל 20 שנה(שכן אם זה היה לפחות זמן ההחזר החודשי היה גבוה מידי ומאוד מסוכן לגדל ילדים בדירה שכורה), ובכך הגבילו את עצמם למיקום גאוגרפי ספציפי וכל שגרת חייהם(ושל ילדיהם) כבולה אליו במידה מסוימת. הם כבולים לילדים ולעבודה, אין להם מספיק זמן כדי "לייעל" את השגרה(לחנך את הילדים, לדוגמה), ואין להם שקל פנוי לעצמם(אפילו קרן לשעת חירום לעצמם אין להם), מצד שני, גם אם היה להם זה לא ממש היה משנה מאחר ואין להם ממש זמן פנוי.

בהתחשב באורח חיים כזה גם לוקח על עצמו סיכונים עצומים(אינסוף קשיים אפשריים בגידול הילדים, קשיים "לשרוד" בעבודה, שחיקת-יתר מהשגרה, קשיים כלכליים, בעיות פיזיות עקב השגרה העמוסה וכו') וגם כרוך בעבדות כמעט מוחלטת – אני לא חושב שיש בו איזשהו היגיון.

דבר מעניין נוסף ששמתי לב אליו הוא שאורח חיים כזה מושתת על ההנחה ש "אסור לטעות" – כלומר, אורח חיים כזה כרוך בלא לעשות טעויות כמעט בכלל(כל טעות באורח חיים כה מסוכן יכולה להיות קטלנית). מכאן אני מבין שאורח חיים כזה כרוך בניוון אינטלקטואלי מוחלט.

זאת מאחר ואני מאמין שהתפתחות אינטלקטואלית אמתית יכולה להתרחש רק דרך לימוד עצמי.  לאדם הבוחר באורח החיים הנ"ל לא תהיה שנייה אחת ללימוד עצמי, שכן בזמן הפנוי המועט מאוד שיש לו המוח רק רוצה לנוח כבר. דברים שאנחנו לומדים מתוך אילוצים אנחנו מסוגלים לזכור לטווח ארוך, אבל הם לא יכולים לתרום להתפתחות האינטלקטואלית שלנו כל עוד אנחנו לומדים אותם כדי "להספיק" לטפל באילוצים ולא כדי להעשיר את הידע שלנו.

הנה כמה דברים שכדאי שתדעו שיראו לכם שאפשר לחיות בצורה דומה עם הרבה פחות סיכון והרבה יותר חופש:

1. כפי שנאמר בפוסט על החתונה שקישרתי אליו – וותרו על החתונה. אין שום סיבה הגיונית להתחתן אלא מטעמים דתיים, כך שכל עוד אתם לא כאלו זה לא באמת ישנה שום דבר בקשר לחיים שלכם כזוג. התחייבות לקשר זוגי לטווח כה ארוך היא התחייבות מסוכנת מדי, לא משנה כמה אתם אוהבים זה את זה. לא צריך להיות עד כדי כך מקובעים וזה לא אומר עליכם שום דבר. חתמו על הסכם ממון לכל הפחות.
2. אל תביאו ילדים כל כך מהר. אין שום "צורך ביולוגי" בכך. השמועות על כך שלהביא ילד אחרי גיל 30 זה כבר מסוכן הם מוגזמות לחלוטין – למעשה, הסיכון הבריאותי בהבאת ילדים זניח כמעט לחלוטין עד גיל 38-39, והוא עדיין נמוך יחסית אפילו בגיל 45. יש גם אפשרות לעשות הקפאת ביציות לאישה בגיל צעיר מה שידחה עוד יותר את טווח הגילאים האופטימלי לילד הראשון בכמה שנים טובות, אם כי זה עולה הרבה כסף. איך? מסתבר שיש קשר קריטי במיוחד בין תזמון יחסי המין בין בני הזוג לבין הפוריות. קראו עוד על כך כאן.
3.  ייעלו את התנהלותכם הכלכלית. כדי להימנע מהסיכונים הכלכליים החמורים שהזוג הנ"ל לקח על עצמו, צריך להיגמל מהוצאות מיותרות ואף לייעל את ההוצאות ה(לכאורה) הכרחיות. מאחר ואין צורך להביא ילדים כל כך מהר, אין צורך גם לקנות דירה כל כך מהר, ויש טעם שתלמדו את עצמכם מגוון כישורי חיים שיאפשרו לכם לבנות לעצמכם ולילדכם אורח חיים בריא, כמו לדוגמה: בישול, עבודה עצמאית על מטלות הבית, תחביבים יותר אקטיביים ובונים מבחינה אינטלקטואלית(לתחביבים כאלה יש לעיתים גם פוטנציאל רווח) וכו'.
4. לעולם אל תתנו לעצמכם להגיע למצב בו אתם פועלים כמעט 100% מהיום בעקבות אילוצים בלבד. זה מנוון ושוחק וגם הורס את הבריאות הנפשית והפיזית שלכם. אין לי משהו נגד הבאת ילדים לעולם, אבל זה לדוגמה דורש תכנון קפדני במיוחד ופתרונות חלופיים שיצילו אתכם במידה ותגיעו למצב בו כבר נשחקתם לחלוטין מתהליך גידול הילדים ואתם פשוט לא יכולים יותר. אתם יכולים במשך תקופה ארוכה מסוימת לעבוד חלק גדול מהיום, ולהקדיש תקופה *אחרת* לגידול הילדים *במקום* העבודה(אלא אם כן אתם בעלי עסק עצמאי שיכול ליצור הכנסה פסיבית גבוהה). אל תתנו לעצמכם להפוך לזומבים. אתם עוד עלולים להגיע למצב שבו אתם מתאפקים לא להכות את הילדים שלכם אפילו שאתם יודעים שאתם אוהבים אותם ושזה אשמתכם שאתם לקחתם על עצמכם משימה שאתם לא מצליחים לעמוד בה(להיות מנומס כלפי מישהו שאין לך כבר סבלנות אליו, אגב, זה כמו שקר לבן – דבר שיוצר ריחוק רגשי עצום ביניכם לילדיכם).
5. למדו להקשיב ולהסתדר עם אנשים. "להקשיב" הכוונה לנסות להיכנס לנעליו של אדם אחר כדי להבין את צורת החשיבה שלו ואת רגשותיו. ככל שאתם מבינים מישהו אחר יותר טוב, כך אתם תדעו להסתדר איתו יותר טוב. הסיבה שזה רלוונטי זה כי מי שרגיל לעשות זאת יוכל "לשרוד" בחברת אנשים שהוא לא אוהב הרבה יותר בקלות, למשוך אליו יותר אנשים(לקוחות?) וזה גם יעזור לכם לבנות יחסים טובים ביניכם לבין ילדיכם ולחיות איתם יותר בשלום. קראו על הקשבה כאן, כאן, כאן, כאן ו כאן.
6. ב – 18 השנים הראשונות של ילדכם, תתרכזו רק בלחנך אותם. במקום לקנות להם ממתקים ולתת להם עוד כל מיני דברים שלא תורמים להתפתחות שלהם(גם אם הם לא עולים כסף), התרכזו בלחנך אותם על פי דרככם ויצירת קשר טוב. יש מספיק פינוקים לא מזיקים שתוכלו לתת להם על הדרך(האם זה כל כך קשה למצוא קינוח שהילדים יאהבו שאיננו ממתק?) חלק מהסעיפים הקודמים יסייעו לכם בכך. אל תממנו להם כלום אחרי הצבא – אין שום סיבה שהם יצטרכו עזרה ממכם ואין כל תרומה חינוכית בכך שאתם מלווים להם כסף ושידוכים.